איזון משאבים בין בני זוג

האיזון בעת פקיעת הנישואין, יעשה תוך קביעת שוויים של כלל נכסי בני הזוג. הווה אומר, אין נוטלים כל חשבון בנק בנפרד או כל נכס בנפרד ומחלקים אותו לשניים אלא מצרפים את כלל המשאבים בהערכה מקיפה וכוללת וכלל המשאבים הוא שמחולק בין בני הזוג. סעיף 5 לחוק יחסי ממון קובע את הכלל על פיו, כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג למעט - (1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתוקפת הנישואין; (2) גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות. (3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם". סעיף 8 לחוק קובע, כי בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת רשאי ביהמ"ש לעשות אחת מאלה: (1) לקבוע נכסים נוספים על המפורטים בסעיף 5 ששוויים לא יאוזן בין בני הזוג; (2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע; (3) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שוויים בשעת פקיעת הנישואין, אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר שיקבע; (4) לקבוע שאיזון המשאבים לא יתייחס לנכסים שהיו לבני הזוג בזמן פקיעת הנישואין אלא לנכסים שהיו להם במועד מוקדם יותר שיקבע. המחוקק לא קבע קריטריונים באשר ליישומו של סעיף 8 וגם הפסיקה בהקשר זה דלה ביותר. להלן פסק דין בנושא איזון משאבים בין בני זוג: פסק דין התובענות: 1. תובעת 1 והנתבע (להלן: "האשה" "האיש"), הינם בני זוג לשעבר, בעת הגשת התביעות היו עדיין נשואים. תובע 2, הינו בנם (להלן: "הקטין"). נישואי הצדדים עלו על שרטון ולפיכך, הוגשו ביניהם מספר תובענות ביניהן אלו נשוא פסה"ד. תמ"ש 43611/98 - תביעה למזונות הקטין כנגד אביו. תמ"ש 43613/98 - תביעה רכושית של האיש כנגד האשה. רקע: 2. הצדדים נישאו זל"ז ביום 27/11/81. מנישואין אלו נולד בנם, יליד 2/12/84. הצדדים התגרשו בפברואר 2001 לאחר הגשת התובענות. 3. בסמוך לאחר נישואיהם רכשו הצדדים דירה ברח' פייר קינג 3/5 חולון, הידועה כגוש 6049 חלקה 360/7 (להלן: "הדירה") הדירה נרשמה בבעלות שני הצדדים. 4. נישואי הצדדים היו רצופים משברים בגינם הוגשו תובענות לבימ"ש. ביום 31/3/93, הגישה האשה תביעת מזונות עבורה ועבור הקטין לביהמ"ש המחוזי. ביום 20/3/94, הוחלט להפסיק את התובענה לאחר שהצדדים הודיעו שחזרו לשלום בית, והאיש חזר להתגורר בדירה. 5. לאחר חזרתו לדירה, האיש הוכרז כפושט רגל. ביום 5/3/97, רכשה האשה את חלקו של האיש בדירה כדירה תפוסה, במסגרת הליכי פשיטת רגל והדירה נרשמה על שמה. 6. סבב שני של תביעות החל בשנת 1998. ביום 28/5/98, הגישה האשה כנגד האיש "תביעת גירושין שתביעת ממון ורכוש כרוכות בה". ביום 7/6/98, הגישה האשה כנגד האיש בקשה לצו הגנה בתמ"ש 43610/98 ותובענה למזונות הקטין בה עסקינן. ביום 14/9/98, הגישה האשה תובענה לצו מניעה האוסר על האיש להכנס לדירת המגורים הרשומה על שמה (תמ"ש 43612/98). ביום 14/7/99, הגיש האיש כנגד האשה תביעה רכושית (תמ"ש 43612/98) בה עסקינן. 