עיון בפרוטוקולים של ועדת מיסים עקיפים

להלן פסק דין בנושא עיון בפרוטוקולים של ועדת מיסים עקיפים: פסק דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט יצחק מילנוב) מיום 6.2.08 בתיק בש"א 4350/07 (א 6549/05; א 1176/07). בהחלטה זו נצטוותה המדינה (הנתבעת) לאפשר למשיבות (התובעות) לעיין ב"פרוטוקולים והחלטות שהוצגו בפני ועדת מסים עקיפים בכפוף למחיקת כל פרט מזהה". 2. כל אחת מהמשיבות הגישה לבית משפט השלום תביעה נגד המדינה להשבת מס קניה אותו שילמה לשם עיכוב הליכי גבייה שעמדו להינקט נגדה בגין חוב מס נטען. הדיון בתביעות אוחד. טענת החוב נגעה ליבוא שסתומים לצמיגים על ידי המשיבות בשנים 2001-2003. בכתבי התביעה נטען כי המדינה ביססה את טענת החוב על סיווג מוטעה של המוצר המיובא; ולחלופין - כי מאחר שדרישת תשלום המס הייתה רטרואקטיבית הרי מדובר ב"חסר" כהגדרתו בחוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ח-1968 (להלן - החוק), שהמשיבות פטורות מתשלומו בהיותן עונות על תנאי הפטור שבסעיף 3 לחוק. בין היתר הוזכר בכתבי התביעה תיקון מס' 31 (מחודש אוקטובר 2000) של צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין (להלן - צו תעריף המכס). נטען כי המדינה שוגה בעמדתה לפיה תיקון זה (להלן - תיקון 31) שינה את סיווג השסתומים שיובאו על ידי המשיבות לצורך החיוב במס קניה. 3. ביום 17.9.06 פנתה המשיבה 1 לבית משפט השלום בבקשה לגילוי מסמכים נוספים ולמתן תשובות נוספות לשאלון (בש"א 6832/06). הבקשה התייחסה בין היתר לפרוטוקולים של ועדות מסים עקיפים שדנו בעניינה של המשיבה 1, כמו גם לפרוטוקולים ולהחלטות של אותן ועדות בהם נדון עניינם של חלקי חילוף למזגנים לרכב מנועי ועניינם של פרטי מכס שתוקנו במסגרת תיקון 31. המדינה התנגדה לבקשה בטענות שונות; בהן: כי הבקשה כוללנית וסתמית; כי החומר שגילויו מתבקש אינו רלוונטי לפלוגתאות הנדונות בתביעה; וכי מדובר בחומר חסוי לפי דין. במהלך ישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 8.5.07 החליט בית משפט השלום לדחות את הבקשה לגילוי מסמכים, להוציא פרוטוקולים והחלטות של ועדות מסים עקיפים עליהם נציג רשות המסים הסתמך בהופיעו בפני ועדת הכספים של הכנסת בנוגע לתיקון 31 ולתיקון נוסף של צו תעריף המכס (מס' 129) משנת 2003. בשולי ההחלטה הוסיף בית המשפט הוראה לגבי פרוטוקולים והחלטות של ועדות מסים עקיפים שעניינם בקשות של יבואנים לוויתור על דרישות לתשלום גירעונות-מס שהומצאו להם בקשר לפרטי מכס שתוקנו בתיקון 31 (להלן - המסמכים שבמחלוקת). המדינה נצטוותה לבדוק את אפשרות ההמצאה של פרוטוקולים והחלטות אלה למשיבות "בכפוף למחיקת כל פרט מזהה" ולמסור תשובה בנדון תוך 15 ימים. 4. משלא הומצאה תשובה המדינה במועד שנקבע בהחלטה, הגישו המשיבות לבית משפט