בית המשפט ציין כי תאונות דרכים המכונות "תאונות שרשרת", שבהן מעורבות מכוניות אחדות, אינן תמיד קלות לפתרון נכון וצודק, משום שגם אם הנהגים מעידים כולם עדויות אמת על פי זכרונם הסובייקטיבי, יתכן גם יתכן ששאלת הפגיעה ברכב שלפניהם לא תוכרע לעולם הכרעה נכונה, משום שמפגש המכוניות זו בזו בשרשרת אינו מאפשר תמיד תשובה מתמטית חד משמעית לשאלה איזו מכונית פגעה קודם באיזו מכונית אחרת. להלן פסק דין בנושא תאונות שרשרת: פסק דין 1. תובענה זו דנה בתאונת דרכים שהיו מעורבות בה חמש מכוניות. הנהג בראשונה, שמכוניתו של התובע פגעה בה לאחר שפגעו מאחור במכוניתו, אינו צד לתובענה. 2. הנתבעת פגעה מאחור במכוניתו של התובע. 3. הנתבעת מס' 3 לפי הודעת צד ג' פגעה במכוניתה של הנתבעת 4. הנתבעת מס' 1 לפי הודעת צד ג' פגעה במכוניתה של הנתבעת מס' 3 לפי אותה הודעה. 5. בנסיונו לחסוך מזמנו היקר של בית המשפט ומזמנם של מתדיינם הממתינים באולם לשמיעת תיקיהם, ביקש בית המשפט מבעלי הדין ובמיוחד מנציגי חברות הביטוח להתפשר בלא הטלת אחריות על מי מן הנהגים. 6. מן המפורסמות, שתאונות המכונות "תאונות שרשרת", שבהן מעורבות מכוניות אחדות, אינן תמיד קלות לפתרון נכון וצודק, משום שגם אם הנהגים מעידים כולם עדויות אמת על פי זכרונם הסובייקטיווי, יתכן גם יתכן ששאלת הפגיעה ברכב שלפניהם לא תוכרע לעולם הכרעה נכונה, משום שמפגש המכוניות זו בזו בשרשרת אינו מאפשר תמיד תשובה מתמטית חד משמעית לשאלה איזו מכונית פגעה קודם באיזו מכונית אחרת. 7. התביעה כולה היא רק לתשלום ההשתתפות העצמית שהתובע חוייב בה ולדעת בית המשפט התמשכות הדיון לא היתה מוצדקת כלל ועיקר. ניתן היה לסיים את הפרשה רבת המשתתפים הזו בדקות ספורות לוּ גילו נציגי חברות הביטוח יותר פתיחות. 8. למקרא הכתוב בכתבי הטענות הציע אפוא בית המשפט לבעלי הדין להסכים לפשרה לפי הסמכות הקנויה לו בסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. 9. למרבה הצער, סירבו נציגי חברות הביטוח להצעת בית המשפט, והוא שמע את עדויות הנהגים המעורבים ואת עיקרי טענות נציגי חברות הביטוח. דיון זה, גם תוך נסיון לצמצמו, התמשך כארבעים דקות. 10. לאחר שמיעת כל העדויות חזר בית המשפט ויעץ לצדדים להסכים לפסק דין של פשרה, ואז הסכימו כולם לבד מנהגת אחת אולם נציג החברה המבטחת אותה שכנע גם אותה להסכים לפשרה כזו. 11. בית המשפט הסביר לבעלי הדין את משמעות הסכמתם, דהיינו, שאין בית המשפט חייב לנמק את פסק הדין שלו, אלא די שיקבע את הסכום שלפי שיקול דעתו זכאי לו אחד הצדדים, אם יחליט בית המשפט לקבל את התובענה. 12. סעיף 79א אינו מונע את בית המשפט מלהחליט, בגדר סמכותו, לקבל את התביעה במלואה או לדחותה במלואה, אם כי יש להניח שנסיבות אלו תהיינה מטבע הענין נדירות (ע"א 3958/95 שמעון נ' עזבון המנוח אלפרד שמעון ואח', תקדין עליון, 1, 96, 487). 13. "הרעיון הוא - הסמכת בית המשפט להכריע בסכסוך שביניהם שלא על יסוד ראיות מלאות או ראיות בכלל, אלא על יסוד הערכת השופט בדבר סיכויי התיק, שבעלי הדין מוכנים לסמוך עליה מראש": ד"ר שלמה לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, סעיף 167, עמ' 155. ראו גם ספרו של כב' הנשיא אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מה' 8, 315-314 (רע"א 9311/04 רונן נ' סמואל ואח', כב' השופט א. רובינשטיין בבית המשפט העליון, פס"ד מיום 21.2.2005). 