אי שיתוף פעולה עם חוקרים של הכנ''ר

בית המשפט ציין כי החייבת לא הגישה דוחות הכנסות והוצאות בניגוד לאמור בצו הכינוס, ולא איפשרה לכנ"ר להתחקות אחר רמת החיים האמיתית שהיא מנהלת. הסברה כי לא עשתה כן מאחר שאינה יודעת קרוא וכתוב אינו יכול לעמוד לה, משידעה היטב להגיב לחוות הדעת של הכנ"ר, לרבות להגיש תצהיר. לא היתה לה כל מניעה להעזר בבא כוחה להגשת הדוחות, או בבני משפחתה, אם חפצה לעשות כן. להלן פסק דין בנושא אי שיתוף פעולה עם חוקרים של הכנ''ר: פסק דין עובדות המקרה 1. החייבת, ילידת 69', הגישה בקשה למתן צו לכינוס נכסיה ולהכרזתה פושטת רגל (להלן: פוש"ר) בגין חובות מוצהרים על סך 371,028 ₪ ל- 32 נושים. ביום 21.11.06 ניתן צו לכינוס נכסי החייבת ונפסק כי עליה לשלם לקופת הכינוס סך של 450 ₪ בחודש. נגד החייבת הוגשו 8 תביעות חוב בסך כולל של 218,562 ₪. לדבריה, נפתחו נגדה 30 תיקי הוצל"פ, נערכה לה חקירת יכולת אחת ונעשה איחוד תיקים. התקיימו שתי אסיפות נושים בעניינה, אך איש מהנושים לא התייצב לאסיפות אלה, והחייבת אשר התייצבה לישיבה אחת בלבד, לא הציעה הצעה להסדר חובותיה. 2. החייבת פירטה בתצהירה את האופן בו נוצרו חובותיה. א. לדבריה, נבעה הסתבכותה הכלכלית כתוצאה מפעילות עסקית של בעלה לשעבר, אשר בשנות ה-90 היה קבלן בניין ושיפוצים ולצורך עסקיו עשה שימוש בחשבון בנק שהיה רשום על שמה. החייבת הצהירה כי היא לא פעלה בחשבון ולא היתה מודעת לנעשה בו. היא חתמה על מסמכים בבנק בהתאם לדרישות בעלה לשעבר, אולם לא הבינה את משמעות החתימות הואיל ואינה יודעת קרוא וכתוב. ב. מצבה הכלכלי החמיר לאחר גירושיה בשנת 00', הואיל ולא היה לה מקור הכנסה לפרנסת התא המשפחתי. בהסכם הגירושין התחייב גרושה להעביר לידה סך של 25,000 ₪, אולם החייבת לא קיבלה סכום זה או חלק הימנו. 3. בחוות דעתו מיום 8/10/07 סקר הכנ"ר את נסיבות הסתבכותה של החייבת, וציין בכפוף למילוי תנאים מסויימים לא יתנגד לבקשתה. א. בתצהירה ובחקירתה מסרה החייבת כי אין בבעלותה נכסים כלשהם. אולם, בהסכם הגירושין בין החייבת ובין גרושה, הסכימו השניים כי דירת מגוריהם בשטח של 141 מ"ר הידועה כחלקה 32 בגוש 8764, תהא לרכושם של החייבת וארבעת ילדיה. בחקירה טענה החייבת כי דירת המגורים בנויה על שטח בבעלות אביו של גרושה ושייכת לו. האב גר בקומה הראשונה והיא וילדיה מתגוררים בקומה השנייה של הדירה. לדבריה, כיום מאפשר לה האב להתגורר בדירה בגלל הילדים, אך אינו מוכן להעביר לה את הבעלות. ב. החייבת, אם לחמישה ילדים קטינים, מסרה בתצהירה ובחקירתה כי היא אינה עובדת ומתקיימת מקצבת ילדים בסך של כ-1,100 ₪ ומדמי מזונות מהמל"ל בסך של כ- 2,500 ₪. דא עקא, שמחקירתה עולה כי הוצאות התא המשפחתי מסתכמות בסך של כ-3,500 ₪. החייבת הסבירה בחקירה כי אינה עובדת הואיל והיא מתקשה למצוא עבודה משאינה יודעת קרוא וכתוב וכן בשל העובדה שהיא מטפלת בילדיה ובפרט בבנה בן החצי שנה. עוד הוסיפה החייבת וטענה כי בחברה בה היא חיה לא נהוג שאישה תצא לעבוד. הכנ"ר ציין כי החייבת לא הגישה דוח הכנסות והוצאות חודשיים, בטענה כי אינה יודעת קרוא וכתוב. היא