השלום ביום 30.5.07 בקשה דחופה למתן החלטה המחייבת את המדינה להמציא לעיונן את המסמכים שבמחלוקת או למסור ללא דיחוי את תשובתה לגבי אפשרות המצאת מסמכים אלו (בש"א 4350/07). כן התבקש באותה מסגרת חיוב המדינה להמציא למשיבות את המסמכים אותם היא חויבה לגלות בהחלטה מיום 8.5.07, היינו הפרוטוקולים וההחלטות עליהם רשות המסים הסתמכה בפני ועדת הכספים של הכנסת. עד ליום 7.6.07 לא התקבלה תגובה של המדינה או החלטה של בית המשפט בקשר לאותה בקשה. משכך הגישו המשיבות באותו היום לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 8.5.07 (בר"ע 3204/07). ביום 10.9.07 החליט בית המשפט (כב' השופט יהונתן עדיאל) כי הבקשה אינה מצריכה תשובה ככל שהיא נוגעת לגילוי מסמכים שאינם עוסקים במשיבות, וזאת "בהיות הבקשה (לגבי מסמכים אלה) בקשה גורפת ובלתי ממוקדת". ממילא נדחה חלק זה של בקשת רשות הערעור. לא כן החלק הנותר של הבקשה המתייחס למסמכים של ועדות מסים עקיפים הנוגעים לדיון בעניינן של המשיבות. לגבי חלק זה התבקשה תשובת המדינה לבקשת רשות הערעור. ביום 14.11.07 השיבה המדינה כי כל הפרוטוקולים של ועדות מסים עקיפים (הן הוועדה האזורית והן הוועדה העליונה) המתייחסים למשיבות אותרו וגולו להן. לפיכך נתבקש בית המשפט המחוזי למחוק את הערעור ללא צו להוצאות. 5. באותו היום (14.11.07) הגישה המדינה הודעה גם לבית משפט השלום. בהודעה נאמר כי המדינה שקלה את האפשרות לגלות למשיבות פרוטוקולים והחלטות של ועדת מסים עקיפים בעניינם של יבואנים אחרים, אך החליטה להתנגד לגילוי כזה אף אם יימחקו מאותם מסמכים כל הפרטים המזהים. התנגדות המדינה נומקה בחוסר הרלוונטיות של המסמכים שבמחלוקת לפלוגתאות הנדונות בתביעות (באשר אותם יבואנים עוסקים ביבוא טובין שונים מאלו שייבאו המשיבות), וכן בכך שהמסמכים שבמחלוקת מכילים פרטים מזהים רבים אודות אותם יבואנים באופן שגילוי המידע אסור מכוח חובת הסודיות המוטלת בדין על רשות המסים כלפי הנישומים. בהקשר זה טענה המדינה כי מחיקת הפרטים המזהים של היבואנים אינה אפשרית מבחינה מעשית, שכן זיהוי היבואן יוכל להיעשות לא רק באמצעות שמו ומספרו אלא גם באמצעות סוג הטובין המיובאים, כמות הטובין, היקף הפעילות הכלכלית של היבואן, שיעור המס, ועוד, עד כדי כך "שגילוי כל פרט בהחלטה, עלול להביא לזיהוי היבואן, על כל המשתמע מכך, עם הסיכון הרב והחשש לפגוע בפרטיותו, בסודיות המידע המגיע לידי הרשות, וכן הפגיעה הצפויה בתחרות העסקית". 