בית המשפט ציין כי במקרים המתאימים אפשר להרים מסך גם מעל דירקטור המנהל למעשה את החברה למרות העדר כל קשר משפטי בין השולט לבין החברה, וכי, ניתן לגולל בעקבות הרמת המסך מעל לחברה חבות לא על מנהל בלבד, אלא גם על מי שלפי הוראותיו והנחיותיו נוהגים היו מנהלים לפעול. המערערת טוענת כי טעה ראש ההוצל"פ בהחלטתו, בה קבע למעשה, כי נתקיימו התנאים ל"הרמת מסך" ההתאגדות בין המערערת ובין החייבת. המערערת טוענת כי עצם ביצוע העיקול על נכסי המערערת מהווה צירוף של המערערת, כחייבת, לתיק ההוצל"פ. המערערת טוענת כי לראש ההוצאה לפועל לא היתה כלל סמכות לצרף את המערערת כחייבת, מכללא, לתיק ההוצל"פ, או להטיל עיקול, כאמור. להלן פסק דין בנושא הרמת מסך מעל דירקטורים: פסק דין א. בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בתל אביב יפו מיום 21.9.2006 (כב' הרשם א' צכנוביץ), אשר דחה את בקשת המבקשת לביטול העיקול שהוטל על כספים השייכים למבקשת. ב. ביום 1.3.2007 ניתנה רשות ערעור ובקשת רשות הערעור נדונה כערעור. ג. עיקרי העובדות הצריכות לעניין המשיבה 1 היא הזוכה בתיק הוצל"פ 0-05-60152-01 (להלן: "הזוכה" או "המשיבה"), שנפתח ביום 10.11.2005, לשם מימושו של שטר שניתן על ידי המשיבה 2 (להלן: "החייבת"), בערבותו של המשיב 3 (להלן: "המשיב" או "החייב"). המערערת היא חברה שמנהלה הוא מר פאדל יחיא, אחיו של החייב (להלן: "המערערת" או "החברה"). ביום 17.5.2006 נערכה למערערת חקירה בתיק הוצל"פ אחר, בהתאם להוראת סעיף 46 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967, במהלכה קבע ראש ההוצל"פ בחדרה כי קיימת זיקה בין המערערת לחייבת. ביום 13.6.2006 הגישה המשיבה בקשה שהוכתרה בכותרת "בקשה אחרת", בה התבקש ראש ההוצל"פ להטיל עיקולים על נכסי המערערת, בגין חובותיהם של החייבת והמשיב (להלן:"החייבים"). בבקשתה טענה המשיבה כי על פי תוצאות חקירתה של המערערת, נראה כי "כל הסממנים החיצונים מצביעים על כך כי החייבת 1 והחברה, חד הם" (סע' 8 לבקשה מיום 13.6.2006, נספח "א" לתגובת המשיבה לבר"ע מיום 23.11.2006). ביום 16.6.2006 הטיל ראש ההוצל"פ עיקולים על נכסיה של המערערת המוחזקים אצל 11 גופים שונים. ראש ההוצל"פ קבע כי: "לאחר שעיינתי בבקשת הזוכה להטלת עיקולים על נכסים של צד ג' - ת. קווי תקשורת בע"מ, השייכים לחברה החייבת 1 - עאמר יחיא בע"מ והמוחזקים אצל המחזיקים השונים המפורטים בסעיף 1 ס"ק א' - יא' לבקשה, אני נעתר לבקשה ומורה על הטלת עיקולים כמבוקש מנימוקים שפורטו בבקשה. אני סבור, כי העובדות המפורטות בבקשה מעלות תשתית ראייתית לכאורית להברחת נכסים ע"י החייבת אשר העתיקה את פעילותה בדרך של הקמת חברה חדשה היא צד ג', עולה כי קיימת זיקה של קרבת משפחה בין מנהלי ובעלי המניות בשתי החברות שהינם אחים. מנהל צד ג' נחקר עפ"י ס' 46 לחוק ההוצל"פ במסגרת תיק הוצל"פ 1299982066 ביום 17.5.06, ומחקירתו עולה כי מנהל החייבת שהינו אחיו, לכאורה מועסק על ידו בחברה צד ג'. מחקירה זו עולה כי מנהל צד ג' נעדר בקיאות בסיסית באשר לתחום העיסוק בו פועלת צד ג', ולא ידע לומר האם צד ג' - הינה קבלן רשום אם לאו..." (נספח "ב" לתגובת המשיבה לבר"ע מיום 16.6.2006) ביום 19.7.2006 הגישה המערערת בקשה לביטול העיקולים, בה