דחיית תביעה בהעדר עילה בגין סיכויים נמוכים

בית המשפט ציין כי הלכה פסוקה היא שדחיית תביעה על הסף בהעדר עילה היא אמצעי חמור שיש להפעילו בזהירות רבה ורק במקרים שבהם ברור שבשום אופן אין התובע זכאי, על יסוד הטענות שבתביעה, לקבל את הסעד שהוא מבקש. העובדה שהעילה חלשה וסיכוייה קלושים, אינה מצדיקה את דחיית התביעה. כאשר קיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, לא תידחה התביעה על הסף. להלן פסק דין בנושא דחיית תביעה בגין סיכויים נמוכים: פסק-דין 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' סג"נ השופטת ד' גנות) מיום 29.5.05 בת"א 8388/04 שדחה על הסף את תביעת המערערים, בהעדר עילה. 2. הרקע: (א) המערערים היו בעלי 2/3 מהזכויות במקרקעין הידועים כחלקות 339 ו-342 בגוש 6371 (להלן: - "המקרקעין"). הם התקשרו ביום 24.12.01 בחוזה למכירת חלק מזכויותיהם (להלן: - "חוזה המכר") לחברות בנייני ג. זיתוני בע"מ ומשה ויגאל גינדי נכסים ובניין 99 בע"מ (להלן: - "החברות" או "הקונים"). לפי חוזה המכר (סעיף 6.2.3) היה על הקונים לשלם מחצית מתמורת הרכישה לידי המערערים לא יאוחר משישה חודשים ממועד החתימה על ההסכם, קרי עד ליום 24.6.02. (ב) ביום 12.2.02 דווחו המערערים לרשויות המס על חוזה המכר בצירוף שומה עצמית ושילמו את סכום המס המגיע מהם על-פיה. (ג) ביום 19.6.02 הנפיק המשיב למערערים את 12 האישורים הנדרשים לרישום המכר בלשכת רישום המקרקעין, אך בשל טעות שאירעה אצל המשיב ברישום חלקיהם היחסיים של יחידי המערערים במימכר, הוחזרו האישורים למשיב לתיקון הטעות. התיקון נעשה למחרת היום. (ד) ביום 20.6.02 נמסרו לב"כ המערערים רק 11 אישורים מתוך 12 האישורים הנדרשים; זאת מאחר שבמהלך הנפקת האישורים, נדרש אחד התיקים לביקורת פנימית של המשיב. (ה) ב"כ המערערים פנה פעם אחר פעם למשיב ואנשיו במכתבים שהבהירו את הדחיפות בקבלת האישור היחיד שהופנה לביקורת פנימית, ואת הנזק שעלול להיגרם למערערים אם לא יציגו את אישורי המיסים במועד, שכן, המערערים היו זכאים לקבל את מלוא התמורה רק כנגד המצאת כל 12 האישורים. (ו) ביום 27.6.02 נמסרו כל האישורים לידי המערערים, אלא שמאחר שב-24.6.02 חלה ירידה בשער הדולר, ומפני שהתמורה הייתה אמורה להשתלם על-פי שער הדולר ביום התשלום, הפסידו המערערים כסף רב. (ז) המערערים הגישו תביעה נגד המשיב שבה טענו שהדרך שבה ניהל המשיב את הליך הביקורת גרמה להם נזקים כספיים ותבעו סכום של 625,830 ₪. (ח) המשיב הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה שכתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה כלפיו (להלן:- "הבקשה"). המערערים הגישו תגובה לבקשה והמשיב הגיש תשובה לתגובה. בפסק-הדין קיבל בית המשפט את הבקשה ודחה התביעה על הסף. מכאן הערעור. 3. פסק דינו של בית משפט קמא (א) בית משפט קמא קבע שסביר להניח שבמועד עריכת חוזה המכר ידעו המערערים, או שהיה עליהם לדעת, שהמשיב רשאי להמציא את האישורים לכל המאוחר ביום 12.8.02, ומשקבעו מועד לתשלום התמורה המותנה בהמצאת האישורים שהוא קצר מהמועד האחרון הקבוע בחוק לאישור השומה (24.6.02), אין להם להלין אלא על עצמם. (ב) בית משפט קמא קבע שהמערערים מעגנים את תביעתם בטעות הרישומית שנעשתה באישורים, שנמסרו לידיהם והם נאלצו להחזירם לצורך תיקון הטעות. ואולם, אם לא היו נמסרים האישורים