בשורה ארוכה של פסקי דין, שבו בתי המשפט ונזקקו להכריע בשאלת חיוב מבוטח לשאת בהוצאות דין וטורח, עת נדחתה תביעת צד שלישי. להלן פסק דין בנושא הוצאות דין וטורח: פסק דין כללי 1. תביעת השתתפות עצמית, בגין הוצאות דין וטורח, כאשר תביעת צד שלישי נדחתה ללא חיוב בהוצאות. בגין אירוע מיום 21/12/98 הגישה הגב' רחל דובוב תביעה. מלכתחילה הוגשה התביעה כנגד הדר חברה לביטוח, קיש קירור בע"מ (שמה הקודם של הנתבעת, להלן: "הנתבעת"), והקרן לנפגעי תאונות דרכים. בהמשך צורפה אררט בע"מ (להלן: "כלל חברה לביטוח בע"מ" או "התובעת") כנתבעת נוספת. בהחלטה מיום 12/9/04 נדחתה התביעה כנגד כלל, ללא צו להוצאות. כלל נשאה בהוצאות עבור שכר טרחה וחוקרים בסך 9,986 ₪ ועותרת לחיוב הנתבעת לשאת בהוצאות אלה במסגרת ההשתתפות העצמית. הצדדים ויתרו על הבאת ראיות, והגישו סיכומים בכתב. דיון ומסקנות 2. בשורה ארוכה של פסקי דין, שבו בתי המשפט ונזקקו להכריע בשאלת חיוב מבוטח לשאת בהוצאות דין וטורח, עת נדחתה תביעת צד שלישי. את התשובה לשאלה, יש לאתר, בראש ובראשונה מתוך נוסח הפוליסה. פוליסת ביטוח הינה חוזה. ליתר דיוק, הפוליסה היא מסמך המאשר בדיעבד את כריתתו ואת תוכנו של חוזה ביטוח, ובאופן מעשי, דינה, כחוזה. לפיכך, פוליסת ביטוח כפופה לכללי הפרשנות הרגילים של חוזים. (עא 4688/02 חזי כהן נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ). נקודת המוצא להליך הפרשני היא לשון החוזה, דהיינו: התחקות אחר אומד דעתם של הצדדים מתוך הלשון הברורה של החוזה. (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נגד אפרופים שיכון וייזום(1991) בע"מ, פד"י מט(2) 265). בהתייחס ללשון הטקסט, הבהיר כב' הנשיא ברק, כי: "הפרשן נותן מובן לטקסט קיים. אין בכוחו ליצור טקסט חדש. הפרשן אינו רשאי ליתן לטקסט מובן שהוא אינו יכול לשאת בשפתו. גבול הפרשנות במשפט הוא גבול הטקסט, וגבול הטקסט נקבע על-ידי גבולות הלשון (ראו ע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי (להלן - פרשת טלמצ'יו [2]), בעמ' 827)." (בגץ 2257/04 סיעת חד"ש - תע"ל נ' יושבת-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-17, כבוד השופטת דליה דורנר, פ"ד נח(6) 685, 703). 3. בעניננו מוגדרת "השתתפות עצמית" בסעיף 20 לפוליסה: "המבוטח נושא על עצמו את הסכום הראשוני המופיע בדף הרשימה מכל תביעה ומכל סכום הוצאות העומדים לתשלום לפי פוליסה זו". המשמעות המילולית הפשוטה העולה מהכתוב היא, חיוב המבוטח לשאת בדמי השתתפות עצמית מכל תביעה ומכל סכום הוצאות העומדים לתשלום לפי הפוליסה. הסעיף מצביע על חיוב המבוטח בתשלום כל אימת שמוגשת תביעה או כאשר קיימות הוצאות לתשלום. הסעיף אינו מצומצם לתשלומים ששולמו לצד שלישי עקב תביעה, אלא מורחב ל"כל סכום הוצאות". 4. הנתבעת מבקשת ליתן ללשון הפוליסה פרשנות מצמצמת ודווקנית, תוך שהיא מתמקדת בסיפא של הסעיף בו נאמר: "העומדים לתשלום לפי הפוליסה". ממילים אלה מבקשת הנתבעת ללמוד, כי החיוב בדמי השתתפות עצמית עולה רק מתוך סכומים שמשלמת המבטחת לצד השלישי, בעקבות החלטה שיפוטית. לשיטתה, צמד המילים "העומדים לתשלום" משמעותו, הוצאות משפטיות אותן חויבה המבטחת לשלם לצד השלישי מכוח פסק דין. לפי גישת הנתבעת, כאשר בית המשפט לא קבע סכום תביעה או הוצאות משפט לתשלום לצד ג', אין מקום לחייב את המבוטח בהשתתפות עצמית. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי המילים "עומדים לתשלום" כוונתן, תשלום הוצאות לצד שלישי להבדיל מתשלום הוצאות ששולמו ל"אנשי המבטחת", לרבות עורכי דין וחוקרים מטעמה. אינני רואה עין בעין עם פרשנותה של הנתבעת. פרשנות זו נראית לי מאולצת ואינה תואמת את לשון הדברים. הסעיף אינו מאזכר הוצאות בהקשר לצד שלישי דווקא, אלא מתייחס ל"כל סכום הוצאות". גם המילים "עומדים לתשלום" אינן מצביעות על תשלום רק לצד שלישי שאינו קשור למבטחת. 5. עוד יש ליתן את הדעת לסיווג הפוליסה נשוא הדיון. (ראה: ע"א 3182/02 אשד (1980) מהנדסים ויועצים תעשיה ניהול ומכון בע"מ נ' המגן חב' לביטוח ואח', פד"י נח (2) 179). להבדיל מפוליסות "על בסיס אירוע", הפוליסה הנדונה הינה פוליסה "על בסיס תביעה". דהיינו, אין הכרח בקיומו של אירוע המכוסה בפוליסה, על מנת לחייב את המבוטח בהשתתפות עצמית. נוכח לשון הפוליסה, די בכך שמוגשת תביעה על ידי צד שלישי, תביעה אשר מכוחה נגרמו למבטחת הוצאות, על מנת לחייב את המבוטח להשתתף בתשלום הוצאות אלה, בין אם תביעת צד ג' התקבלה ובין אם נדחתה. 6. הנתבעת, תולה יתדותיה גם בעקרונות ושיקולים חיצוניים, מהם היא מבקשת להסיק העדר חיוב במקרה שתביעת הצד השלישי נדחתה ללא חיוב בהוצאות. בין היתר נסמכת הנתבעת על כלל הפרשנות "פרשנות כנגד מנסח" ועל שיקולי מדיניות. הכלל של "פרשנות מסמך כנגד מנסח", כבודו במקומו מונח, וראוי לעשות בו יישום במקרים מתאימים. כך , כאשר קיימות אופציות פרשניות שונות של פוליסת ביטוח, תפורש הפוליסה כנגד חברת הביטוח אשר ניסחה אותה ותינתן עדיפות לפרשנות הנוחה למבוטח. (ראה: ע"א 124/89 הפניקס הישראלי נגד כהן ואח', פד"י מו (2)372). לא כך הם פני הדברים בעניננו. כאמור, הפוליסה מדברת בעד עצמה ופרשנותה עולה מלשונה. לא ניתן לומר כי הפוליסה לוקה באי בהירות או כי הינה ניתנת לפרשנויות שונות. במצב זה, יש ליתן לכתוב את הפרשנות הסבירה העולה מתוכו, בלא לפנות לכללי פרשנות חיצוניים (ראה: ע"א 497/83 צור נ' הפניקס, פד"י מא (1) 729). 7. באשר לשיקולי המדיניות- אלה רלבנטים כאשר קיימים ספקות באשר ללשון הכתוב. שיקולי מדיניות הם בגדר "דבר מה נוסף", כאשר יש להכריע לכאן או לכאן. שיקולי מדיניות, יהיו חשובים ככל שיהיו, אינם יכולים לבוא במקום הסכמה ברורה של הצדדים, כפי שקיימת בעניננו. בהקשר זה יצוין, כי שיקולי המדיניות, אף הם אינם חד משמעיים ובתי המשפט הביעו עמדות שונות ביחס לשיקולים הראויים. יש הרואים הצדקה לחייב מבוטח להשתתף בהוצאות משפטיות שהוציאה עבורו המבטחת, כאשר הצדקה זו מקבלת משנה תוקף אם התוצאה שהשיגה המבטחת היא דחיית התביעה נגדו, תוך שמירה על שמו הטוב. (ראה: ת"א (חיפה) 2221/99 המגן חברה לביטוח בע"מ נגד מועצה מקומית עילבון, (כב' השופט י.