להלן פסק דין בנושא אי שמירת תיעוד הנהלת חשבונות: פסק-דין 1. הודעות הערעור: הודעת הערעור בע"ש 1086/02 מתייחסת להחלטת המשיב, שבה דחה את השגת המערערת על שומת עסקאות שהוצאה לה בגין שנות המס 98' עד 2000. כמו כן, נפסלו ספריה של המערערת בשנים 98' - 99', עקב סטיה מהותית בניהול ספרי החשבונות ואי שמירת תיעוד הנהלת חשבונות. בהודעת הערעור המתייחסת להחלטה זו, נטען כי אין כל הפרש אמיתי בין העסקאות אשר דווחו למע"מ לבין העסקאות בספרים. המערערת טענה כי מבקרי המשיב בדקו רק חשבוניות שנמצאות במחשב שבעסק. אולם, חשבוניות רבות שבוטלו, ובמחשב העסק לא נרשם כי בוטלו, הועברו להנהלת החשבונות המתנהלת אצל רוה"ח של המערערת והוא ביטל אותן והוציא חשבוניות זיכוי. המערערת טענה כי המשיב לא בדק את דיסקט הנהלת החשבונות שנתן להם רוה"ח אשר מוכיח טענה זו. עוד נטען כי אין לקבל את טענת המשיב, על פיה חומר הנהלת החשבונות בשנים 98' - 99' איננו ממוחשב. המערערת טענה כי חומר זה הובא למבקרי המשיב ע"י רואה החשבון עוד בשלב ההשגה. המערערת טענה כי המשיב לא פירט עם איזה לקוחות נערכו בדיקות צולבות. המערערת טענה כי אין כל חוסר ברצף החשבוניות של המערערת, כפי שנאמר בהחלטה בהשגה, וכי התחשיב הממוצע של 1,000 ₪ לחשבונית איננו נכון. עוד נטען כי תוספת המחזור של 21 אחוז אשר נקבעה ע"י המשיב לשנת 98', אין לה על מה שתסמוך. באשר לקביעת המשיב בדבר אי ניהול ספרים כדין, טענה המערערת כי לא היתה כל סטיה מהותית בניהול החשבונות. המערערת מנהלת לטענתה חשבון קופה במערכת הנהלת חשבונות כפולה וממוחשבת, ובכך היא עונה על דרישות הוראות ניהול ספרים ביחס לספר קופה. המערערת מנהלת מערכת חשבונות כפולה כאמור ובמערכת זו מתנהל חשבון קניות נפרד של כניסת טובין לעסק. עוד נאמר כי בהנהלת החשבונות של המערערת קיימים שוברי קבלה; תעודות משלוח המוצאות כדין ונערכות רשימות מלאי בסוף כל שנת מס. כמו כן נטען כי אין זה נכון שאין בהנהלת החשבונות חשבוניות מס ממוחשבות לשנים 98' ו-99' ואין זה נכון כי לא נשמר גיבוי יזום לשנים 98' - 99'. הודעת הערעור בע"ש 3814/98 מתייחסת לשומת עסקאות ופסילת ספרי המערערת בגין שנות המס 95' - 97'. המערערת טענה כי נערכה לה שומה לפי סעיף 77 לחוק מס ערך מוסף תשל"ו-1975 (להלן: "החוק") עקב טענת המשיב כי המערערת לא דיווחה על כל החשבוניות אותן הוציאה בשנים 95' - 97'. המערערת טענה כי סכומי החשבוניות החסרות, אשר עצם חסרונן הוכחש על ידה, נקבעו באופן שרירותי ע"י המשיב. כמו כן, נטען בהודעת הערעור כי אין לקבל את טענת המשיב על פיה נוהלו הספרים בסטיה מהותית. הודעת הערעור בע"ש 114/98 מתייחסת להחלטת המשיב להטיל על המערערת קנס לפי סעיף 95 לחוק. גם בהודעת ערעור זו נטען כי לא היתה כל סטיה מהותית בניהול חשבונות המערערת אשר הצדיקה את הטלת הקנס. 2. תשובת המשיב בכתב התשובה אשר הוגש בע"ש 1086/02 נאמר כי המערערת עוסקת במכירת צמיגים. כמו כן קיימות שתי חברות נוספות אשר קשורות למערערת וגם קשורות לתיק עצמו. מדובר באלקיס צמיגים (1998) בע"מ (להלן: "אלקיס צמיגים") ו-ד.