אחד התנאים לרכישת סמכות ייחודית ע"י ביה"ד הרבני לפי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, הוא שתביעת הגירושין הכורכת הייתה הראשונה בזמן. להלן החלטה בנושא סמכות ייחודית לבית דין רבני בפירוק שיתוף: החלטה 1. ביום 10/12/00 הגיש המשיב לבימ"ש זה "תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין ובמטלטלין" נגד המבקשת. המבקשת כופרת בסמכותו של ביה"מ לדון בתובענה האמורה והיא הגישה הבקשה, נשוא החלטה זו, לדחיית התביעה על הסף, בטענה שהיא הקדימה והגישה ביום 06/11/00 לביה"ד הרבני תביעה לג"פ בה נכרכו כדין כל הנושאים הקשורים לגרושין, לרבות נושא הרכוש. 2. לטענת המשיב רכש ביה"מ למשפחה סמכות לדון בתביעה לפירוק שיתוף שהגיש משום שהמבקשת הקדימה לתביעתה לביה"ד הרבני בקשה לישוב סכסוך שהוגשה על ידה לבי"מ זה. לפיכך, לטעמו, במהלך זה הבהירה את עמדתה כי ביה"מ למשפחה ידון בפירוק השיתוף בין הצדדים ושללה כנות הכריכה. הרקע העובדתי 3. ביום 20/06/00 הגישה המבקשת לבימ"ש זה בקשה לישוב סכסוך. בבקשה צויין כי בני הזוג נשואים כדמו"י והינם הורים לשתי בנות. עוד נאמר בבקשה כי האשה איבדה האמון בבעלה וכי היא "מבקשת לסיים את חיי הנישואין בהסכמה ובדרך של פשרה והכל כאמור בתק' 258 כ' לתקנות סה"ד האזרחי כדין בקשה זו תכלול בתוכה ותהיה תובענה בנושא אחזקת הבנות, מזונות ורכוש כאמור בתק' 258 כ' (ג') ו-258 ז (3)- (8) לתק' סה"ד הנ"ל". לפיכך נתבקש על ידה ”להורות על הפנית הצדדים ליחידת הסיוע כדי שתתן להם, בין בעצמה ובין באמצעות אחרים, שירותי גישור לסיום חיי הנישואין שלהם על דרך הפישור ו/או הגישור". 4. בהתייחס לבקשה האמורה ניתנה ע"י ביה"מ החלטה לפיה הופנו הצדדים ליחידת הסיוע, שדיווחה לביה"מ ביום 27/07/00 כדלקמן: "נפגשתי עמם (עם בני הזוג - ח.ב.) ונראה כי פניהם לגרושין. תיקבע פגישה עם עו"ד של יחידת הסיוע על מנת לנסות ולערוך הסכם גרושין". חלפו עוד חודשים אחדים עד שביום 21/11/00 דווח ע"י עוה"ד ועו"ס יחידת הסיוע כי אף שקויימו ביחידה מפגשים בין הצדדים והוכנה טיוטת הסכם גרושין, "הגישור הופסק ע"י אחד הצדדים ולפיכך מוחזר התיק לביה"מ". 5. דא עקא, כפי שהתברר, כבר ביום 06/11/00 פנתה המבקשת בתביעה לביה"ד הרבני בה היא עותרת לחייב את המשיב ליתן לה ג"פ, לדון בענין החזקת הבנות "וכן לדון בכל עניני הרכוש המשותף והלא משותף שבין בני הזוג, כולל באשר לדירה שנרכשה ע"י הורי האשה". בתביעת הבעל לפירוק שיתוף שהוגשה כאמור ביום 10/12/00 צויין כי עד שנודע לו על הגשת התביעה לביה"ד הרבני היה "תחת הרושם שהצדדים מנהלים מו"מ כן ואמיתי" וכי האשה נהגה בחוסר תום לב כאשר תוך כדי הליכי הגישור בביה"מ נקטה במהלכים חד צדדיים שונים מבלי ליידע אותו - לרבות הגשת התביעה לביה"ד הרבני. עוד נטען על ידו ש"תביעת הגירושין בביה"ד הרבני אמנם מתייחסת לנושא הרכוש אך לא מפרטת את הרכוש המשותף", וזהו טעם נוסף לכך שביה"ד הרבני לא רכש סמכות לדון בתביעה הרכושית. 6. עוד מן הראוי לציין כי מעיון בפרוטוקול ביה"ד הרבני מיום 18/01/01 עולה כי כבר בישיבה הראשונה שקויימה בפניו בתביעתה של האשה הועלתה מטעם המשיב טענת חוסר סמכות וכי בהחלטת ביה"ד מיום 21/02/01 נקבע כי "הסמכות לדון בנושא הגרושין עם כל הכרוך לנושא הגרושין, כולל חלוקת הרכוש והחזקת הילדים, נתונה לבית הדין". הנה כי כן על ביה"מ להכריע בשאלה אם בנסיבות האמורות נתונה לו הסמכות לדון בתביעה לפירוק שיתוף שהגיש הבעל. גדרי הבקשה לדחיה על הסף 7. יש מקום להבהיר שהבקשה דנן אינה