האם כספי פיצויים בגין נזקי גוף נכללים בנכסי השיתוף ? להלן פסק דין בנושא האם פיצויים חלק מחזקת השיתוף: פסק דין בפני תביעה לפסק דין הצהרתי שהגישה אשה נגד בעלה. בתביעתה מבקשת להצהיר כי כל הרכוש שנצבר ע"י הצדדים במהלך נישואיהם הינו רכוש משותף ובמיוחד מספר חשבונות בנק וזכויות בקופות גמל הרשומות על שם הנתבע בלבד. הצדדים צמצמו את המחלוקת ביניהם לשאלה האם חלה חזקת השיתוף על כספי פיצויים שקבל הנתבע בגין תאונת דרכים . רקע עובדתי 1. התובעת והנתבע נישאו כדמו"י בשנת 1966. במהלך הנישואין נולדו לבני הזוג 6 ילדים שכיום כולם בוגרים. 2. הנתבע עבד במועצה הדתית ברמת השרון. התובעת גידלה את ששת ילדיהם, טיפלה במשק הבית ובנוסף עבדה במועצה המקומית רמת השרון, שם עובדת עד היום . 3. בשנת 1972 עבר הנתבע תאונת דרכים. אין מחלוקת בין הצדדים כי בגין תאונת הדרכים קיבל הנתבע פיצויים . 4. בעקבות התאונה חדל הנתבע לעבוד במועצה הדתית רמת השרון והחל לעבוד כ"סופר סתם" והתפרנס מכתיבת מזוזות. 5. במהלך נישואיהם רכשו הצדדים במשותף את הבית ברח' מוהליבר 11 ברמת השרון. לאחר 10 שנות מגורים בבית, הרסו אותו על מנת לבנות על שטחו את ביתם החדש. בניית הבית החדש הופסקה בשל צו הפסקת בניה שהוצא ע"י הרשות המקומית ובנייתו לא הסתיימה עד היום. על שיתופם בבית זה אין מחלוקת. 6. בשנת 1978 העביר אביה של התובעת לתובעת את מלוא זכויותיו בבית ברח' המלכים ברמת השרון. כחודש לאחר רישום הבית על שמה, העבירה התובעת מחצית מזכויותיה בבית לנתבע ללא תמורה. בית זה משמש את בני הזוג למגורים עד היום. 7. לבני הזוג חשבונות חסכון וזכויות בקופות גמל במספר בנקים. חלקם רשומים ע"ש הנתבע בלבד, חלקם על שם שני בני הזוג. בתביעתה בקשה התובעת להצהיר על זכאותה במחצית הכספים והזכויות הרשומים על שם הנתבע לפחות בשישה בנקים שציינה. טענות הצדדים 8. התובעת א. המשטר הרכושי החל על הצדדים הוא הלכת השיתוף בנכסים החלה על כלל נכסי הצדדים. המבקש לסתור את חזקת השיתוף לגבי נכס מסוים עליו נטל ההוכחה והנתבע לא הרים את הנטל . ב. כל כספם וכל משאביהם מכל מקור שהוא, אוחדו, הן עקב הסכמות מפורשות והן באופן בו נהגו בהם בפועל. כספי הפיצויים התקבלו לפני למעלה מ 20 שנה והם נטמעו במאגר הכספים המשפחתיים לבלי הכר. הנתבע א. פיצוי בגין נזק גוף אינו נכלל בשיתוף משני טעמים: בכאב וסבל אי אפשר להתחלק. יש להקיש מלשון חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג- 1973 סעיף 5(א)(2) ולקבוע כי פיצוי בגין נזק גוף אינו נכלל ברכוש המשותף. ב. כספי הפיצויים הוחזקו בחשבון נפרד על שם הנתבע. לצדדים היתה הסכמה מפורשת וכוונה להוציא את כספי הפיצויים מכלל הנכסים המשותפים. 