אי התקנת אזעקה בעסק

ביום 12.6.02 נפרץ עסק, לאחר שחלון הראווה שבו נופץ. חברת הביטוח דחתה את הכיסוי הביטוחי מן הטעם שדרישות המיגון שפורטו בפוליסה לא קויימו. הנתבעת ציינה כי התובע נדרש להתקין מערכת אזעקה מחוברת באמצעות משדר אלחוטי בגיבוי קווי נוסף למוקד בקרה אזרחי. בפועל, לא הותקנה מערכת כאמור ומשלא התקיימו תנאי המיגון שבפוליסה, נדחתה הדרישה לשיפוי. מכאן התביעה. להלן פסק דין בנושא אי התקנת אזעקה בעסק כעילה לדחיית כיסוי ביטוחי: פסק דין 1. התובע, המנהל עסק למכירת ציוד תקשורת ברחוב העצמאות, בעיר התחתית בחיפה (להלן-"העסק") ביטח את עסקו במועדים הרלוונטיים בפוליסת ביטוח אצל הנתבעת 2. הפוליסה הוצאה באמצעות הנתבעת 1, המנהלת סוכנות לביטוח. 2. ביום 12.6.02 נפרץ העסק, לאחר שחלון הראווה שבו נופץ, ומתוכו נגנבו מכשירי טלפון ניידים וציוד חשמלי שעלותם הכוללת הסתכמה, לטענת התובע, בסך 28,598 ₪ בצירוף מע"מ. 3. התובע דרש את הנתבעת 2 לשפותו בגין ארוע הפריצה, אך זו דחתה אותו מן הטעם שדרישות המיגון שפורטו בפוליסה לא קויימו. הנתבעת ציינה כי התובע נדרש להתקין מערכת אזעקה מחוברת באמצעות משדר אלחוטי בגיבוי קווי נוסף למוקד בקרה אזרחי. בפועל, לא הותקנה מערכת כאמור ומשלא התקיימו תנאי המיגון שבפוליסה, נדחתה הדרישה לשיפוי. מכאן התביעה. 4. לטענת התובע, עובר לכריתת חוזה הביטוח עם הנתבעת 2, היה בית העסק מבוטח באמצעות הנתבעת 1 בחברות ביטוח אחרות. במסגרת אותם ביטוחים נערך, ביום 26.11.98, סקר סיכונים בו צוין, באופן מפורש, כי בעסק לא מותקנת מערכת אזעקה. בשולי אותו דו"ח נרשם "המבוטח עמו נפגשנו לא יכול היה להתחייב ביישום אמצעי המיגון כנדרש על ידינו". לטענת התובע, דו"ח הסוקר הנ"ל נמסר לידי הנתבעת 2 באמצעות הנתבעת 1 עובר לכריתת חוזה הביטוח בין הצדדים. התובע הוסיף כי במהלך חודש אוקטובר 2000, הגיעה הנתבעת 1 לבית העסק, בחנה את המיגון הקיים בו ומסרה לידו הצעת ביטוח לגביה ניתנה הסכמתו. לגרסתו, העתק הפוליסה הנ"ל וכן הפוליסות שהוצאו לאחר מכן, מעולם לא הגיע לידו. 5. בתחילת חודש מאי 2002 ביקש התובע להגדיל את סכום הביטוח, משום שעמד להוסיף לעסק ציוד חדיש ויקר של חברת פלאפון. לנוכח דרישה זו, הוציאה הנתבעת 2, ביום 28.5.02, סוקר מטעמה, אשר בחן את העסק לרבות מערכות המיגון המותקנות בו. בסיכום ממצאיו דרש אותו סוקר הוספת תנאי מיגון שלא היו קיימים בעסק, וזאת כתנאי להמשך הכיסוי הביטוחי מצד הנתבעת. לאחר שסירב התובע להוסיף את המיגון הנדרש, הודיעה לו הנתבעת 2, במכתבה מיום 9.6.02, כי פוליסת הביטוח תבוטל החל מיום 9.7.02. כאמור, מקרה הביטוח ארע ביום 12.6.02. 