חיוב בכפל מס בגין חשבונית פיקטיבית

להלן פסק דין בנושא חיוב בכפל מס בגין חשבונית פיקטיבית: פסק - דין 1. הערעורים נשוא פסק הדין: הערעורים שבפניי הינם ארבעה ערעורים מאוחדים, המתייחסים להחלטות המשיב בהשגות לעניין חיוב בשומת תשומות ובעניין חיוב כפל מס בהתאם לסעיף 50(א) לחוק מס ערך מוסף תשל"ו - 1975 (להלן:"החוק"). ע"ש 251/00 עניינו בחיוב חברת יבולי בר בע"מ (להלן: "יבולי בר") בניהולו של עמר אלסאנע (להלן: אלסאנע") בשומת תשומות בגין ניכוי מס הכלול בחשבוניות מס שהוצאו ליבולי בר שלא כדין. ע"א 129/00 עניינו בחיוב אלסאנע בכפל מס בהתאם לסעיף 50(א) לחוק בגין הוצאת חשבוניות המס לעיל ליבולי בר. ע"ש 418/00 עניינו בחיוב יבולי בר בכפל מס, בגין חשבוניות מס לגביהן טען המשיב כי לא היתה רשאית להוציא לחברת כוכב הדרים בע"מ (להלן: "כוכב הדרים"), חברה שאף היא בניהולו של אלסאנע ובבעלות קרובי משפחתו. ע"ש 1028/02 עניינו חיוב כוכב הדרים בשומת תשומות בגין ניכוי המס הכלול בחשבוניות שהוצאו על ידי יבולי בר. יבולי בר הורשעה בניכוי מס תשומות שלא כדין על בסיס אותן עובדות אשר שימשו להוצאת שומה נשוא ע"ש 251/00. אלסאנע הודה במסגרת עסקת טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן וריצה עונש מאסר בפועל. אין מחלוקת כי יבולי בר חזרה בה מן הערעור על שומת התשומות נשוא ע"ש 251/00. עם זאת, אין גם מחלוקת כי יבולי בר לא החזירה למשיב את מס התשומות אשר נוכה שלא כדין בסכום של כ- 2.3 מליון ₪. מחומר הראיות אשר מצוי בפני, עולה כי יבולי בר וכוכב הדרים עסקו בביצוע עבודות בפרדסים ובעיקר בקטיף. עד שנת 98' היתה יבולי בר קשורה ישירות עם לקוחות להם הוענקו שירותי קטיף ומהם קיבלה את התמורה. החל משנת 98', פעלה כוכב הדרים מול בעלי הפרדסים והעניקה להם שירותי קטיף ושירותים קשורים אחרים כגון גיזום וקיבלה מהם את התמורה. במסגרת הדיון התעוררו אכן שלוש שאלות כפי שהציג ב"כ המערערות בסיכומיו: - האם החשבוניות שקיבלה יבולי בר בגין עבודות קטיף הן חשבוניות כדין? - האם אלסאנע הוא שהוציא ליבולי בר את החשבוניות? יש לזכור בעניין זה כי לאלסאנע הוצאה דרישה לתשלום כפל מס כמי שהוציא את החשבוניות שלא כדין ליבולי בר (ההחלטה נשוא ע"ש 129/00). - האם החשבוניות שהוציאה יבולי בר לכוכב הדרים היו כדין? כאמור לעיל, נקבע בהליך הפלילי כי יבולי בר ואלסאנע קיבלו חשבוניות מס שאינן כדין. יש לכן לדחות את הערעור בעניין זה ולקבוע כי שומת התשומות שהוצאה ליבולי בר, נשוא ע"ש 251/00, עומדת בעינה. 2. דיון והחלטה: א. חיוב אלסאנע בתשלום כפל מס בגין הוצאת חשבוניות ליבולי בר: החשבוניות אשר הוצאו ליבולי בר הן חשבוניות פיקטיביות של ספקי כ"א לכאורה, בין היתר, אלאטרש מוחמד, סבאח איברהים, מאזן יונס, עבדין מוחמד, סולתם נעים ואלחמוז יאסר. בהודעה על חיוב בכפל מס נטען על ידי המשיב כי יש לראות באלסאנע כמי שהוציא את החשבוניות הפיקטיביות. בתצהיר עדות ראשית של אלסאנע, נאמר על ידו כי יבולי בר וכוכב הדרים עסקו בגיוס עובדים לענף הפרדסנות כאשר עיקר הפעילות הוא הקטיף. יבולי בר היתה מביאה עובדי שטחים לעבודה בפרדסים המצויים