6. בהמשך להודעה זו הגישה המדינה ביום 20.11.07 את תגובתה לבקשת המשיבות למתן החלטה. בתגובה נאמר כי אותר פרוטוקול יחיד של ועדת הכספים של הכנסת (מיום 2.1.01) בו נדון תיקון 31. לגבי המסמכים שבמחלוקת, חזרה המדינה על התנגדותה לגילויים בפני המשיבות. המשיבות הגישו (ביום 1.1.08) תשובה לתגובת המדינה, בה טענו בין היתר כי העיון במסמכים שהומצאו להן הוכיח ביתר שאת את הרלוונטיות של המסמכים שבמחלוקת לצורך הוכחת תביעתן. לפיכך שבו המשיבות וביקשו מבית המשפט לחייב את המדינה להעביר לעיונן מסמכים אלו "תוך השמטת פרטיהם המזהים של היבואנים". עוד נאמר בתשובת המשיבות כי בא-כוחן מתחייב שלא להעביר לעיונן ולא לעשות כל שימוש במידע סודי שיגיע אליו לגבי יבואנים אחרים אף אם המדינה "לא תוכל להשמיט את כל הפרטים המזהים המופיעים בפרוטוקולים וההחלטות של ועדות מסים עקיפים". ביום 6.2.08 קיבל בית משפט השלום את החלטתו, בה הורה למדינה להמציא למשיבות את המסמכים שבמחלוקת "בכפוף למחיקת כל פרט מזהה, וזאת חרף ההשקעה שיש להשקיע בעבודת המחיקה". כך, באשר "ענין השקעה זאת יוכל לבוא לידי איזון ע"י פסיקת הוצאות, לאחר שהנתבעת תציג השקעתה והוצאותיה בנדון. בשלב זה לא ניתן לומר שמתן עיון במסמכים הנ"ל אינו רלוונטי ואין בו כדי להועיל למבקשות". על החלטה זו מבקשת המדינה את רשות הערעור. 7. המדינה טוענת כי החיוב שהוטל עליה לחשוף בפני המשיבות פרוטוקולים והחלטות בהם נדונו חיובי מס של נישומים אחרים, יגרום להפרת חובת הסודיות המוטלת עליה בסעיף 19ב לחוק מס קניה (טובין ושירותים) תשי"ב-1952. סעיף זה קובע עבירה פלילית מקום בו "גילה אדם שלא כדין ידיעה שהגיעה אליו אגב ביצועו של חוק זה", ואוסר גילוי ידיעה כאמור "אלא אם - (1) שר האוצר התיר לגלותה; (2) נדרש לגלותה בהליך משפטי על פי חוק זה או חוק מסים במשמעותו בחוק לתיקון דיני מסים (חילופי ידיעות בין רשויות המס), תשכ"ז- 1967". חובת סודיות זו נועדה על פי הפסיקה הן לטובת הנישום (על מנת להגן על פרטיותו ולמנוע את גילוי סודותיו העסקיים) והן לטובת המדינה (על מנת לאפשר גביית מס אמת בלא שמוסר המידע יחשוש מפני חשיפתו). לטענת המדינה, תכליות אלה יסוכלו אם יתאפשר למשיבות לעיין במסמכים הנוגעים לחיובי מס של נישומים אחרים. מקורות נורמטיביים נוספים לאיסור גילוי המידע עליהם נסמכת המדינה הנם חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, וסעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע, תשנ"ח-1998, האוסר על רשות ציבורית למסור מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות אלא אם כן הגילוי מותר על פי דין. לדעת המדינה, חובת הסודיות תופר גם אם יימחקו מההחלטות ומהפרוטוקולים שמות היבואנים אליהם הם מתייחסים וכן כל פרט מזהה אחר של אותם יבואנים. כך, באשר מספר היבואנים בהם מדובר מצומצם ביותר, והמוצרים המיובאים על ידם הנם ספציפיים, באופן שקורא המסמכים לא יתקשה לזהות את היבואן באמצעות המוצר. ממילא לא קיימת אפשרות מעשית לגלות את המסמכים תוך מחיקת כל פרט מזהה מתוכם, שכן כל פרט המצוי במסמכים, גם אם לשם תיאור המוצר ולא היבואן, עלול בפועל