להלן פסק דין בנושא אגרת הוצאה לפועל חוב משכנתא בפיגור: פסק דין הצגת השאלה שבמחלוקת מהו שיעור האגרה אותה על הזוכה לשלם לשם הוצאה לפועל של משכנתא או משכון על דירת מגורים בהתאם להוראת סעיף 81ב'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל" או "החוק")? זו השאלה העומדת בבסיסן של בקשות רשות הערעור לפניי. השאלה מתעוררת לנוכח "ההליך המדורג" אשר יצר הסעיף האמור, לפיו בשלב הראשון מוגשת בקשה למימוש משכנתא או משכון על דירת מגורים בגין "החוב שבפיגור" בלבד, ורק בשלב שני, בהתקיים תנאים מסוימים, ניתן לפעול לצורך מימוש המשכנתא או המשכון בגין "מלוא חוב ההלוואה". ראש ההוצאה לפועל, בשתי החלטות נפרדות בתיקים שונים, קבע כי על הזוכה, המבקש כאן, לשלם את הפרש האגרה בין האגרה ששולמה בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל שסכומה נקבע על פי גובה "החוב שבפיגור" בלבד, לבין האגרה המשתלמת עבור "מלוא חוב ההלוואה" (להלן: "תוספת האגרה"). בשל זהות השאלה הנדונה, החלטתי לאחד את הדיון בשתי הבקשות. רקע עובדתי 1. שתי הבקשות שלפניי תחילתן בהלוואה שנטלו המשיבים מהמבקש לצורך רכישת דירת מגורים (להלן: "הדירה"). לצורך הבטחת החזר ההלוואה, מישכנו המשיבים את זכויותיהם בדירה במשכון מדרגה ראשונה (להלן ולצורך הנוחות: "המשכנתא"). משפיגרו המשיבים בתשלום החזרי ההלוואה, הגיש המבקש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה למימוש המשכנתא, ובהתאם להוראות סעיף 81ב'1 לחוק הגיש את הבקשה על "החוב שבפיגור" בלבד ושילם אגרה על פי גובה "החוב שבפיגור". המשיבים לא פרעו את "החוב שבפיגור" בתנאים המפורטים בסעיף 81ב'1 לחוק, ולמבקש קמה הזכות לפתוח בהליכים לביצוע המשכנתא על מנת לפרוע את "מלוא חוב ההלוואה". לצורך מימוש זכותו לפירעון מלוא חוב ההלוואה, הגיש המבקש בקשה למינוי בא-כוחו ככונס נכסים על הדירה לצורך מכירתה. 2. בשני תיקי ההוצאה לפועל נשוא הבקשות שלפניי הורה ראש ההוצאה לפועל למבקש להגדיל את קרן החוב בתיק ההוצאה לפועל על פי גובה "מלוא חוב ההלוואה", ובמקביל לשלם את "תוספת האגרה". סוגית הצורך בתשלום "תוספת האגרה" מתעוררת בתיקים רבים בלשכת ההוצאה לפועל, והיא בעלת השלכה תקציבית ניכרת. בשל כך, החליט ראש ההוצאה לפועל (בתיק נשוא בר"ע 2166/06) לקיים דיון בסוגיה, לאחר קבלת עמדות הצדדים, הבנקים למשכנתאות והמדינה. ראש ההוצאה לפועל נתן החלטה מפורטת ומנומקת כדבעי, בגידרה, כאמור, דחה את טענות הבנקים למשכנתאות וקיבל את עמדת המדינה, כי על המבקש לשלם את "תוספת האגרה" (להלן: "ההחלטה"). החלטה זו מבקש המבקש להעביר תחת שבט ביקורתה של ערכאת הערעור. החלטת ראש ההוצאה לפועל 3. השאלה הראשונה אותה בחן ראש ההוצאה לפועל היא - האם חלה על המבקש חובה לעדכן את תיק ההוצאה לפועל ל"מלוא חוב ההלוואה" כאשר הוא מבקש להיפרע חוב זה מהמשכנתא? ראש ההוצאה לפועל בחן את לשון סעיף 81ב'1 לחוק והשיב על שאלה זו בחיוב. בשעה שמוגשת בקשה למינוי כונס נכסים על זכויות החייב בדירת המגורים, נקודת המוצא היא, כי מבוקש להיפרע מתמורת