במסגרת חזקת השיתוף יש להכיר גם בכספים שהצטברו בקופת גמל לרבות הכסף שמפורש על ידי המעביד, תשלומים סוציאליים שמשלם מעביד עבור עובד גם הם חלק מהרכוש המשותף. להלן פסק דין בנושא האם הלכת השיתוף חלה על קופת גמל: פסק דין 1. לפני תובענה, שהוגשה ב-16/10/00 ,ע"י אשה נגד בעלה, למחצית הכספים והזכויות שצבר הבעל משך 35 שנים במקום עבודתו והנובעים ממנה ,לרבות פיצויי פרישה וקופות גמל. 2. הצדדים נישאו ב-1971. מנישואים אלו נולדו להם 4 ילדים,כולם בגירים בעת מתן פס"ד זה. אין מחלוקת שמאז 1992 לא חיים הצדדים תחת קורת גג אחת, ואין שיתוף זכויות מאותו מועד (כך מסרה באת כח התובעת בדיון שהיה ב- 22.1.01 ) , אלא שכל אחד מטיל את האחריות למצב הדברים שהוביל לכך על האחר. 3. בתביעה נטען, בתמצית, שלאשה נודע כי ב-24/10/00 פורש הבעל מעבודתו ועתיד לקבל כספים וזכויות.הבעל צבר כספים רבים והוא מנהל עסק של מתנות בבאר שבע. האשה שותפה מלאה לכל הזכויות והכספים שנצברו משך השנים ותובעת את חלקה. לתביעה צורף תצהיר אימות. 4. בכתב ההגנה נטען שיש לסלק את התביעה על הסף משום שאין לאשה חלק בזכויות הבעל ממקום עבודתו, היא קיבלה את הזכויות שהגיעו לה במסגרת פסקי דין שניתנו בהליכים שהיו בביהמ"ש המחוזי, אותם הסתירה בתביעתה. האמור הוא באשר לת.מ.א. 234/92 ,הסכם שנערך שם וסיים את התובענה (להלן:"הסכם המחוזי"). נטען שעל פי הסכם זה קיבלה האשה את הזכויות בדירת המגורים של הצדדים,כספי קרן השתלמות ותגמולים שהיו ע"ש הבעל, וזכויות נוספות.האשה גם קיבלה דמי מזונות גבוהים, מעבר לחיוב,תשלומי יתר, שהבעל לא תבע החזרם. צויין שנסיון האשה לקבל צו עיקול זכויות הבעל בביה"ד הרבני נכשל. לכתב ההגנה צורף תצהיר אימות. 5. זהו הסכם המחוזי,שקיבל תוקף של פסק דין, לגבי נפקותו,ביחס לתובענה שבפני, חלוקים הצדדים, ציטוט: "אנו מודיעים לבית המשפט, כי הגענו להסכם סופי, שאלה הם תנאיו: א) מ. מ. יעביר מרצונו בכל חודש סך של -.3,700 ₪ לנ. מ. עבור מזונותיה, מזונות הקטינים י. וע. ומזונות ח., וכן עבור כל הוצאות הבית. הסכום יועבר בכל 1 לחודש החל מ 11/09/92. ב) מלבד סכום המזונות הנ"ל, ישלם מ. מ. את כל ההוצאות הקשורות בלמודי הילדים י. וע., במישרין לבתי הספר, כולל הוצאות טיולים. ג) סכום המזונות הנ"ל יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן. בסיס ההצמדה הוא המדד שפורסם ביום 14/08/92 וההתאמה תעשה אחת לשלושה חודשים. ד) כל הכספים שנמצאים בקרן השתלמות "כנרת" על-שם מ. מ., ישוחררו לקראת חגיגת בר-המצווה של ע. מ., וישמשו למימון כל הקשור בטכס העליה לתורה והחגיגה של בר -המצווה לע. שני ההורים יחדיו יחליטו על אופי חגיגת בר המצווה, והכספים יימסרו לידיה של נ. מ., למטרת מימון בר-המצווה בלבד. ה) כל הכספים הנמצאים בקרן התגמולים "גדיש" על-שם מ. מ., כאשר ישתחררו, יימסרו לנ. מ. והיא תשתמש בהם אך ורק לשיפוץ הבית ברחוב .... דימונה. השיפוצים יתבצעו תוך התיעצות עם מ. מ. ו) מ. מ. מתחייב להעביר את כל זכויותיו בדירה ברחוב ...בדימונה על-שם נ. מ., וזאת מרצונו הטוב והחופשי, ויחתום על כל המסמכים הדרושים לצורך זה, מיד כשיקבל מסמכים אלה לחתימה, וזאת ללא תמורה. הוצאות העברת מחצית הדירה יחולו על נ. מ. ז) במקרה שנ. מ. תמכור את הבית....., לפני שתשתחרר קרן "גדיש" המיועדת לשיפוצי הבית, תעבור קרן "גדיש" לרשותו של מ. מ. ח) פעמיים בחודש יקבל מ. מ. בשבתות את המכונית הפרטית "סובארו", הרשומה על-שם נ. מ., לצורך טיולים עם הילדים של בני-הזוג. ט) שני הצדדים מבקשים מבית-המשפט לאשר הסכם זה, ולתת לו תוקף של פסק דין, ללא צו להוצאות". 6. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית , העידו ונחקרו ב- 7.5.02 , הגישו מסמכים שונים במהלך בירור התובענה, לכל אלה התייחסות בפסק הדין בהתאם לצורך. סיכומי התובעת הוגשו ב- 6/6/02 .סיכומים מטעם הנתבע לא הוגשו למרות ארכה שניתנה להגשתם עד 26/7/02. . הסכם המחוזי נפקותו 7. המחלוקת בין הצדדים מצטמצמת לתחולת "מעשה בית-דין" על התובענה , בעקבות פסק הדין שנתן תוקף להסכם בין הצדדים, בבית המשפט המחוזי. בדרך כלל בתובענות על פי הילכת שיתוף הנכסים וחזקת השיתוף חלוקים הצדדים ביחס לעצם השותפות , אם חלה החזקה או נסתרה ,לתקופת השותפות - ממתי עד מתי , והנכסים הכלולים בשותפות. בעניינינו לא נחלקו הצדדים בשאלות אלו וכאמור לעיל לא היתה מחלוקת שמעת הפירוד ב- 1992 לא חלה החזקה ואין שותפות וכן הודיעה ב"כ התובעת שהתובעת מכירה בכך שאינה יכולה לקבל גם מזונות וגם מחצית הפנסיה השוטפת , היא מעדיפה מחצית הפנסיה. 8. כדי להכריע האם הסכם המחוזי, שקיבל תוקף פסק דין, מהווה מעשה בית-דין , ובכך סותם את הגולל על התובענה בה עסקינן, יש להידרש לפרשנות הסכם המחוזי . 9. פסק דין מקיף ומתווה עקרונות פרשנות הסכמים ניתן בע.א. 4628/93 מדינת ישראל נגד אפרופים שיכון ויזום (1991 ) בע"מ מ"ט (2 ) 265 ובדנ"א 2485/95 , באותו ענין , תקדין עליון 95 (2 ) 1446 . על פי הילכת אפרופים , להלן אך מקצת הדברים, חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים. זו היא גם הוראת סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 . יחד עם זאת,כך נקבע, אין להגביל את פירוש החוזה רק לאמת המידה של אומד דעת הצדדים,וסעיף 25 לחוק אינו מהווה רשימה סגורה של כללים לפרשנות חוזה. אומד הדעת אינו אומד הדעת הסובייקטיבי של אחד הצדדים אלא אומד הדעת הסוביקטיבי, המשותף לשניהם , או לפחות כוונה של אחד הצדדים, שהצד השני מודע לה ויודע כי היא הבסיס להבנת החוזה . בהעדר אומד דעת משותף החוזה יפורש על פי תכליתו האוביקטיבית- המטרות, האינטרסים ותכליות ,שחוזה מסוג זה או מטיפוס החוזה שנכרת נועד להגשים. התכלית האוביקטיבית מוסקת מתוך אופיה ומהותה של העיסקה שנקשרה בין הצדדים. היא נלמדת מסוג ההסכם , נגזרת מהגיונו ומוסקת מלשונו. בהתנגשות בין התכלית הסובייקטיבית לבין התכלית האובייקטיבית , יד התכלית הסובייקטיבית על העליונה. ניתנת עדיפות למשמעות הרגילה של לשון החוזה והנטל על הטוען למשמעות מיוחדת , להוכיח אחרת. חודש,בדעת הרוב, שהפרשנות אינה חייבת להעשות בשני שלבים ,על פי תורת השלבים, היינו, אין זה תנאי שפניה לנסיבות תהייה רק מקום שאין בחוזה כדי להצביע על אומד דעתם של הצדדים . אין הגבלה על פניה למקורות חיצוניים . 10. נבחן את שהוברר בעדויות,חקירות,הצדדים, לעניין אומד דעתם הסובייקטיבית. א. התובעת הצהירה בתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעמה, שהיא והנתבע לא הסכימו בבית המשפט המחוזי על גירושין,על חלוקת רכוש ואיזון משאבים. ס' 7 לתצהיר. כמו כן מעולם לא הוסכם שלא יהיו לתובעת תביעות נגד הנתבע בגין תקופת החיים המשותפת . הצדדים לא דיברו כלל על חלקה של התובעת בזכויות הסוציאליות של הנתבע,כאשר יפרוש,ארוע שעתיד היה להתרחש 8 שנים לאחר מועד ההסכם במחוזי. ס' 10 11 לתצהיר. ב. בחקירה הנגדית לא נסתרה גירסת התובעת. התובעת עמדה על כך שלא היתה