עקרון ההקבלה

בספרו מס ערך מוסף, מהדורה שלישית בעמ' 584, מסביר נמדר כי סעיף 41 מבטא את עקרון ההקבלה, לפיו הזכות לנכות מס תשומות ניתנת לעוסק רק אם קיימת בצידה חובה לשלם מס ערך מוסף. סעיף 38(א) לחוק מע"מ קובע "עוסק רשאי לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס התשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה לו כדין". סעיף 41 לחוק קובע סייג על פיו :"אין לנכות מס על תשומות אלא אם הן לשימוש בעסקה החייבת במס". עסקה החייבת במס היא עסקה החייבת במס בשיעור מלא או בשיעור אפס. הנטל להוכיח כי התשומות שימשו בעסקה החייבת במס לצורכי עסקו של העוסק, מוטל על העוסק. ראה לעניין זה גם ע"א 9142/02 מנהל מס ערך מוסף נ' החברה לפיתוח כפר ורדים בע"מ, סעיף 16 לפסה"ד. סעיף 41 לחוק איננו מסתפק בכך כי התשומות הוצאו לצורכי עסקו או לשימוש בעסקו של העוסק, אלא הוא דורש כי הם ישמשו ספציפית בעסקה החייבת במס. כדי שהעוסק יוכל לנכות מס תשומות, מוטל עליו הנטל להוכיח כי התשומות שימשו בפועל בעסקה ספציפית החייבת במס. נמדר מבהיר כי הוראה זו יוצרת קושי בקשר לתשומות המשמשות את העסק בכללותו, ובקשר לתשומות שהן בבחינת השקעה לטווח ארוך, המשמשות בעסקה עתידית שלא ניתן היום לצפות אותה. לדבריו, נראה כי הכלל שיש לאמץ צריך להיות גמיש והוא צריך לקחת בחשבון את הנסיבות של כל עסק ועסק. בתי המשפט נקטו אכן בעמדה גמישה, כאשר המבחן הוא קיומה של הסתברות גבוהה שעסקה עומדת להתבצע בעתיד. עם זאת, הובהר כי לא די בהנחה ספקולטיבית בדבר אפשרות קיומה בעתיד של עסקה חייבת. בע"ש 285/92 אלוני עופר בע"מ נ' מנהל מע"מ, קבע כב' השופט ד"ר ביין כי הדרישה בסעיף 41, אשר לפי ניסוחה ניתן להבין שיש להראות קשר בין ההוצאה לבין עסקה ספציפית החייבת במס, זוכה לפרשנות גמישה המביאה בחשבון כי קיימות תשומות המשמשות את העסק בכללותו. עוד נקבע בסעיף ו' 3 לפסה"ד כי "ישנן תשומות שהינן בבחינת השקעה לטווח ארוך בעסקה עתידית וגם בהן ניתן להכיר ובלבד שקיים סיכוי סביר לביצוע העסקה ואין די בהנחה ספקולטיבית על אפשרות קיומה בעתיד". בע"ש 139/00 בעיר אחזקות בע"מ נ' מנהל מע"מ חיפה, ניהלה המערערת בעצמה ובאמצעות קבוצת חברות בת, עסקי מסעדות ואירועים והיתה פעילה בעסקי נדל"ן, תיירות נופש ופנאי. המערערת התקשרה בהסכם לרכישת יחידת נופש במרינה בהרצליה. המערערת טענה כי יש להתיר לה את ניכוי מס התשומות בגין רכישת היחידה, שכן רכישה זו משולבת עם עסקיה ועם תוכניות הפיתוח שלה ובכוונתה לעשות ביחידה שימוש לצרכים עסקיים כגון יצירת חבילות אירוח. כב' השופט ד"ר ביין ציין את מגוון פעילותיה של המערערת, ואת עמדתה על פיה משתלבת יחידת הנופש עם עסקיה ועם תוכניות הפיתוח שלה, הכוללות הקמת בית מלון בטיילת בית גלים בצמוד למבנה הרכבל שבבעלותה. בית המשפט חזר וקבע כי נטל השכנוע הוא על העוסק. יש לכן לקבוע האם המערערת הוכיחה, על פי מאזן ההסתברויות, שיחידת הנופש שנרכשה נועדה לשמש בעסקה החייבת במס. נקבע כי "אין ספק שהוכחת כוונות עתידיות אינה פשוטה, ובעניין זה אין די בספקולציות בלבד, אלא יש להראות שבמועד רכישת התשומות, שהוא המועד הקובע...כבר היתה תוכנית מגובשת לשימוש עסקי להבדיל מרעיונות היוליים ובלתי ממוקדים". בנסיבות המקרה, היה עיקר עיסוקה של המערערת בענף המסעדנות ואילו תוכניות הפיתוח בכיוון המלונאי היו עדיין בשלב מוקדם. נקבע כי לגבי אותו חלק מהשנה בו לא היתה חובה להעמיד את יחידת הנופש לרשות הציבור על פי התב"ע החלה, לא הוכח כי היתה קיימת תוכנית מגובשת במועד עשיית העסקה לשימוש עסקי, להבדיל משימוש למגורים או להשקעה. בע"ש (חיפה) 316/00 כהן נ' מנהל מע"מ, חזר והבהיר כב' השופט ד"ר ביין כי כעקרון, קובע סעיף 41 לחוק שאין להכיר בתשומה אלא אם הנכס או השירות שבגינו מתבקש ניכוי מס תשומות מיועד לשימוש בעסק. בית המשפט הבהיר כי כאשר מדובר בעסק חדש, הרי שברוב המקרים, כמו גם במקרה שבפניי, התשומות מקדימות את העסקאות. "אך קיים בעניין זה קושי מובנה והוא, כיצד להבחין בין מקרה של הקמת עסק 'על הנייר' כשכל הכוונה בהקמתו היא לאפשר ניכוי מס תשומות". שם דובר על רכישת רכב לגביו נטען כי הוא אמור לשמש עסק עתידי בענף הקוסמטיקה. בית המשפט הצביע אמנם על כך כי במקרה כזה קיים חשש גדול במיוחד, שכן מדובר בנכס נייטרלי , שיש לו מגוון של שימושים פרטיים ועסקיים. לכן, רכב יכול לשמש בקלות לצרכים שאינם קשורים בעסק דווקא, ויש לנהוג מידת זהירות רבה, כאשר בודקים את יעוד רכישתו של ציוד רב שימוש. עם זאת, ההלכה הכללית, על פיה צריכה להתקיים הסתברות גבוהה או סיכוי טוב שעסקה עומדת להתבצע וכי היא תהיה חייבת במע"מ, ולא די בהנחה ספקולטיבית על אפשרות קיומה של עסקה, נכונה בכל מקרה ולא רק במקרה של ניכוי תשומות בגין נכס "נייטרלי". כב' השופט ביין קבע: "בית המשפט צריך להשתכנע כי אכן כוונותיו של המערער היו כנות וכי הן לא נשארו בגדר כוונות בלבד אלא לוו במעשים של ממש". עקרונות משפטיים