נטען כי קיימת הבחנה ברורה בין המערערת ובין החייבים, כי המדובר באישיות משפטית נפרדת, וכי לא הוכח כלל קיומו של קשר בין המערערת ובין החייבת. מכל מקום, טענה המערערת בבקשתה לביטול העיקולים, כי "ראש ההוצל"פ היה מוסמך לצרף את המבקשת כחייב נוסף לתיק רק במידה והזוכה הייתה ממציאה לו פסק דין של בית משפט מחוזי שבו נקבעה הרמת מסך בין החייבת/ים בתיק ההוצל"פ לבין החברה/ המבקשת, אולם כל פסק דין כזה לא ניתן ולא הומצא לראש ההוצל"פ" (סע' 7 לבקשה מיום 19.7.2006, נספח "ו" לבר"ע). המערערת הוסיפה וטענה, בעקבות פסק הדין בעניין ע"א 113/71 א' שטאובר בע"מ נ' מוסהוד מוחה, פד"י כו(1) 416, 419, כי מן הראוי היה להזמין את המערערת לדיון בפני ראש ההוצאה לפועל, לשם שמיעת עמדותיה, לפני שהחליט ראש ההוצל"פ על צירופה כחייבת, למעשה, לתיק ההוצל"פ. המשיבה, טענה בתגובתה מיום 21.9.2006, כי הביאה ראיות שונות התומכות במסקנה בדבר הזהות שבין המערערת לחייבים, ולפיכך, הועבר הנטל על כתפי המערערת, להבאת ראיות המפריכות מסקנה זו. מטעם זה, טענה המשיבה כי אין כל עילה לביטול העיקולים שהוטלו על נכסי המערערת אצל צדדים שלישיים, שהמערערת נמנעה מהבאת ראיות התומכות בעמדתה (נספח "ג" לתגובת המשיבה לבר"ע מיום 23.11.2006). ביום 21.9.2006 החליט ראש ההוצל"פ לדחות את בקשת המערערת לביטול העיקולים. ראש ההוצל"פ קבע כי: "לאחר שעיינתי בבקשת צד ג' - ת. קווי תקשורת בע"מ לביטול עיקולים ובתגובת ב"כ הזוכה אני סבור כי דינה של הבקשה להידחות מהנימוקים שפורטו בתגובת ב"כ הזוכה וכן מהנימוקים שפורטו בבקשת הזוכה להטלת העיקולים ולנוכח הנימוקים שפורטו בהחלטה שניתנה ביום 14.6.06. מורה על השהיית הליך מימוש העיקולים למשך 30 ימים ממועד החלטה זו, על מנת לאפשר לצד ג' לפנות לביהמ"ש המוסמך בתובענה לסעד הצהרתי מתאים בה הזוכה תצורף כמשיבה.". (נספח "א" לבר"ע). על החלטה זו בקשת רשות הערעור שבפני, הנדונה, כאמור, כערעור. ד. טענות הצדדים בערעור המערערת טוענת כי טעה ראש ההוצל"פ בהחלטתו, בה קבע למעשה, כי נתקיימו התנאים ל"הרמת מסך" ההתאגדות בין המערערת ובין החייבת. המערערת טוענת כי עצם ביצוע העיקול על נכסי המערערת מהווה צירוף של המערערת, כחייבת, לתיק ההוצל"פ. המערערת טוענת כי לראש ההוצאה לפועל לא היתה כלל סמכות לצרף את המערערת כחייבת, מכללא, לתיק ההוצל"פ, או להטיל עיקול, כאמור. גם לגופם של דברים, טוענת המערערת, כי אין זהות ולא היתה זהות בינה ובין החייבים, וכי הרכוש, המלאי והציוד שהיו בבעלותה של החייבת, לא נרשמו מעולם על שם המערערת. בנסיבות אלו, טוענת המערערת, כלל לא הוכחה טענת המשיבה, בדבר כוונה להבריח נכסים, ואף לגופם של דברים, לא קמה כל עילה לצירופה של המערערת כחייבת לתיק ההוצאה לפועל, או לעיקול נכסיה. המשיבה טוענת כי החלטת ראש ההוצאה לפועל, בדין יסודה. המשיבה טוענת כי הוכיחה בפני ראש ההוצאה לפועל, שקיימת זיקה משפחתית בין החייבת ובין מנהל המערערת; כתובתה של המערערת, בפועל, ומספר הטלפון בו היא עושה שימוש - הם כתובתה של החייבת ומספר הטלפון הקודם שלה; המערערת, העוסקת בתחומי עיסוקה של החייבת ובפרוייקטים שהחלה החייבת לבצע בעבר, לא צרפה לראיותיה רישוי מוסדר על שמה, למרות שפרוייקטים אלה מחייבים רישוי