בקשה לביטול החלטות משקם

להלן פסק דין בנושא בקשה לביטול החלטות משקם: פסק דין 1. לפני בקשה לביטול שתי החלטותיו של המשקם, עו"ד עמנואל סולומונוב, מיום 29.1.07 ומיום 22.2.07. 2. השתלשלות העניינים א. המבקשת הינה אגודה שיתופית, מושב עובדים (להלן - "האגודה או המבקשת"). המשיבים חברים האגודה. ב. הסכסוך שלפני הינו ספיח של סכסוך ארוך וממושך אשר נדון בפני המשקם כבר לפני שנים. בשעתם הגישו המשיבים, לבית משפט השלום בחיפה (ת.א. 1907/03), תביעה כנגד האגודה. בהמשך הוחלט שהתביעה תתברר בפני רשם האגודות השיתופיות ולאחר מכן, בהסכמת הצדדים, הועבר הסכסוך להכרעתו של המשקם, עו"ד עמנואל סולומונוב. (ראו את סעיף 1 לנספח ג' לבקשה). המשקם נתן, ביום 20.8.01, "פסק משקם חלקי" שתוצאתו היתה כדלקמן: "7. סוף דבר, הנני קובע כדלקמן: 1). דין תביעת התובעים (היינו, המשיבים שלפני. ע..ג) להתקבל. על הנתבעת (היינו, המבקשת שלפני. ע.ג.) לתקן את כרטיסי החשבון של התובעים על פי המלצותיה של ברית פיקוח כפי שאלה באים לידי ביטוי במסמך רו"ח סלומון מיום 26.9.1990. התיקון יעשה תוך 30 יום ממועד פסק משקם חלקי זה. חישובו יועבר לב"כ התובעים אשר יהיה רשאי להשיג עליו בפני, תוך 30 יום ממועד קבלתו. 2). הנתבעת תודיעני תוך 30 יום ממועד מתן פסק משקם חלקי זה, מה דין דרישת החוב אשר הוגשה על ידה כנגד התובעים משמע - האם תיקון כרטיסי החשבון של התובעים, מותיר עדיין יתרת חוב אצל הנתבעים או מי מהם ומהי. ב"כ התובעים יהיה רשאי להשיג עלן חישוביה של הנתבעת תוך 30 יום ממועד קבלתם. 3). לאחר שיסתיימו ההליכים כמפורט בסעיפים 1 ו-2 לעיל, אתן כמידת האפשר, פסק משקם סופי לתובעים או חלקם בהתאם לעניין". ג. המבקשת הגישה לבית משפט זה בקשה לביטול פסק המשקם החלקי מיום 20.8.01 (ת.א. 1019/01). (להלן - "הבקשה הראשונה לביטול פסק המשקם"). הבקשה הראשונה לביטול פסק המשקם נדונה בפני כבוד השופטת (כתוארה אז) ש. וסרקרוג, אשר הכריעה בעניין שנדון לפניה בפסק דין מיום 18.12.01. ד. הרקע לסכסוך בין הצדדים תואר בפסק דינה של כבוד השופטת (כתוארה אז) ש. וסרקרוג בת.א. 1019/01, כדלקמן: "2. בחודש מאי 1985 חייב "ארגון הקניות בע"מ" (להלן: ארגון הקניות) את המושב בסכום ריבית של 22,363,048 ש"י בצירוף מע"מ. חיוב זה נרשם אצל המושב כגירעון ריבית ארגון הקניות לשנת 1984. בשנת 1986 חולק סכום החיוב בין החברים, על פי יתרות חובה בשנת 1984 (...). לאחר שנים (במהלך שנת 1990 או בסמוך לאותו מועד) עלתה האפשרות כי מדובר בחיוב כפול, מפני שבנוסף לחיוב האמור נהג המושב לחייב את חבריו בחיוב חודשי, תחת הסעיף: "ע"ח ריבית". לעומת זאת, כאשר ארגון הקניות חייב את האגודה בריבית החוב באופן מרוכז (בשנת 1986 עבור שנת 1984) הוא עשה כן לאחר שביטל את החיובים הקודמים. 3. תקנות האגודה השיתופית (ניהול וביקורת חשבונות), התשל"ה-1975, העוסקות בצורך של ועד האגודה לנהל חשבונות האגודה בניהול סדיר ויעיל, קובעות כי הדבר ייעשה בהתאם להנחיות המקצועיות של ברית הפיקוח או מבקר החשבונות שלה (ראה תקנה 1). ברית הפיקוח הרלוונטית של האגודה היא ברית הפיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ (להלן: ברית הפיקוח) (...). לכן, משנתגלתה מחלוקת בנושא חיוב כפול, פנתה האגודה אל ברית הפיקוח, וזו מינתה מטעמה את רוה"ח בנימין סולומון. ב- 26.9.90 ניתנה החלטת רוה"ח סולומון, בדרך של "המלצות", בנוסח הבא: 1. לבטל בשנת 1986 את חיוב החברים בגין חלוקת גרעון ריבית ארגון תשמ"ד. 2. לחשב בשנת תשמ"ה ריבית על כל המשתמשים בריבית עד לכיסוי הגרעון דלעיל. 3. לחשב בשנת 1986 ריבית על כל המשתמשים בריבית על פי הפעולות לאחר ביטול חיוב החברים בגרעון כאמור ב- 1 לעיל, ולאחר תיקון יתרות הפתיחה המתוקנות מסוף השנה תשמ"ה. 4. חשבון המימון בכל שנה בה מריצים את הריבית מחדש צריך להיות סגור, כלומר, המשתמשים בריבית כיסו את עלויות הריבית במלואם ולא יווצר כל עודף או גרעון. 5. חישובי הריבית יעשו במערכת ממוחשבת היכולה לחשב ריבית יומית על פי שיעורי הריבית החודשיים שהיו נהוגים במושב בכל אחד מהחודשים". ה. בפסק דינה הנ"ל החליטה כבוד השופטת וסרקרוג כדלקמן: "אשר על כן הבקשה לביטול, נדחית. התוצאה מן האמור שפסק המשקם מאושר כפסק דין סופי, ולפיו על האגודה לתקן את כרטיסי החשבונות של המשיבים (כולם, לרבות משיבים 8 ו-9) (שהם גם המשיבים 8 ו-9 בהליך שלפני. ע.ג.), על פי המלצותיה של ברית הפיקוח, כפי שאלה באים לידי ביטוי במסמך המלצות רוה"ח סולומון, שפורטו בסעיף 2 של פסק דין זה". (נראה שנפלה בפסק הדין טעות קולמוס שכן המלצות רואה החשבון סולומון פורטו בסעיף 3 לפסק הדין ולא בסעיף 2. ע.ג.). ו. מסתבר שיישום פסק המשקם החלקי מיום 20.8.01, שאושר, כאמור, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 18.12.01, לא הניח את דעתם של המשיבים ועל שום כך שב העניין ועלה על שולחנו של המשקם. יישום פסק המשקם החלקי, היינו, תיקון כרטיסי החשבון של המשיבים על פי המלצותיה של ברית הפיקוח כפי שאלה באו לידי ביטוי במסמך רו"ח סלומון מיום 26.9.1990. הואיל וכל אחד מן הצדדים הגיש למשקם חוות דעת משלו, וחילוקי הדעות לא תמו, החליט המשקם למנות את רו"ח מקלר כמומחה מטעמו. ביום 29.1.07 נתן המשקם את ה"החלטה" נשוא הבקשה שלפני. ז. בהחלטתו מיום 29.1.07 כתב המשקם לאמור: "בתאריך 23.2.05 נתקבל אצלי מכתבו (היינו, מכתבו של רו"ח מקלר. ע.ג.) ובו נתבקשתי ליתן לו הנחיות. אלה נתבקשו לאור פניית ב"כ התובעים (היינו, המשיבים שלפני. ע.ג.) ולפיה, כך מסר לי רו"ח מקלר, "עמדתו היא שהתיקון שנדרש לבצע על פי המלצותיה של ברית פיקוח הוא ביטול החיוב הכפול הקיים כיום בכרטיסי החברים, ללא התייחסות לנושאים האחרים אשר פורטו בהמלצות ברית הפיקוח". בהחלטתי מיום 17.3.05 קבעתי לאמור: "סעיף 7(1) להחלטתי מיום 20.8.01 ברור ומדבר בעד עצמו. על האגודה לתקן את כרטיסי החשבון של התובעים על פי המלצותיה של ברית פיקוח כפי שאלה באים לידי ביטוי במסמך רו"ח סלומון מיום 26.9.90". (...). אין ספק כי סלע המחלוקת בין הצדדים הינו החיוב בגין גרעון ריבית בסך של 22,363,048 שקל ישן, חיוב זה, כך על פי המלצותיו של רו"ח סלומון מברית פיקוח "יש לבטל בשנת 1986". בכתב התביעה שהוגש ע"י התובעים לכב' בית משפט השלום בחיפה (ת.