להלן פסק דין בנושא הגשת בקשה נוספת לתשלום תכוף: פסק דין 1. בקשה לתשלום תכוף. התובע נפגע ביום 6.8.06 בתאונת דרכים. התובע הגיש בעבר בקשה לתשלום תכוף (בת. א. 2250/06, שתוכנה להלן: "הבקשה הקודמת"). הבקשה נדונה בפני כב' השופט ברוך, שנתן את החלטתו בבקשה ביום 21.2.07 (החלטה זו תכונה להלן: "ההחלטה הקודמת"). אין חולק כי התובע קבל בעבר מספר תשלומים תכופים מהנתבעת, כפי שפורט בבקשה הנוכחית. במסגרת ההחלטה הקודמת, קבע כב' השופט ברוך את הסכומים שהתובע זכאי להם, וזאת לתקופה של 6 חודשים. בית המשפט קבע כי לאחר תקופה זו "מן הסתם תתייצבנה ההוצאות על סכומים נמוכים משמעותית", וזאת בין היתר לאור קצבאות שהתובע יקבל מהמוסד לביטוח לאומי. 2. בבקשה הנוכחית עותר התובע לקבל תשלומים תכופים נוספים, לאחר שתקופת ששת החודשים מושא ההחלטה הקודמת - חלפה. הוא עותר לתשלומים בגין הוצאות חד פעמיות, כגון התאמה של כסא גלגלים, ריהוט מיוחד, הוצאות רפואיות, תרופות לציוד רפואי, הוצאות ניידות, התאמת מגורים, רכישת מכשור חשמלי והובלתו, אביזרים וציוד ייחודי לנכה. כן הוא עותר לתשלום עבור הוצאות חודשיות כגון שכר דירה וחשבונות חודשיים, חברות בקופת חולים והוצאות טיפולים שאינם ממומנים על ידי קופת חולים (כגון הידרותרפיה ופיזיותרפיה), הוצאות סיעוד, ניידות, הוצאות לימודים, והוצאות מחייה שוטפות. 3. לאחר הגשת הבקשה הנוכחית, התקבלה חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, דר. חירותי, שחיווה את דעתו ביחס לצרכים השיקומיים של התובע. בחוות הדעת פירט המומחה את הצרכים השיקומיים של התובע כפי שהוא רואה אותם. הוא קבע בין היתר כי התובע זקוק לליווי וסיוע בחיי היום יום ברוב שעות היממה. עוד קבע דר' חירותי בחוות הדעת שלו, כי התובע טרם מיצה את פוטנציאל השיקום שלו, וכי הוא ממליץ כי התובע יעבור אשפוז שיקומי נוסף למשך חודשיים לפחות, באשפוז יום, על מנת למצות את הפוטנציאל השיקומי ולפתח עצמאות מלאה בסביבה המותאמת לכסא גלגלים. 4. לפני סיכומי הצדדים בפני, הצהיר ב"כ הנתבעת עו"ד ליאור, כי הנתבעת מתחייבת לשאת בהוצאות הטיפול הפיזיותרפי של התובע בבית החולים תל השומר, בהוצאות הטיפול הנוירופסיכולוגי ביחידה ביד חרוצים, ולהשיב לתובע את מה שישלם מכיסו עבור טיפולים אלה - כנגד קבלות. הנתבעת אף התחייבה לשאת בטיפול השיקומי שעליו המליץ דר. חירותי, שנועד לאפשר לתובע להגיע לעצמאות בתפקוד. בישיבה בפני, נחקר התובע על תצהירו בחקירה נגדית, והצדדים סיכמו את טענותיהם. לאחר עיון בכל החומר שבתיק, ושמיעת טענות הצדדים, אני סבורה כי יש לקבוע לזכות התובע תשלום תכוף נוסף, בסכומים שיפורטו להלן. 5. ראשית אציין כי אני סבורה כי יש מקום לקבוע תשלום תכוף לתקופה נוספת של 4 חודשים מהיום. במשך תקופה זו, ישלים התובע את קבלת קיצבת הניידות שלו, ב"כ הנתבעת יוכל להעביר שאלות