להלן החלטה בנושא דחיית בקשה לביטול עיקול: החלטה לפני בקשה לביטול עיקול שניתן במעמד צד אחד כנגד הנתבעים 1 עד 8. הנתבעים 5 עד 8 הגיעו להסדר דיוני עם התובע אשר קיבל תוקף של החלטה ביום 19.7.05 ועל כן החלטה זו מתייחסת רק לבקשת הנתבעים 1 עד 4, הם להלן "המבקשים". המבקשים 1 עד 3 הינם בעלי המניות (בחלקים שווים) במבקשת מס' 4. המשיב הגיש כנגד המבקשים תביעה כספית להשבת כספים שהעביר למבקשים במסגרת השקעה ו/או הלוואה לפרוייקט משותף, לטענתו, המבקשים הפרו את ההסכם שנחתם ביניהם, ועל כן הוא זכאי להשבה מלאה של השקעתו או הלוואתו, בצירוף הוצאות והנזקים שנגרמו לו סך הכל של 464,000 ש"ח. במסגרת תובענה זו עתר המשיב במעמד צד אחד, למתן צו עיקול זמני כנגד המבקשים, וביום 16.5.05 ניתן צו עיקול כנגד המבקשים. הבקשה לביטול והבקשה לעיקול נדונו במעמד הצדדים. לטענת המשיב, שוכנע להצטרף למיזם עיסקי מצליח על בסיס הנתונים שלהלן: 1. המבקשת מס' 4 היא חב' בשליטת המבקשים 1 עד 3, להלן "המבקשת". 2. המבקשת מחזיקה ב- 10% ממניות הנתבעת מס' 8 (חב' הפי.וי.סי) להלן: "חברת הפי", לגביה נטען כי מדובר בחברה מצליחה ומשגשגת העוסקת בייצור ובהתקנת חלונות מיגון, מובילה בתחומה, מורשת ע"י הרשויות המוסמכות לישראל, שוויה נאמד ע"י המבקשת בלא פחות מ- 7 מליון דולר. על בסיס נתונים אלו, טוען המשיב, גובשו עקרונות העסקה שלהלן: המשיב ישקיע 100,000$ במבקשת, כתוצאה מכך יחזיק המשיב ברבע ממניות המבקשת. המבקשת תשקיע את מלוא הסכום שיתקבל מהמשיב, דהיינו 100,000$ בחברת הפי (הנתבעת 8) ובתמורה לכך, יוגדל שיעור אחזקותיה של המבקשת בחב' הפי מ- 10% ל- 30% כך שאחזקותיו של המשיב ברבע ממניות המבקשת תשקף אחזקה של 7.5% ממניות חב' הפי. עקרונות אלו באו לידי ביטוי בהסכם ביניים שנחתם בין הצדדים ביום 1.3.05, להלן "ההסכם". ביום 2.3.05 העביר המשיב למבקשים על יסוד ההסכם מקדמה ע"ח השקעתו בסך של 150,000 ש"ח. מיד לאחר מכן, גילה לטענתו כי עפ"י תדפיס רשם החברות של חב' הפי כי המבקשת ו/או מי מהמבקשים אינו בעל מניות בחברת הפי. המבקשים המציאו למשיב במענה לתמיהתו מסמך מיום 6.3.05 המכונה "אישור מסמך", לפיו אשרו הנתבעים 5 עד 7, כי המבקש מס' 1 מחזיק בשיעור של 10% ממניות חב' הפי, וכי אחזקותיו יגדלו מ- 10% ל- 30% מיד בסיום עסקה שמעורבים בה בשותפות, חב' הפי וחב' רב-בריח בחב' ווינרב. המבקש מס' 1 אף המציא למשיב הסכם מיום 18.4.02 לפיו רכש 10% מזכויות חב' הפי תמורת 400,000$. לאור זאת ערך ב"כ המשיב הסכם נוסף והנתבעים כולם חתמו עליו ביום 14.3.05, להלן "ההסכם הנוסף", בהסתמך על ההסכם הנוסף, העביר המשיב למבקשים סך נוסף של 300,000 ₪ (וביחד עם המקדמה -450,000 ₪) . לטענת המשיב עפ"י ההסכם הנוסף מיום 14.3.05, התחייבו המבקשים להעביר למשיב 25% ממניות המבקשת עד ליום 29.3.05, יומיים לפני המועד הנדון, התקיימה פגישה במשרדי