בקשה לדחייה על הסף מחוסר סמכות לפי תק' 101 (א) (2) לתקנות סה"ד האזרחי, שכן לביה"מ מוענקת סמכות לפי סע' 51 (א) ו-51 (ג) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984, וכן לפי סע' 3 (א) לחוק ביה"מ לעניני משפחה, התשנ"ה-1995. עניינה של הטענה להעדר סמכות כאן בהוראות סע' 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, שזה לשונו: "3. שיפוט אגב גירושין הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם ע"י האישה ואם ע"י האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט ייחודי בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאישה ולילדי הזוג". בהסתמך על הסעיף האמור טוענת המבקשת כי מכיוון שהגישה תביעת גירושין כנה לביה"ד הרבני, בה נכרך כדין נושא הרכוש, רכש ביה"ד סמכות ייחודית לדון גם בתביעה הרכושית. השלכות החלטת ביה"ד הרבני מיום 21/02/01 בענין הסמכות: 8. בטרם יידונו טענות הצדדים לגופן יש להתייחס לטענת ב"כ האשה לפיה קביעת ביה"ד הרבני כי הוא המוסמך לדון בתביעה הרכושית בין בני הזוג שוללת את סמכותו של בימ"ש זה. טענה זו דינה להידחות: בשורה ארוכה של פס"ד שניתנו בערכאות השונות נקבע כי החלטת ביה"ד הרבני לענין הסמכות אינה יוצרת מעשה בי דין וכי השאלה אם סמכותו של בימ"ש אזרחי נשללת בשל כריכת ענין מסויים בתביעת גרושין תוכרע ע"י ביה"מ. בע"א 22/70 זעירא נ' זעירא, פ"ד כ"ד (1), 475, 476 קבע השופט לנדוי (ביחס למזונות אשה) כי: "...פסק דינו של בית הדין הגדול אינו יכול למנוע מבית המשפט המחוזי את הסמכות הנתונה לו על פי החוק, והמחייבת אותו לדון גם בתביעת המשיבה למזונותיה היא". ור' בענין זה גם ב"ש (חי') 570/81 אלתר נ' אלתר, פס"מ, תשמ"ב (ב) 211, 213: "בית הדין הרבני, בהחלטתו שיש לו סמכות ואפילו כשמדובר בסמכות ענינית ולא רק בסמכות מקומית, אין הוא יכול להפקיע סמכות מבימ"ש זה אם היא נתונה לו". וכך גם בתיק מ.א. 623/91, ביה"מ המחוזי באר שבע, ב"ש 93/92 רום נ' רום, פס"מ, תשנ"ב (2) 181, 188: "בכל הכבוד הראוי, החלטות בית הדין בכגון דא (סמכות הדיון - ח.ב.) אינן מחייבות את ביה"מ הזה. בתי המשפט האזרחיים ידונו ויפסקו על פי הדין המחייב אותם ועל פי פסקי הדין שפירשו וגם הורו את הדרך שיש לילך בה". בהלכה האמורה אין משום זלזול בערכאה אחרת או פגיעה בעקרון הכבוד ההדדי בין הערכאות. ענינה אך בכך כי ביה"מ האזרחי יבדוק את גדרי סמכותו בכליו ועל פי הלכותיו שלו. הבקשה לישוב סכסוך 9. כאמור אחד התנאים לרכישת סמכות יחודית ע"י ביה"ד הרבני לפי סע' 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, הוא שתביעת הגרושין הכורכת היתה הראשונה בזמן. בענייננו אין חולק כי לתביעת הגרושין שהגישה האשה לביה"ד הרבני - מחד, ולתביעה לפירוק שיתוף שהגיש המשיב לבימ"ש זה - מאידך, קדמה תובענה שענינה בקשה לישוב סכסוך שהוגשה ע"י האשה לביה"מ לעניני משפחה ביום 20/06/00. יש לברר איפוא מה השלכותיה של תובענה זו לענין הסמכות. תקנה 258 כ' לתקנות סה"ד האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת לאמור: "(א) בן זוג רשאי להגיש לבית המשפט בקשה ליישוב סכסוך עם בן זוגו ולהפניה ליחידת הסיוע. (ב) ... (ב1) הוגשה בקשה לישוב סכסוך, רשאי ביה"מ להפנות את בני הזוג ליחידת הסיוע כאמור בתק' 258 י"ט, או להפנותם, בהסכמתם, ליעוץ או לפשור. (ג) הגשת בקשה לישוב סכסוך תיחשב כהגשת תובענה נגד בן הזוג האחר בכל הענינים המפורטים בתקנה 258 ז (1)-(3), ובלבד שהענין נובע מהקשר שביניהם כבני זוג. (ד) ..." 