הבדל בין שם הנפרע לבין שם המסב

שטר שבו יש הבדל בין שם הנפרע לבין שם המסב, אינו שטר תקין על פי מראהו. התובע נתפס לכלל טעות כאשר טען כי בהסתמך על סעיף 31 (4) לפקודת השטרות מדובר בשטר תקין על פי מראהו. להלן פסק דין בנושא הבדל בין שם הנפרע לבין שם המסב: פסק דין 1. רקע: התובע טוען שהוא אוחז כשורה, ולחילופין אוחז בעד ערך, בשיק שנמשך על ידי הנתבע לפקודת א.ד.ן והוסב על ידי א.ד.ן נצרת בניה ופיתוח בע"מ, ע"ס 49,700 ₪ מיום 23.10.03, אשר חזר כבלתי נפרע. על כן, לטענתו, יש לחייב את הנתבע בתשלום סכום השיק. הנתבע טוען שהתמורה בגין השיק נכשלה וכי התובע אינו אוחז כשורה ואינו אוחז בעד ערך, ואינו זכאי לפירעון השיק. 2. אי התאמה בין שם הנפרע לשם המסב אין חולק, כי השיק נמשך לפקודת א.ד.ן והוסב על ידי א.ד.ן נצרת בניה ופיתוח בע"מ. שם הנפרעת שונה איפוא משם המסבה לתובע. במקרה זה, אין השטר תקין על פי מראהו, ולכן האוחז בשטר אינו אוחז כשורה, שכן נקבע בסעיף 28 לפקודת השטרות בהגדרת אוחז כשורה: "אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו" שטר שבו יש הבדל בין שם הנפרע לבין שם המסב, אינו שטר תקין על פי מראהו. התובע נתפס לכלל טעות כאשר טען כי בהסתמך על סעיף 31 (4) לפקודת השטרות מדובר בשטר תקין על פי מראהו. בסעיף 31 (4) נאמר: שיבוש תיאורו של נפרע או של נסב מקום שהשטר הוא לפקודה, והנפרע או הנסב מתואר שלא כנכון, או שנשתבש הכתיב של שמו, יכול הוא להסב את השטר כדרך שכתוב בו ולהוסיף, אם יראה לעשות כן, את חתימתו הנכונה; אין הכוונה לכך שהמסב יכול להסב בשמו הנכון, שאינו שם הנפרע. כתוב במפורש, שבמקרה זה, משום שהוא בעל השיק, הוא רשאי להסב את השטר כדרך שכתוב בו, ולאחר השלמת ההסבה, להוסיף את חתימתו הנכונה, אם ירצה. דהיינו, שתי דרכים פתוחות בפניו: האחת, במקרה שהוא מבקש לגבות את השטר, יסב את השטר כדרך שכתוב בו השם המשובש, אם בהסבה על החלק ואם בהסבה לנסב מסוים שהוא הוא עצמו בשמו הנכון, ולא יוסיף את חתימתו. השניה, במקרה שהוא מבקש להסב את השטר לאחר, יסב את השטר בדרך שכתוב בו השם המשובש ואחר כך יסב את השטר בשמו הנכון. בשתי האפשרויות האלה, השטר נותר תקין על פי מראהו. בודאי שאין בסעיף זה היתר להסב בדרך שאינו כתוב בו השם של הנפרע. אין לפרש את האמירה שהמסב רשאי להוסיף את חתימתו הנכונה אלא כהסב נוסף ולא כהרחבה של אותו הסב, שכן אם נתיר להוסיף בהסב הראשון, תהיה אכן אי התאמה בין הנפרע למסב, ואין צורך לדחוק ולפרש כך, כאשר ניתן בקלות להוסיף חתימתו נוספת לאחר תום ההסב. קראתי בעיון את פסקי הדין שהובאו על ידי התובע. אכן, השופטת קובו קבעה בע"א 2832/01 אוטומציה ירוחם נ' בנק דיסקונט כי למרות שאין זהות בין שם הנפרע