מזונות נכה מהעיזבון

התובע הגיש תביעתו כתביעת מזונות לנכה מן העיזבון. סעיף 56 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 קובע כי אם הניח המוריש בן-זוג, ילדים או הורים והם זקוקים למזונות, זכאים הם למזונות מן העיזבון לפי הוראות פרק זה, בין בירושה על פי דין ובין בירושה על פי צוואה. סעיף 57 א' (ב) לחוק הירושה, קובע: (א) הזכות למזונות היא - (1) לבן זוגו של המוריש - כל זמן אלמנותו, אולם רשאי בית- המשפט לתת מענק חד פעמי לאלמנת המוריש הנישאת שנית אם נראה לבית-המשפט לעשות כן בנסיבות הענין ובשים לב לזכויות ילדי המוריש; (2) לילדי המוריש - עד גיל 18, לילד נכה - כל זמן נכותו, לילד שהוא חולה נפש - כל עוד הוא חולה נפש, ולילד מפגר - כמשמעותו בחוק הסעד (טיפול במפגרים), תשכ"ט-1969;" על פי הוראות חוק הירושה, על התובע להוכיח שני תנאים מצטברים כדי לזכות במזונות: האחד - שהינו זקוק למזונות (סע' 56) והשני - שהינו נכה (סע' 57) והנטל מוטל על התובע. להלן פסק דין בנושא תביעת מזונות נכה מהעיזבון: פסק דין פסק דין זה עניינו בשניים: ת"ע 5070/00: תביעה למזונות מהעיזבון. התובע הינו בן בגיר (יליד 1952), של המנוח ז"ל. הנתבע הינו עיזבון המנוח שהזוכה בו היא אמו של התובע (רעיית המנוח), עפ"י צו קיום צוואה מיום 19/5/97. תמ"ש 90990/00: ערעור על החלטת כב' הרשמת הדוחה את בקשת התובע למחוק מכתב ההגנה וביטויים כמו "טפיל", "פרזיט חברתי". עובדות: 1. המנוח נפטר ביום 9/2/97. המנוח ורעייתו ערכו ביום 2/7/96 צוואה הדדית בה הוריש כל אחד מהם את עזבונו לבן הזוג שישאר בחיים ולאחר מכן לבתם או לילדיה. בסע' 7 לצוואה נקבע כדלקמן: "מאחר ובננו (התובע - צ.צ.) קבל מאתנו בחיים כספים, מודגש על ידנו כי לא תהיה לבננו יהושע מנור כל עילה או טענה מכל סוג שהם לגבי צוואתנו זו". 2. הצוואה קוימה בת"ע 1530/97 ביום 19/5/97 ועל פיה, כאמור, אשת המנוח-אם הנתבע, היא הזוכה עפ"י הצוואה (להלן: "הנתבעת"). 3. עפ"י הרכוש המפורט בצוואה ודו"ח שהוגש ע"י הנתבעת ביום 15/6/00, עסקינן בעיזבון בעל היקף נכבד. 4. התובע, בנם של המנוח והנתבעת, הינו נווד (HOMLESS), מאז שחרורו מצה"ל מתגורר בחו"ל, הגיע לישראל בשנת 98 ומאז "מתגורר" בגנים ציבוריים (סע' 8.8 לתביעה). במשך למעלה משני עשורים, חילק התובע את זמנו בין אוסטרליה לשוויץ. התובע היה נשוי פעמיים: לראשונה לאשה אוסטרלית ובשניה לאשה שוויצרית. התובע ויתר על אזרחות ישראלית ומצהיר, כי הינו אזרח ותושב אוסטרליה, מחזיק דרכון אוסטרלי. 