פקידת הבנק שטיפלה בחשבון בעת שנערכה ההמחאה הבנקאית פרשה מתפקידה ואת מקומה מלאה פקידה אחרת ש"גילתה" את הוראת התובעת מהחודש הקודם ודאגה לביצועה, מבלי להיות ערה לכך שההוראה הזו כבר בוצעה. להלן פסק דין בנושא חיוב כפול של לקוח בנק בשל טעות פקידה: פסק-דין 1. ב-19.5.03 חייב הבנק הנתבע (להלן: "הבנק") את חשבונם של התובעים בסכום של 20,500$ לשם הוצאת שיק בנקאי לפקודת חסן מאזן - הוא צד ג' 2 (להלן: "מאזן"). הבנק הודיע לאילן קרמר, הצד השלישי מס' 1 (להלן: "קרמר"), שההמחאה הבנקאית עבור מאזן מוכנה; קרמר הודיע למאזן על דבר ההמחאה אשר ממתינה לו, וזה נטל מהבנק את ההמחאה והגיש אותה לפירעון. כל הפעולות הללו של הבנק בוצעו על פי הוראות בפקס שהתקבלו אצלו ב-15.5.03, מהתובעת 1. ב-5.6.2003 חזר הבנק על אותן פעולות בדיוק: חייב את חשבון התובעים ב-20,500$, הוציא שיק בנקאי לפקודת מאזן, והודיע לקרמר כי השיק עבור מאזן מוכן. גם הפעם נטל מאזן את ההמחאה, וזו נפרעה, אלא שבפעם הזו התברר שהוצאת ההמחאה וחיוב החשבון לכיסוייה, נעשו בשוגג. הפקידה שטיפלה בחשבון בעת שנערכה ההמחאה הבנקאית ב-19.5.2003 פרשה מתפקידה ואת מקומה מלאה פקידה אחרת ש"גילתה" את הוראת התובעת מהחודש הקודם ודאגה לביצועה, מבלי להיות ערה לכך שההוראה הזו כבר בוצעה. חשבונם של התובעים חויב אפוא פעמיים בסכום של 20,500$, על יסוד ההוראה היחידה מה-15.5.2003. 2. משעמדו התובעים על דבר החיוב הכפול בחשבונם - היה זה בראשית חודש אוגוסט 2003 - פנו מיד לבנק בדרישה להשיב להם את הסכום שבו חויב חשבונם שלא בהוראתם. הבנק השיב לתובעים במכתב מה-24.8.03 (נספח ד לתצהיר התובעים), שהעניין בבדיקה ועד שתגובש עמדתו, הם מתבקשים לפנות לקבלן ולדרוש את החזר הכסף או את קיזוזו על מנת להקטין את הנזק וכן, לסייע בידי הבנק בתאום פגישה עם קרמר ומאזן. פגישה כזו עם הבנק לא התקיימה, ומשדרישת התובעים לא נענתה, הוגשה תביעה זו. התובעים מבקשים לחייב את הבנק להשיב את המצב לקדמותו "ולמלא את החסר בחשבונם... ולפצות את התובעים בגין רשלנותו, מעשיו ו/או מחדליו של הבנק" (סעיף 18 לכתב התביעה). הבנק מודה אומנם שהחיוב הנוסף בסכום של 20,500$ בוצע בטעות, אך סבור שהוא פטור מהשבתו לתובעים, או במקרה הגרוע - שהוא זכאי לשיפוי מלא בגינו מקרמר שהודיע למאזן על דבר ההמחאה שממתינה לו, וממאזן שנטל את ההמחאה והגיש אותה לפירעון. משהוגשה התביעה, שלח אפוא הבנק הודעות צד ג' לשני האחרונים. כנגדם טוען הבנק, בין היתר, שאם הופרה התחייבות כלשהי כלפי התובעים "הרי הפרה זו נגרמה בעקבות התרמית, חוסר תום הלב והצגת מצגי השווא של הצד השלישי, אשר שימש כשלוח של התובעים, ובעצם הסכמתו לקבל את השיק הבנקאי ולעשות שימוש בכספים נשוא השיק, יצר בפני הבנק מצג כי הוא פועל עפ"י הוראה מפורשת של התובעים". אין צריך לומר, שהצגת הדברים