6. התובע טען כי הנתבעות פעלו כלפיו ברשלנות ו/או בחוסר תום לב, כאשר יצרו בפניו מצג שווא לפיו ניתן לעסק כיסוי ביטוחי וכי תנאי המיגון הקיימים עומדים בדרישות הפוליסה. לשיטתו, היה על הנתבעות לציין באופן מפורש את הדרישה לחבר את מערכת האזעקה למוקד ביטחון אזרחי, ומשלא עשו כן - אין הן רשאיות להשתחרר מחוזה הביטוח. התובע עתר לחייב את הנתבעות לשפותו בגין הנזקים הישירים בסך 35,155 ₪ וכן בגין עוגמת הנפש שנחל והפסד ימי עבודה בסך 8,000 ₪ נוספים. 7. הנתבעות, מצדן, טענו כי במועד הפריצה לא היה קיים כיסוי ביטוחי לעסק וזאת בשל אי קיום תנאי מוקדם הקבוע בפוליסה. תנאי זה הינו קיום מערכת אזעקה תקינה ומופעלת המחוברת, באמצעות משדר אלחוטי בגיבוי קווי נוסף, למוקד בקרה אזרחי. בפועל, הותקנה בעסק מערכת אזעקה שאינה מחוברת למוקד בקרה אזרחי. עוד הוסיפו הנתבעות, כי דרישות הסוקר, אשר ביקר בעסק בחודש מאי 2002, לא סתרו ולא שינו דבר מתנאי הפוליסה המקורית, אלא באו רק להוסיף דרישה למיגון נוסף מעבר לזה שכבר הותקן בעסק. בנוסף, הכחישו הנתבעות את היקף הנזקים הנתבעים וטענו כי אלה מופרזים וחסרי בסיס מציאותי. 8. אין חולק כי הרשימה שצורפה לפוליסה, והיוותה חלק בלתי נפרד הימנה, התנתה הכיסוי למקרה פריצה, בהתקנת מערכת אזעקה המחוברת, בין היתר, באמצעות משדר אחלוטי בגיבוי קווי, למוקד בקרה אזרחי. אין גם חולק על כך שהמערכת שהותקנה בעסק לא עמדה בדרישה זו. ראוי להוסיף, אגב, כי בפתח הרשימה צויינו, במסגרת בולטת, הדברים הבאים: "מבוטח יקר, שים לב להתנאות הפוליסה בדבר מיגון הרכוש המבוטח - כמפורט בדף הרשימה. התנאות אלו מהוות תנאים מוקדמים לחבות החברה". אלא שטוען התובע כי מעולם לא קיבל לידו את העתק הפוליסה והרשימה שצורפה לה, בה נכללו התנאים האמורים. 9. אני מאמין לתובע שהעיד בפניי כי מעולם לא קיבל לידו העתק הפוליסה שהוציאה הנתבעת 2. עדותו לעניין זה עשתה עליי רושם אמין ושוכנעתי כי אכן הפוליסה לא הגיעה לידיו. וכך תיאר הדברים בלשונו, בעמ' 5 ש' 7 לפרוטוקול: "ש. ראית את הפוליסה הקודמת? ת. לא. לא קיבלתי אותה. היא שלחה אותה רק לבנק. ש. כל השנים שכן היית מבוטח באמצעות גב' שטיינר קיבלת את הפוליסה שלך? ת. אני חוזר - הייתי מבוטח והיא העבירה את הפוליסה לבנק. אני אישית לא קיבלתי. כשהיא עשתה לי הביטוח אמרתי לה לפי התנאים של המגן. ש. לא קיבלת שום פוליסה אף פעם? ת. היא לא שלחה לי פוליסה אלא שלחה לבנק. אני קיבלתי רק אחרי שעורך הדין שלי ביקש". לסוכנת הביטוח, הנתבעת מס' 1, לא הייתה כל ראיה לכך שפוליסת הביטוח נשלחה לתובע. לדבריה, לא נשלחה הפוליסה בדואר רשום כיוון שאינה נוהגת לעשות כן, כך שלא היה בידה להציג אישור משלוח דואר רשום, וכן לא צורף לפוליסה כל מכתב או מזכר נלווה. עוד הוסיפה כי שלחה את הפוליסה לבית העסק הקרוי "ש.א.ב ציוד תקשורת", שכתובתו ברחוב העצמאות. משהופנתה תשומת לבה לכך שלא מדובר בחברה או אישיות משפטית, אלא לכל היותר בפירמה ששמה אינו מתנוסס על גבי השילוט בכתובת הנדונה, השיבה כי מבחינתה זהו שמו של העסק המבוטח ואליו נשלחה הפוליסה. אפשר ותשובה זו מספקת את ההסבר מדוע לא הגיעה הפוליסה לידי התובע, על אף שיתכן ונשלחה על ידי הנתבעת 1. 