בישראל. התמורה אותה קיבלה יבולי בר מלקוחות, היתה מחושבת בד"כ לפי כמות הפרי שנקטף או שטח הפרדס שנגזם ורק לעתים היתה מחושבת לפי מספר פועלים. לאורך השנים, ובעיקר לקראת עונות הקטיף, היו פונים לאלסאנע תושבי שטחים שונים בבקשה כי יתן להם לבצע עבודות. אותה פנייה היתה מתבצעת, לדבריו, על ידי אדם שהיה ראש קבוצה אשר נקרא בקרב תושבי השטחים "ראיס". הראיס הוא אדם בכיר אשר יש ביכולתו לדאוג להגעת הפועלים לעבודה. יש לראיס גם ידע מקצועי אשר מאפשר לו לנהל את העבודה ולהדריך את העובדים. חלק מהראיסים היו מוכרים לאלסאנע לאורך השנים מעיסוקם בתחום. אותם ראיסים היו נרשמים לעתים כעוסק מורשה במשרדי רשויות המס הרלוונטיים לתושבי השטחים, ולעתים היו מתקשרים כמה ראיסים בהסכם עם בעל עסק קיים, לפיו יהיה הוא המעסיק שלהם בכל הקשור למערכת היחסים מול רשויות המס. כאשר היה פונה ראיס לאלסאנע לשם ביצוע עבודות, היה אלסאנע מסכם איתו כי השכר יהיה לפי כמות ומבקש כי בגין העבודות וכנגד התשלום תינתן ליבולי בר חשבונית מס כדין של עוסק מורשה. אלסאנע היה עורך התחשבנות עם הראיסים על המגיע בגין עבודה של קבוצת פועלים וכנגד התשלום היה הראיס מוסר לו חשבוניות. עוד נאמר כי על מנת לאפשר כניסת עובדים לישראל, רשמה יבולי בר את העובדים בשירות התעסוקה ושילמה את הסכומים המתחייבים. סכומים אלה לא נוכו כהוצאה אלא הופחתו מהסכום ששולם על פי החשבונית. כך נוצר בספרים חוב לכאורי, שכן סכומי החשבוניות עלו על סכומי השיקים בגובה הסכום ששולם ישירות לשירות התעסוקה. אלסאנע הבהיר בתצהירו כי לאחר שהוגש נגדו כתב אישום, הסתבר לו כי החשבוניות שקיבלה יבולי בר בגין עבודת עובדי השטחים אינן כדין. לאחר מו"מ מול רשויות מע"מ הסכים להודות בכך, והורשע יחד עם יבולי בר בקבלת חשבוניות מס שלא כדין וניכוי המס הכלול בהם בספריה של יבולי בר. השאלה שבה עלי להכריע, היא האם יש לקבל את טענתו של אלסאנע כי אין לראות בו כמי שהוציא את החשבוניות ולכן אין מקום לחייבו בכפל מס. אלסאנע הפנה בעניין זה בתצהירו לעובדות אשר פורטו בכתב האישום הפלילי שבהן הורשע. עולה לדבריו כי בכל אחד מששת האישומים המפורטים בכתב האישום, נאמר כי יבולי בר והוא עצמו קיבלו את החשבוניות הפיקטיביות. אלסאנע חזר וטען כי חשבוניות אלה התקבלו אכן מאת הראיסים אשר הביאו אותן מהעוסקים הרשומים בהן. בסיכומים נטען על ידי אלסאנע כי המסקנה היחידה הנובעת מההליך הפלילי שהוא מרשיע וחלוט, היא כי אלסאנע לא הוציא את החשבוניות שקיבלה יבולי בר, אלא קיבל אותן יחד עם יבולי בר כמנהלה. המערער טען כי מקבל של חשבונית אינו יכול להיות מוציא של חשבונית. אין לקבל טענה זו של המערער. בעניין זה הפנה המערער לתיקון שנעשה בסעיף 50(א) לחוק על ידי הוספת ס"ק א(1), שעניינו הטלת כפל מס על מי שניכה את המס הכלול בחשבונית. זאת בנוסף לכפל המס אותו ניתן להטיל על פי סעיף 50(א) על מוציא החשבונית. לדברי המערער, עולה כי המחוקק היה מודע לשוני שבין מוציא החשבונית לבין מקבל החשבונית, וביקש להסדיר את מעמדו של המקבל בהוראת חוק מפורשת. לכן, אין לקבל את עמדת המשיב בדבר יצירת זהות בין מקבל החשבונית לבין