10. ייאמר מיד כי הדעה השוללת התוקף המשפטי של התקנות האמורות (ר' שאווה "היחס בין סמכותו של ביה"מ לעניני משפחה לבין סמכותו של בית הדין הרבני", הפרקליט מ"ד (א), תשנ"ח, 44, 68-71), אינה מקובלת עלי. התקנות הנוגעות לבקשה לישוב סכסוך תואמות את הקונספציה שבבסיס חוק ביה"מ לעניני משפחה - שענינה במתן מענה הולם ורב היקפי לפתרון הסכסוך בין הצדדים והמגמה להביא הסכסוך נשוא התובענה ליישוב בדרכים אלטרנטיביות, שמוצאות ביטוי בהתייחסות גם לדרכי הדיון, לרבות לדרכי פתיחת הליך בביה"מ. 11. ואולם גם כך בענייננו לא היה בבקשה לישוב סכסוך שהגישה האשה כדי לגרוע מזכותה לפנות בתביעה לביה"ד הרבני - כפי שאמנם עשתה: על פי תק' 258 י"ט (ג) (המתייחסת גם לסמכותו הכללית של ביה"מ להפנות ליחידת הסיוע), משמפנה ביה"מ ענין ליחידת הסיוע "יעכב את ההליכים לתקופה של שלושים יום". לא זאת אלא שמתקין התקנות נתן דעתו לכך ש"אם סרב בן הזוג האחר להופיע בפני יחידת הסיוע... או פגה תקופת עיכוב ההליכים... יורה ביה"מ לבן הזוג שהגיש את הבקשה להגיש כתב תביעה כאמור בתקנה 258 ז', בתוך 30 יום". על פי תקנה 258כ"א (ב): הוגש לביה"מ כתב תביעה כאמור יראו אותו כאילו הוגש במועד הגשת הבקשה לישוב הסכסוך. לא הוגש כתב תביעה - תימחק הבקשה". הנה כי כן אף שמלכתחילה רואים בהגשת הבקשה לישוב סכסוך כהגשת תובענה כנגד בן הזוג, משתכללת הבקשה כדי תביעה כדין בכל אחד מהנושאים המנויים בתקנה 258 ז (1) עד (3) (שתביעה לפירוק שיתוף נכללת בה) רק משמתקיימים התנאים שנקבעו. 12. בענייננו אין חולק שחלף מועד עיכוב ההליכים (ואף תקופה נוספת של 30 יום שהתובעת היתה רשאית שתינתן לה לצורך הגשת תביעה פורמלית כאמור חלפה), וממילא רשאי היה כל אחד מהצדדים להגיש תביעה בכל ערכאה שימצא לנכון. ואף זאת - בענין המבקשת אמורים הדברים ביתר שאת - שכן הזכות להגיש תביעה לביה"מ תוך פרק הזמן שהוקצב כאמור ובתנאים לפיהם תיחשב כאילו הוגשה במועד הגשת הבקשה לישוב סכסוך, שמורה למגיש הבקשה בלבד. 13. בענייננו בחרה המבקשת שלא "לעשות שימוש" ב"יתרון" זה, וממילא גילתה דעתה כי ענינה בכך שההכרעה בענינים השנויים במחלוקת בין הצדדים, שהדיון בהם טרם החל בבימ"ש זה, יידונו בביה"ד הרבני, ובכך אין פסול. תביעת הגרושין בהתייחס למבחני הכריכה 14. גם הטענות שהועלו ע"י המשיב לענין זה דינן להידחות, שכן אין בפני ביה"מ טענה מוכחת על פגם בכנות תביעת הגרושין או פגם בכריכה או פגם בכנות הכריכה. אמנם בתביעת האשה לא נכרכו מזונות הילדים, ואולם אינני מקבלת הטענה כי יש לראות בכך חוסר כנות, שכן הלכה היא שמזונותיהם של הילדים יכולים להיתבע בתביעה עצמאית המוגשת בשמם ועבורם, כפי שאמנם נעשה. גם הטענה שהמבקשת לא יידעה את ביה"ד הרבני בענין הבקשה לישוב סכסוך שהוגשה לאו טענה היא, שכן אין בע"ד מחוייב להביא בפני הערכאה אליה הוא פונה קיום מו"מ או פרטיו משלא הגיעו הצדדים להסכם כלשהו. כך גם לענין הטענה שבתביעה לביה"ד לא פורט בהרחבה ענין הרכוש. בענין זה ר' ע"א 617/78, בן יחזקאל נ' בן יחזקאל, פ"ד ל"ג (1) 693, שם נדחתה טענה זו תוך שנקבע (בעמ' 696) כי "היעדר פירוט בתביעת הבעל, אין בו כדי לפגוע בסמכות בית הדין הרבני וענין זה יוכל לבוא על תיקונו במהלך הדיון שם". 15. העולה מכל האמור הוא כי המבקשת הגישה כדין תביעתה לביה"ד הרבני. אשר על כן אני מקבלת הבקשה ומורה על מחיקת התביעה לפירוק שיתוף שהגיש המשיב. המשיב ישלם הוצאות המבקשת בסך של 4,000 ₪, בצירוף מע"מ מהיום. סמכות ייחודיתפירוק שיתוףבית דין רבני