מעמדה של הלכת השיתוף בישראל מאפשר את ביטול האבחנה בין נכסים שנרכשו לפני הנישואין ושלא ממאמץ משותף לנכסים שנרכשו במהלך חיי הנישואין ומתוך מאמץ משותף - אבחנה עליה עומד הנשיא שמגר בפרשת הדרי (ע"א 806/93 ,מח(3) 685) - לפחות בכל הנוגע לדירת המגורים - ללא קשר ממשי לזיקה הכלכלית עליה צריך להצביע הטוען לשיתוף. להלן פסק דין בנושא זכויות על נכסים שנרכשו לפני הנישואים: פסק דין פתח דבר 1. א. התובע והנתבעת, בני זוג יהודים ישראליים, נישאו זל"ז בחו"ק וכדמו"י ביום 4.6.86 (שניהם להלן: "בני הזוג"). ב. מנישואין אלה נולד לבני הזוג ילד אחד - תומר - יליד 16.11.94. 2. בני הזוג וילדם מתגוררים בדירה בת 4.5 חדרים ברח' המעפילים, פתח תקוה הידועה (להלן: "הדירה"). 3. בתובענה שבפני עותר התובע למתן הסעדים הבאים כלשונם בכתב התביעה המתוקן: "א. להזמין את הנתבעת לדין. ב. ליתן פסק דין המצהיר, כי התובע הינו שותף בחלקים שווים עם הנתבעת בדירה ברח' המעפילים, פתח תקוה. ג. ליתן צו מניעה האוסר על הנתבעת למכור, להעביר, להקנות זכויות לצד ג', לשעבד ו/או לעשות כל דיספוזיציה בזכויותיה ו/או בבעלותה בדירה. ד. באם ייעתר ביהמ"ש לסעד המבוקש בס' א' (צ.ל. ב' ש.ש.) מבוקש ליתן צו לפירוק השיתוף בדירה בין התובע והנתבעת, ולחלוקת תמורתה בין הצדדים שווה בשווה. ה. להורות על רישום הע"א לטובת התובע בלשכת רישום המקרקעין. ו. למנות את ב"כ התובע ככונס נכסים לצורך מכירת הדירה וחלוקת התמורה בין הצדדים. ז. לחייב את הנתבעת בהוצאות התביעה ושכ"ט עו"ד כחוק". 4. את עתירתו למתן פסק דין הצהרתי בדבר היותו שותף בחלקים שווים בדירה, יחד עם הנתבעת, מבסס התובע על העובדות המפורטות בסעיפים 7-25 לכה"ת. עובדות אלה מלמדות, לדבריו, על זכותו לבעלות במחצית הזכויות בדירה "... מכוח הדין הכללי, השותפות החוזית בין הצדדים ובין מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט". 5. בכתב הגנתה הכחישה הנתבעת את מרבית הטענות העובדתיות אשר העלה התובע בכתב תביעתו לבסוס עתירתו למתן הסעד ההצהרתי, אם לא את כולן, וטענה בס' 12 ו- 29(א) לכתב ההגנה אף להסכם מפורש ומכללא לפיו מוותר התובע על כל טענה ו/או דרישה שיש לו ו/או שתהיה לו בנוגע לדירה. הרקע העובדתי 6. לאחר עיון בכתבי הטענות של בני הזוג על צרופותיהם וחקירתם בפני נחה דעתי בדבר נכונותן של העובדות המפורטות להלן: א. בני הזוג נישאו ביום 4.6.86. ב. הדירה נשוא התובענה נרכשה ביום 27.6.85. ג. לעת רכישתה הדירה היתה בת 2 חדרים. לכל אלה - ר' פרוט' ישיבת יום 18.1.00 עמ' 20 בתשובה לשאלות בית המשפט. ד. לעת רכישת הדירה היו בני הזוג חברים והתובע היה בדרך זו או אחרת שותף להחלטה בדבר רכישת הדירה. בחקירתה הנגדית עמ' 29 מאשרת הנתבעת, כי החברות בינה לבין התובע החלה 3 שנים לפני הנישואין אם כי מקפידה היא לומר שלעת הרכישה גופא הם היו בתקופה של פרידה. בהמשך חקירתה היא מכחישה בתחילה שהלכה עם התובע למתווך וכי ראתה את הדירה יחד עמו (עמ' 29 למטה) אך בהמשך (בעמ' 30) היא מודה שהתובע היה עמה אצל המתווך תוך שהיא ממהרת לסייג ולומר ,באופן מגמתי, כי "זה לא נכון שר. ראה את הבית יחד אתי". תשובות אלה של הנתבעת בדמות הודאה במקצת יש בהן ללמד על הכלל. מאמין אני שהנתבעת גרושה עם ילד, שיתפה את התובע בלבטיה בכל הנוגע לרכישת הדירה כמי שהיה חברה באותה תקופה. תשובתה כי היא נפגשה עמו גם בתקופת הפירוד והלכה עמו למתווך אינה עולה בקנה אחד עם תשובתה קודם לכן שכשרכשה את הבית הם לא היו חברים. ה. הדירה נרכשה על שם הנתבעת ונרשמה על שמה בלבד. טענתו של התובע כי כך נעשה ע"י הנתבעת כדי לא להפסיד זכויות שעומדות לה כגרושה ואם לילד קטין אמנם לא הוכחה בפני אך אין לומר שבלתי סבירה היא. גרושה + ילד מקבלת נקודות