7. בהחלטה מיום 7/6/98, נעתרתי לבקשת האשה לצו הגנה במעמד צד אחד ובהחלטה מיום 16/6/98 הוארך צו ההגנה, לאחר שמצאתי, כי התמלאו תנאי סע' 3 (3) לחוק למניעת אלימות במשפחה. הצו הוארך פעם נוספת, בהסכמה, ומאז לא שב האיש להתגורר בדירה. למעשה, כפי שנקבע בהחלטה (7/6/98), הצדדים מתגוררים בנפרד מראשית מאי 1998 עת האיש עזב את הדירה מיוזמתו. 8. בתחילת ההליכים האיש לא היה מיוצג, לא הגיש כתבי הגנה. לפנים משורת הדין הוארך המועד להגשת כתבי הגנה. בהחלטה מיום 6/9/98, נפסקו מזונות זמניים לקטין בסכום מינימלי של 1,000 ₪ לחודש. 9. ביום 14/7/99 הגיש האיש כאמור, תביעה רכושית, בה הוא עותר לפס"ד הצהרתי על פיו הוא זכאי למחצית מהרכוש והזכויות אשר לאשה לרבות הדירה, כספים, זכויות צבורות, מטלטלין, תכשיטים וכיוצ"ב. במקביל סרב האיש להתגרש. 10. משהובהר לאיש, כי ספק אם קיימת עילה לתביעתו הרכושית כל עוד לא פקעו הנישואין, הסכים להתגרש. הצדדים התגרשו בפברואר 2001. 11. לאור גירושי הצדדים ורישום הדירה ע"ש האשה הוסכם על הצדדים, כי מתייתרת התובענה לצו מניעה (תמ"ש 43612/98). 12. בהחלטה מיום 17/1/02, דחיתי את בקשת האשה בבש"א 13253/99, לדחות את התובענה הרכושית על הסף מהטעם שהסמכות נתונה לביה"ד הרבני. למרות האמור בהחלטה, אסתפק בנימוקים המפורטים בה. התביעה הרכושית - תמ"ש 43613/98: 13. הצדדים נישאו ביום 27/11/81 ומכאן כי המשטר הרכושי החל עליהם נשלט ע"י חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, (להלן "חוק יחסי ממון"). סע' 4 לחוק קובע: "אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני". ובסע' 5 נקבע: "(א) עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן זוג (להלן - פקיעת נישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט.....". היינו, החוק מקנה לבן הזוג, זכות אבליגטורית דחויה למועד פקיעת הנישואין, ומשאיר את מערכת היחסים הרכושיים בין בני הזוג במהלך הנישואין לשליטתם של דיני הקנין ודיני החוזים הכלליים. 14. לאור האמור לעיל, תובענת האיש שהוגשה במהלך הנישואין למתן פס"ד הצהרתי גורף על זכויותיו במחצית מכל הרכוש אשר בבעלות האשה, הינה תובענה שגויה הן משום שהוגשה בטרם פקיעת הנישואין והן משום שהסעד המבוקש בה אינו עולה בקנה אחד עם המשטר הרכושי שחל על הצדדים. ראה ע"א 1913/91, 2084, 3208 יעקובי נ' יעקובי, קנובלר נ' קנובלר, פד"י מט (3) 529, שם נקבע בדעת רב כי אין תחולה סימולטנית של הלכת השיתוף עם הסדר איזון המשאבים ע"פ החוק. דעה זו התקבלה לאחרונה פה אחד בפס"ד מיום 27.8.02 בע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי (טרם פורסם). כאמור לעיל, משהבין האיש, כי כל עוד תקפים נישואי הצדדים, לא יקבל סעד בענייני רכוש עפ"י תביעתו, הסכים להתגרש ובהסכמת הצדדים תידון התביעה כתובענה לאיזון משאבים. האיש מסכים, כי האיזון יבוצע נכון ליוני 1998 (פרוטוקול מיום 10/5/01). 