דירה במתנה מההורים לזוג נשוי

על פי הפסיקה, דירה ששימשה למגורי הזוג והמשפחה רואים בעין שונה מאשר דירה או נכס שלא שומשו למגורים; זאת כאשר החזקה בדבר שיתוף בדירת מגורים היא בעלת תוקף משקל כבדים במיוחד. אין בדרכי מימון רכישת הנכס, על ידי מתנה מהורי הנתבע, כדי להפקיע חזקת את השיתוף. להלן פסק דין בנושא דירה במתנה מההורים לזוג נשוי: פסק דין 1. הההליך א. בפני תביעת אישה בנוגע לרכוש נגד בעלה. ב. הצדדים נשואים משנת 1981. אכן חל עליהם משטר איזון משאבים על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג 1973, אך הדבר לא מנע מהתובעת לבקש פירוק שיתוף בטרם התגרשו, בזכויות הצדדים בשתי דירות, האחת רשומה על שם הנתבע בלבד השניה על שם שני בני הזוג, וכן בנכסים אחרים, על סמך חזקת שיתוף (ראה סעיף 9.1 לכתב התביעה). בכתב הגנה לא העלה ב"כ הנתבע כל ביקורת על הגדרה כזו; ולדעתי, בכך הוא צדק. בהתאם להשקפתו של בית המשפט העליון, ובפרט כב' השופטת שטרסברג כהן, בע.א. 1915/91 יעקבי נ. יעקבי פד"י מט (3) 529, מותר ואפילו ראוי להעזר בכללים שפותחו במסגרת הלכת חזקת השיתוף כדי להגיע לקביעת מהו הרכוש שעליו תחולנה הוראות חוק יחסי ממון. ולאור פירוד בין הצדדים מאז 12/99, ניתן לראות (בהסכמת הצדדים כנראה) מועד זה כמו מועד פקיעת הנשואין. 2. עתירות התובעת: א. כתב התביעה דן בנכסים אלה: דירה ברח' נחשון 13 ירושלים גוש 30018 חלקה 43 (להלן דירת נחשון). דירה ברח' גרץ 14 גוש 30197 חלקה 90 (להלן דירת גרץ). חוב לעירית ירושלים בגין סלילת כביש (להלן החוב לעיריה). ב. הסעדים המבוקשים הם : מכירת הדירה ברח' נחשון:(אם כי התובעת עותרת לדחיית המכירה עד אשר בתם של הצדדים תגיע לגיל 21); תשלום לתובעת של מחצית ערכה של דירת גרץ למועד המכירה של דירת נחשון; חלוקת דמי השכירות המגיעים מדירת גרץ בין הצדדים בחלקים שווים. תשלום החזר הלוואת המשכנתא על דירת נחשון על ידי הצדדים בחלקים שווים. חלוקת החוב לעיריה בחלקים שווים. תשלומי המשכנתא על הדירה ברח' נחשון יושאו על ידי הצדדים בחלקים שווים. טענת הנתבע א. לטענת הנתבע, אכן דירת גרץ רשומה על שמו אך היא שייכת בפועל להוריו, ואין לצדדים כל זכות לקבל שכר דירה בגין דירה זו. ב. הנתבע מודה כי כל יתר הרכוש, כולל נכסים פיננסיים, נכסי נדל"ן וזכויות והטבות סוציאליות הם משותפים לצדדים. ג. באשר לחוב לעירית ירושלים, טוען הנתבע כי התשלום בוצע כנגד רצונו וכנגד דעתו ולכן אין הוא חייב להשתתף בתשלום. ד. באשר לדירת נחשון, סבור הנתבע שיש לדחות את התביעה אך אומר לחילופין שיש לקבוע שדין הדירה להמכר לאלתר ותמורתה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים. (מאחר ועל פי סעיף 37 לחוק המקרקעין התשכ"ט 1969 כל בעל נכס במשותף זכאי לעתור לפירוק השיתוף, לא מובנת לי עתירתו של הנתבע לדחיית