בית המשפט פסק כי משנקבע כי יש לבצע פסק הבורר כלשונו, אין המערער זכאי למחזר טענותיו ולהביאן מחדש בפני ראש ההוצאה לפועל במסגרת בקשה בטענת "פרעתי", שכן כב' ראש ההוצאה לפועל אינו מוסמך לבחון נכונותו של פסק הדין ואינו יכול לשמש תחליף לערכאות הדיוניות ולא ניתן להפכו לבית משפט זוטא שיברר טענות שונות בין צדדים שונים, שהמקום לברר אותן הוא בבית המשפט המוסמך. להלן פסק דין בנושא סמכות ראש ההוצאה לפועל לבדוק נכונות פסק דין: פסק דין 1. ערעור על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל בחיפה (כב' הרשם מר ד' מאזן), מתאריך 4.11.2003 בתיק הוצל"פ [חיפה] 02-07159-00-0. 2. בהחלטתו האמורה דחה כב' ראש ההוצאה לפועל טענת המערער כי אינו חייב לקיים את פסק הבוררות שהוגש לביצוע. בהחלטתו הזכיר כב' ראש ההוצאה לפועל, כי בקשה קודמת בטענת פרעתי שהוגשה על ידי המערער נדחתה, וכי מאז הגשת בקשתו הראשונה של המערער בטענת "פרעתי", לא שילם המערער כל תשלום, ועל כן לא נוצרה כל עילה לדיון מחדש בטענת "פרעתי". 3. הודעת הערעור שהגיש המערער קשה עד מאוד להבנה, ועל כן, בישיבה שקיימתי במעמד הצדדים בתאריך 19.10.04 הגדרתי המחלוקות שבין הצדדים, ובסופו של דבר מתברר, כי המערער טוען שיש להפחית מחובו על פי פסק הבורר חמישה סכומי כסף, עליהם אעמוד להלן. 4. סך 425,000 ₪ שהועבר מבית המשפט ל"חשבון הפרוייקט": (א) פסק הבורר ניתן בקשר עם "עסקת קומבינציה" שנעשתה בין המערער והמשיבים, במסגרתה היה על המערערים לבנות בית דירות על מקרקעין שבבעלות המערער. לצורך ביצוע הפרוייקט, פתחו הצדדים חשבון משותף, המכונה על ידי המערער "חשבון הפרוייקט". עיקר תביעת המשיבים, שנדונה בפני הבורר נגעה לסכומי כסף שהיה על המשיבים לשלם כדי לכסות את יתרת החובה שנוצרה ב"חשבון הפרוייקט". (ב) לטענת המערער, בעת שפתח בהליכים בבית המשפט נגד בנק לאומי לישראל בע"מ, חוייב על ידי בית המשפט להפקיד סך 425,000 ₪ כערובה, וזאת במסגרת בקשה לסעד זמני שביקש. בתאריך 10.7.98 הועבר הסכום האמור לחשבון הפרוייקט, בה בשעה שפסק הבורר ניתן קודם לכן, בתאריך 7.7.97. על כן, לטענת המערער, הסכום האמור לא הובא בחשבון על ידי הבורר בפסק הבוררות, ומכיוון שהועבר לחשבון הפרוייקט, יש להפחיתו מסכום החוב על פי פסק הבורר. (ג) על כך משיב ב"כ המשיבים, כי טענתו זו של המערער כבר נדונה וקיים לגביה מעשה בית דין, והמעשה נעשה בפסק דין שניתן בבית משפט זה בתיק אז' 619/00, על ידי חברי, כב' השופט י' עמית, בתאריך 14.7.02. זאת ועוד, ב"כ המשיבים מזכיר, כי המערער ערער על פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט י' עמית לבית המשפט העליון (ע"א 1300/00), וערעורו נדחה. (ד) אכן, בסעיף 22 לפסק הדין מתייחס כב' השופט עמית לסכום האמור (הוא הסך 403,000 בערכי קרן), וקובע, כי "גם אם הבורר טעה ולא לקח את הסכום בחשבון במסגרת פסק הבוררות, הרי שטעות אינה עילה להתערבות בפסק בורר, מה עוד שפסק הבורר כבר אושר ונוצר מעשה בית דין". זאת ועוד, כב' השופט עמית, כדרכו, לא פטר עצמו בנימוק הדיוני, אלא טרח ונכנס לעוביה של ההתחשבנות בין הצדדים, ובחן את ההיבטים החשבוניים הנובעים מהפקדת הסכום הנזכר לחשבון הפרוייקט, והגיע למסקנה כי אין להפחיתו. (ה) לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, וקראתי פסק דינו של כב' השופט י' עמית, הגעתי למסקנה כי הדין הוא עם המשיבים, ומכיוון שטענות המבקש ביחס להפחתת הסכום האמור מחובו על פי הבוררות כבר נדונו והתבררו, אין להן מקום במסגרת בקשת המערער בטענת "פרעתי". 5. סך 480,000 ₪ שלטענת המערער קיבלו המשיבים מעזבון אחיו המנוח, עמנואל הקיני ז"ל: (א) טענת המערער בעניין זה היא, כי בשעתו משך אחיו המנוח סכום כסף מ"חשבון הפרוייקט", ולאחר פטירתו נעשתה פשרה בין עזבונו והמשיבים, והעזבון שילם למשיבים סך 480,000 ₪. לטענת המערער, המשיבים לא הפקידו הסכום האמור ב"חשבון הפרוייקט", שהרי אם היו עושים כן יתרת החובה בחשבון הייתה מתאפסת. המערער טוען אפוא, כי מכיוון שהמשיבים נטלו הסכום ששולם על ידי עזבון אחיו המנוח, ולא הפקידו אותו ב"חשבון הפרוייקט", יש להפחית סכום זה מסכום החוב על פי פסק הבוררות. (ב) ב"כ המשיבים משיב לטענה זו, כי הסכום הנזכר שולם לידי המשיבים על ידי מנהל העזבון, עו"ד א' פיש, וזאת בקשר עם פרוייקט שנבנה ברח' אידר בחיפה, בה בשעה ש"חשבון הפרוייקט" מושא פסק הבורר, התייחס לפרוייקט שברח' הגליל בנווה שאנן, ועל כן אין לערב בין השניים. עוד מזכיר ב"כ המשיבים, כי גם עניין זה זכה להתייחסות ראויה בפסק הדין שניתן על ידי כב' השופט י' עמית. (ג) על פי נספח ע/46, שצרף המערער לסיכומיו, בתאריך 28.2.99 נעשתה פשרה בין מנהל העזבון והמשיבים, ולפיה שילם מנהל העזבון למשיבים סך 432,699 ₪, ובסעיף 3.1 להסכם הפשרה נקבע: "הצדדים מתחייבים לשתף בינהם פעולה בכל הנוגע למימוש האמור בהסכם זה [ב]מלואו, וכן בכל הנוגע למימוש פסק הדין שניתן בבוררות שנערכה בין אוריאל גניזדוביץ לבין הנתבעים." הנני סבור, כי דברים אלה מלמדים שהסכום ששילם העזבון לידי המשיבים אינו יכולה לבוא בחשבון בהתחשבנות שבין המערער והמשיבים, שהרי באותה עת כבר ניתן פסק הבוררות, ואם היה מקום להביא את הסכום ששילם העזבון בחשבון, כי אז היו הצדדים קובעים זאת במפורש בהסכם הפשרה, ואף לכך התייחס כב' השופט י' עמית בפסק דינו (עמ' 18 לפסק הדין, שורות 25 עד 29). (ד) אם לא די בכך, כי אז מקובלת עלי אף טענת ב"כ המשיבים, המאזכרת את פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט י' עמית. בעניין זה אזכיר, כי