תאונת דרכים בכביש תל אביב חיפה - תביעת שיבוב

תאונת הדרכים אירעה בכביש תל-אביב חיפה, סמוך לכפר שמריהו בתאריך 21.08.2003, כאשר הגיח לפתע מאחור רכב המערערים תוך אי שמירת מרחק והתנגש בחלק האחורי של רכב המבוטח אצל המשיבה בעוצמה רבה והדפו לעבר רכב שהיה לפניו להלן פסק דין בנושא תאונת דרכים בכביש תל אביב חיפה: 1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט ירון בשן) מיום 20.02.06 לפיו נדחתה תביעת המשיבה כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המשיבה") כנגד המערערת 2 והתקבלה כנגד המערער 1 (להלן: "המערער"). 2. המדובר בתביעת שיבוב בגין נזק למכונית שנגרם בעקבות תאונת דרכים. התביעה הוגשה בסדר דין מהיר, על פי פרק טז 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. תאונת הדרכים אירעה בכביש תל-אביב חיפה, סמוך לכפר שמריהו בתאריך 21.08.2003, כאשר הגיח לפתע מאחור רכב המערערים תוך אי שמירת מרחק והתנגש בחלק האחורי של רכב המבוטח אצל המשיבה בעוצמה רבה והדפו לעבר רכב שהיה לפניו. כתוצאה מהתאונה נגרם לרכב הנפגע נזק אשר הוערך על ידי שמאי מוסמך בסך של 22,999 ₪ בתוספת הוצאות. המשיבה פיצתה את התובעים, ומכאן תביעת השיבוב. התיק נקבע לשמיעת ראיות בפני כב' השופט בשן ליום 20.02.06. לישיבה זו זומנו מטעם המשיבה הנהג ברכב ואשתו שהיתה עימו בזמן התאונה. מטעם המערערים העידו המערער שנהג ברכב ושני עדים נוספים אשר היו עמו ברכב בזמן התאונה. בדיון נשמעו העדים כולם ובסופו של יום קבע בית המשפט כי דין התביעה להתקבל. לכתב התביעה צורף תצהיר לאימות העובדות על סמך המסמכים המצויים בחברת הביטוח כלל וכן רשימת מסמכים המצויים ברשותה והרלבנטיים לתביעה. בהמשך צורפו העתקים של מסמכים שונים ובכללם פוליסת הביטוח וחוות דעת שמאי. לכתב ההגנה צורפו שני תצהירים הערוכים על דרך ההפניה, ורשימת מסמכים. לטענת המערערים הם פגעו ברכב התובעים לאחר שזה עצר באופן פתאומי, ומכאן אין הם אחראים לנזק. בכתב ההגנה לא הובאה כל גרסה אובייקטיבית כיצד ארעה התאונה, שכן כתב ההגנה כלל הכחשה גורפת. לאחר שנשמעו העדים ובית המשפט עיין בחומר הראיות שהובא בפניו, הגיע למסקנה כי מוחסין מובארק, המערער, הוא האחראי בתאונה. כן שוכנע בית המשפט שבעקבות התאונה נגרם למכונית נזק כפי שפורט בכתב התביעה, וכי המשיבה אכן שילמה נזק זה מכוח פוליסת הביטוח. אשר על כן, חייב בית המשפט את המערער לשלם נזק זה בסך 25,727 ₪ כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 19.07.05 ועד התשלום בפועל וכן הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪. בשלב הסיכומים, ולאחר שנסתיימה מסכת הבאת הראיות, העלה ב"כ המערערים, עו"ד לוטן, לראשונה מספר טענות. נטען כי לא הוגשה לבית המשפט פוליסה, קבלות וחוות דעת. עוד נטען כי חברת הביטוח היתה אמורה להגיש מסמכים אלה על ידי פקיד מטעמה , גם אם מדובר בסדר דין מהיר. כמו כן, חוות דעת השמאי אינה חתומה, ולא צורפו אליה הנספחים אשר צויינו בה. כן נטען כי לא ניתן היה להגיש שום מסמך מאחר והמשיבה לא ענתה על צו גילוי