מתי נחשב אדם כמי שנטל חלק בעריכת הצוואה ? מעורבותו של הנהנה נבחנת על פי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה. העובדה שנהנה מזמין את עורך הדין שערך את הצוואה ומשלם את שכר טרחתו והעובדה שתוכנה של צוואה נמסר לעורך הדין על ידי הנהנה, אין בה משום נטילת חלק בעריכת הצוואה. כך גם ביצוע שליחות מטעם המצווה אינה נטילת חלק בעריכת הצוואה. גם הבאת המצווה לעורך הדין שטיפל בעבר בעניינו של הנהנה ומתן סיוע בפרטים שונים שנזקקו להם לצורך הצוואה, אינה עולה כדי נטילת חלק בעריכת הצוואה. כך גם אם אין הנהנה - השלוח מגלה פעילות רבה מדי, אין פעילותו נחשבת בהכרח לנטילת חלק בעריכת הצוואה וכך גם אין בנוכחות הנהנה בחדר בעת החתימה על הצוואה בפני עדים, כדי להיחשב כנטילת חלק בעריכת הצוואה. להלן פסק דין בנושא מעורבות יורש בעריכת צוואה: פסק דין 1. המנוח ד. ש. ז"ל נפטר ביום 2.3.99 כשמצבו המשפחתי גרוש. 2. בתאריך 23.3.99 הגיש המשיב, בנו של המנוח, לרשמת לענייני ירושה בקשה לצו קיום לצוואה של המנוח מיום 10.4.94. בתאריך 25.4.99 התקבלה הבקשה ליתן צו קיום צוואה, בהעדר התנגדות (תיק עז' 2660/99). 3. בתאריך 30.5.99 הגישו המבקשות (המתנגדות) בקשה לביטול צו קיום הצוואה ויחד עמה בקשה לצו קיום לצוואה קודמת מיום 27.8.85 (תיקי עז' 2661/99, 2662/99). הטענה ב פיהן היא כי המשיב יצר תלות של המנוח בו, והפעיל עליו השפעה בלתי הוגנת ושלל ממנו את רצונו החופשי ולכן דין הצוואה מ1994- להתבטל. 4. המשיב הגיש מצידו התנגדות לבקשת המבקשות (המתנגדות) בתאריך 10.6.99 בטענה שהצוואה מ1994- היא הצואה האחרונה והחוקית של המנוח (תיק עז' 2663/99). בתאריך 8.6.99 החליטה הרשמת המלומדת להעביר את התיק בשלמותו לביהמ"ש מכח הוראת סעיף 72 (א) לחוק הירושה. 5. התיק היה אמור להתברר בפני כב' השופט בן-חמו, ולאחר שעבר למחוז הצפון, בפני כב' השופטת ברגמן, שפסלה עצמה, ואז הגיע להשמע בפניי. במהלך קדם המשפט נתתי רשות לתקן את כתב ההתנגדות וכתב ההתנגדות המתוקן הוגש ביום 25.2.01 (בש"א 5738/00). 6. מטעם המבקשות (המתנגדות) העידו חמישה עדים (המבקשת מס' 2 לא העידה) ומטעם המשיב העידו שלושה עדים, כדלקמן. 7. תמצית עדות ע.ה. מס' 1, א. ס. (עדות ראשית בתצהירים נ1/ - נ2/): א. המנוח הוליד מנישואין ראשונים 4 בנות (שתי המבקשות ושתי אחיות נוספות). מנישואיו השניים נולד המשיב ולאשה השניה יש בן מנישואין קודמים. ב. הצוואה הראשונה מיום 27.8.85 נעשתה כאשר המנוח היה בן 77 ובריא, ואילו הצוואה השניה מיום 10.4.94 נעשתה כאשר המנוח היה בן 86 כאשר המנוח היה תחת מרותו ושליטתו של המשיב, ובאותו יום חתם לו גם על ייפוי כח כללי. ג. המשיב היה זה שערך את הצוואה השניה ולא המנוח, שלא ידע להבחין בטיב מעשיו. ד. המשיב נהג במבקשות בהתנהגות מוזרה. ה. ההבדל בין