לטענת התובע, הנתבעת הפרה את ההסכם בכך שלא שילמה את התשלומים שנקבעו במועדם, אלא באיחור ורק לאחר הפצרות חוזרות ונשנות מצידו. עוד טוען התובע כי הנתבעת הפרה את התחייבותה למסור לידיו מניות להלן פסק דין בנושא הפרת הסכם בגין איחור בתשלום: פסק דין הצדדים לתביעה ומהותה 1. התובע עוסק, בין היתר, במתן ייעוץ כלכלי ופיננסי לחברות. הנתבעת הינה חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה בתל-אביב. תביעה זו נוגעת להסכם שנחתם בין התובע לבין הנתבעת ביום 21/11/04 (להלן: "ההסכם", צורף כנספח ד' לתצהיר התובע). בהסכם זה נקבע, בין השאר, כדלקמן: "בהמשך לפעילותך לקידום, תיווך והשלמת ההתקשרות דלעיל הננו להעלות על הכתב את המוסכם איתך בקשר עם עמלת התיווך לה אתה זכאי כמופרט להלן..." 2. בסעיפי ההסכם נקבע כי עמלת התיווך לה זכאי התובע תעמוד , בנוסף על הסך של 5,000$ אותו קיבל בעבר, על סכום במזומן של 3,000$ (סעיף 1 להסכם); סכום נוסף של 8,000$ אשר ישולם בשני מועדים שהוגדרו בסעיף 2 להסכם; 10,000$ של שווי במניות בחברת Gavella ו - 20,000 מניות בנתבעת "בתנאים כפי שתקבל חברת הניהול בגין האופציות שלה" (סעיף 3 להסכם). בסעיף 4 להסכם נקבע כי ניירות הערך בנתבעת ו/או ב- Gavella כפופות להוראות כל דין. 3. לטענת התובע, הנתבעת הפרה את ההסכם בכך שלא שילמה את התשלומים שנקבעו במועדם, אלא באיחור ורק לאחר הפצרות חוזרות ונשנות מצידו. עוד טוען התובע כי הנתבעת הפרה את התחייבותה למסור לידיו מניות בשווי של 10,000$ בחברת Gavella : התובע טוען כי קיבל לידיו, אף זאת באיחור ניכר, 100,000 מניות בערך נקוב של 0.001$ של חברת DCI USA. התובע מוסיף ומציין שהמניות שניתנו בידיו היו חסומות ובלתי סחירות, וזאת בניגוד למוסכם ולמטרת ההסכם. עוד טוען התובע כי כלל לא קיבל לידיו את האופציות הנזכרות בסעיף 3 להסכם. 4. כתוצאה מההפרות המתוארות לעיל, טוען התובע כי נגרמו לו נזקים ישירים ועקיפים: לפיכך הגיש את התביעה שבפניי (התביעה הוגשה ביום 9/11/05) במסגרתה נתבע סך של 4,260 ש"ח בגין הפיגורים בביצוע התשלומים (3,000$+8,000$); סך של 10,000$ כפי ערכם בשקלים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, בגין ההפרה במסירת המניות כמתחייב; סך של 53,690 ש"ח בגין אובדן רווחים בעסקאות אחרות, אשר היו מתאפשרות לו יכול היה התובע לממש את המניות עם קבלתן; וסך של 20,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בפרשה. סך הכל הועמדה התביעה על סך של 130,000 ש"ח. טענות ההגנה, בקליפת אגוז 5. הנתבעת טוענת כי ביצעה את כל חיוביה לפי ההסכם: הנתבעת טענה כי ביצעה את התשלומים במועדם, וכי מועדי התשלום סוכמו בינה לבין התובע. הנתבעת הפנתה את בית המשפט להוראות ההסכם אשר אינן נוקבות במועד מוגדר לביצוע התשלומים ולכך שהתשלום בסך 8,000$ מותנה בביצוע העסקה עם Cornell (על עסקה זו ראו בהרחבה סעיף 16 להלן). 