השאלה העיקרית העומדת לדיון היא האם חתום הנתבע בגב השיקים כערב לפרעון השיקים. הנתבע מכחיש שחתם כערב לפרעון השיקים והוא טוען לזיוף בענין זה. הנטל להוכחת חתימת הנתבע כערב מוטל על התובע אולם אין הוא צריך לשאת בנטל מיוחד ודי ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי דהיינו 51%. לעניין זה כל צד הצטייד בחוות דעת של מומחה להשוואת כתבי יד. להלן פסק דין בנושא חוות דעת מומחה להשוואת חתימות - הוכחת זיוף חתימה על צ'ק ע''י חוות דעת: פסק דין התובע אוחז בשני שיקים שמספריהם 1090 ו-1091 ע"ס 50,000 ₪ כ"א שנמשכו מחשבונה של חברת אנור חב' לבניין ונכסים בע"מ (להלן: "חברת אנור") בבנק אגוד לישראל בע"מ אשר הוגשו לביצוע בתיק הוצאה לפועל 0104138717. על פני השיקים מופיעה חותמת של חברת אנור כמושכת השיקים ועליה חתימה אחת.בכל אחד מהשיקים המילים "למוטב בלבד" שבתוך השרטוט מחוקות ובצידן מופיעה חותמת וחתימה עליה. במקום המיועד לרישום זמן הפרעון ישנם מספר תיקונים של התאריך ובצד ישנה שוב חותמת של חברת אנור ועליה חתימה. בגב כל אחד מהשיקים מוטבעת חותמת ובה מצויין : "אני הח"מ על החתום אחרי המילה "הח"מ" מופיע השם עופר כהן בכתב יד הוא שמו של הנתבע בתיק זה (להלן: "הנתבע") מספר ת.ז. הרשום במקום המתאים בכתב יד הוא של הנתבע. כמו כן מופיעה חתימה במקום המיועד לכך. לטענת התובע מי שחתום על גבי חותמת חברת אנור בחזית השיקים הוא הנתבע כמורשה חתימה של חברת אנור והוא זה שגם חתום בגב השיקים כערב. הנתבע מכחיש שחתם כערב לפרעון השיקים והוא טוען לזיוף בענין זה. אין חולק כי בנוסף על השיקים אוחז התובע במכתב התחייבות (ת/4) לתשלום חוב מיום 3/5/01 שבו אישרה חברת אנור כי היא חייבת לו סך של 51,250 דולר וכי מי שחתום עליו בצרוף חותמת חברת אנור הוא הנתבע ומנהל חברת אנור מר ברק יהושע. דיון ראשית מן הראוי להגדיר ולהדגיש את המחלוקת שבין הצדדים וזאת לאור טענות שנטענו בסיכומי ב"כ הנתבע. הנתבע נחקר בפני כב' הרשמת (כתוארה אז) ע. ברקוביץ במסגרת ההתנגדות שהגיש (בש"א 102134/02) ולשאלת ב"כ התובע אישר שהחתימה המופיעה בכל אחד מהשיקים הנדונים ליד חותמת חברת אנור כמושכת השיק היא חתימתו כך גם ליד מחיקת המילים למוטב בלבד וליד המקום המיועד לרישום תאריך הפרעון. בית המשפט בקבלו את ההתנגדות הדגיש כי זה נעשה "לאור טיב הטענה של המבקש,הטוען לזיוף חתימתו כערב ולאור יתר הטענות שבתצהיר". כבר על פי החלטה זו צריך היה להיות ברור לנתבע כי חתימותיו בחזית השיקים אינן נושא לדיון במשפט גופו. ואכן הנתבע בתצהיר עדותו הראשית לא טוען דבר לענין חוסר אמיתות חתימותיו בחזית השיקים. נהפוך הוא,בסעיף 13 לתצהירו הוא מציין במפורש "חתימתי (המקורית,לא המזויפת) בחזית השיקים...