הפקרת מפתחות רכב

חברת הביטוח סירבה לשלם למערער את תגמולי הביטוח חרף גניבת הרכב וזאת בטענה כי הפקיר את מפתחות הרכב. להלן פסק דין בנושא הפקרת מפתחות רכב: פ ס ק - ד י ן העובדות 1. ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום (כב' השופט אזר ז"ל) בת.א. 74578/00 לפיו נדחתה תביעת המערער כנגד המשיבה, חברת הביטוח בה ביטח את רכבו. 2. רכב המערער, שהיה מבוטח אצל המשיבה, נגנב ביום 16.3.00 בעת שחנה ברח' בן יהודה בתל-אביב. המערער הגיע למקום בו היה הוסטל לשם חלוקת שקיות מזון במסגרת עבודתו והוביל את השקיות לתוך ההוסטל. לאחר שקיבל את שכרו מעובד ההוסטל גילה שרכבו נעלם ממקומו. המשיבה סירבה לשלם למערער את תגמולי הביטוח חרף גניבת הרכב וזאת בטענה כי הפקיר את מפתחות הרכב. למשיבה לא היה ידוע אם המפתחות הושארו ברכב עצמו או על דלפק הקבלה בהוסטל ולפיכך טענה באופן חילופי כי הושארו באחד המקומות הללו. פסק-הדין של בית-משפט השלום 3. לאחר סקירת העדויות והראיות הגיע השופט המלומד לכלל מסקנה כי "הוכח בצורה משכנעת" שהרכב הופקר עם המפתחות בתוכו לזמן קצר שדי היה בו כדי לבצע את גניבתו. לפי גרסת המערער, בעדותו ובדבריו לחוקר המשיבה, הוא נעל את הרכב ולא השאיר את המפתחות בתוכו, אלא השאירם על הדלפק בהוסטל וכנראה אחד מדרי ההוסטל גנב את המפתחות מהדלפק. גרסה זו נדחתה מכל וכל שכן הוכח שאיש לא נכנס לחדר הקבלה של ההוסטל באותו זמן, וכן לנוכח התנהגותו של המערער בסמוך למקרה. כמו כן הוכח מעדות עובד ההוסטל שטיפל במערער כי לא ראה את המפתחות על הדלפק בשום שלב שהוא. המערער נשא עמו 3 שקים של תפוחי אדמה ולכן לא היה לו כלל מקום בידיו להחזקת המפתחות. מכאן המשיך השופט וקבע כי השארת המפתחות ברכב יש בה משום רשלנות גבוהה והיא "פירצה הקוראת לגנב", מה גם שגניבות הרכב מרובות הן ומשום כך מותקנים מכשירי אזעקה בכלי הרכב. לפי סעיף 61(א) לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981 מופטר המבטח מתשלום תגמולי ביטוח בעד נזק "שהמבוטח יכול היה למנוע או להקטין, בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, בנקיטת אמצעים סבירים או אמצעים שהמבטח הורה לו לנקוט". בהתאם לתקנות התעבורה חייב נהג להוציא את מפתח הרכב מ ולא להשאירו ברכב בעת שהוא מחנה את רכבו (תקנה 74(ב). מאחר ובאמצעי פשוט וסביר של הוצאת ונטילת המפתחות ניתן היה למנוע את הגניבה במקרה דנן, וכאשר למערער לא היה כל קשר עין עם הרכב אירעה כאן הפרה של הוראת סעיף 61(א) הנ"ל ומכאן למסקנה כי דין התביעה להידחות. הערעור 4. גם המערער מסכים כי אם אכן הושארו מפתחות הרכב בתוך הרכב ללא יצירת קשר עין עם הרכב, אזי היתה כאן רשלנות המצדיקה את התוצאה אליה הגיע בית-משפט השלום. אולם לטענתו שגה בית-המשפט במסקנתו כי הדבר אכן הוכח, וכמו כן לא התחשב בכך שהמשיבה לא יכולה היתה להעלות גרסה בדבר מקום הימצא המפתחות, אלא ציינה גרסאות חילופיות לגבי מיקום המפתחות, דבר שאינו אפשרי. לגבי הממצאים העובדתיים טוען המערער כי הערכאה הדיונית לא קבעה קביעות עובדתיות ברורות, אלא פסקה לפי מאזן