הכנ"ר מתנגד לבקשת החייב להכריזו פושט רגל, בטענה כי מחקירת המנהל המיוחד עולה שהחייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבך בחובותיו בתום לב. להלן פסק דין בנושא הסתבכות בחובות בתום לב: פסק - דין עובדות המקרה 1. החייב, יליד 56', הגיש בקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו פושט רגל (להלן: פוש"ר) בגין חובות מוצהרים על סך 1,035,193 ₪ ל- 46 נושים. ביום 28.8.05 ניתן צו לכינוס נכסי החייב ונפסק כי עליו לשלם תשלום עיתי בסך של 700 ₪ בחודש. סכום זה הופחת באופן זמני לסך של 500 ₪ החל מיום 10.6.06. לאחר מתן צו הכינוס ופרסומו, הוגשו כנגד החייב 14 תביעות חוב בסך כולל של 773,528 ₪, מתוכם נתבע 1,965 ₪ בדין קדימה על ידי המל"ל. לדברי החייב נפתחו נגדו 62 תיקי הוצל"פ, נערכו חקירות יכולת ונעשה איחוד תיקים. התקיימו שתי אסיפות נושים בעניינו, ולישיבה זו התייצב אחד מן הנושים, מר בדארנה בדראן. ביום 6.2.06 מונה עו"ד משה לוי כמנהל מיוחד לנכסי החייב. 2. בתצהיר התומך בבקשה פירט החייב את נסיבות הסתבכותו הכלכלית. א. החייב טען כי הסתבכותו הכלכלית החלה בשנת 82', השנה בה נישא. הוא הסתמך על כך כי מתנות החתונה יממנו את עלות הטקס ואת בניית הבית שבנה עבורו ועבור אשתו אך עקב סכסוך משפחתי היה סכום המתנות נמוך מהמצופה. ב. החל משנת 84' עד שנת 90' עבד החייב ביחד עם אחיו בעבודות בנייה כקבלן משנה, אולם עקב קשיים כלכליים של הקבלנים הראשיים, לא שולמו להם הכספים המגיעים להם. ג. משנת 91' עד שנת 96' עבד החייב בחברה קבלנית השייכת למר כיאל פריד, ובשנת 96' חזר לעבוד עם אחיו. החייב טען כי ביצע ביחד עם אחיו עבודות עבור חברת "בתי גלרון" בסך של 35,000 ₪, אך חברה זו פורקה והשיק חולל. 3. הכנ"ר מתנגד לבקשת החייב להכריזו פוש"ר, בטענה כי מחקירת המנהל המיוחד עולה שהחייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבך בחובותיו בתום לב. א. החייב חתם על מספר ערבויות בעת שכבר היה שרוי בחובות, ובעת שהיו תלויים ועומדים נגדו תיקי הוצל"פ. בשנים 86', 89', 91', 92' ו-01' נפתחו נגדו תיקי הוצל"פ בגין ערבויות שחתם לאחיו, למר פאוזי שאער ולטובת כיאל כאות'ר, בסכום של מאות אלפי שקלים. החייב בחר לעזור לאחרים בעת שהיה שקוע בחובות במקום לשלם את חובותיו, ויצר חובות נוספים הנוגעים לצביעת רכב של אחיו פיאד, חוב שכר דירה של אחיו טאהה וחוב בעקבות התקנת קו טלפון בבית אימו. ב. מבדיקה שנערכה ברשם החברות עלה כי החייב היה בעל 99% מהמניות מתוך 100% בחברת "א.