עבירות בפירוק חברה

על פי ההלכה הפסוקה קיימים שני תנאים מצטברים להפעלת סעיף 374 לפקודת החברות נגד נושא משרה בחברה: א - שימוש לרעה בתפקידו על ידי אחד המעשים הנזכרים בסעיף; ב - כתוצאה מן הפעולה האמורה נגרם לחברה הפסד או נזק 374. עבירות שנתגלו בפירוק התברר תוך פירוקה של חברה שאדם שהשתתף בייזומה או בייסודה או שהיה או הינו נושא משרה בה או כונס נכסים, מפרק או מפרק זמני שלה, השתמש שלא כהוגן בכסף או בנכס של החברה, או עיכבם אצלו, או נעשה חב או אחראי עליהם, או עשה מעשה שלא כשורה או שלא כדין במשא ומתן הנוגע לחברה, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הכונס הרשמי, המפרק, נושה או משתתף, לחקור בדבר התנהגותו של האדם ולכפות עליו החזרת הכסף או הנכס או חלק מהם בצירוף ריבית בשיעור שייראה לבית המשפט, או לכפות עליו תשלום כסף לזכות החברה ככל שייראה לבית המשפט כפיצוי על מעשיו, ואין נפקא מינה אם העבריין עלול להיתבע עליהם בפלילים. סעיף 374 הינו הוראה דיונית בלבד, במובן זה שאין הוא יוצר זכויות מטריאליות חדשות אלא הוא מאפשר לגורמים הנקובים בו לתבוע את נושא המשרה בגין הפרת החובות המוכרות בדין. תכליתו של סעיף 374 היא ליצור מתווה דיוני מהיר ויעיל באמצעותו ניתן יהא לחייב את הגורמים המנויים בסעיף להשיב לחברה כספים או נכסים שיש להשיב לה, או לפצותה בגין נזקים שגרמו לה במעשים המנויים בסעיף. לכן הפקיד המחוקק כ"ברירת מחדל" את הטיפול בבקשות המוגשות לפי סעיף 373 (המאפשר לבית המשפט לייחס לנושא משרה שהיה שותף ביודעין לניהול החברה בתרמית לשאת באחריות אישית לחבויות החברה) ולפי סעיף 374 לפקודת החברות בידי ערכאה בעלת ניסיון ובקיאות בתחום דיני חדלות-פירעון. להלן החלטה בנושא עבירות בפירוק חברה: החלטה 1. לפני בקשה למתן הוראות במסגרתה מתבקש בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 374 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג - 1983 (להלן - פקודת החברות), ולחייב את המשיב (להלן - המשיב) לפצות את ס.ב.י.ב השקעות ופיתוח בע"מ (בכינוס קבוע), ב.ס. השקעות בע"מ (בכינוס נכסים קבוע), י.ס.ב.ד בניין ופיתוח בע"מ (בכינוס נכסים קבוע) וי.ב.ס.ב. השקעות ופיתוח בע"מ (בכינוס נכסים קבוע) (להלן - החברות או החברה) על הנזקים שנגרמו להן, ולהשיב לקופת הכינוס כספים ו/או שווי נכסים בשווי כולל של 5,869,073 ₪. יצוין כי בתחילה הגיש המבקש בקשה במעמד צד אחד במסגרתה עתר להפעלת סמכות בית המשפט לפי סעיף 374 ולקבלת היתר להגשת תביעה כספית כנגד המשיב. כן עתר המבקש לקבלת סעדים זמניים. קיבלתי באופן חלקי את הבקשה למתן סעדים זמניים והוריתי על קביעת הבקשה לדיון במעמד הצדדים. בהמשך הוריתי על מתן סעדים זמניים נוספים, לרבות