ב"כ המשיב, עו"ד מן, בפגישה זו הציג המשיב למבקשים טיוטת הסכם המסדיר את מערכת היחסים בין השותפים בעלי המניות במבקשת. המבקשים לטענתו, לאחר שעיינו במסמך, עזבו את הישיבה ומאז נותק עמם הקשר. המשיב טען כי בכך הפרו המבקשים את התחייבותם כלפיו. ביום 31.3.05 שלח ב"כ המשיב מכתב התראה אל המבקשים והודיע להם כי הוא רואה בהתנהגותם הפרת ההסכם. ביום 7.4.05 פנה ב"כ המשיב של המבקשים במכתב התראה נוסף ודרש מהם להשיב למשיב את כספו. ביום 18.4.05 הודיע המשיב למבקשים על ביטול הסכם מיום 1.3.05, ודרש לקבל את כספו חזרה. טענת המבקשים. המבקשים טוענים כי הצגת העובדות ע"י המשיב מסולפת "רוויה בחצאי אמיתות". המשיב נעזר בייעוץ משפטי צמוד ועל כן אינו יכול לטעון למצגים מוטעים. הבקשה לעיקול זמני אינה נסמכת על ראיות מהיימנות לכאורה. הצדדים נחקרו על תצהירים וסכמו טענותיהם. דיון. המבקש סעד של עיקול זמני צריך לשכנע את ביהמ"ש בראיות מהיימנות לכאורה, הן לקיומה של עילת תביעה (תקנה 362 לתקסד"א) והן לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. עילת התביעה. 1. אין מחלוקת בין הצדדים כי המשיב העביר למבקשים סך כולל של 450,000 ₪ במהלך חודש מרץ 2005. 2. המחלוקת: הצדדים חלוקים בענין מהות ההסכם ביניהם, המצגים שהוחלפו בין הצדדים במהלך המו"מ ועובר לחתימת ההסכמים ביניהם, ועל הסיבה בעטיה פרץ הסכסוך ביניהם שהוביל לאי חתימה על הסכם סופי. 3. יחד עם זאת, אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 1.3.05 נחתם בין הצדדים הסכם שעל פי תוכנו הנו הסכם כוונות, בהסכם זה הסכימו הצדדים כי ניתנת למשיב אופציה של 10 ימים להחליט אם בדעתו להשקיע במבקשת ו/או בחב' הפי באמצעות המבקש מס' 1 ובמידה שלא, הכספים שהמשיב ישלם יחשבו כהלוואה למבקש 1 בערבות החברה ובערבות אישית של כל אחד מבעלי המניות של החברה. עוד הצהירו המבקשים כי המבקש מס' 1 הינו בעל מניות בחב' הפי, וכי חב' הפי הינה שותפה בשותפות מוגבלת בחב' ווינ-רב, אשר פעילה בתחום אמצעי המיגון. 4. אין גם מחלוקת, כי ביום 14.3.05 נחתם בין הנתבעים כולם (למעט המבקשים 2 ו-3) הסכם שנערך על ידי ב"כ המשיב, לפיו הנתבעים אשרו כי המבקש מס 1 מחזיק ב- 10% ממניות המונפקות בחב' הפי. המבקש מס' 1 אישר כי המבקשת הינה שותפה באחזקותיו בחב' הפי. בהסכם הנוסף, המבקשים 1-4 מאשרים כי מניותיו של המבקש מס' 1 יוחזקו בנאמנות ע"י ב"כ המשיב, והמבקש מס' 1 נותן בזה הוראה בלתי חוזרת לחב' הפי להקצות את המניות ע"ש ב"כ המשיב. 