עיקר טענת המבקשת הוא כי בעת החתימה על הצוואה מיום 28.12.99, לא היתה המנוחה כשירה, מבחינה מנטאלית, להבין מה היא צוואה ומהו תוכנה ולחתום בדעה צלולה על הצוואה. להלן פסק דין בנושא העדר צלילות דעת חותם על צוואה: פסק דין 1. המנוחה ש.י. ז"ל הלכה לעולמה בתאריך 10.1.00 כשמצבה המשפחתי אלמנה, והותירה שתי בנות ושני בנים, שהם הצדדים בתיק זה. 2. בתאריך 15.6.00 הגיש המשיב מס' 1 באמצעות עו"ד פ. שנאן לרשמת לעניני ירושה בחיפה בקשה לצו קיום צוואה מיום 28.12.99 (13 ימים לפני הפטירה) ובהעדר התנגדות ניתן צו קיום צוואה ביום 13.9.00 (תיק עז' 5980/00). 3. בתאריך 10.12.00 הוגשה על ידי המבקשת בקשה דחופה לביטול צו קיום הצוואה הנ"ל ובקשה לקיום צוואה קודמת מיום 14.6.92. (תיק עז' 5981/00, 5982/00). כן הוגשה בקשה דחופה לעיכוב הליכים (תיק עז' 5983/00). 4. בתאריך 25.12.00 החליטה הרשמת להעביר את התיק לבית המשפט, כמצוות סעיף 67 א' לחוק הירושה, ולעכב את ההליכים. 5. עיקר טענת המבקשת הוא כי בעת החתימה על הצוואה מיום 28.12.99, לא היתה המנוחה כשירה, מבחינה מנטאלית, להבין מה היא צוואה ומהו תוכנה ולחתום בדעה צלולה על הצוואה. במהלך המשפט נוספה טענה והיא לקיחת חלק של המשיבים או מי מהם בעריכת הצוואה, דבר שגם הוא פוסל את הצוואה על פי החוק. 6. מטעם המבקשת העידו תשעה עדים ומטעם המשיבים העידו ארבעה עדים - כולם במועד שמיעת ההוכחות, 27.11.01. 7. תמצית עדות ע.ת. מס' 1, ד"ר רלי נתנאל: א. רופאה מומחית בפסיכיאטריה מבי"ח "בני ציון" ובמסגרת תפקידה טיפלה במנוחה. ב. חתומה על מכתב (ת1/) מיום 23.2.00, לאחר הפטירה, שנשלח לעו"ד י. הלר. ג. במכתב יש אבחנה שהמנוחה סבלה מ"שטיון" (דימנסיה) מאז הבדיקה מיום 12.10.99, עם תפקודים קוגניטיביים ירודים ופאראנויה. ד. סבורה כי במצב כזה המנוחה לא היתה מסוגלת לערוך ולחתום על צוואה בצלילות דעת. ה. המנוחה לא גילתה תובנה לצרכיה. ו. בחקירתה הנגדית חזרה העדה על דבריה ולא שינתה את דעתה. העדה עשתה רושם אמין וטוב בבית המשפט ואני נוטה לאמץ את ממצאיה ומסקנותיה. 8. תמצית עדות ע.ת. מס' 2, ד"ר רות לאור: א. רופאה המטולוגית מבי"ח "בני ציון", ובמסגרת תקפידה טיפלה במנוחה. ב. תיארה את מצב המנוחה והטיפול שקיבלה (ת2/). ג. זכרה כי המבקשת היתה המלווה של המנוחה בכל הטיפולים. ד. תיארה טענות שואה של המנוחה כלפי מנהלת המחלקה. ה. הביעה דעתה בענין אי כשירות המנוחה לערוך צוואה, אם כי סייגה את מומחיותה. העדה עשתה רושם אמין בבית המשפט, בעיקר בתאור העובדות ולא בדעה המקצועית. 9. תמצית עדות ע.ת. מס' 3, ר. ס. (עדות ראשית בתצהיר ת3/): א. שכנה של המנוחה שגם עבדה בביתה מטעם המוסד לביטוח לאומי. ב. תיארה מצב שבו המנוחה היתה בתקופה האחרונה לחייה מבולבלת, לא מציאותית, מדברת לא לענין ומאשימה את הזולת בגניבה של חפציה. ג. שמעה מהמנוחה כי היא כועסת על ילדיה, פרט למבקשת שטיפלה בה. העדה עשתה רושם אמין אך אין לקבל את דעתה בענין כשירותה של המנוחה לערוך צוואה בשל העובדה שאין לה כישורים מקצועיים לקבוע זאת. 10. תמצית עדות ע.ת. מס' 4, ד"ר מרים דובנוב: א. רופאת המשפחה של המנוחה. ב. כתבה מכתב - ת4/ - מיום 15.12.00, בו תארה את מצבה של המנוחה בערוב ימיה כמבולבלת וכסובלת מבעיות פסיכיאטריות. ג. היא הכירה מבני המשפחה רק את המבקשת. העדה עשתה רושם אמין בבית המשפט, אך עדותה אינה מסייעת לבית המשפט בהכרעה. 