נזקי רכוש מהפעלת ספרינקלרים

להלן פסק דין בנושא נזקי רכוש מהפעלת ספרינקלרים: פסק דין רקע מונחת בפני תביעה כספית בסך 42,122 ₪. איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") ביטחה את חברת ג.ג. מרגנית בע"מ (להלן: "הנתבעת") בביטוח אחריות לנזקי צדדים שלישיים במהלך השנים 1995 - 1996, בנכס שבבעלותה בעיר כרמיאל. בין הימים ה - 19 וה - 20 לחודש יוני 2006, עת הייתה הנתבעת מבוטחת אצל הנתבעת אירע מקרה ביטוחי. באחת החנויות בנכס אירעה שריפה אשר הפעילה את מערכת התזת המים ומשכך ניזוקו מספר חנויות סמוכות לנקודת האירוע בנכס (להלן: "האירוע"). התובעת, ייצגה את הנתבעת במספר הליכים שונים בבתי המשפט בעקבות התביעות שהוגשו לאחר האירוע. כמו כן, ביצעה התובעת חקירות, חיפשה והציגה מסמכים והכל בכדי ליתן לנתבעת טיפול נאות בתביעות כנגדה. בעקבות האירוע הוגשו שמונה תביעות לשיפוי צדדי ג'. בהתאם לתנאי הפוליסה, היה על הנתבעת לשלם לתובעת דמי השתתפות עצמית בגין כל תביעה שהוגשה עד 1,500 $ ארה"ב לכל תובע. אולם, כל ניסיונותיה של התובעת לגבות את החוב מהנתבעת עלו בתוהו. משכך, ובלית כל ברירה, הגישה התובעת את התביעה דנן. מנגד, הגישה הנתבעת בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות התביעה. התביעה הוגשה בחודש נובמבר לשנת 2006. משכך, עברו למעלה מעשר שנים מיום קרות האירוע ועד להגשת התביעה דנן. זאת, בהתאם לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958. לדידה של הנתבעת, עילת התובענה, בהתאם לסעיף 6 לחוק ההתיישנות הינו יום קרות האירוע או לחילופין, יום פתיחת התיק אצל התובעת שהוא היום בו נודע לתובעת על קרות הנזק. משכך, לכל המאוחר נודע לתובעת על התביעה האחרונה בחודש ספטמבר לשנת 1996. אם כך או אם כך, מירוץ ההתיישנות תם עוד בסוף שנת 2003. התובעת מסכימה כי מירוץ ההתיישנות מתחיל ביום הולדתה של עילת התביעה. דא עקא, כי עילת התובענה בגין דרישה לתשלום דמי השתתפות עצמית מתחילה מרגע סיום התביעה של צד ג' והחיוב לשלמו. התובעת לא יכלה לדרוש את דמי ההשתתפות העצמית עובר לחיובה לשלם לצד ג'. משכך, התובעת עומדת במסגרת תקופת ההתיישנות. לעניין אחת מן התביעות אשר שולמה לצד ג' בשנת 1997, טענה התובעת כי היה עליה להמתין עם הדרישה לתשלום דמי ההשתתפות העצמית עד לאחר שכל תביעות צדדי ג' יבואו על סיומם שכן המדובר במקשה אחת. דיון 11. בתאריך ה - 08/05/07 התקיים בפני דיון בבקשת הדחייה דנן. במהלכו נטען על ידי ב"כ הנתבעת בנוסף לאמור בבקשה כי בהתאם לתנאי הפוליסה על הנתבעת לשלם דמי השתתפות עצמית לפי כל אירוע, מכיוון שמדובר באירוע אחד בלבד, התובעת זכאית לכל היותר בדרישה לתשלום דמי השתתפות עצמית פעם אחת בלבד, קרי, 1,500$. 12. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים הצעתי כי הצדדים יגיעו להסדר דיוני כדלקמן: הבקשה לדחיית התביעה מחמת ההתיישנות תמחק ללא צו להוצאות, מסכום התביעה יופחת הסך של 9,588 ₪ בקשר לתביעה שצויינה בסעיף 10 דלעיל והצדדים יגישו סיכומים בכתב לעניין ההכרעה בגין יתר הסכום הנתבע. 13. בסוף חודש מאי 2007 קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט. התובעת הגישה סיכומיה בחודש יוני, הנתבעת הגישה סיכומים מטעמה בחודש יולי וכן ומספר ימים לאחר מכן הוגשו סיכומי תשובה. 