זיכוי רבות יותר לצורך נטילת משכנתא לרכישת דירה. ו. מחיר הדירה 29,000 דולר . לצורך רכישתה נטלה הנתבעת משכנתא בס"ך של 27,000 דולר. התובע הצהיר על כך בס' 5 לכה"ת. בכתב הגנתה לא מצאה הנתבעת לנכון לציין את סכום הרכישה ואת ההלוואה שנלקחה לממון הרכישה. ניתן היה לצפות ממנה, כמי שחתמה על חוזה הרכישה עת היתה, לטענתה, בתקופת פרידה מהתובע, לציין פרטים אלה. הנתבעת בחרה דווקא להכחיש עובדות אלה מחוסר ידיעה! ר' ס' 4 לכתב ההגנה. התובע חזר על פרטים אלה בחקירתו הנגדית בעמ' 21 תוך שהוא מציין, כי היתרה בסך של 2,000 דולר שולמה בהשתתפות שלו - ס"ך של 800 דולר. ההשתתפות לה טוען הנתבע בחקירתו הנגדית לא בה זכרה בכתב התביעה ו/או בתצהירו המשלים . בחקירתה הנגדית, למרות שהצהירה בכתב הגנתה על חוסר ידיעתה בדבר עובדות אלה, אישרה הנתבעת כי הדירה נרכשה בסכום של 29,000 דולר. באשר למקורות המימון, למרות הצהרתה בכתב ההגנה כי אין לה ידיעה על כך, נזכרה לומר כי אכן ניטלה הלוואה אך בסכום של 18,000 - 19,000 דולר בלבד כשהיתרה שולמה מחסכונות והלוואות שנטלה מאחיה וחבר טוב שלו. כשנשאלה מה היה סכום ההלוואה מהאח וכמה מהחבר השיבה ב'לא זוכרת' . עמ' 30 לפרוט' . מהמשך חקירתה בענין זה המסקנה העובדתית הנלמדת היא שסך של 27,000 דולר מתוך סכום הרכישה שולם מהלוואות בין אם מדובר רק בהלוואות משכנתא (כגירסת התובע בכתב התביעה) ובין אם מדובר גם בהלוואות מאחי הנתבעת וחברו (כגירסת הנתבעת). עמ' 30 לפרוט' באמצע. ז. לאחר נישואיהם התגוררו בני הזוג תקופה מסוימת בבית הורי הנתבעת. עם קבלת החזקה בדירה הם עברו להתגורר בה. התובע בח"נ עמ' 20 לפרוט' למטה. ח. החזרי ההלוואות אשר ניטלו לצורך רכישת הדירה בוצעו, עד שנת 1993 מחשבונה של הנתבעת בבנק איגוד סניף רמת גן. בשנת 1993 הצטרפה הנתבעת לחשבונו של התובע בבנק לאומי (להלן: "החשבון המשותף"). מאז שנת 1993 הפקידו בני הזוג את משכורותיהם לחשבון המשותף והוא היה החשבון שממנו בוצעו החזרי ההלוואות. בשלב מסוים כשהחלו החיכוכים ביניהם (ספט' 1998 ר' עדות הנתבעת עמ' 31 למעלה) חדלה הנתבעת להפקיד את משכורתה לחשבון המשותף. או אז החליטו התובע והנתבעת, שלמרות זאת ימשיכו החזרי ההלוואות להיות משולמות מהחשבון המשותף אליו נכנסה כעת רק משכורתו של התובע בעוד שהנתבעת תכלכל את הבית. כל האמור לעיל - עדות הנתבעת עצמה עמ' 30-31 וכן בעמ' 36 לפרוט'. ההסדר האמור נשמר עד היום כאשר מהחשבון המשותף יורדים החל משנת 1995 לא רק החזרי ההלוואות לרכישת הדירה אלא גם החזרי ההלוואות שנלקחו על ידי בני הזוג לצרכי הבנייה - כפי שיפורט להלן. הנתבעת אישרה עובדה זו בחקירתה הנגדית עמ' 30 למטה ו- 31 למעלה. ודוק! לחשבון המשותף נכנסת, החל משנת 1998 רק משכורתו של התובע. ט. החשבון המשותף בבנק לאומי שימש גם כמקור לסגירת יתרת החובה של הנתבעת בחשבונה בבנק איגוד בע"מ (עדות הנתבעת בעמ' 31 למטה). לחשבון בבנק איגוד הפקיד התובע גם כספים במזומן. ר' ת/6. הנתבעת מאשרת עובדה זו ומייחסת אף אותה לסגירת החשבון. (כנראה שנפלה טעות ובשאלה/ תשובה שלפני אחרונה בעמ' 31 צריך להיות 16.4.95 ש.ש.) י. במהלך שנת 1995 ,לאחר הולדת בנם המשותף, החלו בני הזוג לתכנן את הרחבת הדירה. בפועל המדובר היה כמעט בבנייה מחדש ובהרחבה ניכרת של הדירה ולא בשיפוץ בלבד. בני הזוג נאלצו לפנות את הדירה לצורך הבנייה ושכרו דירה לשנה לפי חוזה מ- 11/95 נספח י' לכה"ת המקורי. הבקשה להיתר הבנייה נערכה והוגשה על שם שני בני הזוג. היא נחתמה על ידם במאי -יוני 1995 ואושרה עקרונית בספט' 1995. ר' נספח י"ד לתצהיר המשלים של התובע. היתר הבנייה על שמו של התובע בלבד, ניתן ביום 15.11.95, נספח ד' לכה"ת המקורי צורף גם כחלק מנספח י"ד הנ"ל. הסכם העבודה עם