ש.צ בע"מ (להלן: "ד.ש.צ"). חברות אלה מצויות בבעלותו ובניהולו של מר אברהם אלקיס (להלן: "אלקיס") שהוא מנהלת המערערת. בביקורת אשר ערך המשיב נבדקו דיווחיה של המערערת ודרך ניהול הספרים לשנים 98' - 2000. הממצאים היו כלהלן: לגבי שנת 2000: המשיב טען כי בחיפוש אשר נערך בעסקה של המערערת נמצאה הנהלת חשבונות ממוחשבת של המערערת לשנת 2000. בחומר זה נמצא מידע בדבר מכירות של החברות המוזכרות לעיל. אלקיס אמר בחקירתו אצל המשיב כי מכירות שלוש החברות לשנה זו מדווחות בתיק החברה של המערערת, למרות שבפועל לא בוצע איחוד תיקים אצל המשיב. בבדיקת חשבוניות המס הממוחשבות וחשבונות מס ידניות (שישיות), נמצא כי העסקאות של שלוש החברות על פי ספרי המערערת גבוהות מהעסקאות שדווחו למשיב ב-544,055 ₪. לאור זאת הוצאה שומת עסקאות למערערת. ההפרש בין המחזור המדווח לבין המחזור על פי החשבוניות, מהווה 21 אחוז מהמחזור המדווח. במסגרת חקירתו אצל המשיב טען אלקיס כי בוטלו חשבוניות מסוימות כהסבר אפשרי לאותו הפרש. טענה זו לא נתמכה במסמכים, לא בשלב החקירה ולא בשלב הדיונים בהשגה. לגבי שנת 98' - 99': המערערת לא הציגה הנהלת חשבונות ממוחשבת ואף לא הוצג גיבוי לחומר - לא בנוגע למערערת ולא בנוגע לאלקיס צמיגים או ד.ש.צ. לא ברורה לכן טענת המערערת כי הנהלת החשבונות הממוחשבת לשנים אלה מצויה בידי המשיב. השומה אשר הוצאה לשנת 98' בתיק המערערת, כוללת בתוכה את הכנסות המערערת וד.ש.צ בלבד. לשנה זו הוצאה שומה נפרדת המתייחסת לאלקיס צמיגים. השומה אשר הוצאה לשנת 99' כוללת את שלוש החברות. בקשר לשנת 99' מצא המשיב חשבוניות מס ידניות. המשיב טען כי מבדיקות צולבות אשר ערך בספרי חלק מלקוחות המערערת, נמצאו חשבוניות רבות אשר הוצאו על ידי המערערת ולא נכללו בדיווחים למשיב. בבדיקות הצולבות נתגלה חוסר של 858 חשבוניות של ד.ש.צ ו-1,686 חשבוניות של המערערת. המשיב הסביר כי השומה נבנתה על פי ערך ממוצע לחשבוניות: 474.5 ₪ לחשבוניות ד.ש.צ ו-268 ₪ לחשבוניות המערערת. המשיב טען כי הלך לקראת המערכת כאשר לקח בחישוב הממוצע רק חשבוניות שהסכום בהן נמוך מ-1,000 ₪. החישוב הסופי של השומה נלקח מהכפלת מספר החשבוניות החסרות והערך הממוצע לחשבונית. המשיב חיבר את סך המכירות לשנת 99' בהתאם לבדיקת החשבוניות הצולבות, הוסיף לסכום את ערך המכירות מהחשבוניות החסרות, הפחית את המחזור שדווח על ידי המערערת לשנה זו, והגיע לתוצאה על פיה הפרש המחזור מהווה 21 אחוז מהמחזור המדווח. לגבי שנת 98' לא היה כל חומר הנהלת חשבונות. השומה נבנתה תוך הוספת 21 אחוז מהמחזור המדווח, בהתאם לתוצאה של 99' ו-2000. ספרי