עיכוב יציאתו של המשיב מן הארץ. 2. הבקשה שלפני הוגשה בהמשך לדו"ח כינוס מס' 2 אשר הגיש המבקש, אשר מונה ביום 12/12/05 ככונס נכסים קבוע של החברות. עם מינויו של המבקש ככונס נכסים החל הוא, בין היתר, בביצוע חקירה מעמיקה של פעילות החברות ושל האורגנים שעמדו בראשה, הן בעצמו והן באמצעות רואה החשבון מטעמו, רו"ח יובל רשפי. חקירה זו העלתה לדידו של המבקש חשד כבד להברחת נכסים ולהעלמת כספים רבים על ידי המשיב, אשר שימש כחשב החברות מאז שנת 1989 ועד ליום כניסת החברות לכינוס נכסים ביום 11/11/04. בעקבות ממצאי אותה חקירה עתר המבקש לקבלת סמכויות חקירה לפי סעיף 288 לפקודה. ביום 21/2/05 נעתרתי לבקשה (בש"א 2045/05). 3. ביום 9/6/05 הגיש המבקש "דו"ח ביניים של נושא משרה". בדו"ח פורטו ממצאי החקירה אשר ערך המבקש בהתאם לסמכויות שהוקנו לו לפי סעיף 288 לפקודת החברות. על פי הדו"ח, ופרוטוקול החקירה אשר צורף לו כמוצג א', גבה המבקש עדויות מן הגורמים כדלקמן: המשיב, מנהלן של החברות יוסף בלייכר, רו"ח יובל רישפי המלווה את הליך הכינוס, עו"ד משה פרייליך ששימש כעו"ד של החברות, דליה בר דוד (ידידתו הקרובה של המשיב), רו"ח שמעון קלינגהופר ששימש כרואה חשבון של החברות שנים רבות בתקופה עובר לכינוס הנכסים, וכן אלי מענה וראובן יולזרי מאגף ליווי הבניה בבנק הפועלים. מהדו"ח עולה כי המשיב שימש נושא משרה בכיר ומהותי בחברה. למשיב הוענקו סמכויות נרחבות בכל הקשור לשליטה על כספי החברה, לרבות סמכות ליתן הוראות ביצוע פעולות בחשבונות הבנק של החברה וסמכות הסבה של המחאות שניתנו לחברה, אך למעט סמכות חתימה על המחאות. מפרוטוקול העדויות שצורפו לדו"ח עולה כי המשיב נחזה כלפי כולי עלמא כיד ימינו וכאיש אמונו של יוסף בלייכר, אשר שימש מנהלן של החברות. המבקש אף צירף פרוטוקול עדותו של המשיב בהליך משפטי אחר בו העיד המשיב כי הוא זה אשר ניהל בפועל "את הפרוייקטים ואת העסקים" (עמ' 38 לפרוטוקול ההליך בת.א. 11275/97, מוצג ב'). ממצאי החקירה העלו כי החברות היו נתונות בקשיים כלכליים מאז היווסדן בשנת 1987, וכי מצבן הכלכלי הוחרף משנת 1995 ואילך. בשנת 2001 פוטרו כל עובדי החברה למעט מר בלייכר, המשיב, איציק מסלם - הנדסאי, ורחל ארז - מזכירה. בכל הנוגע לחשדות הלכאוריים כלפי המשיב פורטו בדו"ח הדברים הבאים: א - המשיב הנפיק תלוש משכורת לעצמו בגין עבודתו במהלך החודשים נובמבר ודצמבר 2002 על סך 363,442 ₪ ו - 336,000 ₪ בהתאמה ללא כל הרשאה מתאימה. ב - המשיב נטל ללא כל הרשאה 490 אלף ₪ מכספי החברה, באמצעות נטילת המחאות של צדדים שלישיים שנמשכו לטובת החברה, והפקיד אותם בחשבונותיו האישיים. ג - המשיב משך כספים נוספים של החברות והפקידם ללא כל הרשאה בחשבונותיו הפרטיים. ד - המשיב