א. כיאל לבניין (1999) בע"מ" (להלן: חברת כיאל), ואשתו היתה בעלת מניה אחת. דבר זה אינו מתיישב עם האמור בתצהיר התשובות לשאלון שנשלח אליו, והחייב לא גילה אף בחקירתו כי הוא בעל שליטה בחברה הנ"ל. משעומת עם עובדה זו, אמר כי אינו יודע במה מדובר ואף יגיש תלונה במשטרה, אך למיטב ידיעתו של המנהל המיוחד לא הוגשה תלונה עד עצם היום הזה. המנהל המיוחד התרשם כי טענות החייב בדבר אי היכרותו עם חברת כיאל תמוהות ביותר, נוכח העובדה כי המניות נרשמו על שם החייב ואשתו, והכתובות שפורטו ברשם החברות הן נכונות. ג. החייב לא המציא כל ראיות לטענותיו כי הקבלנים הראשיים לא שילמו לו ולאחיו את הסכומים המגיעים להם, ובניגוד לאמור בתצהירו, טען בחקירתו כי חברת "בתי גלרון" נותרה חייבת לו ולאחיו 70,000 ₪ ולא 35,000 ₪. ד. בתשובות לשאלון ששלח למנהל המיוחד הצהיר החייב כי הכנסותיו עומדות על 2,108 ₪ מהבטחת הכנסה ומקיצבת ילדים, ועל השתתפות חלקית מצד ביתו המשתכרת 1,700 ₪ לחודש, ואילו הוצאותיו עומדות על 4,040 ₪ לחודש, אך לא נתן כל הסבר למצב בו ההוצאות עולות על ההכנסות. החייב מסר למנהל המיוחד כי מאז שנת 00' הוא עובד בעבודות מזדמנות ואינו מוצא מקומו במעגל העבודה. ה. החייב אינו משלם את התשלומים לקופת הכינוס כסדרם, וצבר מעת לעת חובות פיגורים, העומדים כיום על 2,200 ₪ לחודש. דהיינו, החייב לא שילם 4 תשלומים חודשיים. בנוסף לכך, החייב לא הגיש מיום מתן צו הכינוס אפילו דוח אחד על הכנסותיו והוצאותיו למשרדי הכנ"ר, ללא כל הסבר. 4. בדיון שהתקיים בעניינו של החייב הודיעו שני נושים שהתייצבו לדיון כי הם מצטרפים להתנגדות הכנ"ר להכריז כי החייב פושט רגל מהטעמים המפורטים בחוות דעתו, ומאחר שהחייב אינו עומד בתשלומים לקופת הכינוס. כך נהג לדבריהם גם בהליכי ההוצל"פ, בעת שחי מעל ליכולתו, והמשיך לצבור חובות כאשר היה מסובך בחובות. החייב הגיב לחוות הדעת של הכנ"ר וטען כי לא היה בעלים של מניות בחברת כיאל, וכי מדובר באדם אחר הנושא אותו שם. כן הודיע כי שילם את כל פיגוריו וכי אינו חייב דבר לקופת הכינוס. 5. ביום 7.1.07 הוגשה בקשת נושה לבטל את צו הכינוס ואת הליכי הפש"ר, מאחר שהחייב אינו עומד בתשלומים החודשיים כמתחייב מהחלטת ביהמ"ש. החייב הגיש ביום 5.2.07 תגובה לפיה אינו חייב אלא 700 ₪ לקופה. בנוסף לכך ביקש לקבוע את הבקשה לדיון נוסף בצרפו תצהירים של בני משפחתו, המלמדים על הנסיבות בהן הסכים החייב לחתום על ערבויות למרות שהיה שרוי בעצמו בחובות. החייב ואחיו הצהירו כי החתימה על הערבויות נעשתה במשך תקופה שהשתרעה על למעלה מ-20 שנה. א. תחילה, בעת שהיה בן 18, חתם על ערבות לאחיו יוסף כיאל, בגין שני חובות, האחד לחברת פרוילינגר עמירון, והשני למוחמד יונס. החוב לפרוילינגר, שולם אך מדובר בחברה שהחתימה לקוחות על שטרי חוב מפוקפקים, ולמרות זאת תבעה אותו ואת אחיו. באשר לחוב למוחמד יונס, לאחר שאחיו נאסר על פי פקודת מאסר, נאלץ החייב לחתום על ערבות לחוב אחיו והוא שוחרר ממאסר. ב. החתימה על ערבות לטובת אחיו פיאד כיאל נעשתה בשנת 81', בשל סכסוך הנובע מעבודות צביעה לרכב של אחיו פיאד. פיאד סרב לשלם לנושה ארמלי את המחיר שדרש, והחייב התחייב לשלם חוב זה כדי "למנוע התדרדרות המצב". ג. החתימה על ערבות לטובת פוזי שאער, נעשתה אף היא כדי לשחרר את פוזי ממאסר על פי פקודת מאסר, והחוב הוא משנות ה-80' המאוחרות. ד. באשר לחובו לבנק מרכנתיל דיסקונט, החייבת העיקרית היתה חברת "י.