חשבונית על עבודה שלא בוצעה

סעיף 38(א) לחוק מס ערך מוסף קובע כי עוסק זכאי לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס התשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה לו כדין. על מנת שעוסק יהיה רשאי לנכות מהמס שהוא חייב בו תשומות הכלולות בחשבונית, לפי הוראות סעיף 38 לעיל, חייבת העסקה להתקשר באופן אמיתי בין מקבל החשבונית ובין העוסק שהוציא את החשבונית. לא די לכן כי העבודה עצמה בוצעה, אלא יש להוכיח כי העוסק אשר הוציא את החשבונית ביצע בפועל את העבודה בגינה הוצאה החשבונית. להלן פסק דין בנושא חשבונית על עבודה שלא בוצעה: פסק דין 1. נימוקי הערעור: הערעור מתייחס להודעת המשיב לתשלום כפל מס מיום 27.5.04. בהודעה זו, אשר צורפה כנספח א' לנימוקי הערעור, נאמר כי במהלך החקירה אשר נערכה בספרי החשבונות אשר התנהלו על ידי המערער בשנת 2003, נמצא כי נוכו מסמכים הנחזים לחשבוניות מס בניגוד לסעיף 50(א1) לחוק מס ערך מוסף תשל"ו- 1975(להלן: "החוק"). קרן המס הוא בסכום של כ- 56,000 ₪ וכפל המס אשר הוטל, לפי סעיף 47(א) לחוק, הוא בסכום של 112,094 ₪. בנימוקי הערעור נאמר כי המערער הוא חקלאי אשר מנהל את עסקו מאז שנת 51'. בשנת 2003 תכנן המערער להקים מחסן לשיווק תוצרת חקלאית. לכן, חיפש קבלן וניהל מו"מ עם אדם בשם שלמה בללנה (להלן: "בללנה" או "הקבלן"). לפני שהתקשר המערער עם הקבלן פנה רו"ח מטעם המערער למשרדי המשיב, על מנת לאמת את זהותו כעוסק של הקבלן ואת האפשרות להתקשר איתו בהסכם מבחינת סיווג הקבלן במע"מ ונענה בחיוב. בהסתמך על תשובה זו, התקשר המערער עם הקבלן בהסכם עבודה והקבלן אף הציג בפניו אישור על ניכוי מס במקור ואישור על ניהול ספרים כחוק. התשלומים בוצעו בשיקים כאשר רובם נמשכו לפקודת הקבלן וחלק לפקודת מר עוטמן (להלן: "עוטמן"), על פי הוראות הקבלן. הקבלן הוציא חשבוניות מס בגין כל התשלומים. המערער טען כי החשבוניות הוצאו כדין והם שיקפו עסקה אמיתית - בניית מחסן. המערער טען כי פעל בתום לב ונקט בכל האמצעים הסבירים על מנת לאמת את זהותו של הקבלן. היה מקום להתיר למערער לנכות את החשבוניות ולא היה מקום להטיל עליו כפל מס. הערעור נתמך בתצהירו של המערער. כמו כן, צורף תצהיר של רו"ח אוליאל אשר העיד כי לפני התקשרות המערערת עם הקבלן, ביקש ממנו אישור ניכוי מס במקור ואישור בדבר ניהול ספרים כחוק. עוד נאמר על ידו כי שוחח עם גב' נטע סבח מהמשיב ובדק עמה אם ניתן להתקשר בהסכם עם הקבלן ואם קיימת מניעה כלשהי לנכות את המע"מ. הגב' סבח הודיעה כי נכון למועד הבדיקה אין מניעה להתקשר עם הקבלן בהסכם, לרבות על פי סיווגו במע"מ וניתן יהיה לקזז את המע"מ. גב' סבח אף הבהירה כי בהתאם למופיע על גבי החשבוניות של הקבלן מדובר בתחום עיסוקו. 2. כתב התשובה: בכתב התשובה נאמר כי השומה אשר הוצאה למערער מתבססת על חקירה מקיפה וממצה, ממנה עולה כי המערער ניכה שלא כדין מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס ע"ש ש.ב. עבודות בנייה ייעוץ ואספקת פועלים כאשר שם העוסק בללנה שלומי. המשיב תיאר את החשבוניות ואת סכום המע"מ הגלום בהם. נאמר כי החשבוניות אינן משקפות עסקאות אמת. עולה מהביקורת כי נוכו חשבוניות מס פיקטיביות מבלי שבוצעה עבודה בפועל מול הבעלים הרשום של החשבוניות. בללנה הקבלן אישר בחקירתו האחרונה אצל המשיב כי הוא לא ביצע את העבודה וכי כל תפקידו התמצה בהיותו חותמת גומי. בללנה אף הוסיף והעיד כי פנקס הקבלות לא הודפס על ידו אלא על ידי בנו של המערער מר אשר צמח (להלן: "אשר") וכי כל תפקידו של בללנה היה פיקטיבי מלכתחילה. לדבריו, פגש אותו אשר ואמר לו שהוא בונה בית אריזה ושהוא צריך חשבוניות, הוא גם אמר שהוא יסדר את הכל והוא צריך רק חשבוניות כיסוי לבית האריזה. הוא הבטיח לו שיצא לו מזה כסף. את החשבוניות של ישי צמח הוציא מבלי לעשות עבודה וקיבל 10,000 ₪. בללנה לא ידע מי ביצע את העבודה בפועל. מר קופולביץ, שהוא מהנדס בניין אשר עסק בהקמת בית האריזה אצל המערער (להלן: "מהנדס קופולוביץ") העיד בפני המשיב כי הוא לא מכיר את בללנה וכי לא פגש אותו, וכי מי שבנה את בית האריזה בפועל הוא אדם בשם עוטמן שהוא מכיר מפרוייקטים אחרים. עוטמן אישר בעדותו בפני המשיב כי הוא ואחיו בנו את בית האריזה וקיבלו שכר. הסכום הכולל אשר התקבל על ידו ועל ידי אחיו היה 64,000 ₪ ואילו סכום התשומות הכולל כפי שדווח על ידי המערער היה 330,000 ₪. עוטמן גם הוסיף כי הוא לא יכול להוציא חשבוניות וגם לא חשבוניותP לעוסקים פלסטינאיים מכיון שאיננו עוסק. עוטמן אף העיד כי מי שפיקח על העבודה היה מהנדס קופולוביץ ובנו של המערער. כמו כן, הוכחשה טענת המערערת על פי רוה"ח פנה למשיב בטלפון לשם בירור השאלה האם יש מניעה מלהתקשר עם הקבלן. בכל מקרה, גם אם היתה פנייה הרי שהעבודות לא בוצעו בפועל על ידי נותן החשבוניות. מטעם המשיב צורף תצהירו של מר משה מוראי (להלן: "מוראי") ממונה צוות ביקורת חשבונות בכיר במע"מ רמלה, אשר קיבל את ההחלטה לגבי הוצאת כפל המס. לתצהיר צורפו הודעות בללנה, המערער ובנו, קופולוביץ ועוטמן. 3. דיון והחלטה: א. הוראות החוק הרלוונטיות ונטל השכנוע: סעיף 38(א) לחוק קובע "עוסק זכאי לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס התשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה לו כדין". סעיף 44 לחוק קובע "אין לנכות מס על תשומות אלא אם הן לשימוש בעסקה חייבת במס". סעיף 50(א1) לחוק, אשר על פיו הוטל כפל המס במקרה הנוכחי, קובע "עוסק שניכה מס תשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה שלא כדין, רשאי המנהל להטיל עליו כפל מס המצויין בחשבונית או המשתמע ממנה, אלא אם כן הוכיח להנחת דעתו של המנהל כי לא ידע שהחשבונית הוצאה שלא כדין". על מנת שעוסק יהיה רשאי לנכות מהמס שהוא חייב בו תשומות הכלולות בחשבונית, לפי הוראות סעיף 38 לעיל, חייבת העסקה להתקשר באופן אמיתי בין מקבל החשבונית ובין העוסק שהוציא את החשבונית. לא די לכן כי העבודה עצמה בוצעה, אלא יש להוכיח כי העוסק אשר הוציא את החשבונית ביצע בפועל את העבודה בגינה הוצאה החשבונית. ראה לעניין זה ע"א 3758/96 סלע חברה למוצרי בטון בע"מ נ' מנהל מע"מ, מסים יג' / 4 עמ' ה' - 74 (להלן: "פס"ד סלע"). בע"א 4069/03 מ.א.ל.ר.ז שיווק ומתכות בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ, מסים יט/2 עמ' ה - 86, חזר והבהיר כב' הנשיא ברק כי סעיף 38(א) לחוק כולל את עקרון הבסיס המתיר ניכוי בגין תשומות שהוציא העוסק. המס הוא מס תשומות המוגדר בסעיף 1 לחוק. מדובר במס "הכלול בחשבונית שהוצאה לו (לעוסק) כדין". המחלוקת אשר התעוררה באותו מקרה, התייחסה לפרשנות אותו ביטוי, כלומר מהי חשבונית שהוצאה כדין. כב' הנשיא ברק הסביר כי בשלב ראשון על החשבונית למלא אחר דרישות טכניות כגון פרטים אשר נקבעו על ידי שר האוצר. לדבריו, "הדרישה כי החשבונית תוצא כדין, אינה אך דרישה טכנית, כי אם גם מהותית. על החשבונית לשקף עסקה אמיתית בין הצדדים הנכונים והאמיתיים לעסקה". כב' הנשיא קבע באופן חד משמעי כי יש להחיל את המבחן האובייקטיבי באשר לקיומה של חשבונית כדין כפי שנקבע בפסק דין סלע. "ראוי איפוא להסיר את העננה לה טוענת המערערת ולקבוע כי המבחן לזכות הניכוי של מס תשומות הוא המבחן האובייקטיבי. אכן, אימוץ מבחן סובייקטיבי עלול למוטט את ההגיון הבסיסי המונח ביסוד מס ערך מוסף, ולהביא להפחתת מס, ואף נטילת מס מקופת המדינה. שיטת הטלת מס ערך מוסף בנויה על שרשרת המתחילה ביצרן ומסתיימת בצרכן... תהליך זה ממחיש את עקרון ההקבלה העומד בבסיס מס ערך מוסף. התרת ניכוי מס תשומות על בסיס מבחן סובייקטיבי יכולה לגרום לניכוי מס תשומות, על אף שלא שולם מס זה בתור מס עסקאות, לרשויות המס. ניכוי זה עומד בניגוד לעקרון הטלת המס על הערך המוסף. הוא פותח פתח לרמאויות. נטרול הכשל הזה, באופן פשוט ויעיל, נמצא בידי הנישומים. ולכן, המבחן הראוי לכוון את התנהגותם לכיוון נטרול הכשל ולא לכיוון הרמאות, הוא המבחן האובייקטיבי". באשר לנטל השכנוע הרי שנטל זה מוטל לאורך כל הדיון על העוסק המבקש לנכות את המס. ברע"א 3646/98 - כ.ו.ע. לבנין בע"מ נ' מס ערך מוסף, פ"ד נז(4), 891, עמ' 909-910, נקבע: "בערעור מס ערך מוסף לעניין ניכוי מס תשומות, 'נטל השכנוע' על העוסק המבקש לנכות את המס. נטל זה מלווהו מתחילת הדרך עד סופה ויחד איתו מוטל על העוסק 'נטל הבאת הראיות'. 'נטל הבאת הראיות' עובר למנהל כאשר הפנקסים נוהלו כדין ולא נפסלו והמנהל הוציא שומה לפי מיטב השפיטה. נטל זה עובר אל המנהל כאשר השאלה שבמחלוקת היא פנקסית או שהצדדים חלוקים בשאלה אם המחלוקת היא כזו. כאשר המחלוקת היא לבר-פנקסית, 'נטל השכנוע' ו'נטל הבאת הראיות' על העוסק." במקרה שבפניי מדובר במחלוקת שהיא לבר פנקסית. המידע באשר לשאלה האם אכן בוצעה העבודה על ידי בללנה אשר הוציא את החשבוניות, מצוי בידי המערער בלבד ורק ממנו ניתן ללמוד האם אכן בוצעה עיסקה אמיתית כלשהי בינו לבין מוציא החשבוניות. לאור המבחנים לעיל, יש לבחון האם עמד המערער בנטל המוטל עליו, להוכיח כי החשבוניות אשר הוצאו כדין וכי הוא רשאי היה לנכות את המס הגלום בהן. ב. האם הוצאו החשבוניות כדין: לפי חומר הראיות אשר נשמע במהלך הדיון, ואשר היה בפני המשיב כאשר הוציא את הדרישה לתשלום כפל מס, לא עמד המערער בנטל השכנוע. גירסתו של המערער על פיה בוצעה העבודה על ידי בללנה, וכי החשבוניות הוצאו על ידו כדין, לא היתה אמינה והמסקנה הברורה היא כי החשבוניות הוצאו שלא כדין. כפי שכבר ציינתי לעיל, טען המערער בתצהירו כי ניהל מו"מ עם בללנה לפני הקמת המחסן. בחקירתו הנגדית הסביר המערער כי הקשר עם בללנה נוצר דרך אחד המבוטחים של הבן שלו שקוראים לו אייל כהן. אייל כהן אמר כי יש לו חבר שהוא קבלן שיכול לבנות את המחסן בכפוף לפיקוח צמוד של מהנדס. בניגוד לאמור בתצהיר המערער כי הוא עצמו ניהל מו"מ עם בללנה, נאמר על ידו בחקירה הנגדית כי הוא כלל לא נפגש איתו. יתרה מזאת, כאשר נשאל המערער אם הוא ראה פעם את בללנה, היתה תשובתו שלילית. מכאן, עולה בבירור כי למערער עצמו לא היה כל קשר עם בללנה. המערער אף צירף לתצהירו עותק של הסכם עם בללנה המהווה לדבריו הסכם לביצוע עבודה עליו חתם עם הקבלן. בחקירה הנגדית הסתבר כי על ההסכם חתם הבן שלו "חתם עליו הבן שלי אשר ישי. אני לא הייתי נוכח בעת החתימה, רק המתווך אייל כהן היה נוכח". המערער אף העיד בתצהירו כי הוא ביקש את האישורים הרלוונטיים מבללנה לפני ההתקשרות בהסכם, וכי לפני ההתקשרות המציא לו הקבלן אישור על ניכוי מס במקור ואישור על ניהול ספרים. אולם, נראה כי לעדות זו אין כל בסיס. תאריך ההסכם אשר הוצג על ידי המערער הוא 27.2.03 ואילו תאריך האישור ממע"מ הוא ספטמבר 2003. למערער לא היה כל הסבר באשר להבדל בתאריכים. ברור כי עדותו בסעיף 5 לתצהיר, איננה עולה בקנה אחד עם המסמכים שהוצגו על ידו. אין גם מקום לסברה שהועלתה על ידי המערער במסגרת חקירתו הנגדית "יכול להיות שהיו אישורים נוספים". עוד הסתבר בחקירה הנגדית כי מי שסיכם את העבודות בפועל היו הבנים שלו ולא המערער עצמו. המערער נשאל האם ביקש ערבויות כלשהן מבללנה, ותשובתו היתה שלילית, זאת למרות העובדה כי העבודות היו בסדר גודל של 300,000 ₪. גם העובדה כי המערער העיד שהוא לא ראה עבודות קודמות של בללנה ואף איננו יודע איזה ניסיון יש לבללנה בבנייה, תומכת במסקנה כי בללנה עצמו כלל לא ביצע את העבודות. המערער הופנה לחשבוניות אשר צורפו כנספח א' לתצהירו של המשיב ונשאל אם הוא יודע עבור מה הוצאה החשבונית. המערער העיד כי הוא לא מכיר את כל החשבוניות שיוצאות מהמשרד, אולם החשבונית ניתנה על ידי בללנה. למרות זאת, לא יכול היה המערער לאשר כי החתימה היא אכן חתימה של בללנה "אני מניח שכן". בסופו של דבר, לאחר שהוצגו למערער מספר שאלות באשר לחשבוניות אותן ביקש לנכות, העיד "לא ראיתי את החשבוניות בכלל" (עמ' 8 לפרו'). בישיבה נוספת, נחקר בנו של המערער על הודעתו אצל המשיב, כאשר ב"כ המערער הודיע כי הודעה זו תשמש כעדות ראשית. אשר נכח בבית המשפט במועד שבו נחקר המערער, אולם לא הוגש מטעמו תצהיר עדות ראשית לפני הדיון. מעדותו עולה כי הוא פנה לאייל כהן אשר תצהירו צורף לאחר הישיבה הקודמת. בנו של המערער העיד כי פנה לאייל כהן לפני הרבה זמן, אולם התצהיר ניתן באותו שלב "כי חשבנו שאין צורך בזה. כשהעלינו את הנקודה אמרנו שנכניס ושיש מקום וצורך" (עמ' 16 לפרו'). בנו של המערער נשאל מי הדפיס את פנקסי החשבוניות של בללנה, ותשובתו היתה כי הוא לא הדפיס את החשבוניות וגם לא את הקבלות. אולם, "הפניתי אותו לבעל עסק שמתעסק עם הדפסות כי דרשנו שגם אנחנו צריכים קבלות מלבד החשבוניות. אמרנו שאנחנו עסק מסודר. אולי הרמתי טלפון וביקשתי שיעשו לו, אבל לא ליוויתי אותו" (עמ' 16 לפרו'). בתצהירו של אייל כהן נאמר כי הוא חבר של שלומי בללנה ושל אשר. הוא המליץ לאשר להתקשר עם בללנה ואף הכיר לו אותו. נקבעה פגישה משותפת ובללנה הציע הצעת מחיר וסוכמו התנאים. כהן אף נכח במעמד חתימת ההסכם. הוא סייע לבללנה לגייס פועלים ובמהלך החיפושים נפגשו עם עוטמן. בללנה הגיע לדבריו עם עוטמן להסכם שעוטמן יבצע את העבודה כקבלן משנה תחת השגחתם ובפיקוח מהנדס. ההתחשבנות הכספית נעשתה לדבריו בהוראת בללנה ובעזרתו, וכל החשבוניות נרשמו על ידו בנוכחות בללנה שכן "הכרתי את בללנה מגיל צעיר והוא אף התגורר בביתי". גם בחקירה נגדית חזר כהן ואישר כי הוא זה שכתב את החשבוניות "עזרתי לשלמה בללנה, יש לו בעיה של כתיבה וכל העניין של ניירת הוא היה מסתבך בזה ואני עזרתי לו" (עמ' 11 לפרו'). כהן טען כי הודעתו של בללנה אצל המשיב, על פיה לא ביצע את העבודה אצל המערער, איננה נכונה. התברר בחקירתו של אייל כהן כי בללנה היה חייל משוחרר כאשר התחיל לעבוד, הוא עבד בשיפוצים קטנים. אולם, כהן לא ראה פרוייקטים שלו וגם לא ביקר בהם "המלצתי בקטע חברי כי רציתי שהוא יעבוד". עדויות מאוחרות אלה של אשר ואייל כהן לא היו אמינות עלי לגופן וקשה היה שלא להתרשם מהתיאום שביניהן. כל מה שהיה בעדויות אלה כדי להאיר, הוא את הקשר הישיר שהיה בין אשר ואייל כהן בגיוסו של בללנה בעניין החשבוניות. המסקנה כי העבודות לא בוצעו בפועל על ידי בללנה אלא על ידי עוטמן, נתמכת גם בעדותו של מהנדס קופולוביץ. המערער זימן את המהנדס קופולוביץ להחקר על הודעתו. קופולוביץ אישר כי הוא פיקח על העבודות נשוא הערעור וכי היה במקום כארבע פעמים, לא ברצף. העבודה נמשכה בערך חודשיים או שלושה וכל ביקורת שלו נערכה במשך חצי שעה. הביקורות תואמו עם עוטמן ולפעמים עם הבן של המערער. את בללנה כלל לא הכיר ועל פי עדותו "אני לא מכיר קבלן אחר חוץ מעוטמן" (עמ' 5 לפרו'). "הוא היה קבלן ראשי, לא הכרתי אדם אחר. אני מסיק שהוא היה קבלן ראשי". קופולוביץ אישר אמנם בחקירה נגדית כי היו אנשים נוספים חוץ מעוטמן. אולם, הוא חזר ואמר כי את בללנה הוא איננו מכיר ואולי אם היו מראים לו את הפנים שלו, הוא היה מזהה אותו כיתר האנשים המסתובבים בשטח. אולם, עדותו על פיה עוטמן היה מי שזימן אותו למקום כדי לבצע את הביקורת וכי הוא לא הכיר קבלן אחר מלבד עוטמן, היתה עדות מהימנה שלא נסתרה. עוטמן עצמו הבהיר במסגרת הודעתו את הסיבה לכך שהיה צורך למצוא את בללנה על מנת שיוציא את החשבוניות. בהודעתו, נספח ח' לתצהיר המשיב, אישר עוטמן כי איננו יכול להוציא חשבוניות מס בארץ כיון שהוא פלסטינאי. עוטמן אף הסביר את שיטת העבודה. לדבריו,"ישנם מקרים שבעל הבית מביא קבלן שהוא מוציא את החשבוניות במקומי, וישנם מקרים שאנחנו עובדים כשכירים ומקבלים משכורת. במקרה הנוכחי, לאחר שסגר את העבודה עם אשר ישי, אמר לו עוטמן שאין לו חשבוניות. "אז הוא אמר לי לא מקובל עלי והביא בנאדם או קבלן אחר שכאילו אתה תקבל את העבודה ממנו וזה כי אני לא יכול להוציא חשבונית והוא רוצה להיות מסודר". יש לציין כי עוטמן עצמו העיד כי הוא ואחיו, אשר ביצעו את העבודה, קיבלו רק 65,000 ₪, כאשר הסכום הכולל של החשבוניות עבור העבודה היו בסכום העולה על 300,000 ₪. גם בעדותו של רו"ח אוליאל אין כדי לתמוך בגירסתו של המערער. במסגרת חקירתו הנגדית טען רו"ח אוליאל בתחילה כי לפני ההתקשרות עם הקבלן, המציאו לו "מצמח ישי" אישור על ניהול ספרים וניכוי מס במקור והסכם עבודה. לאחר מכן הסתבר כי המסמכים לא הוצגו בפניו "הם אמרו שיש להם". עוד נטען על ידו כי לאחר השיחה הנטענת עם הגב' סבח מהמשיב, ערך לעצמו תרשומת, אולם אותה תרשומת לא צורפה על ידו לתצהיר. למרות שהיה בידו, לטענתו, ניכוי מס במקור, הוא לא זוכר אם במקרה של בללנה ניכה מס במקור. הוא גם לא זכר אם את האישור עצמו ראה "אבל יכול להיות שהמציאו אותו לפקידה שלי במשרד". מדובר אם כן בהסתמכות על דברים שנאמרו לרוה"ח ובוודאי לא בפעולה עצמאית אשר נעשתה על ידו. באשר לשיחה הנטענת עם הגב' סבח, הרי שגם בכך אין כדי לתמוך בטענת המערער כי החשבוניות הוצאו כדין. העובדה כי העוסק נרשם אכן במע"מ, אין בה כדי להוכיח על פי המבחן האובייקטיבי שהעבודות נשוא החשבוניות שהוצאו, בוצעו אכן על ידי אותו עוסק וכי מי שהוציא את החשבונית היה אכן זכאי להוציא אותה. די היה למעשה בכל האמור לעיל על מנת לקבוע כי המערער לא הוכיח את זכאותו לניכוי החשבונית, ואת המסקנה אליה הגיע המשיב בעת שהוציא את הדרישה לתשלום כפל מס בגין החשבוניות - כי מדובר בחשבוניות פיקטיביות וכי בללנה כלל לא ביצע את עבודות בניית המחסן. מעבר לכל האמור לעיל, יש לפנות עתה לעדותו של בללנה. כפי שעולה מתצהירו של המשיב, הרי שבעת הוצאת הדרישה היו בפניו שתי הודעות של בללנה, אחת מדצמ' 2003 ואחת מפבר' 2004. אין מחלוקת כי ההודעה השלישית של בללנה, בה מסר למשיב כי הוא אכן לא ביצע כל עבודה אצל המערער וכי תפקידו היה בגדר חותמת גומי, לא היתה בפני המשיב בעת הוצאת הדרישה, אולם בללנה חזר על הדברים גם בעדותו בפניי. בעניין הודעותיו של בללנה, יש להתייחס קודם כל לטענת המערער, על פיה תמכו הודעותיו הראשונות של בללנה בגירסתו של המערער, וכי לכן לא היה מקום למסקנה אליה הגיע המשיב בדבר היות החשבוניות פיקטיביות. לטענה זו אין כל מקום. אם נעיין בהודעות הראשונות של בללנה, נראה כי כבר מהן ניתן היה ללמוד כי הוא עצמו לא יכול היה לבצע את העבודה נשוא החשבוניות. נספח ב' לתצהירו של המשיב הוא הודעתו הראשונה של בללנה. בהודעה זו נאמר על ידי בללנה כי הוא כמעט ולא מעסיק עובדים וכי אין לו ציוד וכשהוא צריך ציוד הוא שוכר אותו. עם זאת, בהודעה השנייה לא זכר בללנה ממי הוא שכר ציוד. בללנה העיד כי הוא קיבל עבור העבודה 10,000 ₪ בלבד ו - 90% הועברו על ידו לעוטמן. למרות טענתו כי יש לו הסכם גם עם המערער וגם עם עוטמן וכי הוא יכול להביא אותו, לא הוצגו על ידו ההסכמים ובהודעה השנייה