6. לגבי המניות טוענת הנתבעת כי הקצתה לו מניות בחברה הבת, ובמועד ההקצאה שיקפו אלה סך של 10,000$, שווי השוק של המניות. הנתבעת מודה כי המניות היו חסומות, אולם מציינת שחסימת המניות הייתה על פי הדין והתובע ידע, או היה עליו לדעת, מכוח עיסוקו בתחום, על מגבלה זו. 7. לגבי האופציות טוענת הנתבעת שהקצאה זו אמורה הייתה להיעשות בתנאים בהם תתבצע ההקצאה של מניות לחברת הניהול. מכיוון שההסכם עם חברת הניהול בוטל, וממילא לא הוקצו מניות לחברת הניהול, אף לא הוקצו מניות לתובע. 8. הנתבעת טוענת בכתב הגנתה שתביעה זו בחטא נולדה: לטענתה, לתובע נודע בחודש ספטמבר 2005 שגורם עסקי השקיע בחברה סכומים ניכרים, וכל מטרתו של התובע בתביעה זו הינה לסחוט כספים שאינו זכאי להם. לפיכך, טוענת הנתבעת, דין התביעה להידחות. השאלות במחלוקת 9. עיננו הרואות, במסגרת תביעה זו עליי להידרש לפרשנות ההסכם, על מנת לקבוע האם אכן ההסכם הופר על ידי הנתבעת, כטענת התובע. לצורך כך, עליי להידרש לשאלה האם התשלומים בסכום כולל של 11,000$ בוצעו במועדם?; האם המניות שנמסרו לידי התובע הינן כמתחייב מההסכם?; האם העובדה שהתובע לא קיבל לידיו אופציות, מהווה הפרה של ההסכם? במידה ואשתכנע כי אכן הייתה הפרה, עליי להידרש לשאלת הנזק. 10. בטרם אתפנה לדון בשאלות אלה לעומקן, אסקור את הרקע להתקשרות הצדדים בהסכם, היות ושני הצדדים התייחסו לעובדות אלה הן בכתבי הטענות, הן בחקירות והן בסיכומים. הרקע לחתימת ההסכם 11. בתחילת שנת 2004 ביצעה הנתבעת הקצאה פרטית במסגרתה הושקעו בחברה כ-5.4 מיליון ש"ח, אשר נועדו בין היתר לפירעון חובות החברה לנושיה במסגרת הסדר נושים בו הייתה מצויה באותה עת הנתבעת. במסגרת ההקצאה הפרטית האמורה הוחלפה השליטה בחברה ועברה לקבוצת בעלי מניות שמקום מושבם בארה"ב. לאחר ביצוע מהלכים אלו, חזרה הנתבעת לפעילות מסחרית וחודש המסחר במניותיה בבורסה בת"א (סעיפים 9-10 לתצהיר אופיר, סומן נ/1). 12. בעלי המניות האמריקאים חיפשו משקיע אשר יאות להשקיע בנתבעת או ירכוש אותה כ"שלד בורסאי". על רקע זה נוצר הקשר בין מנהלה דאז של הנתבעת, מר מיכאל ויגדרהאוס לבין התובע, אשר אמור היה לפעול לאיתור משקיע ו/או רוכש לחברה (סעיף 11 לתנ/1; סעיף 2 לתצהיר התובע). 13. התובע פעל על מנת לאתר גורם כאמור, ויצר קשר בין הנתבעת לבין חברת בשם טכנופרייס בע"מ, חברה הרשומה למסחר בארה"ב ובישראל, אשר נוהלה באותה עת על ידי ה"ה אדם אופק ופרוספר אבוטבול (סעיף 4 לתצהיר התובע; סעיף 12 לנ/1). 14. לטענת התובע, סוכם בינו לבין נציגי הנתבעת ונציגי טכנופרייס כי שכר טרחתו עבור פעולת התיווך בעסקת הרכישה יעמוד על 50,000$ בצירוף מע"מ, וכן תנתן לו האפשרות לכהן כדירקטור בחברה וזאת למשך 3 שנים (סעיף 5 לתצהיר התובע). 