לחתימת ההסב, ניתן לראות בחתימת ההסב חתימה הבאה לרפא את הפגם ומאפשרת אחיזה כשורה. בכך ראתה השופטת פנים שלא כהלכה בדברי השופט זוסמן בעמ' 268 למהדורה החמישית של ספרו דיני שטרות. השופט זוסמן אמר במפורש שיש לחתום "חתימת הסב כדרך ששם הנפרע כתוב בשטר". רק זה שומר על תקינות המסמך. חתימת הסב בשם שאינו זהה לשם הנפרע אינה שומרת על תקינות המסמך. התובע הוסיף במיוחד אסמכתא נוספת בבקשה שהגיש אשר נטען בה שהיא דומה עד מאד למקרה הנדון. מדובר בע"א 1638/04 בנק המזרחי המאוחר נ' גראנד אדוונס. נושא ההפרש בין השמות ותיקון לפי סעיף 31 (4) לא נדון כלל בפסק דין זה, כנראה משום שלא נטען. לעומת זאת, בית המשפט העליון קבע מפורשות את ההלכה: בטענה אחת שהעלה בא-כוח המערערת רואה אני ממש, והיא זו הנוגעת לחוסר התאמה בין שמה של הנפרעת לשמה של המסבה. אכן, גם אם לא תוארה הנפרעת בשמה הרשום, אין זה פגם היורד לשורשו של השיק. אולם חוסר ההתאמה בין תיאור הנפרעת ובין חתימת ההסבה פגם בחזותו של השיק, ובהיותו בלתי תקין לפי מראהו, נשללה מן המשיב האחיזה כשורה. סעיף 31(4) לפקודת השטרות [נוסח חדש] איפשר אמנם לנפרעת-המסבה למנוע תוצאה כזאת, על-ידי הסבת השיק בשם המשובש בו נרשמה כנפרעת, ולהוסיף, אם תרצה, את שמה הנכון (ראה י' זוסמן, דיני שטרות (דף-חן, מהדורה 6, תשמ"ג) 187-188). אולם הנפרעת לא עשתה כן במקרה זה, ולפיכך, א זכות הקניין של הנפרעת הייתה פגומה, דבק פגם זה בשיק גם כשהמשיב אוחז בו, בהיות אחיזתו זו שלא כשורה. כך גם במקרה אחר, שבו "שם הנפרעת הוא "אדרס בע"מ", ואילו ההיסב נעשה על- ידי "אדרס חומרי בנין בע"מ"." נקבע: קיים הבדל בין שם הנפרעת, כפי שהוא מופיע בשיקים, לבין חתימת ההיסב, שנעשתה על-ידי חברת אדרס בע"מ, ועקב הבדל זה אין המשיבה אוחזת כשורה בשיקים הנ"ל. מכאן, שגם במקרה שלפני, שבו הנפרעת היא "א.ד.ן" והמסבה היא "א.ד.ן נצרת בניה ופיתוח בע"מ", אין השטר תקין לפי מראהו ולכן אין התובע אוחז כשורה. 3. אחיזה כשורה מטעמים אחרים התובע טוען לחילופין כי גם אם אינו אוחז כשורה עקב ההפרש בין שם הנפרע לשם המסב, הוא אוחז כשורה משום שמתקיימים בו כל התנאים האחרים לאחיזה כשורה. לצערי, גם פה נפל התובע לכלל טעות. לפי סעיף 28 לפקודת השטרות, התנאים המגדירים את האחיזה כשורה נוספים להיות השטר תקין לפי מראהו ואינם מחליפים אותם. כך נאמר: אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: (1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל; (2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה. ו' החיבור לפני המילה "בתנאים" היא האומרת שתנאים אלה נוספים לצורך שהשטר יהיה תקין לפי מראהו. האוחז לא יהיה אוחז כשורה במקום שבו השטר אינו תקין לפי מראהו, ולכן, במקרה זה, שבו השטר אינו תקין לפי מראהו, אין התובע אוחז כשורה, גם אם התקיימו בו התנאים שנטל את השטר בתום לב ובעד ערך וגו'. על כן, אני קובע כי התובע אינו אוחז כשורה בשטר הנדון. 