ההסתברויות. ואולם ניתוח העדויות מלמד כי מרביתן היו בעלות משקל מכריע לטובת גרסת המערער, בעוד גרסת המשיבה נותרה קלושה ללא ביסוס עובדתי בשטח אלא בהתבסס על "הגיון" בלבד, שלגביו ניתן להתווכח. בראש ובראשונה היו תצהיר המערער ועדותו, בהם ציין כי השאיר את המפתחות על דלפק ההוסטל ועמד על דעתו לאחר חקירה נגדית ארוכה ומייגעת. יש חשיבות לכך שמדובר בגרסה שמסר המערער בסמוך לאירוע ובטרם כל ייעוץ או הכוונה. דיון: 5. המחלוקת בין הצדדים לערעור שלפנינו הינה, בסופו של יום, מחלוקת עובדתית, המתייחסת לבחירה בין הגירסאות השונות שהעלו בעלי הדין באשר לנסיבות גניבת רכבו של המערער- אירוע שאין עליו עוררין. קביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית אינן ממין הנושאים בהן ממהרת ערכאת הערעור להתערב, נוכח יתרונה הברור של אותה ערכאה, אשר היה ביכולתה להתרשם באופן ישיר מבעלי הדין ומן העדים. ראה את האמור למשל, בע"א (תל-אביב-יפו) 3324/00 - דורית רינג ואחרים נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ . תק-מח 2004(1), 7476 ,עמ' 7479: "שעה שבממצאים עובדתיים עסקינן אין לנו אלא לילך אחר ההלכה הפסוקה לפיה בקורתו של בית משפט שלערעור על ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית מצומצמת ביותר, והיא מצומצמת עוד יותר לגבי ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית על יסוד התרשמות ישירה מן העדים. להוציא חריגים, כדי שערכאת ערעור תתערב בעובדות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, צריך שהטעות של הערכאה הדיונית תהיה מהותית ובולטת עד כדי שתבטל את העדיפות המוקנית לערכאה זאת כתוצאה מהתרשמות ישירה מן העדים (ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מ"י פ"ד נד(4)632), ועוד מצינו כי "לא בנקל תבטל ערכאת הערעור קביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, אשר בידיה הופקדה הערכת מהימנותם של העדים וקביעת הממצאים העובדתיים. התערבות בממצאי עובדה תיעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, כגון מקרים שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של ענין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם… בייחוד תימנע ערכאת הערעור מהתערבות כזו כאשר בית משפט קמא לא פטר עצמו בדברים כלליים בניתוח העובדות, אלא צלל למעמקי הראיות, בחן ובדק את הדברים ביסודיות, עשה ככל האפשר לבור את האמת המזדקרת ממכלול הדברים ולתת ביטוי לחקירתו - דרישתו ובדיקתו מעל דפי פסק-הדין" (ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון בראשי פ"ד נב(2) 582, 594; ע"א 640/85 קופר נ' איגוד המוסכים בישראל פ"ד מד(1) 594, 598)". עיינו בטענותיו השונות של המערער, וחרף הבנתנו את נסיבות המקרה ואת המצב המתסכל אליו נקלע, לא מצאנו עילה להתערבות בקביעותיו המנומקות של בית משפט השלום. 