15. אין מחלוקת בין הצדדים כי בסופו של דבר עסקת הרכישה לא יצאה אל הפועל (סעיף 7 לתצהיר התובע; סעיף 14 לנ/1; עדות התובע בעמ' 10 שו' 20). עם זאת, נקשרה בין הנתבעת לבין טכנופרייס עסקה אחרת: הנתבעת התקשרה בהסכם ניהול עם חברת ניהול בבעלות בעלי השליטה בטכנופרייס, DCI MANEGMENT (להלן: "חברת הניהול"), אשר אמורה הייתה לתת לנתבעת שירותי ניהול עד שנת 2007 (סעיף 15 לנ/1). עבור עסקה זו שילמה טכנופרייס לתובע דמי תיווך בסך 5,000$, שנזכרו בסעיף 2 לעיל. 16. במקביל להתקשרות עם חברת הניהול, נעשו שתי עסקאות נוספות: הנתבעת רכשה חברה ציבורית אמרקאית בשם DCI USA (לטענת הנתבעת בסעיף 17.1 לנ/1, שמה הקודם של החברה הנרכשת היה Gavella ), וזאת במטרה לחדש באמצעות חברה זו את פעילות הנתבעת בארה"ב; וכן התקשרה חברת הבת בהסכם עם קרן השקעות אמריקאית בשם Cornell, לצורך העמדת קרן הון לחברת הבת. יצוין כי בעוד שהתובע ראה בעסקאות כולן פרי מאמצי התיווך שלו, אזי הנתבעת הכירה רק בעסקה עם חברת הניהול כמזכה את התובע בדמי תיווך, וטוענת שלעסקת DCI USA ולעסקת קרן ההון Cornell אין קשר לפעולותיו של התובע (סעיף 18 לנ/1). 17. בעקבות העסקאות אשר תוארו לעיל, ולנוכח העובדה כי עסקת הרכישה עם טכנופרייס, בגינה התחייבה זו האחרונה לשלם לתובע סך של 50,000$ לא יצאה אל הפועל, העלה התובע את דרישותיו לקבל דמי תיווך עבור המאמצים שהשקיע ואשר נשאו פרי בעסקאות שנחתמו. 18. הצדדים ניהלו דין ודברים, ובסופו של דבר נחתם בין הצדדים ההסכם נשוא דיון זה. בעניין זה אציין שהתובע טוען כי אולץ לחתום על ההסכם, המכונה על ידו הסכם הפשרה (סעיף 9 לתצהיר התובע), ואילו הנתבעת טוענת שהסכימה לשלם לתובע סכומים במסגרת אותו הסכם לפנים משורת הדין, היות ולטענתה לא היה לו יד ורגל כאמור בשתי העסקאות הנוספות שבוצעו (סעיף 11 לנ/1). 19. כך, אם כן, נולד ההסכם נשוא דיון זה. כעת עלינו לבחון האם אכן הופר על ידי הנתבעת, כטענת התובע. האם הנתבעת איחרה בביצוע התשלומים הנזכרים בסעיפים 1 ו-2 להסכם? 20. אין מחלוקת בין הצדדים כי הסך של 11,000$ שולם לתובע. התשלום הראשון בסך 3,000$ שולם לתובע, גם לשיטתו (סעיף 11א' לתצהירו) עד ליום 31/12/04, כאשר שני השיקים נמסרו לידיו תוך 7 ימים מיום חתימת ההסכם (פרו' עמ' 15 שו' 16). בסעיף 1 להסכם נקבע כי התשלום יעשה "כעת". סבורני כי מסירת אמצעי התשלום תוך 7 ימים מיום חתימת ההסכם, ופירעון הסכומים תוך 40 יום מיום חתימת ההסכם, אינו מהווה הפרה בנסיבות העניין. 21. לעניין ביצוע התשלום השני בסך 8,000 $ - זה אכן היה מותנה בביצוע העסקה עם Cornell. החלק הראשון של תשלום זה, בסך 3,000 $ בוצע ביום 9/1/05, זמן סביר לאחר שהושלמה העסקה עם Cornell (16/12/04, נספח ג' לתצהיר התובע). החלק השני של התשלום בסך 5,000 $ היה מותנה במועד ביצוע התשלום השני מ Cornell . 