התביעה, ככל שהיא נוגעת לדירת נחשון). ה. כמו כן הוא מבקש לקבוע את איזון הנכסים הפיננסיים של הצדדים לרבות חסכונות, קופות גמל, קרנות השתלמות, וכל נכס אחר. 4. הנושאים במחלוקת: לאור דברים אלה, נראה שיש להכריע בנושאים אלה: האם דירת גרץ היא נכס משותף אם לאו, ואם כן, כיצד לפרק את השיתוף בו. אם דירת גרץ נכס משותף,כיצד יש לטפל בדמי שכירות ממנו. מועד פירוק השיתוף בדירת נחשון, ותשלומי המשכנתא הרובצת עליה. חלוקת החוב לעירית ירושלים שאלת חלוקת הנכסים הפננסיים. 5. דירת גרץ א. על פי נסח הרישום מסתבר שדירת גרץ רשומה על שם הנתבע בלבד, כאשר רישום פעולת המכר נעשה ב24/3/96. אולם ההסכם, לפיו הנתבע רכש על שמו את הדירה הנ"ל, נושא תאריך 4/12/81. ב. ניתן לסכם את טענת הנתבע, אליו הצטרפה עדותו של אחיו, (להלן האח) כי דירה זו נרכשה עם כספי הורי הנתבע בלבד, והרישום על שמו נעשה משיקולי מס. הורי הנתבע עסקו במסחר כעצמאים, ומדי פעם נדרשו לתת הצהרות הון לרשויות המס. לדעת הנתבע ואחיו רשויות המס מכבידים את ידיהם על סוחרים עצמאיים, ודורשים הסברים לקיום נכסים, גם כאשר כל ההתנהלות של הסוחר העצמאי היתה כדין וכשורה, העדיפו הורי הנתבע שהדירה תרשם על שם הנתבע, וזאת על מנת שלא יצטרכו לציין את בעלותם בה בהצהרת הון, דבר אשר עלול להביא אחריו חקירות בדבר מקורות מימון רכשית הנכס. לדעת הנתבע ואחיו, הנכס הוא כולו של הורי הנתבע. ג. נטען גם כי הסיבה לרישום הדירה על שם הבן הנתבע היתה להגדיל את ההון, לצורך הגשת הצהרת הון הראשונה שלו. בזמן הרכישה החל הנתבע לעבוד עצמאי; יש יתרונות במיסוי למי שיכול להצביע בהצהרת הון הראשונה שלו על הון גבוה. ד. אין מחלוקת שלא ניתנה הודעה על נאמנות על פי סעיף 74 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח מכירה ורכישה) התשכ"ג 1963, הקובע כי: "כל אדם הרוכש בשמו הוא בשביל פלוני זכות במקרקעין או זכות באיגוד מקרקעין, רשאי להודיע למנהל תוך 30 יום מיום הרכישה, כי רכש את הזכות בשמו הוא בשביל אחר, ומשהודיע כך יראו אותו כנאמן על פי סעיף 69". סעיף 69 קובע כי מכירה מנאמן לנהנה פטור ממס. ה. הנתבע ואחיו דיברו בעדותם על שיחה שהתקיימה בין האב לבין הנתבע ובנוכחות האח; הנתבע והאח העידו שהתובעת היתה נוכחת בשיחה זו, אבל האישה הכחישה זאת. בשיחה זו הועלתה השאלה אם אין זה רצוי לעשות מסמך, המתעד את העובדה שדירת גרץ אינה של הנתבע כי אם של הוריו; נאמר שהאב דחה רעיון זה, באומרו שמדובר בעניינים שבמשפחה והעניינים ברורים וידועים. אין מחלוקת שמסמך כזה לא נעשה. ו. עוד העידו הצדדים על שיחה נוספת, כאשר חשבו בני הזוג לרכוש את הדירה ברח' נחשון; אז עמדה האפשרות שדירת גרץ תמכר על מנת לממן את רכישת נחשון, אך סוכם שהורי הנתבע יתנו לנתבע ולתובעת לקבל את שכר הדירה בגין השכרת דירת גרץ, וזאת על מנת לאפשר החזר משכנתא בדירת נחשון. ז. 1. כאן המקום לציין שבמהלך הדיונים עלתה שאלה של חוב של סכום של 75,000 ₪: לטענת הנתבע, קיבלו בני הזוג מהוריו סך 175,000 ₪ תמיכה ברכישת הדירה, לדבריו מדובר בהלוואה של כל הסכום, והוחזרו סך 100,000 ₪ ונותר חוב להוריו על סך 75,000 ₪. לדברי האישה, לא מדובר בחוב כי אם במתנה של היתרה , וכאשר ההורים ויתרו על החזר או לפחות לא דרשו את ההחזר. 2. עניין זה לא בא זכרו בכתב הגנה ולא הוגשה תביעה שכנגד; אשוב ואתייחס לנושא בהמשך. ח. מן הראוי לציין כי הוריו של הנתבע לא העידו. אכן העיד האח שהאב אינו במצב בריאותי שיוכל להעיד ולזכור את הדברים, אך כי העיד שאימו יודעת על ההליכים ומודעת לכל ההמתרחש. ט. 1. בהליך זה מדובר בשאלות הנובעות מנטל הראייה. מסתבר שכל אחד מהצדדים סבר שעל השני להביא ראייה מאת הורי הנתבע, וכי המנעותו של זולתו מלהביא את הראייה מצדיק את טענותיו הוא. 2. בדיקת יסודות ההליך מצביעה בהכרח על כך שבכך שהנתבע נמנע להביא את הוריו, יש לקבוע כי הרישום של דירת גרץ משקף את בעלותו של הנתבע ולא של הוריו. י. להלן הנימוקים: 1. מי שטוען שהרישום בלשכת רישום המקרקעין אינו משקף את הבעלות האמיתית, עליו הראייה. זאת לאור סעיף 125 לחוק המקרקעין התשכ"ט 1969 לפיו רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראייה חותכת לתוכנו, (אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש] התשכ"ט 1969 שאינן רלבנטיות לענייננו). 2. נוסף על כך, כאמור לעיל, לא הצהיר הנתבע על נאמנות; ומעבר לכל אלה, לא הוצג בפני כל מסמך המתעד את העובדה שהבעלות בדירה צריכה להיות של הוריו. 3. לא הוגש לא מסמך ולא נטענה כל טענה בדבר יצירת נאמנות, על פי סעיף 2 לחוק הנאמנות התשל"ט 1979. 4. משמעות הדבר, שבהעדר עדותם של ההורים, (או לפחות עדותה של האם) על בית המשפט להסיק את המסקנה המתבקשת, שלא בכדי נמנע הנתבע מלהביא את הוריו או מי מהם. בעניין זה, ראויים לציון דברי המלומד קדמי בספרו "על הראיות" חלק שלישי מהדורת תשנ"ט 1999 בעמ' 1391 "יש שהדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראייה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאה ראייה, או לאי השמעת עד, לאי הצגת שאלות לעד או להמנעות לחקירה נגדית של מי שעדותו הוגשה לתעודה בכתב שנחתמה על ידו. התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה מתחייבת ממנה המסקנה שאילו הובאה הראייה, או הושמע העד, או הוצגו השאלות או קויימה החקירה הנגדית, היה בכך כדי לתמוך בגירסת היריב. המנעות מהבאת ראייה - במשמעות הרחבה של המוסד כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובנסיון החיים, לפיה: דין ההמנעות כדין הודאה, בכך שאילו הובאה אותה ראייה היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זאת, ניתן למעשה משקל ראייתי לראייה שלא הובאה". ראה ע.