תביעה לגירושין מצידה או מצד הנתבע,רק תביעת מזונות,עמ' 2 לפרוטוקול שורה 14. התובעת הסבירה בצורה מפורטת ,שההסדרים שנעשו בהסכם במחוזי ,באשר לקרן ההשתלמות וקרן התגמולים, לא היו הסדר רכושי אלא הסדר במסגרת המזונות, לתיקון דברים בבית ולמימון בר המצווה של הילד. עמ' 2 שורות 29-21. הסדרים שכולם נעשו על פי הצעת ביהמ"ש ורצון הנתבע. על פי התובעת האמור בהסכם לגבי הזכויות בדירה, לא היה הסדר רכושי,אלא מימוש הסכם הנישואין של הצדדים,לפיו הזכויות בדירה במקרה של פירוד ,דירה שהייתה לתובעת קודם לנישואין ,יהיו לה . הנתבע בחר לעזוב אותה,את הבית, ולכן על פי הסכם הנישואין הדירה שלה. עמ' 2 שורות 20-19. גירסת התובעת נתמכה בהסכם הנישואין שהוגש וסומן ת/1. התובעת,שנשאלה בעניין זה שוב ושוב,חזרה על אותם דברים.שם בעמ' 2 שורות 37-35,40-39. יתר על כן התובעת העידה מפורשות על שהיה בבית המשפט: "אצל השופט גלעדי...לא דיברנו על לגמור את כל העניינים בינינו". עמ' 3 שורה 9. "את הזכויות שמגיעות לי היום לא דנו בהם,לא הגיע הזמן לדון בהם..." עמ' 3 שורה 22. עוד מסרה התובעת שבהזדמנויות אחרות,לא בבית המשפט,הנתבע,כאשר עזב את הבית,"כל הזמן",הבטיח לה את חלקה כאשר יגיע המועד לכך. עמ' 3 שורות 15-14. ג. התובע בחקירתו עמ' 3 שורות 40-38 אישר את גירסת התובעת,שהצדדים כלל לא חשבו על חלוקת הרכוש והזכויות ממקום עבודתו: "ש.התביעה היא על כך שאישתך מבקשת חצי פיצויים וחצי פנסיה.בדיונים אצל השופט גילעדי דיברתם על זה ת. לא" גם בהמשך בעמ' 4 שורות 13,15 העיד הנתבע: "לא הגענו להסדר בנושא הפנסייה והפיצויים" "אין לה זכות כי אין שום הסכם בינינו לגבי הפיצויים והפנסיה" ד. אינני מאמינה לנתבע שדיבר עם התובעת על נושא הפיצויים והזכויות,מחוץ לאולם המשפט,כפי שמסר בהזדמנות אחת במהלך חקירתו (עמ' 4 שורה 10),עדות שעומדת בסתירה לדברים שמסר בחקירתו זמן קצר קודם לכן,שצוטטו לעיל. אפילו הייתי מאמינה לנתבע, הרי שגם על פי גירסה סותרת זו לא ברור מה הוסדר או לא הוסדר, כי הנתבע לא זכר מה אמר, וכאשר "נזכר" ,מחד,מסר שלא הייתה כל הסכמה,מאידך מסר שכלל לא חשב אז על הנושא. לפיכך,בין אם על פי גירסה אחת של הנתבע ובין אם על פי גירסה אחרת ש הנתבע, לא הגיעו הצדדים להסדר,בהסכם במחוזי, שיש בו כדי ל"בלוע" את התביעה שבפני. "היא בקשה פיצויים ופנסיה ואני לא זוכר מה עניתי" "...לא הסכמתי לתת לה מהפיצויים והפנסיה.דיברתי איתה בחוץ על זה ואמרתי שאני לא מסכים." "...הייתי בן 48 ולא חשבתי על הפיצויים והפנסיה.." 11. יוצא מהאמור,אליבא דשני הצדדים, שלא היה אומד דעת סובייקטיבי משותף באשר לנושא התובענה וסיום העניינים הרכושיים. להפך;לא דיברו בבית המשפט המחוזי בעניינים אלו, שהם נושא התובענה שבפני,ממילא לא הסכימו בעניין ולא התכוונו,במשותף ,להסכים אודות העניינים הרכושיים בכללם. 12. לכל היותר הייתה,אולי (משום שהנתבע מסר כמה גירסאות,סותרות) כוונה סובייקטיבית של הנתבע,שהוא בעצמו לא בטוח בה:" ואני לא זוכר מה עניתי ואם זה לא כתוב בפרוטוקול סימן שלא עניתי בחיוב" עמ' 4 שורה 8. "אצל כב' הש' גלעדי מה שהבנתי על משמעות ההסכם זה שנסגר הסיפור.אין לה יותר דרישות הכוונה כספיות" עמ' 4 שורה 20.בכוונה סובייקטיבית כזו ,של צד אחד אין, די. 13. לשונו של ההסכם שנערך בבית המשפט המחוזי מתיישבת עם גירסת התובעת. א. מדובר אכן בהסדר שנוגע לבר המצווה של הבן,לתיקונים ושיפוצים בבית,שייעשו "תוך התייעצות" עם הנתבע סעיף ה) להסכם במחוזי.