מכר הדירה בגין מלוא סכום ההלוואה. לפיכך הורה, כי על המבקש להגיש תחילה את הבקשה לביצוע המשכנתא לביצוע בגין "החוב שבפיגור" ולציין בבקשתו מהו "מלוא חוב ההלוואה", כפי שנקבע בחוק, ובהמשך חייב הוא לעדכן את גובה החוב בתיק ההוצאה ל"מלוא חוב ההלוואה", על פי הסכום שצויין בעת פתיחת התיק. השאלה השניה אותה בחן ראש ההוצאה לפועל היא - האם על המבקש לשלם את הפרשי האגרה בגין עדכון תיק ההוצאה לפועל, היינו, האם עליו לשלם את "תוספת האגרה"? ראש ההוצאה לפועל בדק ומצא כי סעיף 81ב'1 לחוק קובע הליך דו-שלבי להגשת בקשה לביצוע משכנתא: תחילה מוגשת הבקשה בגין "החוב שבפיגור" בלבד, תוך שהזוכה מציין בבקשה את הסכום המהווה את "מלוא חוב ההלוואה" ולאחר מכן, אם החייב לא פורע את "החוב שבפיגור" בתוך תשעים ימים מיום מינוי כונס הנכסים, או את מחצית "החוב שבפיגור" בתנאים הקבועים בחוק, זכאי הזוכה לפרוע את "מלוא חוב ההלוואה". ראש ההוצאה לפועל בחן את לשון הוראות הדין הרלבנטיות: הראשונה, סעיף 81ב'1(ב)(1) לחוק ההוצאה לפועל, אשר נוקט לשון "תחילה" ("הבקשה תוגש תחילה לביצוע החוב שבפיגור..."), ולאחר "תחילה" שורת ההיגיון מחייבת כי יבוא דבר מה אחר - המשך, סוף - שהוא פירעון חוב ההלוואה במלואה מהתמורה שתתקבל בעד מכר הדירה; השניה, סעיף 9 לחוק ההוצאה לפועל, המטיל חובה על זוכה לשלם אגרה בעד כל הליך טרם נקיטתו; והאחרונה, פריט (א)(1) לתוספת לתקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות), התשכ"ח-1968 (להלן: "תקנות האגרות"), הקובע כי האגרה בעד בקשה לביצוע חיוב שדינו כפסק דין שסכומו קצוב הינה "1% מהשווי בעת הגשת הבקשה (ולא פחות מ-75 ₪)". קריאתם של הוראות אלו יחדיו הביאה את ראש ההוצאה לפועל למסקנה, כי על המבקש לשאת בתשלום "תוספת האגרה", לאחר עדכון תיק ההוצאה לפועל למלוא חוב ההלוואה. בהתאם נקבע, כי המועד בו על המבקש לפרוע את "תוספת האגרה", הוא בחלוף תשעים יום מיום מינוי כונס הנכסים. לבסוף קבע ראש ההוצאה לפועל, כי בהעדר קביעה מפורשת בדין, אין מקום לפטור את המבקש מתשלום "תוספת האגרה", ומכל מקום ספק אם קיים צידוק ענייני למתן פטור כאמור. למסקנה כי חובה על המבקש לשלם את תוספת האגרה הגיע ראש ההוצאה לפועל על יסוד בחינת לשון החוק, כמפורט לעיל, אך למעלה מן הצורך הוסיף, כי גם לאור תכלית החקיקה שביסוד סעיף 81ב'1 לחוק - המסקנה תהא זהה. כיצד? ראש ההוצאה לפועל פנה להיסטוריה החקיקתית של הסעיף האמור ולדברי הכנסת אשר הוצגו במסגרת הצעת חוק הגנה על נוטלי הלוואות לדיור, התשס"ב-2002, מהם למד, כי מטרת החוק היתה להקל על חייבים בעיקר בסוגיית שכר-הטרחה הנגבה בגין הוצאה לפועל של משכנתא על דירת מגורים, באופן שלא יבוא על חשבון אוצר המדינה, אלא על חשבונם של עורכי הדין המשמשים כונסי נכסים. עוד קבע ראש ההוצאה לפועל, כי אין מקום להבחנה, לעניין ההקלה בתשלום האגרה, בין חייב שדירתו נמכרת במסגרת הוצאה לפועל לבין כל חייב או זוכה אחר שמסתייעים במערכת ההוצאה לפועל. עוד נקבע, כי לשון החוק שוללת את פרשנות המבקש, לפיה החבות באגרה