15. הרכוש המפורט בתובענה הינו כדלקמן: א. דירה ברח' פייר קניג 3/5 חולון, הרשומה ע"ש האשה. ב. זכויות ממקום עבודתה של האשה בבנק הפועלים. ג. מטלטלין המפורטים בסע' 19 לתביעה ובנספח ח' לתביעה. ד. מכונית מסוג הונדה סיביק שנת יצור 1993 מ"ר 8342306 הרשומה ע"ש האשה. ה. שעון קרטייה שרכש האיש לאשה בשנת 1997 וטבעת יהלום שנרכשה בשנת 1990 (להלן: "התכשיטים"). מהלך הנישואין: 16. עיסוקו של האיש ביצור אופנה. בתחילת הנישואין היה בעל עסק בשם "אופנת דה פלס" לאחר שהעסק נסגר עבד כשכיר. מתשובותיו בחקירתו הנגדית עולה, כי אין קשר בין הצהרתו לגבי הכנסותיו לבין הכנסותיו בפועל. האיש מניפולטור, הודה כי תקופות מסוימות היו לו הכנסות שלא דיווח עליהם, ותקופות אחרות הוצאו תלושי שכר עבורו על שמות אנשים שונים כדי להמנע מעיקולים (ח.נ. עמ' 2-3). 17. האיש מאשר בחקירתו את טענת האשה, כי במהלך הנישואין היה מכור להימורים וקלפים, נהג לעשן סמים גם בבית (ח.נ. עמ' 3, פרוטוקול ביה"ד מיום 27/7/98 נספח ד' לכתב ההגנה, ופרוטוקול בתמ"ש 43610/98 מיום 14/6/98). על חיי ההוללות של האיש בלילות ראה גם בתסקיר מיום 30/8/98. 18. האיש גם נהג באלימות באשה. האיש הודה בעבירות של תקיפה, היזק בזדון ואיומים כנגד האשה ביום 12/3/93 ובגין כך נגזרו עליו ביום 14/5/97, 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים (ת.פ. 6091/94). לאיש הרשעות קודמות בעבירות סמים ומע"מ (ראה שם). אירועי אלימות נוספים כנגד האשה אירעו עובר להגשת הבקשה לצו הגנה בתמ"ש 43610/98. הבקשה התקבלה (ראה החלטה מיום 16/6/98). 19. האשה עבדה במהלך הנישואין, לטענתה, למעט תקופת ההריון בשל שמירת הריון ועד 3 חודשים לאחר הלידה. תחילה עבדה האשה בבנק מזרחי, אצל רו"ח פלדמן ובמקומות אחרים לפרקי זמן קצרים. החל משנת 1989 התקבלה כעובדת קבועה בבנק הפועלים והיא עובדת שם עד עתה. 20. כאמור לעיל, בשנת 93 הוגשה ע"י האשה תביעה למזונותיה ולמזונות הקטין, באותו מועד היה גם אירוע אלימות כנגד האשה, הצדדים חיו בנפרד כנראה ממרץ 93 ועד מרץ 94 עת חזרו לחיות בשלום בית. הצדדים נפרדו בשנית ב- 5/98, הוגשו תובענות כאמור לביה"ד ולבימ"ש. הצדדים התגרשו ב- 2/2001. איזון כיצד? 21. האיזון בעת פקיעת הנישואין, יעשה תוך קביעת שוויים של כלל נכסי בני הזוג. הווה אומר, אין נוטלים כל חשבון בנק בנפרד או כל נכס בנפרד ומחלקים אותו לשניים אלא מצרפים את כלל המשאבים בהערכה מקיפה וכוללת וכלל המשאבים הוא שמחולק בין בני הזוג. (ע"א 1229/90 חנוך נ' חנוך, פד"י מה (5), 584). סע' 5 לחוק יחסי ממון קובע את הכלל על פיו, כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג למעט - "(1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתוקפת הנישואין; (2) גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות. (3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם". סע' 8 לחוק קובע, כי בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת רשאי ביהמ"ש לעשות אחת מאלה: "(1) לקבוע נכסים נוספים על המפורטים בסעיף 5 ששוויים לא יאוזן בין בני הזוג; (2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע; (3) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שוויים בשעת פקיעת הנישואין, אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר שיקבע; (4) לקבוע שאיזון המשאבים לא יתייחס לנכסים שהיו לבני הזוג בזמן פקיעת הנישואין אלא לנכסים שהיו להם במועד מוקדם יותר שיקבע". המחוקק לא קבע קריטריונים באשר ליישומו של סעיף 8 וגם הפסיקה בהקשר זה דלה ביותר. החוק במדינת ניו יורק: New -York State Equitable Distribution Law -(Section 236B of the Domestic Relation Law)- קובע קריטריונים לחלוקת רכוש כאשר העיקרון הוא, חלוקת רכוש משפחתי באופן שווה בין הצדדים תוך התחשבות בנסיבות הבאות: 1. הכנסות ורכוש שהיו לכ"א מהצדדים בעת הנישואין ובהתחלת ההליכים. 2. תקופת הנישואין, גיל הצדדים ומצב בריאותם. 3. צרכי ההורה המשמורן להמשיך ולגור בדירת המגורים. 4. איבוד זכויות ירושה וזכויות פנסיה בעת הגירושין. 5. זכות לתשלומים Maintenance) ) המגיעים לצד, או שהוא מקבל על סמך סע' 6 לחוק. 6. השתתפות (Contribution) של צד, באופן ישיר, או עקיף, בהשגת הרכוש המשפחתי (Matrial Property), אף אם הרכוש אינו רשום על שמו, לרבות מאמצים משותפים (Joint Efforts), או הוצאה והשתתפות, או שרות כבן- זוג Services as a Spous ) ), או הורה לילדים, או מחזיק את הבית Homemaker)), שנעשו עבור הקריירה הנוכחית או הקריירה העתידית של בן-הזוג השני. 7. מידת הנזילות או אי-הנזילות של הרכוש המשפחתי Marital Property)). 8. האפשרויות הכלכליות העתידיות של כל צד. 9. הקושי או חוסר היכולת להעריך מרכיב בנכס, או זכות בעסק, במקצוע, והרווח הכלכלי הנוצר עם רכישתו, נקי מכל תביעה או התערבות של בן הזוג האחר Free From Any Claim or Interference by the Other Party. 10. תוצאות מיסוי על הרכוש של כל צד. 11. הבזבוז וה"הוללות" (Wasteful Dissipation) ברכוש, ע"י מי מהצדדים. 12. העברת רכוש משפחתי, ע"י מי מהצדדים, אשר נעשתה ללא הסדר הוגן או צודק. 13. כל גורם שיראה לביהמ"ש נכון וצודק בנסיבות הענין (Just And Proper). חוק יחסי ממון כאמור אינו קובע קריטריונים כדוגמת אלו שנקבעו בחוק הניו-יורקי. הנסיבות המיוחדות המצדיקות סטיה מאיזון עפ"י הכללים שנקבעו בסע' 6-5 לחוק, נתונים לשיקול דעת ביהמ"ש. כפי שיפורט להלן לגבי חלק מהנכסים יש מקום לפעול עפ"י סע' 8 לחוק. 21. בתביעה מפורטים נכסי האשה בלבד ללא כל אזכור לנכסי האיש. בכתב ההגנה וכך בסיכומי האשה, נטען, כי לא היה כל שיתוף במשאבי הצדדים וכי החל ממועד הנישואין היה פרוד מלא ומוחלט