להביא לזיהוי היבואן. המדינה חוזרת גם על טענת חוסר הרלוונטיות, ומטעימה כי המידע הכלול במסמכים שבמחלוקת אינו רלוונטי לתביעתן של המשיבות, בהיותו עוסק בטובין שונים מאלו שיובאו על ידן, לגביהם השיקולים ושיעורי המס שונים. לבסוף, תוקפת המדינה את חסרונה של הנמקה בהחלטת בית משפט קמא, וכמוה את העובדה שהחלטה זו התקבלה חרף ההחלטה הקודמת של בית המשפט מיום 8.5.07 - שבקשת רשות ערעור עליה נדחתה - בה סורבה בקשת המשיבות לעיין במסמכים המתעדים את דיוני ועדות מסים עקיפים לגבי בקשות של יבואנים אחרים. 8. המשיבות דוחות טענות אלה, וגורסות כי בית משפט השלום יישם נכונה את ההלכות החלות בנדון. לטענת המשיבות, המסמכים שבמחלוקת מכילים מידע רלוונטי ביותר להוכחת טענתן בכתבי התביעה לפיה ועדת מסים עקיפים שגתה בקובעה כי הן אינן עומדות בדרישה של סעיף 3(2) לחוק, המתנה מתן פטור מתשלום חסר בכך שהנישום יוכיח כי "לא ידע, ובנסיבות הענין לא היה צריך לדעת, על קיומו של החסר". לדברי המשיבות, סוגיית הסיווג של שסתומים לצמיגים במסגרת תיקון 31 מעוררת שאלת פרשנות דומה לשאלה שהתעוררה בסוגיית סיווג חלקים ואביזרים למזגנים ברכב מנועי במסגרת אותו תיקון, כפי שסברה המדינה כאשר קשרה בין הדיונים בשתי הסוגיות. מאחר שידוע למשיבות כי ועדות מסים עקיפים העניקו ליבואנים של חלקי מזגנים פטור מתשלום החסר, וזאת לנוכח חוסר הוודאות ששרר במשך מספר שנים בנוגע להיקף התחולה ולפרשנות של תיקון 31, הרי הפרוטוקולים וההחלטות של דיוני אותן ועדות יאפשרו להן להוכיח כי גם הן עונות על התנאים הקבועים בחוק להענקת הפטור. לשיטתן, מדובר במידע רלוונטי להליך, ולפיכך חובה על המדינה, הנתבעת בו, לגלותו, ואין היא רשאית להימנע מכך בטענה של חובת סודיות, לרבות זו הקבועה בסעיף 19ב לחוק מס קניה (טובין ושירותים) תשי"ב-1952. סעיף זה, טוענות המשיבות, אינו מחיל חובת סודיות מוחלטת לגבי המידע שהגיע לרשות המסים אלא מחייב אותה בעריכת איזון בין נקודת המוצא - שהנה כלל הגילוי - לבין התכליות אותן נועדה הסודיות לשרת. איזון זה הוביל את בתי המשפט לחייב במקרים המתאימים את רשות המסים בגילוי מידע לנישום במסגרת הליך משפטי, אפילו כשתוכן המידע מתייחס לנישומים אחרים ולאו דווקא לנישום המתדיין, והכול כפוף למידת הרלוונטיות של המידע. כך מבקשות המשיבות שבית המשפט יורה גם במקרה שבפנינו בו, מצד אחד, המדינה לא הציגה תשתית עובדתית קונקרטית לטענתה כי יהיה ניתן לזהות את היבואנים אף לאחר השמטת פרטיהם המזהים, ומצד שני אין חשש שמסירת המידע תפגע בשיתוף הפעולה של הציבור עם רשות המסים, שהרי האינטרס להגיש בקשה לוויתור על חסר הוא של היבואן ולא של רשות המסים. כל זאת בנוסף לכך שפרטי היבואנים יימחקו וכל שיגולה למשיבות הוא הדיון בשאלת עמידת אותם יבואנים בתנאי הפטור שבסעיף 3 