10. אלא שלא רק סוגיית משלוח הפוליסה עומדת לנתבעות לרועץ. לא עלה בידי אלה להציג כל הצעה, חתומה בידי התובע, הכוללת את עקרונות היסוד לפיהם נערכה הפוליסה. אילו הוצגה הצעה כאמור, ניתן היה ללמוד הימנה באם פורטו בה דרישות המיגון או לכל הפחות באם הופנתה תשומת לבו של התובע לדרישות אלו. החתמת אצל הנתבעת 2, גב' רוגוז'ינסקי חנה, אישרה בחקירתה הנגדית כי חייבת להיות בקשה בכתב לחידוש הפוליסה, אלא שלא יכלה להציג אותה, מבלי שעלה בידה להצביע על הסבר היגיוני לכך (ראו: עמ' 12 לפרוטוקול). לדבריה, היו בפניה דו"ח הסוקר שהוצא בשנת 1998 והפוליסה האחרונה, שהוצאה על ידי חברת הביטוח "נוגה". פוליסת הביטוח שהוציאה הנתבעת, כך לדבריה, התבססה על הפוליסה הקודמת, שכללה את דרישות המיגון שהועתקו לפוליסה החדשה. לטענת העדה הנ"ל, דרישות אלו, שנקבעו בפוליסת הביטוח של חברת נוגה, סיפקו את הנתבעת. אין בידי לקבל הסבר זה. עיון בדו"ח הסוקר, שנערך ביום 26.11.98, מלמד כי באותו מועד לא הותקנה בעסק כל מערכת אזעקה. בשולי הדו"ח נאמר כי המבוטח לא יכל להתחייב ליישום אמצעי המיגון הנדרשים. עוד נרשם כי לאחר הביקור במקום קיים הסוקר שיחת טלפון עם שותפו של התובע, וזה הודיעו כי במקום הותקנה מערכת אזעקה. הסוקר ציין באופן מפורש - "אין לנו מידע לגבי סוג מערכת האזעקה שהותקנה במקום". דו"ח זה היה לנגד עיניה של הנתבעת שעה שהוציאה את פוליסת הביטוח הרלוונטית. אין זה מתקבל על הדעת שהנתבעת תעצום את עיניה מן האמור באותו דו"ח ותימנע מלנקוט צעד מינימלי, המתחייב בנסיבות, והוא בירור סוג וטיב המיגון שהותקן בעסק אותו היא עתידה לבטח. הסתמכותה על פוליסת הביטוח שהוצאה על ידי חברת נוגה, אין בה כדי להועיל לה משום שזו אינה מלמדת דבר אודות מערכת האזעקה שהותקנה. לנגד עיני הנתבעת עמד דו"ח הסוקר, ממנו עלה בבירור כי אין פרטים לגבי סוג מערכת האזעקה שהותקנה במקום, ושומה היה עליה לטרוח ולברר נקודה זו, ולכל הפחות - להדגישה בפני התובע. תחת זאת, בחרה הנתבעת לעצום עיניה, להוציא פוליסה ולגבות מאת התובע תגמולי ביטוח. 11. ככל שמדובר בחוזה ביטוח, נהוג שלא לראות את היחסים הנוצרים בין המבטחת לבין המבוטח, יחסים חוזיים רגילים על פי דיני המכר. חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, נושא אופי צרכני, בעל סממן מעין פטרנילסטי שנועד להגן על זכויות הצרכן המבוטח (ראו: פרופ' א' ידין, חוק חוזה הביטוח תשמ"א- 1981, פירוש לחוק החוזים, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי על שם סאקר, בעריכת ג' טדסקי, תשמ"ד,44). לנוכח חוסר השיוויוניות ביחסי הצדדים לחוזה ביטוח, מוטלת על החברה המבטחת אחריות גדולה יותר מזו המוטלת על מוכר