במשאבים, בממון, ברכוש ובזכויות. דא עקא, כי טענות אלו לאו טענות הן כאשר עסקינן בזוג שהמשטר הרכושי החל עליהם הוא משטר של הפרדה קניינית במהלך הנישואין והאיזון מבוצע עם פקיעת הנישואין. לפיכך, כדי לצרף את כלל המשאבים להערכה מקיפה וכוללת יש לבחון את הרכוש שנצבר במהלך הנישואין ולקבוע אם הוא בר איזון, ובאיזה אופן יאוזן. דירת המגורים: 22. הדירה נרכשה ע"י הצדדים במהלך הנישואין בשנת 1982. לטענת האיש, מרבית התמורה שולמה מכספיו בצרוף משכנתא שנפרעה במהלך הנישואין ואילו האשה טוענת, כי מרבית התמורה שולמה מכספיה בצרוף משכנתא. לטענות אלו באשר למקור המימון, אין כל חשיבות ורלבנטיות באשר הדירה נרשמה על שם שני הצדדים בחלקים שווים. לטענת האיש, הדירה שופצה בשנת 1995 מכספיו. גם לטענה זו, אין כל רלבנטיות. באותה עת הדירה היתה בבעלות שני הצדדים, הצדדים חיו בשלום בית וכל אחד השקיע ממשאביו בהוצאות המשפחה ובנכסיה. האיש הוכרז כפושט רגל בשנת 1994. בשנת 1997, נמכרה הדירה בהליכי פשיטת רגל, ע"י הנאמן, במטרה להשתמש בתמורה בגין חלקו של האיש בדירה לכיסוי חובותיו. מכירת הדירה מהווה הליך של פרוק שיתוף בדירת מגורים של בני זוג כפי שגם הבעל טען בביה"ד: "אני הייתי בפשיטת רגל..... פירוק שותפות, לקבל את החצי שלי, לשלם את החובות שלי, ללכת, הסכמנו שאנחנו הולכים לחיות יחד בדרך חדשה". (פרוטוקול ביה"ד מיום 27/7/98). במסגרת הליכי מכירת הדירה רכשה האשה את חלקו של האיש בדירה כתפוסה על פי הערכת שמאי ב- 42,000 $. הערכת שמאי לקחה כמובן בחשבון גם את השיפוצים שהושקעו בדירה בשנת 96-95. כך שהאיש קיבל פיצוי בגין שיפוצים אלו כחלק מהתמורה שהתקבלה בגין חלקו בדירה. בהליך מכירה המבוצע במסגרת הליך של פרוק שיתוף שכזה, מקבלת האשה את קניינה - מחצית הדירה השייכת לה, והאיש מקבל את קניינו - המחצית השייכת לו באמצעות הנאמן בפשיטת הרגל, כפי שביקש לשלם את החובות שלו ו"ללכת". ודוק ! בהתאם לסע' 4 לחוק, אין להטיל על בן הזוג אחריות לחובות של השני במהלך הנישואין. מה גם, שלא הוגשה ע"י האיש עתירה לאיזון חובותיו אם ישנן כאלו. כאשר מבוצע פרוק שיתוף בנכס משותף של בני הזוג, בכך למעשה בוצע האיזון, אף אם הוא מבוצע במהלך הנישואין. אין על כן לאזן פעם נוספת את חלקה של האשה באותה דירה. באשר לרכישה החדשה - היינו רכישת חלקו של האיש בדירה כתפוסה, יש מקום לאזן זכות זאת בהתאם למפורט להלן: מחצית הדירה כתפוסה נרכשה ע"י האשה בסך של 42,000 $ + ויתור על חוב מזונות בסך של 13,600 ₪ (כ- 4,500 $ במועד הנ"ל) (ראה החלטה בתיק פש"ר 599/93 מיום 5/9/97 - נספח יג' לכתב ההגנה). על פי חוזה המכר מיום 1/9/97 (נספח יד' לכתב ההגנה) הסך בש"ח שווה ערך ל- 42,000 $ ישולם עד ליום 5/11/97. סכום זה שולם באמצעות הלוואה ע"ס 150,000 ₪ מובטחת במשכנתא שניטלה ע"י האשה מבנק משכן ביום 2/11/97 (חוזה הלוואה נספח טו' לכתב ההגנה) והועברה לנאמן בפש"ר (סך של 138,000 ₪ ביום 2/11/97 וביום 1/11/98 סך נוסף של 11,600 ₪ (נספחים יז' לכתב ההגנה). האשה משלמת לפיכך את רכישת הדירה בהחזרי משכנתא החל מיום 2/12/97 בסכום של 1,241 ₪ לחודש המקוזזים ממשכורתה כפקידה בבנק הפועלים (סע' 9 לכתב ההגנה). 