הבהרה למומחה השיקומי, ובעיקר - יסתיים הטיפול השיקומי שהתובע אמור לעבור (במימון הנתבעת - כפי שהובהר לעיל). יובהר כי אף שבהתאם לחוות דעת המומחה, הטיפול השיקומי יארך כחודשיים, לא מצאתי לנכון להגביל את התקופה מושא פסק דיני לחודשיים, שכן אין זה ברור מתי בדיוק יוכל התובע להתחיל את הטיפול השיקומי, ומשום שהטיפול יכול להמשך תקופה ארוכה יותר מחודשיים. לאחר תקופת 4 החודשים, והשלמת הטיפול (שהתובע הצהיר כי הוא מתכוון לנסות לפעול מיידית כדי להתחיל בו), יתייצב אם כן מצבו של התובע, ויתכן מאוד כי כמות העזרה שהוא יהיה זקוק לה תפחת באופן משמעותי ביותר, ואולי הצורך בה אף יתייתר לחלוטין. האמור להלן בפסק דין זה מתייחס, אם כן, למצבו של התובע היום, לפני מיצוי הליך השיקום שלו. 6. עוד אציין כי מקובלת עלי טענתו של ב"כ הנתבעת, לפיה התובע לא היה רשאי במסגרת התביעה הנוכחית לערוך "מקצה שיפורים" לתביעה הקודמת. לכן, אותם עניינים שעלו במסגרת התביעה הקודמת, ונדונו וקבלו התייחסות על ידי בית המשפט בהחלטה הקודמת, לא צריכים התייחסות חוזרת במסגרת פסק דין זה. 7. באשר לרכיב הסיעוד - התובע עותר כי בית המשפט יזכה אותו בתשלום עבור 12 שעות סיעוד ליום. ב"כ התובע הפנתה בהקשר זה לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, לפיה התובע זקוק כיום לעזרה במשך "רוב שעות היום". התובע עותר כי התשלום יהיה לעובד מקומי ולא עובד זר, על פי תעריפי חברת "דנאל", היינו 40 ₪ לשעה. התובע טוען כי מאחר שהוא כבד שמיעה, הוא איננו יכול להיעזר בסיוע של עובד זר. מנגד, טוען ב"כ הנתבעת, כי הסכומים להם עותרת ב"כ התובע עבור סיעוד, הם סכומים מופרזים. ב"כ הנתבעת טוען כי בהתאם להנחיה של בית המשפט העליון בפסה"ד בענין אקסלרוד, הסכום לו זכאי תובע שהיה מוגבל ב-4 גפיים עבור סיוע ל-24 שעות, הוא כ-13 אלף ₪ לחודש. מכאן מבקש ב"כ הנתבעת להסיק כי הסכום לו יהיה התובע זכאי (בהיותו מוגבל רק ברגליו, וזקוק לסיוע במשך חלק מהיממה בלבד), צריך להיות לכל היותר 5,000 ש"ח לחודש. ב"כ הנתבעת טוען עוד, כי אין מניעה כי התובע ייעזר בסיוע של עובד זר (שהתובע זכאי לו), שהוא זול הרבה יותר מסיוע של עובד מקומי. לטענתו, מהדיון בבית המשפט עולה כי התובע יכול היה לשמוע ולהבין את שאלותיו של ב"כ הנתבעת, ללא סיוע של תרגום לשפת הסימנים, ואף להשיב להן. 8. אני סבורה כי התובע זכאי לסכום של 6,000 ₪ לחודש עבור סיעוד. הטעם לכך הוא שאני סבורה כי אין מניעה שהתובע ייעזר בעובד זר לצורך הסיוע. התובע אכן יכול היה במהלך הדיון לשמוע את שאלותיו של ב"כ הנתבעת ולהשיב להן, והוא לא השתמש בשפת הסימנים. ב"כ התובע לא חלקה על כך שהתובע זכאי לסיוע של עובד זר. היא גם לא חלקה על כך שעלות העסקתו של עובד זר היא נמוכה באופן משמעותי מעלות העסקה של עובד מקומי, קל וחומר כאשר מדובר בהעסקת עובד מקומי דרך חברת כוח אדם, שאף לה יש רווחים. יוער עוד כי לאור חוות דעתו של דר. חירותי, אני סבורה כי התובע זקוק בשלב זה ולפני השיקום הנוסף, לעזרה במשך 10 שעות ביממה. מאחר שאין נתונים מדויקים בפני ביחס לעלות העסקתו של עובד זר, ולאורם של הנתונים שהוצגו בפני, אני קובעת כי הסכום לו התובע זכאי ברכיב זה יעמוד על 6,000 ₪. 