המערערת לשנים 98' - 99' נפסלו, שכן המערערת סטתה סטיה מהותית בניהול ספרי החשבונות ולא שמרה תיעוד של הנהלת חשבונות החברה. כמו כן החליט המשיב להטיל קנס על המערערת בגין השנים 98' ו-99'. ההחלטה בדבר פעולת הספרים התבססה בעיקר על אי הכללת חשבוניות המס אשר הוצאו על ידי המערערת בספריה, כאמור לעיל. בנוסף לכול התבססה ההחלטה על העובדה כי המערערת לא ניהלה ספר קופה, ספר כניסת טובין, שוברי קבלה, תעודות משלוח, רשימת מלאי ועוד. המשיב פירט ליקויים נוספים לעניין ניהול הספרים בשנים 98' - 99'. בכתב תשובה אשר הגיש המשיב לע"ש 114/98 יחד עם ע"ש 3814/98, נאמר כי בביקורת אשר ערך המשיב בעסקה של המערערת, נבדקה בין היתר רציפות חשבוניות המס אשר הוציאה המערערת בשנים 95' - 97'. המשיב בחן את כלל החשבוניות אשר הוצאו ע"י המערערת בכל אחת מהשנים בתקופה זו מול כרטיס המע"מ שנוהל ע"י המערערת. בביקורת התגלה כי המערערת הוציאה חשבוניות רבות, המסתכמות בכמה מאות חשבוניות, מבלי שכללה אותן בכרטיס המע"מ המנוהל על ידה לצורך הדיווח למשיב. המשיב טען כי ביצע ביקורת צולבת בספרי חלק מלקוחות המערערת, בה נמצאו חשבוניות רבות אשר הוצאו כאמור ע"י המערערת ולא נכללו בכרטיס המע"מ או בדיווח למשיב. כמו כן התגלה כי קיים הפרש ניכר בין המחזור המדווח ע"י המערערת לשנת 95', לבין המחזור המחושב בהתאם לניכויי המס שבוצעו ע"י לקוחות המערערת. המשיב טען כי לא נמצאה כל אינדיקציה ראויה לטענת המערערת כי החשבוניות החסרות בוטלו - לא בספרי המערערת ולא בספרי הלקוחות. המערערת גם לא הציגה אסמכתא לטענות לפיה ארעו תקלות בתוכנה אשר גרמו לקפיצות במספרי החשבוניות. המערערת טענה כי אין באפשרותה לשחזר העתקי חשבוניות בשל תקלה במחשב. המערערת לא הציגה הסבר לפער הגבוה בין דיווחיה לשנת 95' ובין מחזורה, המחושב על בסיס ניכוי המס שהוצא ע"י לקוחותיה לשנה זו. המשיב אף הסביר את נימוקיו להטיל על המערערת קנס לפי סעיף 95 לחוק. השומה לשנת 95' חושבה ע"י השוואה בין המחזור המדווח, לבין המחזור כפי שחושב בהתבסס על ניכויי המס שהוצאו מתשלומים ששולמו למערערת ע"י לקוחותיה. הבדיקה הצולבת העלתה עסקאות בסכום של 702,694 ₪ בעיריית ת"א, עסקאות בסך 1,302,043 ₪ בחברת חשמל ועסקאות בסך 191,621 ₪ ברשות הנמלים. סה"כ 2,196,358 ₪. העסקאות אשר דווחו ע"י המערערת עמדו על סך של 1,979, 137 ₪. העסקאות שבוצעו ע"י המערערת כפי שדווחו ע"י הלקוחות לפי ניכוי מס במקור (עיריית ת"א, חברת חשמל, רשות הנמלים ולקוחות נוספים), עמדו על סך של 3,572,765 ₪. ההפרש בין המחזורים היה בסך 1,592,629 ₪ וסכום החיוב עמד על 270,917 ₪ קרן. לשנים 96' - 97' חושבה שומה בהתאם למספר חשבוניות המס אשר הוצאו ע"י המערערת ולא נכללו בדיווחים למשיב. תוספת העסקאות לשנת 96' היא בסך של 1,313,959 ₪, והיא מורכבת מחוסר של 278 חשבוניות: מבדיקה צולבת אשר נערכה אצל לקוחות המערערת (עיריית ת"א, חברת חשמל, עיריית ירושלים ורשות הנמלים) נמצאו 200 חשבוניות שלא נרשמו בספרי המערערת ולא דווחו למשיב. סכום החשבוניות החסרות ללא מע"מ היה 1,226,599 ₪. כמו כן נעשתה שומה לפי מיטב השפיטה בגין 78 חשבוניות החסרות ברצף החשבוניות בספרי המערערת. ניירות העבודה והחשבוניות לשנת 96' צורפו כנספח ט' לתצהיר. תוספת העסקאות לשנת 97' היא בסך של 1,051,066 ₪ והיא מורכבת מחוסר של 239 חשבוניות: מבדיקה צולבת אשר נערכה אצל לקוחות המערערת (עיריית ת"א, חברת חשמל, עיריית ירושלים ורשות הנמלים) נמצאו 80 חשבוניות שלא נרשמו בספרי המערערת ולא דווחו למשיב. כמו כן נעשתה שומה לפי מיטב השפיטה בגין 159 חשבוניות החסרות ברצף החשבוניות בספרי המערערת. ניירות העבודה והחשבוניות לשנת 97' צורפו כנספח י' לתצהיר. מאחר והמשיב לא הצליח לאתר את כל החשבוניות בספרי לקוחות המערערת, חושבה השומה בהתאם לממוצע החשבוניות שהיו בידי המשיב. 3. דיון והחלטה: א. החלטת המשיב בדבר פסילת ספרים - שנות המס 95' - 97': תצהירו של המשיב הוגש ע"י אבי יהלום (להלן: "יהלום"), המשמש כממונה בכיר בצוות ביקורת חשבונות במע"מ ת"א. יהלום שימש בתפקיד זה גם בתקופות הרלבנטיות לערעורים. התצהיר נערך על ידו שכן מר אברהם כליף, אשר נתן את ההחלטות בהשגה, יצא לפנסיה ואינו עובד עוד במערכת. בתצהיר נאמר כי בביקורת אותה ערך המשיב נבדקה כאמור, בין היתר, רציפות חשבונות המס אשר הוציאה המערערת בין השנים 95' - 97'. המצהיר חזר על האמור בכתב התשובה בעניין ביקורת זו, כפי שפורט לעיל. ניירות העבודה וכרטיסי הלקוחות לשנת 95' צורפו כנספח ח' לתצהיר. יהלום הבהיר בתצהירו כי במהלך הדיונים בהשגה ביקשו נציגי המערערת כי מר גבאי, אשר ביצע את הביקורת, יישב בדיון וישמע את טענות המערערת לעניין השומה. יהלום העיד כי המערערת לא הציגה במהלך הדיונים בהשגה כל טענה או נימוק לסתירת ממצאי המשיב והדיונים התמקדו בניסיון להגיע לפשרה. יהלום דחה את טענת המערערת כי מי שערך את השומה הוא מי שהחליט בהשגה, שכן ממצאי הביקורת והחומר הרלבנטי הועברו למר אברהם כליף, שהוא אשר החליט בהשגת המערערת, ולא רפאל גבאי אשר ביצע את הביקורת. לדברי יהלום, פסילת הספרים התבססה בראש ובראשונה על אי דיווח חשבוניות המס אשר הוצאו ע"י המערערת כמתואר לעיל. אי הדיווח מעיד על כך כי ספרי המערערת נוהלו בסטיה מהותית מהוראות ניהול הספרים וכי לא ניהלה את ספריה כדין. בנוסף לכך התבססה ההחלטה על העובדה כי המערערת לא ניהלה ספר תנועות מלאי לגבי פריטים שמחירם 2,700 ₪ או יותר וכן ספר כניסת טובין. לתצהיר צורפה חשבונית לדוגמא המצביעה על כך שהמערערת החזיקה פריטים שמחירם גבוה יותר (חשבונית י"א). נראה כי קביעתו של המשיב בעניין פסילת ספרי המערערת לשנים אלה, וכן קביעתו בדבר הקנס לפי סעיף 95 לחוק