נטל מהחברות המחאות והפריש באמצעותן ומתוכן כספים לטובת תשלומים חודשיים לפוליסות הביטוח שבבעלותו, וזאת ללא כל הרשאה. ה - המשיב מחזיק ברכב מסוג פג'ו 607 הרשום ע"ש אחת החברות. על פי החשד הלכאורי "נטל" המשיב את הרכב ונהג בו מנהג בעלים. ו - המשיב חתם ביום 16/9/98 על חוזה לרכישת דירה בפרוייקט "כוכבי חדרה" עבור בנו, שחף שגיא. המשיב חתם על החוזה הן כמוכר מטעם החברה והן כרוכש בשם בנו. על פי החשד הלכאורי, למרות שהמחיר הנקוב בהסכם היה 405,000 ₪ שילם המשיב בפועל עבור הדירה סך של 10,000 ₪ בלבד. החברה אף שילמה עבור חשבונות החשמל והמים של הדירה בשעה שהדירה הייתה מושכרת לצד שלישי. ז - בשנת 1993 רכש המשיב מהחברה דירת קוטג' בת 5 וחצי חדרים ברמת ישי. למרות שעל פי הוראות הסכם המכר היה על המשיב להעביר לחברה סך של 426,300 ₪ שילם הוא לחברה סך של 185,000 ₪ בלבד. ח - המשיב הבריח כספים נוספים מהחברה והפקידם בחשבונות של צדדים שלישיים, לרבות רעייתו (כמתואר בעמ' 32-34 לדו"ח). בנוסף לחשדות הללו העלתה חקירת המבקש חשד לכאורי נוסף, והוא שהמשיב דאג למחיקת מערכת הנהלת החשבונות של חברת ס.ב.י.ב השקעות ופיתוח בע"מ ושל חברת ב.ס. השקעות בע"מ, אשר היו החברות העיקריות שבהן היו תנועות כספיות מהותיות, כמו גם תוכנות השכר ונתוני השכר לשנים 2003 ו - 2004. המבקש צירף לדו"ח את פרוטוקול החקירה שנערכה על ידו, וכן מסמכים שונים המבססים לכאורה חשדות אלו. 4. המשיב מכחיש מכל וכל את החשדות בדבר המעשים המיוחסים לו. לטענתו, דווקא החברה היא זו אשר חייבת לו כספים באשר טרם שילמה לו את משכורותיו האחרונות ואת מלוא סכום כספי הפיצויים המגיעים לו כדין. לטענת המשיב שמר הוא בחשבונו במהלך שנת 2003 סכום של כ - 500,000 ₪ מכספי החברה על מנת שניתן יהא לשלמו לרשויות המס כניכויים בהם החברה חייבת, וזאת על מנת שלא יימצאו בעלי התפקידים בחברה חבים אישית כלפי רשויות המס. לטענת המשיב מסר הוא סכום זה במלואו לבלייכר עם תחילת הליכי הכינוס לאחר שהודיע על כך לעורך הדין של החברה. טענתו של המשיב היא כי פרט למקרה חריג זה לא נטל מכספי החברה לעצמו. אשר לדירת הקוטג' ברמת ישי טוען המשיב כי שילם את תמורתה במלואה, וכי העסקה נעשתה לפני 12 שנים, כך שהתביעה בכל הנוגע אליה התיישנה זה מכבר. בכל הנוגע לדירה בחדרה אשר רכש עבור בנו טוען המשיב כי אכן שילם תמורתה 10,000 ₪ בלבד וזאת בהתאם לסיכום בינו לבין החברה. בכל הנוגע לתנאי העסקתו של המשיב בחברה טוען הוא כי משכורתו החודשית הייתה 36,000 ₪ ברוטו, וכי בנוסף היה זכאי למענק חודשי בסך נוסף של 30,000 ₪. לדבריו, תנאי העסקה אלו סוכמו במפורש עם בלייכר לפני שנים לא מעטות. לטענת המשיב לא שונתה משכורתו גם לאחר חודש דצמבר 2001, עת