מסמכים שניתן על ידי בית המשפט. בית המשפט התייחס לטענות אלו בפסק דינו וקבע כי הוא סבור שהעלאת טענות טכניות ממין זה לאחר שמיעת מסכת הראיות - אינה ראויה. מכל מקום, קבע בית המשפט כי גם אם נפל פגם כלשהו, הרי פגם זה נרפא באשר לכתב התביעה צורף תצהיר חתום כדין המאשר את כל העובדות שפורטו בכתב התביעה, על סמך המסמכים שבידי המשיבה. לאור תצהיר זה, קבע בית המשפט, כי הוכחה העובדה שהמשיבה שילמה את סכום הנזק שפורט בכתב התביעה מכוח היותה המבטחת, על פי תנאי הפוליסה. 3. על פסק דין זה הערעור שבפנינו. ב"כ המערערים חזר על הטענות שטען בסיכומיו בפני בית המשפט השלום. בעיקרי הטיעון טען כי היה על בית המשפט לפסוק הוצאות משפט, לפחות למערערת 2 חרף העובדה שהתביעה נגדה נדחתה. היה על בית המשפט לדחות את התביעה חרף אי הוכחת כל רכיבי עילת השיבוב. לטענתו לא הוכח שהמשיבה ביטחה את הרכב. לא הוגש כל הסכם ביטוח וגם אם צורף הסכם, הרי צירוף מסמך לכתב התביעה אינו בגדר הוכחתו כדין. רכיב הנזק לא הוכח וזאת בשל העובדה שדו"ח השמאי לא היה חתום ולא צורפו לו נספחיו או צילומי הרכב. בכל מקרה, הדו"ח לא הוגש כמוצג על ידי עד כדין. כן לא הוכח יסוד תשלום הנזק. אשר לתצהיר שצורף לכתב התביעה, טוען ב"כ המערערים, כי עורך התצהיר לא הובא להעיד. התצהיר לא נעשה על ידי המשיבה עצמה או מי מטעמה ולא על ידי מבוטחיה כנדרש על פי הדין. סעיף 3 בתצהיר חסר את המילה "אמת" או "נכון" והתצהיר כללי, סתמי ומעורפל. עוד נטען כי טעה בית המשפט בכך שאיפשר למשיבה להגיש מסמכים שונים למרות שלא גולו בתצהיר גילוי המסמכים ולא היה זה מן הדין שבית המשפט ירפא פגמים אלו כפי שעשה. בית המשפט התעלם גם מתאונה שעבר הרכב הנפגע חודש וחצי לפני התאונה נשוא הערעור. ולכן, החשד שעלה כי נזקי התאונה הקודמת לא תוקנו עד לתאונה האמורה, ואלה נכללו בנזקי השמאות שהוגשו לבית משפט השלום, לא נסתרה. כמו כן, התעלם בית המשפט מסתירות ותמיהות מהותיות שעלו בדברי מבוטחי המשיבה. דיון: 4. עסקינן בתביעת שיבוב שהוגשה, כאמור, בסדר דין מהיר. הטענה אותה מעלה ב"כ המערערת היא כי יש לבטל את פסק דינו של בית משפט השלום בשל פגמים פרוצדורליים שעלו באופן ודרך ניהול התביעה, שלטענתו הם מהותיים. לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובפסק הדין של בית משפט השלום ובכל החומר שבתיק, הגענו למסקנה כי לא נפל כל פגם בפסק הדין של בית משפט השלום, מסקנותיו נבעו במישרין מחומר הראיות שהובא בפניו ודינו של הערעור להידחות. השופט המלומד בחן את שלל הטענות שהועלו בפניו והוציא תחת ידיו פסק דין מבוסס על ממצאים עובדתיים אשר אין זה המקרה בו נוכל אנו כערכאת ערעור לדחות אותם. הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית ולא גילינו בפסק הדין כל טעות שבחוק. ההלכה היא שהביקורת של בית משפט של ערעור על ממצאים עובדתיים, שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, מצומצמת ביותר, והיא מצומצמת עוד יותר לגבי ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית על יסוד התרשמות ישירה מן העדים. להוציא