11. עדי תביעה מס' 5 ו6- הם שכנים ואין לעדות כל משמעות. 12. תמצית ע.ת. מס' 7, ל. א. (עדות ראשית בתצהיר ת7/): א. קרובה של המנוחה שעבדה אצל המנוחה מס' חודשים לפני פטירתה באמצעות חב' כ"א. ב. סיפרה כי המנוחה היתה מבולבלת וטענה כלפי הזולת כי גונבים את חפציה. ג. הקשיים גרמו לה לעזוב את העבודה. ד. לפני האשפוז נהגה המבקשת לקחת את המנוחה ללון אצלה. ה. בבית החולים המנוחה לא זיהתה את העדה. העדה עשתה רושם אמין. 13. תמצית עדות ע.ת. מס' 8, ש. ד. (עדות ראשית בתצהיר ת8/): א. בעלה של המבקשת. ב. המנוחה התגוררה בביתו עד העברתה לאשפוז בבתי החולים. ג. המנוחה הרבתה להזות ולחיות בעולם לא מציאותי, תחת השפעה של כדורים. ד. לא יתכן שהיא ערכה את הצוואה ב28.12.99-. ה. המשיבים בלבלו את המנוחה והביאו אותה לידי החתימה על הצוואה. העד עשה רושם אמין בבית המשפט אך לא ניתן להסתמך על דעתו בענין כשירותה של המנוחה, בשל העדר מקצועיות. 14. תמצית עדות ע.ת. מס' 9, המבקשת ק. ד. (עדות ראשית בתצהיר ת9/): א. סעדה את המנוחה בשנותיה האחרונות. ב. המשיבים לא היו בקשר עם המנוחה, למעט ביקור של המשיב מס' 3 בישראל, יזום בידי המבקשת על פי בקשת המנוחה. ג. המשיבים ניצלו את מצבה הרפואי והנפשי של המנוחה כדי להחתים אותה על "הצוואה". ד. במהלך חייה ערכה המנוחה מספר צוואות, האחרונה בשנת 1992, שבגינה הוגשה בקשה. ה. היתה אמורה לדאוג לכל עניני המנוחה וגם החזיקה ביפוי כח ממנה. העדה עשתה רושם אמין בבית המשפט ולא שינתה גירסתה בחקירה הנגדית. 15. תמצית עדות ע.ה. מס' 1, ז. מ.(עדות ראשית בתצהיר נ1/): א. אושפזה בדצמבר 99 באותו חדר עם המנוחה. ב. התרשמה כי המנוחה מבינה את המתרחש סביבה ומודעת למצבה הרפואי הקשה. ג. הכירה את המשיבה מס' 2 וראתה אותה בבית החולים מידי ערב. אין לקבל את עדותה של העדה, לא מבחינת דעתה על כשירותה של המנוחה ולא מבחינת מעורבותה של המשיבה מס' 2 בטיפול בה. 16. תמצית עדות עדה מס' 2, ש. פ. (עדות ראשית בתצהיר נ2/): א. נכדתה של המנוחה, בתה של המשיבה מס' 2. ב. היתה בקשר עם סבתה לפני האשפוז ובמהלכו והתרשמה כי היתה שפויה והכירה את כל מבקריה. ג. לא ידעה להסביר את גירסת אחותה נורית שסיפרה כי הסבתא לא זיהתה אותה בטלפון. העדה עשתה רושם לא אמין , עדות המיועדת לסייעה לאמה ואין לקבלה, בעיקר לא בענין הכשירות של המנוחה. 17. תצהיר עדות ע.ה. מס' 3, מ. ו. (תצהיר עדות ראשית נ3/): א. פנה לעו"ד שנאן בתחילת דצמבר 1999 להכרת צוואתה של המנוחה והמציא לו את פרטי ילדי המנוחה (לרבות המבקשת). ב. הוא ואחיותיו שילמו לעו"ד שנאן שכ"ט. ג. לאחר הפטירה הוזמנו כולם למשרדו של עו"ד שנאן וקיבלו העתקים של הצוואה. ד. התרשם כי המנוחה היתה שפויה בעת האשפוז והכירה את מבקריה. ה. המבקשת ידעה על הצוואה ועל עריכתה והיה בידיה עותק ממנה. ו. המבקשת היא בת של המנוחה מאב אחר. ז. אמר כי יש בידו דו"ח של בית חולים הסותר את עדות הרופאות עדות התביעה (לא הוגש, אלא אם הכוונה לנספח של נ14/ שאין בו הערכה סותרת). אין לקבל את דעת העד בענין כשירותה של המנוחה, ובענין שיתוף הפעולה עם המבקשת אדון בהמשך. 18. תמצית עדות ע.ה. מס' 4, ד. ס. (עדות ראשית בתצהיר נ4/): א. היתה מעורבת עם אחיה ואחותה בהכנת הצוואה ובהגשתה לרשם לעניני ירושה. ב. השגיחה על המנוחה במהלך האשפוז (מכתב נספח לתצהיר). ג. התרשמה כי המנוחה היתה שפויה והכירה את מבקריה בעת האשפוז. ד. בתקופת האשפוז הורתה המנוחה למבקשת להביא לעדה שיק בנקאי ע"ס 10,000.