הנתבעת טענה כי התובעת אינה אוחזת כשורה בשיקים, משום שסיחור השיקים לתובעת נעשה תוך רמאות, כאשר בגין שיקים אלה לא ניתנה כל תמורה, שכן התמורה ניתנה כנגד השיקים החדשים אשר נפרעו במלואם. להלן פסק דין בנושא טענת רמאות בהתנגדות לביצוע שטר: פסק דין 1. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטרות, אשר הוגשו ע"י התובעת לביצוע, בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב. ביום 5.2.06, נעתרה כב' הרשמת ע. קויפמן לבקשת המבקשת (בש"א 4165/05), ליתן לה רשות להתנגד לביצוע השטרות, והתובענה הפכה על כן לתביעה בסדר דין מהיר. הצדדים הגישו ראיותיהם, אך ויתרו על קיום ישיבת הוכחות, והגישו סיכומים בכתב. הוחלט לדחות את ההתנגדות לגופה, ולקבל את התביעה כאמור להלן. פסק הדין ניתן באיחור, ואני מתנצל על כך בפני הצדדים. 2. השטרות בהם מדובר, הינם תשעה שיקים שסכומם הכולל 11,450 ₪, משוכים על בנק הפועלים, חתומים ע"י הנתבעת, וערוכים לפקודת חברת רשת משיב הרוח מיזוג אוויר בע"מ (להלן: "משיב הרוח"). השיק הראשון נועד להפרע ביום 15.5.02, והשיקים האחרים ב- 15 לכל חודש שלאחר מכן (עד 15.1.03). בצדו האחורי של כל שיק, חותמת משיב הרוח וחתימה ע"ג. השיקים לא כובדו על ידי הבנק הנמשך, משום שנתקבלה הוראה לביטולם. התובעת, הינה חברה שבבעלותה היה בנק מסחרי אשר נסגר, והיא מצויה כיום בהליכי פירוק. 3. לטענת הנתבעת, התקשרה ביום 24.4.02, עם משיב הרוח בחוזה להתקנת מזגן בדירתה. תמורת התחייבות משיב הרוח, מסרה לה הנתבעת 10 שיקים שסכומם הכולל 11,450 ₪. השיק הראשון שסכומו 2,000 ₪, נפרע סמוך לאחר כריתת החוזה בין הנתבעת ומשיב הרוח . בתחילת חודש מאי 2002, הותקן מזגן בדירת הנתבעת ובמהלך ההתקנה, התבקשה ע"י נציג משיב הרוח, לבטל את תשעת השיקים בגינם הוגשה ההתנגדות, ולערוך תשעה שיקים חדשים. משיב הרוח אף מסרה לנתבעת, אישור כתוב לביטול השיקים, והחלפתם באחרים (נספח ג' להתנגדות). השיקים החדשים שמסרה הנתבעת למשיב הרוח, נפרעו במועדים שנועדו לפרעונם. ביום 25.11.03, קיבל בעלה של הנתבעת, מכתב התראה מאת התובעת, אשר דרשה ממנו לפרוע את תשעת השיקים שבוטלו, וביום 11.10.04, נפתח תיק ההוצאה לפועל, במסגרתו הוגשו השיקים לביצוע. 4. כאמור לעיל, ניתנה לנתבעת רשות להתנגד לביצוע השטרות, ולפיכך נפתח תיק תביעה בסדר דין מהיר. הצדדים הגישו ראיותיהם. התובעת הגישה תצהיר של מר מילוא אנגל, העובד אצל המנהל המיוחד שמונה לתובעת. מר אנגל העיד בהסתמך על תיק הלקוח של משיב הרוח אצל התובעת. לדבריו, משיב הרוח פתחה חשבון אצל התובעת, כחודשיים לפני קריסת הבנק. במסגרת חשבון זה, הוענקו למשיב הרוח "אשראים" כנגד ערבות בעלים, והמחאות של צדדים שלישיים, אשר סוחרו לבנק והיוו בטוחות עיקריות לאשראי. משיב הרוח שעבדה את כל זכויותיה בשטרות שמסרה לבנק, בהתאם לאגרת חוב שמסרה לתובעת (נספח ג' לתצהיר). השיקים בגינם הוגשה ההתנגדות, ונמסרו גם הם לתובעת כבטחונות לאשראי בחשבון, וזאת ביום 25.4.02 - יום לאחר עריכתם ומסירתם ע"י הנתבעת למשיב הרוח. מדפי החשבון שצורפו לתצהיר מר אנגל עולה, כי עובר למסירת השיקים