הקבלן לביצוע עבודות השלד נערך ביום 31.12.95 מופנה אל בני הזוג יחדיו, נספח ו' לכה"ת המקורי. ההסכם לביצוע עבודות הגמר נחתם ביום 15.12.96 עם שני בני הזוג התובע והנתבעת, נספח ז' לכה"ת המקורי. יא. עלות עבודות השלד והגמר על פי נספחים ו', ז' הנ"ל כ- 54,000 דולר. לסכום זה יש להוסיף את עלות המגורים בשכירות לשנה לפי 525 דולר לחודש = 6,400 דולר (נספח י' לכה"ת המקורי); תשלומים למהנדס/ אדריכל אגרות בנייה וכיוצ"ב (נספח ה' לכה"ת המקורי) וכן רכישות מוצרים שונים כמו ריצוף, קרמיקות, אינסטלציה ועוד. ללמדך מדובר בעבודת בנייה רצינית בהיקף כספי ניכר אשר תוכננה על ידי שני בני הזוג יחדיו תוך נשיאה משותפת באחריות לביצועה ולתשלומה. סופו שהדירה הורחבה והפכה לדירת 4.5 חדרים חדשה. בחקירתה הנגדית מאשרת הנתבעת את מעורבותו הפעילה של התובע בכל הנוגע לתהליך הבנייה ואין אני רואה צורך להפנות למובאות מהפרוט' בענין זה, מה גם שהמסמכים שצורפו ע"י התובע מלמדים על כך באופן ברור ביותר. המוזר הוא שהנתבעת בחרה להתכחש בכתב הגנתה לטענות התובע בכה"ת בכל הנוגע לבנייה דבר אשר האריך את הדין שלא לצורך. כך למשל בס' 15 לכתב ההגנה מכחישה היא את ההתקשרות עם קבלן השלד מחוסר ידיעה ; בס' 16 לכתב ההגנה מכחישה היא את עובדת הוצאת היתר הבנייה על שמו של התובע; בס' 17 את עובדת תשלום אגרות הבנייה ע"י התובע; בס' 22 את ההתקשרות עם קבלן השלד ובס' 23 את ההתקשרות עם קבלן עבודות הגימור למרות שהקבלן הזה היה אותו חבר של אחיה שלטענתה נתן לה הלוואה לרכישת הדירה (מר זכאי עמרני) .הכחשות אלה של הנתבעת לא סייעו בידה. להיפך, הן הופרכו אחת לאחת ופגעו קשות באמינותה . לא היה כל מקום להכחשות אלה מה גם שטרם הגשת כתב ההגנה היו בידיה כל המסמכים כולם אשר צורפו לכתב התביעה עצמו. מה טעם אם כן היה בהכחשתם? אפילו מחוסר ידיעה! יב. לצורך מימון הבנייה האמורה נטלו בני הזוג, במהלך חיי הנישואין, שתי הלוואות משכנתא מבנק משכן בסכום כולל של 145,000 ₪. בשתי ההלוואות נרשם גם התובע כלווה כשהדירה שועבדה להבטחת החזר ההלוואות. הנתבעת מאשרת עובדה זו בעמ' 30 לפרוט' למטה וכן בעמ' 36 לפרוט' תוך שהיא מודה בנטען בס' 15 לכה"ת זאת לאחר 'שכדרכה בקודש' הקפידה להכחיש עובדה זו בס' 18 לכתב הגנתה מחוסר ידיעה. גם תעודת הזכאות שהוצאה על ידי משרד הבינוי והשיכון לשם קבלת ההלוואות האמורות הוצאה על שם שני בני הזוג - ת/7. יג. גם החזרי המשכנתאות הללו, שניטלו על ידי שני בני הזוג על פי תעודת זכאות שהוצאה על שם שניהם, בוצעו מהחשבון המשותף בבנק לאומי שנפתח בזמנו על שם התובע עד להצטרפותה של הנתבעת אליו בשנת 1993. הנתבעת מאשרת זאת מפורשות במספר מקומות בפרוט' לרבות בעמ' 36 שם מאשרת היא את הנטען לענין זה בס' 16 לכה"ת לא לפני שכ'דרכה בקודש' מכחישה היא טענה זו של התובע בס' 19 לכתב הגנתה ואף טוענת כי זו עזות מצח מצידו לטעון זאת. יד. בנוסף לשתי ההלוואות האמורות בסך 145,000 ₪ נטל התובע שלוש הלוואות נוספות בסך של 42,000 ₪ על מנת לעמוד בנטל הבנייה ונטל החזקת הבית. כך טען התובע בס' 21 לכה"ת. הלוואות אלה נלקחו על ידי התובע מבנק אוצר החייל וההחזרים שלהן נוכו ישירות ממשכורתו. הנתבעת, כ'דרכה בקודש', הכחישה בכתב הגנתה טענה זו של התובע. ואולם, בחקירתה הנגדית בעמ' 36 היא מודה בנכונות הנטען בס' 21 לכה"ת.