14. עם זאת, הסביר בית המשפט לצדדים, כי ראוי לעודד מתדיינים ללכת בדרך הפשרה ומשפסק בית המשפט על דרך זאת, הסיכוי לדיון בערעור קלוש למדי שכן ערכאת הערעור לא תתערב בפסיקתו אלא במקרים נדירים ויוצאי דופן (ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג, 1, 337; וראו גם רע"א 8101/04 חוסיין נ' אלון טבעון בע"מ, מיום 29.12.2004; וכן רע"א 4044/04 יצחק ועמוס בוקרה קבלנים בע"מ נ' סגל, מפי כב' השופט א. רובינשטיין, החלטה מיום 22.7.2004: "... ככלל, החלטת פשרה בראייתן של הבריות היא במיצוע כזה או אחר (לאו דווקא באמצע ה"גיאומטרי" או ה"אריתמטי"), ורוב הפשרות היו כאלה מימות עולם וכך יהיו מן הסתם גם בעתיד. זו גם משמעותה הלשונית הבסיסית של הפשרה. המילון העברי גור מגדיר פשרה כ"משפט שלום בין בעלי דין, התרת סכסוך וטענות ותביעות בין רבים וניצים על דרך ממוצע ושווי, שכל אחד מוותר על זכויותיו". אין בכך כדי לסתור כל עיקר התחשבות בדין המהותי, שהרי מבקש בית המשפט לעשות צדק והדין המהותי אמור הוא מטבעו לשקף צדק. הדעת נותנת, כי המקרים שבהם יקבע בית המשפט בהליך פשרה, בלכתו בעקבות הדין המהותי, כי יש מקום לקבל או לדחות את התביעה בשלמותה - יהיו נדירים וחריגים.)." 15. בית המשפט חזר אפוא ועיין בכל עדויותיהם של הנהגים המעורבים ובנספחים בכתב לכתבי הטענות ועל יסוד אלה הוא פוסק, שכדי להביא לסילוק מלא ומוחלט של התביעה ובלי לקבוע את מידת אחריותם המשפטית של בעלי הדין לנזקים שנגרמו למכוניתו של התובע או למכוניות האחרות שהיו מעורבות בתאונה, ישלמו הנתבעת והנתבעת מס' 5 לפי הודעת צד ג', ביחד ולחוד, לתובע את הסכום של 400 ₪; הנתבעת מס' 1 לפי הודעת צד ג' והנתבעת מס' 2 לפי הודעת צד ג' ישלמו, ביחד ולחוד, לתובע את הסכום של 400 ₪; והנתבעות מס' 3 ו-4 לפי הודעת צד ג' ישלמו, ביחד ולחוד, לתובעת את הסכום של 400 ₪. 16. סכומים אלה ישאו ריבית כדין והצמדה מיום 16.10.2005 ועד לתשלום המלא בפועל. 17. דעתו של בית משפט זה היתה מאד לא נוחה מניהולו. 18. לא היתה זו הפעם הראשונה, שחברות ביטוח נתבעות מנהלות "מלחמת עולם" גם במקרים, שבהם לא זו בלבד שסכום התביעה נמוך ונתבעים עשויים להתחייב בסכומים נמוכים ביותר כדי לסיים את הדיון, אלא שבית המשפט הציע להם חזור והצע, במקרים שבהם מדובר בתאונות שרשרת, שבהם הוכחת השאלה "מי פגע במי קודם" קשה ביותר ולעתים בלתי אפשרית, לוותר על עקרונות ולהגיע לפשרה זולה, כשבית המשפט פוטר מאחריות משפטית את הגורמים לתאונה. 19. אין מדובר במקרים עקרוניים אלא בחיים נורמטיוויים של נהגים, שנקלעו למצב ביש, כשכל אחד מהם רואה את מכוניתו לכודה בין - או בקצה - שורה של מכוניות דבוקות זו לזו. ברוב המקרים אין דרך להוכיח - לבטח לא לשכנע - את בית המשפט מי קדם בפגיעתו למי, זה שמלפנים או זה שמאחור. 