נדרשה להמציא דוחות חודשיים, ברם, עד למתן חוות הדעת, טרם הומצאו הדוחות. מעיון בחשבוניות ובאסמכתאות שהמציאה החייבת מצא הכנ"ר כי לחייבת תשלומים חודשיים גבוהים לחברת מירס במהלך החודשים אוגוסט - אוקטובר 06' (בסך של 1,512 ₪, 1,335 ₪ ו-1,351 ₪), וכן חשבון חשמל בסך של כ-2,000 ₪. לעניין התשלום לחברת מירס, הסבירה החייבת כי שכן שלה החתים אותה על מסמכים והבטיח שהוא ישלם על הטלפון, אולם בפועל, לקח את מכשירי הטלפון לעצמו והיא נשארה לשאת בחוב. באשר לחשבון החשמל, השיבה החייבת כי מדובר בחשבון משותף לה ולאביו של גרושה, מבלי להסביר כיצד היא אחראית לחשבון האב. ג. באשר לאופן יצירת החובות, חזרה החייבת בחקירתה על גרסתה בתצהירה והסבירה כי נתנה אמון בבעלה ואפשרה לו לפעול מחשבון הבנק שלה ולמסור המחאות על שמה, מתוך אמון כי ידאג להפקיד כספים לכיסוי ההמחאות שמסר. לדבריה, לא יכלה להתנגד לרצון בעלה ולסרב לפתוח את חשבון הבנק. החייבת הוסיפה וטענה כי בעלה חי כיום בספרד וכי אין לה כל קשר עימו. ד. הכנ"ר התרשם כי גרסת החייבת אמינה וכי נפלה קורבן למעשיו של בעלה, מבלי שהיתה לה יכולת ממשית לשנות את המצב. יחד עם זאת, החייבת לא שיתפה פעולה עם הכנ"ר כנדרש, ולא המציאה את כל המסמכים שנדרשו ממנה במועד החקירה כגון תדפיס חשבונות בנק לשלושת החודשים האחרונים, דוח הכנסות והוצאות לחודשים מרץ-יולי 07', ואישורים על משלוח צו כינוס לכל לשכות ההוצל"פ. הכנ"ר הודיע כי בכפוף להשלמת המסמכים הנדרשים, ניתן יהיה להיעתר לבקשת החייבת להכריזה פושטת רגל. 4. בדיון שהתקיים בעניינה, התגלו ממצאים נוספים, אשר לא באו לידי ביטוי בחוות הדעת של הכנ"ר. החייבת מסרה כי היא גרושה מזה 7 שנים, בעלה עזב את הבית כבר אז, אך הוא בא אליה פעם אחת ויש להם תינוק בן חצי שנה. החייבת נשאלה לענין מכשירי המירס שהחזיקה והסבירה כי מדובר במכשירים שרכש עבורה שכן שלה שהוא כאח לה, אשר אמר לה שהוא יביא לה טלפון כדי לדבר בו בשעת חירום. היא לא ידעה שהטלפון הוא על שמה, כי הוא לקח אותו לעצמו ודיבר בו. בהמשך תיקנה כי היו לה שני מכשירים של מירס, האחד בשבילה והשני בשביל השכן. אשר לחשבון החשמל מסרה החייבת כי היא וחמיה משלמים את החשבון ביחד בחלקים שווים. ב"כ הנושה עירית בקה אל גרבייה, אשר התייצב לדיון, הודיע כי הוא מתנגד לבקשה בטענה שהחייבת ובעלה חייבים לעיריה 150,000 ₪ בגין ארנונה ומים, נכון לחודש אוגוסט 06', לאחר שהחשבונות לא שולמו מזה עשרות שנים. במצב דברים זה אין זה הגיוני שהחייבת תעשה עסקאות עם מירס. נוכח כל האמור, נתבקש הכנ"ר להגיש חוות דעת משלימה. 5. הכנ"ר הגיש חוות דעת משלימה ביום 18.12.07 ובו התנגד להכרזת החייבת פושטת רגל. א. במהלך חקירתה על ידי חוקר הכנ"ר ביום 15.8.07 נשאלה החייבת לגבי גרושה ואמרה: "הוא גר בספרד. אין לי קשר איתו. הוא התחתן ולא ראיתי אותו כבר כמה שנים". משנשאלה של מי התינוק השיבה: "היה לי חבר שיצאתי איתו כמה פעמים והוא לא הכיר בילד. כשהוא שמע שאני בהריון הוא נעלם ואני לא מצליחה לתפוס אותו עד היום". לפיכך, התרשם הכנ"ר כי החייבת בדתה בחקירתה סיפור כיסוי ושיקרה במצח