כך היא היפוך יוצרות מוחלט. הבנק - שלוח של התובעים בעצמו, "ממנה" להם שלוחים; טועה ובעצם מטעה, אך תולה את האשם במי שפעל על סמך טעותו. מכל מקום, בישיבת ההוכחות הראשונה, עוד טרם הושלמה החקירה הנגדית של קרמר, הודיע בא כוחו של מאזן - הצד השלישי 2 - כי הוא מושך את התצהיר של מרשו. בישיבת ההוכחות השניה שבה נשמעו גם סיכומי הצדדים, הודיע ב"כ הבנק כי הוא חוזר בו מהודעת צד ג' כנגד קרמר. 3. האירועים שהניבו את התביעה כאן התרחשו על רקע הדברים הבאים: בני הזוג שחר החליטו להשתקע בארץ ולבנות את ביתם בקיסריה. הבניה, שככל הנראה לא הסתימה עד היום, בוצעה בחלקה בעוד התובעים מתגוררים בחו"ל. את שירותיו של קרמר, מהנדס במקצועו ושכן לעתיד, שכרו התובעים על מנת שיפקח על הבניה. הלה הפנה אותם לקבלן מאזן, ועמו התקשרו התובעים בהסכם פאושלי להקמת השלד, תמורת סכום כולל של 205,000$. על פי ההסכם, היה על התובעים לשלם את הסכום האמור ב-9 תשלומים לפי התקדמות הבניה, כשתקופת הבניה מתחילה בספטמבר 2002 ומסתיימת תוך מחצית השנה לאחר מכן. (סעיף2 לנספח להסכם - נספח ה לתצהיר התובעים). בבנק ניהלו התובעים חשבון דולרי, ממנו שולמו למאזן, הכספים על חשבון התמורה בגין הבניה. מכיוון שהתובעים התגוררו בעת ההיא בחו"ל גובש נוהל לפיו: קרמר מודיע לתובעים על גמר שלב משלבי הבניה; התובעת משגרת בפקס לפקידה שמטפלת בחשבון התובעים בבנק הוראה להכין שיק בנקאי לפקודת מאזן ולהודיע לקרמר שהשיק עבור מאזן מוכן; הפקידה מודיעה לקרמר טלפונית שהשיק מוכן, קרמר מודיע למאזן, והלה מתייצב בבנק ומקבל לידיו את השיק. לקרמר היה אפוא תפקיד של "איש קשר" למסירת הודעה בעלת אופי טכני בלבד מאת הבנק, למאזן. הוא לא היה מוסמך ליתן לבנק הוראות כלשהן ביחס לחשבונם של התובעים וכפי שהתברר, הוא גם לא נהג לנהל מעקב בעניין התשלומים שבוצעו בפועל למאזן, מחשבונם של התובעים. עם פירעון השיק הבנקאי שהוצא ב-19.5.2003, שולם למאזן ע"ח התמורה לפי ההסכם סכום כולל של 184,500$, ועם פירעון ההמחאה השניה שהוצאה בשוגג, שולם לו למעשה התשלום האחרון על פי ההסכם, שאותו הוא היה זכאי לקבל רק "בגמר סופי לאחר אישור המפקח" (סעיף 11 לנספח להסכם). 4. מאזן שמשך את תצהירו, טוען שהתשלום השני של 20,500$ הגיע לו כבר אז כששולם בגין עבודות נוספות שהוזמנו, וכי קרמר אישר זאת לתובעים במכתב מיום 26.5.2003. ( מכתב זה צורף גם לכתב הגנתו, כנספח 1). הבנק אומר בתצהירו שהוא אינו יודע מה היה המצב לאמיתו, ונתלה בטענה זו כאחת משתי האפשרויות אשר מכוחן יש לפטור אותו לדעתו, מכל חבות כלפי התובעים: או שהתשלום השני בסך של 20,500$ כבר הגיע למאזן משום שהסתיים שלב בבניה ולתובעים לא נגרם כל נזק, או שהתשלום הזה לא הגיע למאזן, אך לבנק לא הייתה דרך לדעת זאת שהרי קרמר ומאזן יצרו כלפיו מצג הפוך. מכיוון שכך, הם שצריכים