5 חודשים לאחר נטילת התשלומים בגין הרכישה נפרדו הצדדים. עפ"י המוסכם האיזון יבוצע נכון למועד הפרוד, ניתן לפיכך לייחס את האיזון רק לאותו חלק יחסי ששולם ע"ח הרכישה במהלך אותם 5 חודשים שהם באופן גס כ- 2,000 $ (בערכים הרלבנטיים לאותה תקופה). לפיכך, חלקו של האיש באיזון יעמוד ע"ס שווה ערך בש"ח ל- 1,000 $ = 4,700 ₪. תחשיב זה עולה בקנה אחד עם הוראות סע' 6 (א) לחוק הקובע, כי משווי נכס בר איזון יש לנכות את החובות על הנכס, (ובמקרה דנן חוב המשכנתא). עוד יש לציין, כי התחשיב יבוצע כאמור עפ"י ערך הדירה כתפוסה בעת הרכישה ולא עפ"י ערכה כפנויה הואיל והנכס שנרכש ע"י האשה הוא דירה תפוסה , ויש לאזנו ככזה. יוזכר, כי בנוסף לתמורה ששולמה עפ"י החוזה קיימת תמורה נוספת ששילמה האישה באמצעות ויתור על חוב מזונות בסך של כ- 13,600 ₪, החלק היחסי בנכס האקויולנטי לסכום זה בודאי שאינו בר איזון. האיש מנוע מלהעלות היום טענה כנגד חוב מזונות זה לאחר שהסכים לו במסגרת הליכי פש"ר והסכים כי ויתור על חוב המזונות יהווה חלק מהתמורה בגין הדירה. זכויות ממקום עבודתה של האשה: 23. האשה התקבלה כעובדת קבועה בבנק הפועלים בשנת 89. יש לכאורה לאזן זכויות צבורות ממקום עבודה ככל שאלו נצברו בין השנים 1989 ועד מאי 98 דא עקא, שהנסיבות בענייננו מצדיקות סטיה מאיזון שוויוני. כפי שפורט לעיל, במהלך הנישואין בזבז האיש את כספי המשפחה לצורך סיפוק תאוותו להימורים, קלפים וסמים. ניתן להעריך מקצת ממעלליו מתוך תצהירו מיום 16/1/95 (נספח יט' לכתב ההגנה) שיובא כלשונו: "1. אני נותן תצהירי זה כתמיכה לבקשה לרשות להגן מטעם כהן וידה. 2. אני גנבתי מאישתי את השיקים שהוגשו לביצוע בתיק זה. 3. בזמנו אשתי שאלה אותי היכן השיקים ואני התחמקתי ממתן תשובה. 4. אני לקחתי את השיקים מפנקס שיקים של אשתי בערך באמצע הפנקס. את השיקים הראתי למר ג'רבי יעקב מילאתי אותם בפניו וחתמתי בפניו. מסרתי לו אותם לבטחון בלבד עד אשר יוחלפו בשיקים אחרים של לקוחות עסקיים. 5. אני הבאתי לו שיקים של מר סייג אלי, והוא היה אמור להחזיר לי את השיקים, בלי כל קשר לפרעון השיקים שנתתי לו. מר ג'רבי ידע שגנבתי את השיקים מאשתי, שהשיקים אינם שלי, שאסור לי לחתום להם, אבל עשה זאת לבטחון בלבד. 6. החוב עצמו נובע מכך שמר ג'רבי יעקב מנהל עסקי הימורים של רולטה וקזינו בבתים פרטיים ובאחד הלילות באוגוסט 1990 היתה פשיטה של המשטרה בלונדון מיניסטור בבניין למעלה בקומה שלישית דירה 16 ונתפסתי יחד עמו ועם כל הציוד ועם מהמרים אחרים. השיקים נתנו בספטמבר 1990 לאחר שהיו לי חובות בסך של 20,000 ₪ וזאת לאחר הפסדים בסדר גודל של כ- 200,000 ₪. 