נחושה לב"כ הכנ"ר. לדעתו, נובע חוסר אמינותה של החייבת מכך שהיא מנסה להסתיר את העובדה את הקשר עם גרושה, ולא מן הנמנע שבני הזוג ממשיכים לחיות ביחד גם כיום. התנהלות החייבת יכולה להצביע על כך שגרושה, האחראי לכל חובותיה, רשם את החובות על שמה במטרה לנצל את העובדה שלאישה לרוב קל יותר להיות מוכרזת פושטת רגל ואף לקבל הפטר. ב. לאור הממצאים החדשים שנתגלו מתעורר חשד כבד כי גם גרסתה של החייבת לעניין החוב לחברת מירס הינה שקרית, ולא מן הנמנע כי גרושה של החייבת היה זה אשר רכש את מכשירי המירס ורשם גם אותם ע"ש החייבת, כפי שנהג לעשות עד כה. ג. לפיכך, ביקש הכנ"ר לחזור בו מהמלצתו בחוות דעתו, בסברו כי חוסר אמינותה של החייבת מצביע על כך שהחייבת ביקשה להעלים מידע מהותי מב"כ הכנ"ר ומביהמ"ש, ולכן אינה יכולה להנות מהגנת הפקודה. 6. בתצהיר תגובה של החייבת לחוות הדעת המשלימה, הצהירה החייבת כי ילדה בן השנה ו-9 חודשים הוא אכן בנו של הגרוש שלה, אשר נולד בעקבות יחסים חד פעמיים שהיו לה עמו. במסגרת החקירה לא אמרה אמת בנוגע לזהות אביו של הילד עקב פחדה ממשפחתה וממשפחתו של הגרוש שלה, אשר היה באותו זמן כבר נשוי לאישה אחרת, מפני שאצלם אסור לעשות את מעשה זה לאחר שהתגרשו, והדבר גורם לבושה וקלון למשפחתה. היא לא חשבה שיש לענין נפקות להליכי פשיטת הרגל, מה עוד שלאחר אותם יחסים עם גרושה לא היה לה קשר איתו ולפי מיטב ידיעתה הוא בספרד. החייבת צירפה בקשה שהגיש לביטול עיכוב יציאתו מן הארץ ורשימת חובותיו כפי שקיבלה באת כוחה מב"כ הגרוש שלה. לעניין החוב למירס, גרושה הגיע אליה ודרש ממנה לקחת שני מכשירי מירס עבורו ועבור שכן מהכפר בשם כמאל אבו פול. היא התנגדה לחתום על הבקשה, ונציג מירס שהגיע אליה שמע אותה אומרת שהיא מתנגדת לחתום. כעבור מספר ימים, גרושה הגיע לביתה איים עליה ועל ילדיה, נציג מירס חזר "ואני חתמתי בפניו כשהוא יודע שאני חותמת בכוח ולא מרצון חופשי" (סעיף 9 לתצהיר). לטענת החייבת, במעמד החתימה הבטיח גרושה שהוא או השכן ישלמו את החשבונות, ורק בשנת 07' נודע לה שהם לא שילמו את החשבונות. לכן, חזרה החייבת וביקשה להכריזה פושטת רגל מכיון שאין לה דרך אחרת לשלם חובותיה. 7. הכנ"ר חוזר על התנגדותו להכרזת החייבת פושטת רגל, משביקשה להעלים מידע מהותי מב"כ הכנ"ר ומביהמ"ש. א. לטענתו, מתגובת החייבת עולה כי לא זאת בלבד שהחייבת מסרה גירסה שקרית בחקירתה בפני נציג הכנ"ר בעניין אבי בנה הקטין, היא אף סיפקה גרסה שקרית לעניין החוב לחברת מירס לביהמ"ש במסגרת הדיון שנערך ביום 18.10.07, כאשר אמרה כי השכן שלה ביקש ממנה לחתום על המסמכים לחברת מירס. החייבת הוסיפה וטענה כי השכן לקח את הטלפון אך רשם אותו על שמה וכי היו שני מכשירים אשר היו שייכים לה ולשכן שלה. לעומת זאת, מסרה בתגובתה לחוות הדעת המשלימה הסבר שונה לחלוטין לחוב זה. בתגובתה חושפת החייבת לראשונה כי היה זה בכלל הגרוש שלה אשר דרש ממנה לרכוש את המכשירים ולא השכן כפי שטענה קודם לכן. במסגרת חוות הדעת המשלימה הביע ב"כ הכנ"ר חשש כי גרסתה של החייבת לעניין החוב לחברת מירס הינה שקרית גם כן, ומסתבר כעת כי החשד היה