14. ראשית, ברצוני להתנצל בפני הצדדים על העיכוב במתן פסק הדין. ככל הנראה עקב טעות במזכירות בית המשפט הועלה התיק ללשכתי למתן פסק דין רק בסוף חודש אוקטובר למרות שבהחלטתי מה - 27/05/07 הורתי על העלאת התיק ללשכתי עם תחילת פגרת הקייץ. עם הצדדים הסליחה. 15. מסיכומי התובעת עולה טענה אחת פשוטה. פוליסת הביטוח שהונפקה על ידה (נספח א' לכתב התביעה וכן לסיכומים) מציינת כי דמי ההשתתפות העצמית בפוליסה ישולמו לפי כל תובע - "המבוטח ישא בהשתתפות עצמית : לכל תובע בסך 1,500" 16. לדידה של התובעת אין כל צורך בפרשנות הסעיף שכן הוא ברור ומובן לכל בר דעת. כך נאמר בסיכומי התובעת - "6. זהו גם הגיונו של מקרא. אין הדעת סובלת את הפרשנות המאולצת שמנסה לתת הנתבעת ללשונה המפורשת של הפוליסה. לצורך המשל, טול מקרה בו נפגעו עשרות אנשים וכאשר כל אחד ואחד מהנפגעים תבע את נזקו הוא בהליך בפני עצמו. האם יעלה על הדעת כי המבטחת תהא זכאית בגין מקרה זה לאותו סכום השתתפות עצמית כמו במקרה בו נפגע אדם אחד? ובפרט שהתובעת ציינה זאת במפורש בפוליסה - כאמור !" (הדגשה במקור - מ.ק) 17. בסיום טענותיה ציינה התובעת כי גם את הסך של 1,500 $ אשר גם לשיטת הנתבעת זכאית היא לקבל, לא שולם על ידי הנתבעת. 18. הנתבעת העלתה מספר טענות. ראשית, התובעת לא הציגה את הראייה "הטובה ביותר", קרי פוליסת הביטוח החתומה והמקורית. שנית, במהלך הדיונים נגלו לנתבעת כי קיימות 2 דוגמאות שונות לאותה הפוליסה. "עותק לחברה" מציין כי דמי ההשתתפות העצמית הינם כפי שצוטט בסע' 15 דלעיל, אולם ב"עותק למבוטח" נרשם כך - "המבוטח ישא בהשתתפות עצמית : לכל תובע - אלא אם צויין אחרת - 1,500" 19. עובדה זו פוגמת רבות במשקל הפוליסות שהוצגו בפני בית המשפט - "מרגע שהציגה התובעת שתי גרסאות שונות לפוליסת הביטוח, לא עומדת לה כל ראיה התומכת בטענתה כי על הנתבעת לשלם את סך השתתפות עצמית דווקא בגין כל נתבע (ולא פעם אחת ויחידה), ונותרת תביעתה בעלמא." (סע' 20 לסיכומי הנתבעת)(הדגשה במקור - מ.ק) 20. שנית, התובעת לא עמדה בנטל חובת תום הלב המוטל עליה לעניין ציון ופירוט הגבלות אחריותה לעניין זה, בהתאם לסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981. כאשר התובעת לא גילתה לנתבעת באופן מפורש כי תדרוש דמי השתתפות עצמית בגין כל תובע, הרי שהנתבעת הייתה מכלכלת צעדיה בהתאם. 21. שלישית, לדידה של הנתבעת, מדובר באירוע ביטוחי אחד. בעקבות השריפה נוצרו נזקי המים. אילולי השריפה לא היו נגרמים הנזקים שנטענו על ידי צדדי ג' ומשכך מדובר באירוע ביטוחי אחד. הנתבעת אף ציינה מקרה בו גנב אשר ביצע סדרת פריצות וגניבות לאותו מפעל נחשב כאירוע ביטוחי אחד בלבד (רע"א 1127/90 אליאנס אינשורנס קומפני לימיטד נ' י. צפלר ובניו בע"מ,). לדידה של הנתבעת המקרה דנן נחשב כמקרה ביטוחי אחד ויחיד. משכך, לא זכאית התובעת לכל סכום מעבר לסך של 1,500 $. 22. לעניין אי תשלום הסך האמור טענה הנתבעת כי למרות שמשרדיה החליפו כתובת ואף עודכנה אצל רשם החברות, שלחה התובעת את התראותיה לכתובתה הישנה. משכך, אין כל חוסר תום לב מצידה של הנתבעת. 