צמצם הבנק את האשראי שהעניק לחברה, דבר אשר גרר את פיטורי מרבית עובדיה. לדבריו, הבנק עצמו הוא זה אשר ביקש ממנו להישאר בחברה ואף נענה לדרישתו כי שכרו לא ישתנה. המשיב ממשיך וטוען כי בהסכמתו המלאה הועמדה משכורתו החודשית על סך של 18,000 ₪ בלבד, וזאת החל מחודש יולי 2004. לדבריו, על מנת לאפשר לחברה "התנהלות תזרימית נוחה יותר" סוכם עוד קודם לכן בין נציג הבנק לבין המשיב כי משכורתו החודשית תדווח מדי חודש כאילו היא 3,500 ₪ בלבד, וכי לקראת סוף כל שנה יונפק תלוש משכורת המבטא את משכורתו האמיתית של המשיב בגין כל אותה שנת עבודה. לטענת המשיב פעל הוא בהתאם לסיכום זה במהלך השנים 2002 ו - 2003. על פי הטענה זהו ההסבר לתלושי השכר אליהם התייחס המבקש בבקשתו. בכל הנוגע לרכב הפג'ו טוען המשיב כי על פי הסיכום שנערך בינו לבין בלייכר קיבל המשיב רכב זה אשר נרכש על ידי החברה כחלק משכרו. המבקש הגיש תגובה של רואה החשבון יובל רשפי לאמור בתגובתו של המשיב. בתגובה זו ישנה התייחסות פרטנית למספרים השונים בהם נקב המשיב בתגובתו, וכן התייחסות לטענותיו בכל הנוגע לכספים שהועברו על ידי החברה בשנת 2004, אשר עיקרה הוא שרישומי החשבונות של שנה זו טרם הושלמו ולכן לא ניתן לחוות דעה בשלב זה לגבי תנועות כספיות שנעשו במהלכה. 5. אדגיש כבר עתה כי בשלב זה אין מקום לקביעת ממצאים כלשהם, בין לחובתו של המשיב ובין לזכותו. כל אשר מונח לפני כעת הוא בקשה להתיר למבקש לנהל את ההליך נגד המשיב לפי סעיף 374 לפקודת החברות במסגרת בקשה למתן הוראות במקום ניהולו כתובענה רגילה. אין בדעתי לדון בפרטי הראיות בהן תמך המבקש את בקשתו או לנתח את הסבריו של המשיב לראיות אלו, אלא ככל שדיון זה נצרך לשם הכרעה בשאלה האם ראוי לנהל את ההליך כנגד המשיב בדרך הדיונית המבוקשת (דברי השופטת שטרסברג-כהן ברע"א 5388/97 ינוב ואח' נ' אחיעזר, עו"ד ואח' פד נב (1) 199, בפיסקה 4). 6. מהם התנאים לניהול הליך לפי הוראת סעיף 374 לפקודת החברות? למען הנוחות נביא את נוסח הוראת סעיף 374 לפקודת החברות כלשונו: 374. עבירות שנתגלו בפירוק התברר תוך פירוקה של חברה שאדם שהשתתף בייזומה או בייסודה או שהיה או הינו נושא משרה בה או כונס נכסים, מפרק או מפרק זמני שלה, השתמש שלא כהוגן בכסף או בנכס של החברה, או עיכבם אצלו, או נעשה חב או אחראי עליהם, או עשה מעשה שלא כשורה או שלא כדין במשא ומתן הנוגע לחברה, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הכונס הרשמי, המפרק, נושה או משתתף, לחקור בדבר התנהגותו של האדם ולכפות עליו החזרת הכסף או הנכס או חלק מהם בצירוף ריבית בשיעור שייראה לבית המשפט, או לכפות עליו תשלום כסף לזכות החברה ככל שייראה לבית המשפט כפיצוי על מעשיו, ואין נפקא מינה אם העבריין