נגזרת מחוב הפיגורים בלבד, משום שהוא ה"מתנע המחולל" את ההליך בהוצאה לפועל. ראש ההוצאה לפועל אף דחה את ניסיונו של המבקש לגזור גזירה שווה בין המקרה שלפנינו לבין מקרה בו בעל משכנתא מדרגה שניה יזכה להיפרע את חובו מיתרת תמורת מכר הנכס הממושכן מבלי שיידרש לשלם אגרה כלשהי, בנימוק כי במקרה שלפנינו, בניגוד למקרה האחרון, ישנה הוראת דין מפורשת לעניין חובת תשלום תוספת אגרה. עיקרי טענות הצדדים 4. לטענת ב"כ המבקש, עו"ד חזי חכם, חיובו של המבקש בתשלום "תוספת האגרה" סותר את תכליתו של סעיף 81ב'1 לחוק ההוצאה לפועל, להקל עם חייבים שנטלו משכנתא לצורך רכישת דירת מגורים, באמצעות הקלה בעלויות מימושה של המשכנתא במסגרת הליכי הוצאה לפועל, ומנוגד למידת הצדק. עוד נטען, כי תקנות האגרות קובעות רשימה סגורה וממצה של מקרים בהם קיימת חובת תשלום אגרה ואין בה כל איזכור לחובת תשלום "תוספת האגרה". לפיכך, בהעדר הוראת חוק מפורשת על חיוב ב"תוספת האגרה" אין מקום לחייב את המבקש בתשלומה. לתמיכה בטענותיו הפנה ב"כ המבקש לבר"ע (מחוזי - חי') 1856/04 עו"ד חכם, כונס הנכסים נ' ברוקס (לא פורסם, ניתן ביום 1.12.2004, להלן: "עניין ברוקס"), בו נפסק כי הוראת סעיף 81ב'1(ב)(5) לחוק, מורה על העברת מלוא יתרת התמורה המתקבלת ממכירת הדירה לזוכה, ללא ניכוי "תוספת אגרה". ב"כ המבקש הוסיף וטען, כי תשלום האגרה מתבצע בעת הגשת בקשת הביצוע על "החוב שבפיגור", וכיוון שהליך מכירת הנכס לצורך פירעון מלוא חוב ההלוואה הינו חלק אינטגראלי ובלתי נפרד מבקשת הביצוע, ואינו הליך נפרד, אין מקום בחיוב ב"תוספת האגרה". ב"כ המבקש הפנה להוראות סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, אשר קובעות את סדרי חלוקת התמורה מפדיון הנכס בין כלל נושיו של החייב, ובלעדיהן לא ניתן היה לפרוע חובות שאינם נובעים מנקיטת הליכי הוצאה לפועל. ב"כ המבקש ביקש לגזור גזירה שווה, כשם שלמשל, בעל משכנתא מדרגה שניה הרובצת על הנכס זכאי לקבל את יתרת כספי הפדיון ממכירת הנכס מבלי שיהא עליו לפתוח תיק הוצאה לפועל נפרד ולשלם בגינו אגרה, כך זכאי אף המבקש לפירעון מלוא החוב המובטח במשכנתא מתוך כספי הפדיון, מבלי שיידרש להגדיל את קרן החוב ומבלי שיידרש לשלם את "תוספת האגרה". 5. המדינה, באמצעות עו"ד כוכבית נצח-דולב, מתנגדת לקבלת הבקשות, ותומכת בהחלטת ראש ההוצאה לפועל. לשיטתה, שילובו של סעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל עם תקנות האגרה מעלה, כי יש לשלם אגרה בהליך הוצאה לפועל של משכנתא על דירת מגורים בשיעור 1% מהסכום אותו מבקשים לגבות בתיק ההוצאה לפועל. לפיכך ברי, כי עם הגדלת קרן החוב מ"החוב שבפיגור" ל"מלוא חוב ההלוואה" גדלה האגרה אותה יש לשלם, ועל המבקש להוסיף את "תוספת האגרה" בהתאם. לטענתה, דין זהה חל לגבי ביצועו של פסק דין בהוצאה לפועל, ואף בתביעות בבתי המשפט האזרחיים, כך שעם הגדלת סכום התביעה, על התובע להשלים את האגרה בעד הסכום המוגדל. עוד נטען, כי למעשה, בקשתו של המבקש שלא לשלם את "תוספת האגרה" מהווה בקשה לפטור מתשלום אגרה, ומכיוון שהמבקש