22. לעניין מועד הביצוע של התשלום מ Cornell, לא הביאה הנתבעת ראיות במסגרת פרשת ההגנה. הניסיון לצרף אסמכתאות לסיכומים (ניסיון שנעשה על ידי שני הצדדים) דינו להדחות. מהראיות אשר צורפו כדין עולה שהתובע אכן דרש את תשלום הסכום הנ"ל חזור ודרוש (נספחים ו'1 עד ו'4), וכי ביצוע התשלום הושלם רק בחודש ספטמבר 2005, כך שגם אם הייתה מתקבלת טענת הנתבעת שהתשלום מ Cornell התקבל רק בחודש מרץ 2005, עדיין מדובר בהשלמת ביצוע התשלום כחצי שנה מאוחר יותר. סבורני, כי בנסיבות אלה אכן מדובר בהפרה ואין מדובר בפרק זמן סביר לביצוע החיוב, גם אם לא נקבע בהסכם תאריך מוגדר לביצועו. 23. כמו-כן, אני מפנה את הצדדים לדברי ב"כ הנתבעת במסגרת קדם המשפט מיום 14/5/06 : "אם יעמוד על הפרשי הצמדה נשלם אותם." לפיכך, יש לחייב בהפרשי הצמדה וריבית על התשלום השני, אם כי לא ברור כלל ועיקר כיצד חישב התובע ודרש סך של 4,000 ש"ח בגין עיכוב זה. על פניו מדובר בסכום מופרך ואיני נעתרת לדרישה זו במלואה. המניות בשווי של 10,000$ 24. בעניין המניות מעלה התובע מספר טענות: קבלת 100,000 מניות בשווי 0.001$ בחברת DCI USA; היות המניות חסומות ובלתי ניתנות למימוש מיידי. 25. באשר לחלק הראשון של הטענות, אציין כי לא ירדתי לסוף דעתו של התובע. התובע בעצמו מציין בתצהירו (בסעיף 9ג'), שחברת DCI USA הינה למעשה חברת Gavella , כך שבעניין זה לא יכולה להישמע כל טענה. 26. כך גם לעניין כמות המניות שהתקבלו לידי התובע והשווי הנקוב בהן: מחישוב אריתמטי פשוט עולה שהשווי הנקוב של המניות שקיבל לידיו התובע עמד על 100$. זאת יכול היה התובע לדעת כבר בחודש מרץ 2005, עת קיבל לידיו את שטר המניות. התובע לא הביע כל מחאה בעניין זה, ולמעשה הודה בחקירתו שלשווי הנקוב אין חשיבות, אלא לשווי השוק (עמ' 17 שו' 18). 27. על מנת שתתקבל טענתו של התובע שקיבל לידיו מניות שאינן משקפות שווי של 10,000$, היה על התובע לטעון טענה זו באופן מפורש בכתבי הטענות ובתצהירו וכן להציג ראיות מהן יוכל בית המשפט לקבוע שאכן כמות המניות שניתנה בידי התובע, ביחס לשווי השוק של המניות באותה עת, לא שיקפו את השווי המוסכם. התובע לא עשה דבר בעניין זה, ודווקא מהראיות שניסו הצדדים ל"הגניב" לתיק בית המשפט, ומהאמור בסעיף 6 לסיכומי התובע, עולה שאכן המניות שניתנו בידי התובע משקפות את השווי המוסכם. זה המקום להעיר שבסעיף 6 לסיכומיו ובסעיפים 9 ו - 10 לסיכומי התגובה נתפס התובע לכלל טעות: הנתבעת אינה צריכה להוכיח את שווי המניות שנתנה בידי התובע. אם טוען התובע ששווי המניות אינן משקפות את המוסכם, עליו נטל ההוכחה, כאמור. 28. כעת, לדיון בטענת היות המניות חסומות. ראשית, ובטרם אדרש לפרשנות ההסכם, אציין כי איני מקבלת את טענתו של התובע לפיה הוא "לא מבין דבר בבורסה האמריקאית" (עמ' 21 שו' 3) ולא נתתי אמון רב לתשובתו, שניתנה במענה לשאלה בנושא חסימת המניות : "אני נשבע לך שאני לא יודע על מה דיברת" (עמ' 19 שו' 11). 