מופיעה במקום המיועד לחתימת מושך השיק בצירוף חותמת החברה". לאור זאת יש לתהות ולא לקבל את גרסתו של הנתבע כפי שעלתה בחקירתו הנגדית לפיה החתימה על השקים הנדונים כמושך נראית כחתימתו וכיום בדיעבד קשה לו לדעת בדיוק על איזה שיקים חתם (עמ' 12 ש' 19 לפרוטוקול) ואשר מצאה ביטוי בסיכומי בא כוחו. משאישר הנתבע את חתימתו בחזית השיקים נתפס הוא על הודאתו ועל כן פטור התובע מהוכחת עובדה זו. אם כן, השאלה העיקרית העומדת לדיון היא האם חתום הנתבע בגב השיקים כערב לפרעון השיקים. הנטל להוכחת חתימת הנתבע כערב מוטל על התובע אולם אין הוא צריך לשאת בנטל מיוחד ודי ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי דהיינו 51%. לענין זה כל צד הצטייד בחוות דעת של מומחה להשוואת כתבי יד. מטעם התובע הוגשה חוות דעת של הגב' אורה כבירי ומטעם הנתבע הוגשה חוות דעת של יצחק חגג. הנני דוחה על הסף את נסיונו של ב"כ הנתבע בסיכומיו להטיל דופי באמינותה ומקצועיותה של הגב' כבירי באמצעות צירוף פסקי דין בהם ביכרו את חוות דעתו של מר חגג על פני חוות דעתה ופסקי דין בהם חיוו מותבים שונים את דעתם על חוות דעת שהוציאה הגב' כבירי. תקיפת אמינותו של עד צריכה להיעשות במהלך עדותו שכן בכל מהלך שכזה יש הכרח בהצגת עובדות בפני העד . כיצד יכולה למשל הגב' כבירי להתמודד עם פסקי הדין שצורפו ?! בית משפט לא יעשה מלאכתו נאמנה אם יקבע כי עד הוא לא אמין על סמך מה שנאמר עליו בדיון אחר ושונה . מלאכת ההתרשמות מעד נתונה בידי המותב שבפניו מעיד העד על פי הנסיבות המובאות בפניו באותו דיון. עד כמה מסוכן ולא נכון להכריע בדרך בה מציע ב"כ הנתבע ניתן לראות בפסקי הדין שהמציא ב"כ התובע המקבלים את חוות הדעת של הגב' כבירי. האם צריך בית משפט זה כעת לבוא ולשקול את פסקי הדין השונים? התשובה חייבת להיות שלילית. בנוסף,לא ברור כיצד טענה זו כנגד אמינותה ומקצועיותה של הגב' כבירי מתיישבת עם אמירת מר חגג בפני המכיר במומחיותה של כבירי עד כדי כך שהוא מוכן אפילו לקחת אותה כמומחית מטעמו במשפט שלו (ע' 19 ש' 23-22). במקרה דנן סבור אני שהתובע עמד בנטל להוכיח את חתימתו של הנתבע כערב. גב' כבירי לקחה בחשבון את העובדה כי קיימות על השיק חתימות של הנתבע במקום המיועד לחתימת המושך ,על יד ביטול המילים "למוטב בלבד" וליד תיקון התאריך. גב' כבירי השוותה את כתב היד והחתימות הנ"ל לעוד מסמך (מכתב ההתחייבות). גב' כבירי מצאה כי מבנה האותיות וסגנון הכתיבה של המילים "עופר כהן" בגב השיק זהה למבנה האותיות וסגנון הכתיבה של המלים "חמישים ואחד אלף וכו'" על מכתב ההתחייבות ולמילים "חמישים אלף" על כל אחד מהשקים הנ"ל. לגבי החתימות - מצאה גב' כבירי זהות בין החתימות על פני כל אחד מהשקים הנ"ל והתיקונים שעליהם וכן במכתב ההתחייבות לבין החתימות שבגב השקים הנ"ל מתחת לשם עופר כהן בדף הסריקות המצורף וניתן לדעתה לראות את האפיונים הזהים של החתימות. כמו כן טוענת גב' כבירי כי הנתבע כתב את המילים "עופר כהן" ואת ת.