להלן החלטה בנושא התחייבות כספית בניגוד לחוק יסודות התקציב: החלטה א) רקע כללי וטענות הצדדים 1. זו התנגדות לביצוע 6 שיקים משוכים ע"י המבקשת לפקודת המשיבה ע"ס קרן של 346,052 ₪ (5 שיקים ע"ס 60,000 ₪ כל אחד מ 10/12/03 ועד 10/4/04, ושיק אחרון ע"ס 46,052 ₪ שז.פ 10/5/04). סכום החוב בהוצל"פ נכון להיום 415,741 ₪. אין מחלוקת כי השיקים נחתמו ע"י מי שהיה ראש המועצה הקודם של המשיבה, מר מסארווה והגזבר, וזאת עפ"י הסכם שנחתם ביום 13/8/03 ומכתב המבקשת מאותו יום שסומנו בדיון ת/1 ו-ת/2, וכי ההסכם ת/2 אושר בישיבת המועצה קודם לחתימתו ברוב קולות הנוכחים. 2. המצהיר מטעם המבקשת הוא ראש מועצה חדש שנבחר לכהונה במבקשת, והחליף את מר מסראווה, החל מ 12/03. בישיבת המועצה טרם בחירתו, הוא התנגד להסכם האמור, וכן לטענתו לאורך כל הדרך, ואף פנה לשר הפנים בבקשה לבטלו. לטענת המבקשת לא רק שאין עליה לשלם השיקים נשוא הדיון, אלא חלה עליה חובה שבדין שלא לשלמם, ואם תשלמם צפויים מאשרי התשלום להיתבע אישית בגין התשלום, שכן מדובר בהתחייבות בלתי חוקית ובטלה, המנוגדת לסעיפים 191 לצו המועצות המקומיות (א), ולסעיף 27 לחוק יסודות התקציב, וזאת בהעדר אישור תקציבי להוצאה החוזית שב-ת/1, ושהשיקים נשוא הדיון ניתנו על פיה. כן נטען שלפי סעיף 10א לפק' המועצות המקומיות (נוסח חדש), אסור היה למבקשת למשוך שיקים דחויים כפי שנעשה כאן, והדבר מלמד על העדר מקור תקציבי להוצאה. כן נטען שמחודש 12/03, רק חתימת המצהיר - ראש המועצה החדש, והגזבר, מחייבת את המבקשת, ובהעדר חתימתם על השיקים נשוא הדיון, אין מקום לשלמם, וכך אף צוין בשיקים. 3. המשיבה טוענת כי אין לאפשר מצב בו החוטא יצא נשכר והיעתרות לבקשה תביא לתוצאה זו. מפנה לת/1, ולפיו מדובר בהתחייבות ברורה ולאחר בדיקת כל הנתונים, החתומה ע"י המוסמכים והמכהנים באותה עת כראש המועצה והגזבר. לסברת המשיבה המבקשת מנסה להתלות בפגמים הנטענים, לצורך התחמקות מתשלום החוב, שמושאו אינו קשור להתחייבות עתידית, אלא להשבת שוויו של מה שהוצהר שהושקע בפועל. המשיבה אינה מסכימה שסעיף 10א. שולל יכולת מועצה מקומית למשוך שיקים דחויים, לטענתה, מדובר בסכום אחד שמטעמי הקלה חולק ונפרס לתשלומים. המשיבה טוענת כי לא היה כלל ביטול מסודר של ההסכם כמתחייב עפ"י דין, אלא ניצול חזרת שיקים מסיבה טכנית, תוך העלאת טענות לפגמים תקציביים ו/או באישור נדרש, בדיעבד, ומתוך מטרה להתחמק מתשלום החוב, כן נטען לחוסר תום לב, שכן עד היום לא הייתה פניה מסודרת מצד המבקשת, להכשיר ההסכם. לגבי סעיף 27 לחוק יסודות התקציב, המשיבה אינה מסכימה שחל, ואם חל אזי רק לגבי סך העולה על 460,000 ₪ הנמוך מן החוב כאן. ולחילופי חילופין יש סמכות להורות על ביצוע התשלום - קיום החיוב, גם אם יקבע שמדובר בהסכם בטל, וזאת מכוח סעיף 31 לחוק החוזים, הדן בסיטואציה מסוג זה. ב) דיון והכרעה 4. בדיון בר"ל, מיום 1/12/04, נחקר המצהיר מטעם המבקשת על תצהירו, במהלכו הוגשו המסמכים ת/1 ו-ת/2, שצוינו קודם. בחקירה אישר המצהיר כי ביה"ס הוחזר למשיבה ב- 1/9/03 כקבוע בהסכם, משמע המשיבה קיימה חלקה עפ"י ההסכם. הפרקליטים סיכמו וכעת ניתנת החלטתי בעניין. 5. אני מחליט לדחות את הבקשה, ואלו נימוקי. לעניין הטענה שעפ"י ס' 10א. לפקודת המועצות המקומיות אין המבקשת רשאית להוציא סדרת שיקים דחויים, אני סבור שדין הטענה להדחות, אומנם עפ"י לשון הסעיף עירייה או מועצה מקומית רשאית להיות צד לשיק הנושא עליו יום הוצאתו למעשה ..., דהיינו ההרשאה היא למתן שיק למועד יום הוצאתו ולא למועדים דחויים כפי שנעשה כאן, (בסדרה של 9 שיקים), ואולם מ-ת/1, מכוחו ניתנה סדרת השיקים, ומן הדיון עולה שהמשיבה קיימה חובתה עפ"י ההסכם והשיבה למבקשת את ביה"ס שאותו הפעילה ועד 1/9/03. חיוב נגדי לחבות זו, שקוימה, הוא תשלום סך 526,000 ₪ ע"י המבקשת, ובגין סכומים שהשקיעה המשיבה בניהול ובהפעלת בית הספר (סעיף 11 ל-ת/1), בפנינו אם כן חיוב אחד, שנפרס ל-9 תשלומים. איני סבור שסעיף 10א. הנ"ל בא למנוע ממועצה מקומית פריסת חוב חוזי במספר שיקים שניתנים מראש, וכאשר תכלית הדבר פריסת חוב, במקום תשלום אחד, למספר תשלומים. בסעיפים 3 ו-4 ל-ת/2 מדובר על חוב אחד, הנפרס על פני מספר תשלומים בשיקים, ואיני רואה בנסיבות אלו, של פריסה מקלה של חוב אחד, מוסכם, עובר למסירת השיקים, פעילות המנוגדת לסעיף 10א. האמור, ולעניין משיכת שיק ליום הוצאתו. 6. הטענה הנוספת הנה כי מדובר בהתחייבות שאין לה כיסוי תקציבי, דבר הטעון אישור השר בכתב (אישור שלא התבקש ולא ניתן), ובניגוד לסעיף 191 לצו המועצות המקומיות (א), ומכאן שההסכם לא נכנס לתוקף, ו/או שההסכם בטל, נוכח סעיף 27(ב) לחוק יסודות התקציב, כאשר ההוצאה הכספית לביצועו לא תוקצבה. עצם העלאת טענה מסוג זה, וכאשר מחד, אין כל פירוט בתצהיר ההתנגדות מדוע אין מדובר בחוב אמיתי (סעיף 7 בתצהיר מתייחס לשאלה זו בכלליות וסתמיות, שאין להסיק ממנה דבר), ומאידך, ברור מן הדיון שהמשיבה קיימה חלקה עפ"י ההסכם ת/1, ואף קבלה מן המבקשת שיקים על פיו, כאשר שלושת הראשונים בגינו נפרעו, ועד למועד בו היה חילופי ראש המועצה במשיבה, מלמדת, על כוון טעון, המנסה להתנער בדיעבד ממחויבות כספית של המבקשת, שמפירותיה נהנתה, ואין פירוט אחר סותר, אך את המשך חיוביה אינה מוכנה לקיים, ובבחינת "החוטא שיוצא נשכר", מן הראוי לנקוט בגישה המצמצמת אפשרות טעון מסוג זה, לאותם מקרים שבאופן בולט האינטרס הציבורי שבטענה, גובר ומאפיל על החיובים מכוח המשפט הפרטי שבין צדדים להתקשרות חוזית. במקרה שבפני לא רק שהאינטרס הציבורי, שבטענת חתימת חוזה ללא כיסוי תקציבי, אינו בולט ו/או גובר, אלא שטענת העדר המקור התקציבי להסכם, כלל לא הוכחה, גם לא לכאורה וכנדרש בשלב דיוני מקל זה (הבר"ל). תצהיר ההתנגדות, בעניין העדר כיסוי תקציבי להסכם, מלבד עצם העלאת הטענה אינו מפרט אותה כלל, וככזה הנו סתמי, ויש לדחותו בבחינת טענת בדים. על חובת הפירוט הקיימת בשלב דיוני זה, אין צורך להרחיב, וזו