בעסקת מכר רגילה. הנתבעת, אשר לא ראתה לברר באופן מפורש את סוג מערכת האזעקה שהותקנה על ידי התובע ולהעמידו על דרישותיה באופן חד משמעי, אינה רשאית להתנער מחיוביה לאחר אירוע המקרה הביטוחי. עמד על כך בית המשפט בע"א 4819/92 אליהו חב' לביטוח בע"מ נ' ישר, פד"י מט (2) 749, בקבעו: "חברה מבטחת המסייגת את גבולות חבותה, פועלת בכך באופן לגיטימי, אולם היא גם נוטלת על עצמה יחד עם זאת אחריות אקטיבית בדמות חובת הגילוי והוידוא. חברת הביטוח חייבת להסב את תשומת לבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהיה מובנת וברורה לו, ולוודא ערנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים וכי במקרים שבהם לא יתקיימו לא יוכל ליהנות מגיבוש זכותו לשיפוי". ראו עוד: מאמרו של א' דורות "משא ומתם לקראת כריתתו של חוזה ביטוח - יזהר המבוטח?" הפרקליט לז (תשמ"ז) 181. 12. לא זו בלבד שהנתבעת לא הסבה תשומת לבו של התובע, כפי שמתחייב, ולא דאגה לוודא כי דרישות המיגון מולאו על ידו, אלא שמחומר הראיות והנסיבות, כפי שנפרסו בפניי, עולה כי הנתבעת ידעה בפירוש כי מערכת האזעקה המותקנת בעסק אינה עומדת בדרישות המיגון, ובחרה להעלים עין מכך. הנתבעת מס' 1, המשמשת כסוכנת של הנתבעת 2, הודתה בחקירתה הנגדית כי התובע אמר לה במפורש שאינו מעוניין לחבר מערכת האזעקה למוקד אבטחה - "ש. את אי פעם דיברת עם אבי על מיגון? ת. המיגון רשום בפוליסה. אבי אמר לי שהוא לא רוצה חברת אבטחה" (עמ' 23 ש' 6 לפרוטוקול). מדוע ראתה נתבעת זו שלא לברר באם בסופו של דבר התקין התובע את המערכת המתחייבת, לנתבעת פתרונים. אוזלת ידה מתגלה גם בהמשך חקירתה, משנשאלה מדוע לאור דברי התובע, שנאמרו בפניה, לא דאגה לברר באם בסופו של יום התקין מערכת כפי שנדרש. בתשובתה אמרה "הוא אמר שיש מערכת אזעקה שמחוברת לשני מנויים" (עמ' 24 ש' 1 לפרוטוקול). מכאן עולה בבירור שהנתבעות לא זו בלבד שלא דאגו לברר עם התובע, כפי שמתחייב, את סוג ומרכיבי מערכת האזעקה המותקנת בעסק, אלא שידעו באופן מפורש כי מערכת זו אינה מחוברת למוקד אבטחה. 13. חיזוק למסקנה זו, אני מוצא בדו"ח הסוקר, אשר ביקר בבית העסק בחודש מאי 2002. בדו"ח זה צויין, באופן מפורש, כי מערכת האזעקה אינה מחוברת למוקד אבטחה. אילו היה בכך משום הפרת חוזה הביטוח, ניתן היה לצפות שהנתבעת תתריע על כך ותפנה את תשומת לבו של התובע כי לא מילא אחר דרישות המיגון הקבועות בפוליסת הביטוח, ותפעל לביטול הפוליסה לאלתר, על פי תנאי ההסכם בין הצדדים. ודוק - בסעיף 6ג' להסכם הביטוחי נקבע כי מקום שנודע לחברה על אי גילוי, כאמור בסעיף 3, רשאית היא לבטל את הביטוח מיד על ידי משלוח הודעה במכתב רשום למבוטח. סעיף 3 להסכם קובע כי עובדה מהותית היא, בין היתר, עובדה המתייחסת לאמצעי הבטיחות וההגנה על הרכוש המבוטח או שהותקנו במקום המבוטח או שהוסכם על התקנתם. העובדה שהנתבעת בחרה להודיע על ביטול ההסכם תוך 21 יום ולא באופן מיידי, כפי שמתחייב אילו מדובר היה באי גילוי, מלמדת גם היא על כך שרכיבי המיגון שהותקן בעסק היו ידועים לה. סיכומו של דבר, איני רואה כל יסוד לאפשר לנתבעת להשתחרר מחיוביה בהתאם לפוליסת הביטוח, וקובע כי חלה עליה החובה לשפות את התובע בגין נזקיו בעקבות הארוע הנדון. 