לתובעת, עמד חשבונה של משיב הרוח ביתר חוב של למעלה מ- 250,000 ₪, נספח ב' לתצהיר מר אנגל מלמד, כי התובעת הקצתה למשיב הרוח, אשראי בסך 225,000 ₪. בסוף חודש אפריל 2002, קרסה התובעת (עקב מעשה מעילה מפורסם), ואז , לטענת מר אנגל הורתה משיב הרוח ללקוחותיה, ובהם הנתבעת, לבטל את השיקים שמסרו לה וליתן לה שיקים חלופיים. מר אנגל העיד, כי כתוצאה מכך נאלצה התובעת לנקוט הליכי הוצאה לפועל למימוש שיקים, כנגד לקוחות רבים של משיב הרוח "...שהמחאותיהם לא כובדו ושלכולם אותה הטענה". הנתבעת הגישה תצהיר, ובו חזרה על הטענות שטענה בהתנגדות. ביום 9.8.06 הסכימו הצדדים, כי התביעה תוכרע ללא צורך בקיום דיון הוכחות. הצדדים הגישו על כן סיכומי טענות בכתב, והתיק הובא לפני לצורך מתן פסק דין, בהתאם להחלטת כב' הרשם כפכפי מיום 29.10.06. 5. התובעת טענה בסיכומיה, כי השיקים הופקדו אצלה לבטחון בחשבונה של משיב הרוח, יום אחד בלבד לאחר שניתנו בידי משיב הרוח, כאשר התובעת נתנה למשיב הרוח תמורה מלאה בגינם, בדמות אשראי שהעניקה לה בחשבונה . התובעת טענה, כי פעלה בתום לב בכל מהלך ניהול חשבון משיב הרוח אצלה, כי קיבלה את השיקים בתום לב ובתמורה, וכי היא אוחזת כשורה בשיקים. התובעת טענה, כי ככל שהיתה הנתבעת קרבן לתרמית או הטעייה מצד משיב הרוח, הרי שאלה באו רק לאחר שהוסבו השיקים לזכות התובעת, ונוגעים לשיקים החדשים שמסרה הנתבעת למשיב הרוח. התובעת עמדה בסיכומיה, על כך שבהוראת הביטול שמסרה הנתבעת לבנק הנמשך (נספח ד' לתצהיר עדותה הראשית של הנתבעת), התנתה הנתבעת עצמה: "הריני מורה לכם שלא לפרוע את השיקים כמפורט להלן , ובלבד שהשיקים, או חלק מהם, לא נגבו או נקנו או נוכו על ידי הבנק עד למועד מתן הוראה זו...". לטענת התובעת, בשל ניסוח ההוראה האמורה, הוחרגו השיקים מתחולת הביטול, שכן "נקנו" על ידי התובעת, בטרם ניתנה הוראת הביטול. 6. הנתבעת טענה בסיכומיה, כי התובעת אינה אוחזת כשורה בשיקים, משום שסיחור השיקים לתובעת נעשה תוך רמאות, כאשר בגין שיקים אלה לא ניתנה כל תמורה, שכן התמורה ניתנה כנגד השיקים החדשים אשר נפרעו במלואם. אין לבחון את תום לבה של התובעת את תום לבה של התובעת, רק במועד קבלת השיקים מן הנתבעת, אלא גם לאחר מועד זה, ולטענת הנתבעת: "...פעולת הסיחור מהולה במעשה רמאות כך שהתובע הפיק על דרך המחדל לשותף באותו מעשה.... בכך שהתעלם ממעשה רמאות שבלט כל כך וזאת במועד פרעון השיקים...". הנתבעת התייחסה להלכה שנקבעה בע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר פ"ד ט"ז (1) 595, לפיה כאשר סוחר שיק לתובע בעד ערך במועד שקדם לכשלון התמורה, זכאי התובע להפרע על פיו . לשיטת התובעת תש כוחה של הלכה זו, שכן גם בית המשפט העליון הנכבד ציין בעבר כי יש לשקול ביטולה. הנתבעת טענה גם, כי התובעת לא נטלה את השיקים בתום לב, שכן עובר לקבלתם לא בדקה כראוי את מצבה ואת חוסנה של משיב הרוח. 7. סבורני, כי יש לדחות את ההתנגדות ולקבל את התביעה. כאמור, טענה התובעת, כי היא אוחזת כשורה בשיקים. יסודות האחיזה כשורה מוגדרים בסעיף 28 לפקודת השטרות (נוסח חדש), והם אלה: האוחז "...נטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ", "נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו", "...לא היתה לא כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן אם אכן חולל", "נטל את השטר בתום לב ובעד ערך, ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קניינו של המסחר פגומה". נראה כי בענייננו מתקיימים יסודות האחיזה כשורה האמורים - לא נטען, כי קיים פגם צורני באיזה מן השיקים, ואכן השיקים נראים שלמים ותקינים. השיקים גם אינם נושאים הערה כלשהי שיש בה להגביל את עבירותם או סחירותם, כגון "למוטב בלבד", "לא עביר", או "לא סחיר". כאמור, הצדדים ויתרו על חקירות העדים, ויש על כן לקבל את העדויות הראשיות של שני הצדדים. מכאן, כי התובעת הוכיחה באמצעות תצהיר מר מילוא אנגל, כי השיקים נמסרו לה ביום 25.4.02, לפני שהגיע מועד פרעון השיק הראשון בסדרה, ולפיכך, נעשתה אוחזת בשיקים "לפני שעבר זמנם". אין טענה כי השיקים חוללו בטרם נמסרו לתובעת. הוכח גם, כי התובעת קיבלה את השיקים בעד ערך , שהרי כאמור לעיל, נתנה למשיב הרוח אשראי בסכום גבוה, כאשר פרעון השיקים, אמור היה להקטין את יתרת החוב בחשבון. תצהיר מר אנגל מעלה, כי השיקים נמסרו לתובעת בתום לב, במהלך העסקים הרגיל, ואילו הנתבעת לא הביאה כל ראיה לכך, שבמועד קבלת השיקים, לא פעל הבנק בתום לב. אין לקבל טענת הנתבעת, לפיה השיקים הוצאו ממנה בתרמית, באופן שדבק בהם פגם חפצי, הפוגע בזכות קניינה של התובעת. השיקים נמסרו תמורת מזגן שסופק בפועל, ומעשה התרמית שביצעה לכאורה משיב הרוח נגד הנתבעת, בעצם הדרישה להחלפת השיקים, ובקבלת שיקים חדשים ללא החזרת השיקים המקוריים, בוצע לאחר שהשיקים כבר נמסרו לתובעת. אין כל ראיה כי מסירת השיקים מושא ההתנגדות, היוותה מראש חלק מהתרמית (וככל הנראה נהגתה התרמית, רק עם קריסת הבנק, וכאשר הבין מנהל משיב הרוח, כי השיקים שכבר הפקיד יפרעו בחשבונו, ולא יוכל לעשות בהם שימוש). מכל מקום, לתובעת לא היה יד במעשה התרמית, והיא לא ידעה עליו במועד קבלת ביצוע השיקים. אין מקום להטיל על התובעת, תוצאות רשלנותה של הנתבעת, אשר מסרה למשיב הרוח את השיקים החדשים, מבלי שדאגה לקבל קודם לכן, את השיקים המקוריים שמסרה. הנתבעת לא הוכיחה אם כן, כי השיקים הוצאו במרמה, ולכל היותר עשויה היא לטעון בגינם טענת "פרעתי" או כשלון תמורה, אשר אינן מקימות לה הגנה, מפני ביצוע השיקים על ידי התובעת, שהינה אוחזת כשורה בשיקים. התוצאה היא, כי לא עומדת לנתבעת הגנה מפני ביצוע השיקים, ואין לקבל את התנגדותה. 8. לשיטה אחרונה , התביעה מתקבלת, ההתנגדות נדחית, והתובעת רשאית להמשיך בהליכי ביצוע השטרות, במסגרת תיק ההוצאה לפועל (מס' 0188464043). בנסיבות האמורות ומשלא התקיים דיון הוכחות בתביעה, אני מחייב את הנתבעת, לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בגין התביעה, בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ, בנוסף לחיובה בתשלום שכ"ט עו"ד בסף 1,500 ₪ בתוספת מע"מ, על פי החלטת כב' הרשמת בבש"א 4165/05. תרמיתשטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר