במספר פסקי דין שניתנו ע"י בית המשפט העליון ניכרה מגמה לפיה, כאשר מדובר באשה אשר עבדה שנים רבות והפסיקה או, באשה צעירה אשר היתה נשואה פרק זמן קצר בלבד ולא היו לבני הזוג ילדים, צומצם היקף חובתו של הבעל למינימום ההכרחי. להלן פסק דין בנושא צמצום מזונות לאישה שעבדה: פסק דין לפני תביעה למזונות שהגישו אשה ושני ילדיה הקטינים מבעלה ואביהם. התביעה הוגשה בבית המשפט המחוזי. שם נפסקו לתובעים,ביום 8.3.95, מזונות זמנים בסך של 3,000 ₪ לחודש,בתוספת תשלום המשכנתא על דירת הצדדים,בסך 2,180 ₪ לחודש, כחלק מהמדור והוצאות אחזקת הבית עפ"י קבלות, אבל לא יותר מ- 1,000 ₪ לחודש. בני הזוג נישאו כדמו"י ב- 3.9.87. שני הקטינים הם ילידי 1/90 ו- 4/92. קודם שמיעת ההוכחות עזב הנתבע את הארץ. בישיבת יום 22.11.99 הודיע ב"כ הנתבע לבית המשפט שמרשו נמצא בחו"ל ולא הגיע לדיון. עוד הוסיף ב"כ הנתבע שהוא איננו רואה מתי מרשו יבוא וכי "אין מנוס אלא לעסוק בנושא בהעדרו". פרשת הראיות א. בסיכומיו מבקש ב"כ התובעים לקבוע שמחמת אי התייצבותו של הנתבע לדיון ומחמת אי התייצבותו להחקר על תצהירו, אין תצהירו משמש כראיה. אכן, זו התוצאה. תצהירו של הנתבע שניתן כתצהיר בעדות ראשית, כתב הגנתו והרצאת פרטים, שצריך שיתמכו בתצהיר, ראויים שימחקו. בית המשפט יתעלם מהם. ב. קודם שעזב הנתבע את הארץ נחקרה התובעת על תצהירה. האם התובעת עובדת בחקירתה הנגדית העידה התובעת שאיננה עובדת. אך היא העידה שבעת הגשת התביעה אכן עבדה ומידי פעם עבדה באופן חלקי במקומות שונים. התובעת לא עבדה באופן מסודר ולא היתה לה הכנסה מסודרת. בעדותה היא אומרת: "המצב במשק קשה מאוד. אני לא מזכירה אני פקידה פשוטה. אין לי מה להציע חוץ מפקידה. בתקופה שעבדתי אצל פליקס עדיין יכולתי לעבוד כפקידה על מחשב. במשך הזמן תוכנות מתחלפות ואין לי מה להציע היום" (עמ' 5 בישיבת יום 22.4.98). בישיבת יום 22.11.99 נישאלה התובעת על אודות עבודתה כדלקמן: האם את עובדת היום במזכירות (= כמזכירה) של מנהל הדואר בהרצליה. העדה השיבה: לא. זו היתה עבודה זמנית "עבדתי מ- 0.7.99 עד 20.10.89". הוגש נ/1 התומך בעדות התובעת ומאשר את פיטוריה מהעבודה. מאז שפוטרה התובעת באוקטובר 1999, אין ראיה שהתובעת עובדת. באשר לתקופה עד 10/99 יש להתחשב בכך שהתובעת עבדה באופן חלקי והשתכרה, כעולה מעדותה, בממוצע כ- 1,500 לחודש. ב"כ הנתבע טען בסיכומיו (סעיפים 10 - 14 ואסמכתאותיו, שם) שמאחר והתובעת עבדה אין ראוי לשחררה מהצורך לעבוד ואין בעובדה שהיא איננה עובדת כדי לחייב את בעלה במזונותיה. לטענה דומה התייחסתי בפסק הדין בתמ"ש 03012/01, מיום 26.12.01, שם אמרתי: "עמדת הפסיקה (א) במספר פסקי