14. גרסתו של התובע לגבי היקף הנזקים שנגרמו לו הייתה בעייתית, בלשון המעטה, כך שאין בידי לקבלה. תחילה מסר התובע לידי השמאי, אשר נשלח לבית העסק מטעם הנתבעת 2 וביקר במקום ביום האירוע, רשימת פריטים שנגנבו מן החנות (סומנה ת/2). חמישה חודשים לאחר מכן הגיש התובע רשימה נוספת המפרטת את הסחורה שנגנבה (צורפה למכתבו של השמאי, מר לנגהאוס- נ/3). לתצהירו צירף התובע רשימה שלישית (נספח ד') אשר נערכה, לדבריו, על ידי ספק הסחורה, לאחר שזה ערך בחינה מדוקדקת בחנות לגבי הפריטים החסרים. השוואה בין שלושת הרשימות תצביע מיד על קיום הבדלים גדולים ומהותיים ביניהן. השוני מתייחס הן לגבי סוג הפריטים והן לגבי הכמות החסרה. התשובות שנשמעו מפי התובע בניסיון ליתן הסבר לכך, לא היו משכנעות. בין היתר, טען כי בשל אי הסדר ששרר בחנות עקב ארוע הפריצה, לא עלה בידו לגלות לאלתר את הסחורה שחסרה. תשובה זו בעייתית מחמת שני טעמים לפחות - ראשית, אין חולק כי הפורצים לא נכנסו לתוך החנות אלא שברו את חלון הראווה ונטלו את הסחורה מבין הסורגים המותקנים במקום. לכל היותר הצליחו לגנוב סחורה המוצגת בחלון הראווה. לא ברור, אם כך, כיצד נוצר אי הסדר בחנות. שנית, הרשימה מחודש נובמבר 2002 נערכה חמישה חודשים לאחר הארוע ויש להניח כי עד אז הצליח התובע לגלות את פרטי הסחורה שנגנבה. לא ברור, אם כך, מדוע הוצגה רשימה שלישית, השונה מזו של חודש נובמבר. כך או כך, דומה כי היקף הסחורה לה טוען התובע הינו גדול, בהתחשב בנסיבות שבהן פעלו הפורצים, כאמור. כפי שצויין, הסחורה שנגנבה הוצאה מתוך חלון הראווה, מבין סורגי הברזל המותקנים במקום, ולכן איני מאמין כי עלה בידי הפורצים ליטול סחורה בהיקף נרחב. לפיכך, מקובלת עליי קביעתו של השמאי מטעם הנתבעת, מר לנגהאוס, אשר אמד את שווי הטובין הגנובים בסך 11,660 ₪ לפני מע"מ. בנוסף, נגרם נזק לשמשת חלון הראווה, בסך 1,450 ₪. סך הכל עמד נזקו של התובע, נכון ליום עריכת חוות הדעת (24.11.02), כולל מע"מ בשיעורו דאז, על סך 15,470 ₪. סכום זה, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה עד היום, מסתכם בסך 18,387 ₪. 15. לפיכך, אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע, תוך 30 יום, סך 18,387 ₪. כן תשלם נתבעת זו לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. לאור התוצאה, לא מציתי שקמה לתובע עילת תביעה אישית כנגד הנתבעת 1, ועל כן התביעה כנגד נתבעת זו נדחית ללא צו להוצאות. אזעקה