29. התובע בתצהירו פרט בסעיף 1 את ניסיונו העשיר בתחום, כיועץ כלכלי ופיננסי לחברות רבות במשק; במקרה הנדון, מדובר היה בתיווך הנוגע לחברה זרה, בה מעורבים גורמים אמריקאים; החברה בה הסכים התובע לקבל מניות היא חברה אמריקאית. 30. בתום הדיון, לאחר שעדותו של התובע כביכול הסתיימה, הוכיח התובע בקיאות לא מבוטלת בשוק ההון, אם כי דאג לסייגה לישראל: "לגבי הארץ, ואין לי מושג לגבי ארה"ב, אני יודע שעתה סיימתי עסקה ספציפית... שיש מניות חסומות לא כולן חסומות, יש מחיר שוק למניה. בארץ אני יודע בוודאות שניתן למכור מניות חסומות במגבלת של החסימה..." (עמ' 30 שו' 11-13). מסקנתי מכל המקובץ, ומהתרשמות כללית מהתובע, שמדובר באדם מיומן ומשופשף, המכיר את תחום שוק ההון ולכן ידע, או למצער היה עליו לדעת, על נושא חסימת המניות. 31. מעבר לכך וכפי שכבר ציינתי לעיל, יש לזכור שנטל הוכחת התביעה שבפניי רובץ על כתפי התובע. עליו לשכנע את בית המשפט שהמניות שקיבל לידיו אינם כמוסכם. בעניין זה, אין מחלוקת שהתובע קיבל לידיו את שטר המניות, נספח ה' לתצהירו, הנושא את התאריך 2/3/05. התובע הודה בחקירתו כי כשראה את המניות, הבין כי אלה חסומות (עמ' 23 שו' 5-6). 32. למרות זאת, התובע לא הביע כל מחאה בזמן אמת בפני הנתבעת, הגם שאשר כי שוחח עם עו"ד לובין וזה האחרון הסביר לו שהוא אינו יכול למכור את המניה (עמ' 30 שו' 16). מכתבו הראשון של התובע בעניין חסימת המניות הינו מיום 7/10/05, דהיינו כמחצית השנה לאחר קבלת המניות! (נספח ו'5 לתצהיר התובע). 33. נוכחנו לדעת כי התובע אינו מהסס לשגר לנתבעת מכתבים, כשסובר הוא שקיימת הפרה של ההסכם, ולראיה ארבעת מכתביו בנושא האיחור בתשלומים, אשר נשלחו בפרק זמן של חודש ומחצה, ראה נספחים ו'1 -ו'4 לתצהיר התובע. במקרה הנדון, אם צודק התובע בטיעונו, אין ספק שמדובר בהפרה חמורה ויסודית, ובכל זאת בוחר התובע להחריש כאמור כמחצית השנה. התנהגותו זו של התובע יש בה כדי לשמש אינדיקציה בנוגע לפרשנות הנכונה של ההסכם, כפי שאפרט להלן. 34. אם נעיין היטב בהוראות ההסכם, ניווכח לדעת כי כל שנאמר בו הוא שהתובע יקבל 10,000$ של שווי במניות, והקצאת מניות אלו "כפופה לכל דין". לא נאמר בהסכם כי המניות הינן "למימוש מיידי"; לא נאמר כי הן חסומות. למעשה, התובע מבקש לקרוא לתוך ההסכם תנאי שלא נזכר בו במפורש. 