לפי הלכת רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, מיום 5.9.99 - דרישת תום הלב האובייקטיבי, שמצודתה פרושה על המשפט הישראלי בכללו, חלה גם בדיני השטרות; חרף העובדה שבמקורן האנגלי הייתה דרישת תום הלב מצומצמת יותר, והתמקדה בתום-הלב הסובייקטיבי. להלן פסק דין בנושא תום לב אובייקטיבי בדיני שטרות: פסק-דין מבוא, רקע עובדתי וטענות הצדדים לפניי תובענה שטרית בין צדדים רחוקים על שיק בסך 5,000 ₪, שזמן פירעונו 14.4.05, אשר נמשך בידי הנתבע וסוחר לתובע. התובע ויתר על ניסיון לסתור את גרסת הנתבע בדבר היחסים שבין הצדדים הקרובים לשיק, שהתובע לא התיימר לדעתם. לפיכך יש לקבל כעובדות שאינן שנויות במחלוקת כי השיק הנדון נמשך על ידי הנתבע על החלק, ונמסר לאימו, גב' מלכה כהן ('גב' כהן'), לשימושה. גב' כהן הופנתה על ידי לשכת הרווחה לעמותה בשם מ.א.ה. ("מהיד אל הפה"; להלן: 'העמותה'), בניהולו דאז של אחד יאיר גוטמן (גילאור) (להלן: 'גוטמן'), לצורך סיוע כספי. גוטמן החתים את גב' כהן על שיקים רבים, ללא ציון שם הנפרע, ובכללם השיק הנדון. גוטמן הבטיח לגב' כהן כי השיקים יופקדו בחשבון העמותה בלבד, אך הפר את הבטחתו וסיחרם לחברה בשם גורמן פוד טריידינג בע"מ ('גורמן פוד'). הנתבע הגיש נגד גוטמן הוגשה תלונה למשטרה. מן התיעוד שהמציא התובע, אשר לא נסתר, עולה כי גורמן פוד, שלימים נכנסה להליכי פירוק, הייתה אז לקוחה של התובע, והיא סיחרה את השיק הנדון לתובע, ביום 10.1.05, במסגרת עסקת ניכיון. בחשבונה של גורמן פוד הייתה אז מסגרת אשראי של 50,000 ₪, אך הוא היה מצוי, הן בסגירתו של יום 9.1.05 והן בסגירתו של יום 10.1.05 ולמחרתו, ביתרת חובה של כ-125,000 ש"ח. יצוין כי בחשבון התנהלו תנועות כספיות אינטנסיביות דו-כיווניות, ויתרתו נעה באותם ימים בין כ-300,000 בחובה לבין כ-140,000 בזכות. התנהלות זו, שבה משיכות מצטברות ואז סדרה של הפקדות להקטנת הגירעון ועד כדי יצירתה של יתרת זכות, הייתה אופיינית לחשבון גם בתקופה שלפני אותו חודש ואחריו. לפי עדותו של פקיד התובע, בחודש אפריל 2005 גילה תופעה של 'החלפת שיקים' בחשבון, ובתגובה עצר התובע את הפעילות בחשבון. העד סירב, בטענה לחיסיון על שיטות העבודה הבנקאות, לגלות כיצד התגלתה התופעה. בכל זאת ציין העד כי אחד הסימנים היה הגעתם של שיקים גדולים בסמיכות זמנים, ביום 30.3.05; וסימן נוסף היה החזרות רבות של שיקים בחשבון [פרוטוקול, עמ' 7]. הנתבע שלח הודעה לצד שלישי נגד העמותה ונגד גוטמן. גוטמן לא התגונן, והעמותה לא התייצבה לדיון. נגד שניהם ניתנו פסקי דין מותנים, שלפיהם יחובו הם בשיפוי הנתבע אם תיקבע חבותו. דיון והכרעה 6. לפי גרסת הנתבע, שלא נסתרה - נפל פגם בזכות השטרית כבר במועד סיחורו של השיק הנדון מגוטמן לגורמן פוד, בניגוד להבטחתו לגב' כהן. 7. מן ההקשר, שהתברר בדיעבד - עולה לכאורה כי מלכתחילה לא התכוון גוטמן לתת את התמורה המוסכמת בעד השיקים שמסרה לו גב' כהן. נראה כי דפוס פעילותו של גוטמן כאמור התקיים כבר במועד הרלבנטי לענייננו, קרי: בחודש ינואר 2005. [אודות גוטמן ומעלליו, לרבות בהקשרים דומים לענייננו, ראו הפרשה המקבילה שנדונה בת.