זה איננו הסכם שמסדיר ומסיים את היחסים הרכושיים בין הצדדים. צדדים שמסיימים את היחסים הרכושיים והיחסים בכלל,כטענת הנתבע, אינם מקיימים התייעצות לגבי שיפוצים בבית. ב. אין בהסכם סעיף או נוסח,לשון, בו מבהירים הצדדים כי הגיעו להסדר המסיים את כל העניינים הרכושיים שבינהם,הנובעים מנשואיהם ומסיומם,שמעבר לו לא היהו להם זה על זה טענות,כפי שמקובל בחוזים מטיפוס החוזה המסדיר יחסי ממון בין בני זוג או המסדיר את גירושיהם,או פקיעת נישואיהם,או את החיים המשותפים. ג. מלשון ההסכם ותוכנו,גם מסעיף ח) להסכם, ניתן ללמוד שהצדדים לא הסדירו את ענייני הרכוש,ודאי שלא סיימו הסדרתם. הצדדים קבעו בסעיף זה את אופן השימוש במכונית מסוג סובארו שרשומה על שם התובעת,האשה, להבדיל מהסדר קנייני,רכושי,חלוקת תמורתה,שוויה.חלוקת שימוש,שותפות, לאורך זמן, בעתיד, ולא סיום יחסים רכושיים. 14. הנסיבות בכללותן,המסגרת בה נערך ההסכם,היא תובענה למזונות,במסגרתה בלבד הגיעו הצדדים להסכם,הסכם שסיים את התובענה למזונות. הא ותו לא. הצדדים הסדירו עוד כמה עניינים הנוגעים לחיים המשותפים,סביבם היו לצדדים חיכוכים (שימוש במכונית,מפגשים של הנתבע עם הילדים,בר מצווה) אך הם לא ערכו הסכם כולל בו הסדירו את כל העניינים שבינהם בכל הקשור לנישואים ולפקיעתם,לרבות כל ענייני הרכוש. מנ/1 עולה שב-13/5/92, הגיעו הצדדים להסכמה,בבית המשפט המחוזי, בעניין המזונות כך שהתובעת תשתמש לצורך המזונות,כולל תשלומים של חשבונות הבית,והחזר הלוואה למקום עבודת הנתבע, בחשבון הבנק המשותף אליו התחייב הנתבע להכניס משכורתו. הצדדים גם הגיעו להסדר שימוש במכונית.הצדדים ביקשו שלשה חודשים לשקול עמדתם. ב-2/9/92,המועד שנקבע לדיון,הגיעו הצדדים להסכם הסופי בעניין התובענה. ככל הנראה לא עלה יפה השימוש בחשבון המשותף, לא היה בכך טעם, משעזב הנתבע את הבית כבר ב-1/92, משום כך בהסכם נקצב,הוסכם, סכום מזונות חדשי שוטף וכו כן התעוררו בין הדיונים,או שהיו במחלוקת, עניינים שהצריכו מענה (בר מצווה,שיפצים) ולכן הוסדרו אלו,והם בלבד באותו מועד. 15. עוד ניתן ללמוד מתוכן ההסכם ומנסיבות חיצוניות להסכם שלא מדובר בהסכם כולל כדלקמן: מנ/3 עולה שלבקשת התובעת הוטל עיקול ,על ידי בית הדין הרבני,בין היתר, על פיצויי פרישה של הבעל ממקום עבודתו. זאת ב-22/1/92. ההסכם במחוזי נעשה ב-2/9/92. אילו התכוונו הצדדים להסדיר את היחסים הרכושיים,במיוחד הנתבע, היו דואגים להסדיר בהסכם במחוזי,שנעשה 8 חודשים לאחר העיקול,את הסרת העיקול. הם לא עשו זאת. העיקול בביה"ד, הוסר, לבקשת הנתבע ,רק ב-21/9/2000.בסמוך לפרישתו ב-10/2000. אין זה נכון שהנתבע, כפי שטען בתצהירו, לא ידע על העיקול. העיקול הוטל גם על קרן ההשתלמות וקופת גמל, שהיה צריך לשחרר כדי לממש את ההסכם שנערך במחוזי, ושוחררו, אז, לאחר ההסכם במחוזי.אלו הוסדרו בהסכם. 16. לעניין הנסיבות ומסמכים חיצוניים להסכם שנעשה במחוזי יש להוסיף- אמנם בהסכם במחוזי הוסדר נושא הדירה בה גרו הצדדים, אלא שלא היה זה הסכם בו הסדירו הצדדים את כל העניינים הרכושיים ,אלא רק את נושא הדירה,כפי שנקבע בהסכם הנישואין. כל שעשו הצדדים בהסכם במחוזי היה קביעת דרכי ביצוע,מימוש, של הסכם הנישואין ביחס לדירה שהייתה לצדדים,כאשר התרחש הארוע שבהסכם הנישואין,פרוד. עם עזיבת הנתבע את הבית ב-1/92 ,על כך אין מחלוקת, חל האמור בהסכם הנישואין,ת/1, בסעיף 5: "אם ח"ו יאלצו להיפרד זה מזו,הבית על כל תוכנו יהיו שייכים לאשה". אין זה נכון להציג את ההסכם במחוזי כאילו גיבש הסדר רכושי כולל, בו ויתר הנתבע על רכוש וזכויות, הסדר סופי. הנתבע לא ויתר על הדירה שמוזכרת בהסכם במחוזי,דירה שמלכתחילה לא הייתה שלו. הנתבע לא ויתר על חסכונות,שנועדו,כפי שהובהר לעיל ומפורש בהסכם,לטובת בר מצווה של הבן ושיפוצים,בפיקוחו. 