9. הדיון המשפטי לפני שאכנס לדיון המשפטי חשוב לציין כי במהלך הדיון הסכימו הצדדים כי המשטר הרכושי החל על נכסי הצדדים הינו הלכת השיתוף. כן הסכימו כי מועד הקרע הינו יום הגשת התביעה הרכושית היינו 5.1.97. אפתח בדיון בשאלה האם כספי פיצויים בגין נזקי גוף נכללים בנכסי השיתוף ואתייחס לטענות הנתבע כי אין שיתוף בכאב וסבל וכי יש להקיש מחוק יחסי ממון בין בני זוג. (1) אי שיתוף בכאב וסבל במקרה שלפנינו לא ידוע פירוט ראשי הנזק. פיצויי נזיקין מורכבים ממספר ראשי נזק, גם ללא הוכחת מרכיבי הפיצוי אותו קיבל הנתבע, הרי שהמרכיב "כאב צער וסבל" הוא מרכיב מזערי ועיקר ראשי הנזק הינם אובדן הכנסה, אובדן כושר השתכרות והוצאות שנגרמו לנפגע בפועל. אובדן הכנסה והוצאות שנגרמו בפועל הינו החזר כספים שהוצאו מתוך הרכוש המשותף ולכן יש להחזירם לקופה המשותפת. מכל מקום, אין כל סימוכין או כל ראיה לטענת הנתבע כי רוב הפיצוי היה בגין כאב וסבל. (2) הלכת השיתוף והשפעת חוק יחסי ממון בין בני זוג עליה. הצדדים נישאו בשנת 1966, לפני חקיקת חוק יחסי ממון בין בני זוג ומכאן התביעה נסמכת על הלכת השיתוף בנכסים בין בני זוג. הלכת השיתוף הינה פרי יציר הפסיקה של בית המשפט העליון ובמהלך השנים התפתחה והתפרסה על נושאים רבים. התפתחות ההלכה היתה הדרגתית . מדרישה להוכיח מאמץ משותף וחיי משפחה תקינים (ע"א 300/64 ברגר ואח' נ' מנהל מס עזבון, פד יט(2)240) , צומצמו הדרישות למינימום של חיים משותפים תחת קורת גג אחת ללא קרע או פרוד של ממש (ע"א 234/80 גדסי נ' גדסי, פ"ד ל"ו(2)647). לגבי מאמץ משותף קבעה הפסיקה כי ניהול משק הבית וחינוך הילדים הם בבחינת מאמץ שאינו נופל מזה של המשתכר מעבודה מחוץ לבית (ע"א 1937/92 קוטלר נ' קוטלר, פ"ד מט(2)233 , ע"א 26/89 ארגוב נ' ארגוב, פ"ד מד(1)793). בפס"ד בבלי קבע הנשיא ברק כי הלכת השיתוף "משתמשת בקונסטרוקציה חוזית שעניינה הסכם (משתמע) בין צדדים, שלפיו הם שותפים שווים בזכויות… המכשיר המשפטי נועד להגשים מטרה חברתית. הוא מכוון להביא לצדק חברתי. הוא מבוסס על השיוויון בין המינים.." בדנ"א 1558/94 נפיסי נ' נפיסי, פ"ד נ(3)573 מסכם הנשיא ברק את הדברים: "כיום ניתן לבסס תפיסה זו על עקרון תום הלב (הקבוע בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) ) המשלים חסר בהסכם בין הצדדים… במקום שהנחות היסוד של הצדדים אינן מועילות, ניתן להשלים-באמצעות אמות מידה אוביקטיביות-מכוחו של עקרון תום הלב, את שהחסירו הצדדים. אמות מידה אלה ניזונות, בין השאר, מעקרונות היסוד של המשפט הישראלי. אחד מעקרונות יסוד אלה הוא עקרון השיוויון. בדרך זו מוגשמת מטרה חברתית, הגוררת אחריה צדק חברתי". הלכת השיתוף המשיכה להתפתח גם מבחינת היקף הנכסים הנכללים בה, בע"א 122/83 בסיליאן נ' בסיליאן פ"ד מ(1)287 נכללו נכסים עיסקיים. לגבי פיצויי פרישה והיוון גימלה מצה"ל נקבע בשלב ראשון כי יש להוכיח כוונה מפורשת לשיתוף