להשיב לתובעים את הסכום שבו חוייב חשבונם בגין השיק הבנקאי המיותר (סעיף 24 לתצהיר מטעם הבנק). אלא שהתובע טוען, שהמכתב מה-26.5.2005 בעניין העבודות הנוספות, כלל לא הגיע לידיו, וכי הוא לא היה אמור לקבל מכתב כזה משום שהעבודה לא התקדמה (פרוטוקול מ-8.5.2005, עמ' 9). לטענות הללו יש רגליים. קודם כל הן נתמכות בדברי קרמר שהתכחש לכך שהוא אישר תשלום נוסף למאזן: "הייתי בטוח שמדובר בביצוע תשלום בגין אישור שהעברתי להם מספר שבועות קודם לכן. איש לא אמר שמדובר בתשלום כפול ונוסף" ובהמשך: "אישרתי למשפחת שחר על שלב מסויים. לא אישרתי את התשלום השני במכתב נוסף" (פרוטוקול מ-8.5.2005 עמ' 22). שנית, מה שנראה לכאורה כמאושר לפי נספח 1, הוא רק תשלום של 2,000$ (או 3,750$) עבור "עבודות שבוצעו". החלק השני של נספח זה הוא הצעת מחיר אשר מתייחסת ל"עבודות נוספות: שבביצוע", שמרביתן, כלולות בהסכם נוסף שנעשה עם מאזן ב-28.8.2003 - כמעט 3 חודשים לאחר שקיבל את השיק הבנקאי שהוצא בטעות. עם כל זה, עניין מכתבו של קרמר מה-26.5.2003 שרוי באי בהירות. מכתב כזה לכאורה קיים - מפי התובע אנו גם יודעים שהמכתב הוצג לפניו בעת שהגיע לארץ ביולי 2003 (פרוטוקול מ- 8.5.2005 עמ' 9) ואם כך, עבודות נוספות הוזמנו, ומאזן יכול היה להניח שאכן אושר לו תשלום נוסף, אם לא עבור עבודות שכבר בוצעו, כי אז על חשבון "עבודות בביצוע". 5. למרות שהתובעים עמדו על טעותו של הבנק בתחילת חודש אוגוסט 2003, נעשו בינם לבין מאזן 3 הסכמים נוספים שעניינם השלמת עבודות, תוספות ושינויים - הראשון שבהם נעשה ב-28.8.2003, ושני האחרים בנובמבר ודצמבר אותה שנה. הבנק רואה בהסכמים הללו הוכחה מוחצת לכך שלתובעים לא נגרם חסרון כיס עקב טעותו, משום שאין בהם כל אזכור לתשלום המיותר לכאורה שמאזן קיבל, ואם כך חזקה על התובעים שהתשלום הזה, הובא בחשבון במסגרת ההסכמים הללו וקוזז מהסכומים הנוספים שהובטחו למאזן. מאזן, יש לציין, נדרש לבסוף על ידי התובעים לפנות את אתר הבניה (מכתבם למאזן מפברואר 2004 סומן נ/7), וכחודשיים לאחר פיטוריו התקשרו התובעים עם קבלן אחר, שאף הוא לא סיים את הבניה. 6. אף אחד מהמעורבים במחלוקת זו, ומאזן בכללם, אינו טוען שהתשלום האחרון לפי ההסכם המקורי "הגיע לפרקו" בעת שנפרעה ההמחאה השניה בסכום של 20,500$. ואולם, קרמר הסביר בעדותו, שהתשלום בסכום של 20,500$ לא היה בסופו של דבר "כסף זרוק", אלא רק תשלום שהקדים את זמנו (פרוטוקול מה-13.9.2005 עמ' 7), ואף התובע 2 משנשאל: "אילו מאזן היה מבצע את כל העבודה כמה כסף היה צריך לקבל על פי ההסכם" השיב: "הוא היה צריך לקבל 250,000$. הוא קיבל בפועל 241,770$. ומשנשאל: "הסכום הזה כולל התשלום של 20,500 $", הייתה תשובתו: "נכון. אך באותה נשימה הוסיף: "50% מהבניין הוא לא סיים בכסף הזה". סיים או לא סיים, העובדה היא שמאזן קיבל