כהן). ת"א (ת"א) 39299/01 כלל חברה לביטוח נגד אורן (כב' השופט מ. סובל). ת"א (ת"א) 22018/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מורג יזום והשקעות (כב' השופט א. בכר). מאידך, יש הסוברים כי לאור הטעם שביסוד עקרון ההשתתפות העצמית, ראוי שלא לחייב את המבוטח לשאת בהוצאות דין וטורח כשנדחתה תביעת צד ג'. לפי גישה זו, חיובו של מבוטח לשאת בדמי השתתפות עצמית, גם כאשר לא גרם ל"מקרה ביטוח" מעקרת מתוכן את הטעם שביסוד עקרון ההשתתפות העצמית, אשר תכליתו לעודד את המבוטח שלא לגרום להתרחשותו של "מקרה ביטוח". (ראה: ת"א (ת"א) 754353/03 כלל חברה לביטוח בע"מ נגד מנירב עופר (כב' השופט י. אטדגי). ת"א (ת"א) הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נגד לייבוביץ בני (כב' השופטת מ. ברק-נבו). ת"א (י-ם) 4095/03 ת"א 11247/03 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' קסלמן וקסלמן רו"ח ואח' (כב' השופט מ. בר-עם). במקרה הנדון, נוכח לשון הכתוב, אינני רואה צורך להכריע בשאלת המדיניות הראויה ויישומה בנסיבות הענין. 8. עמדת סוכן הביטוח - לכתב הגנתה צרפה הנתבעת מכתב מטעם סוכן הביטוח ( נספח ג') , ממנו עולה, כי לשיטתו אין לחייב את הנתבעת בדמי השתתפות עצמית מקום בו תביעת צד ג' נדחתה ללא צו להוצאות. השאלה המתעוררת בהקשר זה הינה, מה ההשלכה שיש לעמדת סוכן הביטוח על המחלוקת בין התובעת כמבטחת לבין הנתבעת כמבוטחת, כאשר סוכן הביטוח נמצא בתווך. הצדדים לא העמיקו בדיון בסוגיה זו. הנתבעת טענה כי פרשנותו של סוכן הביטוח היא הפרשנות הסבירה וכי עמדתו מלמדת כי דרישת חברת הביטוח להשתתפות עצמית בנסיבות האמורות אינה נפוצה. התובעת מצידה, כלל לא התייחסה לטענות בקשר עם סוכן הביטוח. לאחר ששקלתי את הדברים, נראה לי, כי במקרה הנוכחי, אין בעמדתו של סוכן הביטוח כדי לסייע לנתבעת. הפרשנות המוצעת על ידי סוכן הביטוח אינה טובה מכל פרשנות אחרת ואין מקום ליתן לה עדיפות כפרשנות מכרעת. יצוין , כי אינני מוצאת לנחוץ לקבוע מסמרות באשר להשלכת התנהלותו של סוכן ביטוח על חיובי מבוטחים או הפטרם. לא ניתן לשלול מקרים בהם תהיה משמעות לדרך התנהלותו של סוכן הביטוח, אף כדי פטור מבוטח מחיוב כספי כלפי מבטחת. כך למשל, במקרה של הבטחה או הסתמכות. אלא שלא כך הם הדברים במקרה הנדון. הנתבעת הציגה את עמדתו של סוכן הביטוח כתמיכה בעמדתה הפרשנית, זאת ותו לא. הנתבעת לא טענה כי עובר לחתימת הפוליסה, הובטח לה על ידי סוכן הביטוח כי תהיה פטורה מהשתתפות עצמית במקרה שתביעת צד שלישי תידחה , ואף לא טענה להבטחה כזו, בעת שהתנהלה תביעת צד ג'. בנסיבות אלה, אין בטיעון זה של הנתבעת, כדי לשנות מן התוצאה אליה הגעתי כאמור לעיל. עוד ראוי לציין, כי בהבדל ממקרים אחרים, במקרה הנדון, הופטר הצד השלישי מתשלום הוצאות על ידי בית המשפט בלא שניתנה לכך הסכמת המבטחת. התוצאה עשויה להיות שונה כאשר המבטחת מוותרת מיוזמתה ומשיקוליה שלה, על גביית ההוצאות מהצד השלישי ופונה לגבייתן מהמבוטח. כאמור, לא זה המקרה הנדון. 9. הערה בסיום- התובעת נמנעה מלצרף לכתב התביעה המתוקן את פוליסת הביטוח בשלמותה. משהוגש כתב תביעה מתוקן, היה על התובעת לוודא הגשתו על כל נספחיו במלואם, ללא השמטות, ולא כך עשתה. התובעת הגדילה עשות כאשר בסיכומיה, הסתמכה על הגדרת המונח "הוצאות", כפי שלטענתה הוא מופיע בפוליסה, בלא שהפנתה לסעיף הרלבנטי ובלא שצירפה את חלק הפוליסה הכולל את ההגדרה הנטענת. למחדלי התובעת יינתן ביטוי בצמצום ההוצאות שייפסקו לזכותה. סוף דבר 10. התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 4,167 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 23/11/05 ועד התשלום בפועל. בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 750 ₪ בצירוף מע"מ.פוליסההוצאות דין וטורח