חריגים, כדי שערכאת ערעור תתערב בעובדות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, צריך שהטעות של הערכאה הדיונית תהיה מהותית ובולטת עד כדי שתבטל את העדיפות המוקנית לערכאה זאת כתוצאה מהתרשמות ישירה מן העדים (ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632). רק לעתים רחוקות תתערב ערכאת הערעורים בממצאים עובדתיים אשר נקבעו בבית המשפט קמא, אשר שמע את העדויות והתרשם התרשמות ישירה ובלתי אמצעית ממהימנותם של העדים (ע"א 5118/02 חבי אלטריפי נ' סלאיימה, פ"ד נ(5) 407). כוחן של קביעות אלה, לעניין הקביעות העובדתיות, יפה לענייננו. זאת ועוד, מדובר בתביעה בסדר דין מהיר שבמקורה היא 'תביעת פח'. בית המשפט לא נזקק בפסק דינו לתאונה הקודמת לה טענו המערערים ואשר לה ניסו לייחס חלק מן הנזק או את כולו. זאת מאחר וחוות דעת השמאי התייחסה רק לנזקים מן התאונה נשוא הערעור. המערערים לא הלינו על גובה הנזק ו/או על חוות דעת השמאי שהוגשה במצורף לכתב התביעה על אף שהיתה בפניהם האפשרות להגיש חוות דעת שמאית נגדית, אך הם בחרו שלא לעשות כן. הם גם לא ביקשו להעיד את השמאי, לא ביקשו לחקור אותו על חוות דעתו ועל כן העלאת הטענות האמורות בשלב הסיכומים מקומה לא יכירנה. באם המערערים החרישו ולא פרשו בפני בית המשפט את טענותיהם בתחילת הדיון, הן לגבי האופן בו צורפו המסמכים לכתב התביעה והן לגבי הצורך להעיד עד זה או אחר, הרי העלאת הטענה בשלב הסיכומים יש בה משום החמצת המועד. הטענה כי כתב ההגנה, אשר כאמור הכיל הכחשות כלליות ללא הבאת גרסה כלשהי ציין בסעיף 13 כי מבקשים מהשמאי להתייצב לחקירה שכנגד - אין בה כדי להוות הזמנת עד בדרך הקביעה בתקנות סדר הדין האזרחי. בתחילת הדיון היה על ב"כ המערערים לשטוח בפני בית המשפט את טענותיו ולציין אילו מן העדים בכוונתו לחקור. ואם רצה לחקור את השמאי על חוות דעתו היה עליו לעתור לכך בתחילת הדיון. משהחשה ב"כ המערערים ולא עשה כן, אין לו אלא להלין על עצמו, ואין לו כל פתחון פה לומר דבר וחצי דבר כנגד אי התייצבותו ו/או אי חקירתו של השמאי. משלא הובאה התנגדות במהלך הראיות - היינו, בתחילת הדיון - לקבלת חוות דעת השמאי בלא חקירה נגדית - חוות הדעת התקבלה כראיה, ועליה מבוסס פסק הדין כדבעי. תקנה 214ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בעניין תובענה בסדר דין מהיר קובעת כי: "בכתב טענות בתובענה בסדר דין מהיר יפרט בעל דין את טיעוניו, ויצרף לו תצהיר מטעמו ערוך לפי סעיף 17א, לשם אימות העובדות שבכתב הטענות וכן חוות דעת מומחה, ואסמכתאות משפטיות, אם ישנם..." בענייננו, מילאה המשיבה את המפורט בתקנות הרלבנטיות באשר להגשת כתב התביעה והמסמכים שצורפו לו. לכתב התביעה צורף תצהיר מטעם עובד המשיבה, חברת כלל, הוגשה פוליסת ביטוח מפורטת וכן טופס פתיחת תביעה וחוות דעת של "קל גד שמאים" מיום 19.09.2003 המפרטת את הנזקים, העבודות והסכום ששולם על ידי המשיבה בעקבות התאונה. להבדיל מסדר דין רגיל תצהיר האימות של התובע כולל את עדותו וכן את כל המסמכים הנדרשים להוכחת התביעה בדיון מהיר. אין מקום להציגם