על פי סיווג מרשם הקבלנים; המערערת לא צרפה לבקשתה העתקי ההסכמים על שמה שנכרתו, לטענתה, בינה ובין חברות כבלים, וכן הוכח במהלך החקירה, כי מנהל המערערת כלל אינו בקיא בתחומי עיסוקה הנטענים של המערערת. המשיבה טוענת כי מששקל ראש ההוצאה לפועל את הראיות השונות וקבע ממצאים עובדתיים על פיהם, אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בממצאים אלה. המשיבה הוסיפה וטענה כי ניתנה למערערת הזדמנות לטעון את טענותיה בכתב, ולפיכך, אין המדובר בהחלטה שנתקבלה ללא שמיעת עמדות המערערת. עוד טענה המשיבה, כי המערערת החליפה את גרסאותיה בהתאם לקביעות ראש ההוצאה לפועל, וכי מטעם זה, יש לדחות את טענותיה. ה. דיון דין הערעור להדחות. תכליתה של דוקטרינת הרמת המסך, בדומה לזו של חובת תום הלב, נועדה למנוע עשיית שימוש במסך ההתאגדות, לקידום מטרות החורגות ממתחם הפעילות הלגיטימית של חברה, ובכללן, "באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה" (סע' 6 (א) (1) רישא לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות"). "בגדרי הרמת המסך סבורני עוד, כי שביל הצדק ושביל תום הלב מביאים אותנו בסופו של יום לאותה תכלית ולאותו יעד, שהרי המדובר בפעולות של בעלי מניות (או אורגנים) בחברה שבחרו בדרך התנהגות כלפי צד אחר העלולה לפגוע בו. עולה איפוא שאלת תום הלב, והיא גם מעוררת לענייננו, נוכח תורת האישיות המשפטית הנפרדת, שאלות של מאזן אינטרסים". (ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, פדאור (לא פורסם) 05 (23) 214). אכן, בענייננו, אין המדובר ב"הרמת מסך" כהגדרתה בחוק החברות, הקובע כי בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, במקרים חריגים, בהם נעשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת, בהונאה או תוך קיפוח נושה; או באופן הפוגע בתכלית החברה, בנטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. בענייננו, החייבים אינם בעלי מניות במערערת, המערערת איננה בעלת מניות בחייבת, ואין קשר בין בעלי המניות של החברות, כעולה מתדפיס רשם החברות שצורף כצרופה "ג" לבקשת המשיבה לחקירתה של המערערת בלשכת ההוצל"פ בחדרה (צרופה "ג" לנספח "א" לתגובת המשיבה לבר"ע מיום 23.11.2006). ברם, כבר נפסק כי במקרים המתאימים "אפשר להרים מסך גם מעל דירקטור... המנהל למעשה את החברה... למרות העדר כל קשר משפטי בין השולט לבין החברה", וכי, "ניתן לגולל בעקבות הרמת המסך מעל לחברה חבות לא על מנהל בלבד, אלא גם על מי שלפי הוראותיו והנחיותיו נוהגים היו מנהלים לפעול" (ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, הנ"ל). זאת, במיוחד, בנסיבות בהן עסקינן בחברה בעלת מאפיינים הדומים ל"חברה משפחתית" (בשונה מהגדרת "חברה משפחתית בסע' 64א(א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961), לגביה, נקבע כי "החברה היתה חברת מעטים שבשליטת משפחה אחת... במקרה כזה יש לראות במעשה בעלי החברה את מעשה החברה עצמה... לענין זה אין אישיותה המשפטית של חברה משמשת כמסך או כמחיצה בינה לבין חבריה" (בג"ץ 397/67 ברגהיים נ' יו"ר ההוצל"פ תל-אביב, פד"י כב(1) 533, 539; הובא בהסכמה בענין ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, הנ"ל). לענין זה, אבקש להצטרף לעמדתו של עמיתי כב' השופט אלטוביה מגן, בפרשת בר"ע (ת"א) 2417/05 גל יעד בע"מ נ' ט.