17. סיכומו של דבר אני קובעת, שהסכם המחוזי לא הסדיר את נושא התובענה שבפני,איננו מחסום מההתדיינות בתובענה שבפני,זכויות שנצברו במקום העבודה של הנתבע, בתקופת החיים המשותפים של הצדדים, היינו מאז נישאו ב-1971 ועד 1/92 ,אז חדלו לחיות תחת קורת גג אחת. אין מעשה בי-דין או השתק. 18. בכתב ההגנה ובתצהיר העדות הראשית של הנתבע,מלבד הטיעון בעניין ההסכם במחוזי אין לנתבע טענות ביחס לתחולת הלכת שיתוף הנכסים,חזקת השיתוף והיות הזכויות שנצברו בעבודה או שנובעות ממנה,משותפות. משנדחתה הטענה ביחס להסכם המחוזי לא נותר אלא לקבל את התובענה ולפסוק כפי שהתבקש בה.יחד עם זאת,לטובת הצדדים, נבהיר את המצב המשפטי ,ההלכה החלה בעניין,כפי שהתפתחה. הלכת שיתוף הנכסים, חזקת שיתוף, זכויות הנתבע בעבודה / מעבודה 19. הצדדים נישאו ב- 1971 לפיכך חלה עליהם הלכת שיתוף הנכסים (ולא חוק יחסי ממון בני זוג). הלכה יציר פסיקה היא הלכת השיתוף בין בני זוג. "בהעדר יציר פסיקה היא הלכת השיתוף בין בני זוג. "בהעדר הסכם או כאשר לא ברור מה היתה כוונת הצדדים בזמן הרכישה מייחס להם בית המשפט את הכוונה שהנכס יהיה שייך לשניהם בחלקים שווים". ע"א 300/63 , ברגר נ. מנהל מס עזבון, פ"ד יט (2) 240 , 245 . ע"א 380/87 , מדג'ר. מד (1) 99 , אבולוף, מז (5) 596 עם תחילת פיתוחה של הלכת השיתוף על ידי בית המשפט הוטל על בן הזוג הטוען לחזקה להצביע על נישואים הרמוניים ולהוכיח כי הנכסים נרכשו "במאמץ משותף". במשך הזמן צומצמה דרישה זו עד למינימום של חיים משותפים תחת קורת גג אחת, ללא קרע או פירוד ממשיים. ע"א 234/80 , גדסי, לו (2 ) 645 , 650 . על פי השופטת בן פורת בע"א 529/76 , סבירסקי, לא (2) 233: 236 "הדרישה הנוספת של חיים בשלום יש לפרשה בהעדר קרע או פירוד של ממש, להבדיל ממריבות אפילו הן תכופות" בע"א 288/76 , חיימי, (לא פורסם) נקבע כי "למרות סכסוכים נמשכים ובלתי פוסקים במשך כל תקופת הנישואין, די בחיים משותפים תוך מאמץ משותף, כדי לקבוע את תחולת השיתוף במערכת היחסים בין בני זוג". בפסיקה ניתנה לפרשנות המונח "שלום בית" משמעות אובייקטיבית של חיים משותפים תוך מאמץ משותף. פרופ' רוזן - צבי אריאל, "יחסי ממון בין בני זוג", תשנ"ה עמ' 229 . אמנם אין די במעמד הנישואין כשלעצמו ליצירת שותפות רכושית בין בני זוג, אך הפסיקה אינה דורשת הרבה מעבר לכך כדי שניתן יהיה להחיל את חזקת השיתוף. די בהוכחת חיים משותפים כדי להעביר את הנטל על המבקש לסתור קיומו של שיתוף נכסים כאמור. פרופ' רוזן - צבי, שם, עמ' 287 . ראה גם ברע"א 964/92 , אורון, מז (3) 758, על פי כב' השופט בך "אין עוד דרישה של הוכחת חיים הרמוניים במיוחד לצורך קיום החזקה, די כי יוכח שבני הזוג ניהלו חיים משותפים ביחידת מגורים משפחתית תחת קורת גג אחת כדי ללמד על קיום חזקת השיתוף". בע"א 1918/92 , פרבר, מח (4) 540 , 544 , נקבע על ידי הנשיא שמגר: "אשר לסתירתה של חזקת השיתוף הרי זו בגדר האפשרי. אולם נטל השיכנוע בענין זה הוא על הטוען לסתירת החזקה ועליו להסתמך על ראיה משכנעת לשם ביסוסה של טענה כזו", בפסה"ד הפניה לע"א 44/84 גלבוע, מא (1) 174 , 180 . 