20. נסיונותיו של בית המשפט לשכנע את נציגי חברות הביטוח להסכים לפשרה מוסכמת של בית המשפט, דבר שהיה חוסך זמן וכסף מכולם, נפלו בפרשה זו על אזניים ערלות ממש. רק לאחר דיון שנמשך שלושת רבעי שעה, כשכל נהג מוסר את גירסתו וכשכל נציג של חברת ביטוח משמיע את סיכומו, נעתרו נציגי חברות הביטוח להצעתו החוזרת של בית המשפט להסכים לפסק דין של פשרה. 21. הזמן היקר שהלך לאיבוד בגלל דבקות בעקרונות או בהוראות מחמירות של חברות הביטוח, אין לו תחליף. מתדיינים אחרים המתינו בסבלנות עד שהדיון בתיק רב-משתתפים זה יסתיים. אין למוד באמות מידה רגילות את הזמן והממון שירדו לטמיון עקב דיון סרק זה. הסכמתם של נציגי חברות הביטוח בסופו של יום להצעת בית המשפט לפסוק על פי סמכותו בסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 היא הנותנת, שאפשר היה לחסוך הרבה גם זמן, גם את שוויו בממון, לו הסכימו לפשרה לפני תחילת הדיון. 22. לאור כל האמור לעיל החליט בית המשפט להשתמש בסמכותו המעוגנת בתקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ולהשית עליהן הוצאות לטובת אוצר המדינה. 23. תקנה זו קובעת: "ראה בית המשפט או הרשם כי בעל דין האריך את הדיון בכל הליך שלא לצורך, על ידי טענות סרק או בכל דרך אחרת, רשאי הוא, באותו הליך או בפסק הדין, וללא קשר עם תוצאות המשפט, להטיל עליו את הוצאות ההליך או המשפט בשיעור שימצא לנכון בנסיבות העניין, לטובת בעל הדין שכנגד או לטובת אוצר המדינה, או לטובת שניהם". 24. כפי שפסק בית המשפט העליון זה עתה, ב-24.4.2006 ברע"א 1514/06 תדיראן מוצרי צריכה בע"מ נ' שאול: ”תקנה זו מאפשרת לבית המשפט לפסוק הוצאות מקום ש"בעל דין האריך את הדיון בכל הליך שלא לצורך, על ידי טענות סרק או בכל דרך אחרת". כאמור בתקנה, פסיקת ההוצאות אפשרית הן לטובת בעל הדין שכנגד והן לטובת אוצר המדינה. האמצעי האמור נותן בידי בית המשפט כלי ניהולי, שיש לו אף פן שניתן לכנותו משמעתי. הארכת הדיון שלא לצורך מביאה לכך שבית המשפט מקדיש זמן להליך מסוים בלא הצדקה. המשמעות מבחינת בעלי הדין האחרים שתיקיהם תלויים בבית המשפט הינה ברורה: ממשאב הזמן העומד לרשות בית המשפט נגרעות יחידות שניתן היה להקדישן לטיפול בתיקים אחרים. במילים אחרות, אובדן זמן שיפוטי בשל הארכת דיון שלא לצורך פוגע בכלל בעלי הדין ולאו דווקא באלה שבתיק המסוים (ראו והשוו לעניין דחיית מועדי דיון, רע"א 8327/05 צדיק נ' פנימי (לא פורסם))." 25. אכן, בית משפט זה הזהיר את עצמו על פי אמות המידה שבית המשפט העליון קבע בעניין ההוא בזו הלשון: "השימוש במכשיר של הוצאות לטובת אוצר המדינה צריך להיעשות, הן בערכאות הדיוניות והן בערכאות הערעור, בצורה מושכלת וזהירה. אין מקום לפסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה באופן שיגרתי. הדבר ייעשה רק כאשר בעל דין חרג בצורה קיצונית מן המקובל וגרם לכך שבית המשפט נאלץ לבזבז את זמנו לריק. שיעורו של סכום ההוצאות ראוי אף הוא להיקבע במידה ובמתינות." 26. בית המשפט נימק לעיל ותאר כיצד התנהל הדיון בתובענה פשוטה זו, כיצד חזרו בהם נציגי חברות הביטוח המעורבות (שלוש במספר) מסירובן שלא להסכים לפסק דין של פשרה (אף כי זכותן המשפטית לכך ידועה) והסכימו לה 40 דקות מאוחר יותר ללא כל סיבה נראית לעין. 27. בהתחשב בכל האמור לעיל מחייב בית המשפט את הנתבעות 2, 4 ו-5 לפי הודעת צד ג' לשלם לאוצר המדינה 800 ₪ כל אחת. 28. סכום זה ישא ריבית כדין והצמדה מיום הגשת התביעה ב-28.2.2006 ועד לתשלום המלא בפועל. פסיקת הוצאות