מבוסס ונכון. ב. ההסבר שמספקת החייבת בתגובתה לסתירות בגרסתה אינו מקובל על ב"כ הכנ"ר וספק אם אכן אלו היו הסיבות אשר הביאו את החייבת לשקר בחקירתה. ב"כ הכנ"ר חוזר על סברתו כי החייבת שיקרה בחוששה לחשוף את העובדה שהיא עדיין בקשר עם הגרוש שלה, אשר גרם לכל החובות, וכפי שמסתבר כעת ממשיך להשתמש בחייבת כדי לצבור חובות, שכן אפילו יתקבל הסברה של החייבת כי שיקרה בנוגע לזהות אבי בנה משום שחששה מתגובת המשפחות, הרי שאין כל הצדקה לכך שהיא שיקרה הן לב"כ הכנ"ר והן לביהמ"ש בנוגע לחוב לחברת מירס. דיון 8. סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 (להלן: הפקודה) קובע: " (א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: (1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42; (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;..." הסוגיה בדבר תום ליבו של חייב היא השאלה העיקרית העומדת בפני בית המשפט בדונו בבקשתו להכריזו פושט רגל, הן בעת יצירת חובותיו, לפני הגשת הבקשה והן בהליכי פשיטת הרגל. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי להגנת הפקודה (לוין וגרוניס, "פשיטת רגל", מהד' שנייה, בעמ' 169). להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך היעילה והשווה ביותר, והשניה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות. (ראה ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, 205-206; ע"א 92/76 בן ציון נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(1), 164, 166; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1), 45, 55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1), 23, 28; וכן ראה א' פרוקצ'יה, פשיטת רגל על פי בקשת חייב, הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272). לפיכך, יש לבחון האם התנהגות החייבת עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם מצדיקה להעניק לה את הגנת הפקודה ולהכריזה כפושט רגל, אם לאו. 9. בית המשפט ישקול, בין היתר, את אופן יצירתם של החובות, את תום לבה של החייבת בעת יצירת החובות (ראה ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3), 61), ואת הפעולות שנקטה כדי למנוע התדרדרותה הכלכלית. (ראו ע"א 5178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט (1), 435; ע"א 4892/91 הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר (חי') 513/03 קרן עמית ואח' נ' הכנ"ר, תק-מח 2004(3) 2871; פש"ר (חי') 71/03 עלי דקה נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(1) 281; פש"ר (חי') 178/03 זילברמן נ' הכנ"ר, תק-מח 2005(2), 7839). באשר להתנהלותה בהליכי הפש"ר, הפסיקה קבעה כי חייבת אשר לא שיתפה פעולה עם הכנ"ר, לא גילתה את כל נכסיה וחובותיה בדו"חות שהגישה לכנ"ר, נמנעה מהצגת מסמכים לרבות דו"חות כספיים, המשיכה לצבור חובות, חיה ברמת חיים גבוהה ופזרנית על חשבון הנושים, נמנעה מלשלם את התשלומים העיתיים שהוטלו עליה במסגרת צו הכינוס, נמנעה מלהתפרנס ולהגדיל את הכנסותיה וניצלה לרעה את הליך פשיטת הרגל- יראוה