בזכויות אלה ראה ע"א 44/84 גלבוע נ' גלבוע, פ"ד מא(1)174 ובשלב מאוחר יותר הורחבה גם על כספי פיצויי פיטורין ופנסיה ר' ע"א 841/82 רון נ' רון,פ"ד מה(3)793. הרחבה נוספת בשלב מאוחר יותר התייחסה לזכויות פנסיה וזכויות פרישה אחרות בין אם גמלו ובין אם עדין לא גמלו ר' ע"א 6557/95 אבנרי נ' אבנרי, פ"ד נא(3)541 ובפס"ד גרינר ע"א 663/87 פ"ד מה(1)104 הורחבה הילכת השיתוף גם לגבי מוניטין עיסקי. הרחבה נוספת היתה בע"א 9378/96 הירשמן מיכאל נ' הירשמן איריס , תק' עליון 97(1), 99. בע"א 1915/91 יעקובי וקנובלר נאמר ע"י כב' הנשיא שמגר: "חזקת השיתוף מכוונת להשגת מטרה חברתית והיא מבוססת על תפיסת השיוויון בין המינים . בני זוג שווים בתרומתם לרווחת המשפחה ועל כן הם זכאים לחלקים שווים מן הרכוש הנצבר כתוצרה מהמאמץ המשפחתי" ובהמשך: " … חזקת השיתוף אינה תלויה עוד בשאלה העובדתית מה היתה הכוונה המשוערת של בני הזוג, אלא היא תוצאה ערכית אידיאולוגית מהפכנית של מושגי השויון והצדק … חזקת השיתוף הפכה להיות דין כמעט קוגנטי המבוסס על ערכים". לגבי הילכת השיתוף נאמר באותו ע"א 1915/91 ע" כב' הש' מצא: "… אזרה כוח משל עצמה להתייצב על רגליה ולהפוך לדין עצמאי הרווח והמיוסד היטב בתודעה המשפטית והחברתית. הילכת השיתוף שלימים העמידה את חזקת השיתוף, שוב אינה נזקקת לדוקטרינה החוזית של הסכם משתמע. משהיתה לנורמה משפטית עצמאית די לה ורב לה בכוח שלה". חקיקת חוק יחסי ממון בין בני זוג השפיעה על הפסיקה והכללת זכויות פרישה ופיצויי פיטורין נעשתה לאחר כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון וכנראה בהשפעתו. אולם התפתחות הפסיקה עצמאית ולאו דוקא ברוח החוק, כמו ע"א 22801/91 אבולוף נ' אבולוף, פ"ד מז(5) 526, בו נקבע כי יש להחיל את חזקת השיתוף גם לגבי נכסים שנצברו לפני הנישואין [ר' ע"א 1937/92 קוטלר נ' קוטלר, פד מט(2)233.] והורחבה גם לגבי נכסים שקיבל בן זוג בירושה. פסיקה זו נוגדת את סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, הקובע כי מתנות או ירושות אינם נכללים באיזון המשאבים . המסקנה היא שהלכת שיתוף בנכסים המשיכה להתפתח גם לאחר חוק יחסי ממון בין בני זוג ובאופן עצמאי, וכדי לקבוע אם חזקת השיתוף חלה על נכס מסוים , יש לבדוק את המקרה לגופו ועל פי נסיבותיו ולא להקיש אוטומטית מהקביעה שבחוק. הלכת השיתוף אינה הלכה סטטוטורית ומתוך כך מתאפשרת גמישות והתאמה לכל מקרה לגופו. הקביעה בגורלם של כספי הפיצויים תתקבל לאחר בדיקת המקרה ונסיבותיו. האם כתוצאה מהתאונה נותר הנפגע נכה לצמיתות ומטרת הפיצוי היתה לעזור לו להתמודד עם מגבלותיו לאורך החיים, האם מטרת הפיצוי היתה רק עבור תקופת התאונה ותקופת ההחלמה והשיקום, האם המטרה היתה לפצות על הוצאות שהוצאו, ועל אובדן השתכרות בתקופת ההחלמה והשיקום או להוצאות שיוצאו בעתיד ואובדן השתכרות עתידית. יש חשיבות לשאלה מתי ארעה התאונה ומתי התקבלו הפיצויים יחסית למועד הקרע, כמה זמן חלף ממועד התאונה ועד מועד הקרע והאם הפיצוי אמור לפצות גם על התקופה שלאחר מועד הקרע . כמו כן, יש לעמוד על כוונת הצדדים והאם הסכימו כי כספי הפיצויים יוצאו מהשיתוף. על כוונה ניתן ללמוד מתוך התנהגות הצדדים. 