לחוק. המשיבות מוסיפות כי הסירוב של המדינה לחשוף בפניהן את הפרוטוקולים וההחלטות הנוגעים ליבואנים אחרים אינו מתיישב עם העובדה שההליכים המשפטיים בין רשות המסים לבין הנישומים, אזרחיים ופליליים כאחד, מתנהלים בדלתיים פתוחות. כמו כן, רשות המסים מפרסמת ברבים זה מספר שנים החלטות בהן הושת כופר כסף על נישומים, בתוכם יבואנים, ומסתפקת במחיקת שמות הנישומים מהפרסום. המשיבות סבורות כי אין מקום להבחין בין החלטות אלו לבין ההחלטות של ועדות מסים עקיפים, שזכות הציבור לדעת חלה גם עליהן, ובמיוחד שעה שמדובר בהליך משפטי תלוי ועומד מול רשות המסים וכאשר דיוני ועדות המסים העקיפים מכילים מידע חיוני לתובע לשם הוכחת טענתו בדבר סבירות טעותו (התנאי בסעיף 3(2) לחוק) ובדבר היחס שאותן ועדות העניקו ליבואנים אחרים שהציגו טענות דומות. לאותה מסקנה מגיעות המשיבות גם באמצעות מערכת האיזונים הקבועה בחוק חופש המידע ובחוקים נוספים המסדירים גילוי מידע המצוי ברשותה של רשות ציבורית, לרבות מידע הנוגע לצדדים שלישיים. לדעת המשיבות, גילוי המידע בנסיבות הנדונות יגביר את השוויון בינן לבין רשות המסים המתדיינת מולן בתביעה שהגישו, וזאת בשים לב ליתרון המוקנה לרשות המחזיקה באופן בלעדי במידע העשוי לסייע להן בהוכחת תביעתן. 9. לאחר ששקלתי את עמדת המשיבות בנדון, ונחה דעתי כי זכותן כבעלות דין לא תיפגע מכך, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה לגביה רשות ערעור וכאילו הוגש הערעור על פי הרשות שניתנה. לא מצאתי כי זכותן של המשיבות תיפגע אם הדיון בערעור יתבסס על התשובה המפורטת והמקיפה אותה הגישו לבקשת רשות הערעור. לפיכך לא ראיתי מקום להיעתר לבקשתן ולאפשר להן להגיש בנוסף סיכומים בכתב. 10. גילוי מסמכים שעניינם חיוב מס של נישום פלוני, במסגרת התדיינות משפטית בין רשות המס לבין נישום אלמוני, הנו מהלך שאינו נקי מקשיים משפטיים ושחוקיותו אינה מובנת מאליה. הבעייתיות נובעת בראש ובראשונה מחובת הסודיות המיוחדת והמוגברת המוטלת על רשות המסים. חובה זו תקפה לגבי סוגי המס השונים. לגבי מס קניה מקור החובה הוא בסעיף 19ב לחוק מס קניה (טובין ושירותים) תשי"ב-1952. אמנם הסעיף עצמו קובע חריג לחובת הסודיות, מקום בו שר האוצר התיר את הגילוי או מקום בו הגילוי נדרש במסגרת הליך משפטי על פי חוק מסים. אולם עצם הסמכות של שר האוצר להתיר את הגילוי, אינה מקימה בהכרח זכות בידי הנישום לדרוש את הגילוי, בוודאי כאשר הגילוי מתבקש לגבי חיובי מס של נישום אחר. בדומה לכך, סמכותו של בית המשפט הדן בהליך מכוח חוק מסים להתיר גילוי מידע המצוי ברשותה של רשות המסים, עדיין אינה מחייבת מתן צו גילוי בכל מקרה, ובמיוחד כאשר הנישום המתדיין עם רשות המסים אינו מסתפק בעיון במסמכים הנוגעים לחיוב המס שהוטל עליו אלא מוסיף ודורש עיון במסמכים שעניינם