ז. שמתחת לשמו. מר חגג ערך בתאריך 5.1.05 הכתבה לנתבע וקיבל ממנו דוגמאות חתימה וכתב יד באקראי לטענתו בסמוך לתאריך השיקים שבמחלוקת.הוא לא מצא זהות אלא ניגודים בתכונות כתב היד ביחס למבנה האותיות ומבנה הספרות. שני המומחים נחקרו על חוות דעתם בחקירה נגדית. לטעמי יש להעדיף את חוות דעתה של גב' כבירי על פני חוות דעתו של מר חגג. מן הראוי לציין כי כבר בחוות דעתו מציין מר חגג כי קיים דמיון לכאורי בין חתימת הנתבע לבין החתימות בגב השיקים אך לטעמו הדבר נובע מהנסיון לחקות את חתימתו של הנתבע שנעשה ע"י אדם שהכיר את חתימתו. בנוסף באופן תמוה לא בדק ולא השווה מר חגג את החתימות בגב השיקים עם החתימות בחזית השיקים, שהנתבע הודה כאמור שהן שלו, ועם חתימתו של הנתבע במכתב ההתחייבות(ע' 17 ש' 17-15). ואם תאמר שהוא לא נתבקש לעשות השוואה כזו הרי הנתבע נמצא כמי שמנסה להטות שלא כדין את חוות הדעת לטובתו . מר חגג עצמו מאשר כי דוגמאות חתימות באקראי טובות וחשובות יותר מדוגמאות חתימות מוכתבות אך מאשר כי ראוי לראות את האדם כיצד הוא כותב אולם מאידך מוסיף כי "אין ספק שאדם יכול להחליט לשנות את חתימתו לחתימה שונה ואחרת לגמרי ואפשרות כזו תמיד קיימת". האם גם אז יטען מר חגג כי זה נסיון לחקות את החתימה?! שורת ההגיון מחייבת שבבדיקה שנועדה לקבוע אם חתימה היא חתימתו של פלוני ישנה חשיבות למועד בו נעשו דוגמאות החתימה האקראיות אשר אותן משווים לחתימה שבמחלוקת. ככל שדוגמאות החתימה סמוכות בתאריך למועד החתימה הנטען כך תעלה רמת הוודאות במסקנה. במקרה דנן החתימות השנויות במחלוקת נעשו בשנת 2001 ואילו המסמך הכי מוקדם שהיה בידי חגג היה משנת 2003 וההכתבה שביצע מר חגג לנתבע היתה בשנת 2005 ,כארבע שנים אחר כך.בנוסף גם חוות הדעת עצמה נערכה רק ארבעה חודשים אחרי ההכתבה. פרקי זמן אלה מעמידים בספק את מסקנתו של מר חגג כי זו לא חתימתו של הנתבע. יצויין כי מר חגג היה זהיר כאמור וקבע שיש דמיון לכאורי. מנגד הגב' כבירי בדקה את מכתב ההתחייבות ואת החתימות האחרות בחזית השיקים אשר נעשו בסמיכות זמנים נטענת לחתימה בגב השיקים ומצאה התאמה.היא נשאלה "האם נכון לומר כי דוגמאות כתבי יד להבדיל מחתימות, שהיו בידיך היו אך ורק הטקסט שמולא בשני השקים נשוא התביעה ובכתב ההתחייבות? והשיבה: "זה נכון שהיה לי. אבל זה זהה לחלוטין למילים "עופר כהן" גם הסכומים. הגודל, התנועה, הרווחים הכל זהה" (ע' 24 ש' 17-20). היא בחנה לא רק את החתימה עצמה שבגב השיקים אלא גם את כתב היד שמעל החתימה והגיעה למסקנה שזהו כתב ידו של הנתבע דבר שמר חגג לא טרח לבדוק.