6. המערער ביקש לבסס את גירסתו על עדותו לבדה. עדות זו, לטענתו הייתה עקבית ויציבה. הן בפני החוקר מטעם חברת הביטוח והן בחקירתו בבית המשפט המשיך לטעון כי מפתחות הרכב הונחו על הדלפק בחדר הקבלה ולא במתג ההצתה של מכוניתו. ואמנם, מלבד אי דיוקים קלים, גירסתו של המערער חוזרת על עצמה. אלא שגירסה זו, על אף יציבותה, נסתרה על ידי המשיבה באופנים שונים, החל מעדותו של עובד ההוסטל, מר קזז, וכלה בבחינת הגיונה של גירסת המערער, ועל כך נשענים טיעוני המשיבה. טיעונים אלו, כאמור, מקובלים אף עלינו; אל מול עדותו של המערער ניצבה עדותו של עובד ההוסטל, מר קזז, אשר טען נמרצות כי מפתחות הרכב של המערער לא הונחו מעולם על הדלפק שבחדר הקבלה. בניגוד לטענתו של ב"כ המערער, כאילו עדותו של קזז אינה פוזיטיבית כי אם נגטיבית (דהיינו כי קזז טען רק כי לא ראה שהמערער הניח את המפתחות על הדלפק), הרי שבחינת פרטיכל החקירה מגלה, כי קזז אמור באופן מפורש, שאינו משתמע לשני פנים, כי דלפק הקבלה היה ריק מחפצים, וכי המערער לא הניח את מפתחותיו על הדלפק: "זה היה בחדר הקבלה. הדסק היה נקי, לא היה אפילו פירור" (שורה 22, ע"מ 25) בנוסף על כך, מכחיש קזז את הטענה כי המערער יצא החוצה לבדוק מה קורה עם רכבו לאחר שגילה כי המפתחות נעלמו מדלפק הכניסה. על פי עדותו, המערער שאל אותו אם הבחין במפתחות רק לאחר שיצא החוצה והבחין כי רכבו נגנב. עדות זו מתיישבת עם גירסת המשיבה לפיה המערער ידע כי הותיר את המפתחות במתג ההצתה ורק לאחר שהבין כי רכבו איננו, חזר לתוך ההוסטל ומתוך פיזור נפש שאל אם המפתחות נותרו על הדלפק. מכאן, שמול גירסתו של המערער ניצבת גירסתו הברורה של עובד ההוסטל אשר שהה בעת אירוע הגניבה באותו החדר עם המערער. גירסה זו סותרת את גירסתו של המערער באותן נקודות "קריטיות" המתייחסות לאופן גניבת הרכב ולאחריותו של המערער לכך. 7. מלבד עדותו של עובד ההוסטל, קזז, מבוסס עיקר פסק דינה של הערכאה הדיונית על בחינת סבירותן של הגירסאות שהציגו הצדדים. גם כאן אנו סבורים כי השכל הישר וההגיון הדריכו את שופט בית משפט השלום כהלכה; המערער טען כי הניח את מפתחות רכבו על הדלפק שבחדר הקבלה מיד עם היכנסו להוסטל, וכי לאחר דין ודברים עם קזז נכנס האחרון לחדרון הנמצא בסמוך לדלפק על מנת להוציא משם את הכסף המיועד לתשלום עבור המערער. המערער, הן על פי עדותו והן על פי עדותו של קזז, עבר את הדלפק ועמד, הלכה למעשה, בין הדלפק לבין אותו חדרון. המרחק בין מיקומו של המערער בעת שחיכה למסירת התשלום מקזז לבין מיקומם הנטען של המפתחות היה, על פי התמונות (נ/5, נ/3) ועל פי העדויות, מרחק לא רב. למעשה, ניתן לומר כי על פי תיאור הדברים על ידי המערער עצמו, צרור המפתחות אמור היה להיות מונח בסמוך אליו. אם נוסיף לכך את העובדה כי האירוע התרחש בשעת בקר מוקדמת, דהיינו עוד קודם להמולת הרחוב ולעומס האנשים והלקוחות, הרי שגירסתו של המערער כאילו לא הבחין בגניבת המפתחות שהונחו בסמוך למקום עמידתו, מתערערת עוד יותר. העובדה כי חדר הקבלה היה ריק מאדם בעת שהייתו של המערער בו, הופכת את גירסתו של המערער לתמוהה עוד יותר. נציין בהקשר זה, כי כמסקנת הערכאה הראשונה, אף אנו סבורים כי המערער לא הצליח להוכיח נוכחותם של זרים בחדר הקבלה בעת שהייתו בתוך ההוסטל. על פי עדותו של קזז, הוא והמערער