4. אוחז בעד ערך הנתבע טען בהגנתו כי השיק לא ניתן על ידי הנפרעת לתובע בעד ערך אלא לצורך גבייתו. התובע טען כי ביום 23.10.03 הפקידה הנפרעת את השיק אצל התובע לשם נכיון, שהוא הסכם מכר(סעיף 12 לתצהיר גב' רובין, מנהלת הסניף).אין חולק שיום 23.10.03 הוא יום שבו נועד השיק להפרע. זו עיסקה משונה מאד, שעושים נכיון על שיק לאותו יום. ואכן, כפי שהעידה מנהלת הסניף, מדובר היה בטעות של הפקידה. הפקידה לא הבחינה שהשיק הוא מזומן וסיווגה את ההפקדה כנכיון. מטופס ההפקדה עולה שהפקידה סברה שהשיק הוא ליום 23.11.03, ואכן הוא נשלח לגביה ביום 23.11.03. הפקידה, ששמה ידוע (ראה עמ' 8 למעלה) לא הופיעה לעדות כדי להעיד על הטעות. מי שאמר שזו טעות היא מנהלת הסניף, שלא קיבלה את השיק להפקדה ואינה יכולה להעיד מה היתה הכוונה בהפקדתו ומה אופי הטעות. אי הבאת הפקידה לעדות, כאשר היא זו שטעתה לפי הנטען מעידה על כך שאילו הובאה להעיד, היתה מעידה כנגד גירסת מי שלא הביא אותה, שהוא התובע. אציין, כי התובע הודיע אלו עדיי, ולאחר מכן ביקש לחזור בו ולהביא את הפקידה לעדות, אך מאחר שהיה זה לאחר שהוגשו ראיות הנתבע, כך שתפגע זכותו לסדר שמיעת הראיות, ומאחר שהיה על התובע לדעת מראש שעדותה של מנהלת הסניף שאינה יודעת את הדברים מידיעה אישית אינה עדות ראויה, דחיתי את הבקשה. בנסיבות אלה, איני מקבל את הטענה שהכוונה היתה לעיסקת נכיון. הכוונה היתה להפקדה לשם גביה, כפי שטען הנתבע וטענתו לא נסתרה, ואין מדובר בעיסקת נכיון, אף שהשתמשו בטפסים של נכיון. אין חולק שהשיק שניתן לתובע נכלל במסגרת עכבון, עד לסילוק כל הסכומים המגיעים לתובע מהמסבה, לפי סעיף 8 לתנאי ניהול החשבון. במקרה זה, על פי סעיף 26 (ג) לפקודת השטרות, הקובע: אוחז שיש לו עכבון על השטר מכוח חוזה או מכלל דין, רואים אותו כאוחז בעד ערך כדי הסכום שיש לו עכבון כנגדו. לפי דף החשבון, יתרת החובה במועד הפקדת השיק היתה למעלה ממיליון ₪. על כן, אני קובע שממועד הפקדת השיק ביום 23.10.03, היה התובע אוחז בעד ערך בשיק זה. 5. כשלון תמורה על פי הדין, אוחז בעד ערך מתגבר על טענת כשלון תמורה לאחר תחילת זכותו בשיק. השאלה היא איפוא מתי נכשלה התמורה בשיק, האם בשנת 2004, כאשר לא הפקיד הנתבע את השיק הנגדי לפירעון, או ימים ספורים לפני מועד פירעון השיק הנקוב, שהוא גם מועד הפקדתו. אני דוחה את טענת התובע כי כשלון התמורה הוא הימנעות הנתבע להציג לפירעון את השיק הנגדי. הימנעות זו אינה אלא תוצאה של כשלון התמורה, ואם אקבל