בעקבות פסילת הספרים, היתה קביעה כדין. בתצהירו של אלקיס, אשר תמך בערעורים המתייחסים לשנים 95' - 97', נאמר כי החוסר בחשבוניות שנמצאו על ידי המשיב בבדיקות שנערכו על ידו, יכול היה להיווצר מכמה סיבות, כגון טעות בפריטים שנכללו בחשבוניות אשר הוציאה המערערת, שכן נכללים בהן לפעמים עד 60 פריטים. אלקיס טען כי במקרים רבים מגלים הלקוחות טעות ומחזירים את החשבונית. אולם, עקב שיטת הוצאת החשבוניות במחשב, לא ניתן למחוק חשבונית כזאת ולכן בריכוז החשבוניות אשר הוצאה על ידי המערערת כל חודש, חשבונית כזו לא מופיעה. כמו כן נאמר על ידו כי ארעו תקלות בתוכנה אשר גרמה לקפיצה על מספרי חשבוניות, וכי בדיקת הרציפות אשר ערך המשיב איננה אמינה. עוד נטען על ידו כי במשרד רואה החשבון של המערערת פרצה שריפה ביוני 96', והושמדו מסמכים רבים ונתונים שהיו במחשב. אלקיס הוסיף וטען כי יתכן והקביעה של המשיב שהוצאו חשבוניות שלא דווחו בדו"ח החודשי - נובעת מביטולי חשבוניות רבות שהוצאו. אלקיס טען כי המשיב קבע באופן סתמי כי 200 חשבוניות לא דווחו בשנת 96' ו-80 חשבוניות לא דווחו בשנת 97'. באשר לשנת 95', כלל לא טען המשיב כי חסרות חשבוניות, אלא טען באופן סתמי כי לא דווחו עסקאות. טענות אלה של המערערת, באשר לאפשרויות לאי הדיווח ולסיבות שיתכן ובגללן לא נכללו החשבוניות אשר נמצאו בבדיקה הצולבת בספרי המערערת, נותרו בגדר טענות בעלמא שלא הוכחו. עדותו של יהלום באשר לדרך עריכת הבדיקה הצולבת, לא נסתרה במסגרת החקירה הנגדית. יהלום גם חזר על טענתו כי המערערת לא הציגה בפניו כל חומר התומך בטענותיה לגבי השנים 95' - 97' (עמ' 11 לפרוטוקול). עדות זו היתה אמינה עלי. עדותו במסגרת התצהיר, על פיה לא הציגה המערערת כל אסמכתא לאותן תקלות נטענות בתוכנה אשר גרמו לקפיצות, וכי המערערת לא שחזרה על פי בקשת המשיב את העתקי החשבוניות שהיו חסרות בגין התקלה הנטענת במחשב והטענה כי קיימות חשבוניות אשר בוטלו כדין - נותרה גם היא בעינה. הממצאים אשר פורטו בתצהירו של יהלום, מצביעים באופן ברור על כך כי קיים אי דיווח של חשבוניות מס אשר הוצאו בפועל ע"י המערערת. די למעשה בעובדה זו כדי לקבוע כי ספרי המערערת נוהלו בסטיה מהותית מהוראות ניהול הספרים. יתרה מזאת, מנספח י"א לתצהיר המשיב עולה בבירור כי הוחזקו ע"י המערערת פריטים אשר מחירם מעל 2,700 ש"ח. מחיר פריט אחד באותו נספח הינו 3,981 ₪ ואין בעובדה כי ניתנה בפועל הנחה של 46 אחוז כדי לסתור קביעה זו. לכן, יש לקבל גם את טענת המשיב כי המערערת לא ניהלה ספר תנועות מלאי לגבי פריטים שמחירם הוא 2,700 ₪ או יותר. התוצאה מכל האמור לעיל היא כי פסילת הספרים לשנים 95' - 97' היתה כדין וכך גם הקביעה בדבר הקנס. שנות המס 98' - 99' בשלב ראשון יש לציין כי אין מקום לטענת המערערת בתצהירה על פיה נפסלו ספריה לשנת 2000. המערערת טענה בתצהירו הראשון של אלקיס, כי הוצגה בפני המשיב בשלבי ההשגה הנהלת חשבונות ממוחשבת, והיא עדיין נמצאת אצל המשיב, כולל כרטסת וגיבוי. עוד טען אלקיס בתצהירו כי לא הוצג בפניו חוסר של 858 חשבוניות ברצף החשבוניות של ד.