כן מודה היא בעובדת נטילת ההלוואות ע"י התובע בעמ' 37 לפרוט' למטה בתשובה לשאלה חוזרת של בא כוחה בדבר מימון הבנייה. טו. אין גם מחלוקת, כי התובע פדה את כספי התגמולים והחסכונות שלו ממקום עבודתו לצורך מימון הבנייה. הנתבעת אישרה זאת בחקירתה הנגדית לא לפני שניסתה להתחמק מהשאלות שהופנו אליה בענין זה. "אם הוא אומר הכל נכון" כך השיבה, וכשהוזהרה על ידי בית המשפט כי תשובות בסגנון זה תפעלנה לרעתה היא ענתה "יכול להיות שכן יכול להיות שלא". רק לאחר שהוצג בפניה מכתב בכתב ידה ת/5 בו מצוין הדבר בעמ' השני היא הואילה לאשר "כן, זה נכון, רמי פדה קרן השתלמות ותגמולים לבניית הבית". בעמ' 38 לפרוט' היא חוזרת ומאשרת "קרן ההשתלמות היא מצד רמי מהצבא הוא פרע אותה הכניס לחשבונות שמהם משולמת הבנייה". ור' גם תשובותיה בחקירה חוזרת עמ' 37-38 לפרוט'. בפועל הוכח בפני, כי סך של כ- 56,000 ₪ כספי תגמולים נפדו והופקדו לחשבון המשותף בבנק לאומי ,ר' ת/1 ועדות התובע בח"נ עמ' 24 למטה. כן הוכח בפני, כי קרן ההשתלמות בסך כ- 42,000 ₪ הופקדה לבנק אוצר החייל כשאת ההסבר להפקדה דווקא לבנק זה נותן התובע בעמ' 25 למעלה. ר' לענין זה ת/2. טז. התשלומים לצרכי הבנייה שולמו בפועל מחשבון בבנק אוצר החייל אותו פתח התובע. לחשבון זה הופקדו המשכנתאות שנלקחו מבנק משכן, הלוואות מבנק אוצר החייל והכספים שנפדו על ידי התובע ממקום עבודתו. הנתבעת שוב, ניסתה בכל כוחה להתכחש לעובדה זו. בעמ' 26 לפרוט' היא אישרה שענייני הבנייה נוהלו ע"י התובע בשני חשבונות. בהמשך, בעמ' 27 לפרוט' ,רק לאחר שהוצג בפניה ת/3 ,המהווה מסמך הפקדה של הבנק בצירוף חתימתה ואישורה בכתב יד כי היא מסכימה להעברת הכספים לבנק אוצר החייל לחשבון של התובע (חלק מכספי המשכנתא שנלקחה) היא נאלצה לומר: "עכשיו אני רואה את המסמך. אני מודה שזו חתימה שלי, אם חתמתי משמע שבסדר אישרתי" , כך בתשובה לשאלות בית המשפט. גם ת/4 הינו מסמך בחתימת ידה של הנתבעת, המאשר את הפקדת מלוא סכום המשכנתא בסך 145,000 ₪ לבנק אוצר החייל לחשבון התובע. יח. הכספים שנתקבלו ממכירת רכבם המשותף של בני הזוג הופקדו אף הם לחשבון התובע בבנק אוצר החייל לצורך מימון הוצאות הבנייה. בחקירתה שוב הכחישה הנתבעת עובדה זו. כך בעמ' 27 לפרוט'. אלא ששכחה היא שבמקום אחר באותה ישיבה היא אישרה חד משמעית: "אני ידעתי על קיומו של החשבון בבנק אוצר החייל ולשם אפילו הכנסנו את הכסף של האוטו 82,000 ₪". יט. דמי החכירה למינהל שולמו מאז ומתמיד מהחשבון המשותף .עדות הנתבעת עמ' 37 לפרוט'. כ. עד היום משלם התובע את החזרי המשכנתאות, הן השתיים שנלקחו לרכישתה של הדירה והן השתיים שנלקחו לבנייה. עדות הנתבעת עמ' 37 לפרוט'. כא. במהלך הבנייה הועברו כספים מבנק אוצר החייל שהיה על שמו של התובע לחשבון המשותף בבנק לאומי. ר' עמ' 39 לפרוט' והצהרת ב"כ הצדדים. הודאה זו מלמדת על כך, כי הוצאות הבנייה והוצאות משק הבית של בני הזוג התנהלו בתקופת הבנייה באמצעות החשבון המשותף וחשבון התובע בבנק אוצר החייל. הילכת השיתוף ואיזון המשאבים - הילכו שניהם יחדיו? 7. א. טרחתי ופירטתי ארוכות את 'קורותיה' של דירת המגורים נשוא התובענה שבפני כדי להסיר ספק - על פי הילכת השיתוף, בין אם במתכונתה הנוכחית כחזקה משפטית היוצרת דין שיתוף מהותי מדיני המשפחה ובין אם במתכונתה הבסיסית ההיסטורית כחזקה עובדתית הדורשת הוכחה של כוונת שיתוף ספציפית - דירת המגורים עסקינן משותפת היא הן לנתבעת והן לתובע. ב. אמנם נכון, הדירה במקורה נרכשה ע"י הנתבעת לפני נישואיה לתובע. יחד עם זאת למדונו רבותינו, כי עם השנים הוקהה עוקצה של האבחנה בין דירה כזו לבין דירה שנרכשה במהלך חיי הנישואין, בוודאי מקום ומבחן 'החיים המשותפים' ומבחן 'המאמץ המשותף' היוו את הבסיס לחיי בני הזוג במהלך הנישואין. ג. חיים משותפים היו לנו כאן ולא יכולה להיות מחלוקת על כך. מאמץ משותף? היה גם היה ולכל אורך הדרך - החל מהחזרי המשכנתא שנלקחה לרכישת הדירה, החזרים המשולמים עד היום במלואם על ידי התובע, ועובר להשקעה הכספית והאישית שלו במטמורפוזה שעברה הדירה במהלך חיי הנישואין, מדירת שני חדרים קטנה לדירה מרווחת של 4.5 חדרים. ד. בנסיבות המקרה שבפנינו הקושי שמעורר מבחן 'המאמץ המשותף' לגבי נכס שנרכש על ידי אחד מבני הזוג קודם לנישואין בא על פתרונו בזיקה הכלכלית האמיצה שהיתה לנתבע לאורך כל שנות הנישואין לנכס עסקינן - ככל שיש צורך בזיקה כלכלית שכזו כאשר הנכס שבמחלוקת הינו דירת מגורים המהווה את 'גולת הכותרת' של הילכת השיתוף. ה. בעמ"ש (ת"א) 11/96 המלי נ' המלי תק.