טען כי נגנבו ממנו המסמכים מהרכב. בהודעה נוספת טען עוטמן כי לצורך בניית בית האריזה הוא לא העסיק עובדים, אלא הביא קבלן משנה שהוא אותו עוטמן שבללנה לא ידע לומר מה שם משפחתו. התברר גם כי בללנה טען שהוא לא יכול היה לבצע את עבודת המבנה של המחסן כי הוא לא יודע לקרוא תוכניות בנייה או תוכניות ברזל וחשמל. לבללנה לא היה משרד וגם לא רישום כקבלן. עדותו של בללנה באשר לביצוע העבודה הנטענת, היתה מעורפלת ולא אמינה כבר בעת מתן שתי ההודעות הראשונות, כך שניתן להבין את התמיהות אשר עלו אצל חוקרי המשיב. זאת במיוחד לאור העובדה כי במועד משלוח הדרישה למערער, כבר היו בפני המשיב עדותם של מהנדס קופולביץ ועוטמן, אשר תמכו במסקנה כי עוטמן הוא הקבלן שביצע את העבודה ולא בללנה. בעדותו בפניי בבימ"ש, אישר בללנה למעשה את כל חשדות המשיב. בללנה העיד כי אייל כהן הוא חבר ילדות שלו והוא זה שתיווך בינו לבין אשר ישי. מדובר בפרוייקט ראשון שלו. בללנה העיד " לא ידעתי מה לעשות אלמלא אייל. הוא הציע לי את כל הרעיון הזה. הוא אמר לי לבוא ולהיפגש עם אשר, לא ידעתי על זה בכלל, לא ידעתי על חשבוניות ולא הרמתי גם את הבניין. אני דרך אשר ידעתי שעוטמן בנה בניין. לא הכרתי בכלל את עוטמן". בללנה אישר כי מכר חשבוניות פיקטיביות, אולם טרם הוגש נגדו כתב אישום ואין הוא יודע למה אין כתב אישום. לדבריו, "אחרי שהייתי בחקירות נסגר התיק ועכשיו אני חייב הרבה כסף". בללנה טען כי בחקירה הראשונה סיכם עם אייל ועם אשר מה להגיד לחוקרי המשיב. כך גם עשה בחקירה השנייה. "אייל ואשר הנחו אותי להגיד את זה, הייתי חותמת גומי". בללנה הבהיר כי "אייל לא איים עלי, הוא הדריך אותי לשקר" (עמ' 21 לפרו'). בללנה לא הכחיש כי קיבל שיקים וגם חתם עליהם חתימת היסב ואף הפקיד אותם בחשבון הבנק שלו. לדבריו, קיבל כסף בסכום של 10,000 ₪ בגין העובדה שנתן חשבוניות. יתרה מזאת, בללנה העיד כי את הכסף שהפקיד בחשבון משך וחלק עבר לאשר ישי במזומן. בללנה הבהיר כי הגיע בפעם השלישית למשרדי מע"מ לאחר שקיבל שומות. הוא הגיע לחקירה ולא היתה לו ברירה והוא הודה בכל מה שעשה. בללנה אף העיד כי אייל כהן כתב את כל החשבוניות שכן הוא לא ידע איך למלא אותן. עדותו זו של בללנה בדבר הקשר ההדוק שבינו לבין אייל כהן, עולה בקנה אחד עם עדותם של אייל כהן ואשר, ועם העובדות אשר התבררו בחקירתו הנגדית של המערער, בדבר עריכת ההתקשרות הנטענת בינו לבין בללנה על ידי בנו ואייל כהן. בנסיבות אלה, אין גם כל משמעות לעובדה כי חלק מהשיקים הופקדו בחשבונו של בללנה. בללנה העיד כאמור במפורש כי חלק מהכספים הוחזרו לאשר ישי , בנו של המערער. המסקנה מכל האמור לעיל היא לא רק שהמערער לא עמד בנטל המוטל עליו, אלא שנעשתה פעולה מכוונת, לפחות על ידי בנו של המערער יחד עם אייל כהן, שמטרתה היתה מציאת כיסוי לביצוע העבודות על ידי עוטמן, בדרך של הוצאת חשבוניות על ידי בללנה וזאת בניגוד גמור להוראות החוק. התוצאה היא כי דין הערעור להידחות. המערער ישא בהוצאות המשיב בסך 15,000 ₪ +מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. מיסיםחשבונית