9. באשר להוצאות מחייה ושכר דירה - בחוות הדעת נקבע כי התובע איבד את כושר העבודה שלו לחלוטין למשך שנתיים מיום התאונה. תקופה זו לא תסתיים במשך 4 החודשים הקרובים. התובע טוען כי הוא זכאי לדמי מחייה בשיעור של 5,000 ₪ לחודש. ב"כ הנתבע טוען כי הוא זכאי לכל היותר לסכום של 3,000 ₪ לחודש. בהחלטה הקודמת קבע כב' השופט ברוך כי עלות המחייה של התובע היא בשיעור של 3,000 ₪ לחודש (ר' עמ' 15 שורה 6 להחלטה הקודמת). אני סבורה כי אין מקום לשנות מקביעה זו, שלא נתקפה בפני ערכאת הערעור. לכן אני קובעת כי התובע יהיה זכאי לעלות מחייה בסך של 3,000 ש"ח לחודש. מאותו טעם אני סבורה כי יש לפסוק לזכות התובע סך של 300$ לחודש עבור שכר הדירה (ר' ההחלטה הקודמת, עמ' 15 שורה 4). 10. באשר להוצאות הניידות - התובע טוען כי הוא זקוק לסכום של 1,500 ₪ לחודש. התובע צירף לתביעתו קבלות שונות בהקשר זה. מדובר בקבלות על נסיעות במונית (בליווי מלווה), קבלות על נסיעה באוטובוס (של המלווה), וקבלות על מילוי דלק (במכוניתו של אחד המלווים). ב"כ הנתבעת טוען כי הסכומים העולים מהקבלות נמוכים באופן משמעותי מהסכומים הנתבעים. ב"כ התובע טענה כי התובע זקוק למוניות, וכי אף בהעדר קבלות ברור כי יש לכך עלות משמעותית בסך של 100 ₪ ליום. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בהקשר זה, אני סבורה כי יש לפסוק לזכות התובע הוצאות ניידות בסך 400 ₪ לחודש. זאת, משום שעולה מהתביעה הנוכחית כי התובע איננו נוסע רק במוניות, אלא גם במכונית של מלווה, והעלות של נסיעות כאלה נמוכה יותר מאשר עלות נסיעה במוניות. סיכום הסכומים שבקבלות מעלה כי עלות הוצאות הניידות של התובע היא כ-400 ₪ לחודש. 11. יוער כי אינני מקבלת את טענות ב"כ הנתבעת לפיהן היה על התובע להשלים זה מכבר את הטיפול בהוצאת קצבת הניידות, שכן מקובל עלי הסברו של התובע, וטענתו שלא נסתרה כי הוא איננו אחראי לעיכוב בהשלמת הטיפול בעניינו. עם זאת, הסכום של 400 ש"ח לחודש ישולם לתובע רק עד שהוא יקבל את קצבת הניידות לה הוא זכאי (לדברי ב"כ התובע הדבר צפוי לקרות בקרוב מאוד). 