א. מכונות מזון וקידוד בע"מ, תק-מח 2005(3) 4541 , 4544, בקובעו: "דומה כי לנוהג הפכה התנהלות זו של רישום חברות חדשות, מדי כמה שנים, לאותה מסגרת של פעילות עסקית, כאשר מטרת הקמת החברה החדשה הינה השתחררות מחיובים ומחויבויות והכשלת גביה ונשיה. יציבותם של אורגניים עסקיים, היא נדבך חיוני בבסיסה של כלכלה מודרנית, חזקה ויציבה. החלפת ישויות משפטיות פוגמת גם בבסיס היציבות והאימון במערכת המשפטית. שהרי מה טעם בטורח בניהולה של תובענה כאשר בסופה ימצא הזוכה בפני חברה ריקה כאשר מנגד ניצבת חברה זהה אשר לתוכה רוקנו נכסי הראשונה בדיוק על מנת לסכל את הוצאתה לפעול של אותה תובענה. הגבלת היכולת להרים את מסך ההתאגדות בין אשכול חברות באופן שזו אינה יכולה שתעשה במסגרת הליכי הוצאה לפועל, אינה עולה בקנה אחד עם תכלית היציבות הכלכלית והמשפטית הכרוכות זו בזו והתכלית שבבסיס סעיף 6 לחוק החברות". אשר לטענות המערערת לגופם של דברים, לפיה, עוסקת המערערת משנת 2000, בעבודות תשתית עבור חברות הכבלים, הרי שמן הראוי שטענותיה של המערערת, וכן האסמכתאות שצרפה לבקשתה למתן רשות ערעור (נספחים "מ/5"-"מ/9"), התומכים לטענתה בממצאים, יובאו בפני הערכאה השיפוטית, אשר תדון בבקשתה לסעד הצהרתי. ודוק. עניינה של החלטת ראש ההוצאה לפועל בדחיית בקשת המערערת לביטול העיקולים. ראש ההוצאה לפועל לא הכריע הכרעה מלאה וסופית בזכויותיהם של הצדדים במעוקלים, אלא קבע כי הראיות שסיפקה המשיבה - היה בהן די, כדי להעביר את הנטל על כתפי המערערת - להוכיח כי הנכסים המעוקלים, אינם נכסי החייבת. בד בבד, הורה ראש ההוצל"פ על דחיית מימוש העיקולים ב-30 יום, על מנת לאפשר למערערת לפנות לקבלת סעד הצהרתי מבית המשפט המוסמך, בדבר בעלותה על הנכסים. טענות המערערת לגופם של דברים, מן הדין כי יובאו, כאמור, בהליך משפטי זה. כך, במיוחד, בנסיבות בהן המערערת לא הגישה בקשה לצירופן של ראיות נוספות בהליך הערעור, וראיות אלו לא הובאו מלכתחילה בפני הערכאה הדיונית כראוי (השוו: רע"א 6983/06 שמואל אחימן נ' המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור, תק-על 2006(4) 3080; ע"א (ת"א) 1872/05 המועצה המקומית פרדס חנה כרכור נ' שמואל אחימן, דינים מחוזי, לו (7) 467; ע"א (ת"א) 1513/05 יעקב אריאב נ' יורשי המנוחה רחל בלינקוב ז"ל, פדאור (לא פורסם) 06 (3) 727). העולה מן המקובץ הוא, כי צדק ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו, וכי אין כל עילה להתערבותו של בית משפט זה, בממצאים אלה. עם זאת, ראיתי להאריך את המועד שקצב ראש ההוצל"פ טרם מימושו של העיקול, על מנת לאפשר למערערת לפנות לקבלת סעד הצהרתי, מבית המשפט המוסמך, בדבר זכויותיה במעוקלים, וזאת למשך 60 יום נוספים. ו. סוף דבר הערעור נדחה. עם זאת, מימוש העיקול יעוכב למשך 60 יום מיום המצאת פסק דין זה, על מנת לאפשר למערערת לפנות לבית המשפט המוסמך לקבלת סעד הצהרתי, בדבר זכויותיה במעוקלים. המערערת תשא בהוצאות ושכ"ט עו"ד המשיבה 1, בסכום כולל של 7,000 ₪ בתוספת מע"מ שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד תשלומם בפועל. דיני חברותהרמת מסךדירקטור