שתי הצוואות הוא נכס יקר בירושלים שהועבר בשלמותו על שם המשיב על פי הצוואה השניה. ו. המשיב סיפר על מעשיו לאחיו החורג. ז. העדה אישרה כי שתי אחיותיה ואחיו החורג של המשיב לא הצטרפו לבקשה. ח. העדה הודתה כי הערכת שווי הנכס בירושלים אינה מקצועית. ט. העדה אישרה כי המנוח העביר לה ולשלוש אחיותיה ללא תמורה בשנת 1976 בית על מגרש בירושלים (ת1/ - ת2/), כאשר המשיב לא קיבל חלק באותם מקרקעין. י. העדה לא הסכימה לטענה כי המשיב ואשתו ארחו את אחיותיו יפה. יא. נודע לה שהמשיב מונה אפוטרופוס על אביו בשנה וחצי לפני הפטירה. יב. טענה לביקורים תכופים אצל המנוח בבית האבות והכחישה את גירסת מנהל המשפחתון (להלן). יג. לא הודתה באמיתות הקלטת (ת7/). יד. לא מאמינה כי התצהיר (ת3/) עליו חתום המנוח נעשה ביוזמתו ובחתימתו. הרושם שעשתה העדה בביהמ"ש הוא רושם בינוני למדי, תוך אי דיוקים רבים כדי להתאים את הדברים עם גירסתה שבכתבי הטענות. 8. תמצית עדות ע.ה. מס' 2, מ. ס. (עדות ראשית בתצהיר נ3/): א. בעלה של המבקשת מס' 1. ב. הכיר את המנוח 50 שנה. ג. לדעתו כפה המשיב על המנוח לערוך שינויים בצוואתו המקורית. ד. המנוח חי בביתו חיים עלובים. ה. הקלטת שהוכנה אינה מראה את המציאות. ו. זמן קצר לאחר החתימה על הצוואה העביר המשיב את המנוח למשפחתון עלוב, שהמנוח, ברגעי צלילות שאל מדוע אינו בבית. ז. בחקירתו הנגדית הודה שלא צפה בקלטת, אלא רק שמע מה יש בה. ח. לא אישר את הגירסה של מנהל המשפחתון כי הוא ואשתו ביקרו את המנוח לא יותר מ4- פעמים בשנה. לעדותו של עד זה אין כמעט כל משמעות, שכן רובה מבוססת על השמועה ועל מקצועיות שלא הוכחה. 9. תמצית עדות ע.ה. מס' 3, מ. ר. (עדות ראשית בתצהיר נ4/): א. בעלה של המבקשת מס' 2 מאז 1990. ב. בביקוריו אצל המנוח ראה את התנאים העלובים בהם חי. ג. לאחר האשפוז הוכנס המנוח למשפחתון בתנאים עלובים. ד. התרשם כי המנוח היה תלוי בבנו לחלוטין, כלכלית וחברתית. ו. לא צפה בקלטת (ת7/). ז. לא מסכים עם גירסת מנהל המשפחתון על ביקורים לא תכופים. גם עדות זו היתה מבוססת ברובה על שמועה ועל קביעות מקצועיות ללא הכשרה מתאימה. 10. תמצית עדותה של ע.ה. מס' 4, ל. פ. (עדות ראשית בתצהיר נ5/): א. אחותן של המבקשות. ב. המנוח פרט את כל רכושו להחזקת בנו וכלתו, ופיתח בהם תלות מוחלטת. ג. בהיותו בן 86, תשוש וחולה, לא היה מודע המנוח לחתימה על מסמכים ובכלל זה הצוואה השניה. ד. סברה כי ההתנגדות הוגשה גם בשמה. ה. לא צפתה בקלטת הוידאו. ו. הכחישה את גירסת מנהל המשפחתון. ז. סבורה כי גם בבית וגם שם חי המנוח בעליבות. שוב - עדות שרובה שמועה וסברה שמשקלה קטן. 11. תמצית עדותו של ע.