10. האם חלה חזקת השיתוף על כספי הפיצויים במקרה הנדון. במקרה שלפנינו , העובדות מלמדות כי לנתבע לא נגרמה נכות כתוצאה מהתאונה ועפ"י גירסתו בעקבות התאונה לא נגרם לו כל אובדן השתכרות. (עמ' 3 ש' 1 בפרוטוקול). "אחרי שנפצעתי בתאונת הדרכים, ראיתי שלא אוכל לחזור לעבודה, למדתי לכתוב מזוזות היתה לי הכנסה יותר טובה מאשר בעבודה". אומנם לא הוצגו ראיות ביחס לטיב הפגיעה וביחס להתפלגות כספי הפיצויים לראשי הנזק השונים ובכלל זה הסכום ששולם בגין "כאב וסבל" אולם מקובל וסביר להניח כי מרכיבי סכום הפיצוי כללו החזר הוצאות, אובדן השתכרות בעת התאונה ובתקופת ההחלמה. אובדן כושר השתכרות בעת ההחלמה והשיקום והוצאות הטיפול בגין התאונה, השפיעו על קיום המשפחה בכללותה. בני הזוג המשיכו לקיים משק בית כ 20 שנה לאחר התאונה והנתבע נהנה מהשיתוף ועד למועד הקרע לא טען להפרדה רכושית. לאור האמור הרי הפגיעה הכלכלית בגין התאונה, השפיעה על משק הבית המשותף ומן הראוי שכספי הפיצויים יחולקו בין הצדדים. אין זה סביר כי משך כל שנות החיים המשותפים גם לאחר התאונה וקבלת הפיצויים, הנתבע נהנה ממשק בית משותף ואילו כספו שהופרד מהנכסים המשותפים ילך ויתפח והוא היחידי שיהנה ממנו. הילכת השיתוף מבקשת להביא בני זוג נפרדים למצב מאוזן ושהינו ככל שניתן נובע מעקרון היסוד הוא עקרון השוויון. כאשר אנו מתבוננים בבני הזוג שלפנינו, מדובר בבני זוג שחיו יחד כ- 25 שנה, נולדו להם ששה ילדים, שניהם עבדו בבית ומחוץ לבית, גידלו וחינכו ילדים. כאשר נדרש לעשות חלוקה בנכסיהם, אני סבורה כי עליהם לצאת ממערכת הנישואין כאשר מצבם הכלכלי מאוזן ככל שניתן ובמקרה זה ניתן להגיע לאיזון וחלוקה צודקת על ידי חלוקה של מחצית לכל אחד מכלל הנכסים. מהנסיבות המיוחדות של המקרה, אני מגיעה למסקנה כי כספי הפיצויים הינם חלק מהרכוש משותף. 11. האם נסתרה חזקת השיתוף לגבי כספי הפיצויים? נטל ההוכחה במקרה זה, הינו על הבעל שכן הוא זה המבקש לסתור את תחולתה של חזקת השיתוף על כספי הפיצויים. המשנה לנשיא ברק (כתוארו אז), התייחס לנטל ההוכחה בפרשת בבלי וקבע: "ההנחה צריכה להיות - וזו הנחה המתבססת על מציאות החיים של החברה הישראלית כיום - כי הכוונה הטיפוסית הינה לשיתוף נכסים, והנטל מוטל על המבקש לסתור חזקה זו" (ראה: בג"צ 1000/92 בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול ירושלים, פ"ד מח (2 ) 221 ). כדי להשיב לשאלה שהצבתי