ש.צ, או חוסר של 1,686 בחשבוניות המערערת ואין הוא יודע באיזה מספרי חשבוניות מדובר. כמו כן נשמר לדבריו גיבוי יזום לשנים 98' ו-99' והמשיב אף קיבל את כל הדיסקטים של הנהלת החשבונות הממוחשבת והמגובה לשנים אלה, וכנ"ל לגבי כרטסת לקוחות. יש לציין כי במסגרת הסיכומים שונתה הטענה ונטען ע"י המערערת כי הומצא למשיב דיסקט הנהלת חשבונות לשנת 98'בלבד. בתצהירו המשלים טען אלקיס כי דפי העבודה וההצלבות אשר נשלחו למערערת ע"י המשיב, לא מראות כי חסרות חשבוניות. לדבריו, אם אצל אחד הלקוחות שנבדקו ע"י המשיב, כמו חברת חשמל, יש קפיצה של חשבונית או שתיים ברצף, אין זה אומר שלא הוצאו החשבוניות הללו ללקוח אחר, אפילו כשמדובר בחשבונית שהוצאה באותו יום. יש לציין כי חשבונית מעין זו, לאותו לקוח אחר, לא הוצגה בפני המשיב. עוד נאמר כי המשיב בדק רק לקוחות גדולים, אולם קיימים גם לקוחות גדולים נוספים וגם לקוחות קטנים פרטיים, ואם היה בודק המשיב את כל הלקוחות, היה יכול למצוא את החשבוניות החסרות. אין לקבל טענות אלה של המערערת. החלטת המשיב בדבר פסילת הספרים והטלת הקנס לשנים אלה, התבססה בראש ובראשונה על אי הכללת חשבוניות מס אשר הוצאו ע"י המערערת בספריה. יהלום הסביר עניין זה במסגרת עדותו הראשית. יהלום העיד כי המערערת לא הציגה בפני המשיב הנהלת חשבונות ממוחשבת לשנים 98' - 99' ואף לא הוצג גיבוי. לא בנוגע למערערת ולא בנוגע לאלקיס צמיגים וד.ש.צ. יהלום אישר בעדותו כי בשלב ההשגה הומצא למשיב דיסקט ובו הנהלת חשבונות לשנת 98'. אולם, מבחינת החומר התברר שקיים חומר חלקי בלבד המתייחס למערערת ולד.ש.צ. בחקירתו הנגדית הסביר יהלום כי סכום המכירות על פי החומר החלקי שהוגש, כלל את הסכום שדווח למע"מ. לכן, ברור לדבריו כי חסר חומר הנהלת חשבונות ממוחשב רב וכי החשבוניות פיזיות אינן קיימות. עדות זו אמינה עליי הן לאור העובדה כי המערערת שינתה את גרסתה, שכן בתחילה טענה, כאמור, כי קיים בידה חומר ממוחשב הן לגבי שנת 98' והן לגבי שנת 99', ובסיכומים טענה כי החומר המומחשב קיים לגבי שנת 98' בלבד. דברי יהלום לעניין החוסר בחומר הנהלת חשבונות, הן בתצהירו והן בחקירה הנגדית, אמינים עליי גם לאור העובדה כי אלקיס הודה בחקירתו אצל המשיב כי אין ברשותו חומר הנהלת חשבונות ממוחשבת לשנים 98' - 99'. הודעתו של אלקיס צורפה כנספח א' לתצהיר המשיב. בעמוד 1 להודעתו מיום 13/3/01, העיד אלקיס כי בשנת 2000 קנה מחשב חדש עם תוכנה חדשה. "את המחשב הישן זרקתי ובתוכו נמצא כל חומר הנהלת החשבונות של השנים 98'-99', להוציא חשבוניות מס ידניות. אין ברשותי גיבוי יזום של הנהלת חשבונות ממוחשבת של החברה לשנים 98' - 99' ואני לא יודע איך לעשות את זה". עוד נאמר על ידו, בעמוד 2, כי "חומר הנהלת החשבונות הממוחשב של החברות אלקיס צמיגים וחברת ד.