7. אני עשיתי מה שעשיתי כתוצאה מכך שמר ג'רבי יעקב איים להגיע לביתי ולעשות בושות ליד אשתי ובני, וזה לאחר שהיה מגיע למקום עבודתי והיה עושה לי בושות וצעקות ומתוך איבוד עשתונות לא היתה לי ברירה. כשביקשתי את השיקים בחזרה מר ג'רבי יעקב התחמק בתואנות שונות. 8. למיטב ידיעתי אשתי בטלה את השיקים ולא הייתי מוטרד כי מר ג'רבי יעקב קיבל את השיקים החלופיים". הלא כי כן קיימת הודאה של האיש על בזבוז כספי המשפחה בסך של לפחות 220,000 ₪ בשנת 1990. יש להניח, כי כספים רבים ונוספים ירדו גם הם לטמיון. בבוא האיש לדרוש איזון בכספי עתודה כלכלית של האשה, שהיא עמלה וטורחת לצבירתם, עליו לבוא בידיים נקיות. משהוא בחר לבזבז את כספי המשפחה על הוללות במקום לצבור כספים אלו כעתודה כלכלית ברת איזון, אזי, אינני מוצאת שיש לתת לו זכות איזון בעתודותיה הכלכליות של האשה. בנסיבות אלו, במסגרת שיקול הדעת שניתן לי בסע' 8 לחוק יחסי ממון, אני מוצאת לנכון לאמץ את אחד הקריטריונים שנקבעו בחוק הניו יורקי שצויין לעיל: "הבזבוז" ו"ההוללות" (Wasteful, Dissipation) של רכוש, ע"י מי מהצדדים". נסיבות אלו מצדיקות סטיה מאיזון שוויוני וקביעה בהתאם לסע' 8 (1) לחוק, כי שוויים של זכויות אלו, לא יאוזן. מטלטלין: 24. כל המטלטלין הקיימים היום ושנרכשו ע"י הצדדים או מי מהם עד ל- 5/98 הינם ברי איזון. שוכנעתי, כי שני הצדדים תרמו לרכישת המטלטלין. מכונית הונדה סיביק: 25. מכונית שהיתה רשומה ע"ש האשה. המכונית נרכשה בשנת 96 במהלך הנישואין ושלום הבית. אין כל נפקא לטענת האשה, כי המכונית שולמה מכספי קרן תשלומים והלוואה, שהרי ממילא גם קרן השתלמות הינה ברת איזון. המכונית נמכרה לאחר הפרוד בין הצדדים, לפיכך, התמורה שהתקבלה בגין המכונית הינה ברת איזון. תכשיטים: 26. עסקינן בשעון קרטייה שנרכש בשנת 1997 וטבעת יהלום שנרכשה בשנת 1990. לטענת האיש, הוא שרכש את התכשיטים לאשה. (ח.נ.) - היינו, עסקינן במתנה. השאלה אם מתנות בין בני זוג שניתנו במהלך הנישואין הינם ברי איזון או שמא נכללים בנכסים שיש להוציא מכלל איזון בהתאם לסע' 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון, תמצא את פתרונה על פי כוונת הצדדים שיש לדלותה מהתנהגותם ומן הנסיבות הסובבות. לשם איתור כוונת הצדדים ניתן להסתייע בשאלות: האם נשאה הפעולה אופי עסקי ? האם הועבר הנכס לציון מאורע מסוים (יום הולדת, יום נישואין) ? האם הנכס מיועד לשימוש אישי של המקבל (בגד, כלי, תכשיט) או לשימוש משותף ? באיזו מידה ניתן להניח, כי הכוונה להשקעה משותפת או נפרדת או מתנה, כיצד התייחסו הצדדים אל הנכס. (ראה יחסי ממון בין בני זוג, אריאל רוזן צבי, בעמ' 310). כאמור לעיל, האיש הוא התובע את האיזון בתכשיטים אלו, ומאידך הודה, כי קנה אותם לאשה - היינו, מתנה. ברי, כי כתכשיט שנועד לשימוש אישי של האשה, יש גם לייחס לו כוונת מתנה. זאת ועוד, האיש פינק עצמו במשך שנים תוך נטילת כספי משפחה לצורך סיפוק תאוותו