5. ביום 9/5/99, הגיש התובע תביעת מזונות לביהמ"ש המחוזי, לאור אי הסכמה באשר לפרשנות תק' 56 לתק' הירושה, הומלץ ע"י ביהמ"ש העליון לפנות לבימ"ש לענייני משפחה, ולפיכך הוגשה התביעה לבימ"ש זה. 6. התובע טוען, כי הינו נכה ואף הכתיר תביעתו בכותרת - "מזונות קבועים לנכה מן העיזבון". לטענת התובע, הוא נכה נפשית בשיעור של 70% אם כי הוא בעל מסוגלות משפטית, ובעל נכות אורטופדית בשיעור של 36% וזאת בשל פגיעות: האחת בשנת 79, עת נפגע בתאונת פגע וברח, והשניה, משנת 97, עת נפצע כשהתדרדר על קרחון בשוויץ. לאור נכותו הוא אינו מסוגל לספק את מזונותיו. לטענת התובע, ערב מותו של המוריש, הוא חי ברמת חיים גבוהה, אולם בשנת 96 לאחר גירושיו בשוויץ איבד את כל רכושו ומאז אין לו הכנסות. התובע טוען, כי הוא מתכוון לחזור לשוויץ ולפיכך, מבקש לחייב את העיזבון במזונות בהתאם לרמת החיים שחי בשוויץ, היינו, בסך של 6,042 SFR (כ- 19,000 ₪) לחודש ומדור בסכום של 680,000 SFR (2,148,800 ₪) או לחילופין, מדור חודשי כל זמן נכותו. 7. הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה. לטענתה, המדובר בתביעה קנטרנית שהוגשה לאחר שהתובע סחט מהוריו בשנת 1992 מאות אלפי דולרים (250,000 $). לטענתה, מאז נעוריו הנתבע מקיים אורח חיים חריג, הפנה עורף למשפחתו ולמדינה (ויתר על אזרחות ישראלית), בחר לחיות כנווד הנודד ברחבי העולם כ- 30 שנה, ניתק עצמו ממשפחתו והגיע לארץ רק כדי לתבוע את חלקו בירושת אביו. הנתבעת מכחישה את נכותו של הנתבע. הזכות למזונות מן העיזבון: 8. התובע הגיש תביעתו כתביעת מזונות לנכה מן העיזבון. סע' 56 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") קובע: "הניח המוריש בן-זוג, ילדים או הורים והם זקוקים למזונות, זכאים הם למזונות מן העיזבון לפי הוראות פרק זה, בין בירושה על פי דין ובין בירושה על פי צוואה". (הדגשה שלי צ.צ.). סע' 57 א' (ב) לחוק הירושה, קובע: "(א) הזכות למזונות היא - (1) לבן זוגו של המוריש - כל זמן אלמנותו, אולם רשאי בית- המשפט לתת מענק חד פעמי לאלמנת המוריש הנישאת שנית אם נראה לבית-המשפט לעשות כן בנסיבות הענין ובשים לב לזכויות ילדי המוריש; (2) לילדי המוריש - עד גיל 18, לילד נכה - כל זמן נכותו, לילד שהוא חולה נפש - כל עוד הוא חולה נפש, ולילד מפגר - כמשמעותו בחוק הסעד (טיפול במפגרים), תשכ"ט-1969;" על פי הוראות חוק הירושה, על התובע להוכיח שני תנאים מצטברים כדי לזכות במזונות: האחד - שהינו זקוק למזונות (סע' 56) והשני - שהינו נכה (סע' 57) והנטל מוטל על התובע: "מזונות מן העיזבון ינתנו אך ורק אם הטוען למזונות אינו יכול לספק את צרכיו ההכרחיים... לכן דין התביעה להיכשל אם התובע מזונות אינו עומד בנטל ההוכחה של נצרכותו". ע"א 393/93 פלוני נ' עיזבון לויט, תקדין עליון, 563 (2), 94. למבחן הנזקקות ראה גם: ע"א 632/89 סעדון נ' סעדון, תקדין, 681 (3), 90. ע"א 616/87 