דין שניתנו ע"י בית המשפט העליון לאחרונה ניכרה מגמה לפיה, כאשר מדובר באשה אשר עבדה שנים רבות והפסיקה (ע"א 6136/93 ביקל נ' ביקל לא פורסם; תקדין עליון 94 (2) , 414) (להלן - "פרשת ביקל") או, באשה צעירה אשר היתה נשואה פרק זמן קצר בלבד ולא היו לבני הזוג ילדים (ע"א 5930/93 פדן נ' פדן לא פורסם; תקדין עליון כרך (94 228) (להלן - "פרשת פדן") צומצם היקף חובתו של הנתבע למינימום ההכרחי. בפרשת ביקל תמה כב' הנשיא השופט שמגר על כך שהאשה אינה יוצאת לעבוד לפרנסתה. בפרשת ביקל היה מדובר ב"אשה שעבדה כל השנים" וש"כבר התנסתה בכך במשך שנים". "יש לצפות מהאשה שתצא לעבוד כפי שנהגה במשך שנים כדרכן של נשים צעירות בימינו". בפרשת פדן נאמר מפי כב' השופט שמגר: "כדברי בית המשפט המחוזי: "מקור החיוב במזונות האשה יונק מקשר הנישואין המתקיים הלכה למעשה, 'בהיות האשה עימו על שולחנו'. תנאי מהותי לחיוב במזונות האשה הוא ניהול חיי משפחה משותפים, וכשתנאי זה אינו מתקיים, מתערער החיוב. כלל זה אין לו דבר עם הלכות המרדות שעל פיהן עלולה האשה להפסיד את כל זכויותיה מנישואין (פד"ר חלק ו' עמ' לג, פיסקה 48) …"לאחרונה נקבע כי הנתבע יכול אף לכפותה לעשות כן ולומר : 'ואם לא יספיק לך השכר, אשלים לך את היתרה' (פד"ר י"ד, 212, בעמ' 219/218 וכן 234)". בפרשת איילון (ע"מ (ירושלים) 177/99, איילון נ' איילון, תק-מח 2000 (1), 1422) הסכים כב' השופט עזרא קמא כי "אין האשה יכולה לחדול מלעבוד ולהשתכר אך "למען תביעת המזונות" או כדי להכניס ידה ל"כיסו העמוק" של הבעל". (ב) הפסיקה הנוהגת ופסיקה חריגה בפרשת פלולי (ע"א 4316/96 פלולי נ' פלולי תק-על 98 (1) 49) אומר כב' השופט טירקל: "ההלכה שנפסקה בפרשת מזור, כפי שצוטטה לעיל, נותרה, איפוא, עומדת על מכונה, אם כי יתכנו מקרים שנסיבותיהם המיוחדות יצדיקו התייחסות שונה, כמו שהיה בפרשות ביקל ופדן". בענין מזור (ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח(3), 29) נפסק: "אין מאומה בדין המחייב את האשה לצאת לעבוד מחוץ לביתה… אפילו עבדה בעבר אך הפסיקה את עבודתה זכאית היא לקבל ממנו את מזונותיה במלואם". על כך אמר בית המשפט המחוזי בעניין איילון (עמ' 1423): "בעניין זה, אין נפקא מינה שהיתה לאשה סיבה אובייקטיבית, כגון מחלה - להפסיק את עבודתה - אם לאו, כפי שאכן נקבע בפרשת מזור הנ"ל. והוסיף בית המשפט ואמר: "הנה כי כן, בית המשפט קמא ביסס את החלטתו על דין וההלכה הפסוקה ולא ראה טעם או טעם מיוחד לסטות מן ההלכה, ואין למצוא בממצאיו ובמסקנות הנובעות מהם - כל פגם". אמור מעתה שעמוד התווך של הפסיקה עודנו פסק הדין בענין מזור, כאשר בנסיבות מסויימות, חריגות, סטתה הפסיקה מפסיקת מזור. הפסיקה החריגה לא שינתה, איפוא, את זרם הפסיקה המרכזי ולא מוטטה את עמוד התווך של הפסיקה". חיוב הנתבע בתשלום המשכנתא בהחלטה למזונות זמניים חוייב הנתבע בתשלום מלוא המשכנתא כחלק מהחיוב במדור. ב"כ הנתבע תומך יתדותיו בפסק הדין של הנשיא שמגר בענין שוקר (ע"א 24/94 יוסף שוקר נ' יעל שוקר, ע"א 864/94 - יוסף שוקר נ' יעל שוקר ו- 3 אח' תק-על94(4), 239: "חיוב בן זוג להמשיך ולשלם את התשלומים החודשיים כהחזר חוב המשכנתא הרובצת על דירתם המשותפת של בני הזוג, אינו עניין של מזונות". כאשר אחד מבני הזוג משלם את החזרי חוב המשכנתא בגין זו הרובצת על דירה בבעלות שני בני הזוג, הוא מגדיל את הונו (הקפיטל) של בן הזוג השני, בכך שהוא מגדיל מידי חודש בחודשו את חלקו "הנקי" של אותו בן זוג במחצית הדירה. מכאן, שנושא חיוב בתשלום המשכנתא הוא עניין הקשור בקניין וברכוש המשותף של בני הזוג, ואין לעניין זה ולא כלום לחובתו וחבותו של בעל אב (כאן - הנתבע) במזונות אשתו וילדיו. אכן, הנתבע הגיש בר"ע לבית המשפט העליון על החלטת המזונות הזמניים שחייבה אותו בתשלום המשכנתא (ע"א 1949/98). הבר"ע נידחתה. בית המשפט העליון לא מצא להתערב בהחלטת כב' השופטת אך השאיר את ההכרעה בשאלה לבית המשפט לאחר שתשמענה הראיות. הגיעה, איפוא, השעה להכריע בסוגיה, במקרה דנן. בסיכומיו, נמנע ב"כ התובעים מלהתייחס לענין המשכנתא. סברתי, שלאור פסיקת בית המשפט העליון בבר"ע, בענין המשכנתא, כאמור, יתייחס ב"כ התובעים בסיכומיו לענין המשכנתא ולו לשאלה המשפטית. גם לאחר שב"כ הנתבע התייחס בסיכומיו לשאלה המשפטית של המשכנתא לא ביקש ב"כ התובעים להגיב. אין מנוס אלא להגיע למסקנה שהתובעים זנחו בסיכומיהם את שאלת המשכנתא (אודותיה אין מחלוקת בתחום העובדות). גם לאור פסק הדין בענין שוקר, הנ"ל, לא אחייב, איפוא, את הנתבע בתשלום המשכנתא. אני ער לתוצאה שאי תשלום המשכנתא עלול לגרור מצב שהבנק יבקש לממש את המשכנתא תוך חיוב בני הזוג בריבית פיגורים גבוהה, אבל זו סוגיה רכושית שבין בני הזוג שאינני דן בה. צרכי התובעים התובעת פרטה את צרכי התובעים בתצהירה, בפרוט רב. התובעת נחקרה על תצהירה בענין צרכי התובעים וגירסתה לא הופרכה. עתה גרים התובעים בדירת הצדדים ויש להם מדור. מדור זה הוא על תנאי, במובן זה, שפיגור בתשלומי המשכנתא עלול להביא להליך של מימוש המשכנתא על ידי הבנק ולפגוע לכאורה במדורם של התובעים. לכאורה, דיה לצרה בשעתה. דהיינו אם ישתנו נסיבות, יהיו התובעים זכאים לפנות לבית המשפט לסעד של מדור. אילמלא נסיבותיו המיוחדות של הענין דנן, אכן, כך הייתי מכריע. אך בענין הנדון עזב הבעל את הארץ ונעלם. אם יבקשו התובעים להגיש