השגויים כלל, הרי שלא הייתה למערערים עילת תביעה נגד המשיב בגין אי המצאת האישורים, שהרי המועד החוקי להמצאתם טרם חלף והמשיב לא כפוף ללוח הזמנים החוזי. (ג) בית משפט קמא הציג את השאלה: אם המועד הראשון שבו נמסרו השומות הסופיות למערערים - הוא המועד הקובע מבחינת "סופיות השומה", והשיב שאם ניתן לתקן את השומה בתוך 4 שנים, לנוכח סעיף 85 לחוק, בין אם מדובר בטעות עובדתית ובין אם מדובר בטעות משפטית, הרי מקל וחומר שאפשר לתקן רישום שגוי על גבי טופס השומה עצמה, במיוחד כאשר התיקון נדרש רק לצורך רישום הזכויות אצל רשם המקרקעין, ואין לו משמעות לגבי השומה עצמה. לענייננו קבע בית המשפט שאין כל ספק שהשומה הסופית והאישורים לרישום נמסרו למערערים לפני תום התקופה החוקית ושהמשיב פעל במרץ ובחריצות. (ד) באשר לביקורת הפנימית קבע בית משפט קמא שהמשיב עשה את המוטל עליו על פי חוק, כאשר ערך ביקורת פנימית במקרה דנן בתוך התקופה הנקובה בחוק, ואין מקום לבוא אליו בתלונות בעניין זה. כמו כן, העובדה שבסופו של דבר לא נמצא מימצא בלתי תקין בביקורת, אין בה כדי לקבוע שהביקורת הייתה מיותרת מלכתחילה. (ה) לבסוף קבע בית משפט קמא שהמערערים לא הוכיחו תשתית עובדתית שממנה אפשר להסיק שיש לראות בשומה הסופית שנמסרה לידיהם ביום 19.6.02 - הבטחה שלטונית, טענה שלא נזכרה בכתב התביעה, ונטענה רק בתשובה לבקשה; נקבע שיש לראות בהודעת השומה הודעה לנישום בדבר סכום השומה ולא הבטחה. 4. טענות המערערים ואלו טענות המערערים: (א) המערערים תולים את האיחור במסירת השוברים בהליך הביקורת, שלטענתם אינו חלק מההליך השומתי, ובדרך שבה נערך הליך זה, ולא בטעות הרישומית שנעשתה באישורים כפי שקבע בית משפט קמא. (ב) ההלכה הפסוקה קובעת באופן נחרץ שתיקון השומה לפי סעיף 85 לחוק אפשרי רק ברשימה סגורה ודווקנית של מצבים, שטעות משפטית בהערכת העובדות, במקום שבו כלל העובדות היו ידועות למשיב, לא נכללת בה. (ג) הטיפול בשומות הסתיים ביום 19.6.02, הוא המועד שבו נמסרו האישורים שבכותרתם נאמר "הודעת שומה סופית לפי סעיף 78ב'", ואין חשיבות לשאלה אם הטיפול בשומה הסתיים לפני התקופה בת 6 החודשים אם לאו. פעם שהסתיים טיפולו של המשיב בדיווח על העסקה ובשומה עליו להוציא שומה סופית המקבלת את ביטויה באישור הנמסר לרישום הזכויות, והכל בהתעלם מפרק הזמן שנדרש לו בפועל להוצאת השומה. (ד) המערערים אינם מלינים על הליך הביקורת הפנימית עצמו, אלא על הדרך הרשלנית הכרוכה באדישות ובאי אכפתיות שבה עשה המשיב שימוש בהליך זה, ועל כך שהמשיב התעלם מפניות המערערים אליו ומהאזהרות שהשמיעו בדבר ירידת שער הדולר. (ה) לא היה מקום לעכב את האישור האחרון בידי המשיב עד שיסתיים הליך הביקורת, שכן המשיב היה מובטח דיו במקורות לסילוק חיוב כספי נוסף שמקורו בהליך הביקורת; שעורי המס שחלו על העסקה היו שעורי המס ההיסטוריים, ולכן לא יכול היה לחול בהם כל שינוי; עמד לזכות המערערים ניכוי על חשבון מס מכירה שלא נוכה במועד מסירת האישורים דבר שהבטיח את הקטנת השומה; הם הגישו השגה ששוויה 3,339,993 ₪, דבר שהבטיח את הקטנת השומה; הסכנה והחשש מירידה בשער הדולר היו גדולים, מוחשיים וממשיים. (ו) כל הקריטריונים שנקבעו בהלכה הפסוקה, לשם חיוב רשות שלטונית בשל הפעלה רשלנית של סמכויותיה, מתקיימים במקרה דנן ויש למשיב חובת זהירות מושגית כלפי המערערים הנזקקים לו בקשר עם