סירוב חברת הביטוח לשלם על פריצה לדירה

חברת הביטוח טענה כי הגם שבדירה נתגלו סימני פריצה, בגרסת התובעת ובני ביתה התגלו סתירות רבות, והתובעת מפריזה בחוסר תום לב בנזקי הפריצה עד כדי חשש כי יתכן ומדובר באירוע מבוים. בנוסף, טענה חברת הביטוח כי גרסתה של התובעת לפיה הגנבים גנבו הן תכשיטים, הן פרוות ומוצרי חשמל, אינה מתיישבת עם המציאות שכן, לא ייתכן שעם ציוד רב וכבד יקפצו הגנבים ממרפסת הדירה לרחוב הסואן באמצע היום לעיני הציבור. להלן פסק דין בנושא סירוב חברת הביטוח לשלם על פריצה לדירה: פסק דין 1. לפניי תביעה כספית לקבלת תגמולי ביטוח בסך של 230,431 ש"ח, בגין אירוע פריצה וגניבה מיום 16.4.02, אשר אירע בדירת מגוריה של התובעת, ברחוב משה דיין בת"א (להלן:"הדירה"). 2. התובעת, ביטחה את תכולת הדירה בביטוח מסוג: "רימון 2000 לדירה- מיוחד" אצל הנתבעת, החל משנת 1998, וכן לתקופה הרלבנטית לתביעה זו מיום 1.2.02 ועד ליום 31.1.03 באמצעות סוכנת ביטוח- הגברת אינה בריטמן (להלן: "סוכנת הביטוח"). 3. ביום 16.4.02, הגישה התובעת תלונה למשטרת ישראל בדבר פריצה לדירה וגניבה ולאחר מכן, באמצעות סוכנת הביטוח הודיעה התובעת לנתבעת דבר הפריצה על מנת לקבל את תגמולי הביטוח. טענות התובעת: 4. התובעת תיארה את הפריצה בסעיף 4 לתצהיר עדותה הראשית: "ביום 16.4.02 אירעה פריצה בדירתי ברח' משה דיין 29/5 בת"א (להלן:”הדירה") בזמן שבני משפחתי ואני נעדרנו מהדירה, תוך עקירת הסורג במטבח ביתי, הפורצים גנבו את תכולת הדירה המפורטת להלן לרבות תכשיטים מעילי פרווה ומוצרי חשמל". 5. ביום 4.8.02 שלחה הנתבעת לתובעת הודעה בזו הלשון: "צר לנו להודיעך, כי לא עלה בידייך להוכיח את התביעה שהגשת להנחת דעתנו ובהתאם לתנאי הפוליסה. בנסיבות אלה ובהעדר נכונות מצדך לאמת את גרסתך ע"י בדיקת פוליגרף הננו נאלצים לדחות את התביעה." 6. התובעת טוענת כי הנתבעת חייבת בתשלומי תגמולי הביטוח על פי הפוליסה בגין נזקי הפריצה, וסירובה מהווה עשיית עושר שלא כדין וכן הפרה של תנאי הפוליסה. לפיכך מבקשת התובעת לחייב הנתבעת גם בריבית מיוחדת לפי סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח. 7. התובעת טוענת כי הפריטים שנגנבו מדירתה הם: תכשיטי זהב, מעילי פרווה, מכשיר וידאו , מצלמת וידאו ומערכת שמע, הכול כפי המפורט בנספח ב' לתצהיר עדותה הראשית. 8. בנוסף, מבקשת התובעת לחייב הנתבעת גם בגין התיקונים שבוצעו בסורגי הדירה ותיקוני הנגרות עקב הפריצה. 9. התובעת טוענת כי דרישתה של הנתבעת לעניין בדיקת הפוליגרף אינה מנויה בפוליסה כתנאי לקבלת תגמולי הביטוח ועל כן אין לחייב את התובעת בבדיקה כאמור. טענות הנתבעת: 10. מנגד טוענת הנתבעת בסיכומיה כי הגם שבדירה נתגלו סימני פריצה, בגרסת התובעת ובני ביתה התגלו סתירות רבות, והתובעת מפריזה בחוסר תום לב בנזקי הפריצה עד כדי חשש כי יתכן ומדובר באירוע מבוים. 11. הנתבעת מאששת מסקנתה גם לאור העובדה כי התובעת דיווחה על גניבת תכשיטים שהיו ברשימה שנערכה על ידי הצורף מטעם הנתבעת לשם עשיית פוליסת הביטוח, בעוד שתכשיטים אחרים שלא היו ברשימה המקורית, לא דווחו כחסרים. 