מ. בני כיאל בע"מ", אשר היתה בניהולו של בן דודו יאסר כיאל, אשר פנה אליו בשנת 98' כדי לחתום על ערבות על סך 30,000 ₪ בלבד להלוואה שהחברה בניהולו לקחה מבנק מרכנתיל. בנוסף לחתימתו על הערבות חתמה ערבה נוספת על כתב הערבות, והוטל שיעבוד על רכב, אשר מחירו כיסה את מלוא סכום ההלוואה. ההלוואה לא נפרעה, והבנק החליט לממש את הבטוחה, אך הרכב נגנב ותקבולי הביטוח לא הספיקו לכיסוי מלוא יתרת החוב. 6. הכנ"ר הגיב לתגובת החייב והודיע כי הוא מתנגד לבקשת החייב, וכי החייב ממשיך לצבור פיגורים לקופת הכינוס, לא הגיש אפילו דוח אחד על הכנסותיו והוצאותיו ולא הצליח לסתור את הטענה כי חתם על כתבי ערבות רבים חרף היותו שקוע בחובות. לאחר שעיינתי בבקשת החייב לקבוע דיון נוסף בעניינו, לא מצאתי בה טעם, מאחר שאף אם כל האמור בתצהיר התשובה של החייב ובתצהירי קרוביו אמת, אין בהם כדי להועיל לו. דיון 7. סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 (להלן: הפקודה) קובע: "18ה. החלטת בית המשפט [תיקון: תשנ"ו] (א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: (1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42; (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו..." השאלה העיקרית העומדת בפני בית המשפט בדונו בבקשת חייב להכריזו פושט רגל, היא האם נהג החייב בתום לב בעת יצירת חובותיו, עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה. (שלמה לוין ואשר גרוניס, "פשיטת רגל", מהדורה שנייה, בעמ' 169; כן ראה ע"א 5503/92 עדה קירצמן ואח' נגד כונס הנכסים הרשמי, פד"י מט(1) עמ' 749 בעמ' 756). שאלת תום ליבו של החייב נבחנת בשתי תקופות שונות, האחת לפני הגשת הבקשה, בעת יצירת החובות, והשניה, לאחר הגשתה, לרבות לאחר מתן צו הכינוס. להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר, והשניה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות. (ראה ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, עמ' 205-206; ע"א 92/76 בן ציון נ' מדינת ישראל, פ"ד לא (1) 164, 166; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1) 45, עמ' 55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1) 23, עמ' 28; וכן ראה א' פרוקצ'יה, "פשיטת רגל על פי בקשת חייב", הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272). על רקע התכלית השנייה, שעיקרה לאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו, יש לבחון האם התנהגות החייב עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם מצדיקה להעניק לו את הגנת הפקודה ולהכריזו כפושט רגל, אם לאו. 8. השיקולים שינחו את בית המשפט בעת בדיקת הנסיבות שהביאו להסתבכותו הכלכלית של החייב