הבסיס לקביעת הסכום האמור בהסכם הפשרה שנעשה בין העזבון והמשיבים היה דו"ח שנערך על ידי רו"ח פרנקל, שכותרתו "משיכות עמנואל הקיני", ולפיו משיכותיו של מר הקיני ז"ל הסתכמו בסכום של 207,160.60 ₪ (בערך נומינלי). בתחתית הדו"ח כתב רו"ח פרנקל הערה בכתב ידו, והיא, ש"הרשימה בסך 207,160.60 ₪ (נומינלי) נבדקה על ידי והוגשה לבוררות (נכסי יעל) - א' גניזדוביץ". מכאן עולה, שהדברים נבחנו על ידי הבורר בפסק הבוררות, ואף לעניין זה התייחס כב' השופט עמית בפסק הדין שניתן על ידו, ואין אפוא מקום לעורר הדברים מחדש במסגרת טענת "פרעתי" לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967. (ה) על כן, הנני מקבל טענת המשיבים בעניין זה, והנני דוחה טענת המערער כי יש להפחית הסכום האמור מסכום חובו על פי פסק הבוררות. 6. סך 207,000 ₪ שהיה על המשיבים לשלם לבנק, ושולם על ידי המערער: (א) טענת המערער בפרק זה היא, כי המשיבים חויבו לשלם לבנק ריבית בסך 207,000 ₪, שהצטברה על יתרות החובה ב"חשבון הפרוייקט" עד לתאריך 1.1.97. ואולם, לטענת המערער, סכום זה שולם על ידו, ועל כן יש להפחית הסכום מחובו על פי פסק הבוררות. (ב) בסיכומיו טוען המערער, כי הסכום הנטען על ידו (207,508 ₪), הוא 30% מסכום כולל של הוצאות מימון בסך 632,730.79 ₪, המתייחסות לתקופה שמחודש דצמבר 1992 ועד לחודש דצמבר 1996, וכי בפסק הבורר קיימת קביעה לפיה הסכום האמור חל על המשיבים ולא על המערער. (ג) לטענות המערער בעניין זה משיב ב"כ המשיבים, כי המערער לא הציג מסמך כלשהו המלמד על כך שהסכום האמור שולם על ידו, ועוד מוסיף ב"כ המשיבים וטוען, כי אף עניין זה קיבל ביטוי הולם בפסק הדין שניתן על ידי כב' השופט י' עמית. לעומת זאת, טוען המערער, כי "בפסק דינו של כב' השופט י' עמית אין כל התייחסות לטענת המערער כי הוצאות המימון והריבית בסך 207,508 ₪ יש לקזז מכל סכום המגיע למשיבים". (ד) ראשית, אם הבסיס לטענת המערער הוא, כי הסכום הנזכר שולם על ידו, מצופה היה כי יציג מסמך המאשר זאת. ואולם, למרות שהמבקש מצרף לכתבי הטענות המוגשים על ידו מסמכים רבים, לא מצאתי כי צורפה קבלה המעידה על כך שהסכום הנזכר שולם על ידו. זאת ועוד, מתברר כי אף סכום זה זכה להתייחסותו של כב' השופט י' עמית בסעיף 22 לפסק דינו הנזכר, והזכיר, כי הסכום האמור הוא הסכום שעזבון עמנואל הקיני ז"ל התחייב לשלם במסגרת הסכם הפשרה (וראה אף את הדו"ח שערך רו"ח פרנקל, ואשר צורף להסכם הפשרה). (ה) על כן, הנני דוחה טענות המערער אף ביחס לסכום זה. 7. סך 46,000 ₪ ששולם כשכ"ט עו"ד: (א) על פי פסק הבוררות חויב המערער לשלם לבא כוחו של בנק לאומי לישראל שכ"ט בסך 46,000 ₪. לטענת המערער הסכום האמור שולם על ידו, אלא שהמשיבים גבו סכום זה אף מהדיירים שרכשו דירות בבניין, כך