היו לבדם בחדר הקבלה, וגורמים אחרים לא הורשו להיכנס לתוך החדר (ראה ע"מ 25 לפרטיכל, ע"מ 34 לפרטיכל). על אף נסיונותיו של המערער להפריך אמירה זו, נראה כי בסופו של דבר, גם דבריו שלו מעידים על כי חדר הקבלה נותר ריק במהלך שהייתו במקום. המערער העיד, לכל היותר, כי היו מספר נסיונות להיכנס לחדר הקבלה, אשר נמנעו על ידי קזז. רק לאחר מספר שאלות בנושא, ציין, כי הבחין במישהו שניגש לדלפק, אך יצא מיד לאחר מכן (שורות 15-16, ע"מ 8 לפרטיכל). טענה זו, יש לציין, לא נזכרה בהודעתו של המערער בפני חוקר חברת הביטוח, אז טען כי הבחין רק באנשים המסתובבים בהול של ההוסטל ולא ציין כניסת אנשים נוספים לתוך חדר הקבלה עצמו. עדותו של המערער בנושא, מתאפיינת, אם כן, בחוסר הידיעה שבה, הנובע, על פי דבריו, מכך שעמד מעבר לדלפק ולא יכול היה להבחין במתרחש בחדר הקבלה עצמו ("אני הייתי עם הגב לדלפק. מה שנעשה אני לא יודע"- שורה 10, ע"מ 8 לפרטיכל). לעומת זאת, עדותו של קזז הינה עדות פוזיטיבית המתיישבת היטב עם גירסתה של המשיבה בנושא. מכאן, שהמערער מבקש, כי נקבל גירסתו לפיה מפתחות רכבו נגנבו מהדלפק, אשר בס מוך אליו המתין, עת חדר הקבלה ריק מאדם ובשעת בקר מוקדמת מאד. גירסה זו בעייתית גם כשהיא עומדת בפני עצמה, קל וחומר שעה שמולה ניצבת גירסתו הנגדית של עובד ההוסטל. ויש לציין, כי שופט הערכאה הדיונית לא מצא כל פגם באמינותו של אותו מר קזז ובמהימנותו, וטענותיו של בא כח המערער באשר לאמינותו לא גובו בהסבר משכנע. 8. מצאנו אם כן, כמסקנת הערכאה הדיונית, כי גירסתה של המשיבה גוברת על זו של המערער על פי מאזן ההסתברויות ובכך היה די כדי לדחות את תביעתו של המערער. נציין בהערת אגב, כי נוכח הטענות שהועלו בתיק, אנו סבורים, שנטל ההוכחה מוטל היה במילא על כתפיו של המערער. בניגוד לטענות בא כוחו של המערער, אין המדובר בחריג או סייג לפוליסה שעל חברת הביטוח, דהיינו המשיבה, להוכיח, כי אם תנאי מוקדם לעמידתו של המערער בתנאי הפוליסה, ואשר את קיומו צריך היה המערער להוכיח באופן פוזיטיבי (ראה למשל את האמור ברע"א 2932/05 סוהיל נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, טרם פורסם ואת האמור ב- א 125522/00 לוי נ' איילון בע"מ- חברה לביטוח, לא פורסם). לאור האמור לעיל, יש לדחות את טענותיו של המערער בדבר העלאת טענות עובדתיות חלופיות על ידי המשיבה. המשיבה טענה בתוקף כי המערער הותיר את המפתחות במכונית. התייחסותה של המשיבה לגירסתו של המערער נועדה לשכנע את בית המשפט כי אף אם גירסתו של הלה תתקבל, עדיין יש מקום לדחות תביעתו נוכח הרשלנות החמורה שעולה ממנה. אין המדובר, אם כן, בטענות חלופיות, כי אם בטענת הגנה המתייחסת לגירסתו של המערער. כך או כך המסקנה הינה כי יש לדחות את גירסת המערער מפני גירסת המשיבה, וכי המשיבה הוכיחה כי המערער הותיר את מפתחות המכונית במתג ההצתה של מכוניתו. לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להדחות. המערער ישא בהוצאות המשיבה בסך 10,000₪ + מע"מ צמוד מהיום. הערבון יועבר למשיבה על חשבון ההוצאות האמורות. מפתחות רכברכב