הינם רבים ומגוונים. בית המשפט ישקול, בין היתר, את אופן יצירתם של החובות והאם נהג החייב בתום לב כלפי נושיו בעת יצירת החובות או שמא נהג בחוסר אכפתיות תוך סיכון כספי הנושים, האם נוצרו החובות בדרכי רמייה והאם נהג החייב מתוך כוונה לברוח מנושיו תוך הסתרת נכסיו או הברחתם והצגת מצגי שווא בפניהם, האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות. בנוסף לכך ייבחן אם נמנע החייב מלעשות פעולות מינימליות כדי למנוע את התדרדרותו הכלכלית, לרבות ניצול אפשרויות לקבלת כספים וכיו"ב. (ראה לעניין זה: ע"א 4892/91 אשכנזי הנ"ל, בעמ' 58; ע"א 6416/01 בנבנישתי הנ"ל; ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3), 61; ע"א 5178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט(1) 435; פש"ר (חיפה) 513/03 קרן עמית ואח' נ' הכנ"ר, תק-מח 2004(3) 2871; פש"ר (חיפה) 71/03 עלי דקה נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד (1) 281; פש"ר (חיפה) 178/03 זילברמן נ' הכנ"ר, דינים-מחוזי לה(5) 760). מן הכלל אל הפרט 9. מעיון בתצהירי החייב, בטענות הצדדים בכתב ובעל פה ובכל המסמכים שהוגשו לתיק, התרשמתי כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב. א. מתצהיר החייב עולה כי בשנת 82' הסתבך בחובות, כאשר מתנות החתונה שקיבל לא ענו על ציפיותיו, ולא כיסו את עלויות החתונה ובניית הבית שבנה, עקב סכסוך משפחתי בו היה מעורב. תמוה אם כן מנהגו של החייב לפזר ערבויות לבני משפחתו השונים, בעת שהוא עצמו לא היה מסוגל לשלם חובותיו. תצהירו של החייב כי עשה כן כדי לסייע לבני משפחתו אינו יכול לעזור לו, מאחר שראשית היה עליו לשלם לנושיו את חובותיו, ורק לאחר מכן להיות נדיב למקורביו. בחתימה על ערבות בשעה שאינו יכול לעמוד בחובותיו, הטעה החייב את נושיו, וגילה אדישות ליצירת חובות. הפסיקה ראתה בחתימה על ערבות בעת שאדם מסובך בחובות התנהגות חסרת אחריות המגיעה כדי חוסר תום לב. "סבורני כי כאשר אדם חותם על ערבות על סכום כאמור, ביודעו כי כושר השתכרותו אינו מאפשר לו לשלמו וכי גם רכוש שיש בו כדי להבטיח את תשלום הסכום הנערב אין בידו, הרי שיש בהתנהגותו זו משום התנהגות חסרת אחריות המגיעה כדי חוסר תום לב". (פש"ר (חיפה) 409/03 בוגנים (לוי) ליאת נ' הכנ"ר, תק-מח 2004(2), 1520, עמ' 1523; וכן ראה פש"ר (חיפה) 230/01 אגא עלי נ' הכנ"ר, תק-מח 2002 (1), 419; פש"ר (חיפה) 497/05 זיקרי נ' הכנ"ר (לא פורסם)). ב. החייב לא המציא אסמכתאות לטענתו כי לא קיבל שכר בתמורה לעבודתו כקבלן משנה של קבלנים ראשיים, וגרסתו בתצהירו השתנתה בחקירתו. סביר להניח כי אם לא קבל שכר המגיע לו ממזמין או ממעביד, היה מגיש נגדו תביעה, או לכל הפחות שולח לו מכתב דרישה. החייב לא הציג מסמכים התומכים בגרסתו, ואין די בטענתו הכללית לקבלת בקשתו. אפילו יש ממש בטענת החייב כי בעבר היתה לו עילת תביעה נגד אחרים, רואים