עלול להיתבע עליהם בפלילים. על פי ההלכה הפסוקה קיימים שני תנאים מצטברים להפעלת סעיף 374 נגד נושא משרה בחברה: - שימוש לרעה בתפקידו על ידי אחד המעשים הנזכרים בסעיף; ב - כתוצאה מן הפעולה האמורה נגרם לחברה הפסד או נזק (פסק דינו של הנשיא שמגר בע"א 125/89 רו"ח עובדיה בלס נ' ערן פילובסקי ואח' פ"ד מו (4) 441, בפיסקה 12). סעיף 374 הינו הוראה דיונית בלבד, במובן זה שאין הוא יוצר זכויות מטריאליות חדשות אלא הוא מאפשר לגורמים הנקובים בו לתבוע את נושא המשרה בגין הפרת החובות המוכרות בדין. תכליתו של סעיף 374 היא ליצור מתווה דיוני מהיר ויעיל באמצעותו ניתן יהא לחייב את הגורמים המנויים בסעיף להשיב לחברה כספים או נכסים שיש להשיב לה, או לפצותה בגין נזקים שגרמו לה במעשים המנויים בסעיף. לכן הפקיד המחוקק כ"ברירת מחדל" את הטיפול בבקשות המוגשות לפי סעיף 373 (המאפשר לבית המשפט לייחס לנושא משרה שהיה שותף ביודעין לניהול החברה בתרמית לשאת באחריות אישית לחבויות החברה) ולפי סעיף 374 לפקודת החברות בידי ערכאה בעלת ניסיון ובקיאות בתחום דיני חדלות-פירעון. (ע"א 333/59 רוטלוי מ' ברשאי פ"ד יד 1156, בעמ' 1160; ע"א 471/64 מנור נ' גולדשטיין פ"ד יט (2) 93, בעמ' 97; צ' כהן, פירוק חברות (תש"ס - 2000), בעמ' 776; רע"א 294/88 צבי רכטר נ' מפרק חיים שכטר חברה לבנין פ"ד מו (1) 362, בפיסקה 9 לפסק דינו של המשנה לנשיא מ' אלון). השאלות המתעוררות בבקשה המוגשת לפי סעיף 374 לפקודת החברות הינן שאלות שניתן לכנותן "אינטגרליות לפירוק" ולפיכך ככלל ניתן וצריך לבררן במסגרת בקשה למתן הוראות. דברים דומים נקבעו בנוגע לבירור מחלוקת בין המפרק לבין צד ג' בעניין ביטול העדפת מרמה במסגרת בקשה למתן הוראות (ע"א 52/86 ס.ט.ס. אלקטרוניקה בינלאומית בע"מ נ' עו"ד ראובן סלע, מפרק חברת שילב - שיווק ישיר לצרכן הפיקח בע"מ (בפירוק) פ"ד מב (4) 495; החלטת הנשיא ד"ר וינוגרד בת"א (תל אביב) 235/85 יורם גיל ואח' נ' רו"ח אריה כהן ואח' תק-מח 92 (3) 1083, בפיסקה 2). לא בכדי הניח המחוקק מראש כי השאלות הנוגעות להפרת חובותיהם של בעלי משרה כלפי החברה תתעוררנה בעת הליכי חדלות פירעון דווקא, והפקיד את ההכרעה בהן בידי ערכאה המתמחה בדיני חדלות פירעון, אף כי הכרעה זו כרוכה לא פעם בבירורים עובדתיים. עם זאת, הלכה פסוקה היא כי מקום בו ההכרעה בבקשה כרוכה בבירור עובדתי מורכב על בית המשפט לשקול להורות למפרק להגיש תביעה רגילה (למשל רע"א 259/99 חב' פליצ'ה ראובן בע"מ ואח' נ' ציפורה סופיוב פ"ד נה (3) 385 וכן רע"א 7580/01 אסטל בן עמי נ' עו"ד מיכאל קידר בתפקידו כמפרק חברת יורם בן עמי בניה ופיתוח (1990) בע"מ ואח' דינים עליון, כרך סב, 349). כמו כן, תנאי מוקדם לבחירה במתווה הדיוני המיוחד הקבוע בהוראת סעיף 374 לפקודת החברות הוא קיומה של תשתית ראייתית לכאורית לעובדות הנטענות בבקשה המוגשת לפיה (פסק דינו של הנשיא שמגר בע"א 3322/92 פלוק ואח' נ' משה זינגל, עו"ד ואח' תק-על 93(4) 180, בפסקה 7, וכן רע"א 5388/97 הנ"ל, בפסקאות 3-4). 