א. 27/91 קבלו נ' שמעון מט (1) 245, ויתר הפסיקה המצותת על ידי המלומד קדמי. 5. יש להצמיד לערך הראייתי של אי הבאת הורי הנתבע, את עדותה החד משמעית של האישה, התובעת, וכן את העובדה שהורי הנתבע לא נקטו בכל הליך, על אף התמוטטות הנשואין בשנת 1999, כדי להביא לתיקון הרישום; ולא ראה הנתבע לנכון לעשות דבר אשר היה ביכולתו לעשות, ולהעביר את הבעלות על דירת גרץ על שם הוריו כפי שמתבקש, עוד לפני שננקטו הליכים נגדו על ידי האישה. 6. אכן אחיו של הנתבע סיפר על מדיניותם השוויוניות של הוריו, בהקניית נכסים לשני הבנים; מסתבר שלנתבע היתה דירה שניתנה לו על ידי הוריו בשכונת מחנה יהודה והיא נמכרה ונרכשה מהפדיון דירת גרץ; לאח נרשמה דירה על שמו על ידי הוריו בפ"ת, והיא נמכרה תמורתה נרכשה דירה ברח' אחד העם בירושלים. כמו כן ניסה האח להעיר שלא יעלה על הדעת ולא יתכן שיעדיפו הוריו את הנתבע על פניו של האח. אולם אין בכל אלה כדי להכריע את הכף או כדי להסביר או לתרץ את אי הבאתם של ההורים, או לפחות של האם. 7. היה נראה מעדותו של האח שהוא ממורמר מהתוצאה האפשרית, שדירת גרץ לא תהווה חלק מהרכוש המשפחתי.אבל אל לו לשמש אפוטרופוס להוריו, והאח בעצמו אמר, כפי שציין לעיל, שאימו מודעת להליכים יכלה להעיד.עדות האח היתה בנויה על השערות בדבר השקפת עולמם של הוריו, בעבר ובהווה, לא נראה שיש מקום שעדותו תבוא במקום עדותם. 8. לכל אלה יש להוסיף נקודות נוספות: הראשונה, שבני הזוג תכננו ובצעו שיפוץ בדירת גרץ ואף השתמשו בה, במשך כשנה וחצי כמשרד משותף שלהם; והשניה כי שכר הדירה עבור השכרת הדירה נקלט כחלק מרכוש והכנסות בני הזוג; השלישית, לפי עדות התובעת, שלא נסתרה, ההורים התייחסו לדירת גרץ כ"שלכם" - הכוונה של בני הזוג; הרביעית, העידה התובעת כי הודיעו להורים על השימוש בדירת גרץ לצורך משרד, לא ביקשו רשות מההורים; החמישית, דירת גרץ נרשמה בהצהרת ההון משותפת של בני הזוג; השישית, שהורי הנתבע גם עזרו לבני הזוג בהלוואות או מתנות, ובהסכמה לשימוש בדמי השכירות של רח' גרץ, ובכך אולי הטיבו עם הנתבע יותר מעם האח, (אולי משום שהנתבע הביא להם נכדים ולכן צרכיו היו גדולים מאשר צרכי האח). 9. אכן לו היתה מטרתם של הורי הנתבע תכנון מס, יכלו לרשום את דירת גרץ על שם שני בני הזוג, התובעת והנתבע; מאידך, אז היו בני הזוג נשואים רק שלושה חודשים, וסביר להניח שלא רצו ההורים להפקיד נכס בעל ערך רב בידי כלתם החדשה. 10. לאור כל הנתונים האלה, אני דוחה את הטענה שדירת גרץ שייכת בפועל, או מטעמי יושר, להורי הנתבע. י. השאלה הבאה שיש לענות עליה היא, האם דירת גרץ מהווה חלק מהרכוש המשפחתי, על אף רישום על שם הנתבע. יא. הרישום על שם הנתבע אין בו כשלעצמו כדי להצדיק את המסקנה שאין לתובעת חלק בה. כפי שנאמר בע.