המנעות מנקיטת הליכים נגד חייבים של החייב, כמחדל אשר יש בו משום חוסר תום לב, שהרי נושיו של החייב זכאים לכך שאם עומדת לו עילת תביעה נגד אחר, יפעל לקבל את המגיע לו, במלואו או בחלקו, כדי להגדיל את הכנסותיו. (לענין זה ראה פש"ר (חיפה) 247/02 הרוש נ' הכנ"ר (לא פורסם)). ג. חלק מחובותיו של החייב נוצרו עקב קנסות תעבורה. החייב לא נתן כל הסבר לאופן בו נוצרו חובות אלה, אך מעשיו מצביעים על חוסר אכפתיות ליצור חובות חדשים תוך שימוש ברכב, בעת שהוא מסובך בחובות אחרים. "עצם ההרשעה בפלילים אינה שוללת את האפשרות להכריז על החייב פושט רגל. ואולם חוב שנוצר כתוצאה מביצוע העבירות אינו יכול להיחשב כחוב שנוצר בתום לב". (פש"ר (חיפה) 376/01 מזרחי נ' הכנ"ר (לא פורסם)). ד. גרסת החייב בתצהירו אינה משקפת את כל הנסיבות האמיתיות להסתבכותו, והחייב הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו כדי לשכנע את בית המשפט כי חובותיו נוצרו בתום לב. התברר כי החייב רשום כבעל מניות עיקרי של חברת כיאל, ולא גילה זאת לכנ"ר. משהתברר לו כי הדבר פועל לחובתו טען כי מדובר באדם אחר, אך לא פעל לתיקון המעוות ואף לא הגיש תלונה בענין זה. ה. מעיון במסמכים שהוגשו לבית המשפט ומדברי נושיו של החייב, אשר לא נסתרו, לא ניתן להמנע מהרושם כי החייב, אשר ידע כי הוא מסובך בחובות, אשר אינו מתכוון לשלמם, הסכים לקחת על עצמו עוד ועוד חובות, גם של מקורביו, מתוך אדישות ליצירת חובות אלה. מעיון בחובותיו של החייב עולה כי בנוסף לערבויות שלקח יצר חובות של אלפי שקלים בגין ביטוח חיים בשנים 98'-00' בעת שהיה מסובך בחובות, חובות של אלפי שקלים בגין שימוש בטלפון נייד משך שנים ועוד, כנראה מתוך מחשבה כי ממילא לא ישלם בגין חובות אלה יותר מסכום חודשי נמוך שיקבע על ידי ראש ההוצל"פ. יש לצפות מאדם השרוי בחובות לנהוג בצניעות יתירה, ואל לו לצבור נכסים בעת שהוא אינו מסוגל לשלם את המגיע ממנו לנושיו. "חייב המבקש הגנת ביהמ"ש מפני נושיו חייב לנהוג בצמצום. לא יעלה על הדעת לאפשר לחייב לנהוג בפזרנות מחד גיסא, ומאידך גיסא להקפיא את הליכי הגביה המתנהלים נגדו ולמנוע מנושיו לגבות ממנו כספים. חייב שאיננו נוהג בצמצום בהוצאותיו נוהג בחוסר תום לב בניהול הליך פשיטת הרגל וכך יש עילה לדחות את בקשתו". (פש"ר (חיפה) 470/01 ציפרוט נ' הכנ"ר (לא פורסם)). דברים אלה נאמרו בקשר לפושטי רגל, אך הם נכונים גם לגבי חייבים אשר ביקשו לאחד תיקיהם, בטענה כי אינם מסוגלים לשלם אלא סכום חודשי מוגבל. החייב הצהיר כי ביקש לאחד תיקיו פעמים רבות, אך הדבר לא מנע בעדו ליצור חובות חדשים מעת לעת, וזאת למרות פקודות המאסר שהוצאו כנגדו. ו. לעניין חוסר תום לב ומידתו ראה רע"א 2282/03 ראובן גרינברג נ' הכנ"ר, פ"ד נח(2) 810: "אכן, אין כל הצדקה לתת "קרש הצלה" לחייב, אשר בא לביהמ"ש בידיים שאינן נקיות, ואין כל הצדקה לפגוע בנושים כדי לסייע למי שנהג בחוסר הגינות ובחוסר יושר. כבר צוין כי "אין להשלים עם המצב שבו ינצלו החייבים אפשרות חסד זו ויהפכוה "עיר מקלט" מפני הנושים". (שם, עמ' 815). 