אנגלמן נ' אנגלמן, פד"י מז (1), 621. נכות התובע: 9. כל אחד מהצדדים המציא חוו"ד מטעמו הן בתחום הפסיכיאטריה והן בתחום האורטופדיה. עפ"י תק' 258 יב (ז) לתקנות סדר הדין האזרחי וסע' 8 (ג) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995, אין להגיש חוו"ד מומחה מטעם בעלי הדין אלא, לאחר שביהמ"ש בחן אם למנות מומחה מטעמו. הצדדים לא הגישו בקשה למינוי מומחה, ולפיכך, אין בכוונתי להתחשב בחוות הדעת מטעם בעלי הדין. בהסכמת הצדדים (לעצם המינוי ולזהות המומחה) מונו מומחים ע"י ביהמ"ש בתחום הפסיכיאטריה - פרופסור חנן מוניץ, ובתחום והאורטופדיה - ד"ר אברהם שטרן. 10. פרופ' מוניץ מציין בחוו"ד מיום 15/12/00, מתולדות עברו של התובע, ומפיו, את הפרטים הבאים: כבר מגיל הגן התובע לא השתלב בחברת ילדים, הרגיש יוצא דופן במהלך חייו, ברח רבות מהבית לצורך התבודדות ונדידה ברחבי הארץ, במהלך שירותו הצבאי פנה לקב"ן, הועבר ליחידה אחרת ללא סעיף ליקוי נפשי. לאחר שירות בצה"ל טייל בעולם, בד"כ לבד, סבל מפגיעת פגע וברח בשנת 70 (צ.ל. 79 צ. צ.), עבד בעבודות מזדמנות, והשתמש בסמים. בתאריך 2/81 הגיע לאוסטרליה, שם חי 10 שנים בקרבת ה- BUSH, טיפל בפרות וסוסים. בשנת 1992, ויתר על אזרחות ישראלית, מסרב להסביר מדוע. היה נשוי שנתיים עם בחורה אוסטרלית וקיבל אזרחות אוסטרלית, התגרש, עזב את אוסטרליה משום שרצה לטפל בכספים שהיו לו בשוויץ ובשל בעיות עם האשה האוסטרלית. בשוויץ חי כרועה באזורים כפריים, התגורר בבקתות ללא דיירים בהרים. נישא לאישה שוויצרית בשנת 1993, התגרש בשנת 1996, נסע לניו זילנד, עבר ניתוח בלסת עקב גידול, עזב לאחר מספר חודשים, חזר לשוויץ, הסתובב לבד בהרים, נפל לבור, חולץ עם פגיעות אורטופדיות רבות, לאחר אשפוז, נסע לאוסטרליה לעבור ניתוח, חזר לשוויץ, מזה כשנתיים נמצא בארץ. בבדיקה - נמצא מוזנח בהופעתו. הופיע עם תיק גדול על כתפיו (יצויין, כי גם לדיונים בבית המשפט הגיע עם תיק גדול), נמצא אפקט רגזני, תואם את התוכן, מתמצא בזמן ובמקום, מודע, צלול, זכרון תקין, נוטה להתחמק ממתן תאריכים מוגדרים ולדבר בצורה ברורה בקטעים שאינו מעונין לתת פרטים ברורים, מהלך חשיבה תקין, לא נמצאו מחשבות שווא, למרות עמדות יוצאות דופן, אין הפרעות בשיפוט המציאות. יצויין, כי בפני פרופ' מוניץ הונחו חווה"ד וחומר הגלם של המומחים מטעם הצדדים. מסקנתו של פרופ' מוניץ, כי למעשה לא חל כל שינוי בדפוס התנהגותו של התובע מאז ומתמיד היה בעל אישיות יוצאת דופן עם תחושת ניכור, נטיה להסתגרות ונדידה: "מדובר בנבדק שמגיל רך ביותר הינו בעל אישיות יוצאת דופן עם תחושה עמוקה של ניכור מהחברה, עמדות יוצאות דופן לסביבתו, ונטיה להסתגרות ונדידה. למעשה לא חל כל שינוי בדפוס התנהגותי זה. לדעתי אין הנבדק מראה סמנים של מחלה נפשית שכיזופרנית וזאת בהעדר מחשבות שוא, הלוצינציות או התדרדרות באישיות. הנבדק איננו מתאים גם לתסמונת SCHIZOPHRENIA SIMPLEX לשם אבחונה יש להראות התדרדרות באישיות שלא נמצאת בנבדק זה. התרשמתי מיכולתו להבין את השאלות בבדיקה ומטרתן ויכולתו להתאים עצמו בהתאם. אבחנתו מתאימה מאד להפרעת אישיות שכיזוידית. אני מצטרף לדעתו של ד"ר פניג (מומחה מטעם הנתבעת צ.צ.) שמבחנים פסיכולוגיים הם אמצעי עזר בלבד ואין לאבחן באמצעותם חולים שאינם עונים לקריטריוני האבחון המקובלים". בהשלמה לחוו"ד הוסיף פרופ' מוניץ: "לבקשתו של עו"ד י. צח הנני להשלים את חוות דעתי מתאריך 24/9/2000. לדעתי לא חל שינוי מהותי במצבו הנפשי של מר מנור בשנים האחרונות. כפי שבעבר מצא עבודה, שרת בצה"ל יוכל גם היום למצוא עבודה המתאימה לכשוריו האישיים ואין משום מצבו הנפשי בכדי למנוע זאת". 11. ד"ר אברהם שטרן המומחה שמונה ע"י ביהמ"ש בתחום האורטופדיה, בדק את התובע כדי לקבוע את נכותו בגין פגיעה בשתי תאונות בהן היה מעורב, האחת בשנת 1979 והשניה בשנת 1997. בגין רוב הפגיעות נקבע, כי לא נותרה נכות. הנכות הכללית בסה"כ בגין פגיעות בשתי התאונות מסתכמת עפ"י ממצאיו ב- 18.8%. מסקנתו: "נכות זו אינה מהווה סיבה לפגיעה משמעותית בכושרו התפקודי הכללי וביכולתו לעסוק בכל עבודה שהיא בהתאם להשכלתו וכישוריו". גם ד"ר שטרן מציין, כי התובע נכנס למרפאה נושא תרמיל מטיילים גדול על גבו במשקל משוער של 12-10 ק"ג לפחות. 12. מחוות הדעת הנ"ל הן של הפסיכיאטר ד"ר מוניץ והן של האורטופד ד"ר שטרן, עולה, כי התובע כשיר לכל עבודה ואין במצבו הנפשי או האורטופדי כדי למנוע זאת. עינינו הרואות, כי על פי הממצאים התובע אינו נכה, ואף אם היה נכה הוא יכול לדאוג לפרנסתו. לא די בהיות אדם נכה כדי לזכות במזונות מהעיזבון ! "ילד, למרות שהגיע לגיל 18, אם הוא נכה, חולה נפש או מפגר, זכאי לקבל מזונות מן העיזבון כל עוד הוא אינו יכול, בגלל מצבו הנפשי או הפיזי, לדאוג לפרנסת עצמו" (ראה ש. שילה, פרוש לחוק הירושה תשכ"ה-1965, כרך שני בעמ' 37). העיקרון המנחה בהגדרת נכה עפ"י החוק הוא, שחוסר יכולת לתפקד בצורה נאותה ולהתפרנס כתוצאה מפגם פיזי או נפשי, מזכה את הילד ליהנות מעיזבון הוריו. היינו אף אם היה נכה, היה עליו להוכיח חוסר יכולת להתפרנס כתוצאה מהנכות. לכשמצאנו כי התנאי הראשון אינו מתקיים - התובע אינו נכה, די בכך כדי לדחות את תביעתו שהרי תביעתו היא "תביעת נכה למזונות מן העיזבון". יחד עם זאת, למעלה מן הצורך אתייחס גם לתנאי השני שהוא הנזקקות למזונות. משאביו הכספיים של התובע: 13. התובע מודה, כי קיבל מהוריו בשנת 92, סכום של 250,000 $ (סע' 12-8 לכתב התביעה) לטענת הנתבעת, התובע סחט מהם את הסכום הנ"ל באיומים כי במידה ולא יענו לדרישתו, יחשוף את העובדה שאביו החביא כספים ונכסים שרכש בארה"ב (סע' 9 לכתב ההגנה וח.נ. עמ' 21-20). לפיכך, מימשו הורי התובע רכוש והעבירו לו סך של 250,000 $ בשני שיקים (150,000 $ + 100,000 $). התובע מעלים מביהמ"ש באופן עקבי כל מידע לגבי אותו סכום נכבד. בכתב התביעה טוען באופן סתמי, כי הכספים שימשו לקניות והשבחת הבקתה בשוויץ, לבניית יחידה כלכלית עצמאית ולצריכה שוטפת, אך עקב גירושיו בשנת 96, נאלץ לעזוב את שוויץ, כך איבד את כל רכושו - סתם ולא פירש. בתצהיר עדותו הראשית, משנה התובע את גרסתו, עתה נזכר כי הסכום של 250,000 $ שהודה בקבלתם, כוללים גם 50,000 $ מחסכונותיו שלו, ואולי קיבל רק 150,000 $ כגרסת אמו בתצהיר מיום 31/5/99 (ת/15), ומכל מקום הכסף הועבר אליו לצורך הלבנת כספים כדי שהוריו ואחותו יוכלו לעשות בהם שימוש ולא מן הנמנע שהם גם משכו משם כספים ע"י יפוי כוח. גם בתצהיר זה, סתם התובע ולא פרש מה נעשה בכספים, היכן הם מושקעים ומה נעשה עם כל הרכוש שלטענתו צבר. בח.נ. התברר שהתובע בעצם לא ממש בטוח ש- 50,000 $ מתוך הסכום הנ"ל הם חסכונותיו (ח.נ. עמ' 3), הוא לא זוכר באיזה עיר היה החשבון, באיזה סניף, ומה שם הבנק (ח.נ. עמ' 4). דא עקא, כשהיה בניו זילנד לעבור ניתוח, בשנת 96, 97, זכר איך לצלצל לבנקאי לשאול מה מצב החשבון (ח.נ. עמ' 5). התובע שטען שהוא זוכר בנקאי אחד, התחמק גם ממתן תשובה מיהו אותו בנקאי שהוא זוכר (ח.נ. עמ' 5), הוא גם זוכר היטב את שמו של העו"ד שטיפל בגירושיו (ח.נ. עמ' 10). התובע התנגד לתת יפוי כוח לבדיקת חשבונות הבנק שלו בשוויץ (ח.נ. עמ' 6 ו- 9), ולא נתן כל הסבר לטענתו, כי בנוסף להשקעותיו בבקתה היו לו הפסדים בנקאיים גדולים (ח.נ. עמ' 5). לטענתו, לא התעסק בכספים בבנק ולא ידוע לו במה הושקעו. דא עקא, כי במכתבו לאביו (ת/17) מתאר כי קיבל רווח של 9.7% על ההשקעה הכספית. גם לסתירה זו, לא התקבל כל הסבר (ח.נ. עמ' 12-11), ובאשר לטענתו על השקעתו בבקתה, התברר כי בעצם לא היתה כל השקעה ממשית, אשתו דאז היא זו שרכשה את הבקתה, תרומתו היתה בכך שתשלום דמי הקדימה ששולמו על ידה, הועברו דרך חשבונו (ח.נ. עמ' 6). לטענתו, אמנם הוא לא השתתף בדמי הקדימה, אולם, בזכות תמיכתו הכספית, שאפשרה לאשתו לחיות, היא היתה יכולה לשלם משכנתא, אלא שבתביעת המזונות שהגיש התובע כנגד אשתו בשוויץ, הוא לא הזכיר שתמך בה, והשקיע כספים בבקתה, ההיפך הוא הנכון, שם טען, כי לאחר עזיבת אשתו נשאר ללא תמיכה וללא תנאי מחיה (ח.נ. עמ' 8-6). גם הרכוש שטען שהיה לו בשוויץ, מסתבר כי כלל לא היה רשום על שמו ולא היה שלו מעולם, ומשכך, גם לא איבד כל רכוש (ח.נ. עמ' 15). 14. התובע הותיר בי רושם בלתי אמין לחלוטין, עדותו רצופה סתירות והתחמקות מלענות לשאלות שאינן נוחות לו בעיקר ככל שהן מתייחסות לסכום שקיבל בסך של 250,000 $. בנסיבות אלו, ויוזכר, כי פרופ' מוניץ קבע שזכרונו של התובע תקין, אין לי אלא לחזור על האמור בהחלטתה של כב' רשמת בימ"ש העליון בהחלטה מיום 6/1/00 בבר"ע 7159/99 בדחותה את בקשת התובע לפטרו מהפקדת ערבון: "המבקש לא הוכרז ואינו מבקש להיות מוכרז כפסול דין. בניהול המשפט הוא מיוצג על ידי עורכי דין. במצב זה, אף אם ניתן היה להתחשב בו בפרט זה או אחר, הרי אין מקום לקבוע לגביו מערכת נורמות וכללים השונים מן הכללים החלים על כלל ציבור המתדיינים. הימנעותו של המבקש ממתן כל הסבר באשר ל"היעלמותו" של רכוש רב ביותר וסכום כסף גדול, היא מהותית ביותר ואינה בגדר פרט שולי שניתן להתייחס כלפיו בסלחנות. אף אם המבקש אינו אדם נורמטיבי והוא מתקשה בתחומי חיים שונים, ניתן היה לצפות ממנו להסבר טוב יותר מן האמירה הכוללנית בדבר אובדן כל רכושו, שאין בה כל הסבר באשר לסיבת האובדן, להיקף הרכוש המדובר וכיוצא באלו. בכל הנוגע לסכום הכסף שקיבל, הרי כשמדובר בחשבון בנק במדינה מתוקנת, ניתן היה להשיג דפי חשבון ומידע בדבר מועדי פתיחת החשבון וסגירתו (אם נסגר בכלל) והוצאת כסף מן החשבון. נתונים אלו לא הובאו בפני, ולא ניתן הסבר להיעדרם". (נספח נ/1 לכתב ההגנה). היום, לאחר ששמעתי את הראיות, הדברים נכונים אף ביתר שאת. הוסף על כך את עדותו של עה/1 מר זייתוני יעקב, גיסו של התובע, אשא העיד, כי בשנת 95-94 בהיות התובע בביקור בישראל, התייעץ עמו התובע בקשר לאפשרויות השקעת הקפיטל שבידו בסך של 400,000 $ (ח.נ. עמ' 2 מיום 28/11/00), התובע היה בקי בשיעורי החבות ודמי הניהול בשוויץ (ח.נ. עמ' 3, שם), ואף אמר לעד שיש לו עו"ד ומנהל השקעות (ח.נ. עמ' 4, שם). רמת חייו של התובע: 15. התובע מנסה לתאר בתביעתו רמת חיים גבוהה והוא תובע בהתאם לכך מזונות בסך של 6,042 SFR לחודש וסך של 680,000 SFR עבור מדור (מיותר לציין, כי במדינת ישראל יש לנקוב בתביעות, בסכום שקלי שהוא ההילך החוקי במדינת ישראל). טיעוניו של התובע מבוססים על חישובים סטטיסטיים שאין להם כל קשר לנתונים העובדתיים הסובייקטיביים של התובע עצמו. מתיאוריו שלו, הוא חי במשך שנים כנווד, התגורר בבקתות עזובות בהרים בשוויץ או ב- BUSH באוסטרליה, שם עבד עבודה פיזית קשה ובשוויץ עבד כרועה, מפרזל סוסים ובעבודות מזדמנות אחרות. התובע מנסה לתאר את רמת חייו הגבוהה בשוויץ והבית שבו גר בסביבה יוקרתית. דא עקא, כי מהראיות עולה, כי תיאוריו מופרכים, "לא דובים ולא יער" - התובע חי בבקתה רעועה ומבודדת שנרכשה ב- 50,000SFR עוד