כמי שנהגה בחוסר תום לב בהליך הפש"ר. (ראו לעניין זה פסקי הדין המצויינים לעיל וכן פש"ר (חי') 230/01 אגא עלי נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(1), 419; פש"ר (נצ') 219/03 דאניאל נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(7), 709; פש"ר (חיפה) 343/00 איגר נ' הכנ"ר, דינים - מחוזי לג(7), 321). החייבת נושאת בנטל להוכיח את תום ליבה בעת היווצרות חובותיה ועליה להמציא את הראיות הדרושות לכך. מן הכלל אל הפרט 10. בנסיבות העניין, לא ניתן להימנע מן הרושם כי החייבת לא גילתה את כל הטעון גילוי לענין האופן בו נוצרו חובותיה. א. החייבת מסרה כי בעלה לשעבר סיבך אותה בחובות, שעה שאפשרה לו לעשות שימוש בחשבונה, וסמכה עליו שיפקיד לחשבונה כסף לכיסוי השיקים שמשכה. לטענתה במגזר שלה נהוג שהאישה מצייתת לבעלה, והוא דרש ממנה לחתום יחד איתו על מסמכים. היא לא יודעת קרוא וכתוב, ולכן הסכימה לכך. מעשה זה לכשעצמו אינו נחשב להתנהגות בתום לב (השוו ע"א 6067/04 בדראן נ' הכנ"ר, תק-על 2006(4), 3567), ומבדיקת החובות עולה כי חלק גדול מהם נובע מאי תשלום לחברות טלפון סלולרי למיניהן לאורך השנים. "בית המשפט מצא דופי וחוסר תום לב בפעולת החייב והחייבת כאחד, הראשון בכך שעשה שימוש בחשבון בת זוגו כעקיפה של האיסור על ניהול חשבון שלו, והחייבת מצידה בכך שהסכימה להעמיד את חשבון הבנק שלה לרשות בעלה אף שחשבונו הוגבל, ונתנה לו יד חופשית לפעול בו בלא הפרעה. על יסוד אלה, החליט בית המשפט שלא להעניק לחייבים את פרישת ההגנה של הליכי פשיטת הרגל מחמת חוסר תום ליבם". (שם). יחד עם זאת, אלמלא התברר כי דברי החייבת אינם ראויים לאמון, יתכן כי הייתי רואה לנהוג בה לפנים משורת הדין, נוכח העובדה כי מרבית השיקים נמשכו לפני למעלה מ-10 שנים. דא עקא שמתברר כי החייבת מסרה גרסאות מופרכות הן לחוקר הכנ"ר והן לבית המשפט, ועד עתה לא ברור כיצד מתנהלת החייבת והאם יש ממש דווקא בתגובתה האחרונה, עליה לא נחקרה, ובה טענה כי בכל הפעמים הקודמות מסרה גרסאות שאינן נכונות מטעמים שהעלתה בתגובה. מקובלת עלי סברת הכנ"ר כי לא היתה לחייבת כל סיבה לשקר לגבי מכשירי המירס שרכשה, וכי גרסאותיה לגבי מכשירים אלה מלמדות על כך כי דבריה שלא היה לה כל קשר עם בעלה לשעבר מזה שנים ארוכות, או כי בא אליה רק פעם אחת, אינם נכונים. לכאורה, מה לו לבית המשפט של פשיטת הרגל ולשאלה מה היתה מערכת היחסים בין החייבת לבין בעלה לשעבר. אולם, משטוענת החייבת כי בעלה הוא שסיבך אותה בחובות, וכי אולצה לעשות כן עקב מחוייבותה על פי מנהגי עדתה, ובדיעבד מתברר כי שנים הרבה לאחר שהחייבת התגרשה מבעלה והוא אף נישא, לטענתה, בשנית, המשיכה לרכוש עבורו מכשירי מירס, בנוסף לכך שילדה לו ילד, שעה שאינה נתונה למרותו, יש קושי לקבל גרסתה כי הוא אילץ אותה לעשות כן. החייבת לא פנתה למשטרה להתלונן על איומיו, ואף שיקרה בענין זה שעה שטענה כי שכן אנונימי שכנע אותה לרכוש עבורו מכשירים אלה. החייבת הגדילה עשות ואף מסרה לבית המשפט כי מדובר בשכן שהוא כאח לה, והמציאה גרסה שקרית שלמה לנוחותה. יתר על כן, מנספח שהגישה החייבת