10. התנהלותו של החייב במהלך התקופה בה ניתן צו לכינוס נכסיו מלמדת אף היא על חוסר תום לב, בכל שהחייב לא שיתף פעולה עם המנהל המיוחד. הפסיקה קבעה כי חייב אשר לא גילה את כל נכסיו וחובותיו בדו"חות שהגיש לכנ"ר, נמנע מלהתייצב לחקירה, נמנע משיתוף פעולה עם הכנ"ר, נמנע מהצגת מסמכים לרבות דו"חות כספיים, המשיך לצבור חובות במהלך הליכי פשיטת הרגל, חי ברמת חיים גבוהה ופזרנית על חשבון הנושים, נמנע מלשלם את התשלומים העיתיים שהוטלו עליו על ידי בית המשפט במסגרת צו הכינוס, נמנע מלהתפרנס ומלהפעיל את כישוריו ויכולתו להגדיל את הכנסותיו וניצל לרעה את הליך פשיטת הרגל- מתנהל בחוסר תום לב בהליכי פשיטת הרגל. (ראה לעניין זה: ע"א 6416/01 בנבנישתי הנ"ל; ע"א 149/90 קלאר הנ"ל; ע"א 5178/92 אליהו הנ"ל; ע"א 4892/91 אשכנזי הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר 513/03 קרן עמית הנ"ל; פש"ר 71/03 דקה עלי הנ"ל; (ראה פש"ר (חיפה) 230/01 אגא עלי נ' הכונס הרשמי, תק-מח 2002(1), 419; פש"ר (נצ') 219/03 דאניאל נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(7) 709; פש"ר (חיפה) 343/00 איגר נ' הכנ"ר, דינים - מחוזי לג(7) 321). א. החייב פיגר שוב ושוב בתשלומיו בתקופת הכינוס ונצבר חוב פיגורים בסך 2,200 ₪. לא זאת בלבד שהחייב לא מסר נתונים מדויקים לבית המשפט בדיון, בעת שאמר כי שילם את מלוא הפיגורים לאותו יום, אלא שלא שילם מאז דבר לקופה והמשיך לצבור פיגורים. החייב לא הגיש דוחות הכנסות והוצאות בניגוד לאמור בצו הכינוס, ולא שיתף פעולה עם הכנ"ר. " בהליך בו מבקש החייב את הגנת החברה מפני נושיו אין חובה על ב"כ הכנ"ר "לרדוף" אחר החייב כדי שימציא מסמכים במועד וישלם תשלומים חודשיים במועד. עצם הצורך להגיע לבית משפט כדי לבקש מהחייב לבצע פעולות שהיה עליו חובה לבצען כדי לזכות בהגנת פקודת פשיטת הרגל די בו כדי להעיד על חוסר תום ליבו של החייב בהליכי פשיטת הרגל" (ראה פש"ר 294/01 עומר נ' הכנ"ר (לא פורסם)). ב. החייב אינו עובד ואינו מנצל את יכולת ההשתכרות שלו לרווחת בני משפחתו ולרווחת הנושים, למרות החובות הכבדים שצבר. "אף אם מתברר כי אין החייב מפעיל את מלוא כישוריו ויכולתו להגדיל הכנסותיו, ייחשב הדבר כהתנהלות שלא בתום לב" (לוין וגרוניס בספרם הנ"ל, עמ' 109, וכן ראה ע"א 5178/98 הנ"ל). ג. החייב ניהל ומנהל אורח חיים בו עלו הוצאותיו באופן משמעותי על הכנסותיו, מתוך אדישות לחובות שנוצרו עקב התנהלות זו, ולא נתן כל הסבר לטענתו כי הוצאותיו עולות על הכנסתו. 11. נוכח על האמור לעיל, אני רואה לדחות את בקשת החייב להכריזו פושט רגל. הצו לכינוס נכסי החייב מבוטל בזה, וכן מבוטלות ההגבלות שהושתו עליו, לרבות הצו לעיכוב יציאתו של החייב את הארץ. תום לבחוב