אינו עומד בקריטריונים לפטור מאגרה - אין מקום לבקשתו. כן נטען, כי מתן פטור עלולה ליצור הפליה פסולה ואסורה בין זוכים שונים על פי חוק ההוצאה לפועל, ומתן עדיפות ויתרון לבנקים אשר מבקשים לממש משכנתא. ב"כ המדינה הוסיפה, כי מטרת התיקון והוספת סעיף 81ב'1 לחוק ההוצאה לפועל היתה הקלה על חייבים אשר נטלו הלוואות משועבדות במשכנתא לצורך רכישת דירת מגורים, ואין מטרתו להעניק פטור למי מהצדדים מתשלום אגרה. חיזוק לדבריה מצאה ב"כ המדינה בהגדרת המונח "מלוא חוב ההלוואה" בסעיף 81ב'1 לחוק - "סכום ההלוואה שלהבטחת פירעונה נרשמה המשכנתה לרבות סכומים שנוספו לחוב בשל אגרות..." (ההדגשה שלי - א.פ.), והאגרות שנוספו אלו הן אגרות ההוצאה לפועל הנגזרות מגובה החוב כפי שהוגדל. חיזוק נוסף נמצא לטענתה בדברי הכנסת להצעת החוק, שם הודגש כי התיקון נעשה "בלי לקחת גרוש מקופת המדינה". ב"כ המדינה מוסיפה וטוענת, כי טענת המבקש כאילו טובתו של החייב היא העומדת לנגד עיניו אינה טענה אמיתית וכנה והיא נטענת בחוסר תום לב, שכן למעשה המבקש שם את טובתו לנגד עיניו. זאת משום שבמקרים רבים המבקש חושש כי מימוש המשכנתא לא יכסה את מלוא חוב ההלוואה וההוצאות הנלוות אליו ואז יפחת הסכום שהמבקש יקבל לאור הוראת סעיף 75 לחוק ההוצאה לפועל, לפיה "כספים ששולמו על חשבון החוב עקב הליכים לפי חוק זה, ייזקפו תחילה לחשבון האגרות וההוצאות לפי סעיף 9, ולאחר מכן לחשבון החוב הפסוק לפי הסדר הבא: הוצאות, ריבית, וקרן כולל הפרשי הצמדה". אשר לפסק הדין בעניין ברוקס הנ"ל, טוענת המדינה כי כלל לא היתה צד להליך שם, ועמדתה לא נשמעה. מאידך, קיימות החלטות רבות אחרות שניתנו בלשכות ההוצאה לפועל, אשר מאמצות את עמדתה, כפי שהוצגה לעיל. 6. המשיבים לא הגישו תגובתם לבקשות ולא התייצבו לדיון שנקבע. דיון 7. על יסוד האמור בתקנה 120(א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, ולאחר שעיינתי בבקשות ובתגובות ונתתי דעתי לטענות הצדדים החלטתי לדון בבקשות כבערעור ונחה דעתי כי דין הערעור להידחות. החלטתו של ראש ההוצאה לפועל סבירה, מנומקת ומפורטת, ואין מקום להתערב בה. נימוקיו של ראש ההוצאה לפועל מעוגנים בפרשנות לשונית ותכליתית של הוראות הדין הרלבנטיות, והם מקובלים עליי. אוסיף, כי לפני מספר חודשים נזדמנה לפני בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו, שאלה זהה לשאלה הניצבת לפנינו (בר"ע 2367/05, 3028/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' רביד, תק-מח 2006(2) 8582 (2006)). יצויין, כי ב"כ המבקש כאן, עו"ד חזי חכם, היה גם בא-כוחו של אחד מן המבקשים שם, כך שטיעוניו בשני המקרים היו זהים. בפסק דין מפורט ומנומק, ניתחה חברתי, כב' השופטת י' שטופמן, את הוראות הדין הרלבנטיות: סעיף 9 לחוק ההוצאה לפועל, תקנה 2 לתקנות האגרות ופריט (א)(1) לתוספת לתקנות האגרות. לדידה, הפרשנות הנכונה שיש להעניק למונח "1% מהשווי בעת הגשת הבקשה", הננקט בפריט (א)(1) האמור, הן מבחינה לשונית והן על פי תכליתו של סעיף 81ב'1(ב) לחוק ההוצאה לפועל, הינה כי השווי