הלכה ידועה פסוקה ומושרשת. כשם שבעל דין לא יכול לטעון בהתנגדות, לעניין פירעון, שפרע את החוב במזומן - הא ותו לא, אין יכולה המבקשת לטעון כאן שלהתחייבות ב-ת/1 אין כיסוי תקציבי, וללא שום פירוט נוסף בעניין. עיקר תצהיר המבקשת הוא הפניה לסעיפי חוק ומשמעותם לאור אותה טענה נעדרת פירוט. בטרם מסיקים מסקנות משפטיות, ממצב עובדתי מסוים, יש לבסס את אותו טיעון עובדתי, לפחות לכאורה. בתצהיר ההתנגדות לא פורט היקף תקציב החינוך והמועצה לשנה ולחודשים הרלבנטיים, ומה היו הנתונים הכספיים במועד פירעון כל שיק ושיק. המתנגדת הסתפקה בתצהיר כללי של ראש המועצה לגבי העדר תקציב ומבלי שפרשה תשתית עובדתית מילולית מינימלית לשכנוע בנקודה זו, ולרבות מסמכים מינימליים שחזקה שמצויים ברשותה להוכחת טענה זו. בעניין זה ראה החלטת כב' השופטת ניצה מימון שעשוע בת.א 3898/00 שלום כפר סבא קאסם נימר בדראן נ' המועצה המקומית זמר מיום 28/10/04 (פורסם באתר נבו). בעמ' 6 לפסה"ד בפרק א', העדר סעיף בתקציב המאושר של הנתבעת שם נאמר : - "יש לזכור כי המדובר בגרסה המשרתת את האינטרס של הנתבעת, להימנע מתשלום פיצויים לתובע, ועל כן צריכה הטענה להעדר סעיף תקציבי, שלא נתמכה בבדל ראיה ומסמך שעדי ההגנה יכולים היו בנקל להציגם, להבחן בזהירות יתרה. בנדון זה פועל לחובת הנתבעת הכלל הראייתי, לפיו חזקה על בעל דין, שבידו ראיה המשרתת את עניינו, שלא ימנע אותה מבית המשפט, ואם נמנע מלהציגה ללא הסבר סביר - המסקנה הנובעת מכך היא כי הצגת הראיה היתה פועלת לחובתו (ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736). זאת ועוד: "במישור המהותי רשות ציבורית יש לה רק סמכויות שהוקנו לה בחיקוק, אך במישור הראייתי עומדת לזכות הרשות חזקת התקינות (Omnia Praesumuntur Rite Esse Acta). כלומר, על הטוען כנגד תקינות פעולת המינהל להוכיח, שהרשות חרגה מסמכויותיה או פעלה באופן הנוגד את החוק" (כב' השופט ביין בבש"א (חיפה) 9481/00 ועד ההורים נ' המועצה המקומית ערערה, תק-מח 2000(3) 279, 282). הלכה זו עומדת בעינה, גם כאשר מי שמבקש לטעון לחריגה מסמכות היא הרשות עצמה (בהרכבה הפרסונלי העכשווי)." אמת שבשלב דיוני זה אין דוחים בקשה מטעמים שבדרכי ההוכחה, ואולם, אין עסקינן בהעדר ראיות מספיקות, אלא בהעדר תשתית עובדתית מספקת ולכאורית. מסקנתי מן האמור, שבהעדר פירוט מספק, לעניין העדר אישור ו/או סעיף תקציבי להתחייבות שעל פי ההסכם, הטענה נדחית, ומכוחה גם הטענה שהיה צורך באישור השר, לפי צו המועצות המקומיות ו/או שההסכם בטל לפי חוק יסודות התקציב. 