23. התובעת הגיבה בתגובתה לטענות הנתבעת. לעניין אי הצגתה של הפוליסה המקורית הבהירה התובעת כי לא קיים כל פוליסה חתומה כפי שהנתבעת יודעת היטב. לחיזוק דבריה ציינה את דברי המלומד ג. טדסקי בספרו פירוש לחוקי החוזים, באומרו בעמ' 198-199 כי - "בשלב השלישי של ההתקשרות המבטחת בוחנת את הבקשה כדי להחליט אם חפצה הנטילת סיכון ... כאשר המבטחת מחליטה להיענות לבקשה היא שולחת את פוליסת הביטוח אל המבוטח, על פי רוב בדואר רגיל." 24. לעניין הסתירות שבין שתי הפוליסות הבהירה התובעת כי המדובר בשני צדדים לאותו המטבע, בעותק למבוטח אין פרטים אשר קשורים לעיסוקיה הפנימיים של התובעת (לדוג' פירוט חלוקות משנה או עמלות סוכנים) אשר כן מפורטים בעותק לחברה. לחילופין, בעותק החברה נמשכים פרטים שאין היא נזקקת להם. יחד עם זאת, הרי שאין כל נפקות בהבדלים. התובעת לא התכחשה לעצם קיום הפוליסה והשינוי עצמו בין הפוליסות אינו משנה את העובדה כי על הנתבעת החובה לשלם דמי השתתפות עצמית עבור כל תובע. הכרעה 25. לדידי, לאחר שעברתי על הסיכומים שהוגשו על ידי הצדדים, וכן על תוכן הנספחים והביאורים המצויים בהם, מצאתי לנכון לקבל תביעה זו. 26. טענות הנתבעת כפי שעולים מסיכומיה אינם מתאימים למקרה דנן. תאונת דרכים, פריצה, אלו הן פסיקות שאינן קשורות לעניין פרשנות הפוליסה. כפי שצויין בשתי דוגמאות הפוליסה (אשר דרך אגב מקובלת עלי הטענה כי זוהי הפוליסה שהונפקה לנתבעת, באם לא, מדוע לא המציאה הנתבעת את הפוליסה "הנכונה") מצויין הכלל כי דמי ההשתתפות העצמית ישולמו בעקבות כל תובע. לעניין זה לא הובאה בפני כל פרשנות אחרת. הדוגמאות שפורטו מתייחסות לפוליסות ביטוח אחרות. לא הובאו בפני דוגמאות מן הפסיקה או מן הספרות לפיהן כאשר נכתב "כל תובע" משמעו "כל אירוע". 27. לעניין חוסר תום לב מטעם התובעת, סבורני כי דין טענה זו להידחות אף הוא. הוראת תשלום דמי השתתפות עצמית מצויה בחלקו העליון המרכזי של הפוליסה. גודל האותיות סביר ותואם בגודלו את שאר הכתוב. כאשר הנתבעת לא הכחישה את עצם הפוליסה, אין לה אלא מלהלין על עצמה. 28. משמעות הכתוב הינה ברורה, פשוטה ואשר איננה נזקקת לפרשנות או יציקת תוכן אחר לפי אומד דעת הצדדים או תכלית החוזה (ראה בת.א (ת"א) 731410/04 כלל חברה לביטוח נ' רם חניונים בע"מ (לא פורסם). 29. בע"א 497/83 צור נ' הפניקס הישראלי, פ"ד מא(1) 729 ציין כב' הש' בייסקי כי אין להחיל כללי פרשנות וניסוח אלא אם הדברים הכתובים אינם ברורים, גם אם לא מדובר בעברית צחה. ראה שם בעמ' 733 באומרו - "הניסוח של הסעיף האמור בפוליסה הינו רחוק מלהיות כליל השלמות ... ואולם, על-אף השיבוש הלשוני, אין בו אי-בהירות ביחס לכוונתו האמיתית, ואת זו יש להסיק מלשון המסמך" . סוף דבר 30. הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 32,534 ₪. סכום זה צמוד ונושא ריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. 31. בנסיבות העניין, ומכיוון שהצדדים ויתרו על קיום דיונים נוספים, לרבות דיוני הוכחות ומשכך חסכו מזמנו של בית המשפט ומזמנם, הנני מוצא לנכון לחייב את הנתבעת במחצית מהוצאות התובעת וכן בסך של 1,800 ₪ + מע"מ בלבד בעבור שכ"ט עו"ד. נזקי רכוש