מוציא החשבונית. אין בתיקון כדי לתמוך בטענתו של המערער. אין ספק כי יש אכן הבדל בין מקבל חשבונית לבין מוציא חשבונית. קביעה זו מקובלת גם על המשיב, כפי שצויין בסיכומיו. אולם, תיתכנה בהחלט סיטואציות עובדתיות בהן ניתן יהיה לקבוע, כי מקבל החשבונית גם הוציא אותה לעצמו או לחברה בשליטתו ואין החוק שולל מצב עובדתי זה. לאור קביעה זו אין גם מקום לטענתו של המערער על פיה, כאשר קיימת קביעה בפס"ד פלילי מרשיע חלוט כי אלסאנע קיבל יחד עם יבולי בר את החשבוניות, אין המשיב יכול להביא ראיות לסתור על מנת להוכיח כי אלסאנע הוציא את החשבוניות בעצמו. מקובלת עלי בעניין זה טענת המשיב כי עצם הקביעה בפסה"ד המרשיע, על פיה קיבל המערער יחד עם יבולי בר את החשבוניות הפיקטיביות, אינה סותרת את האפשרות העובדתית כי המערער גם הוציא את אותן חשבוניות. לא קיימת בפסה"ד הפלילי המרשיע קביעה פוזיטיבית כלשהי באשר לזהות מוציא החשבוניות. אין לכן מקום לטענת אלסאנע בסעיף 8.7 בסיכומים כי עולה במיוחד מפסה"ד הפלילי שאלסאנע לא הוציא את החשבוניות. יש לציין כי במסגרת עסקת הטיעון שבין יבולי בר ואלסאנע לבין המדינה, נמחקו סעיפים אשר נכללו בכתב האישום המקורי שעסקו בהוצאת חשבוניות המס וייחוס הוצאתן לאלסאנע. לכן, לעניין הוצאת חשבוניות המס, פסה"ד איננו פס"ד מרשיע אלא פס"ד מזכה. ראה לעניין זה את קביעתו של בית המשפט השלום ברחובות בתיק הפלילי בעמ' 31 לפסה"ד. פס"ד מעין זה איננו נכלל בהוראות סעיף 42 א לפקודת הראיות. לאור כל האמור לעיל, אין מקום לטענה כי טיעונו של המשיב בדבר הוצאת החשבוניות על ידי אלסאנע, הינו בגדר ראייה הסותרת את הקבוע בפסה"ד המרשיע והחלוט. יש עתה לבדוק האם לגופו של עניין הוכיח המשיב את הטענה כי החשבוניות אכן הוצאו על ידי אלסאנע. בעניין זה הפנה המשיב לחוו"ד של מז"פ (נספח כ' למוצגי המשיב) , בה נאמר כי נמצאה זהות בתכונות הכתיבה בין כתב היד על גבי 235 חשבוניות, פרט לחתימות, לבין דוגמאות בכתב ידו של אלסאנע. עוד נאמר על ידי המשיב כי אלסאנע נחקר והכחיש באופן עקבי כי כתב היד על גבי החשבוניות הן בכתב ידו. אלסאנע לא טען כי הוא מילא את החשבוניות בכתב ידו לאור בקשת ספקי החשבוניות. מעובדה זו הסיק המשיב כי אלסאנע עצמו הוא שהוציא ליבולי בר את חשבוניות המס הפיקטיביות, על מנת שזו תקזז את המס הכלול בהן. המערער טען כי אין לקבוע שאלסאנע הוציא את החשבוניות וכי המשיב כשל בהוכחת טענה זו. לדברי המערער, הכשל ההוכחתי של המשיב עולה מעדותו של מר צביקה רחמים אשר הוציא לאלסאנע את הדרישה לתשלום כפל מס. מר צביקה רחמים נשאל על ידי בימ"ש מדוע העובדה כי אלסאנע כתב את החשבוניות מעידה בהכרח שהוא הוציא אותן, תשובתו היתה: "אני מתאר לעצמי שהוא קיבל אותן כשהן ריקות... מישהו הביא לו אותן... אנחנו לא טענו שהוא הדפיס אותן". לאור זאת, טען המערער כי :"הנה כי כן, גם המשיב עצמו סבור כי אלסאנע קיבל את החשבוניות מאדם אחר וכי הוא לא קיבל אותן מעצמו". נראה כי מסקנתו של המשיב, על פיה יש לראות באלסאנע כמי שהוציא את החשבוניות בעצמו, גם אם לא הדפיס אותן או חתם עליהן, הינה מסקנה סבירה ביותר בנסיבות העניין. בסבירותה של המסקנה, במאזן ההסתברות הנדרש לצורך הוכחת עמדת המשיב, נתמכת בעיקר בדברים שנאמרו על ידי אלסאנע במהלך חקירותיו על ידי המשיב. בהודעתו, מוצג ח' למוצגי המשיב, מיום 7.9.99, התבקש אלסאנע לומר מי השגיח על העבודה אשר ביצעה יבולי בר אצל הלקוחות. תשובתו היתהקבלני משנה שעבדו. כאשר התבקש אלסאנע לפרט את קבלני המשנה אמר כי איננו זוכר. אלסאנע נשאל אם הוא מכיר אדם בשם עבדין מוחמד, אשר על ידו הוצאו חלק מחשבוניות המס שנוכו על ידי יבולי בר, נאמר כי זה אחד מהקבלנים שעבד אצלו. אלסאנע לא ידע לומר מה מספר הטלפון שלו והיכן הוא גר. לדבריו, הוא היה מתקשר איתו והיה לו משגיח בשם עבד בעבודה. גם לגבי עבד לא ידע אלסאנע לומר היכן הוא גר. עם אותו עבדין מוחמד אין לו הסכם עבודה, אין לו פירוט של עובדים שעבדו או פירוט של שעות. הוא גם לא ידע לומר כמה שעות ועובדים היו בגין החשבוניות שהוצאו לו על ידי עבדין מוחמד. לדברי אלסאנע, קיבל את אותן חשבוניות מעבדין מוחמד עצמו, אם כי את הרוב קיבל מהראיס שלו בשם עבד. אלסאנע נשאל מי כתב את החשבוניות ותשובתו היתה: "או עבדין או העובד שלו, אני לא זוכר". אלסאנע נשאל במפורש האם הוא כתב את החשבוניות וביקש לעבוד עליהן. תשובתו היתה: "לא, אני בטוח לא כתבתי אותן". אלסאנע התבקש לתאר את עבדין ואמר כי הוא לא יכול לתאר אותו. אלסאנע גם טען כי הוא נפגש עם עבדין אחרי שהוא דיבר איתו בטלפון ולא שאל אותו על תעודות זהות ודברים מעין אלה. מאוחר יותר בחקירה גם העיד עבדין כי הוא לא יודע איך ליצור קשר עם אותו עבד אשר היה מביא לו לכאורה את החשבוניות. לאחר מכן נשאל אלסאנע לגבי סולטן נעים, אשר גם חשבוניות על שמו נוכו על ידי יבולי בר. גם אותו לא ידע אלסאנע לתאר ולא היה לו את מספר הטלפון שלו ואין הוא יודע איך להשיג אותו. לאותו סולטן היה מנהל עבודה בשם סאלם שגם לגביו הוא לא יודע היכן למצוא אותו, אין הוא יודע את מספר הטלפון שלו. גם לגבי חשבוניות אלה נשאל אלסאנע במפורש ממי קיבל אותן ואמר כי קיבל אותן מסאלם. עם אותו סולטן לא היה לו חוזה וגם אין לו פירוט של התשלומים, שעות העבודה והפועלים שעבדו לכאורה אותם פועלים. אלסאנע נשאל האם הוא רשם את החשבוניות והאם סאלם או סולטן מילאו את החשבוניות לידו. תשובתו היתה: "אני לא רשמתי את החשבוניות וגם אף אחד מטעמי לא רשם את החשבוניות. סאלם הגיע עם החשבוניות כשהם כבר רשומות ומלאות בידיעתו של סולטן נעים". אלסאנע נשאל כיצד נערך החשבון אם אין לו התחשבנות ופירוט השעות והעובדים וכמויות העבודה. תשובתו היתה כי הוא לא ערך רישומים והיה משלם לפי מה שקיבל מהפרדסים שעבד בהם. גם לגבי אותו סולטן נעים אשר נפטר כבר בשנת 96', טען אלסאנע כי לא נעשה חוזה עבודה וכי הוא לא זיהה אותו. באשר לאטראש מוחמד, אשר גם חשבוניות שלו נוכו על ידי יבולי בר, נשאל אלסאנע מה הטלפון שלו ואם יש לו חוזה עבודה איתו. אלסאנע טען כי גם לגבי קבלן משנה זה אין לו טלפון ואין לו חוזה עבודה וכי היה לו מנהל עבודה בשם אחמד שהתקשר אליו. אלסאנע נשאל פעם נוספת מי כתב את החשבוניות ותשובתו היתה כי זה לא כתב ידו ולא של אף אחד מטעמו. לגבי אותו מוחמד, לא ידע אלסאנע לתאר אותו ולא היה לו את הטלפון שלו וגם לא של אטאראש עצמו. תשובות זהות ניתנו על ידו באשר לחשבוניות שהוצאו על ידי אלחמוז יאסר, הן לגבי יכולתו לאתר את אותו קבלן והן באשר להכחשת כתב היד על החשבוניות. תשובות זהות ניתנו גם לגבי קבלן המשנה סבאח איברהים. אלסאנע נחקר פעם נוספת ביום 25.7.99 והודעתו מיום זה צורפה כמוצג ט' למוצגי המשיב. אלסאנע נשאל האם הוא מצא את מספר הטלפון או פרטים מסויימים לגבי קבלני המשנה, לגביהם העיד בהודעתו הקודמת ותשובתו היתה כי אין לו מה להוסיף. בחקירה נוספת ביום 10.8.99, נספח י' למוצגי המשיב, נאמר לאלסאנע כי כתב היד המופיע על החשבוניות אשר הוצאו לכאורה עלי די יבולי בר לכוכב הדרים, אשר את כתב היד שבהם אישר אלסאנע ככתב יד שלו, זהה לכתב היד על החשבוניות של קבלני המשנה אשר הוצגו לו בחקירה הראשונה. תשובתו היתה: "חוץ ממה שאמרתי לך בחקירה הראשונה ,אין לי מה להוסיף". הכחשה עקבית זו של כתב היד על גבי החשבוניות, התבררה כלא נכונה לאחר שהוצגה בפני אלסאנע חווה"ד של המז"פ. אלסאנע אישר בחקירתו הנגדית בפניי, כי הוא עצמו כתב את החשבוניות וכאשר אמר לחוקר כי החשבוניות מולאו על ייד הראיס והעובד שלו, הרי שתשובה זו לא היתה נכונה. עם זאת, ניסה אלסאנע לטעון בחקירתו הנגדית בפניי כי כאשר ענה במהלך החקירות בפני המשיב, כי לא מדובר בכתב יד שלו, חשב שהחוקרים התכוונו לשאלה אחרת, אם הוא חתם על החשבוניות. לאור הפירוט לעיל, ברור לחלוטין כי לטענה זו אין שחר וכי תשובותיו החוזרות של אלסאנע בעניין זה, התייחסו לשאלות מפורשות של החוקר באשר לכתב היד של פרטי החשבונית. לגירסתו השקרית העקבית של אלסאנע במהלך כל חקירותיו בפני המשיב, יש להוסיף את העובדות הבאות: אלסאנע לא ידע לומר דבר באשר לפרטי אותם קבלני משנה לכאורה, לא היה לו הסכם עבודה איתם, הוא לא ידע לתאר לא את קבלני המשנה ולא את מנהלי העבודה בשמם נקב, לא ידע איך למצוא אותם וטען באופן כולל לגבי כולם כי הם היו מתקשרים איתו והוא לא היה מתקשר איתם. עוד נאמר על ידי אלסאנע כי הוא היה משלם לפי מה שהיה כתוב בקבלות שהיו, כדבריו, בהודעות מלאות בפרטים רלוונטיים, וזאת בניגוד גמור לאמור בסעיף 12 בתצהירו על פיו היה עורך התחשבנות עם ראיסים על המגיע להם בגין עבודה של כל קבוצת פועלים. לא היו לאלסאנע כל פרטים באשר להתחשבנות מעין זו וגם לא דפי עבודה כלשהם. בנסיבות אלה, אין ספק כי המסקנה הסבירה העולה היא שאלסאנע הוא זה אשר כתב את תוכן החשבוניות, ללא כל קשר לביצוע עבודה כלשהי שנעשתה על ידי מי מאותם קבלני משנה ולמעשה הפרטים אשר נרשמו בה הינם פרי יצירתו של אלסאנע עצמו. בפעולה מעין זו של מילוי פרטי החשבונית על ידי אלסאנע, שלא בהתאם לנתוני אמת, יש בוודאי לראות בגדר הוצאת חשבונית, גם אם את אותן החשבוניות, עליהן מופיעות חתימות שלא זוהו כחתימתו של אלסאנע, אשר לגבי זהותן האמיתית של החתימות אין בפנינו כל מידע - התקבלו על ידו ממישהו אחר, כפי שהעיד צביקה רחמים בעדותו. מילוי הפרטים יצר למעשה את החשבוניות אותן ניכתה יבולי בר ויש לקבל את קביעתו של המשיב כי אלסאנע הוא זה שהוציא אותן. לכן, אני דוחה את ערעורו של אלסאנע