ה. מס' 5, י. ש.: א. אחיו החורג של המשיב (אינו בנו של המנוח). ב. ידע שהוא מנושל "מההתחלה ועד הסוף" ואמר שאינו מוכן להעיד עבור שום צד. ג. בעת ביקורו בבית האבות שבועיים שלושה לפני הפטירה שאל את המנוח אם הדיר אותו מצוואתו ולא קיבל תשובה. ד. סיפר כי עורכי הדין הבטיחו לו הרבה כסף אם יבוא להעיד. ה. לדעתו בשנת 1994 מצבו של המנוח היה תקין ורק בבית האבות הוא לא ענה לעניין. העד עשה רושם אמין בביהמ"ש, אם כי אין לקבל את דעתו בעניין מצבו של המנוח כעדות מקצועית שיש להתחשב בה. 12. תמצית עדותה של ע.ת. מס' 1, י. ש. (עדות ראשית בתצהיר ת4/): א. ערכה מטעם הטלויזיה הקהילתית בקרית אתא את הסרט שבקלטת ושמו "סבא גר איתנו". ב. הכחישה כי הצוות עשה יד אחת עם המשיב במטרה להטעות והכחישה כי פני המנוח אופרו בקלטת. ג. בחקירתה הנגדית דבקה בגירסתה. העדה עשתה רושם אמין ויש להאמין לה בכל הקשור בצילום ועריכת הקלטת (ת7/). 13. תמצית עדותו על ע.ת. מס' 2, ש. א. (עדות ראשית בתצהיר ת5/): א. בעלים ומנהל של בית האבות בו שהה המנוח מיום 1.10.95 ועד פטירתו (כשלוש שנים וחצי). ב. המשיב בא יום-יום לבקר את אביו ולשהות עמו, וגם אשת המשיב. ג. לא חש ביחסי תלות של המנוח בבנו אלא להיפך. ד. הבנות ביקרו את אביהן כ4- פעמים בשנה, הביקור האחרון כחצי שנה לפני הפטירה, ואז ניסו הבנות להחתים את המנוח על מסמכים שהביאו, והוא נאלץ להתעכב ולבקשן להניח למנוח. ה. התרעם על הטענות כי המקום שלו עלוב ולא מכובד. ו. אישר את הסכם השירות (נ6/), ואמר שהמשיב היה המשלם. ז. המעון מאכלס 15 מטופלים והוא מנהל את המקום מכל הבחינות ונמצא שם רוב שעות היממה. העד עשה רושם אמין בביהמ"ש, עדותו חסרת פניות ויש לאמצה. 14. תמצית עדות המשיב ש. ש. (עדות ראשית בתצהיר ת6/): א. מכחיש טענות אחיותיו כלפיו. ב. המנוח היה צלול לפחות עד שנת 1998 והמסמכים מעידים על כך. ג. קלטת הוידאו (ת7/) מדברת בעד עצמה ולא הוא יזם את צילומה. ד. לא הבטיח לאחיו דבר תמורת שינוי עדותו. ה. אישר את צו ירושת אמו (ת8/). ו. אישר את העברת הבית בירושלים לאחיותיו ללא תמורה (נ7/ = ת1/). ז. אישר את עריכת הצוואה הראשונה ע"י המנוח אצל עו"ד בירושלים. ח. בעת עריכת הצוואה השניה ב1994- היה המנוח בן 86, חלש פיסית אך צלול בנפשו. ט. כאשר נוצר צורך בטיפול רפואי - גופני רצה האב המנוח ללכת לבית אבות/משפחתון. י. היה גר עם אביו בשתי דירות נפרדות, תוך כיבוד הדדי. יא. השתמש ביפוי הכח הנוטריוני כדי להעביר כספים לבית האבות. יב. לא שילם למתנגדות את חלקן על פי הצוואה השניה כל עוד התיק תלוי ועומד. יג. הסיע את המנוח למשרדו של עו"ד אבריאל המתין בחוץ והסיע אותו בחזרה. יד. הכחיש כי הוא הציע את רעיון צוואת 1994. העד עשה רושם אמין בביהמ"ש, והתייחסות ספציפית תובא להלן. 15. שתי טענות בפי המתנגדות - המבקשות: א. כי המשיב נטל חלק בעריכת הצוואה מ1994-; ב. כי המנוח היה תלוי במשיב בצורה מוחלטת וללא כל רצון חופשי. 