א. 741/82 פיכטנבום נ' פיכטנבאום פד"י לח' (3) 22, עובדת הרישום אין בה כדי לגלות כוונה סותרת להנחת שיתוף, "שהרי כל עיקרה של חזקת השיתוף הנכסים נוצרה בה למקרה כגון דא, שהרכוש המסויים רשום על שם אחד מבני הזוג". ובעא.א. 234/80 גדסי נ' גדסי פ"די לו (2) 654, נאמר : "חזקת השיתוף אינה מעוגנת בעיקרה בהשקעה הכספית המשותפת, שהרי ברוב המכריע של המקרים אין המדובר בהשקעת כספים על ידי שני בני הזוג. חזקת השיתוף קמה על יסוד החיים המשותפים של בני הזוג, על עליותיהם וירידותיהם הטבעיות, כל מרכיב של התא המשפחתי הבסיסי נותן את חלקו". לענייננו כאמור, בני הזוג נישאו בשנת בספטמבר 1979, דירת גרץ נרכשה על פי חוזה מדצמבר 1981; הצדדים חיו יחד וניהלו את החיים המשותפים, כאשר על אחד מהם עסק במקצועו והכניס הכנסותיו לתא המשפחתי, במשך 18 שנה של נשואין, שבמהלכם נולדו שני ילדים, עד אשר עזב הנתבע את הדירה המשותפת בסוף 1999. יב. אכן על פי הפסיקה, דירה ששימשה למגורי הזוג והמשפחה רואים בעין שונה מאשר דירה או נכס שלא שומשו למגורים; זאת כאשר החזקה בדבר שיתוף בדירת מגורים היא בעלת תוקף משקל כבדים במיוחד (ראה ע"א לדוגמא ע.א. 806/93 הדרי נ' הדרי פד"י מח (3) 685, בעמ' 690). אולם בהתחשב ברשימת בנסיבות העניין, כפי שבאה לידי ביטוי לעניין יעקובי הנ"ל, בפרט בעמ' 573, 574, הבעלות המשותפת על דירת גרץ משתקפת ממשך חיי הנשואין, אורח חיים של בני הזוג ורמת החיים שלהם, השקעת המאמץ המשותף, שימוש משותף בנכס למשך פרק זמן מסויים, העדר נשואין קודמים, ועובדת קבלת שכר הדירה כחלק מהכנסות המשפחה: כל אלה מצביעים באופן ברור על השיתוף בנכס כי כך התייחסו הצדדים אל הנכס. יג. מכאן אין בדרכי מימון רכישת הנכס, על ידי מתנה מהורי הנתבע, כדי להפקיע חזקת את השיתוף. לאור כפי שנאמר בפרשת יעקובי (עמ' 612, עד 613) "חזקת השיתוף בלבושו העכשווי דורשת שיתוף מלא בין בני זוג בכל הרכוש - בין משפחתי בין הפרטי בין העסקי, בין זה שבא ממאמץ משותף בין זה שבא למי מבני הזוג לפני הנשואין או במתנה או בירושה במהלכה...". (הדגשה במקור פ.מ)". משום כך, ובנסיבות העניין, אין מקום לקבוע כי דירת גרץ מוצאת מהשיתוף בין בני הזוג, רק משום שמקור דמי הרכישה היו כמתנה מהורי הנתבע. יד. יש להוסיף שהצדדים גם השתמשו והשקיעו כספים שקיבלו מירושות וראו נכסים אלה כחלק מרכוש המשפחה; ובפרט נכס בכפר יונה שירשה התובעת. טו. מקובלת עלי עדותה של התובעת, שלמעשה לא נסתרה, כי הצדדים לא הקפידו על רישומים משותפים של נכסיהם - מבחינתה, גם דירת נחשון יכלה להרשם על שם הנתבע, ורק דרישת הבנק למשכנתאות חייבה רישום על שני השמות. טז. אי לכך אני קובע כי הדירה ברח' גרץ הינו נכס שבבעלות משותפת ושווה של בעלי הדין. 6. ההלוואה והמתנה: הניתוח בדבר אי הבאת ראיות על ידי הנתבע חל באותו תוקף בשאלת סכום 