תביעה למדור, עקב נקיטת הליכים של הבנק למימוש המשכנתא, לא יהיה להם את מי לתבוע. על כן, סבורני, שראוי לפסוק לתובעים מדור כבר עתה, אלא שחיוב הבעל במדור יכנס לתוקפו כאשר יפנה הבנק לערכאה שיפוטית (לרבות לישכת ההוצאה לפועל) למימוש המשכנתא. דירת הצדדים בה גרים התובעים היא בת 4 חדרים (ראה הרצאת פ רטים של התובעים) עלות השכירות לדירה בת 4 חדרים, בהרצליה, היא למצער ועל דרך הצמצום, סך של 550 $ לחודש. יכולתו של הנתבע א. כב' השופטת, בהחלטתה למזונות זמניים, ציינה כבר את אי מהימנות גירסתו של הנתבע בענין השתכרותו והכנסותיו. ב. כאשר דנתי בתביעות הרכושיות שבין בני הזוג (אשר נמחקו מחמת עזיבתו של הנתבע את הארץ) מיניתי רואה חשבון לבדיקת חלקו של הנתבע בחברות שונות. חוות הדעת של רואה החשבון אמורה היתה ליתן נתונים על אודות רכושו של הנתבע. הנתבע לא שיתף פעולה כדבעי עם רואה החשבון ולא מסר את הנתונים שראוי היה שימסור. בפני, איפוא, שלושה נתונים: (א) אי מהימנות גירסתו של הנתבע באשר לגובה השתכרותו. (ב) הימנעותו מלשתף פעולה באשר לרכושו. (ג) עזיבתו את הארץ והימנעותו מלהתייצב למשפט. נתון זה גורר התעלמות מתצהירו והאמור בו הן באשר להשתכרותו וליכולתו הכלכלית והן באשר להוצאותיו. ג. ב"כ הנתבע בסיכומיו מעמיד את הכנסתו של הנתבע בסך 8,000 ₪ נטו לחודש. לגירסת התובעת, הכנסת הבעל כפולה. המסמכים שצירפה התובעת מצביעים, אכן, על רמת חיים גבוהה של המשפחה. המורם מהמוטעם והמקובץ הוא שאני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך של 4,000 ₪ לחודש. כן ישלם הנתבע הוצאות אחזקת הבית: ארנונה, מים, חשמל, טלפון, גז, טלויזיה וכבלים, ועד בית, כנגד קבלות בסכום שלא יעלה על 2,000 ₪. לחיוב הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה כשבסיס החישוב הוא מדד חודש 3/98 שפורסם ב- 15.4.98. חישוב ההצמדה יעשה מידי 3 חודשים, ללא תשלום הפרשי הצמדה למפרע. עוד ישלם הנתבע למדור של התובעים סך של 550 $ לחודש, בהתאם לשער היציג של ה- $ ביום הקבוע לתשלומו, החל ביום בו יפנה הבנק לערכאה שיפוטית כלשהי (לרבות לישכת ההוצאה לפועל) למימוש המשכנתא הרובצת על דירת המגורים של בני הזוג. עד 10.12.99 (בסמוך לעזיבת הנתבע את הארץ) יעמוד בתוקפו פסק הדין למזונות זמניים. החל ביום 10.12.2000 יכנס לתוקפו פסק דין זה. תשלום שלא ישולם במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום הקבוע לתשלומו ועד לתשלומו בפועל. קיצבת הילדים המשולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי תשולם לידי האם, בנוסף לסכום המזונות. כן ישלם הנתבע הוצאות המשפט בתוספת 7,500 ₪ + מע"מ שכ"ט עו"ד. מזונות