7. נקיטה בהליך לפי סעיף 374 לפקודת החברות איננה יכולה להישען על חשדות גרידא, אלא נדרשת תשתית ראייתית לכאורית לטענות המופנות כנגד נושא המשרה. בענייננו קיים המבקש חקירה פרטית לפי סעיף 288 לפקודת החברות ומבקש הוא להסתמך על ממצאיה לצורך קבלת ההיתר לנקוט בהליך הנ"ל. על פי ההחלטה שניתנה בבית המשפט העליון ברע"א 5388/97 יוסי ינוב ואח' נ' דן אחיעזר, עו"ד ואח' פ"ד נב (1) 199 אין מניעה לראות בממצאי החקירה הפרטית את התשתית הראייתית הדרושה, אם כי השאלה אם חומר חקירה פרטית יכול לשמש חומר ראייה במשפט עצמו לא הוכרעה והושארה בצריך עיון. אין מחלוקת על מעמדו של המשיב בחברה כנושא משרה. מדו"ח הביניים אותו הגיש המבקש לבית המשפט ומצרופותיו עולה כי בחודשים נובמבר-דצמבר 2002 ו - נובמבר 2003 הפיק המשיב על שמו תלושי שכר בסכומים חריגים. כן עולה כי לכאורה שילם המשיב לחברה בגין שני נכסי מקרקעין סכומים הנופלים בהרבה משווים בפועל. עוד עולה מן הדו"ח כי המשיב מחזיק ברכב יקר הרשום על שם החברה. בנוסף עולה מן הדו"ח כי המשיב הבריח לכאורה כספים נוספים מן החברה, לרבות סכום של 490,000 ₪ אשר לגביו טוען המשיב כי השיב אותו לבלייכר עם תחילת הליכי הכינוס. בנוסף מבסס הדו"ח לכאורה חשדות כבדים בדבר אופן ניהול מערכת הנהלת החשבונות על ידי המשיב. לטעמי, אין בתגובה אותה הגיש המשיב כדי לאיין את התשתית הראייתית אשר נפרשה על ידי המבקש. בניגוד לטענות המשיב איני סבורה כי המחלוקת העובדתית בינו לבין המבקש סבוכה מכדי להתברר במסגרת הליך לפי סעיף 374 לפקודת החברות. גובה הסכום הנתבע על ידי המבקש אין בו, כשלעצמו, כדי לסבך את המחלוקת העובדתית, שהיא, כאמור, פשוטה בעיקרה. כמו כן, טענות המשיב בנוגע להתיישנות העילה הנוגעת לדירה ברמת ישי תוכלנה להתברר במסגרת ההליך עצמו בהתאם להלכה שנקבעה בבית המשפט העליון בע"א 5017/92 מרכז הארגזים בע"מ (בפירוק ובכינוס) נ' יצחק עוזר פ"ד נא (2) 200. על פי אותה הלכה תחל תקופת ההתיישנות החל מן המועד בו יכלו העובדות המקימות את העילה להתגלות בשקידה ראויה לגורם רלבנטי (כגון נושא משרה אחר בחברה) אשר ידו לא הייתה במעל. השאלות בדבר אותו המועד ובדבר קיומו של נושא משרה אחר אשר ידו לא הייתה במעל תוכלנה להתברר במסגרת ההליך עצמו. עם זאת, כפי שכבר הדגשתי לעיל, אין מקום לקביעת ממצאים עובדתיים כלשהם במסגרת ההליך המקדמי בו אנו מצויים. 