בעת הגשת הבקשה הינו שווי "החוב המהותי", שהוא "מלוא חוב ההלוואה" ולא רק "החוב שבפיגור". אין לי אלא להצטרף גם להנמקתה של חברתי, ואולם אבקש להוסיף דברים אלו. 8. ראשית, אשר להיסטוריה החקיקתית של סעיף 81ב'1 לחוק ההוצאה לפועל. מדברי ההסבר להצעת חוק הגנה על נוטלי משכנתה לדיור (תיקוני חקיקה), התשס"ב-2002 (הצ"ח 3092, עמ' 364), במסגרתה נוסף סעיף 81ב'1 האמור, ניתן ללמוד על מטרתו ותכליתו של התיקון: "מטרת הצעת החוק היא לקבוע הסדרים שיקלו על אלפי משפחות ששעבדו את עצמן להלוואות כדי לרכוש דירות מגורים ונקלעו לקשיים עקב המצב הכלכלי הקשה במדינה. ההסדרים המוצעים לוקחים בחשבון גם את זכויות הנושים: ברור שמי שנטל על עצמו התחייבות כספית צריך לקיימה. אלא שהיום, מנגנון הגביה הוא קיצוני ומביא להסתבכות נוספת של החייבים, שאין הם יכולים להשתחרר ממנה, במקום לסייע להם לצאת מן הסבך ולקיים את התחייבויותיהם בכבוד. לפי מנגנון הגביה הקיים היום, די בפיגור בתשלום של אלפי שקלים בודדים כדי שניתן יהיה להעמיד את כל ההלוואה (בסכום של מאות אלפי שקלים) לפירעון מיידי. גם סכומי האגרה ושכר טרחת עורך הדין נגזרים מהסכום הכולל של ההלוואה ולא מהסכום שבפיגור ובמקרים רבים עולים על הסכום שבפיגור...". עובר להוספתו של סעיף 81ב'1 לחוק ההוצאה לפועל, כל פיגור בתשלום ההחזר החודשי של המשכנתא היווה הפרה של הסכם ההלוואה והקים לבנקים למשכנתאות את הזכות לפתוח בהליכי מימוש המשכנתא בגין מלוא סכום החוב של ההלוואה המובטחת במשכנתא. עם פתיחת תיק הוצאה לפועל, דהיינו הגשת בקשה למימוש המשכנתא במלואה, נוספו לקרן חוב ההלוואה הוצאות רבות, כגון: אגרת פתיחת תיק ההוצאה לפועל, שסכומה נגזר באחוזים ממלוא חוב ההלוואה; ושכר-טרחת עורך הדין שנתמנה ככונס נכסים על הנכס הממושכן שהיה, במקרים רבים, שכר מופקע, וגם הוא נגזר באחוזים ממלוא חוב ההלוואה. נוצר מצב בו חייב שפיגר באופן זמני בתשלום החזרי המשכנתא מצא עצמו מפונה מביתו, בעוד חובו תפח למימדים עצומים. מטרת התיקון היתה להקל על חייבים אשר נקלעו לקושי כלכלי זמני, באמצעות יצירת הליך מדורג להוצאת המשכנתא אל הפועל. מדברי הכנסת, אשר הוצגו, בין היתר, על ידי חבר הכנסת אופיר (פינס) פז, יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט דאז (ד"כ י"ב, 2487 (התשס"ב)), ניתן ללמוד כי יישום מטרתו של התיקון נעשה בשלושה עניינים: א. קביעת תקרה לריבית הפיגורים שניתן לגבות מהחייב; ב. הסדרת גובה שכר-טרחה לעורכי דין וכונסי נכסים בתקנות (ראה תקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים, התשס"ב-2002)); ג. הקשחת הפרוצדורה למימוש המשכנתא על דירת המגורים. בעניין האחרון ניתן לציין הקלות רבות שחוקקו לטובת חייבים, כגון: קביעת "מירווח נשימה" לחייב, כך שבקשת המימוש תוגש רק לאחר פיגור העולה על שישה חודשים (סעיף 81ב'1(א) לחוק); קביעת הליך מדורג, דו-שלבי, כך שתחילה ייפתח תיק ההוצאה לפועל על החוב שבפיגור בלבד (סעיף 81ב'1(ב)(1) לחוק); האפשרות הניתנת לחייב להודיע על רצונו למכור את הנכס במכירה עצמית (סעיף 81ב'1(ב)(3) לחוק); האפשרות הניתנת לחייב לפרוע את החוב שבפיגור והתוספות, כמשמעותן בחוק, בתוך 90 ימים מיום מינוי כונס הנכסים וכן האפשרות לפרוע רק את מחציתו של החוב שבפיגור והתוספות ולהבטיח להנחת דעתו של ראש ההוצאה לפועל את תשלום היתרה לאחר שישה חודשים נוספים (סעיף 81ב'1(ב)(4) לחוק). עוד ניתן ללמוד מדברי ההסבר, כי המחוקק לא התכוון לפגוע בקופת אוצר המדינה, וכפי שציטט ראש ההוצאה לפועל מדבריו של חבר הכנסת פז בדברי הכנסת: "אנחנו מחוקקים עכשיו את אחד החוקים החברתיים החשובים ביותר שהכנסת חוקקה בתקופה הזאת, בלי לקחת גרוש מקופת המדינה", וכן "...פה התמודדנו עם נושאים הומניים וחברתיים מהמדרגה הראשונה, ולפי דעתי פתרנו ללא מעט אנשים בעיות שהיו מחריבות את חייהם, אני לא מגזים, בלי לקחת גרוש מהמדינה" (ד"כ, שם, ההדגשות שלי - א.פ.). במילים אחרות: גם מדברי הכנסת, מהם ניתן ללמוד על כוונתו של המחוקק ועל רוחו של החוק, לא ניתן ללמוד כי המחוקק ביקש לוותר על תשלום "תוספת האגרה". למעשה, בנושא האגרה ביקש המחוקק להקל עם חייבים, רק במידה מוגבלת. ההתייחסות היחידה המפורשת בדברי הכנסת לעניין אגרת ההוצאה לפועל, מכוונת לכך שעצם קביעתו של הליך מדורג מפחית את סכום האגרה, שכן בשל ההליך המדורג סכום האגרה בפתיחת התיק נקבע בהתאם לגובה "החוב שבפיגור" בלבד, בעוד שעובר לתיקון שולמה אגרה לפי גובה חוב ההלוואה במלואו, אף אם דובר בחוב פיגורים נמוך. תשלום אגרה מופחתת בעת פתיחת התיק מקלה באופן משמעותי עם החייב, כך שאם יפרע את "החוב שבפיגור" והתוספות, לא ייאלץ לשאת בנטל תשלום האגרה בגין מלוא חוב ההלוואה. מטעם זה אין לקבל את הטענה כי הליך מכירת הנכס לצורך פירעון מלוא חוב ההלוואה הינו הליך אינטגראלי ובלתי נפרד מבקשת הביצוע ולפיכך אין מקום בחיוב המבקש ב"תוספת האגרה". ההליך המדורג נקבע על מנת להקל עם החייבים. עם זאת, על מנת למנוע הצורך בפתיחת תיק הוצאה לפועל נוסף לצורך גביית מלוא חוב ההלוואה, קבע המחוקק כי עם התקיימות התנאים הקבועים לכך "זכאי הזוכה לפרוע את מלוא חוב ההלוואה מהתמורה שתתקבל בעד מכירת דירת המגורים" (סעיף 81ב'1(ב)(5) לחוק), מבלי לפתוח תיק הוצאה לפועל נוסף, אך אין בכך כדי ללמד על כוונתו של המחוקק לפטור את המבקש מתשלום "תוספת האגרה" עם הגדלת קרן החוב בתיק. 9. שנית, כפי שציין, בצדק, ראש ההוצאה לפועל, ההנחה שחייב שדירת מגוריו נמכרת בהוצאה לפועל זכאי לסיוע מקופת המדינה בעוד חייב אחר המסתייע במערכת ההוצאה לפועל אינו זכאי לסיוע דומה, אינה נקייה מספקות. לא זו אלא אף זו. סעיף 81ב'1(ג) לחוק ההוצאה לפועל, קובע חריגים ל"הליך המדורג", לפיהם ניתן יהיה להגיש בקשה לביצוע מיידי של משכנתא על מלוא חוב ההלוואה, במקרים הבאים: "(1) ראש ההוצאה לפועל שוכנע על יסוד ראיות שהובאו לפניו, באחד מאלה: (א) החייב עזב או עומד לעזוב את הארץ לתקופה ממושכת בלי לפרוע את חובו; לענין זה, חזקה שהחייב עזב את הארץ לתקופה ממושכת אם יצא מהארץ לתקופה העולה על שלושה חודשים ולא פרע את התשלומים המגיעים ממנו; (ב) החייב הונה או