75,000 ₪. כאמור הנתבע סבור שהצדדים חייבים להוריו סך 75,000 ₪, ההפרש בין הסכום שנמסר להם, לשיטתו כהלוואה, על סך 175,000 ₪, לבין סכום שהושב על סך 100,000 ₪. אין זכר בכתובים בדבר הלוואה כזו, ההורים לא העידו כאמור, ההורים לא הגישו תביעה או דרישה כל שהיא במשך השנים בדבר סכום זה, וכאמור לא בא זכרו של סכום זה בכתב ההגנה. משום כך, אני דוחה כל תביעה שנוגעת להחזרת סכומים אלה. 7. החוב לעיריה א. אין מחלוקת שהתובעת שילמה לעירית ירושלים סך של 24,228.51 ₪, זאת כאשר נדרשו הסכומים עבור סלילת כביש. ב. מסתבר מהראיות שהנתבע סבר שיש להתנגד לחיוב זה, ושיש לנקוט בהליכים נגד העיריה כדי להביא להקטנת הסכום או ביטולו. ג. אולם מסתבר שמדובר בתקופה שהתקשורת בינו לבין אשתו, התובעת, היתה לקויה, והיא ראתה לנכון לפרוע את הסכום. ד. לכן בסיכומיו נסוג ב"כ הנתבע מטענה שאין הוא חייב דבר לתובעת והסכים שהסכום יוחזר "כאשר תמכר הדירה" ה. מסתבר שאין הגנה לסעיף זה, שהיא אינה קשורה כלל ועיקר לשאלת מכירת דירת נחשון, ואחייב את הנתבע בהשבת מחצית הסכום לנתבעת. 8. דירת נחשון א. העתירה החילופית שבכתב הגנה אומרת את הכל: לא היתה התנגדות כדין למכר הדירה, והמחלוקת היחידה היתה בדבר עיתוי המכר. ב. בעניין זה, לא היה בסיס לדרישת התובעת בכתב התביעה שהמכר ידחה עד אשר הבת תגיע לגיל 21. לעומת ההוראה המפורשת בסעיף 37 לחוק המקרקעין ששותף זכאי "בכל עת לדרוש פירוק שיתוף", (הדגשה שלי פ.מ), המגובות בהגנה על קניינו של אדם בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, עומדת הוראת סעיף חוק 40 א' לחוק, אשר מורה לבית המשפט להמנע מלהורות על ביצוע פירוק שיתוף בדירת מגורים על ידי מכר, "כל עוד לא הוכח לבית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים, ולבן זוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאים לצרכיהם לתקופה שיקבע".(הדגשה שלי פ.מ). מדובר בנערה שתאריך לידתה 30/9/84, והיא תגיע לגיל 18 בעוד פחות מחצי שנה, ואין כל הצדקה או בסיס בדין להמנע מפירוק השיתוף על ידי מכר, לאלתר. 9. הזכויות הסוציאליות והפיננסיות של הצדדים. הצדדים גילו בתצהירי עדות ראשית את נכסיהם, והיתה חקירה נגדית קצרה של הצדדים בעניינים אלה. נראה שבאי כח הצדדים ישכילו ללא צורך בהכרעה שיפוטית לקבוע את הזכויות ואת שוויום, ותשלומי האיזון כפי שהדבר יהיה נחוץ. 10. לאור כל האמור אני מורה כדלהלן: א. לשכת רישום המקרקעין תרשום את נכס שבגוש 30197 חלקה 90 תת חלקה 3, על שם שני בני הזוג בחלקים שווים. ב. על הנתבע להעביר לתובעת מחצית שכר הדירה שנתקבל עבור השכרת הדירה הנ"ל, וזאת במשך כל תקופת השכרת הדירה, ועד כמה שלא שולם לה עד כה, וזאת כל עוד הדירה רשומה על שמו או על שמו יחד עם התובעת. ג. 1. אני מורה על פירוק שיתוף בדירה ברח' נחשון 14 (גיחון 5) ירושלים גוש 30018 חלקה 43 תת חלקה 3. פירוק השיתוף יבוצע על ידי מכירת הדירה על ידי הצדדים למרבה במחיר. 