ש.צ... היה במחשב הישן. אין ברשותי את חומר הנהלת החשבונות הממוחשב של שתי חברות אלה לשנים 98' - 99' וכן אין ברשותי גיבוי יזום של הנהלת החשבונות הממוחשבת". בחקירתו הנגדית בפניי הודה למעשה אלקיס כי החומר הממוחשב לא נמסר למשיב. אלקיס נשאל: "ש. אתה טוען שמסרת את כל חומר הנהלת החשבונות הממוחשבת לשנים 98' - 99'. ת. לא טענתי את זה. כאשר הייתי בחקירה אמרתי שהחומר נמצא אצל רואה החשבון והוא כתב לכם את זה בהשגה על השומות. ש. רואה החשבון לא נמצא פה להעיד. ת. נכון. יש את המסמכים שהוא שלח לכם עם חותמת נתקבל. ש. לא שמרת אצלך גיבוי של המסמכים האלה. ת. כל החומר שנמצא אצלכם מהשנים, נלקח מהמחשב שלי ולפיו בניתי את השומות. כל החומר שמור אצלכם". לאחר מכן חזר ונשאל אלקיס: "ש. בהודעה שלך במשרדי המשיב הודית שלא רק שלא מסרת לנו חומר לשנים 98'-99', כי אין לך חומר כזה ולא שמרת גיבוי כלשהו לחומר הזה. ת. אני מפנה להודעה. אין ברשותי. הכוונה היא שלא אני אישית עשיתי את הגיבויים ואני חוזר על כך שרואה החשבון שלי אמר לי שיש את כל החומר מגובה ואתם לא טרחתם לפנות אליו". רואה החשבון אליו הפנה אלקיס, לא זומן על ידי המערערת להעיד. אף אותו חומר עליו מצויה לטענת אלקיס חותמת "התקבל" של המשיב, לא הומצא לבית המשפט. מכל האמור לעיל, עולה כי לא היה ברשות המערערת חומר הנהלת חשבונות ממוחשב לשנים 98' - 99', וכי החומר לא יכול היה אם כן להימסר למשיב. יתרה מזאת, כי שפרטתי לעיל נמצא בביקורות הצולבת אשר נערכה על ידי המשיב לשנת 99', כי חשבוניות רבות אשר נמצאו בספרי לקוחות המערערת, לא נכללו בדיווחי המערערת. גם בעניין זה טענה המערערת כי הבדיקה לא נערכה כראוי. אולם, גם כאן נותרו טענותיה, כמו לגבי השנים 95' עד 97', בגדר הנחות שלא הוכחו בלבד. מקובלת עלי בעניין זה עדותו של יהלום אשר התייחס לטענת הבדיקה הלא מספקת אשר הועלתה על ידי המערערת "אתה אומר שלא בדקתי מספיק. אני בדקתי אולי במדגם אבל אם לא היה לו את כל הספרים אז לא הייתי צריך לעשות את זה" (עמ' 11 לפרו'). אין לשמוע טענה מפי המערערת אשר לא שמרה את ספריה, כי הבדיקה אשר נערכה על ידי המשיב איננה בדיקה מספקת. העדר כל חומר הנהלת חשבונות באשר לשנת 98' והחסר המשמעותי של החשבוניות שהתגלה בשנת 99', יש בהם כדי להוות סטיה מהותית בניהול ספרי החשבונות של המערערת ודי בכך כדי לפסול את ספריה. יהלום הסביר בחקירתו הנגדית כי הליקוי המהותי אשר הצדיק את פסילת הספרים, היא העובדה כי המערערת לא שמרה כאמור את הספרים וכי היה חוסר גדול בחשבוניות. ההערות באשר לספר הטובין ותעודות המשלוח, הן רק מצטברות לעניין העיקרי. אינני רואה צורך להידרש לכל הסיבות הנוספות