מכירת רכושם. המשיב היה צריך לצפות שבהפעלת סמכויותיו הוא עלול לגרום למערערים נזק כספי והיה עליו לסיים את הליך הביקורת במהירות האפשרית ולמסור למערערים את יתרת האישורים עד ליום 24.6.02, או לחלופין, למסור למערערים את יתרת האישורים ולהשלים את הליך הביקורת ללא כל סיכון שיגרם למערערים נזק. 5. טענות המשיב (א) הצהרת המערערים הוגשה בדיוק ביום ה-50 לאחר יום המכירה, והגם שעל המשיב היה להוציא שומה זמנית או סופית בתוך 6 חודשים מיום המצאת ההצהרה, קרי עד ליום 12.8.02 נמסרו מלוא האישורים למערערים כבר ביום 27.6.02. המשיב כפוף אך ורק ללוח הזמנים שקבע לו המחוקק ולא ללוח הזמנים שקבעו הצדדים לעצמם במסגרת העסקה. משנה תוקף יש ליתן לדברים, שעה שהחוק קובע סנקציות נגד המשיב אם הוא לא עומד בלוח הזמנים הקצוב לו בחוק. (ב) המערערים, שלקחו על עצמם מגבלות זמנים במסגרת העסקה, נטלו לעצמם את מלוא הזמן הקצוב בחוק לצורך המצאת ההצהרה מטעמם, ואילו המשיב עשה מלאכתו במהירות ראויה לציון ולנוכח בקשות המערערים המציא את האישורים הנדרשים שבועות רבים בטרם הסתיימה התקופה הקבועה בחוק. (ג) טענת המערערים שהמשיב חב בנזק הנגרם משינוי שער הדולר מקוממת. גם לו נכונה טענת המערערים שבשעתו צפויה הייתה ירידה בשער הדולר ביתר שאת נוכח הכרזת נגיד בנק ישראל, מתעוררת תמיהה כיצד המערערים, שהשכילו לצפות את שינויו של שער הדולר, לא הבטיחו עצמם בפני הסיכון האמור על ידי רכישת בטוחות מתאימות, כגון קיבוע שער הדולר או מכשירים פיננסיים המגנים מפני שינוי בשער הדולר. (ד) הביקורת הפנימית, שהיא פעולה הנדרשת לשם ייעול, מעקב ובקרה, נעשתה מטעם המשיב במסגרת לוח הזמנים הקבוע בחוק, כחלק בלתי נפרד מההליך השומתי של העסקה הנדונה. טענת המערערים שההליך השומתי הסתיים עובר לעריכת הביקורת הפנימית ולכן היה על המשיב להמציאה מייד, מאיינת את הליכי הביקורת והפיקוח הפנימיים, שכן הליכים אלה, מטבע הדברים, נעשים דווקא בשלב זה. (ה) המערערים לא דקו פורתא בטענתם שהשומה נחשבה לסופית בטרם נקראה לביקורת פנימית. החוק מתיר למשיב לתקן שומה שנעשתה לפי סעיפים 78,79,82 לחוק כפוף לתנאים המנויים בסעיף 85. אף המערערים לא ראו בשומות שהוציאו להן "סופיות", שכן הם עצמם הגישו השגות לפי סעיף 87 לחוק. (ו) אף אם תתקבל טענת המערערים שתם ההליך השומתי, עובר להעברת השומה לביקורת הפנימית, וכתוצאה מכך הומצאה השומה באיחור של מספר ימים, אין להם עילת תביעה שכן מדובר בעיכוב בן 7 ימים בלבד, הכלול במסגרת פרק הזמן הנתון למשיב בחוק להוציא את השומה, ולכן לא מדובר בעיכוב בלתי סביר. (ז) באשר לטענה החדשה שהעלו המערערים בתשובה לבקשה, לגבי הבטחה שלטונית, עיון בכתב התביעה ובנספחיו לא מגלה שניתנה למערערים הבטחה מפורשת וברורה בידי בעל שררה, בגדר סמכותו החוקית ובכוונה שיהיה לה תוקף משפטי (בג"צ 5018/91 גדות תעשיות פטרוכימיה נ' ממשלת ישראל, פד"י מז(2) 773). בכתב התביעה אין כל טענה המבססת הסתמכות ממשית של המערערים על הבטחה שלטונית מטעם המשיב. המערערים אף אינם טוענים שהובטח להם שהמשיב יעמוד בלוח הזמנים שביקשו להכתיב לרשויות המס. 6. דיון והכרעה (א) הלכה פסוקה היא שמחיקת תביעה על הסף בהעדר עילה היא אמצעי חמור שיש להפעילו בזהירות רבה ורק במקרים שבהם ברור שבשום אופן אין התובע זכאי, על יסוד הטענות שבתביעה, לקבל את הסעד שהוא מבקש. העובדה