אתייחס למספר משתנים: (א). האם הכספים בבנק הבינלאומי הם כספי הפיצויים. (ב). האם כספי הפיצויים הופרדו או נטמעו. (ג). כוונת הצדדים על פי התנהגותם. (א) האם הכספים בבנק הבינלאומי הם כספי הפיצויים מדובר בכספים שהתקבלו בשנת 1977. לטענת הנתבע הופקדו בנפרד, בחשבון על שמו בבנק דיסקונט וכיום הם מצויים בחשבון 223476 - 105 בבנק הבינלאומי הראשון סניף נווה אמירים. (סעיף 14 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע). התובעת אינה מכחישה קיומם של כספי פיצויים אך טענתה כי כספי הפיצויים נטמעו בכספים של בני הזוג ולא ניתן לקבוע היום אילו כספים הם כספי הפיצויים ואילו הם הכספים האחרים. (סעיף 17 לתצהיר עדות ראשית של התובעת). השאלה העובדתית האם הכספים בבנק הבינלאומי הם כספי הפיצויים והאם כספים אלה הוחזקו בנפרד בעלות חשיבות עליונה שכן אם לא הרים הנתבע את הנטל והוכיח כי אלה כספי הפיצויים מתייתר הדיון בשאלה האם נסתרה חזקת השיתוף על כספים אלה. לאחר ששמעתי את הנתבע ועיינתי בראיות שהגיש הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבע לא הרים את נטל ההוכחה. הנתבע לא הציג לאורך כל הדיון, עדות או מסמך המאמתים את טענתו כי מדובר בכספי פיצויים. לא הוצגה כל ראיה בדבר מועד קבלת הפיצויים והסכום שקיבל. אין כל ראיה כי הסכום שהופקד הוא כספי הפיצויים. הראיה היחידה שהציג, וגם זאת במהלך שלב חקירתו הנגדית, היה צילום של שובר הפקדת שיק, מיום 21/7/77 על סך 331,600 ל"י. אין בהצגת מסמך זה כדי לאשר את מקור הכסף ובגין מה נתקבל. יתירה מכך, ההפקדה ב 21.7.77 היתה לבנק דיסקונט וכיום הנתבע טוען לכספים המופקדים בבנק הבינלאומי. אין כל ראיה כי מדובר באותם כספים שהועברו מבנק דיסקונט, אין ראיה כי הועבר הסכום במלואו, לא ידוע מתי נעשתה העברה ואין כל ראיה כי כספי הפיצויים הוחזקו במשך השנים בנפרד ולא נעשו פעולות בחשבון במשך השנים. המסקנה מהאמור לעיל, כי לא ניתן לקבוע שכספי הפיצויים הם הכספים המופקדים היום בבנק הבינלאומי. (ב) האם כספי הפיצויים הופרדו או נטמעו כאשר אין קביעה כי הכספים בבנק הבינלאומי הם כספי הפיצויים, הרי המסקנה הבלתי נמנעת היא שכספי הפיצויים התערבבו בכספי המשפחה. לגבי נכסים כאלה נקבע בע"א 806/93 פ"ד מח(3) 685, 692 קבע כב' הנשיא שמגר: "חזקת השיתוף אינה פרי של אירוע נקודתי אלא היא עולה מתוך תהליך שביטויו בחיים המשותפים ובמאמץ המשותף, וככל שמשך הנישואין מתארך , הופכת טענה מאוחרת בדבר המשך קיומה של הפרדה למלאכותית יותר ולבלתי אמינה ביותר. כאשר בני הזוג מקיימים מאמץ משותף כל אחד בתחומו וכאשר כל משאביהם משותפים, הופך במשך הזמן גם נכס שלא נרכש בחלקים כספיים שווים למשותף. הרכוש המשפחתי משתלב ומתערבב, ואחרי עשרות שנים אין מסובבים את הגלגל אחורה כדי לחלק רכוש לפי