על ידי העדים, ומשצורפו לכתב התביעה והוגשו הם התקבלו. צד שמבקש להתנגד למסמכים אלו, או מבקש לחקור מי מנותני המסמכים, עליו לציין זאת מפורשות בפני בית המשפט בתחילת הדיון. כאמור, כתב הגנה הינו בגדר כתב טענות ולא בגדר הזמנת עד. משהוגשה חוות דעתו של השמאי היא התקבלה אלא אם כן נדרש השמאי לחקירה בסמוך או בעת הדיון ולא היה שם. במקרה כזה, יכול היה הצד המבקש לחקור, לעתור לביטול חוות הדעת מטעם זה. אולם במקרה הנדון, לא כך היה. ב"כ המערערים לא טען דבר והחשה, ולאחר מכן בשלב הסיכומים העלה טענותיו. לכן צדק כב' השופט קמא ואנו רואות איתו עין בעין. כך גם היתה לטעמנו כוונת מתקין התקנות המייחדות סדר דין מהיר מסדר דין רגיל. סדר הדין המהיר, אשר חוקק בשנת 2001 בתיקון מספר חמש- "...מטרתו היתה לקצר את משך ההתדיינות בתובענות בסכומים נמוכים ולהוזיל את העלות הכרוכה בניהולה, מתוך תפיסה שבתובענות אלה יש חשיבות למשך ההתדיינות ולעלויות הכרוכות בה, לצורך המטרה של עשיית צדק עם בעלי הדין... קביעת סדר דין מהיר לתובענות בסכומים נמוכים, הינה יישום של עקרונות הניהול השיפוטי, לצד ניסיון ליצור כללים פשוטים, ברורים ואחידים, שלא יחייבו הפעלה נרחבת ומורכבת של שיקול דעת ולא יהווה כשלעצמם מקור לשאלות משפטיות ולבירור משפטי". (ראה לעניין זה "סדרי הדין המהיר" בבית משפט השלום: השופים רחמים כהן ומנחם קליין). התקנות ניסו להביא לפישוט ההליכים ולא לסירבולם. הם קבעו כללים לפיהם על בעלי הדין להכין את התובענה כדבעי לפני תחילת הדיון על ידי הגשת כתבי טענות בצירוף תצהירים והכנת החומרים בתביעה, ובמקרה דנן, המסמכים הרלבנטיים: פוליסה, חוות דעת שמאי וכיוצא בזה; כל זאת כדי שבית המשפט יוכל לקיים דיון מהיר, יעיל ולסיימו במהירות ככל האפשר. צירופם של המסמכים לכתב התביעה בליווי התצהיר מהווה הגשת המסמכים לבית המשפט. הסתייגות מקבלת מסמך כראיה חייבת להיות במועד הדיון או בסמוך לו, במיוחד לעניין הדורש זימון עד לצורך הגשת המסמכים, וחוות דעת השמאי. מיותר לציין, כי זימונם של עדים, כאמור, משמע, הארכת הדיון כמו הגדלת ההוצאות, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת - ההליך לסדר דין מהיר. כאמור טענותיו של עו"ד לוטן, שנשמעו גם בפנינו, עלו בשלב מאוחר של הדיון, היינו: רק בשלב הסיכומים, ולפיכך הוא איחר את המועד. סיכומו של דבר: מצאנו כי לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית משפט השלום אשר פעל בהתאם לפרוצדורה המתחייבת במקרה זה, והסיק את המסקנות הנכונות מן התשתית הראייתית שהובאה לפניו. בצדק הביע בית המשפט קמא את טרונייתו כאשר כתב כי: "בשולי הדברים מן הראוי להוסיף שהקדשתי כשעתיים לשמיעת הראיות בתיק זה שבו ההגנה לא היתה הגנה ולא היתה שום הצדקה לבזבוז המשאבים הכרוך בניהול התיק". אין לנו מה להוסיף על האמור. 5. אשר על כן, החלטנו לדחות את הערעור ולחייב את המערערים בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ פלוס מע"מ צמוד מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. כבישתאונת דרכיםתביעת שיבובתל אביב