- ש"ח, שאותו קיבלה. ה. מסוכסכת עם בתה נורית. אין לקבל את דעתה של העדה בענין כשירותה של המנוחה וליתר העניינים אתייחס בהמשך. 19. בשאלה הראשונה היא האם היו המשיבים מעורבים בעריכת הצוואה בהתאם לאיסור הקבוע בסעיף 35 לחוק הירושה? זהו נוסח הסעיף: "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה, או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה את בן זוגו של אחר מאלה - בטלה". בע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו, פ"ד נד(1), 19, סוכמה ההלכה הפסוקה בענין זה. נפסק מפי כב' השופטת א. ריבלין כי יש לפרש פירוש דווקני ועל דרך הצמצום את שתי החלופות הראשונות ("ערך אותה" ו"היה עד לעשייתה") ואילו את החלופה השלישית ("לקח באופן אחר חלק בעריכתה") יש לפרש לפי הנסיבות של כל מקרה. על כך הוסיפה כב' השופטת שטרסברג-כהן: "מתי נחשב אדם כמי שנטל חלק בעריכת הצוואה? מעורבותו של הנהנה נבחנת על פי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה. בסוגיה זו אמרה הפסיקה את דברה, בקבעה, כי העובדה שנהנה מזמין את עורך הדין שערך את הצוואה ומשלם את שכר טרחתו והעובדה שתוכנה של צוואה נמסר לעורך הדין על ידי הנהנה, אין בה משום נטילת חלק בעריכת הצוואה. כך גם ביצוע שליחות מטעם המצווה אינה נטילת חלק בעירכת הצוואה. גם הבאת המצווה לעורך הדין שטיפל בעבר בעניינו של הנהנה ומתן סיוע בפרטים שונים שנזקקו להם לצורך הצוואה, אינה עולה כדי נטילת חלק בעריכת הצוואה. כך גם אם אין הנהנה - השלוח מגלה פעילות רבה מדי, אין פעילותו נחשבת בהכרח לנטילת חלק בעריכת הצוואה וכך גם אין בנוכחות הנהנה בחדר בעת החתימה על הצוואה בפני עדים, כדי להיחשב כנטילת חלק בעריכת הצוואה". 20. אני סבור שנסיבות המקרה כאן שונות מנסיבות המקרה בפרשת בוטו, ועל כן למרות עדותו של המשיב מס' 1, אין לראות במעשיו או במעשי המשיבים האחרים משום לקיחת חלק בעריכת הצוואה. 21. וכעת לשאלה השניה והמרכזית והיא האם המנוחה היתה כשירה לערוך ולחתום על הצוואה מיום 28.12.99 או שמא היתה "כחומר ביד היוצר" בידיהם של המשיבים או מי מהם והצוואה אינה מביעה את רצונה האמיתי. סעיף 26 לחוק הירושה קובע: "צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה - בטלה". 22. בענין זה יש להעדיף בצורה ברורה את ראיות התביעה על פני ראיות ההגנה. בעוד ראיות המבקשת נסמכו על רופאות מקצועיות, בעיקר הרופאה הפסיכיאטרית ד"ר רלי נתנאל, אך גם השתיים האחרות, הסתמכו ראיות ההגנה על עדויות צדדים מעוניינים ולא מקצועיים שמסרו בבית המשפט כביכול את התרשמותם. זאת ועוד, המשיבים לא הביאו לעדות את עדי הצוואה או מי מהם כדי שיעידו על נסיבות עריכת הצוואה, הוראות המנוחה לעו"ד שנאן ותרשומת על כך. 23. אני קובע כי המנוחה, 13 ימים לפני פטירתה, היתה חולה במחלת השטיון, סבלה מפארנויה ולא ידעה להבין בטיבה של צוואה ולכן המסמך המתיימר להיות צוואתה האחרונה מיום 28.12.99 - בטל, ובעקבותיו בטל צו קיום הצוואה מיום 13.9.00. משבוטלה הצוואה מיום 28.12.99, הרי יש לפנות לצוואה הקודמת מיום 14.6.92 ולקיימה. 24. הבקשות בתיקי עזבונות 2981/00 ו2982/00- מתקבלות. אני מחייב את המשיבים, ביחד ולחוד, לשלם למבקשת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000.- ש"ח בצירוף מע"מ. ב"כ המבקשת תדאג להגיש נוסח צו פורמלי לחתימה בצורת פסיקתא. צוואהירושהמסמכים