16. באשר לטענה הראשונה, להלן נוסח הסעיף הרלוונטי, הוא סעיף 35 לחוק הירושה: "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה, או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה את בן זוגו של אחד מאלה - בטלה". בע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו, פ"ד נד(1), 19, סוכמה ההלכה הפסוקה בעניין זה. נפסק מפי כב' השופט א. ריבלין כי יש לפרש פירוש דווקני ועל דרך הצמצום את שתי החלופות הראשונות ("ערך אותה" ו"היה עד לעשייתה"), ואילו את החלופה השלישית ("לקח באופן אחר חלק בעריכתה") יש לפרש לפי הנסיבות של כל מקרה. על כך הוסיפה כב' השופטת שטרסברג-כהן: "מתי נחשב אדם כמי שנטל חלק בעריכת הצוואה? מעורבותו של הנהנה נבחנת על פי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה. בסוגיה זו אמרה הפסיקה את דברה, בקבעה, כי העובדה שנהנה מזמין את עורך הדין שערך את הצוואה ומשלם את שכר טרחתו והעובדה שתוכנה של צוואה נמסר לעורך הדין על ידי הנהנה, אין בה משום נטילת חלק בעריכת הצוואה. כך גם ביצוע שליחות מטעם המצווה אינה נטילת חלק בעריכת הצוואה. גם הבאת המצווה לעורך הדין שטיפל בעבר בעניינו של הנהנה ומתן סיוע בפרטים שונים שנזקקו להם לצורך הצוואה, אינה עולה כדי נטילת חלק בעריכת הצוואה. כך גם אם אין הנהנה - השלוח מגלה פעילות רבה מדי, אין פעילותו נחשבת בהכרח לנטילת חלק בעריכת הצוואה וכך גם אין בנוכחות הנהנה בחדר בעת החתימה על הצוואה בפני עדים, כדי להיחשב כנטילת חלק בעריכת הצוואה". 17. אני סבור שנסיבות המקרה כאן שונות מנסיבות המקרה בפרשת בוטו, אך מתאימות לדברי כב' השופטת שטרסברג-כהן, ועל כן אין לראות במעשיו של המשיב משום לקיחת חלק בעריכת הצוואה. 18. וכעת לשאלה השניה והמרכזית והיא האם המנוח היה כשיר לערוך ולחתום על הצוואה מיום 10.4.94 או שמא היה "כחומר ביד היוצר" בידיו של המשיב והצוואה אינה מביעה את רצונו האמיתי. סעיף 26 לחוק הירושה קובע: "צוואה שנעשתה על-ידי קטין או על-ידי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה - בטלה". 19. המנוח הוכרז פסול דין רק בשנת 1999, כחודש לפני פטירתו (בקשה לאפוטרופסות הוגשה כשנה לפני כן). נטל ההוכחה מוטל על מי שמבקש להכריז על הצוואה כבטלה ונטל זה לא הורם על ידי המתנגדות - המבקשות. הן לא דאגו להביא את עדי הצוואה או כל אדם אחר שהיה קשור בקשר בין עו"ד לבין המנוח, למעט חקירה נגדית של המשיב, שלא צלחה. יש להעדיף את גירסת המשיב על פני גירסת המבקשות. 20. לאור האמור לעיל נדחית ההתנגדות (תיק עז' 2661/99) והבקשה שהוגשה יחד אותה לקיום צוואת 1985 (תיק עז' 2662/99). התנגדות המשיב מתקבלת (תיק עז' 2663/99). צו קיום הצוואה מיום 25.4.9 יעמוד בתוקפו. אני מחייב את המתנגדות-המבקשות, ביחד ולחוד, לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ.צוואהירושה