בע"ש 129/00. ב. החשבוניות שהוציאה יבולי בר לכוכב הדרים : בהודעתו של המשיב על הטלת כפל מס על יבולי בר, נשוא הערעור בע"ש 418/00, נאמר כי יבולי בר הוציאה חשבוניות מס לכוכב הדרים, וזאת ללא שהיתה כל עסקה עם כוכב הדרים. עוד נאמר בהודעה כי מהחקירה עלה שהחשבוניות שהוציאה יבולי בר לכוכב הדרים, נועדו לכסות הוצאות שכר עבודה של כוכב הדרים בגין 300 פועלי שטחים שהועסקו ללא תלושי שכר. מכאן, עולה כי יבולי בר הוציאה חשבוניות מס כאשר לא היתה רשאית לעשות כן. כפל המס אשר נבע מהחשבוניות אשר הוצאו בשנת 98', הוא בסכום קרן של כמיליון ₪. בכתב הערעור נאמר כי יבולי בר ביצעה עבודות כקבלן משנה של חברת כוכב הדרים. בגין העבודות קיבלה יבולי בר תמורה והוציאה חשבוניות מס כדין. עוד נטען כי המס אשר נקוב בחשבוניות שולם למשיב. לאור זאת, גם אם תתקבל טענת המשיב כי החשבוניות הוצאו שלא כדין, אין המשיב ניזוק שכן הוא קיבל סכום כסף שאין הוא זכאי לו - המס מוטל על עסקה ואם אין עסקה כפי שטוען המשיב, הרי שאין חיוב במס. מכאן עולה כי דרישת התשלום מהווה בגדר סנקציה. גם בכתב התשובה נטען במפורש כי לא בוצעה עסקה בין יבולי בר לכוכב הדרים, כי יבולי בר לא סיפקה שירות לכוכב הדרים וכי בפועל העסיקה כוכב הדרים פועלי שטחים כאשר החשבוניות שהוציאה לה יבולי בר שימשו כיסוי לאותו שכר. המשיב ציין כי כוכב הדרים ניכתה את המס הכלול בחשבוניות המס. יבולי בר כללה אמנם את החשבוניות שהוציאה בדיווחים למשיב, אולם ניכתה במקביל שלא כדין מס תשומות אשר כלול בחשבוניות מס פיקטיביות שהכניסה לספריה, כך שבפועל הועברו למע"מ סכומים נמוכים יותר. סכום כפל המס הופחת לאור העובדה שהחשבוניות נכללו בדוחות שהגישה יבולי בר, והודעת החיוב יצאה על סכום פעם אחת של קרן המס ולא על כפל. בהודעה לעוסק בדבר שומת התשומות אשר נשלחה לכוכב הדרים, נשוא ע"ש 1028/02, נאמר כי כוכב הדרים קיזזה מס תשומות שלא כדין וכי מדובר בחשבוניות על שם יבולי בר שלא היתה מאחריהם כל עסקה. גם בהחלטה בהשגה נאמר כי יבולי בר לא נתנה שירותי כ"א לכוכב הדרים וכי לכוכב הדרים היה מאגר של כ"א שכיר על פי רישומי שירות התעסוקה. לכן, נקבע כי החשבוניות הן חשבוניות פיקטיביות אשר באו לכסות על עבודת הפועלים השכירים של כוכב הדרים. גם בכתב התשובה לערעור כוכב הדרים על שומת התשומות נאמר כי לא נעשתה כל עסקה בין כוכב הדרים לבין יבולי בר. אינני רואה מקום לטענתו של המשיב, על פיה הוצאו החשבוניות שלא כדין לאור העובדה כי ליבולי בר לא היו פועלים אותם יכלה לספק לכוכב הדרים. יש לזכור כי החשבוניות בגינן הורשעו יבולי בר ואלסאנע במסגרת ההליך הפלילי, מתייחסות לתקופה של עד סוף שנת 98', תקופה החופפת את החשבוניות נשוא הודעת כפל המס אשר הוצאו בשנת 98'. במסגרת כתב התשובה בע"ש 129/00 טען המשיב כי יבולי בר העסיקה בשנים הרלוונטיות עשרות פועלים וחשבוניות המס הפיקטיביות שהוצאו על ידי המערער, נשוא ע"ש 251/00 , שימשו לכיסוי שכר הפועלים. מדובר כאמור באותם פועלים מהשטחים אשר הועסקו על ידי יבולי בר ואשר לשם תשלום שכרם הוצאו החשבוניות הפיקטיביות על ידי אלסאנע ונוכו על ידי יבולי בר. אותה