להימורים, קלפים וסמים, סכומים אלו ירדו לטמיון, אך טבעי הוא, כי האיש נתן לאשה תכשיטים אלו, במתנה, כפיצוי, על מנת שיהיו שלה, ולא כהשקעה משותפת לצרכי איזון. לפיכך אני קובעת, כי התכשיטים הינם מתנה והם יוצאים מכלל איזון עפ"י סע' 5 (א) לחוק. מזונות הקטין - תמ"ש 43611/98: 27. בתביעה פורטו צרכי הקטין בסך של 2,500 ₪ לחודש. הסכום כולל צרכים שגרתיים והוצאות אחזקת הבית. 28. האיש טוען בכתב הגנתו ובתצהירו, כי הינו עובד בעבודות מזדמנות ומשתכר סך של 3,000 ₪ לחודש בלבד. אין מקום לקבל הצהרתו של האיש שכן כפי שציינתי הוא הודה במניפולציות והצהרות על הכנסות שמותאמות לצרכיו. כך למשל הודה, כי לאחר שהוכרז כפושט רגל השתכר באופן רשמי 5,000 ₪ לחודש ובאופן בלתי רשמי 5,000 ₪ נוספים (ח.נ. עמ' 2), כן הודה, כי כשעבד ב"ראש אינדיאני" הרוויח 7,000 ₪ לחודש אולם הוציא תלושי שכר ע"ש מישהו אחר (ח.נ. עמ' 3). לאור האמור לעיל, אין כל סיבה לתת אמון בהצהרתו של האיש על הכנסה כה נמוכה היום. 29. האשה עובדת בבנק הפועלים, משתכרת סך של 5,855 ₪ בחודש בממוצע (לאחר ניכויי חובה וחלק מניכויי רשות בסך של כ- 500 ₪ לחודש). האשה נושאת בהחזרי ההלוואה בגין רכישת הדירה בסכום של כ- 1,400 ₪ (נכון למועד ההוכחות). 30. לאור הנתונים שבפני דומני, כי אין מקום לשנות את סכום המזונות כפי שנפסק בהחלטה למזונות זמניים. אמנם מאז הגיע הקטין לגיל 15, חובת המזונות לגביו היא מדין צדקה ומוטלת על שני ההורים באופן יחסי ליכולתם. במקרה דנן, לאור פוטנציאל ההשתכרות של האיש מחד, והכנסות האשה מאידך, יש מקום להשאיר את חיוב האב בסכום המינימלי כפי שנפסק, וביתרה תשא האשה. החיוב יעמוד בתוקפו עד הגיע הקטין לגיל 18 או עד לסיום התיכון עפ"י המאוחר מביניהם. במהלך השירות הצבאי הסדיר יעמוד סכום המזונות על 1/3 מהסכום הפסוק. סוף דבר: 31. מתקבלת התביעה הרכושית - תמ"ש 43613/98 , באופן חלקי כדלקמן: א. מחצית הזכויות בדירת המגורים תאוזן כשחלקו של האיש באיזון עומד על סך של 4,700 ₪. ב. זכויות האשה שנצברו ממקום עבודתה יוצאים מכלל איזון. ג. המטלטלין הקיימים היום ושנרכשו ע"י הצדדים או מי מהם עד ליום 1/5/98, יאוזנו עפ"י ערכם להיום בהתאם לחוו"ד שמאי. הצדדים רשאים לחלק את המטלטלין בעין. ד. התמורה שהתקבלה בגין מכירת מכונית ההונדה סיביק תאוזן. האיש זכאי למחצית מהתמורה כשהיא צמודה נושאת ריבית כחוק ממועד מכירתה. ה. התכשיטים של האשה אינם בכלל האיזון. ב"כ הצדדים, עוה"ד מ. כהן ו- י. ויצמן מתמנים לכונסי נכסים לצורך ביצוע האיזון כמפורט לעיל. 32. מזונות - תמ"ש 43611/98: ניתן תוקף של פס"ד להחלטה למזונות זמניים מיום 6/9/98. החיוב במלואו יעמוד בתוקפו עד הגיע הקטין לגיל 18 או סיום התיכון עפ"י המאוחר שביניהם. במהלך שירות צבאי סדיר יעמוד חיוב האיש במזונות הבן על סך של 1/3 מהסכום האמור לעיל. 33. לאור התוצאה, אינני עושה צו להוצאות. איזון משאביםבני זוג