בכוונתו להונות את נושיו; (ג) בבעלות החייב או בבעלות משותפת של החייב ושל בן משפחתו הגר עמו דירה אחרת היכולה לשמש למגורים; (2) מונה כונס נכסים לדירת המגורים או ניתן צו כינוס של כלל נכסי החייב, בהליך אחר, לפי כל דין; (3) אם נקבע בהסכם ההלוואה המובטח במשכנתה כי החוב ייפרע בתשלומים- סכום התשלומים שטרם נפרעו בתוספת ריבית הפיגורים עולה על 10% מיתרת מלוא חוב ההלוואה". לשיטתי, אין כל טעם או נימוק מוצדק להבחנה - ואולי יש לומר לאפליה - בין חייב, אשר לא ניצל את "ההזדמנות הנוספת" שניתנה לו באמצעות ההקלות שנמנו לעיל לתשלום חוב הפיגורים, והבנק ביקש לפרוע את מלוא חוב ההלוואה שנטל, לבין חייב אשר לא עמד בקריטריונים לקבלת "ההזדמנות הנוספת" ותיק ההוצאה לפועל נגדו נפתח לכתחילה בגין מלוא חוב ההלוואה. גם מטעם זה סבורני, כי אין לקבל את הערעור. 10. שלישית, יתכן כי יש ממש בטענה, לפיה המבקש שם לנגד עיניו לא רק את טובתו של החייב אלא גם את טובתו שלו עצמו. אכן, ישנם מקרים בהם לאחר מימושה של דירת המגורים מתברר כי התמורה שנתקבלה מן המימוש אינה מספקת כדי סילוק מלוא חוב ההלוואה. סעיף 75 לחוק ההוצאה לפועל מקנה לאגרות ולהוצאות בהוצאה לפועל קדימות על פני החוב הפסוק (ובענייננו - משכנתא דינה כדין חוב פסוק לפי סעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל). לפיכך, ככל שאגרת ההוצאה לפועל גדלה - כך קטן הסכום שייזקף לטובת המבקש וייתכן שגם משום כך מתנגד המבקש לדרישה לתשלום "תוספת האגרה". יצויין, כי זה היה מצב הדברים בעניין ברוקס הנ"ל, משום שהתברר שהתמורה מכירת הדירה נמוכה ממלוא חוב ההלוואה. כונס הנכסים שם ביקש הוראות לעניין אופן חלוקת הכספים שהתקבלו מן המכירה, כך שיתרת התמורה לאחר ניכוי ההוצאות תועבר לבנק-הזוכה. ראש ההוצאה לפועל הורה לכונס שלא להעביר לבנק-הזוכה את מלוא יתרת התמורה שהתקבלה ממכירת הדירה. כב' השופט ע' גרשון הפך את החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בנימוק המתבסס על לשון סעיף 81ב'1(ב)(5) לחוק ההוצאה לפועל לפיו אם לא נפרעו החוב שבפיגור והתוספות "זכאי הזוכה לפרוע את מלוא חוב ההלוואה מהתמורה שתתקבל בעד מכירת דירת המגורים", מבלי שנאמר דבר על ניכוי "תוספת האגרה". כן ציין כב' השופט גרשון, כי "ראש ההוצאה לפועל התעלם מכך שהמחוקק הוא זה שביקש לחסוך את האגרה מן החייב". בכל הכבוד הראוי, אין בידי להסכים לנימוקיו של כב' השופט גרשון ואף לא לתוצאה אליה הגיע. כפי שפורט ונומק לעיל, אינני סבור כי זו התוצאה לה כיוון המחוקק. סוף דבר 11. המסקנה מן האמור לעיל היא, כי צדק ראש ההוצאה לפועל בקובעו, כי על המבקש לעדכן את תיק ההוצאה לפועל במלוא חוב ההלוואה כפי שיעורו במועד פתיחת התיק, ולשלם את הפרשי אגרת ההוצאה לפועל, בשיעור אחוז אחד מההפרש שבין מלוא חוב ההלוואה לבין החוב שבפיגור במועד פתיחת התיק, וזאת מיד בחלוף תשעים ימים מיום מינוי כונס הנכסים. לפיכך, החלטתי לדחות את הערעורים. 12. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.משכנתאמקרקעיןחובאגרההוצאה לפועל