35. לאחרונה, ניתנו שני פסקי דין על ידי בית המשפט העליון הקובעים שאין לקרוא לחוזים תנאים שלא נזכרו בהם במפורש, ראו ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט בע"מ וע"א 5925/06 אלי בלום נ' אנגלו סכסון- סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ. הוא הדין במקרה שלפנינו, במיוחד כאמור לאחר שהשתכנעתי כי מושג חסימת המניות אינו זר לתובע, ולפחות בנוגע למצב בישראל, הוא מודע לו. 36. בנוסף, ההסכם הכפיף את הקצאת המניות לכל דין. אמנם, תחילה ניסה התובע לטעון כי הכוונה לאופציות בלבד, אולם בחקירתו חזר בו מטענה זו, בחצי פה (עמ' 19 שו' 4). הנתבעת בכתב הגנתה טענה כי חסימת המניות נעשתה בהתאם לדין (סעיף 3.15.2 לכתב ההגנה). דהיינו, בין הפלוגתאות אשר דרשו בירור והוכחה הייתה גם הפלוגתא הנדונה. כפי שכבר ציינתי לעיל, התובע מבקש את בית המשפט לקבוע כי מתן מניות חסומות מהווה הפרת הסכם. הנתבעת העלתה טענה כי עמדה בתנאי ההסכם ועל כך גם העיד העד מטעמה. התובע לא הביא כל ראיה סותרת. לפיכך, לא הוכח בפניי שהקצאת המניות נעשתה בניגוד לדין וכי הדבר נעשה משיקולי מס שלה, כפי שטען התובע (סעיף 11 לתצהירו). 37. מעבר לכך שוכנעתי כי התובע עצמו לא סבר שהמניות הינן למימוש מיידי, ובכל מקרה ידע שיקבל אותן לידיו תוך חודשיים ימים, ושבפרק זמן זה ערך המניה עשוי/עלול לעלות או לרדת (דבריו בעמ' 22, שו' 23). 38. גם אם אתחקה אחר כוונת הצדדים בעת כריתת ההסכם, וזאת במקרה שיקבע שלשון ההסכם אינה מפורשת דיה וסובלת מספר פרשנויות, אזי דווקא העובדה שהתובע הסכים לקבל חלק מהתמורה במניות ובאופציות "על מנת להקל על תזרים הנתבעת" (עמ' 20 שו' 18-19) מלמדת על כך שידע שאין מדובר בתשלום "במזומן", על כל המשתמע מכך, עם הסיכונים והסיכויים הכרוכים במסחר במניות. 39. הסבריו של אופיר בעניין זה הניחו את דעתי (כעמ' 29 שו' 14-19), וסבורני כי במידה והמניות היו עולות ומאמירות והתובע היה מצליח לממשן ברווח ניכר, היה הוא מסרב, ובצדק, לדרישת הנתבעת, להשיב לידיה כל סכום העולה על 10,000$. 40. עוד יש לזכור את הרקע שקדם לחתימת הסכם הפשרה. כאמור הצדדים חלוקים בשאלה האם התובע היה זכאי לסכומים נוספים מעבר לאלה ששולמו לו על ידי טכנופרייס, והאם הייתה על הנתבעת חובה כלשהי לבצע תשלומים לתובע. ההסכם שנחתם הינו תולדה של דין ודברים, ונראה ששני הצדדים שקלו את הסיכונים והסיכויים העומדים על הפרק. התרשמתי שהתובע, בניגוד לטענתו, לא "אולץ" לחתום על ההסכם, וספק אם לא היה חותם על הסכם זה, היה מקבל תמורה נוספת מעבר לאותם 5,000$. התובע העדיף לקבל את הצעת הנתבעת, שכללה בחובה גם "הימור" מסוים לגבי התנהגות המניה, ובשום שלב לא קיבל התובע התחייבות לקבלת "רצפה" של 10,000$, כפי שנתבע במסגרת התביעה שבפניי. 41. לאור כל האמור לעיל, מסקנתי היא שלא הייתה כל התחייבות מצד הנתבעת להנפיק לתובע מניות "למימוש מיידי"; לא הוכח בפניי ששווי המניות שסופק לתובע אינו תואם את המוסכם; לא הוכח בפניי שהמניות אשר ניתנו בידי התובע אינן תואמות את הדין. משכך - אין לראות במניות שניתנו בידי התובע משום הפרת ההסכם. האופציות 42. נושא האופציות הוכפף כולו לתנאים שתקבל חברת הניהול עבור האופציות שלה (סעיף 4 להסכם). הוכח בפני כי ההסכם עם חברת הניהול בוטל והיא לא קיבלה לידיה אופציות (ת/5). גם בעניין זה מקבלת אני את הסבריו של אופיר בנוגע למתן האופציות (עמ' 26 שו' 17 ואילך), ושוכנעתי, גם מדברי התובע, שהיה ידוע לו שבמקרה וחברת הניהול אינה מקבלת אופציות, גם הוא אינו זכאי להן (עמ' 20 שו' 13-15). 