12. בנוסף, טוענת הנתבעת כי גרסתה של התובעת לפיה הגנבים גנבו הן תכשיטים, הן פרוות ומוצרי חשמל, אינה מתיישבת עם המציאות שכן, לא ייתכן שעם ציוד רב וכבד יקפצו הגנבים ממרפסת הדירה לרחוב הסואן באמצע היום לעיני הציבור. 13. הנתבעת טוענת כי התביעה מבוססת על עדותה של התובעת כעדות יחידה, כאשר התובעת נמנעה מלהציג עדותה של בתה בבית המשפט, חרף העובדה כי הבת הייתה מעורבת בכל התרחשות העניינים (שכן שימשה גם כמתרגמת לאור העובדה כי התובעת אינה דוברת עברית). הראיות: 14. מטעם התובעת העידו: מר עשרי דוד- צורף, התובעת וכן מר יעקב לוי- שכן לדירת התובעת. מטעם הנתבעת העידו: מר אייל קלדס- חוקר ומר דורון דינר- שמאי מטעמה של הנתבעת. 15. בנוסף, הוגשו תמונות הדירה, טופס המשטרה המפרט את הפריטים שנגנבו, הודעת התובעת בפני חוקר הביטוח לאחר הפריצה, דוח ביקורים בכספת הבנק של התובעת ובתה. 16. התובעת לא הגישה תצהיר עדות ראשית של הצורף מטעמה, מר עשרי דוד וכן לא הגישה חוות דעת מומחה בתחום השמאות ולחילופין הצורפות. אירוע הפריצה: 17. ישנה מחלוקת בין הצדדים לעניין הוכחת אירוע הפריצה. ההלכה קבעה כי הוכחת יסודות מקרה הביטוח הנה מונחת על כתפי התובעת כאשר על הנתבעת מוטל הנטל להוכיח את החריגים לכיסוי הביטוחי (ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז' (5) 661). 18. שוכנעתי כי לתובעת לא היה מעורבות באירוע הפריצה וכי אכן הוכיחה התובעת את עצם התרחשות האירוע כפי הנדרש במשפט האזרחי, ומהנימוקים הבאים: ראשית, גם הנתבעת בסיכומיה מודה כי בדירה נתגלו סימני פריצה. עד התובעת מר יעקב לוי, אישר בבית המשפט כי הסורג דרכו הדירה נפרצה, אכן שייך לדירת התובעת. 19. שנית, גרסתה של התובעת נתמכת בעדותו של מר יעקב לוי, שכנה של התובעת, אשר סייע לתובעת להיכנס לדירתה ולמעשה גילה ראשון את דבר הפריצה ואשר תיאר באריכות ובמהימנות את תגובתה של התובעת לחזות דירתה (עמ' 38 ש' 4-11). 20. שלישית, התובעת הגישה תלונה למשטרה בסמוך לאחר מועד הגילוי. רביעית, התובעת אישה מבוגרת שאינה דוברת עברית, הייתה מבוטחת אצל הנתבעת שנים עובר לאירוע הפריצה, כאשר לא הונחה בפניי תרשומת לעניין עברה הביטוחי בכלל ולעניין תביעות בגין פריצה לדירה בפרט. 21. טענותיה של הנתבעת לעניין העדר הסבירות בדבר שיטת הפריצה, כפי הנטען בסעיף 2 ב' לסיכומיה חסרות ביסוס שכן כלל לא ידוע מהם גודלם של הפריטים שנגנבו, משקלם ומספר הפורצים שהיו מעורבים. 22. הנתבעת טוענת כי גרסת התובעת עתירה סתירות, כך למשל מתגלות סתירות בעדותה לעניין מיקום הנחת התכשיטים בבית, מועד גילוי הנזק כולו, עניין הכספת ונטיית התובעת להגזים כפי העולה בתביעות קודמות, הכול כפי המפורט באריכות בסיכומי הנתבעת. 23. אך טבעי כי פלוני המגלה כי ביתו נפרץ, על כל המשתמע מכך לעניין חזות הדירה, יתבלבל ואף לא ידע בתחילה מהו הרכוש שנגנב מביתו. בפרט במקרה בו מדובר על אישה מבוגרת, אשר נצטוותה על ידי המשטרה, להימנע מלהותיר טביעות אצבע במקום עד לבדיקה ואשר אינה יכולה ברגע הגילוי לוודא מהו רכושה החסר בדיוק לנוכח מצבה הנפשי. 