שהעילה חלשה וסיכוייה קלושים, אינה מצדיקה את מחיקת התביעה (ע"א 124/63 אחוזת גוש 6212 נ' חסין, פד"י יז 1340). כאשר קיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, לא תימחק התביעה על הסף (ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פד"י לז(4), 721). השאלה שעלינו לבחון במקרה שלפנינו היא: האם, בהנחה שטענות המערערים בכתב התביעה יתבררו כנכונות, קיימת אפשרות, ולו בדוחק, שהם יהיו זכאים לסעד המבוקש? לאחר עיון בכתבי הטענות שהיו לפני בית משפט קמא, בבקשה, בתשובה לבקשה ובתגובה לתשובה, ולאחר עיון בעיקרי הטיעון, בתיק המוצגים ושמיעת באי כוח הצדדים לפנינו, סבורים אנו שיש לקבל את הערעור ולאפשר למערערים לברר את התביעה לגופה, וכל זאת מבלי לחוות דעה על סיכוייה. (ב) לית מאן דפליג שאילולא היו נמסרים האישורים השגויים למערערים, במועד שבו נמסרו, ולכן לא היו מוחזרים למשיב ולא היו נלקחים לביקורת פנימית, אלא היו נמסרים למערערים לראשונה ביום 27.6.02 (המועד שבו נמסרו סופית למערערים לאחר השתלשלות האירועים דלעיל), לא הייתה עומדת למערערים עילת תביעה נגד המשיב. במצב הדברים המתואר לעיל, הרי שהמשיב היה עומד בלוח הזמנים שקצב לו החוק. אין בהסכמת הצדדים לעסקה על תשלום לא יאוחר מיום 24.6.02, ביודעם שהאישורים עשויים להגיע לידיהם עד ליום 12.8.02, כדי להעלות או להוריד באשר ללוחות הזמנים, ואין להם להלין אלא על עצמם בהסכמתם זו, כפי שקבע בית משפט קמא. אלא מאי? לטענת המערערים, ה"הליך השומתי" הסתיים כבר ביום 19.6.02, היום שבו קיבלו לידיהם לראשונה את 12 האישורים הנדרשים והוצאה להם שומה סופית. למעשה המערערים מלינים שלאחר שהאישורים כבר היו בידיהם והשומה הייתה סופית, נלקח מהם אחד האישורים לצורך ביקורת, ומנקודת זמן זו התעכב התשלום שהיו אמורים לקבל כנגד מסירת כל 12 האישורים. המערערים מעלים טענות מטענות שונות מדוע לדידם לא היה מקום לעכב את האישור ה-12 לצורך הביקורת הפנימית, זאת לאחר שכבר הייתה בידיהם שומה סופית. מנגד טוען המשיב, שהליך הביקורת הפנימית נעשה במסגרת לוח הזמנים העומד לרשותו לפי החוק וכחלק בלתי נפרד מההליך השומתי. אנו סבורים שבנסיבות אלו, שבהן המחלוקת בין הצדדים חובקת הן שאלות עובדתיות הן שאלות משפטיות - אין לסלק את התובענה על הסף. לפני בית המשפט מספר שאלות פתוחות המצריכות בירור והכרעה; כך למשל: האם רשאי היה המשיב ליטול חזרה מידי המערערים את האישורים המהווים את השומה הסופית לצורך ביקורת פנימית מדגמית הנוהגת אצלו לאחר שאלו כבר היו בידיהם? האם יכול היה המשיב לעשות כן שלא לפי סעיף 85 לחוק, ומכוח מה נעשה מה שנעשה? האם לא ניתן היה לערוך את הביקורת מבלי להחזיק באישור ה-12, כדי שלמערערים לא ייגרם נזק, ובמיוחד לנוכח פניותיהם הרבות? מה המשקל שיש ליתן לפניות החוזרות ונשנות של ב"כ המערערים אל המשיב - תוך ציון העובדה שעומד להגרם למערערים נזק אם לא יונפקו האישורים במועד הנדרש? אין אנו מביעים עמדה באשר לטענות המערערים ולסיכויי הצלחתם בתביעה, אולם יש לאפשר להם לברר טענותיהם לאחר שמיעת עדויות והבאת ראיות, ואין לסגור בפניהם את שערי בית המשפט, בטרם התבררה התביעה לגופה. 7. סופו של דבר הערעור מתקבל ופסק הדין מבוטל. העניין יחזור לבית משפט קמא לשמיעת הראיות. המשיב ישא בהוצאות הערעור ובשכר טרחת עו"ד בסך 18,000 ש"ח +מע"מ. העדר עילה