ההשקעה הבסיסית במועד רחוק בעבר" גם בע"א 45/90 עבאדה נ' עבאדה פ"ד מח(2) 77 נאמר: "במשך השנים הרבות שעברו מאז רכישת הנכס בהעדר אינדיקציה כי שמעון אמר לשמור את המגרש כנכס נפרד מן הרכוש המשותף -נטמע המגרש בכלל נכסי בני הזוג והפך לאחדים עמהם כנכס משותף". (ג). כוונה והתנהגות הצדדים לטענת הנתבע, בין הצדדים היתה הסכמה על שיתוף בכל נכסיהם למעט בכספי הפיצויים וכדבריו בעדותו מיום 22.11.01: " ש: אמרת שהסכמתם על שיתוף מלא למעט חריגים מועטים. לאיזה אתה מתכוון? ת: רק הפיצויים" (ראה עדותו בעמ' 6 לפרוטוקול). את ההחלטה להפריד את כספי הפיצויים מסביר הנתבע בסעיף 14(א) לתצהיר עדות ראשית: "…בגין כספי הפיצויים אלחם עד חורמה ולא אתן לאדם לנגוע בהם שכן סבלתי קשות בגין תאונת הדרכים הקשה שעברתי ואף אחד מבני משפחתי לא סייע בידי ולכן לא מגיעה להם אגורה שחוקה מכספים אלו" הסבר זה אינו מתקבל על הדעת ונראה שהנתבע שרבב בהסברו תחושות שהיו לו כנראה שנים לאחר התאונה ואסביר. ממועד התאונה ועד למועד הקרע חלפו למעלה מ 20 שנה. במהלך שנים אלו, ניהלו בני הזוג משק בית משותף, הביאו לעולם ארבעה ילדים נוספים וקיימו מערכת זוגית המעידה על כוונה לשיתוף בנכסים. בכל אותה עת נהנה הבעל מהמשאבים המשותפים שעמדו לרשותו במסגרת חזקת השיתוף. הילדים שהיו בעת התאונה היו רכים בשנים וארבעה ילדים נוספים עדיין לא נולדו. אם כך, למי מתכוון באומרו שאף אחד מבני המשפחה לא סייע לו? גם לאחר התאונה, התנהגות הצדדים מלמדת על כוונה לשיתוף מלא בנכסים. כשנה לאחר קבלת כספי הפיצויים, העבירה התובעת לנתבע מחצית מזכויות בבית שקיבלה מאביה במתנה. לטענת התובעת העברה זו נעשתה תחת הסכמה מפורשת מצד הנתבע לשיתוף בכל הנכסים ובכל הכספים כעולה מס' 11-13 לתצהיר עדותה הראשית של התובעת. מהתנהגותה של התובעת עולה כוונה לשיתוף מלא בנכסים. הן בנכסים השייכים לה והן בנכסים השייכים לנתבע, בכלל זה כספי הפיצויים. ב"כ הנתבע טען כי אין ללמוד מהעברת מחצית הזכויות בבית על הכוונה לגבי כספי הפיצויים ובנוסף טען כי אבי התובעת רצה להעביר את הבית במתנה לשניהם. לא ניתן היום לקבוע מה היה רצונו של האב וניתן לשפוט רק על סמך העובדות. עובדה היא שהאב העביר את הבית ללא תמורה לבתו התובעת וזו העבירה מרצונה מחצית הבית ללא תמורה לבעלה, מעשה שיכלה התובעת גם לא לעשות ולנתבע לא היתה יכולה להיות כל טענה. אין להניח כי התובעת היתה מעבירה לבעלה מחצית הזכויות בבית שקבלה מאביה אלמלא סברה כי הרכוש כולו משותף לרבות הפיצויים שהתקבלו כשנה קודם לכן. נימוק נוסף באמצעותו מנסה הנתבע להוכיח כוונת הפרדה הינו העובדה שכספי הפיצויים הופקדו לחשבון נפרד על שמו ושתמיד היתה הפרדה של כספים אלה מכלל הכספים המשותפים (כאמור בס' 4 ב' לסיכומיו). בפועל חלק מהנכסים של בני הזוג נרשם על שם