12. באשר להוצאות עבור התרופות - אני סבורה כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 1,000 ₪ לחודש ברכיב זה. 13. באשר להוצאות התאמת המגורים של התובע - בהחלטה הקודמת קבע כב' השופט ברוך כי מאחר שמדובר בהסכם שכירות קצר טווח, אין צורך במלוא התשלום המבוקש לביצוע ההתאמה. לכן, נפסק סכום בגין התאמה ראשונית - בסך 30,000 ₪. ב"כ התובע טענה בדיון בפני, כי הסכם השכירות לדירה בה גר התובע בקרית אונו, הוארך לשנה נוספת, ולכן יש לפסוק הוצאות בגין השלמת ההתאמה. אולם, בתביעה הנוכחית לא עתרה ב"כ התובע לתשלום סכום כלשהו בהקשר זה. ב"כ התובע הפנתה בהקשר זה לאמור בתביעה הקודמת, ועתרה כי בית המשפט יורה על תשלום ההפרש בין מה שנפסק בהחלטה הקודמת, לבין מה שנתבע במסגרת התביעה הקודמת. אני סבורה כי אין להיעתר לבקשה זו, מאחר שרכיב זה לא היה חלק מהתביעה הנוכחית. 14. באשר לתביעה בגין אביזרים נוספים (מתקן עמידה, אופניים וכד') - ב"כ התובע עתרה כי בית המשפט יפסוק לזכות התובע סכומי כסף בגין אביזרים. ב"כ הנתבעת טוען כי התביעה הזו עלתה בבקשה הקודמת, וכי בית המשפט פסק סכום כסף עבור אביזרים שונים, כאשר הוא היה מודע לתביעת התובע שהתייחסה גם בתביעה הקודמת למכשיר עמידה ולמיטה. טענת ב"כ הנתבעת מקובלת עלי בהקשר זה. יתרה מזאת, כפי שצוין בראשית הדברים, התובע צפוי לעבור במהלך החודשים הקרובים הליך של שיקום, כך שיעמדו לרשותו אביזרי השיקום הנדרשים. לכן, אינני סבורה כי יש מקום, בשלב זה, לפסיקת סכום כסף נוסף בגין אביזרים שונים, מעבר לסכום שנפסק על ידי בית המשפט במסגרת ההחלטה הקודמת. 15. תיווך, אחסון רהיטים, מיזוג אוויר ומכונת כביסה - אינני סבורה כי התובע זכאי להוצאות בגין העברת הרהיטים ואחסנתם. עלויות אלה מומנו על ידי מיטיב - סבו של התובע. באשר לדמי התיווך - לא ברור מדוע הם לא נתבעו במסגרת התביעה הקודמת. אינני סבורה כי התובע זכאי להוצאות עבור מיזוג אוויר ומכונת כביסה. באשר למיזוג אוויר, אין חולק כי יש לו מיזוג אוויר בדירתו הנוכחית (אם כי בחדר אחד בלבד). על כל פנים, החודשים הבאים הם חודשי החורף, בהם לא נדרש בדרך כלל מיזוג אוויר. באשר למכונת כביסה, לתובע היו מכונת כביסה ומכונת ייבוש ערב התאונה, ולא ברור מדוע הוא לא העביר אותן לדירתו החדשה. העובדה כי צפוי בלאי מוגבר של מכונות כביסה נוכח מצבו של התובע, עשויה להשפיע על הפיצוי לו הוא יהיה זכאי במסגרת פסק הדין, אך לא על התשלום התכוף. 16. סוף דבר - לאור כל אמור לעיל, אני קובעת כדלקמן: הנתבעת תשא בעלות הטיפול הפיזיותרפי בבית החולים תל השומר, ובעלות הטיפול הנוירופסיכולוגי ביחידה ביד חרוצים. ככל ששולמו על ידי התובע תשלומים עבור טיפולים אלה בעבר - הם יושבו לו על ידי הנתבעת כנגד קבלות. הנתבעת תשא בעלות הטיפול השיקומי הנוסף עליו המליץ המומחה מטעם בית המשפט. 17. הנתבעת תשא, למשך התקופה מאז ההחלטה הקודמת ועד עוד 4 חודשים מהיום (היינו עד יום 15.2.2008) בסכומים החודשיים הבאים - 6,000 ₪ - סיעוד; 400 ₪ - ניידות (עד לקבלת קצבת ניידות); 1,000 ₪ - תרופות והוצאות רפואיות; 3,000 ₪ - הוצאות מחייה; 300$ - שכר דירה. בנוסף, לסכומים הנ"ל, תשא הנתבעת בשכ"ט עורכי הדין של התובע בשיעור 13% מהסכום שנפסק, בצירוף מע"מ כחוק. תשלום תכוף