5. אין גם חולק, שביום 31.3.05 לא הועברו מניות המבקשת בחב' הפי לידיו הנאמנות של ב"כ המשיב, ולא נרשמו על שמו של ב"כ המשיב ברשם החברות. מכתבי ההתראה שנשלחו למבקשים לפיהם עליהם להשיב למשיב את כספו, לא נענו, וביום 18.4.05 הודיע ב"כ המשיב למבקשים על ביטולו של ההסכם מיום 1.3.05 עקב הפרתו ע"י המבקשים. סקרתי ארוכות את ההסכמים עליהם חתומים המבקשים אשר לכאורה משקפים את ההסכמות וההתחייבויות עליהם התחייבו, הסכמים אלה יוצרים התחייבות להעביר למשיב 25% ממניות המבקשת, ורישום המניות בחב' הפי על שם ב"כ המשיב, אשר יחזיק אותם בנאמנות עבור המשיב והמבקשים, משפעולות אלו לא בוצעו בהתאם להסכמים החתומים, ולאחר שהמבקשים לא תקנו את הפרתם, קמה למשיב עילת תביעה להשבת הכספים שמסר בידי המבקשים. אציין, כי ביטול ההסכם בא לידי ביטוי גם בעמדת המבקשים: "היתה לנו פגישה ביום 28.3.05 או 29.3.05, אצל עו"ד ריצרד מן, היתה פיצוץ של העסקה לא היה ביטול, ויום לאחר מכן עורך דיני קבלנו מכתב שבו הודיעו לנו שאדון כוכבי מבטל את העיסקה ופה נסגר הסיפור". (פ' עמ' 10), ובהמשך: "אתה שואל אותי למה לא עניתי לו על המכתב שבו היה כתוב שאני מפר את ההסכם ואני אומר שאחרי 31.3 לא היה טעם להמשיך את היחסים בינינו לאור חילוקי הדעות שנוצרו בין ארבעתנו" (פ' עמ' 11). שוכנעתי איפוא בקיומן של ראיות לרוב בקיומה של עילת תביעה. הכבדה. דומני שלמקרא כתבי בי-הדין, פרוטוקול הדיון, הנספחים לכתב התביעה, לבקשה לעיקול זמני ולבקשה למתן צו עיקול, עולה שהמשיב עמד בנטל המוטל עליו לשכנע את ביהמ"ש בראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של הכבדה. די להשוות בין הודעת המחזיק חב' הפי לצו העיקול, לפיה למבקשים 1 עד 4 אין כל זכויות ו/או כספים ו/או זכויות לקבלת כספים ו/או מניות המוחזקים אצל חב' הפי, לבין ההסכם מיום 14.3.05 עליו חתומה חב' הפי והנתבעים1 ו-4, 5 ו-7, המצהירים באופן מפורש כי למבקש מס' 1 אחזקות בשיעור של 10% במניות חב' הפי ואחזקות אלו אף יגדלו לשיעור של 30% אמנם הודעת המחזיק מאוחרת למתן צו העיקול, אך ביהמ"ש אינו יכול להתעלם מסתירה מהותית זו, שיש בה כדי לחזק את המסקנה בדבר קיומה של הכבדה. אוסיף ואומר, כי גם כתב ההגנה של הנתבעים 5 עד 8 מחזק מסקנה זו, כך למשל, ובניגוד להסכם שנחתם בין הנתבעים ביום 14.3.05 טוענים הנתבעים 8-5 בסע' 9 לכתב ההגנה, כי המבקש מס' 1 הפר את ההסכמות שנעשו עמו, לא השקיע בנתבעת מס' 8 את הסכומים להם התחייב, ועל כן אינו זכאי לאחזקות בחברת הפי, ועל כן אין לי אלא להביע תמיהה, אם כך הם פני הדברים עולה השאלה לאן הופנתה השקעתו של המשיב בסך של 450,000 ₪ אשר נמסרה למבקשים בדיוק למטרת ההשקעה בחב' הפי. מצאתי לנכון לציין דברים אלו, במיוחד לנוכח עדותו של המבקש מס' 1 אשר העיד כי העביר את הכספים שקיבל מהמשיב לעסקת רב בריח ווינרב (פ' עמ' 10), אמנם, המבקש מס' 1 לא צרף לתצהירו קבלות המעידות על תשלום לרב בריח, אך עפ"י עדותו, הקבלות נמצאות בידיו. רק במהלך חקירתו צורפו קבלות, אשר סומנו כמוצגים מש/1 עד מש/3. עיון בקבלות אלו, מעלה שעל חלק הארי בגין התשלום בסך של 300,000 ₪ לא ניתן ללמוד, כי הוא נעשה בהתאם לעסקת רב בריח ווינרב, דהיינו הושקע בחב' הפי, שכן במוצג מש/1 נרשם כי התשלום הוא