טרם הנישואין ע"י אשתו השוויצרית (נ/5), כביש הגישה לרכב, אל הבקתה, מסתיים במרחק 20 דקות הליכה מהבקתה. לתובע לא היתה מכונית, אשתו נהגה ברכב. אין חיבור טלפון, מים וחשמל לבקתה, התובע לא השקיע כספים ברכישת הבית אלא, לטענתו "הצליח לפתח מצב של יחידה כלכלית עצמאית" (סע' 12.6 לתביעה) שמשמעה "התובע עבד באדמות בהן החזיק וגידל כל שהם זקוקים לו" (סע' 12.5 לתביעה). התובע העלים מאשתו את הידיעה אודות הסכום שקיבל שכן לטענתו מדובר "בסוד" שנועד להשאר לשעת חירום (ח.נ.) יתרה מכך, עובר לגירושין הגיש התובע בשוויץ תביעת מזונות כנגד אשתו (נ/7) ובה טען, כי עפ"י הסכם בין בני הזוג, האשה הבטיחה לתמוך בו כלכלית ואילו הוא ישפץ את המבנים, ועל כן כשעזבה ב-8/95 נותר "ללא תמיכה, בלי עזרה ובתנאי מחיה מחסור (ללא חשמל, מים וחימום), ב"גבעה" של אזור רמות - ואלאמגיה", מבודד לגמרי מהעולם עקב כך נדרשים דמי קיום מינימליים להבטחת ההישרדות הפיזית של מר מנור" (ראה נ/7). ראה גם תצהירו של מר דוד גרינפלד, חוקר פרטי מטעם הנתבעת אשר נשכר לצורך גילוי פרטים על התובע בשוויץ. לתצהירו מצורפות תמונות על מצב הבקתה והאסם ביוני 99 המלמדים על תנאי מגורים עלובים ביותר, התמונות מדברות בעד עצמן. לא קיבלתי כל הסבר מניח את הדעת לסתירה בין טענות התובע בתביעה בה עסקינן, לרמת חיים גבוהה שתצדיק מזונות בסך 6,042 SFR כפי שתבע בתביעה שבפני, לבין האמור מפיו ב-נ/7 שם עתר למזונות בסך 1,350 SFR בלבד. התובע, כהרגלו מתחמק ממתן תשובה. יצויין, כי בסופו של דבר, התובע ואשתו השוויצרית התגרשו, לאחר שחתמו על הסכם על פיו האשה תשלם לתובע סכום חד פעמי של 2,000 SFR, זכות שימוש באורווה למשך חודש בשנה וזכות לקבל 3,000 SFR במכירת הבקתה, בעוד התובע מוותר על תביעת המזונות. ודוק ! בנוסף למזונות קבועים בסך 6,042 SFR (19,000 ₪) לחודש עותר התובע לחייב את העיזבון בסכום של 680,000 SFR ! (2,148,800 ₪) בגין מדור. יושם אל לב כי הבקתה בה התגורר נרכשה ע"י גרושתו לפני הנישואין ב- 50,000 SFR ! בנסיבות המפורטות לעיל, ניתן להגדיר את תביעתו בלשון המעטה כקנטרנית, כפי שהוגדרה ע"י התובעת. סוף דבר: 16. התובע נכשל מלהוכיח עובדתית לקיום התנאים הנדרשים עפ"י החוק כדי לזכותו במזונות מן העיזבון. הוכח ההיפך מכך. התובע אינו נכה, התובע גם אינו זקוק למזונות. בידי התובע סכום נכבד בסך של 250,000 $ קרן + פירות שנצברו משנת 1992. התובע מעלים כל אינפורמציה בקשר לסכום זה, מה גם, שהתובע מתוך בחירה החליט לחיות כנווד, צרכיו פחותים ממינימום הנדרש לאדם הממוצע, הוא כשיר לעבוד ומסוגל לספק את צרכיו מהכנסות מעבודה והרי התובע עצמו טוען כי עבד כל השנים בעבודה פיזית קשה, וזאת למרות שהפגיעה