זיהוי כתב יד זה ככתב ידו של הנתבע מחזק את הגרסה כי חתימת הנתבע היא שמופיעה בגב השיקים. אני מוצא שחוות הדעת של מר חגג נערכה באופן מגמתי בהתעלם מנתוני תיק זה אשר חייבו בדיקה מקיפה יותר. באשר לשאר העדויות ונסיבות מסירת השיקים. עדותו של הנתבע מעוררת סימני שאלה בעוד שלטעמי עדותו של התובע היתה ברורה , פשוטה והציג את מצב הדברים כהוויתו. הנתבע מנסה להציג עצמו כעובד שכיר של חברת אנור וכי עקב כך אין זה סביר שהוא יחתום על ערבות אישית. כך,מציין הנתבע בסעיף 7 לתצהירו כי במסגרת תפקידו בחברה ולאור מינויו לפרקי זמן מסויימים בלבד כמורשה חתימה על ידי החברה ועבורה ,היה בין תפקידיו השונים,כתיבת וחתימת שיקים שמשכה החברה ואלה נחתמו בצרוף חותמת החברה. בעדותו הוא ציין כי הוא מורשה חתימה של חברת אנור.הנתבע לא טרח בתצהירו להסביר על שום הוא מורשה חתימה כשהוא אינו בעל מניות בחברת אנור ולכאורה אינו מנהלה. והנה בסעיף 7.1 לסיכומי הנתבע מופיע הסבר עובדתי לכך והוא שנוצר צורך לכך עקב היעדרותו התכופה של ברק ממשרדי חברת אנור לצורך הטיפול באתרי בניה שונים ברחבי הארץ. מעבר לכך שמדובר על עובדות שמקומן היה בתצהיר הנתבע ועל כן אין להתייחס אליהן הרי יש בהעלאת עובדות אלה כדי להעלות תמיהה רבתי כיצד זה חותם הנתבע על מסמך ההתחייבות יחד עם ברק. כאשר ברק נמצא מה הרציונל העומד מאחורי חתימת הנתבע שהינו רק שכיר בחברה כטענתו? סביר להניח שמעמדו של הנתבע בחברת אנור לא היה כשל שכיר גרידא. ככל הנראה הוא היה מעורב במהלכים בניהול החברה אשר גרמו לו לחתום על מכתב ההתחייבות ואף לרשום את הפרטים בכתב ידו בגוף כתב ההתחייבות. זאת ועוד, טוען הנתבע בסעיף 9 לתצהירו כי ביום 21.1.01 נגנבו ממשרדי חברת אנור שיקים שונים של החברה וכי תלונה על כך למשטרה הוגשה ע"י ברק ביום 23.1.01 . העתק התלונה צורף לתצהירו כנספח "ג". עיון בתלונה מלמד כי בתאור הרכוש מצויין "ראה נספח". נספח זה לא צורף כך שלא ניתן לדעת בוודאות על איזה שיקים נסובה התלונה ואם השיקים הנדונים נכללים בה אם לאו. בהמשך באותו סעיף מציין הנתבע כי "לאחר הגניבה מסר לי ברק ,כי בין השיקים שנגנבו,היו השיקים לגב' קאופמן ושיקים נוספים". רק לשם השלמת התמונה יצויין כי טענת הנתבע היא שהשיקים הנדונים היו מיועדים לגב' קאופמן שהיא אחותו של ברק ובעלת מניות בחברה (סעיף 8 לתצהירו). הגב' קאופמן לא הובאה לעדות מטעם הנתבע . מר ברק לא הובא אף הוא לעדות מטעם הנתבע אולם בהסכמה הוגש פרוטוקול הדיון בבש"א 104773/02 בו נחקר מר ברק על תצהירו שהוגש בתמיכה להתנגדות חברת אנור לביצוע שני השיקים הנדונים ועוד שני שיקים נוספים(ת/3). באותו דיון ציין מר ברק כי שיקים אלה נמסרו בזמנו לתובע אך הוחזרו