20. לא נטען ולא הוכח שעד 1/92 , מועד עזיבת הבית על ידי הבעל, היו קרע או פירוד של ממש שיש בהם כדי להשמיט את הקרקע מהדרישה המינימלית להחלת הלכת השיתוף מבחינת הדין המהותי ושימנעו גם את החלת חזקת השיתוף, היינו הפן הראייתי. הבעל לא התכחש לחיים המשותפים מאז הנישואים ועד 1/92 . 21. לא מצאתי מחלוקת לענין תקופת תחולת הלכת השיתוף והחזקה. א. בדרך כלל,ואם לא נטען ומוכח אחרת, תחילת תחולת החזקה במועד הנישואין. בענייננו, לא נטען על ידי התובעת לחיים משותפים, כאלו שיצרו חזקת שיתוף, לפני הנישואין. מועד תחילת השיתוף נקבע איפוא למועד הנישואין - 1971 (יום הנישואין). ב. אשר לסיום תקופת השיתוף נקבעו בפסיקה מועדים שונים, בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה. ע"א 809/90 לידאי מו (1 ) 602 , בעמ' 613 . כך נמצא בפסיקה קביעת סיום השיתוף במועד בו הוגשה תביעה לגירושין או אחרת. נמצא קביעת סיום במועד שלאחר הגשת תביעות, עם עזיבת אחד הצדדים את הבית המשותף ונמצא אף מועד מאוחר מכל אלו, שנים לאחר עזיבת הבית המשותף, כאשר צויין על ידי בית המשפט באותו מקרה שחרף עזיבת הבית והתביעות לא היה כל איסור על הבעל להכינס לבית ובני הזוג המשיכו לנהל חשבונות בנק משותפים. ע"א 6557/95 , אבנרי נ. אבנרי (לא פורסם), פס"ד מ-18/2/96 של כב' השופט טל אליו הצטרפו השופטים אור וטירקל. ג. בענייננו לטענת הצדדים שניהם הסתיים השיתוף בין בני הזוג במועד עזיבת הנתבע את הבית. המועד 1/92 וכך נקבע. יצויין שלאור הפסיקה אילו טענה התובעת שהשיתוף נמשך לאחר 1/92 ,עד מועד פסה"ד (ההסכם במחוזי) ואולי אחר כך ,יתכן שהטענה היתה מתקבלת. הואיל ולא היתה מחלוקת לא אדרש לענין. מועד סיום השותפות 1/92 . 22. נותר להדרש לנכסים המשותפים. אלו שהתובעת מבקשת מחצית בתקופת תחולת השותפות (1/1992 - 1971). התובעת מבקשת שיוצהר כי היא זכאית למחצית זכויות הפנסיה וזכויות אחרות מכל סוג שצבר הבעל כעובד בחברת רותם אמפרט נגב בע"מ. 23. א. בע"א 809/90, לידאי , מו (1) 602, בסקירת ההלכה שהתגבשה, נקבע על ידי כב' השופטת נתניהו כי במסגרת חזקת השיתוף יש להכיר גם בכספים שהצטברו בקופת גמל לרבות הכסף שמפורש על ידי המעביד, תשלומים סוציאליים שמשלם מעביד עבור עובד גם הם חלק מהרכוש המשותף. בפס"ד זה שונתה ההלכה שנקבעה בע"א 724/83 , בר נתן, לט (3) 551 . בוטלה ההבחנה בין הנכסים והזכויות. ראה בדבריה המפורשים של כב' הש' נתניהו בפס"ד לידאי הנ"ל בעמ 610 . בע"א 841/87 , רון מה (3) 793 , נקבע שיש להחיל את חזקת השיתוף על תשלום פנסיה ופצויי פיטורין. ב. עוד נקבע בפסיקה, בע"א 809/90 הנ"ל שאין להבחין בין זכויות שגמלו לזכויות שטרם גמלו אולם את אלו שטרם גמלו תקבל האישה במועד מימושן, פרעונן. ג. במשך הזמן נקבע שהלכת השיתוף חלה גם על פנסיה תקציבית. ברע"א 964/92 , אורון מז (3) 758 דן כב' השופט בך בסגויה זו וקבע: "יש לראות גם בפיצויי הפיטורין עקב סיום שירות הקבע בצה"ל ובפנסיה המוונת על אותן שש שנות שירות קבע במהלך חיי הנישואין (להבדיל מזכויות הפנסיה בגין שירות הקבע הראשון טרם הנישואין) כחלק מהשתכרות הבעל בשנות נישואין. לפיכך, אף זכויות אלה בכלל פירות המאמץ המשותף הן" "... הנני מוצא איפוא כי תשלום פיצויי הפיטורין עקב סיום שירות הקבע בצה"ל והפנסיה המהוונת עבור אותן שש שנות שירות קבע במהלך הנישואין אף שהוא חלק מהרכוש המשותף של בני הזוג". בפסה"ד עמד כב' השופט בך על הבסיס המשפטי להחלת השותפות: "מה דינם של כספים שנתקבלו כפיצויים בגין פרישה