שלמעשה המשיבים זכו בכפל הסכום. (ב) כיון שמדובר בחיוב שהמערער היה חייב בו על פי פסק הבורר, הרי שהתשלום שבוצע על ידו נעשה כדת וכדין. אם זכו המשיבים בתשלום כפול, כי אז לדיירי הבניין קיימת זכות תביעה כלפי המשיבים להשיב להם הסכומים שהמשיבים גבו שלא כדין. (ג) מכל מקום, הדיירים שרכשו דירות בבניין אינם צד להתדיינות שלפני, ולא ניתן לשמוע עמדתם, והנני סבור כי לשכת ההוצאה לפועל אינה המקום המתאים לברר את השאלות העובדתיות הצריכות ברור בעניין זה, אשר דיירי הבניין צריכים לקחת בו חלק ולהשמיע עמדתם. די לי בכך שהמערער שילם למשיבים סכום אשר היה עליו לשלם להם על פי פסק הבורר, והנני דוחה טענותיו בעניין זה. 8. הסך 1,002,672 ₪: (א) המערער טוען כי יש להפחית מסכום חובו סך 1,002,672 ₪, אשר כב' השופט עמית הציע להפחית מהחוב בדרך של פשרה. דא עקא, שהמערער היה זה שדחה את ההצעה, ובפסק הדין ציין כב' השופט עמית כי הצעתו נדחתה על ידי המערער "אף מבלי לקבל תגובת הנתבעים" (וראה סעיף 33 לפסק הדין). (ב) לטענת המערער מדובר בסכומים אשר שולמו לחשבון הפרוייקט כמפורט להלן: (1) השבת משיכותיו של מר הקיני ז"ל 420,567 ₪ (2) השבת הוצאות מימון וריבית 415,020 ₪ (3) עלות דירת המערער 121,895 ₪ (4) ש"ט עו"ד לב"כ בנק לאומי לישראל 45,190 ₪ סה"כ 1,002,672 ₪ (ג) משדחה המערער ההצעה שהועלתה, קבע כב' השופט עמית כי יש לבצע את פסק הבורר כלשונו, וכאמור, ערעור שהגיש המערער על פסק הדין נדחה. (ד) משנקבע כי יש לבצע פסק הבורר כלשונו, אין המערער זכאי למחזר טענותיו ולהביאן מחדש בפני ראש ההוצאה לפועל במסגרת בקשה בטענת "פרעתי", שכן כב' ראש ההוצאה לפועל אינו מוסמך לבחון נכונותו של פסק הדין ואינו יכול לשמש תחליף לערכאות הדיוניות ולא ניתן להפכו לבית משפט זוטא שיברר טענות שונות בין צדדים שונים, שהמקום לברר אותן הוא בבית המשפט המוסמך. יתרה מזאת, מטיעון המערער עצמו עולה, כי כב' השופט עמית התייחס בדיון שלפניו לסכומים הנטענים על ידי המערער, והציע למערער הצעת פשרה שנדחתה על ידו, ללמדך שהדברים לא נעלמו מעניו של כב' השופט עמית עת החליט שיש לבצע את פסק הבורר כלשונו. (ה) על כן הנני מחליט לדחות טענותיו של המערער אף בעניין הסך 1,002,672 ₪. 9. משסיימתי בחינת טעות המערער לגופן, מתברר כי אכן צדק כב' ראש ההוצאה לפועל בקביעתו, כי לא נולדה עילה לבחון מחדש בקשת המערער בטענת "פרעתי" שכן מאז נדחתה בקשתו הראשונה לא שילם המערער דבר על חשבון חובו, ןתחת זאת בחר להגיש בקשה נוספת ולמחזר טענות שכבר נדונו. 10. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את הערעור. (ב) הנני מחייב את המערער לשלם למשיבים הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, וסכום זה יתווסף לחוב הפסוק.הוצאה לפועל