2. הצדדים יעשו מאמץ משותף למכור את הדירה במשך 90 יום מהיום, כאשר אם לא יצליחו למכור את הדירה תוך 90 יום מהיום, ימונו באי כח הצדדים עורך דין יעקב קצין ועורך דין מאיר שכטר ביחד, כונסי הנכסים לצורך המכירה. 3. על התובעת המחזיקה בדירה לאפשר ביקור בדירה על ידי כונסי הנכסים, מתווכים, קונים פוטנציאליים, ושמאים מטעמם, וזאת בכל עת סביר תוך התראה 48 שעות מראש. 4. על התובעת לפנות את הדירה לטובת קונה במועד שיקבע לכך בהסכם המכר, והיא תשא לבד בכל פיצוי אשר יש לשלם לקונה בשל אי פינוי במועד האמור. 5. אחרי סילוק ההלוואה במשכנתא הרובצת על הדירה והוצאות המכר, כולל דמי תיווך ופירסום, מיסים על המכר, שכר טרחת עורך דין המוכרים, שכר כונסי נכסים והוצאות אחרות הקשורות לעצם המכירה, יחלקו הצדדים במכירת הפדיון בחלקים שווים, כפוף לאמור בסעיף משנה ג6,ד ה,ו,ז להלן. 6. עד למכירת הדירה, ישלמו הצדדים בחלקים שווים את החזרי המשכנתא, ויעשו הצדדים בחלוקת הפדיון תשלומי איזון ככל שהדברים דרושים אם בתקופה מסויימת לא שולמו החזרי המשכנתא בחלקים שווים. ד. הנתבע ישלם לתובעת מחצית הסכום אשר שילמה בפועל לעירית ירושלים, בגין חוב על סך 24,228.51 ₪. מסתבר שהסכום שולם ב18 תשלומים, ויש לצרף ריבית והצמדה כדין לכל תשלום ותשלום על מנת להגיע לחישוב הסכום שיש לשלם. הסכום ישולם ללא קשר עם מכירת דירת נחשון , אולם אם עד למכירת דירת נחשון לא יבוצע התשלום על פי סעיף משנה זה, ינוכה הסכום מחלקו של הנתבע ביתרת הפדיון. ה. מיד עם חתימה על חוזה מכר לדירת נחשון על פי סעיף משנה (ג) לעיל, יפנו הצדדים לשמאי מוסכם אשר ישום את ערכה של דירת גרץ; מחצית הערך שייקבע על ידי השמאי ינוכה מחלקו של הנתבע ביתרת פדיון מכירת דירת נחשון וישולם לתובעת, ואם לא די בחלקו של הנתבע ביתרת פדיון מכר דירת נחשון. ישלם הנתבע את ההפרש תוך 30 יום מיום מסירת החזקה בדירת נחשון לידי הקונה. ו. באי כח הצדדים יעשו ביחד את החישובים בדבר הנכסים הפיננסיים קרנות השתלמות, קופות תגמולים וכד', ואם יחפצו בכך, יגישו בקשה להשלים את פסק הדין, ובמקרה של מחלוקת, יוכלו להביא את הפלוגתאות שבינהם בצירוף הצעותיהם בדבר דרך ההכרעה, ללא פתיחת תיק תביעה חדש. תשלומי האיזון יבוצעו במסגרת חלוקת פדיון מכירת דירת נחשון. ז. הנתבע ישלם את הוצאות התובעת, כולל שכ"ט עו"ד על סך 25,000 ₪ בצרוף מע"מ כאשר סכום זה ישולם בצירוף ריבית והצמדה החל מהיום ועד לתשלום בפועל, ואם לא ישולם עד למועד חלוקת פדיון מכירת הדירה ברח' נחשון, ניתן לגבות במסגרת ניכוי מחלקו של הנתבע את יתרת הפדיון. לאור התוצאה בתמש 9230/00 בענין המזונות, רק 1,000 ₪ מסכום זה יש לייחס לתביעת המזונות. מקרקעיןמתנה