מעבודה וכהיוון פנסיה? כלום יש לראות בהם חלק מן הרכוש המשותף של בני הזוג, מקום שניהלו הם אורח חיים משותף ונשאו במאמץ המשפחתי המשותף? סבורני כי התשובה לשאלה זו חייבת להיות בחיוב. אמנם בע"א 44/84 גלבוע נ. גלבוע, פ"ד מ"א (1) 174 החלטנו, כי חובה היה על האשה להצביע על ראיה כלשהי, שיש בה כדי להוכיח כי היתה קיימת כוונה מיוחדת לשיתוף בזכויות הפנסיה, אולם קביעה זו נעשתה לאור נסיבות המקרה שם. זאת היתה גם הדעה שהובעה על ידי חברי השופט מלץ (ע"א 841/87 רון...) והשופטת נתניהו (ע"א 809/90 לידאי...) בנתחם את פסק-הדין בע"א 44/84 הנ"ל. בשני פסקי-דין אלה של חברי, נקבע, כי זכויות סוציאליות הנובעות מעבודת הבעל במשך חיי הנישואין, יהיו אלה פיצויי פיטורין, זכויות פנסיעה או הפרשות לקופות גמל, הם חלק מן הרכוש המשותף. צוטטו שם, בהסכמה, דבריו של פרופ' א. רוזן - צבי בספרו 'דיני המשפחה בישראל בין קודש לחול' הנ"ל בעמ' 487: ' זכויות פנסיה נחשבות כחלק בלתי נפרד מן התמורה, שהעובד זכאי לה עקב עבודתו. אין הן מענק חסד מטעם המעביד או ביטוי להכרת תודה מצידו. הזכויות מעוגנות בחקיקה או בהסכמים קיבוציים או בחוזים מיוחדים. בכל אחד מן המקרים האמורים זכויות הפנסיה מוקנות לעובד כחלק מן השכר הכולל במובנו הרחב. הזכות, הנקנית באופן ישיר או עקיף עקב העבודה, הנה חלק מן השיתוף, באותה מידה, שהעבודה ותוצאותיה נחשבות כפרי המאמץ המשותף של בני הזוג. כל אימת שהעבודה ופירות ההשתכרות הם רכוש בר - חלוקה - בדרך כלל חלק מן השיתוף - אין טעם ואין הצדקה להוציא מן הכלל חלק מתנאי העבודה או ההשתכרות, יהא אשר יהא המיון המשפטי שלהם לצרכים משפטיים שונים'. בע"א 809/90 הנ"ל, אף הרחידה השופטת נתניהו את תחולת השיתוף על זכויות פנסיה, בקובעה: ,בפסק-הדין הנ"ל (ע"א 841/87 הנ"ל - ג' ב') עסקנו בזכויות שכבר גמלו. התוצאה אינה צריכה להיות שונה במקרים, כמו זה שלפנינו, שהזכויות טרם גמלו. כך תושג המדיניות הראויה, להביא לחלוקה צודקת של המשאבים בין בני הזוג, ובכך גם לתרום לישוב אותן מחלוקות ממאירות בעניני רכוש, הממררות חיי בני זוג שנישואיהם נכשלו ומעמידות מכשולים על דרך התרתם של נישואין כאלה בגט פיטורין'. סיכום נקודה זו, הנני מוצא איפוא כי תשלום פיצויי הפיטורין עקב סיום שירות הקבע בצה"ל, והפנסיה המהוונת עבור אותן שש שנות שירות קבע במהלך הנישואין, אף הוא חלק מן הרכוש המשותף של בני הזוג". ד. בעקבות פסק-דין אורון נקבע בת.א. 756/93 (מחוזי י-ם) גפני על ידי כב' השופט ברנר, ב- 2/95 בפס"ד אורך ומפורט (לא פורסם), כי פנסיה תקציבית של הבעל שפרש לגימלאות ממשרתו כנגיד בנק ישראל היא בגדר רכוש משותף על פי חזקת שיתוף הנכסים. ביהמ"ש, לאור הפסיקה (שם בפסה"ד עמ' 9 , 10 ) מוצא שגישת הפסיקה היא להכליל זכויות סוציאליות, מכל סוג, בחזקת השיתוף, לרבות פנסיה תקציבית. ה. בע"א 7033/93 , נפשי, פס"ד מ- 10/8/95 (לא פורסם) נקבעה על ידי הנשיא שמגר בענין פנסיה תקציבית, שוטפת ולא רק מהוונת, בצורה ברורה, תחולה של חזקת השיתוף. הנשיא אימץ קביעת בית המשפט המחוזי לפיה: "המשיבה תהיה זכאית למחצית הזכויות שקיבל ושיקבל המערער בקשר לפרישתו מצה"ל. (כגון מענק פרישה, פדיון חופשה ופנסיה), וזאת בהתייחס לזכויות שנצברו מאז... ועד.... לגבי התקופה שבה זכאית המשיבה למזונות על פי פסק דין זה (לעבר ולעתיד), תהיה למשיבה זכות הבחירה בין המזונות לבין מחצית הפנסיה נטו שקיבל ויקבל המערער (עבור שירותו בתקופה מ.... ועד.....). המערער יהיה זכאי למחצית מזכויות המשיבה בקשר לפרישתה מעבודתה (כגון מענק פרישה, פדיון חופשה ופנסיה), שהצטברו לגבי התקופה מאז.... ועד... כל עוד תבחר המשיבה שלא לגבות את מחצית הפנסיה של המערער לא יהיה המערער זכאי למחצית הפנסיה של המשיבה. כאשר תחדל המשיבה להיות זכאית למזונות (במקרה של גירושין), יהיה כל אחד מבעלי הדין זכאי למחצית הפנסיה החודשית של בן הזוג השני, מכוח השיתוף בנכסים". 