פסק חוץ אינו אופרטיבי בישראל מכוחו הוא אלא יש לתת לו נפקות מקומית, וזו ניתנת לאחר שעמד בתנאים שקובע לצורך זה המשפט הבינלאומי הפרטי המקומי. לאכיפה מספר מטרות: שאיפה לשים קץ להתדיינויות רצון לעשות צדק עם צד שזכה במשפט טיפוח יחסי גומלין של עזרה הדדית עם מערכות משפט זרות ולגבי תחומי משפט מסוימים כמו ענייני מעמד אישי וזכויות קנין - האינטרס בהבטחת מירב היציבות הוודאות והאחידות. בית המשפט אוכף פסק-חוץ כאשר הוא מאפשר את ביצועו של הפסק, היינו, מספק אמצעים להוציאו לפועל. פסקים אישיים in personam יוצרים מעשה בית דין בין הצדדים, ניתנים מעצם טיבם להוצאה לפועל, לפיכך, הם ברי אכיפה. פסקי סטטוס - המצהירים את מעמדו האישי של אדם - הינם ברי הכרה. אכיפה טומנת בחובה הכרה, אך לא כל הכרה גוררת עמה אכיפתו של הפסק. מטרתה של אכיפת פסק חוץ היא להכשירו להוצאתו לפועל ממש כאילו היה פסק דין ישראלי כאמור בסע' 10 לחוק אכיפת פסקי-חוץ, התשי"ח-1958. בכל הנוגע להכרה בפסקי חוץ, שואב הדין הישראלי מכלליו של המשפט המקובל, סוגיית האכיפה זכתה להסדר סטוטורי מקומי באמצעות החוק. להלן פסק דין בנושא אכיפת פסקי חוץ: פסק דין 1. תביעה על פי חוק אכיפת פסקי-חוץ, התשי"ח-1958 (להלן: "החוק") לאכיפת פסקי דין/החלטות שניתנו בענין מזונות קטינים, ביום 2/9/98, 29/4/99, 21/12/99 ו- 7/1/90, בביהמ"ש העליון במדינת בקליפורניה, ארה"ב. 2. התובעת 1 והנתבע נישאו זל"ז בנישואים אזרחיים בארה"ב ביום 1/9/95. לצדדים שני ילדים קטנים, תובעים 2 - 3: מעין ילידת 10/7/96 וגולן יליד 22/7/98. 3. הצדדים התדיינו בביהמ"ש בקליפורניה. ביום 2/9/98 ניתן שם פס"ד המתייחס למספר נושאים: מזונות, ביקורי האב את הקטינים בעת שהותם בקליפורניה, הוראות טיפוליות והוראות בענייני אפוטרופסות. פס"ד נוסף ניתן ביום 29/4/98, כולל גם הוא מספר נושאים: לענין מזונות הקטינים חוזר פס"ד זה על הנקבע בפסה"ד מיום 2/9/98 ומוסיף חיוב בהוצאות רפואיות של הקטינים, כן עוסק במזונות בן זוג, חלוקת רכוש, משמורת, שם משפחת הקטין. פס"ד מיום 21/12/99 מחייב את הנתבע בהוצאות רפואיות של הקטינים ומסדיר גם הסדרי ראיה. ביום 7/1/00 ניתן פס"ד משלים הכולל גם הוא הוראות בנושא מזונות על מרכיביו השונים, עניין משמורת ואפוט'. התובעת עותרת לאכוף את ארבעת פסקי הדין הנ"ל ככל שהם מתייחסים לחיוב כספי במזונות על מרכיביו השונים. 4. ביום 26/4/00 ניתן ע"י ביהמ"ש בקליפורניה פס"ד נוסף בעתירת האם להעתיק את מקום מגורי הקטינים לישראל, במסגרתו נקבעו זכויות משמורת, ביקור וענייני אפוטרופסות. פס"ד משלים ניתן ביום 23/8/00. האם והקטינים היגרו לישראל בהתאם לפסה"ד. לכשנתגלעו קשיים ביישום פסה"ד, ביקש האב לאכוף פס"ד זה על פי סע' 1 (ב) לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) התשנ"ה-1991, בתמ"ש 89790/00. 5. מאז הגעת הקטינים לישראל בחודש 7/00, לא שילם הנתבע מאומה למזונותיהם. הנתבע מתגורר במאוריציוס ולא ניתן לבצע את פסה"ד בקליפורניה. הקטינים מבקשים בתובענה זו לאכוף את פסקי הדין הנ"ל בענין מזונותיהם על פי החוק. לתובענה צורף עותק פסקי הדין. לאחר מספר השלמות הוגשו בסופו של דבר פסקי הדין מאושרים ומתורגמים ע"י נוטריון, תצהיר התובעת המאמת על פי יעוץ משפטי שקיבלה את העובדות המפורטות בתביעה וכן חוו"ד של הדין הזר על פיו ביהמ"ש שנתן את הפסק היה בעל סמכות לתתו, המועד לערעור חלף וכי הפסק הוא בר ביצוע ובר אכיפה. 6. המשיב מתנגד לעתירה בטענה, כי תצהיר התובעת לאישור העובדות המוכיחות קיומם של תנאי סע' 3 לחוק, אינו עונה על הנדרש בהתאם לתק' 354 לתקסד"א. טענה זו אין בה כל ממש שכן תצהיר התובעת עונה על הנדרש, ראה גם תא' (ב"ש) 369/90 גרומבכר נ' אבוטבול שצורף לתגובת התובעים. לגופו של ענין טוען הנתבע, כי ההחלטות/פסה"ד שאכיפתם מבוקשת הם בגדר החלטה אחרת ולא פס"ד שכן האחת מתקנת את קודמתה, ולפיכך אינן ברות אכיפה, מה גם, שהוא הגיש ביום 18/4/00, בקשה לביהמ"ש בקליפורניה, לתיקון שיעור המזונות וזו עדיין תלויה ועומדת. עוד טוען הנתבע, כי ההחלטות אינן ברות אכיפה בקליפורניה שכן הוא מתגורר במאוריציוס והקטינים מתגוררים בישראל ועל כן אין הבקשה עומדת בתנאי סע' 3 (4) לחוק וכי הבקשה הוגשה במטרה להשיג סעדים זמניים שימנעו מהנתבע להגיע לארץ לבקר את ילדיו, וכן כי לא קיימת התייחסות לסע' 11 לחוק שעניינו הכרה בפסקי חוץ. לחילופין, מבקש המשיב לאכוף גם את ההחלטות המאוחרות יותר מיום 26/6/00 ומיום 23/8/00 בענין משמורת, הסדרי ראיה ואפוטרופסות. מכל מקום טוען המשיב, כי אין לאכוף רק חלק מפסה"ד אלא את כולו לרבות החלקים המתייחסים למשמורת ואפוטרופסות. 7. פסק חוץ אינו אופרטיבי בישראל מכוחו הוא אלא יש לתת לו נפקות מקומית, וזו ניתנת לאחר שעמד בתנאים שקובע לצורך זה המשפט הבינלאומי הפרטי המקומי. לאכיפה מספר מטרות: שאיפה לשים קץ להתדיינויות, רצון לעשות צדק עם צד שזכה במשפט, טיפוח יחסי גומלין של עזרה הדדית עם מערכות משפט זרות, ולגבי תחומי משפט מסוימים כמו ענייני מעמד אישי וזכויות קנין - האינטרס בהבטחת מירב היציבות הוודאות והאחידות. 8. בימ"ש אוכף פסק-חוץ כאשר הוא מאפשר את ביצועו של הפסק, היינו, מספק אמצעים להוציאו לפועל. פסקים אישיים in personam יוצרים מעשה בית דין בין הצדדים, ניתנים מעצם טיבם להוצאה לפועל, לפיכך, הם ברי אכיפה. פסקי סטטוס - המצהירים את מעמדו האישי של אדם - הינם ברי הכרה. אכיפה טומנת בחובה הכרה, אך לא כל הכרה גוררת עמה אכיפתו של הפסק. מטרתה של אכיפת פסק חוץ היא להכשירו להוצאתו לפועל ממש כאילו היה פסק דין ישראלי כאמור בסע' 10 לחוק. בכל הנוגע להכרה בפסקי חוץ, שואב הדין הישראלי מכלליו של המשפט המקובל, סוגיית האכיפה זכתה להסדר סטוטורי מקומי באמצעות החוק. הבקשה שבפני הינה לאכיפה ולא להכרה. כאשר עסקינן בפסק מזונות או חלקו של פסק שעוסק במזונות הדרך הנכונה להוציאו לפועל, היא הדרך שנקטה בה התובעת - בקשה לאכיפת הפסק. משלא התבקשה הכרה גם אין כל מקום לדרישת הנתבע למילוי התנאים המפורטים בסע' 11 לחוק העוסקים בהכרה, במטרתו ותוצאותיו, כאמור לעיל, שונות. 9. סע' 3 לחוק קובע: "תנאים לאכיפה - בית משפט בישראל רשאי להכריז פסק-חוץ כפסק אכיף אם מצא שנתקיימו בו תנאים אלה: (1) הפסק ניתן במדינה שלפי דיניה בתי המשפט שלה היו מוסמכים לתתו; (2) הפסק אינו ניתן עוד לערעור; (3) החיוב שבפסק ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל, ותכנו של הפסק אינו סותר את תקנת הציבור; (4) הפסק הוא בר ביצוע במדינה בה הוא ניתן." 10. המשיב אינו חולק על סמכותו של ביהמ"ש בקליפורניה ליתן את הפסק, המשיב גם אינו חולק כי הפסק אינו ניתן עוד לערעור, אלא שלטענתו, מדובר בצווים זמניים מה גם שתלויה ועומדת שם תביעתו לשינוי הפסק. מיד ייאמר, כי לענין זה הגישה התובעת חוו"ד של הדין הזר, על פיה, פסקי הדין אינם ניתנים עוד לערעור. הנתבע לא סתר חוו"ד זו ולא הגיש חוו"ד מטעמו. ככלל, לענין סע' 3 (2) לחוק יש להבחין בין קיומה של זכות ערעור תלויה ועומדת שטרם מוצתה ואשר כל עוד היא קיימת אין אוכפים את הפסק, לבין האפשרות לבקש שינוי הפסק החלוט בהליך נוסף עקב שינוי בנסיבות או בשל טעם לגיטימי אחר. מקרה זה, השני, אינו מונע את האכיפה. נקבע, כי המונח "ערעור" בסע' 3 (2) לחוק אינו כולל את הדרישה שלפיה צריך פסק-הדין שניתן ע"י ביהמ"ש הזר שלא יהא ניתן לביטול או לשינוי ע"י אותו בית משפט, לכן גם אם פסה"ד ניתן לשינוי ע"י ביהמ"ש בקליפורניה אין זה גורע מהתקיימות דרישתו של סע' 3 (2) לחוק כל עוד לא ניתן לערער עליו כמשמעותו הדווקנית של מונח זה. ראו: ע"א 74/77 לנד נורדיאן ווסטפאלן נ' אדם פרידמן, פד"י ל"א (3), 713; ע"א 541/77רוזנשטיין נ' ספרטוס, פד"י ל"ב (2), 701. יתר על כן, אי סופיות אינהרנטית של כל פסיקת מזונות אינה הופכת את הפסק לבלתי אכיף. יש כאמור לאבחן בין קיומה של זכות ערעור תלויה ועומדת, שטרם מוצתה, לבין האפשרות לבקש את שינוי הפסק. העובדה כי פסק החוץ שעליו נסבה בקשת האכיפה ניתן לשינוי אינה מעלה ואינה מורידה לענין אכיפתו בישראל. כל שנדרש הוא שלא יהא זה פס"ד שניתן עוד לערעור. ראו: ע"א 619/89 קסון נ' קסון, פד"י מ"ה (2), 659. 11. זאת ועוד, לפסק דין למזונות לרבות צווי ביניים, ניתן מעמד מיוחד תוך מגמה שניתן יהא לעשות "שימוש יעיל ומלא באמצעים אקויטביליים כדי למנוע משיקולים שבתיקון עולם, שאדם יתחמק ממילוי חובתו לזון את אשתו וילדיו". (כב' השופטת מרים בן פורת (י-ם) המ' 1358/70 פרץ נ' פרץ פ"מ ע"ו, 283). המחוקק הישראלי גילה דעתו באותו כיוון, ראיה לכך נמצא בענייננו בסע' 8 לחוק הקובע: "רשאי בית המשפט, אם ראה צידוק לכך בנסיבות הענין לאכוף פסק חוץ זמני או צו ביניים בענייני מזונות כשהוא ניתן עוד לערעור". ראה גם ע. שפירא "הכרה ואכיפה של פסקי-חוץ" עיוני משפט ד', 509; "המחוקק ראה צורך, מטעמים חברתיים ואנושיים מובנים ובהתאם לפרקטיקה בינלאומית רווחת, להקל עם מי שזכאי, ובדרך כלל זקוק, למזונות. ההקלה היא בעצם האפשרות לאכוף כאן פסקי-חוץ זמניים וצווי ביניים (שמעצם טבעם אינם סופיים) בענייני מזונות ובאי חלותו של התנאי בדבר אי כפיפות לערעור". הוראה זו הינה חריג לכלל הקבוע בסע' 3 (2) לחוק. מכאן כי אף אם צודק הנתבע בטענתו ומבוקש לאכוף צווי ביניים למזונות אין בכך כדי למנוע את האכיפה. העובדה כי הנתבע תושב מאוריציוס ויש קושי להוציא לפועל את הפסק במדינה בה הוא ניתן, בקליפורניה, מהווה "צידוק" לאכיפתו כאן בישראל שהוא מקום מושבם של הקטינים. ראה: המ' (ת"א) 1805/82 גולדברג נ' גולדברג מ"ג (2), 95 (נספח לתגובת התובעים). 12. אין כל יסוד לטענת המשיב, כי לא נתקיים בפסק התנאי המפורט בסע' 3 (4) לחוק, היינו כי פסה"ד אינו בר ביצוע במדינת המוצא הואיל והנתבע הינו תושב מאוריציוס ואילו הקטינים הינם תושבי ישראל - אפשרות ביצועו של פסה"ד נבחנת כמובן בהנחה שהצדדים נמצאים עדיין במדינת הפסק. ברי כי האכיפה לא היתה מתבקשת אילו הוצאתו לפועל היתה מעשית במדינת המוצא. המבחן בסע' 3 (4) לחוק הוא - האם הפסק כשיר להוצאה לפועל במדינת מוצאו, למשל אם התיישן וכיוצ"ב. המשיב לא טען, כי הפסק אינו כשיר להוצאה לפועל. העובדה כי הנתבע אינו מצוי פיזית בקליפורניה אינה הופכת את הפסק לאינו בר ביצוע. אדרבא, כאמור לעיל, הקושי להוציא את הפסק לפועל במדינה בה הוא ניתן, מהווה "צידוק" לאכיפת צווי ביניים למזונות. 13. אינני מוצאת פסול בבקשתה של התובעת לאכוף את חלקם של פסקי הדין העוסקים בחיוב כספי של מזונות בלבד בעוד שפסקי הדין עוסקים בנושאים נוספים שאינם חיוב כספי כמו משמורת ואפוטרופסות. עיון בפסקי הדין מגלה, כי חלקם האופרטיבי של פסקי הדין הם למעשה אותן הוראות העוסקות במזונות. חלקם האחר העוסק במשמורת, סדרי ראיה ואפוטרופסות ממילא אינם ראוי לאכיפה אלא לכל היותר להכרה ובמקרה דנן ממילא הם כבר חסרי תוקף לאחר שבנושא משמורת, הסדרי ראיה ואפוטרופסות שונו ונקבעו פסקי דין מאוחרים יותר המאפשרים את הגירת האם והקטינים לישראל וקובעים הסדרי משמורת, סדרי ראיה והוראות בענייני אפוטרופסות. טענת הנתבע, כי אין לאכוף רק חלקים מפסה"ד, אלא את כולו, הינה טענה הנטענת בעלמא מבלי שתתמך בחוק או באסמכתא כלשהי. ההיפך הוא הנכון, ניתן למצוא פסקי דין רבים בהם נאכפו רק חלקים מסוימים מפסק הדין, למשל בע"א 619/89 קסון נ' קסון, פד"י מ"ה (2), 656, באותו ענין הוגש ערעור על פס"ד של ביהמ"ש המחוזי שאכף פס"ד שניתן בהסכמה למעט נושא גירושין ומזונות אשה. ייתכנו גם פסקים מעורבים, שרק בחלקם הם בני אכיפה, למשל פס"ד הכולל קביעה על בעלות בנכס וגם פסיקת פיצוי כספי. קביעת בעלות אינה יוצרת חיוב אישי ולכן ניתנת להכרה בלבד בעוד שפסיקת פיצוי יש בה משום הטלת חיוב אישי ואזי היא ברת אכיפה. ראה "הכרה ואכיפה של פסקי-חוץ" עמוס שפירא, עיוני משפט ד', עמ' 509, 511. יוצא איפוא, כי אין כל מניעה לאכוף את חלקם האופרטיבי של פסקי הדין המבוקשים העוסקים במזונות. אין מקום גם לבקשתו החילופית של המשיב לאכוף במקביל את פסקי הדין מיום 26/6/00 ומיום 23/8/00 שכן מדובר בפסקי דין שונים ומאוחרים מאלו שהתבקשו ע"י האם, המשיב לא ביקש אכיפתם או הכרה בהם עפ"י החוק לאכיפת פסקי חוץ אלא בחר לאוכפם באמצעות פניה עפ"י חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991. 14. אשר על כן, מתקבלת התביעה. אני אוכפת בהתאם לחוק אכיפת פסקי-חוץ, תש"ח-1958 את פסקי הדין וההחלטות למזונות על כל מרכיביהם, שניתנו ביום 2/9/98, 29/4/99, 21/12/99, 7/1/00 ע"י ביהמ"ש העליון בקליפורניה. 15. הנתבע ישא בהוצאות ושכ"ט ב"כ התובעים בסך של 10,000 ₪ + מע"מ. הסכום צמוד נושא ריבית כחוק עד התשלום בפועל.אכיפת פסק דיןמשפט בינלאומיאכיפת פסק חוץ