8. המשיב טוען כי תנאי מוקדם להפעלת הוראת סעיף 374 לפקודת החברות הוא קיומו של צו פירוק, אשר לא ניתן בענייננו. אין דעתי כדעתו. דעתי היא, כי מקום בו בחברה חדלת פירעון עסקינן, אין טעם טוב להבחין לענייננו בין חברה שניתן נגדה צו פירוק לבין חברה המצויה בהליכי כינוס נכסים. בשני המקרים נודעת חשיבות רבה לשימוש בכלים דיוניים יעילים ומהירים לבירור הליכים מעין אלו בהם אנו עוסקים לשם הגנה על אינטרס ציבור הנושים ועל מנת לסייע בידי בעל התפקיד למלא את תפקידו כ"ידו הארוכה של בית המשפט". כדברי המלומדת צ' כהן בספרה הנ"ל (בעמ' 734): "לאינטרסים של הנושים יש מעמד מיוחד כאשר החברה עוברת למצב של חוסר סולבנטיות - אפילו טרם התקבלה החלטה לפירוק החברה... לאור חדלות הפירעון של החברה מובן, שבעלי המניות לא יקבלו מאומה בעקבות פירוקה. חדלות פירעון, פירושה שרק הנושים יוכלו לקבל - וחלקם, לפחות באופן חלקי בלבד - את החזר חובות החברה להם. מצבים כאלה של חדלות פירעון צריכים אפוא להעביר את נקודת הכובד המרכזית בשיקוליהם של נושאי המשרה בחברה מבעלי המניות לנושים" (הדגשות שלי - ב.ג.) כונס הנכסים איננו פועל אך למען הנושה אשר ביקש את מינויו. כדבריו של השופט ויתקון בע"א 141/74 הלנה פפרבוים נ' דן שירזלי ואח' פ"ד ל (1) 20 בעמ' 23-24: "למן הרגע שנתמנה כונס אין הוא רשאי לדאוג רק לתביעת הנושה שביקש את מינויו. תפקידו דומה לזה של המפרק, והוא מופקד לא רק על כלל נכסי החברה החייבת, אלא גם על האינטרסים של כלל נושי החברה החייבת" סבורה אני כי במציאות הכלכלית בה אנו חיים אין מקום לדרוש קיומו של צו פירוק כתנאי מוקדם לפתיחה בהליכים לפי סעיף 374 לפקודת החברות. כדברי המלומד א' וולובסקי בספרו כונס נכסים בדיני החברות (מהדורה שניה, 2004), בעמ' 594-595: "עם התפתחות חיי הכלכלה בארץ טושטשו ההבדלים בין המטרות שלשמן מתמנה מפרק לבין המטרות שלשמן מתמנה כונס נכסים לפי דיני החברות. נראה כי העיכוב בפתיחת הליכי חקירה בגין פעילות שלא כשורה של נושאי משרה בחברה [הכוונה לעיכוב עד למתן צו פירוק - ב.ג.] אינו תורם לאיזון הראוי, בתקופה זו, בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס של הפרט - נושא המשרה" כך, בתיק פש"ר (תל אביב-יפו) 225/97 נעתר בית המשפט המחוזי (השופטת ו' אלשייך) לבקשתו של כונס נכסים לחייב דירקטור לשעבר בחברה ורעייתו להשיב לקופת הכינוס סך של 374 לפקודת החברות. ברוח זו קבע בית המשפט העליון, מפיו של השופט א' מצא, כי אין לפרש את הוראות סעיפים 373-374 לפקודת החברות באופן השולל את האפשרות לנקוט בהליכים לפיהם מקום בו לפני או אחרי מתן צו הפירוק אישר בית המשפט הסדר פשרה (ע"א 3016/90 פנחס ארנרייך נ' ד"ר יעקב נאמן, עו"ד המנהל המיוחד והכונס של כוכב השומרון בע"מ (בכינוס ובפירוק) וכוכב השומרון (עימנואל) 1982 מניות בע"מ (בכינוס ובפירוק) ואח' תק-על 94(3) 904; יצויין כי באותו פסק דין קבע השופט מצא כי ניתן לתת צו פירוק שכל תכליתו היא נקיטת הליכים נגד דירקטורים). איני רואה אפוא בהעדרו של צו פירוק בענייננו משום מניעה לקיום הליך לפי סעיף 374 לפקודת החברות. 