מח. כרך 96(3) 3500 סוקר סגן הנשיא כב' השופט פורת (כתוארו אז) שורה ארוכה של פסקי דין בהם הוחלה הילכת השיתוף על נכסים שנרכשו על ידי אחד מבני הזוג קודם לנישואין, כאשר חלק משמעותי מעלות הרכישה מומן על ידי המאמץ המשותף של שני בני הזוג במהלך הנישואין, או כאשר היה מדובר בהשבחה משמעותית של הנכס שנעשתה במאמץ משותף של שני בני הזוג במהלך חיי הנישואין - ואביא רק מבחר מהם: - בפרשת בריקר נ' בריקר (ע"א 253/65 כ(1), 589) 3/7 מהתמורה עבור המגרש שנרכש על ידי הבעל לפני הנישואין שולמה לאחר הנישואין בתקופה המשותפת של בני הזוג. במהלך הנישואין, ומהקופה המשותפת, בוצע גם פיתוח של המגרש אשר העלה את ערכו בצורה ניכרת. - בפרשת אפטה נ' אפטה (ע"א 595/69, כה(1), 561) התשלומים להשלמת רכישתו ופיתוחו של הנכס שנרכש לפני הנישואין באו מהקופה המשותפת של שני בני הזוג. - בפרשת גדסי נ' גדסי (ע"א 234/80) לו(2), 645 ) הוסיפו בני הזוג, מהקופה המשותפת ובמהלך חיי הנישואין, תוספת בנייה ניכרת שעלתה כדי 2/3 משווי הבית כולו. - בפרשת מליחי נ' מליחי (ה"פ (ת"א) 424/86 תק.מח. כרך 92(2), 1449) נפרעה יתרת חוב הרכישה בגין הבית באופן שוטף מהכספים המשותפים של בן הזוג לאחר נישואיהם. - בפרשת קוטלר נ' קוטלר (ע"א 1937/92 מט(2) 233) מרבית הבנייה של דירת המגורים, בקומה השנייה מעל דירה וקרקע שבבעלות הורי הבעל, נעשתה אחרי הנישואין ממשכורות שני בני הזוג כשאבי האשה אף מסייע במקצת. בתמ"ש 70030/98 טהר נ' טהר (טרם פורסם) עמדתי על כך כי מעמדה של הילכת השיתוף ביודיקטורה המשפטית שלנו מאפשר כיום את ביטול האבחנה בין נכסים שנרכשו לפני הנישואין ושלא ממאמץ משותף לנכסים שנרכשו במהלך חיי הנישואין ומתוך מאמץ משותף - אבחנה עליה עומד הנשיא שמגר בפרשת הדרי (ע"א 806/93 ,מח(3) 685) - לפחות בכל הנוגע לדירת המגורים - ללא קשר ממשי לזיקה הכלכלית עליה צריך להצביע הטוען לשיתוף. כך או כך הזיקה הכלכלית של התובע לדירת המגורים במקרה שבפנינו הדוקה ואינה ניתנת לערעור. ו. דא עקא שבני הזוג שבפנינו נישאו זל"ז ביום 4.6.86 וכפופים הם למשטר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג- 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"; "החוק"), אשר אף מוציא מגדר הנכסים ברי האיזון נכסים שהיו למי מבני הזוג ערב הנישואין (ס' 5(א)(1) לחוק) . הכיצד אם כן ניתן יהיה, אם בכלל, להחיל על יחסי הממון בין בני הזוג שבפנינו את הילכת השיתוף? 8. א. שאלת תחולתה הסימולטנית של הילכת השיתוף לצד משטר איזון המשאבים - איזון משאבים וחזקת השיתוף - הילכו שניהם יחדיו? כלשונו של פרופ' שיפמן במאמרו , "ועל פי כן השיתוף נכסים" משפטים כ"ו (תשנ"ה-תשנ"ו) 399. - עלתה לדיון ולהכרעה בפרשת יעקובי -קנובלר (ע"א 2084/91; 1915/91 מט(3) 529). ב. בפרשת יעקובי-קנובלר ניתנו חמש חוות דעת משפטיות לשאלה זו. והתשובה? את התשובה נמצא בשילוב נכון של ארבע מתוך חמש חוות הדעת שניתנו, שילוב אשר מוביל אותנו למכנה משותף אחד. ומהו אותו מכנה משותף? יש מקום לתחולה סימולטנית של הילכת השיתוף במתכונתה הבסיסית ההיסטורית עת מותנית היתה בקיומן של עובדות המקיימות את השיתוף בנכס ספציפי נתון, במקביל לתחולתו של משטר איזון המשאבים. וכיצד תוכח אותה כוונת שיתוף בנכס ספציפי נתון? בהתבסס על הדין הכללי תוך הגמשתו והתאמתו של דין זה למערכת היחסים