על ידו לאחר שסיכמו את החוב באותו מכתב התחייבות. ברק הניחם במגירה ומשם לטענתו נגנבו. מוזר ותמוה כיצד זה שיקים אלה חזרו בחזרה לתובע שהרי נגנבו כנטען אף שיקים נוספים ולא רק השיקים הנדונים. התובע מצידו אישר כי הנתבע במועד מסירת מכתב ההתחייבות ביקש את השיקים הנדונים כי "מה שהיה חשוב לו שהוא היה חתום בערבות אישית" (ע' 8 ש' 10) וכי הסיכום היה שברגע שימכרו את הדירה המצויינת במכתב ההתחייבות וישלמו את סכום החוב יוחזרו השיקים. לטענת הנתבע עיסוקו של התובע הוא במתן הלוואות (סעיף 4 לתצהיר הנתבע). משום כך הגיוני וסביר להניח שהתובע מכיר ביתרונות שיש לשיק על פני התחייבות חוזית רגילה ועל כן נראה בלתי סביר בעליל שהתובע יחזיר שיקים שברשותו כנגד מכתב התחייבות בלבד. טוען הנתבע כי בחתימתו ליד תאריך הפרעון בצרוף חותמת החברה התכוון לתקן את תאריך הפרעון ל- 21.3.01 אולם ספרת החודש שונתה תוך כדי זיוף ל "4" מתוך כוונה שלא לחרוג מתקופת 6 החודשים שהיתה מביאה לכך שהשיקים יסורבו רק משום חלוף הזמן. ברק בדיון שהתקיים בענין התנגדות חברת אנור העלה טענה זו ע"י ב"כ החברה אולם טענה זו למעשה נדחתה שעה שההתנגדות נדחתה על כל מרכיביה. הנתבע בתלונתו במשטרה על זיוף בתאריך 11.1.02 (נספח ו' לתצהירו) לא טען דבר לגבי זיוף בחזית השיקים. כדבריו, "לא הייתי אמור להתמודד בשם החברה אם חייבת או לא"(ע' 15 ש' 5). כלומר הנתבע גילה דעתו כי הוא למעשה מתגונן רק על עצם חיובו כערב ולא תוקף את עצם החיוב הנערב העולה מן השיקים. אם כך , לא ברור מדוע מועלית כעת טענה בענין זה בפרט כאשר מר ברק מנהל בחברת אנור אישר את החוב על פי אותם שיקים? על כן הנני דוחה הטענה בענין זה. טענה נוספת שהעלה ב"כ הנתבע בסיכומיו היא היותו של הנתבע ערב יחיד. טענה זו מוטב היה שלא תועלה בסיכומים מאחר וזו כבר הועלתה במהלך קדמי המשפט ובגינה נתבקש תיקון כתב הגנה וזו נדחתה בהחלטה מיום 19.4.05. סיכום לאור כל אמור לעיל הנני מקבל את התובענה השטרית כנגד הנתבע ומחייב את הנתבע לשלם לתובע את סכומי השיקים הנדונים בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 21.4.01 ועד ליום התשלום המלא בפועל. הנני מורה על חידוש הליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבע בתיק הוצאה לפועל מספר 0104138717 לגביית מלוא החוב הפסוק. הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הוצאות המשפט וכן אגרת בית המשפט בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום שבו הוצאה ההוצאה /שולמה האגרה ועד ליום התשלום המלא בפועל ע"י הנתבע. הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בצרוף מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.מסמכיםחוות דעת מומחהמומחהחוות דעת