24. א. על פי הנשיא שמגר בפסה"ד לעיל: "בית המשפט איזן בין הזכויות וקבע במידת הנדרש קיזוזים. הוא אף קבע נכונה שהאשה תצטרך לבחור בין קבלת מחצית הפנסיה של המערער לבין קבלת מזונות (כמובן עד לגירושין) שהרי אחרת תקבל תשלומי כפל כי המזונות כוללים חישוב של הכנסת המערער מן הפנסיה." ביהמ"ש העליון קביל כדבר מובן מעליו, שאינו שנוי עוד במחלוקת, במסגרת חלוקת רכוש, פנסיה תקציבית שוטפת, כחלק מהרכוש המשותף, שיש לחלקו בחלקים שווים בין בנה"ז. בע"א 6557/95 אבנרי מ- 18/2/86 (לא פורסם) נקבע ע"י ביהמ"ש המחוזי, כב' השופט זפט כי זכאית המבקשת ל- 50% מהכספים והזכויות שהשתלמו למשיב בגין שירותו הצבאי, ככל שאלו נצברו מאז נישואי בני הזוג, לרבות פיצויי הפרישה וזכויות הפנסיה, הן אותן המשתלמות באופן שוטף והן אותו חלק מן הפנסיה שהוון על ידי המערער. בענין זה קבע כב' השופט טל בבית המשפט העליון, שם בעמ' 3 בפהס"ד, "במקרה שלפנינו אין חולק שזכויות פנסיה נכללות בחזקת השיתוף" כב' השופט טל מפנה לפסה"ד רון, לידאי, ואורון שהוזכרו לעיל וכן לע"א 5640/94, חסל שלא פורסם. ועוד בעמ' 5 לפסה"ד: "האמור לגבי הסכום החד-פעמי, נכון גם לגבי תשלומי הפנסיה החודשים שקיבל המערער ולגבי התשלומים ששילם עד לפירוק השיתוף". בית-המשפט העליון חזר ואימץ את מנגנון הקיזוזים במקרה שנקבעים תשלומי מזונות. הסכומים ששולמו מהפנסיה יופחתו מחיוב הנתבע במזונות (עמ' 6 לפסה"ד). על פי השופט טל זכאית האישה לגבות מבין השנים - סכום המזונות שנפסק לה או החלק היחסי היא זכאית לו בפנסיה החדשית של הבעל. 25. מכל האמור לעיל עולה שבפסיקה הישראלית נטמעה ההלכה לפיה פנסיה מהוונת או המשולמת בתשלומים חודשיים, שוטפים, תשלומים סוציאליים וזכויות ממקום עבודה, מכל סוג, הם חלק מרכוש משותף במסגרת הלכת שיתוף הנכסים. הלכה זו והחזקה לגביה לא נסתרה בעינייננו. התובעת זכאית למחצית התשלומים שהתקבלו בתום עבודת הנתבע בחברת רותם אמפרט בגין התקופה שמ- 1971 - 1/92 . כמו כן, זכאית התובעת למחצית הפנסיה החודשית השוטפת בחלק היחסי שמהווים שנות העבודה מ- 1971 עד 1/92 . התובעת אינה זכאית למזונות ולפנסיה בגין אותו חודש. בגין כל חודש בו תקבל התובעת מחצית פנסיה היא לא תוכל לקבל מזונות. מזונות או החלק היחסי שהיא זכאית לו בפנסיה החודשית של הבעל ממבטחים. אשר על כן מוחלט : 26 א. התובעת תקבל את מחצית הפיצויים בגין התקופה מ- 1971 ועד 1/92 מתוך סה"כ 296,498 ₪ פיצויים שאמור היה הנתבע לקבל. ב. התובעת תקבל את מחצית הפנסיה החודשית בגין החלק היחסי שמהווים השנים 1971 - 1/92 ,מתוך סה"כ שנות עבודתו של הנתבע, או את המזונות שנפסקו לה, וזאת החל מהחודש הראשון בו שולמו לנתבע תשלומי פנסיה חודשיים (10/2000). ג. התובעת זכאית למחצית החלק היחסי של התקופה 1971 - 1/1992 של קרן ההשתלמות כנרת שבבנק הפועלים, קופות גמל וכל זכות שנובעת מהעבודה בתקופה הרלוונטית. ד. הנתבע ישלם לתובעת שכ"ט עו"ד והוצאות סך 5,000 ₪ בצירוף מ.ע.מ.הלכת השיתוףשאלות משפטיותקופות גמל