חיוב המס שהוטל על צד שלישי, שאינו צד להליך המשפטי ושדברו לא נשמע בבית המשפט. השאלה היא עניין של איזון בין האינטרסים (הפרטיים והציבוריים) המקופלים בחובת הסודיות אל מול התועלת שהגילוי עשוי להסב בקידום האינטרסים הלגיטימיים של מבקשו. בשאלה זו טרם נפסקה הלכה. בית המשפט העליון הכיר בזכותו של נישום לעיין במסמכים הנוגעים לחיוב המס שלו (להוציא תרשומות והתכתבויות פנימיות), וזאת כל אימת שהצורך בעיון מתעורר במסגרת הליך משפטי בינו לבין רשות המסים (רע"א 291/99 ד.נ.ד. אספקת אבן ירושלים נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נח(4) 221). הלכה דומה לא נפסקה לגבי עיון של הנישום במסמכים הנוגעים לחיוב המס של צד שלישי שאינו צד להליך. אמנם המשיבות מפנות לשני פסקי דין בהם, לטענתן, הוחל כלל הגילוי גם במצב כזה. אלא שעיון בפסקי דין אלה מעלה כי גם לאחריהם, שאלת זכות העיון במקרה כמו זה שלפנינו עודנה פתוחה. בע"א 4069/03 מ.א.ל.ר.ז שיווק מתכות בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ, פ"ד נט(5) 836, אישר בית המשפט העליון החלטה של בית המשפט המחוזי שלא לאפשר לנישום לעיין במסמכים הקשורים לצד שלישי, בשים לב לכך ש"מידע שכזה פוגע בפרטיות ובסודות המסחריים של הנישום האחר, שהגנה עליהם היא בבסיס תכליתה של חובת הסודיות", ובהעדר אפשרות להסוות את המידע באופן שלא יפגע בפרטיות של הנישום האחר (שם, בעמ' 845). זאת למרות שגם הנישום האחר היה קשור אל הסכסוך שנדון בבית המשפט, במובן זה שהוא מי שסיפק את החשבונית שבשל היותה פיקטיבית הוצאה למערערת שומת תשומות על פי מיטב השפיטה. בעמ"ה 7051/03 קלצקין נ' פקיד שומה ירושלים (החלטה מיום 14.11.04) נדון ערעור על שומות על פי מיטב השפיטה שאחד מנימוקיהן היה השוואת עסקו של המערער "לעסקים אחרים דומים". אפילו אז - מקום בו רשות המסים היא זו שהשתיתה את השומה על נתוני העסקים האחרים - בית המשפט נמנע מלהורות באופן אוטומטי על גילוי נתוניהם של אותם עסקים, אלא קבע כי שאלת הגילוי תוכרע בהתאם למידת השפעת ההשוואה לעסקים האחרים על החלטת הרשות, רוצה לומר: "האם ההשוואה לעסק אחר היא, על פניה, נימוק מהותי לביסוס השומה או נימוק שולי" (פסקה 16(א) להחלטה). צמצום חובת הגילוי למקרה בו ההשוואה לנישום האחר היוותה מרכיב מהותי בשומת המס שהוצאה למערער, מצביע על השוני בין מה שנפסק שם לבין נסיבות המקרה שלפנינו, בו רשות המסים לא הזכירה בהחלטתה חיובי מס של נישומים אחרים, ואף עומדת על העדר כל קשר בין שומת המס שהוטל על המשיבות לבין חיובי המס של הנישומים האחרים, לגביהם מתבקש העיון. 11. לנוכח הבעייתיות והמורכבות הכרוכות בנסיבות אלו בגילוי מסמכי הנישומים האחרים, אך מובן מדוע בית משפט קמא ראה לנכון להטיל הגבלה גורפת על חשיפת פרט כלשהו העשוי לגלות את זהותם; בלשון בית המשפט: "יש להורות למשיבה לאפשר עיון במסמכים... בכפוף למחיקת כל פרט מזהה". ראוי לשים לב להבדל בין ניסוח גורף זה לבין היקף המחיקה לה הסכימו המשיבות בפני בית משפט קמא, שהנה מחיקה "תוך השמטת פרטיהם המזהים של היבואנים" (סעיף 4(ב) לבקשתן הדחופה למתן החלטה מיום 30.5.07; סעיף 20 לתשובתן מיום 1.1.08 לתגובת המדינה). בית המשפט לא הסתפק בניסוח שהציעו המשיבות, המתייחס אך למחיקת הפרטים המזהים של היבואנים, אלא הבהיר כי המחיקה תהיה של כל פרט מזהה. משוני זה לא ניתן להתעלם. אמנם המשיבות טוענות (בסעיפים 113-114 לתשובתן) כי הבדל הניסוח אינו מבטא כוונה של בית המשפט להרחיב את המחיקה מעבר לפרטים המזהים של היבואנים. אולם טענה זו נוגעת באחת מנקודות המחלוקת המרכזיות בין המדינה לבין המשיבות: המשיבות סבורות כי מחיקת כל פרט מזהה, כפי שהורה בית משפט קמא, אינה מתייחסת למחיקת פרטים שונים של הטובין, כגון: סיווגם, מועדי היבוא, משכו, וכיוצא באלו פרטים הרלוונטיים להחלטות ועדות מסים עקיפים בדבר התקיימות תנאי הפטור לפי החוק (סעיף 115 לתשובה). לעומתן טוענת המדינה כי גילוי של כל פרט הנכלל באותן החלטות עלול להביא לזיהוי היבואן. עצם קיומה של מחלוקת כזאת חושפת קושי בהחלטת בית משפט קמא. השימוש בנוסחה הכללית: "בכפוף למחיקת כל פרט מזהה", ייתכן רק כאשר היקף אותם "פרטים מזהים" אינו שנוי במחלוקת. לעומת זאת, כאשר הצדדים חלוקים ביניהם באשר לסיווג עצמו של הפרטים, וכל אחד מהם רואה באופן שונה את היות מידע כזה או אחר הנכלל במסמכי הוועדות בבחינת "פרט מזהה", ממילא הימנעות בית המשפט מפירוט המידע שיימחק הופכת את החלטתו לבלתי-ישימה, באופן המחייב התדיינות והכרעה נוספות כתנאי ליישום ההחלטה. זאת ועוד: אפילו המשיבות אישרו בתשובה לתגובת המדינה כי תיתכן אפשרות בה המדינה "לא תוכל להשמיט את כל הפרטים המזהים המופיעים בפרוטוקולים וההחלטות של ועדות מסים עקיפים" (ראו לעיל פסקה 6). די בכך כדי להצדיק התערבות בהחלטה. לכך מצטרפת העובדה שאותה סוגיה גופה מונחת כיום בפני בית המשפט העליון וממתינה להכרעתו במסגרת רע"א 10144/06 מדינת ישראל נ' פרמה גורי בע"מ. גם שם נתבעה המדינה להשיב מס קניה שלטענת היבואן שולם על ידו בגין סיווג בלתי-נכון של המוצר המיובא; וגם שם ביקש היבואן התובע לקבל מידע באשר לסיווג מוצרים של יבואנים אחרים. בית המשפט המחוזי (כב' השופט משה דרורי), בפניו מתבררת התביעה, הורה למדינה לגלות פרטים אלו לתובע, כפוף לתנאים ולסייגים שפורטו בהחלטה, ובכלל זה ההוראה כי לא יימסר לתובע "כל מידע נוסף הנוגע ליבואנים" (בש"א 1632/06 פרמה גורי בע"מ נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 2.11.06, פסקה 43(ב)). המדינה לא השלימה עם תוצאה זו, וביקשה מבית המשפט העליון רשות לערער עליה. הדיון