בפועל למעלה מהתמורה המוסכמת לפי ההסכם המקורי. על יסוד זה, טוען ב"כ מאזן שאין לבנק כל עילת תביעה כלפי מרשו, והצדק עמו. אם בסופו של דבר היה מאזן זכאי לקבל מהתובעים סכום העולה על התמורה המוסכמת לפי ההסכם המקורי ואף קיבל בפועל סכומים העולים על הסכום האמור, מובן שאפילו מדובר בכסף ששולם ונתקבל בשעתו עקב טעות, אין הוא חב כיום בהשבתו. הסכום הזה הגיע לו כחלק מהתמורה בהסכם המקורי, וגם אם לא היה זכאי לקבלו בפועל בעת שקבלו, הוא נעשה זכאי לכך לאחר מכן. (וראה בסוגיה זו: ע"א 292/68, יעקב יפת ושות' בע"מ נ' הרולד איסטווד, ו-2 אח', פ"ד כג(1) 604). אם מאזן פטור מהשבה, אין מקום לחייב את הבנק בהשבת הסכום שבו חייב את חשבון התובעים לצורך הוצאת השיק הבנקאי השני. אך האם מתחייבת מכך המסקנה שהבנק פטור מכל חבות כלפי התובעים, כטענתו. 7. אין חולק שהבנק לא היה רשאי לפעול בחשבונם של התובעים ללא הרשאתם, ומשפעל כך, הגם שהדבר נעשה בשוגג, היה זה מחובתו לעשות לתיקון המעוות. העובדה שהבנק לא העשיר את עצמו - טענה שהבנק חוזר ושונה במקרה הזה - אינה פוטרת אותו מהחובה הזו. ההלכה היא ש"בנק אינו רשאי לעשות בחשבון לקוחו ככל שיעלה על רוחו... אין הבנק רשאי לעשות דין לעצמו ולהעביר כספים מחשבון הלקוח לחשבון אחר אלא על דעתו ובהסכמתו של הלקוח או בהסתמך על הוראת הסכם או הוראות דין (הנשיא מ. סלוצקי, בע"א(חיפה) 219/95 - חתאם דאו ואח' נ' בנק ערבי ישראלי, תק-מח 96(3),950). על המובן מאליו הזה חוזרת כב' השופטת ט'. שטרסברג -כהן בע"א 868/90: "אשר על כן, אם המשיכה מהחשבון על ידי שטרן נעשתה שלא בהרשאת לקוח, חייב הבנק להשיב את הסכום שנמשך" (ע"א 868/90 הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) נ' רג'ואן - שמחוני, שותפות בלתי רשומה ואח', פ"ד מח (3),416). דומה שלא יהיה זה מוגזם לקבוע שהצפייה הסבירה מבנק אשר מכיר בכך שחייב את חשבון לקוחו עקב טעות היא, שלא יאלצו לפנות לערכאות רק על מנת שבהזדמנות הזו יוכל הבנק לשלוח הודעת צד ג' למי שזכה בכספים עקב טעותו, כפי שנהג הבנק במקרה הזה. העדה מטעם הבנק נשאלה בהקשר זה בחקירה נגדית: "כשקורה טעות, איך מתקנים אותה. מה הפיתרון של הבנק" על כך השיבה: "יש מיליונים של פתרונות" (פרוטוקול מה-8.5.2005, עמ' 20). הבנק, במקרה הזה בחר ללא ספק בפיתרון אשר מכביד על הלקוח וכבר בזה הגדיל את נזקיו, ובניגוד לטענתו - לתובעים כן נגרם נזק עקב טעותו הרשלנית, גם אם לא במלוא הסכום שבו חויב חשבונם. 