א. (רמלה) 2598/05, שצורפה לסיכומי הנתבע; וכן: בש"א (ראשל"צ) 1708/05; ות.א. (הרצליה) 1101/03. עוד ראו ת.פ (שלום ת"א) 6688/05 מיום 12.9.06, שם נאמר על גוטמן כי "הורשע על פי הודאתו בסדרה אין סופית של עבירות מרמה, זיוף, קשירת קשר ועבירות נילוות"]. 8. יש לומר, אפוא, מעבר למאזן ההסתברות, כי מלכתחילה התכוון גוטמן להשתמש בשיקים שנטל מגב' כהן שימוש בלתי חוקי, תוך הפרת הבטחות ואי-מתן תמורה. כלומר, הזכות השטרית הייתה פגומה מלכתחילה בפגם של מרמה. 9. לפיכך, השאלה היחידה הצריכה הכרעה בעניינו היא אם התובע מתגבר על הפגם האמור, מכוח אחיזה-כשורה, אם לאו. 10. השיק נראה שלם ותקין לפי מראהו. התובע נתן תמורה בגינו, שהרי השיק סוחר לו בעסקת ניכיון. לפיכך שאלת אחיזתו-כשורה של התובע מתרדדת לשאלת תום-לבו במועד נטילת השיק מידי גורמן פוד. 11. לפי הלכת רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, מיום 5.9.99 - דרישת תום הלב האובייקטיבי, שמצודתה פרושה על המשפט הישראלי בכללו, חלה גם בדיני השטרות; חרף העובדה שבמקורן האנגלי הייתה דרישת תום הלב מצומצמת יותר, והתמקדה בתום-הלב הסובייקטיבי. 12. הנתבע לא הצליח, בחקירתו הנגדית של עד התובע או בדרך אחרת, לחשוף באופן פוזיטיבי חוסר תום לב סובייקטיבי אצל התובע. כלומר, לא נסתרה עדותו של פקיד התובע כי לא ידע על פגם כלשהו בשיק הנדון במועד סיחורו לתובע. לפיכך הגנת הנתבע בענייננו תלויה בכך שיוברר כי התובע היה צריך לחשוד, על יסוד דפוס ההתנהלות בחשבונה של גורמן פוד או על יסוד כל הוריה אחרת, שהזכות השטרית הגלומה בשיק הנדון פגומה. במקרה כזה ייקבע כי התובע לא קיים את דרישת תום הלב האובייקטיבי, ועל כן אין הוא מתגבר על הפגם בזכות השטרית. 13. עד התובע הודה כי התנועות בחשבונה של גורמן פוד, ביום 30.3.05, הקימו יסוד לחשד כי משהו אינו כשורה בחשבונה בכלל, ובשיקים העוברים בו בפרט. מכאן שלו היה השיק הנדון מסוחר לבנק במועד מאוחר ליום 30.3.05, היה מקום לומר, על פי עדות התובע עצמו, כי בשלב זה התובע לא נטל את השיק הנדון בתום לב, על-כל-פנים במובנו האובייקטיבי. 14. השאלה היא, אפוא, אם נכון להבחין בין דפוס ההתנהלות בחשבון במועד האמור, לדפוס ההתנהלות בתקופה שקדמה לו; וביתר דיוק: בחודש ינואר 2005. לשון אחר, השאלה היא האם כבר בינואר 2005 היה ניתן, בניתוח בנקאי מיומן וזהיר, להבחין כי ההתנהלות בחשבונה של גורמן פוד חשודה בכלל, וחשודה בשימוש בשיקים פגומים בפרט. 15. בעניין זה, התובע לא הקל על בית המשפט את מלאכתו. התובע לא אבה לגלות את ההוריות שלפיהן אמורה להידלק אצל בנקאי סביר נורה אדומה. בכך נמנע התובע מלהביא ראיה רלבנטית לבחינת השאלה שבמחלוקת. 16. אמנם, התובע נתן טעם לאי-הבאת הראיה, ועל כן אין ליישם בהכרח חזקה עובדתית כי אותה ראיה הייתה מגלה עובדה לחובתו. אולם, התובע אינו רשאי להחצין אל הנתבע את העלות של האינטרס של התובע בהסתרת השיטות המקצועיות שלו. לפיכך, מבחינה נורמטיבית, אין מנוס מלזקוף את הנזק הראייתי הנגרם כתוצאה מהסתרה זו לחובת התובע. 