המיוחדת בה אנו עוסקים - מערכת יחסים מיוחדת הנובעת מהשיתוף הקיים בחיי הנישואין. אין מקום לתחולה סימולטנית של הילכת השיתוף במתכונתה הנוכחית - חזקה משפטית, דין שיתוף מהותי כחלק מדיני המשפחה - במקביל לתחולתו של משטר איזון המשאבים. האמנם? ג. - כב' הנשיא שמגר וכב' השופטת דורנר החזיקו בדעה שהילכת השיתוף חלה במקביל למשטר איזון המשאבים וכוונו דעתם להילכת השיתוף במתכונתה הנוכחית. - כב' השופט מצא החזיק בדעה שאין בכלל לדבר על תחולה סימולטנית של הילכת השיתוף במקביל למשטר איזון המשאבים בין במתכונתה הנוכחית ובין במתכונתה הבסיסית. - כב' השופטת שטרסברג כהן החזיקה בדעה כי אין לגרוס לתחולה סימולטנית של הילכת השיתוף במתכונתה הנוכחית. יחד עם זאת יש בהחלט מקום לדעתה להחיל את ההלכה במתכונתה הבסיסית ההיסטורית. - כב' השופט טל תוקף בכלל את הילכת השיתוף במתכונתה הנוכחית כחורגת מהכוונה הנלמדת מהתנהגות הצדדים בכל מקרה ספציפי נתון (המתכונת הבסיסית) לכדי הנחת יסוד כללית שאינה נדרשת לנסיבות הקונקרטיות כדי לבסס עליהן את החזקה (המתכונת הנוכחית), ומצרף דעתו לאלה השוללים את התחולה הסימולטנית של הילכת השיתוף במקביל למשטר איזון המשאבים. יחד עם זאת מרשה אני לעצמי להרהר ולשאול האם מכוון דעתו כב' הש' טל בשלילה, למתכונתה הנוכחית של הילכת השיתוף או גם למתכונתה הבסיסית/ ההיסטורית? חצי הביקורת של כב' הש' טל מכוונים היו לאורך כל חוות דעתו כלפי השינוי המהותי שחל בהילכת השיתוף עם התפתחות הפסיקה: "סוף דבר, אם בתחילת דרכה היתה חזקת השיתוף שייכת לתחומי החוזים, הרי שכיום היא דין מדיני המשפחה. אם בתחילת דרכו של השיתוף פעל ביהמ"ש כמברר עובדות הנה בהמשך הדרך פעל בית המשפט כמחוקק לכל דבר ויצר יצירה חדשה... אם בתחילת דרכו היה השיתוף חוזה משתמע, הרי שכיום הוא דין הנוגע ליחסים הקנייניים של בני הזוג" (עמ' 580 לפסק הדין). בעמ' 587 ממשיך כב' השופט טל ומכוון לשלב הביניים בהתפתחותה של הילכת השיתוף, שלב המעבר מכוונת שיתוף ספציפית לכוונת שיתוף משוערת, ואומר שגם זו אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם איזון המשאבים: "גם הכוונה המשוערת של בני הזוג ,שעליה, היסטורית, נבנה ההסדר הכולל של חזקת השיתוף , גם כוונה משוערת זו עומדת בסתירה חזיתית לכוונה המיוחסת לבני הזוג בחוק. ס' 3(א) לחוק קובע שכאשר בני הזוג לא עשו הסכם ממון, ואם עשו כאשר ההסכם אינו קובע אחרת - 'יראום כמסכימים להסדר איזון המשאבים לפי פרק זה...'. הווה אומר, שהמחוקק מייחס לבני זוג כאלה, שלא ראו להוציא עצמם מכלל הסדר שבחוק, כוונה לחיות במשטר רכושי של הסדר איזון המשאבים. גם חזקת השיתוף מבוססת, היסטורית, על כוונה מסתמכת המיוחסת לבני הזוג... לא יתכן לייחס לבני הזוג בעת ובעונה אחת שתי כוונות סותרות". אם כך - לא מן הנמנע לומר שתחולת ההלכה כדין מדיני המשפחה במתכונתה הנוכחית לא תחול סימולטנית, כך גם הילכת השיתוף ככוונת שיתוף משוערת ומיוחסת, אך מה עם כוונת שיתוף ספציפית מוכחת לאחר בירור עובדות? נדמה לי שלזה גם כב' השופט טל היה נותן את הסכמתו והוא אף היחידי שמפעיל אותה בפועל: "בית המשפט קמא קבע על סמך ראיות שהיו מהימנות עליו שבין בני הזוג נעשתה עיסקת מתנה בזכויות לא רשומות (שאינה טעונה רישום ואף לא כתב, וס' 8 לחוק המקרקעין אינו חל לגביה), ולאור זאת הצהיר על בעלות האשה במחצית הדירה. לגבי התכולה קבע השופט שיש לתובעת זכויות קנייניות. מסקנה זו של בית המשפט קמא מתיישבת עם חוק יחסי ממון, באשר הסדר איזון המשאבים שהינו הסדר אובליגטורי דחוי משאיר את מערכת היחסים הרכושיים בין בני הזוג במהלך הנישואין לשליטת דיני הקניין והחוזים, ומאפשר נתינת מתנות ומעבר נכסים בין בני הזוג. כפי שהוזכר על ידי המשנה לנשיא בן