בבקשה נקבע לדיון בפני הרכב של שלושה שופטים. טענות המדינה במסגרת אותה בקשה דומות ביותר לטענותיה במסגרת ההליך דנן. כך גם תשובת המשיבה שם (המיוצגת על ידי אותו משרד עורכי-דין המייצג את המשיבות שלפנינו). עד כדי כך, שבמסגרת תשובת המשיבות לבקשת רשות הערעור דנן מצויה (בסעיף 110) טענה המופנית למעשה לבית המשפט העליון ("אף בית משפט נכבד זה נתן דעתו... ראה בג"ץ 2825/04... שם מתייחס בית משפט נכבד זה..."). 12. במצב הדברים המתואר, ולנוכח המשמעות הבלתי-הפיכה העשויה להיות נודעת לגילוי מסמכים בעניינו של צד שלישי אם יתברר לבסוף כי לא היה מקום לגילוי, אין מקום להתיר את גילוי המסמכים שבמחלוקת בטרם הוכרעה הסוגיה בבית המשפט העליון. יש לדחות את ההבחנה שהמשיבות מבקשות לערוך בין הדיון ברע"א 10144/06 לבין הסוגיות המתעוררות במקרה שבפנינו. טענת המשיבות לפיה הדיון ברע"א 10144/06 מצריך הכרעה בשאלת מסירת נתונים אודות יבואנים ספציפיים, תוך חשיפת שם היבואן, אינה עולה בקנה אחד עם הצהרת ב"כ התובעת באותה פרשה (שהוא גם ב"כ המשיבות דנן) "כי אין לה כל ענין בפרטים מזהים לגבי היבואנים האחרים" (סעיף 18 להחלטה בבש"א 1632/06). לא עוד אלא שהתובעת שם הסכימה לוותר גם על "חשיפת היקפי הייבוא" (שם). אמנם אחת השאלות אשר עליהן המדינה חויבה לענות באותה פרשה (שאלה מס' 12 לשאלון) דרשה לקבל את פרטי היצרן או היבואן. אולם, ראשית, ההצהרה הנזכרת של ב"כ התובעת ניתנה שם בתשובה לתגובת המדינה, היינו לאחר משלוח השאלון, ושימשה את בית המשפט המחוזי כשיקול בהחלטתו. לפיכך אין להוציא מכלל אפשרות כי הצהרה זו תחסום את התובעת מלקבל את שם היבואן חרף ניסוח אחת השאלות עליהן נצטוותה המדינה להשיב. שנית, חלקה של אותה שאלה יחידה במכלול המידע אותו חויבה המדינה לגלות לתובעת בהליך הנזכר, קטן הוא ביותר. גם אם תאמר כי החלטת בית המשפט המחוזי חייבה את המדינה - לגבי שאלה זאת בלבד - לגלות גם את שם היבואן (ויותר מכך אין המשיבות טוענות), עדיין החלק הארי של הטענות ברע"א 10144/06 עוסק בגילוי יתר המידע, לגביו מוסכם, ואף נאמר במפורש בהחלטת בית המשפט המחוזי (ראו לעיל פסקה 11), כי המדינה לא חויבה בגילוי פרטי היבואן. הכרעתו של בית המשפט העליון בטענות אלו ודאי שעשויה להשליך במישרין על בחינת טענות הצדדים בהליך שלפנינו לגבי גילוי המידע המתייחס ליבואנים אחרים תוך השמטת פרטיהם המזהים. 13. מטעמים אלו הערעור מתקבל באופן הבא: החלטת בית משפט השלום מיום 6.2.08 מבוטלת. ככל שהכרעת בית המשפט העליון ברע"א 10144/06 תעלה כי מוקנית למשיבות הזכות לדרוש את גילוי המסמכים שבמחלוקת, לרבות גילוי בתנאים, יוכלו הן להגיש בקשה חדשה לבית משפט השלום למתן צו גילוי, ובקשה כזו תיבחן על ידי בית משפט השלום. לאור התוצאה, אין צו להוצאות. מיסיםמסמכיםפרוטוקול