17. לפיכך יש לקבוע כי בין ההיפותזות המנוגדות - זו שלפיה אותן שיטות בנקאיות היו עשויות לגלות את ההתנהלות החשודה כבר בינואר 2005, וזו שלפיה לא ניתן היה, באותו שלב, לגלות זאת, אף בבדיקה בנקאית מיומנת וזהירה - יש ליישם בענייננו את ההיפותזה הראשונה; או, על-כל-פנים, לקבוע סעדים משפטיים כאלו שהיו נקבעים לו הוברר פוזיטיבית כי ההיפותזה הראשונה היא הנכונה. 18. הדברים אמורים ביתר שאת משנטל הראיה להוכיח את תום לבו של התובע מוטל על התובע. בהקשר כזה, משהתובע נמנע מלהרים את הנטל, מטעמיו-הוא - הוא חשוף לתוצאות של אי הרמת הנטל. משהתובע לא חשף את השיטות הבנקאיות שהיו עשויות לשלול יסוד לחשד בחשבונה של גורמן פוד בינואר 2005 - לא הרים את הנטל האמור, על כל ההשלכות של דבר זה. 19. זאת ועוד: לפי ההוריות החלקיות שציין עד תובע, קרי: כניסתם של שיקים בסכומים גדולים (לרבות בסכומים עגולים; מאפיין שפקיד התובע לא התייחס אליו, אך אולי יש מקום לשים לב גם לו), וחזרות של שיקים - יש לקבוע כי סימנים מחשידים אלה הופיעו בחשבונה של גורמן פוד אצל התובע כבר בתחילת חודש ינואר 2005. 20. יוזכר כי עד התובע העיד שבדיקה בנקאית כפי שבוצעה בענייננו בתחילת חודש אפריל 2005 אורכת יום או יומיים [פרוטוקול, עמ' 7]. כלומר, לא הייתה כל מניעה כי כבר בתחילת חודש ינואר, מבעוד-מועד לפני יום 10.1.05 שבו סוחר השיק הנדון לתובע, יחשוד התובע בהתנהלותו של חשבון גורמן פוד, ובשיקים הנכנסים לחשבון זה - לרבות השיק הנדון. 21. העולה מן המקובץ הוא שניתוח דפי החשבון של גורמן פוד אצל התובע, בתקופה הרלבנטית, הן לאור התבחינים שציין פקיד התובע, והן לאור המשמעות הנורמטיבית של אי-ציון תבחינים נוספים שהתובע חפץ להותיר תחת מעטה סודיות - מוביל למסקנה כי התובע לא הרים את הנטל הרובץ עליו להוכיח כי בנקאי סביר לא היה חושד באי-תקינותם של החשבון והשיק הנדון, בתקופה עובר לסיחורו של השיק הנדון לתובע. 22. לרווחא דמילתא אעיר כי אפילו תום לבו הסובייקטיבי של התובע בענייננו אינו נקי מספיקות. תצהיר העדות הראשית מטעמו לאקוני דל במידה האומרת 'דרשני'. לא נאמר בו דבר אודות עיסוקיה של גורמן פוד, ואודות היחסים הממושכים בינה לבין התובע. היה מצופה כי התובע, שיש לו אינטרס יסודי וחיוני להניח את דעת בית המשפט בתום לבו ביחס לגורמן פוד, יאמר יותר בעניינים אלה. כמו כן, מעט תמוה כי מנהל הסניף, שלפי עדות פקיד התובע הוא זה שקיבל את ההחלטות בעניין מדיניות האשראי כלפי גורמן פוד [פרוטוקול, עמ' 5], לא מסר עדות בענייננו. לכאורה יש מקום לשאול אם לא מתבקש לזקוף דלות ראייתית זו לחובת התובע, גם במישור תום הלב הסוביקטיבי. 23. לפיכך, ולאור הלכת ליברמן הנזכרת, התובע לא הוכיח אחיזה-כשורה בשיק הנדון, וממילא אין הוא מתגבר על הפגם בזכות השטרית שנפלה בטרם סוחר השיק הנדון לידי התובע. סיכום 24. התובע לא חלק, וממילא לא סתר, את גרסת הנתבע שלפיה נפל פגם בזכות השטרית בטרם סוחר השיק הנדון לידי התובע. 25. התובע לא הוכיח תום-לב אובייקטיבי, באשר לא הוכיח כי בחשבונה של הנפרעת אצלו לא היו, כבר עובר למועד הסיחור של השיק לידיו, סימנים מחשידים של אי-תקינות. 26. על כן התובענה השטרית נדחית. תיק הוצל"פ מס' 01-54913-05-4 ייסגר. ההודעות לצד שלישי נמחקות. התובע ישלם לנתבע 3,500 ₪ בצירוף מע"מ כשכ"ט עו"ד בתובענה.דיני שטרותתום לבשטר