43. עוד אציין כי במסגרת תביעתו לא "תמחר" התובע את אותו מחדל למסור לידיו את האופציות הנטענות, ולו מסיבה זו בלבד יש לדחות את תביעתו ככל שנוגעת היא לאי מסירת האופציות הנטענות. אמינות התובע 44. בטרם אחתום פסק דין זה, מספר מילים לעניין שבכותרת. כפי שכבר ציינתי לעיל, התרשמתי שהתובע, בניגוד למוצהר על ידו, הינו איש עסקים ממולח והוא ידע, או היה עליו לדעת, על נושא היות המניות חסומות. 45. מעבר לכך, עניין מכירת המניות הנטענת על ידי התובע הותירה בקרבי אף היא תחושה של חוסר אמינות. ראשית, אם נעיין היטב בסעיף 5 לתצהיר המשלים אשר הוגש על ידי התובע (ת/2), ניווכח לראות כי בסעיף זה אין כל מילה וחצי מילה על מכירת המניות במועד הנטען, אלא התובע מצרף את האסמכתא מהבנק להוכחת שווי תיק המניות, וזאת בלבד! 46. תצהיר זה נחתם ביום 5/10/06, כשלושה חודשים לאחר המכירה הנטענת, טענה שהועלתה לראשונה בדיון בנוכחות הצדדים. ניתן היה לצפות כי עניין זה יבוא זכרו בתצהיר; ניתן היה לצפות שבעקבות המכירה תוגש בקשה לתיקון כתב התביעה, בדרך של הפחתת הסכום שהתקבל בידי התובע מסכום התביעה. זאת לא נעשה. 47. לא זו אף זו. ניתן היה לצפות שלהוכחת טענת המכירה, יצרף התובע ראייה ברורה יותר בנושא המכירה, דוגמת הוראת מכירה; אישור מהבנק שהמכירה בוצעה; אישור בדבר העברת הכספים. התובע אשר בחקירתו כי המסמך שצרף לת/2 אינו הוראת המכירה והשווי שהתקבל בידיו אינו כנקוב אלא סכום קרוב לכך. מה פשוט יותר מלצרף את המסמך הרלוונטי? והלוא המסמך שצורף הינו בלתי ברור בעליל ומתייחס ברובו למועדים בו אין כלל מסחר בבורסה בארה"ב? (22/7/06 ו- 23/7/06 חלו באותה שנה בימים שבת וראשון). לפיכך, לא שוכנעתי כלל ועיקר שהתובע אכן מכר את מניותיו במועד שהוצהר על ידו בחקירתו, וכי זו התמורה שהתקבלה בידיו בעקבות מימוש המניות. סוף דבר 48. שוכנעתי שהנתבעת הפרה את ההסכם אך ורק בנושא מועדי ביצוע התשלום השני. לא הוכח בפניי מהם הסכומים אותם יש לפסוק בגין הפרה זו. 49. הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את התביעה ככל שנוגעת היא לעניין המניות והאופציות. סבורני כי תביעה זו לא הייתה מוגשת בגין סכומי הריבית וההצמדה בלבד אליהם התייחסתי בסעיף 48 לעיל. 50. לאור קביעותיי לעיל, החלטתי לקזז את הסכומים להם זכאי התובע בגין ההפרשים כנגד הוצאות המשפט להן זכאית הנתבעת בגין דחיית התביעה בחלקה הארי. לפיכך, התביעה נדחית ללא צו להוצאות.הפרת חוזהחוזה