ע"ח, ללא כל פירוט, וגם במוצג מש/2 נרשם "התחשבנות" ללא כל פירוט, רק במוצג מש/3 נרשם "עבור מניות ווינרב". על כן, ברור איפוא שהקבלות שהציג המבקש מס' 1 במהלך החקירה, אינם יכולים להוות ראיה ניצחת לביצוע התשלום ושימוש בכספי המשיב לצרכי השקעה בחב' הפי. למותר לציין, שסך כל שלושת הקבלות, הינו ע"ס של 367,000 ₪ שאינם מהווים את מלוא התשלום שהעביר המשיב למבקשים. בנוסף, היה על המבקשים לפרט את אופן רכישת המניות מחב' הפי, להציג מסמכים על העברת מניות. מעדותו של המבקש עולה שמניות המבקשים בחב' הפי, באמצעות המבקש מס' 1 10%), מוחזקות אצל רו"ח, ברם, המבקש מס' 1, אינו יודע את כתובתו של רו"ח, אינו יודע את מס' הטלפון שלו. "אתה מפנה אותי לסע' 8 לתצהיר ואומר לי שהמניות הפי ו-א.ר נמצאות אצל רו"ח שבו ואני אומר שאיני יודע את הכתובת ואת הטלפון שלהם הם רו"ח של חב' הפי ויסי, אני לא יודע את הכתובת של מי שמחזיק עבור מניות" (פ' עמ' 7). יתרה מזאת, המבקש מודה כי אין שטר העברת מניות מבעלי המניות בחברת הפי אליו. רו"ח המחזיק במניות בנאמנות, אף אינו רשום ברשם החברות (פרו' עמ' 8). די בדברים עמומים אלו כדי להוות ראיות לכאורה לקיומה של הכבדה ולהצביע אף על הכבדה במפורש. מסקנה זו מתחזקת מהסברו של המבקש לסיבה בעטיה כך נוהל נושא העברת המניות. "בזמן שרכשתי את המניות לבד והפחד שלנו שלבת זוגתי תהיה עילה לדרישת חלק מאחזקותי ובאותו זמן הייתי בסכסוך עם בת זוגתי והיא עמדה בפני גירושין והוחלט לא לרשום את המניות על שמי" (פרו' עמ' 8). המבקש לא ציין אם הוסרה המניעה לרשום המניות על שמו, ומכל מקום ניתן היה לרשום את המניות ע"ש כל אחד מהמבקשים האחרים. עוד אוסיף, כי טענות המבקשים לגבי עלות עסקת רב בריח ווינרב, לא נרשמה בהסכם בין הצדדים מיום 1.3.05. המבקשים אף מודים, כי המשיב לא נדרש להשקעה של 800,000 ₪, (עלות ההשקעה בעסקת רב-בריח ווינרב ) ואף אין טענה כי המשיב לא עמד בהשקעתו. העובדה כי בד בבד עם ביצוע ההשקעה של המשיב, ניהל המבקש מו"מ עם משקיעים נוספים ואף חתם עמם על הסכמים לפיהם גם הם יזכו בנתח מהמבקשת ומחב' הפי, מצביעה לכאורה, על חוסר גילוי נאות, שכן ברור , ששיעור אחזקותיו של המשיב לא תהיה 25% מהמניות במבקשת מס' 4. יתרה מזאת, התחייבות המבקשים כלפי משקיעים נוספים שיש בה כדי לפגוע בזכות כלשהיא של המשיב, חייבה את הסכמתו מראש, ומשלא ניתנה הסכמה, והמשיב אף לא ידע מכך, יש בכך לכאורה חוסר תום לב כלפי המשיבה ואף חשש סביר לקיומו שלך הכבדה. למותר לציין, שהמבקשים אינם יכולים להשיב למשיב את כספו ואף אינם יכולים לךהצביע על המועד בו יהיה בידם להשיב לחו את כספו. (פ' עמ' 17,19,20). מן המקובץ, המשיב עמד בנטל הנדרש ממנו לשכנע את ביהמ"ש בראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת תביעה והן לקיומו של חשש סביר להכבדה. בנסיבות אלו אין מקום לביטול העיקול.עיקול