8. התובע טוען שהוא הגיע לארץ ביולי 2003, ומצא שאתר הבניה נטוש. הוא מייחס את העובדה הזו מטבע הדברים לכך שמאזן כבר קיבל את התשלום האחרון שהגיע לו לפי ההסכם. לדבריו, ההסכמים המשלימים שהראשון שבהם נעשה באוגוסט 2003, הם בעיקר תולדה מכך שבשל הקדמת התשלום האחרון, נעשו התובעים שבויים בידיו של מאזן ונאלצו מעת לעת להיכנע לדרישותיו הכספיות. הגם שברור שאי אפשר להעמיס את כל מסע התלאות של התובעים על הטעות של הבנק, הדעת נותנת שביצוע התשלום האחרון טרם זמנו, אכן עיכב את הבניה, גרר עלויות נוספות וכפה עליהם אילוצים ביחסיהם עם מאזן. לאלה יש הד גם בדבריו של קרמר. הוא שניסח את 2 ההסכמים הראשונים מתוך 3 ההסכמים המשלימים ופעל לדבריו כמפשר בין הצדדים, היה מוכן בכל זאת לומר: "הנזק היחידי שרצו עמדת כוח מהקבלן וידרשו דברים מהקבלן. כושר המיקוח שלהם עם הקבלן נשמט" (פרוטוקול מה-8.5.2005, עמ' 24). הוא מאשר שיעץ לתובעים "להתפשר ולהתקדם על מנת לסיים את הבית" (פרוטוקול מה-13.9.2005 עמ' 9). אלא שמה שמכונה על ידי קרמר "הנזק היחידי" גם הוא נזק, כשמדובר בתשלום אחרון לקבלן בניין, ויכול אף לעלות כדי נזק כספי משמעותי במקרים מסוג זה. בין היתר מתברר, וזוהי הדוגמא הבולטת ביותר, שבאותה עת ציר מרכזי במחלוקת שבין התובעים לבין מאזן, היו 31 עמודים עם כותרות וקרניז מעוצב אשר מקיפים את הבית. האלמנטים האלה נכללים בהסכם המקורי שהוא כאמור הסכם פאושלי (סעיף 4 לנספח להסכם הנ"ל). ואולם, בהסכם המשלים מ-28.8.2003 הוסכם על תוספת משמעותית ביותר של 15,000$ עבור הכותרות. אלה אגב לא סופקו גם לאחר ההסכם השני שנעשה בנובמבר 2003, כפי שעולה מתנאי התשלום שנקבעו בהסכם זה ומ"הקבלה" מה-4.12.03 בדבר העברת כסף על חשבון הכותרות לידיו של קרמר - עדיין בנאמנות עד להתקנה סופית. יתכן שהוויכוח בין התובעים למאזן בנושא זה היה פורץ בכל מקרה - הכריע בעניין קרמר, ולטובת מאזן, אבל גם הוא מודה כאמור שהתובעים כבר היו באותה עת בעמדת חולשה "מול" מאזן, וכי הוא אף האיץ בהם להתפשר עמו. הנזק הזה הוא כולו באחריות הבנק. פועלו הרשלני מקים לתובעים הן עילה חוזית והן עילה נזיקית, ואין הוא יכול לגלגל את הפיצוי בגינו על צד ג'. מאזן הוטעה על ידי הבנק ולא ההפך - הבנק לא יכול להיוושע מהטענה שלא היה לו יסוד להניח שהוא מבצע שנית הוראה שכבר בוצעה משום שמאזן לא הודיע לו שהכסף אינו מגיע לו - גם לא הוכח שהייתה למאזן סיבה לחשוד בכך - ומה שמאזן קיבל בסופו של דבר מהתובעים, הוא קיבל במסגרת ההסכמות שהושגו עמם. במקרה הזה, לא ניתן לקבוע את חלקו של הבנק בנזקם של התובעים, אלא על דרך של אומדנא (לפסיקה בדרך זו ראה: רע"א 2790/04, אילן בן מלך נ' בנק כללי לישראל בע"מ, תק-על 2005 (2),2963), ולאור מכלול הנסיבות נכון לדעתי להעמיד את סכום הפיצוי שבו יחויב הבנק, על 5,000$. 9. הנני מחייבת אפוא את הבנק לשלם לתובעים סכום השווה בשקלים ל-5,000$ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. כן ישלם הבנק לתובעים הוצאות משפט (אגרה) ושכ"ט עו"ד בסכום של 7,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. ההודעות כנגד צד ג' 1 ו-2 נדחות ללא צו להוצאות. יחסי בנק לקוחבנקלקוחות