א. 1907/93), עתרו הם לחייב את האגודה לבטל חיוב זה על דרך תיקון תיקון כרטיסי החשבון שלהם באגודה. עיון בכתב התביעה אכן מלמד כי זה היה סלע המחלוקת בין הצדדים ותו-לא. מעולם לא היתה כוונה להרחיב המחלוקת מעבר לכך. אשר על כן, אני מורה לרו"ח מקלר להשלים את חוות דעתו באופן שחיוב החייבים בשנת 1986, בגין חלוקת גרעון ריבית ארגון הקניות יבוטל. חישובי הריבית יהיו יומיים על פי שיעורי הריבית החודשיים שהיו נוהגים באגודה בכל אחד מהחודשים. אין לי אלא לקוות כי עתה ניתן יהיה לסיים סוף סוף המחלוקת. האגודה תשלם לכל אחד מהתובעים סך של 1,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד החייבים". ז. לאחר החלטתו הנ"ל של המשקם מיום 29.1.07 פנה בא כח המבקשת, עו"ד אבנר אבנרי, לרואה החשבון בועז מקלר במכתב מיום 6.2.07, הנספח ב' לבקשה, כהאי לישנא: "הריני להביא לידיעתכם, כי אני עומד להגיש לכב' המשקם באופן מיידי בקשה לעיין מחדש בהחלטתו מיום 29.1.07 או לחילופין, להפוך אותה לפסק משקם חלקי, כדי לבקש ביטולה בביהמ"ש המחוזי ולעכב את בדיקת המומחה. לפיכך, אבקש לעכב את הבדיקה". ח. ביום 22.2.07 כתב המשקם על גבי המכתב האמור (נספח ב' לבקשה) לאמור: "פניה זו אל רו"ח בועז מקלר אינה ראויה וזאת בלשון המעטה. נשגב מבינתי מהיכן נטל עו"ד אבנרי סמכות זו. בנסיבות אלה, תשלם האגודה לב"כ התובעים סך של 2,5000 ₪ בתוספת מע"מ". ט. על שום כך קמה המבקשת והגישה את הבקשה שלפני שבה עתרה לבטל הן את החלטת המשקם מיום 29.1.07 והן את החלטתו מיום 22.2.07. 3. טענות המבקשת א. המבקשת טענה כי לא כינוי ההחלטה קובע אלא תוכנה. אם יש בהחלטה הכרעה סופית בעניין יישום ארבע המלצותיה של ברית פיקוח, באופן שהמשקם אינו נזקק להמשיך ולדון בהן כי אז החלטת המשקם היא סופית ולבית המשט סמכות סמכות לדון בדחייה האמורה. ב. המבקשת טענה כי ממכתבו של רו"ח בנימין סולומון מיום 26.9.90 (נספח ו' לבקשה) "אנו למדים כי מדובר על יישום 5 המלצות נפרדות לביצוע 5 פעולות חשבוניות נפרדות,לכן, ההכרעה בכל המלצה ופעולותיה גם הן נפרדות ובשל כך, יש לראות בכל הכרעה כזו פסק משקם סופי, וזה הזמן להגיש ערעור על דחיית יישומן, שמא יתקבל והדיון בפני המשקם בהמלצה 1 יכלול גם את יתר ההמלצות". ג. המבקשת טענה כי - "בהחלטתו נשוא הערעור, המשקם ניסה לעקוף את מעשה בי"ד שנעשה על יישום כל ההמלצות, ע"י מתן פרשנות מוטעית לתביעת המשיבים בנספח ט' (היינו, כתב התביעה המקורי שהוגש בשעתו לבית המשפט השלום בחיפה. ע.ג.), להחלטה בנספח ג' (היינו, פסק המשקם החלקי מיום 20.8.01. ע.ג.) ופסה"ד נספח ד' (היינו, פסק דינה של כב' השופטת וסרקרוג מיום 18.12.01.