קבוצה של פועלים מהשטחים ביצעה קרוב לוודאי גם עבודות עבור כוכב הדרים החל משנת 98', למרות שלכוכב הדרים היו עובדים משלה. אין לכן מקום לטענה כי החשבוניות אשר הוצאו על ידי יבולי בר לכוכב הדרים, אינן משקפות עסקה כלשהי שכן ליבולי בר לא היו פועלים משלה. אין לכן בטיעון של העדר עסקה כדי להצדיק את הקביעה על פיה הוצאו החשבוניות שלא כדין, וכי לכן רשאי המשיב להטיל כפל מס על יבולי בר בגין הוצאת החשבוניות ולהצדיק את שומת התשומות אשר הוצאה לכוכב הדרים. עם זאת, מקובלת עלי טענתו הנוספת של המשיב, אשר הועלתה למעשה כבר בכתב התשובה לערעור כוכב הדרים. באותו כתב תשובה נאמר, מעבר לעובדה כי לא סופקו פועלים על ידי יבולי בר לכוכב הדרים, כי כוכב הדרים עשתה שימוש בחשבוניות המס שסופקו לה על ידי יבולי בר מבלי שהיו לה הוצאות בסכומים אלה, כדי להימנע מתשלום מס ולהתקזז עם ההכנסות שהיו לה. הצדדים התייחסו במהלך הדיון לטיעון זה וב"כ המערערים אף חקר את עדי המשיב בסוגיה. לכן, יש לראות טענה זו של המשיב כחלק מהחזית בין הצדדים. אם אכן יגיע בימ"ש למסקנה כי הוצאו על ידי יבולי בר חשבוניות שהסכומים שננקבו בהם גבוהים מהמחיר הנכון של העסקה, הרי מדובר בחשבוניות שאינן כדין. המשיב הפנה בעניין זה לע"א 4069/03 מ.א.ל.ר.ז שיווק ומתכות בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ, מסים יט'/2 עמ' ה - 86, בו נקבע כי הדרישה שהחשבונית תוצא כדין אינה רק דרישה טכנית אלא גם דרישה מהותית, וכי על החשבונית לשקף עסקה אמיתית בין הצדדים הנכונים והאמיתיים לעסקה. לכן, אם החשבוניות, כלשון המשיב "מנופחות", הרי שלא מדובר בחשבוניות שהוצאו כדין ויהיה מקום לדחות את הערעורים בע"ש 418/00 ו- 1028/02. בתצהירו של סובר נקש מטעם המשיב, מנהל תחום בכיר ביקורת חשבונות במע"מ באר שבע, נאמר כי נבדקה על ידו סבירות הדיווחים של יבולי בר ושל כוכב הדרים. לתצהירו צורפו פלטי מחשב המפרטים את סך כל העסקאות והתשומות של שתי החברות, כנספחים כ"ד ו- כ"ה. לדבריו, מהנתונים שבפלט עולה כי למעשה שתי החברות היו בפסדים בשנת 98'. כמו כן צורפו כמוצגים נתונים על שכר עבודה אשר שולמו על ידי המערערות כפי שדווח למס הכנסה. מאחר והמערערים טענו כי בשנת 98' הלקוח היחיד של יבולי בר היתה כוכב הדרים, ערך העד טבלה שאת נתוניה לקח מהדיווחים למע"מ ומהדיווחים על העסקת פועלים לשירות התעסוקה. אותה טבלה צורפה כמוצג כ"ח. המסקנה העולה מהטבלה היא שהעלות המקסימלית של כוח אדם אשר הועסק בעבודות חקלאיות מסתכמת בכ- 4.1 מליון ₪, לעומת התשומות שנדרשו בגין העסקת פועלים כביכול עפ"י חשבוניות המס שבמחלוקת, אשר מסתכמות בסכום של כ- 6.1 מליון ₪ ללא מע"מ. מסקנתו של נקש היתה כי אין ביכולתה של יבולי בר לספק את העובדים אשר כביכול ביצעו עבודה עבור כוכב הדרים, שכן עלות העובדה היתה לכל היותר 2.4 מליון ₪, לעומת סך חשבוניות המס אשר הוצאו על ידי יבולי בר לכוכב הדרים, המסתכמות כאמור בלמעלה מ- 6.1 מליון ₪ לפני מע"מ. המשיב גם צרף חוו"ד של כלכלנית בשם אורלי בילאוס, אשר קבעה בחוות דעתה כי עלויות השכר לעובדי יבולי בר כביכול, אשר סופקו כביכול לכוכב הדרים