24. הסתירות לכאורה עליהן מצביעה הנתבעת לכל עניין הכספת מבוססות בעיקר על דו"ח החוקר מטעמה. אולם בעדותו של החוקר התגלה כי לא כל העדויות שגבה מהתובעת, מהבת, מהשכן ומהצורף תועדו בכתב או בהקלטה ורוב רובו של הדוח מבוסס על מסקנותיו של החוקר ולא מעובדות חד משמעיות. 25. גם טענתה של הנתבעת כי התובעת נוטה להגזים בנזקים לאור תביעות קודמות- לא הוכחה, ולמעשה לא ידוע עברה הביטוחי ומהות התביעות הקיימות אם בכלל. הוכחת הנזק: התובעת טוענת למעשה לארבעה רכיבי נזק עיקריים: א. גניבת תכשיטים בשווי של 31,255$. ב. גניבת שלושה מעילי פרוות בשווי של 8,000$. ג. גניבת מכשירים חשמליים בשווי של 12,449 ₪. ד. עלות תיקון הסורגים עקב הפריצה בסך של 2,082 ₪ . 26. בנוסף מבקשת התובעת לחייב הנתבעת בעוגמת נפש בסך של 10,000 ₪ בגין סירובה של הנתבעת לשלם התגמולים, עוגמת הנפש בדרישה לבצע בדיקת פוליגרף וכן ההכפשות מהן סבלה התובעת מצד הנתבעת. 27. בהתאם להוראות הפוליסה והרשימה שצורפו לתצהיר עדותה הראשית של התובעת, כי המפורט בדף מס' 3 ברשימה- "במקרה של אובדן או נזק יחושב שווי הרכוש שניזוק או אבד כפי הערכת שמאי לאחר אירוע האובדן או הנזק". 28. בהעדר חוות דעת שמאי מטעם התובעת, אני מקבל את ממצאי השמאי מטעם הנתבעת, מר דורון בינר, אשר גבה מהתובעת ומבתה עדויות בסמוך ולאחר מקרה הביטוח, זאת לעניין הערכת שווי הפריטים ולא לעניין מהימנות התובעת (שכן כבר קבעתי כאמור כי אירוע הפריצה אכן התרחש כנטען). 29. התכשיטים: אני מקבל את חישובי הנתבעת לעניין שווי התכשיטים וקובע כי הנזק בגין אובדן התכשיטים הנו בסך של 67,676 ₪. 30. מעילי הפרוות: גם לעניין זה לא הוצגו קבלות או מסמכים המורים את שווי מעילי הפרוות שנגנבו. על כן בהעדר ראיה אחרת אני מקבל את עמדת הנתבעת וקובע כי הפיצוי בגין פרק זה הנו בסך של 35,000 ₪. 31. מכשירי החשמל: בהעדר ראיה אחרת אני קובע כי הפיצוי הנו בסך של 2,000 ₪. 32. נזקי הנגרות: בהתאם לקבלות שהוצגו על ידי התובעת, הפיצוי בגין פרק זה הנו בסך של 2,082 ₪. סך הכול סכום הנזק בגין אובדן הרכוש עקב אירוע הפריצה הנו בסך של: 106,758 ₪. סוף דבר: 33. איני מוצא מקום לחייב הנתבעת ברכיב עוגמת הנפש אותו דורשת התובעת. רכיב זה אינו חלק מתנאי הפוליסה ובקשתה של התובעת מסתמכת על יסוד הפרת חובת תום הלב בדיני החוזים הכלליים. הגם שיש מקור חוקי לדרישתה זו, איני סבור כי דרישה זו הוכחה, כך למשל הטענה של פגיעה במצב הבריאותי של התובעת עקב הדרישה להיבדק בבדיקת הפוליגרף- לא הוכחה על ידי רופא למשל. 34. כך גם איני מוצא מקום לחייב הנתבעת בריבית מיוחדת. אף שקיבלתי את תביעת התובעת בחלקה, אין המשמעות של הדבר כי התשלום עוכב בחוסר תום לב מצידה של הנתבעת. 35. הנתבעת תשלם לתובעת את סכום התביעה בניכוי דמי ההשתתפות העצמית על פי הפוליסה, כמו כן שכ"ט עו"ד בשיעור של 17,000 ₪ בצירוף מע"מ. סכומים אלו ישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פס"ד ועד ליום התשלום בפועל. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד.פוליסהביטוח פריצה / גניבהפריצהמקרקעיןחברת ביטוח