9. במסגרת קיום הליך לפי סעיף 374 יש לשמור היטב על זכויותיו הדיוניות על המשיב ולאפשר לו להתגונן בפני הטענות המועלות נגדו תוך מיצוי מלא של טענותיו וראיותיו. כדברי השופטת שטרסברג-כהן ברע"א 3568/96 אברהם שפירא ואח' נ' יוסי כהן עו"ד ואח' .ק-על 96 (2) 485: "התקנות הרלוונטיות וביניהן, תקנה 51 לתקנות החברות (פירוק) התשמ"ז - 1987, מותירות מרחב רב לבית המשפט להפעיל בו את שיקול דעתו כדי לאפשר דיון הולם וראוי במסגרת תובענות מסוג זה. המשיב רשאי להגיש תצהיר תשובה לבקשה, בית המשפט רשאי להורות על הבאת ראיות נוספות בתמיכה לבקשה ככל שיראה צורך בכך לרבות שמיעת עדים. לבית המשפט שמורות כל הסמכויות שבדין להורות על קביעת מועדי הדיון, הארכת מועדים וכיוצא באלה ובאופן כללי לדאוג לכך שבמסגרת דיונית זו כמו בכל מסגרת דיונית אחרת יתנהל ההליך באופן הוגן וראוי לכל הצדדים, על מנת שימוצה הדין וייעשה צדק" 10. בכל הנוגע לצווים הזמניים: אכן, צודק המשיב בטענתו לפיה על המבקש צו עיקול להציג לבית המשפט תשתית ראייתית כבדת משקל התומכת בבקשתו, ואשר יש בה כדי לבסס לכאורה הן את העילה העיקרית בעטייה מוגשת הבקשה והן את החשש כי אי מתן צו עיקול יכביד על ביצוע פסק הדין. עם זאת, סבורני כי התשתית הראייתית אותה הציג המבקש עונה על הדרישות הללו. עם זאת, ועל מנת שלא להכביד על המשיב יתר על המידה ניתן יהיה אולי בעתיד לשחרר למשיב חלק מן הכספים המעוקלים ו/או המעוכבים מכוח צו המניעה שהוצא כנגד חברת הביטוח, וזאת בשים לב לגובה הסכום הנתבע על ידי המבקש ובשים לב לסכום הכספים ושווי הנכסים אשר נתפסו על ידי הצווים לשם הבטחת התביעה הכספית נגד המשיב, תוך עריכת איזון ראוי בין האינטרסים הלגיטימיים של נושי החברות מחד ושל המבקש מאידך. אשר לצו עיכוב היציאה מן הארץ - אין בטיעוני המשיב כדי להפיג חשש להימלטותו נוכח הבקשה אשר הוגשה נגדו. עם זאת, ככל שיבקש המשיב לצאת את הארץ רשאי הוא לפנות בבקשה מתאימה, ותישקל האפשרות להתיר את יציאתו כנגד בטוחות מתאימות, על פי האיזון הראוי שהזכרתי מעלה. אני מקבלת אפוא את הבקשה. בישיבת קדם המשפט ביום 6/9/05 בשעה 09.30 ייקבע אופן המשך בירור ההליך ותיקבע, בין היתר, הדרך בה ייתחמו הטענות המועלות כלפי המשיב, בכל הנוגע לסכומים אשר לגביהם נטען שעשה בהם שימוש "שלא כהוגן", כלשון סעיף 374 לפקודת החברות. כל הצווים הזמניים שניתנו עד כה יישארו בעינם עד להחלטה אחרת.פירוק חברה