ע.ג.) שניתנו על ידו ועל ידי בית המשפט המחוזי כאילו כולם התייחסו רק להמלצה מספר 1, בו בזמן כי התייחסו במפורש לכל ההמלצות". ד. המבקשת טענה כי "אין כל ספק כי דחיית יישום ארבע ההמלצות היוותה חריגה ממעשה בית דין ומסמכותו, לכן היא פסולה". ה. בהתייחסה להחלטתו השניה של המשקם, מיום 22.2.07 טענה המבקשת כי המשקם נהג משוא פנים כלפי המשיבים בפסיקת ההוצאות. לטענת המבקשת, המשקם קבע באופן בוטה כי עורך דין אבנרי נטל סמכות שלא היתה בידו. לטענתה, "עם כל הכבוד, זו לא נטילת סמכות, אלא בקשה עם העתק לכב' המשקם ולעו"ד הפלר. לכן, גם הערה זו לא היתה במקומה". ו. על שום כך ביקשה המבקשת לבטל את שתי ההחלטות הנ"ל. 4. דיון א. לאחר עיון בטענות באי כח הצדדים ובמכלול נסיבות הענין, הגעתי למסקנה כי מן הדין לבטל את ההחלטה השניה מיום 22.2.07 ולדחות את הבקשה לענין ההחלטה הראשונה מיום 29.1.07. פועל יוצא מכך הוא שאני עומד לאשר את ההחלטה מיום 29.1.07. ב. סבורני כי מן הדין לבטל את ההחלטה מיום 22.2.07 משום שהיא ניתנה כאקט עונשי כנגד המבקשת ובא כוחה. ההחלטה בדבר חיוב בהוצאות לא באה בעקבות דיון כלשהו של המשקם בבקשה שהוגשה על ידי מי מהצדדים. ההחלטה ניתנה על גבי העתק מכתב שנשלח לרואה החשבון מקלר. אכן, אף אני כמו המשקם סבור כי לא היה מקום למשלוח המכתב למר מקלר עם בקשה לעכב את ביצוע הבדיקה. עורך דין אבנרי לא היה מוסמך לעשות כן. ברם, החיוב בהוצאות בנסיבות אלה, בא כאקט עונשי ולכך לא היה מקום. לפיכך אני עומד להורות על ביטול ההחלטה מיום 22.2.07. ג. סבורני כי אין כל בסיס לבקשה לבטל את ההחלטתו של המשקם מיום 29.1.07. למעשה, עיון בפסק המשקם החלקי מיום 20.8.01, ובפסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת וסרקרוג מיום 18.12.01, מלמד כי הענין הוחזר למשקם לצורך אחד בלבד, והוא: תיקון כרטיסי החשבון של המשיבים באגודה בהתאם למכתבו של רואה החשבון סלומון מיום 26.9.1990. כך פסק המשקם בפסקו החלקי האמור וכך הורתה גם כב' השופטת וסרקרוג. בנסיבות אלה, אין כל פסול בהחלטתו של המשקם מיום 29.1.07, המונחת לדיון בפני (ואין זה משנה כלל כיצד יש לקרוא לה, אם "החלטה" ואם "פסק משקם"). במינוי רואה החשבון מר מקלר ביקש המשקם לסיים אחת ולתמיד את המחלוקת בין הצדדים באשר לשאלת החישובים השונים, וטוב עשה בהחלטת המינוי. כאמור, לא מצאתי כל פסול בהחלטה האמורה ועל כן אני עומד לדחות את הבקשה לביטולה. 5. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: א. אני מבטל את החלטת המשקם מיום 22.2.07 בענין החיוב בהוצאות. ב. אני מאשר את החלטת המשקם מיום 29.1.07. ג. אני מחייב את המבקשת לשלם למשיבים (כולם יחדיו) הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך כולל של 7,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. פיסקה 5 של פסק דין זה הושמעה בפומבי בנוכחות עו"ד אבנר אבנרי בא כח המבקשת. משקם