לתגובתה לחוות הדעת המשלימה עולה כי בעלה לשעבר היה בארץ עד שנת 06', כי היה מובטל וכי התנהלו נגדו הליכי הוצאה לפועל, לרבות צו לעיכוב יציאה לחו"ל, אותו ביקש לבטל כדי לצאת לעבודה בחו"ל. בתצהירו כתב בעלה לשעבר של החייבת: "יודגש, החייב לא עובד, מובטל מזה תקופה ארוכה, אב לחמישה ילדים, הקטן ביניהם בן חודשיים". (סעיף 3 לתצהיר). מכאן ניתן להסיק כי הבעל לשעבר לא חשש כלל מגילוי אבהותו, מיד עם היוולד בנו, והסברה של החייבת לשקר שמסרה לחוקר הכנ"ר אינו נכון, בלשון המעטה. נראה כי יש ממש בהתרשמות הכנ"ר כי החייבת ובעלה מצויים בקשר, וכי החייבת מאפשרת לבעלה לשעבר להשתמש בה כדי לצבור חובות נוספים. בנתונים אלה, לא מן הנמנע כי החייבת היתה שותפה מלאה גם ליצירת החובות הישנים, באפשרה לבעלה לנהוג מנהג בעלים בחשבונה, ללא פיקוח, ואיש לא אילצה לכך. גילוי לב מלא בהליך הפש"ר הכרחי על מנת שהכנ"ר יוכל לגבש עמדה אחראית לגבי תום לבה של החייבת, ומשבחרה החייבת לפזר גרסאות שקריות האחת אחר השניה, גם משנחקרה על ידי בית המשפט, ללא הסבר אמיתי לכך, תחשב כמי שנהגה בחסר תום לב. חזקה על החייבת כי עשתה זאת, כדי להשיג את מטרתה, דהיינו הכרזתה פושטת רגל, וכי סברה שגרסה אמיתית עלולה להזיק לה. החייבת אף לא נתנה הסבר לכך שאיבדה את חששה מפני כעס המשפחות בדיון בבית המשפט. (השוו: פש"ר (ת"א) 1851/00 בנק לאומי לישראל נ' אבי עייני, תק-מח 2001(3), 65535). ב. החייבת נטלה על עצמה לכאורה, תשלום של חשבון החשמל של כל המבנה בו היא גרה, על אף שהיא מתגוררת רק בקומה השנייה, וחמיה הוא בעל המבנה, ללא כל הסבר. הכנ"ר התרשם כי החייבת נוטה ליטול על עצמה חובות שהם לא לה, כדי לקבל הפטר בסופו של יום. לא ניתן להמנע מן הרושם כי החייבת אדישה ליצירת חובותיה, לאחר שכבר בשנת 96' נפתח לבקשתה תיק איחוד, והיא המשיכה לפזר שיקים גם לאחר מכן. החייבת מתגוררת, כאמור, בדירה משלה בת 4 חדרים, מעל דירתו של חמיה, ואינה משלמת ארנונה ומים משך עשרות שנים. ג. הנושה עירית בקה אל גרביה מתנגדת לבקשה בטענה שהחייבת ובני משפחתה אינם משלמים ארנונה מזה שנים הרבה. בא כוח הנושה ציין כי חובה עומד על סך העולה על 141,000 ₪ וגם כאן יש תחושה כי מדובר בחוב בגין המבנה כולו. מכל מקום, בא כוח הנושה ציין כי החייבת לא שילמה את חובה גם לאחר שניתן צו כינוס בעניינה, ויצרה חובות חדשים, התנהגות שאינה מעידה על תום לב. ד. החייבת לא הגישה דוחות הכנסות והוצאות בניגוד לאמור בצו הכינוס, ולא איפשרה לכנ"ר להתחקות אחר רמת החיים האמיתית שהיא מנהלת. הסברה כי לא עשתה כן מאחר שאינה יודעת קרוא וכתוב אינו יכול לעמוד לה, משידעה היטב להגיב לחוות הדעת של הכנ"ר, לרבות להגיש תצהיר. לא היתה לה כל מניעה להעזר בבא כוחה להגשת הדוחות, או בבני משפחתה, אם חפצה לעשות כן. (לענין זה ראו פש"ר (חי') 294/01 עומר נ' הכנ"ר (לא פורסם)). 11. נוכח צבר הנימוקים המפורטים לעיל, אני רואה לדחות את בקשת החייבת להכרזתה פושטת רגל. הצו לכינוס נכסי החייבת מבוטל בזה, וכן מבוטלות ההגבלות שהושתו עליה, לרבות הצו לעיכוב יציאתה של החייבת את הארץ. כינוס נכסים