גבוהות ביותר מ- 30% מהשכר הממוצע בענף. טענתם העיקרית של המערערים באשר לראיות אלה, היא הטענה כי המשיב החיל פרמטרים שאינם רלוונטיים. המערערים טענו כי כפי שהעיד אלסאנע וכפי שעולה מהחשבוניות שהוציאה יבולי בר לכוכב הדרים, הרי שהתמורה התקבלה עפ"י תפוקה ולא עפ"י עבודת פועלים. לדברי המערערים, התמורה ששולמה לכוכב הדרים מהפרדסנים עבור עבודת הקטיף חושבה לפי כמות הפרי, וכך גם התמורה ששולמה מכוכב הדרים ליבולי בר. אינני רואה כל מקום להתבסס לא על האמור בדברי אלסאנע ולא על הכיתוב אשר מצוי בחשבוניות, שכן כפי שקבעתי לעיל גרסתו של אלסאנע בכללותה אינה אמינה עלי. לגופו של ענין, באשר לטענה זו של המערערים, נחקרה הגב' בילאוס על ידי ב"כ המערערים במסגרת חקירה נגדית. נאמר לה כי ההתחשבנות בין יבולי בר לכוכב הדרים לא נעשתה לפי ימי עבודה אלא לפי כמות מיכלים שנקטפו, ומה שקיבלה כוכב הדרים מהפרדסן גם שולם לפי כמות. לכן, "זה הופך את חוות הדעת שלך ללא רלוונטית". בתשובה לכך ענתה "היא מאד רלוונטית כיוון שבודקים את גודל הקבוצה על פי היקף העבודה ולפי זה קובעים את כמות הפועלים או את מספר ימי העבודה שהם יצטרכו לעבוד ולפי זה צריך להיות בסיס כלשהו של תמחור". מקובלת עלי עדותם של נקש ושל גב' בילאוס והמסקנות העולות מעדות זו, באשר לפערים המשמעותיים הקיימים בין העלות המקסימלית של עבודה שיכולה היתה להיות מבוצעת על ידי פועלים של יבולי בר, לבין החשבוניות שהוצאו על ידי יבולי בר לכוכב הדרים. הטענות השונות של המערערים, על פיהן יתכן והיו גם עובדים של יבולי בר שלא דווח עליהם לרשות התעסוקה, או החישובים השונים אשר נעשו על יסוד נתונים שנכללו בתצהירו של אלסאנע, אינם אלא בגדר ספקולציות שאין מקום להדרש להן. יש לכן לראות בחשבוניות כחשבוניות שהוצאו שלא כדין ועל הערעורים בע"ש 1028/02 ו- 418/00 להידחות. מכלל העובדות אשר עלו בפני במהלך הדיון, עולה באופן חד משמעי כי אלסאנע, אשר פעל בכובעיו השונים הן באופן אישי והן כמנהל ובעלים של שתי המערערות, הוציא וקיבל חשבוניות לפי שיקול דעתו וללא קשר לעובדות בשטח. המשיב היה רשאי לכן להתייחס למכלול החשבוניות שהוצאו כאל חשבוניות שהוצאו שלא כדין. דרך פעולתו של אלסאנע היא זו אשר גרמה לחיובים השונים אשר הוטלו על כל המערערים. אין למערערים אלא להלין על עצמם ואין כל מקום לטענות שהועלו על ידם בדבר ריבוי החיובים. הוצאת וקבלת חשבוניות בדרך שננקטה על ידי אלסאנע והמערערים, פוגעת באופן משמעותי ברשויות המס. יש מקום לכן לפעול בכל הדרכים אשר ניתנו בידי המשיב בחוק על מנת למנוע הישנות מקרים מעין אלה בעתיד. לענין זה יש לציין כי על יבולי בר הוטלה למעשה הסנקציה שבסעיף 50(א) פעם אחת בלבד, כפי שעולה מתצהירו של מר מוראי מטעם המשיב. עוד יש לזכור כי בפועל לא שילמה יבולי בר תשלום כלשהו על חשבון חובה בגין שומת התשומות אשר הוצאה לה, אשר הערעור לגביה נדחה. התוצאה מכל האמור לעיל היא כי יש לדחות את כל הערעורים, ולחייב את המערערים וביחד ולחוד בתשלום הוצאות המשיב בסך 15,000 ₪ + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. חשבוניתמיסיםעבירות מסחשבונית פיקטיבית