האורטופדית העיקרית נגרמה לטענתו בתאונת פגע וברח הראשונה בשנת 1979. אין זו אלא, התובע ניסה למצוא דרך לנגוס מעיזבון אביו אשר הדיר אותו מהעיזבון מהסיבות המפורטות בצוואה (סע' 7). יצויין, כי "מבחן הנזקקות" אשר בסע' 56 לחוק הירושה, מקבל פרשנות מצמצמת בפסיקה וזאת משום שדיני המזונות מן העזבון מהווים חריג לכלל על פיו רצון המצווה מכריע. ביהמ"ש אינו כותב צוואות ואינו משנה את תוכנן. הפרשנות המצמצמת ל"נזקקות" מטרתה, לצמצם פגיעה ברצונו של המוריש להוריש את עזבונו ליורשים שקבע, באשר שאיפת היסוד בדיני הירושה היא אותה "מצווה לקיים את דברי המת". הערעור בתמ"ש 90990/00: 17. בהחלטה מיום 27/9/00 בבש"א 91387/00 החליטה כב' הרשמת לדחות את בקשת התובע למחוק מכתב ההגנה את הביטויים כ- "טפיל", "פרזיט חברתי". ההחלטה ניתנה בבקשה למחיקה מכוח תק' 91 לתקסד"א או לחלופין מחיקה מכוח תק' 100 (2) לתקסד"א. בבקשה מפרט התובע רשימה ארוכה יותר של ביטויים עולבים לטענתו כמו: סחטן, טפיל, חוצפן, שקרן מסלף, מעוות, מטעה, והגורר את אמו בדרך לא דרך לסבך הליכים משפטיים ועוד כיוצ"ב. במהלך הדיון הסכים התובע להסתפק במחיקת המילה "טפיל" ומשהנתבעת סרבה למחוק ביטוי זה מכתב ההגנה, ניתנה החלטת כב' הרשמת ביום 27/9/00, אשר דחתה את הבקשה, ומכאן הערעור אשר יתרכז רק בשאלה אם יש לקבל את הבקשה למחיקת המילה "טפיל" מכתב ההגנה. 18. לטענת התובע, המונח "טפיל" מעורר אסוציאציה אנטישמית, ואף בימ"ש בפרנקפורט שבגרמניה קבע כי כאשר מכנים זר "פרזיט חברתי" זה כינוי משפיל ופוגע בכבוד האדם. 19. אחת ההגדרות למילה "טפיל" במילון אבן שושן הינה כדלקמן: "כינוי-גנאי למי שאינו עובד בעצמו, והוא חי על חשבון אחרים". אין חולק, כי כאשר מייחסים תכונת גנאי זו לעם בהיותו עם, בהכללה, הרי שמדובר בהתייחסות גזענית, המעלה אסוציאציות אנטישמיות. לפיכך, אני מסכימה שכאשר מכנים את הזר כ"טפיל" רק בשל היותו זר, זהו כינוי משפיל הפוגע בכבוד האדם. אלא שלא בכך עסקינן בענייננו. במקרה דנן, הכינוי "טפיל" מתייחס לתובע כפרט בשל תכונותיו ומעשיו הסובייקטיביים כשהנתבעת טורחת לפרטן אחת לאחת בכתב ההגנה והמלמדות לגרסתה, כי התובע אינו עובד אלא חי על חשבון אחרים בדיוק כאמור בהגדרה. כינוי "טפיל" בנסיבות סובייקטיביות של אדם ספציפי שעונה להגדרה הינו ביטוי לגיטימי שאינו פסול. אשר על כן דין הערעור להידחות. פסיקתא: 20. התביעה בת"ע 5070/00 נדחית. הערעור בתמ"ש 90990/00 נדחה. התובע ישא בהוצאות ושכ"ט ב"כ הנתבעת בסך של 30,000 ₪ + מע"מ. הסכום צמוד נושא ריבית כחוק עד התשלום בפועל. הסכום שהופקד ע"י התובע (המערער) להבטחת הוצאות הנתבעת (המשיבה) בערעור יחולט לידי ב"כ הנתבעת. נכותעיזבוןמזונות