הנתבע וחלק אחר נרשם על שם שניהם. עובדת הרישום על שם הנתבע, אינה מעידה על כוונה להפרדת הרכוש ואי שיתוף בנכסים. כפי שקבע השופט אלון בע"א 741/82, פיכטנבאום נ' פיכטנבאום, פ"ד לח (3), 22: "עובדת רישומה של הדירה כולה על שם הבעל אין בה כדי לגלות כוונה סותרת להנחת השיתוף בדירה, שהרי כל עיקרה של חזקת השיתוף נוצרה ובאה למקרה כגון דא, שהרכוש המסויים נרשם רק על שם אחד מבני הזוג". וכדברי הנשיא בדימ' שמגר בע"א 3002/93, בן-צבי נ' סיטין, פ"ד מט (3), 5. "הרישום אינו משולל ערך ראייתי, אך אין להקיש מהרישום עצמו על כוונה ליצור הפרדה ברכוש. להוכחת כוונה מעין זו יש להניח תשתית ראייתית, שתתווסף לרישום עצמו ותבהיר מה הכוונה שעמדה בבסיסו." במקרה שלפנינו, הנתבע לא הביא כל ראייה כדי להוכיח שכספי הפיצויים הופקדו בנפרד וכי הפקדה זו נעשתה במטרה ברורה של יצירת הפרדה ברכוש. מעדותה של התובעת עולה כי לאורך כל שנות נישואיהם סמכה על הנתבע, ואף הסכימה לרישום שמו בלבד על חסכונותיהם (זאת משום ששוכנעה כי הוא, כנכה, פטור ממס הכנסה) (כאמור בס' 19 לתצהיר עדותה הראשית). לאור התנהגות התובעת, סביר להניח כי הנתבע לא העלה בפניה את האפשרות שלא תחלוק עימו בכספי הפיצויים ולא הציג את כוונתו לנהוג בכספי הפיצויים כנכס נפרד. הסבר נוסף שנתן הנתבע כדי להוכיח כוונה להפרדת כספי הפיצויים וייחודם עבורו בלבד היה: "היות ואני נכה, איני יודע מה ילד יום" גם נימוק זה משולל כל יסוד. התאונה ארעה בשנת 1972 ובעקבותיה לא הוכר הנתבע כנכה. בשנת 1985 נקבע כי הנתבע סובל ממחלה ניוונית בעיניים בגינה הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה 75% והוכר כזכאי לתשלום מיוחד ממשרד העבודה המיועד ללקוי ראיה. בין מחלת העיניים והתאונה אין כל קשר והנכות נקבעה שנים לאחר התאונה. לא יתכן כי בעת קבלת הפיצויים כאשר לא היה נכה מה שהנחה אותו היה "אני נכה ואיני יודע מה ילד יום". מעדותו של הנתבע ומהסבריו אין להסיק כי במועד קבלת הפיצויים, לפני למעלה מ 20 שנה, היתה בין הצדדים הסכמה וכוונה לייחד את כספי הפיצויים עבורו בלבד. ההיפך הנכון, התנהגות הצדדים מצביעה על כוונה אחרת על כוונה זו העידה התובעת אשר עדותה היתה כנה ומהימנה. לפיכך אני קובעת כי הנתבע לא הרים את הנטל לסתור את חזקת השיתוף על כספי הפיצויים. 12. אשר על כן אני קובעת כדלקמן: 1. אני מקבלת את התביעה וקובעת כי הכספים המצויים בחשבון 223476- 105 בבנק הבינלאומי והכספים המצויים בבנק דיסקונט סניף רמת השרון, הינם משותפים והתובעת זכאית למחצית. אני מורה לבנקים הנ"ל להעביר מחצית לתובעת. 2. אני מחייבת את הנתבע בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ שישולמו לתובעת עד 15.10.02 וממועד זה ישא הפרשים כחוק עד מועד התשלום. פיצוייםהלכת השיתוףשאלות משפטיות