7. יצוין ומעבר לצורך כאן, כי באותו פס"ד סברה, כב' השופטת מימון שעשוע לעניין בחינת אישור שר הפנים, להתחייבות הכספית, כנדרש בסעיף 191 לצו המועצות המקומיות, שאין בחסרונו להביא לדחיית טענת מי שמסתמך על החוזה, שכן, בהיבט של העדר אישור השר, כתנאי מתלה להסכם "כאשר הצד שהיה עליו לדאוג לקיום התנאי המתלה, נמנע מלעשות כן (בין במתכוון ובין בשגגה) אין הוא יכול להסתמך על אי קיום התנאי, כעילה לפטור עצמו מחיוביו החוזיים." ובהיבט של אי חוקיות בכריתת ההסכם, והשלכתה על הסעדים הניתנים לתביעה בחוזה בטל, אזי ברגיל, סעד ההשבה ההדדית הוא התרופה המקובלת, להבדיל מקיום שהוא חריג, ופיצוי בגין הפרה שאינו אפשרי כלל, ואולם לדעתה במקרה של אי חוקיות סמויה, שהיא אינצדנטלית לחוזה עצמו, ואינה גלויה וידועה לשני המתקשרים, ניתן גם לפסוק פיצויים במקרה של בטלות חוזה שאינו חוקי (ראה סעיפים 8, 9, 10, 11 לפסק דינה). 8. מבלי לפגוע באמור בסעיף 6, אני סבור שגם אם הייתה מתקבלת בשלב דיוני זה, הטענה כי ההתחייבות נעדרת בסיס תקציבי כדין, עדיין אין בכך להוות הגנה ראויה בנסיבות כאן, שכן כפי שנאמר מצב של חוטא היוצא נשכר בחסות המשפט אינו רצוי, ולפיכך לעניין סעיף 191 הנ"ל ניתן לראות במבקשת, כמי שמנעה את קיום התנאי, באי בקשה לאישורו, וכפי שעלה בדיון, וראה לעניין זה סעיף 28(א) לחוק החוזים חלק כללי. ובאשר לסעיף 27(ב) לחוק יסודות התקציב שתוצאתו בטלות החוזה, במקרה כזה, עפ"י סעיף 21 לחוק החוזים : - "משבוטל חוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה הייתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה, לשלם לו את שוויו של מה שקיבל." משמעות ההתנגדות שהמבקשת מעוניינת לקבל חזרה לידיה את ששת השיקים שהוגשו לביצוע, ושמסרה למשיבה עפ"י ההסכם ת/1, וכנגד עליה להשיב חזרה לידי המשיבה את ביה"ס שקיבלה ממנה עפ"י ת/1 - ראה סעיף 3 להסכם. עניין אחרון זה אינו מעשי או אפשרי, שכן ביה"ס הוחזר למבקשת ומנוהל על ידה מ 1/9/03, בנסיבות אלו משההשבה בעין של מה שהתקבל ע"י המבקשת עפ"י החוזה אינה אפשרית, על המבקשת עפ"י סעיף 21 הנ"ל, ובמקרה של ביטול, גם עקב אי חוקיות, לשלם למשיבה את שווי מה שהיא קיבלה - והוא תמורת השיקים נשוא הדיון. יצוין כי להבדיל מעניין שנדון בבג"צ 6231/92 זגורי נ' ביה"ד הארצי לעבודה בירושלים ואח', פד"י מ"ט (4), בעמ' 749, שם נדון סעד של קיום/ אכיפה במקרה של בטלות עקב אי חוקיות הנובעת מסעיף 29 לחוק התקציב (שעוסק בחריגה לעניין שכר ולהבדיל מהתחייבות גרידא לפי ס' 27 לחוק), שם ביהמ"ש - כב' השו' ברק (כתוארו אז), קבע בסופו של הדיון כי ניתן להורות על קיום חלקי של ההתחייבות שנקבעה כבלתי חוקית, וזאת כחריג לכלל ההשבה, ותוך שימוש ראוי בשיקול הדעת השיפוטי, ובאופן העושה צדק (חלקי) בין הצדדים, בלא מתן הוראה לבצע הסכם בלתי חוקי. כפי שהובהר קודם, חובת תשלום השיקים בעניין שבפני, ולחילופין בלבד, אינה מהווה אכיפת/ קיום הסכם בלתי חוקי, אלא השבת מה שקיבלה המבקשת עפ"י החוזה, כאשר השבה בעין של ביה"ס אינה אפשרית, וכאמור בסעיף 21 לחוק החוזים, במקרה של בטלות עקב אי חוקיות. ג) סוף דבר נוכח כל האמור אני מחליט לדחות את ההתנגדות. הליכי ההוצל"פ יימשכו כסדרם והמבקשת תשלם למשיבה הוצאות הדיון בעניין בסך 22,000 ₪ בצירוף מע"מ, צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. יסודות התקציב