פורת: "... אין לראות ב'הסכם ממון' את חזות הכל מבחינת יחסי הממון בין בני זוג ויש להבדיל הבדל היטב בין 'הסכם ממון' - או בהעדרו, המלא או החלקי, בין הפרק השני של החוק המהווה אז את 'הסכם הממון' - לבין הסכם רגיל או הענקת מתנה או עיסקה אחרת בין בני הזוג במהלך חיי הנישואין לפי הדין הכללי" (ע"א 169/83 (4), בעמ' 780-781). ד. הנה כי כן המכנה המשותף עליו דיברנו - החלת הילכת השיתוף במתכונתה הבסיסית ההיסטורית במקביל למשטר איזון המשאבים - מוצא את מקומו אצל השופטים שטרסברג כהן שהציעה אותו ואצל השופטים שמגר ודורנר אשר הסכימו להחלת הילכת השיתוף אפילו במתכונתה הנוכחית. הרחבתי בדבריו של כב' השופט טל כדי להצביע על כך שניתן למצוא גם בדבריו הסכמה למכנה משותף זה מה גם שבמבחן התוצאה הוא החיל דין כללי - דיני המתנה והעניק את מחצית הדירה לגב' קנובלר - הגם שניתן להטיל ספק בנכונות החלתו של דין זה במנותק 'מחזקת השיתוף' כפי שאכן עשה כב' השופט טל. ה. מבחינה זו מסכים אני עם כל הכבוד לדעתו של פרופ' שיפמן במאמרו "ועל פי כן - שיתוף נכסים" (שם) יחד עם זאת חולק אני עליו בכל הנוגע לדרך הוכחתו של אותו שיתוף ספציפי. פרופ' שיפמן מכוון לחזקת השיתוף כהשערה עובדתית, שלב ביניים בהתפתחותה של הילכת השיתוף: "מתוך הנסיבות הקונקרטיות של יחסי בני הזוג המצביעים על חיי שיתוף ניתן ללמוד על כוונתם ללמוד שיתוף בנכסיהם. כוונה זו אינה מצריכה ראיות פורמליות, אלא רק הסתכלות על אורח חייהם של בני הזוג העומדים בפני בית המשפט. אבל אין זו השערה המיוחסת לצדדים מן הדין. לכן, אין לה מקום אם אין לפני בית המשפט ראיות על נסיבות שניתן להסיק מהן אותה השערה של שיתוף נכסים". בדבריו מרחיב פרופ' שיפמן את המכנה המשותף אליו הוא מכוון. המכנה המשותף האמור דורש עדיין, על פי הפסיקה, להוכיח כוונה ספציפית מפורשת אשר יכולה בין היתר להיות נלמדת מנסיבות החיים של בני הזוג. ו. הנה כי כן גם לאחר חוק יחסי ממון ניתנת האפשרות לבן הזוג להוכיח כוונת שיתוף ספציפית בנכס זה או אחר או אף בכלל נכסי בני הזוג על יסוד הדין הכללי כשדין זה יוחל בגמישות ובהתאמה למסגרת השיתוף ותוך התייחסות למערכת היחסים המיוחדת של שותפות הנובעת מחיי הנישואין כשהתוצאה המתקבלת תהא כלשונה של הש' שטרסברג כהן 'דומה וקרובה לתוצאה המתקבלת מחזקת השיתוף' זאת בניגוד לחזקת השיתוף הרחבה במתכונתה הנוכחית בה התגבשה למעין דין המהווה ביטוי למדיניות משפטית רצויה ומקובלת. ז. הדין הכללי אמרנו, כשדין זה יוחל בגמישות ובהתאמה למסגרת השיתוף ותוך התייחסות למערכת היחסים המיוחדת של שותפות הנובעת מחיי הנישואין. מאי משמע? הכוונה היא החלתו של הדין הכללי ובחינת הדרישות להחלתו במסגרת חזקת השיתוף ולא במנותק ממנה. כך למשל ניתן להיזקק לקונסטרוקצית המתנה ובחינתה של זו במסגרת חזקת השיתוף תייתר את דרישת הכתב הנובעת מס' 5 לחוק המתנה + ס' 8 לחוק המקרקעין תשכ"ט- 1969 שכן על פי חזקת השיתוף אין דרישה כי ההסכם יהיה בכתב או בצורה אחרת. (ר' לענין זה ת.א. (י-מ) 920/93 ,הירש נ' הירש תק.מח. 98(ג) 1994 להבדיל מתוצאת פסק דינו של השופט טל בעניינם של בני הזוג קנובלר אשר החיל את דיני המתנה במנותק מ'חזקת השיתוף', קונסטרוקציה משפטית שלא התקבלה על דעת יתר חברי ההרכב בפרשה זו). כך למשל ניתן להרחיב את חובת ההשבה המוטלת על הזוכה כלפי המזכה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט 1979 תוך יישומה של חובה זו בגמישות ובהתאמה למסגרת השיתוף המיוחדת הנובעת מחיי הנישואין. חובת ההשבה על פי ס' 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט מדברת על השבה בעיין של הנכס השירות.... וכו' ואם השבה בעיין בלתי אפשרית או בלתי סבירה לשלם את השווי. חובה זו בהתאמתה למסגרת השיתוף