את גירסתו של הנתבע, שלפיה הודיע לו עפיף בסול בשם המסבה, כמה ימים לפני מועד הפירעון, שאין לו כסף מזומן להעביר עבור השיק, והשיק הנגדי שנתן לא יפרע וכי יחזיר לו את השיק ולא יציגו לפירעון, הרי שזהו כשלון התמורה, שבעקבותיו הודיע הנתבע על ביטול השיק. נטל ההוכחה לענין כשלון התמורה מוטל על הנתבע. מטעם הנתבע העידו הנתבע עצמו, חותנו חאלד בסול ומר עפיף בסול. הן הנתבע והן חאלד בסול טענו שהנתבע נתן לחברה המסבה או לעפיף בסול הלוואה של 100,000 ₪. ברור שאין מדובר בהלוואה. הלוואה קורית כאשר המלווה נותן ללווה כסף, על מנת שזה יחזיר לו לאחר זמן. טענת הנתבע וחותנו היא שהנתבע נתן שיקים, על מנת שעוד לפני שיגיע מועד פרעונם, תופקד בחשבונו תמורתם בשיק קודם. כלומר, הלווה יחזיר את ההלוואה עוד לפני שהמלווה יתן לו את ההלוואה. זו אינה הלוואה. זו עיסקה אחרת. גם בעיסקה אחרת יכולה התמורה להיכשל. העיסקה האחרת היא שהנתבע נתן לעפיף בסול שיקים על מנת שזה יסב אותם לבנק כדי לקבל אשראי, יעשה בו שימוש ויחזיר לנתבע את הכסף עבור השיקים לפני מועד פרעונם. כלומר, הנתבע נתן לעפיף בסול שיקים טובה כדי שזה יקבל הלוואה מהתובע. כך העיד הנתבע וכך העיד חותנו חאלד בסול, ועדותם לא נסתרה, למעט המבוכה שנגרמה כאשר הסתבר שהם קוראים הלוואה למה שאינו אלא שיקים טובה. לא נסתרה העדות שכך בדיוק קרה בשיק קודם. עדותו של עפיף בסול היתה עדות שקרית מהתחלה ועד סוף. הוא הרחיק עצמו מהחברה כאשר ברור שהוא הוא החברה, ומי שהציג כפקידה שעבדה אצלו היא עוטאף אחותו שהיא בעלת החברה הרשומה. כל מה שהעיד היה ששמע שהיה זה שיק טובה. עדותו של עפיף בסול אינה אלא צירוף של מילים סתמיות ואי אפשר להסיק ממנה דבר. ואולם, עדות הנתבע וחתונו לא נסתרה והיא גם מתישבת עם השיק הנגדי שהוצג. לפיכך, אני קובע שכך היתה צריכה להיות העיסקה: הנתבע נותן למסבה שיק על מנת שיופקד בבנק כדי לקבל אשראי ועל מנת שלפני מועד פרעונו יקבל את תמורתו במזומן או בשיק הנגדי שהופקד בידו. במקרה הנדון, הודיע עפיף לנתבע שאין לו כסף מזומן והשיק הנגדי לא יפרע. זה השלב שבו נכשלה התמורה. מאחר שהשיק הנגדי הוא ליום 15.10.03, מובן שכשלון התמורה היה לפני 15.10.03, דהיינו לפני שרכש התובע את זכויותיו בשיק ביום 23.10.03. בנסיבות אלה, אני קובע כי כשלון התמורה קדם לסיחור השיק ועל כן אין התובע זכאי לגבות את השיק כאוחז בעד ערך. 6. סיכום: על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד, בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, המורכבים הן משכר טירחה לפי התעריף המומלץ, שאינו כולל שכר עבור ישיבות והן משכר עבור ישיבות נוספות, אחת ישיבת הוכחות ואחת סיכומים שדינם כישיבת הוכחות. הסבת שיק