המיוחדת הנובעת מחיי הנישואין יש בה כדי להטיל על בן הזוג הזוכה להעניק את מחצית הנכס או את מחצית שוויו של הנכס לבן הזוג המזכה אשר השקיע מזמנו, אונו והונו באותו נכס עד כדי שינויו והפיכתו לנכס שונה מהמקור. גם יצירתה של הנאמנות בין בני זוג, מכוח חוזה, תזכה לפרשנות מתאימה ומקלה משום המסגרת המיוחדת הנובעת מחיי הנישואין במסגרתה היא נוצרת. כך גם ההרשאה הנדרשת להקניית השליחות תוך מתן פרשנות מתאימה למהות הפעולה המשפטית הנגזרת מחזקת השיתוף כפעולה משפטית היכולה לשמש נושא לשליחות, ועוד. ולמקרה עסקינן: 9. נחה דעתי כי בחייהם נהגו בני הזוג חיי שיתוף. כך באופן כללי. ובאשר לדירה - נחה דעתי כי הדירה נרכשה כשנה לפני הנישואין כשבני הזוג היו חברים. חלק הארי מתמורתה של הדירה שולם ועדיין משולם לאחר נישואי בני הזוג כשהתובע תורם את תרומתו הכלכלית בצורה ברורה וחד משמעית בענין זה כשמאז שנת 1993 ועד 1998 משמשת משכורתו מקור משותף לתשלום החזריה ומאז 1998 במקור בלעדי. נחה דעתי בדבר תרומתו הרבה והמשמעותית של התובע לבנייתה של הדירה כמעט מחדש. על תרומתו הכלכלית והכמעט בלעדית לענין זה עמדתי באריכות בפרק העובדתי, כמו גם על תרומתו האישית כמי שחתם על הבקשה להיתר הבנייה שהיה על שמו, המו"מ עם הקבלנים והפיקוח על הבנייה עצמה. עד היום מוחזרים כל ההלוואות שנלקחו לבנייה בין מחשבונו בין ממשכורתו. בנסיבות אלה אני קובע שהוכח בפני כי בני הזוג ראו בדירה את מרכז חייהם המשותפים וכי היה ברור ומוסכם ביניהם כי הדירה הינה משותפת ושייכת לשניהם בחלקים שווים. מאמין אני לנתבע כי הוא עשה ופעל אישית והשקיע מכספו ומאונו כולל פדיון של זכויות סוציאליות שלו ממקום עבודתו בדירה, מתוך הבנה והנחה בדבר שותפות מלאה שלו בדירה. אני מאמין כי כך חשבה גם האשה. אינני מקבל את טענתה כי הוסכם שהדירה תהא מחוץ לאיזון. טענה זו לא הוכחה כלל ונותרה בגדר טענה בעלמא. ר' לענין זה דבריה בעמ' 36 שם מודה היא בנטען בס' 13 לכה"ת בדבר מנהג הבעלים של התובע בדירה תוך שהיא מסייגת את דבריה שהיא אמנם נתנה לו לנהוג כך אך לא נתנה הסכמה שהדירה שייכת לו "אחרת זה היה רשום בטאבו". אין לי ספק, כי התובע כוון את צעדיו הכלכליים מתוך הבנה ברורה כי הדירה הקטנה בת שני החדרים, עליה הוא שילם את ההחזר החודשי של המשכנתא (בחלק מהשנים) ואשר הפכה עם השנים בהשקעה אישית וכספית מאומצת ורחבה שלו (ושל הנתבעת) . לדירה מרווחת וחדשה בת 4.5 חדרים, תהא שלו כמו גם של הנתבעת אשתו. כך גם הנתבעת. אילו סברה אחרת היה עליה להביע כוונתה זו באופן מפורש על מנת שהתובע, בעלה ובן זוגה לחיים, ידע על כך. 10. סוף דבר א נחה דעתי כי על הנתבעת להשיב לתובע את מחצית שוויה של דירת המגורים. זהו מקרה קלאסי של יישום הדין הכללי - דיני עשיית עושר ולא במשפט - תוך התאמתו למסגרת השיתוף של בני הזוג ולמערכת היחסים המיוחדת של שותפות אשר נבעה מחיי הנישואין שלהם, הן באופן כללי והן באופן ספציפי כלפי דירת המגורים שבמחלוקת. אשר על כן אני מחליט לקבל את התביעה ולקבוע כי התובע הינו הבעלים בחלקים שווים של הזכויות בדירה ברח' המעפילים 12 פתח תקוה הידועה כחלקה 6406 חלקה 86 תת חלקה 4. ב. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עורך דין בסך של 20,000 ₪ + מע"מ צמודים ונושאים ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל . הנתבעת הכחישה, לאורך כל ניהול המשפט, את טענותיו של התובע באשר למעורבותו האישית והכספית בתשלום המשכנתא על הדירה ובהרחבתה והאריכה בכך שלא לצורך את הדיונים. ג. אינני נעתר לעתירה בדבר פירוק השיתוף בדירה. עתירה זו לא זכתה כלל להתייחסות ולדיון בהליכים שבפני ויש לדון במסגרתה בטענות נוספות שלא כאן המקום להעלותן. נישואין / חתונההלכת השיתוף