אשר נמנו על ידי המשיב לעניין פסילת הספרים, שכן אי העדר הנהלת חשבונות והחסר הגדול בחשבוניות, הינו פגם כה מהותי שיש בו כדי להצדיק לחלוטין את החלטת המשיב על פיה סטתה המערערת סטייה מהותית בניהול ספרי החשבונות שלה גם לשנים 98'-99'. ב. החלטת המשיב באשר לשומות - טענתה של המערערת בעניין זה היא כי קביעת המשיב גבוהה מהכנסות המערערת ואיננה סבירה בעליל. כמו כן, נטען כי השומות הן שרירותיות ולא מבוססות. עוד נטען על ידי המערערת כי הוספו על ידי המשיב 21%, שהוא לכאורה שעור ההפרש שבין הדיווח על הכנסות בפועל, ללא כל תחשיב וללא כל נתונים. אין לקבל בעניין זה את טענות המערערת. באשר לשנת 95', חושבה כאמור השומה על ידי השוואה בין המחזור המדווח של המערערת - לבין המחזור שהתבסס על ניכוי המס שבוצעו מתשלומים אשר שולמו למערערת על ידי לקוחותיה בשנה זו. באשר לשנת 96', מורכבת השומה כאמור לעיל מחוסר של 278 חשבוניות, כאשר 200 מהן נמצאו אצל לקוחות ולא נרשמו בספרי המערערת. השומה אשר נעשה על פי מיטב השפיטה בגין 78 החסרות ברצף, בוצעה על ידי חישוב ממוצע של החשבוניות המדווחות ו- 200 החשבוניות שנמצאו בבדיקה הצולבת. בפועל, מחמת טעות, הגיע המשיב לסכום הנמוך מהחישוב האריתמטי של הכפלת 78 חשבוניות חסרות בממוצע החשבוניות הכולל. נספח ט' אשר צורף על ידי המשיב, מפרט את החשבוניות על פי סדר רץ אשר לא נמצאו בספרי המערערת, ואת החשבוניות אשר נמצאו בבדיקה הצולבת. דרך חישוב זה ננקטה גם לגבי שנת 97', כפי שעולה מנספח י' לתצהיר המשיב. לאור האמור לעיל, אין כל מקום לטענת המערערת בסיכומיה, ביחס לשנים 95-97', באשר לתוצאה העסקית הבלתי סבירה אשר עולה מהחישוב וליחס שבין הקניות והמכירות. זאת לאור העובדה כי החישוב נעשה כאמור על פי הדיווח של החשבוניות ואין לו כל קשר לאחוזי רווח כלשהם. יתרה מזאת, לאותם טיעונים בדבר הרווח הנכון אין תשתית בחומר הראיות. השומה לשנת 2000 נקבעה על פי הבדיקה ממנה עלה כי עסקאות שלוש החברות על פי ספרי המערערת עצמה, גבוהות בסכום של 544,055 ₪ מהעסקאות שדווחו למשיב, כאשר הפרש המחזור מהווה 21% מהמחזור המדווח. אין מקום לקבל את טיעוני המערערת בסיכומים, על פיהם סכומי החשבוניות הם ברוטו וכי הם כוללים את המע"מ. יהלום העיד באופן חד משמעי כי חישוב החשבוניות הידניות נעשה בסכומי נטו ולא בסכומי ברוטו. כך עולה במפורש גם מדף העבודה אשר צורף כנספח ג' לתצהיר המשיב. מקובלת עלי בעניין זה עמדת המשיב, כי ניתנה למערערת הזדמנות להציג ביטול של חשבונית שיש בה כדי להסביר את ההפרש, כפי שעולה משאלת ב"כ המערערת בעמ' 9 לפרו'. יהלום העיד כי לא הוצגו לו מסמכים בהתאם, וכי הוא מתאר לעצמו כי אם היה לאלקיס מה להראות הוא היה מראה לו. עדות זו סבירה ואמינה. לא היתה אם כן בפני המשיב, ואף לא הוצגה בפניי על ידי המערערת במהלך הדיון, כל חשבונית שיש בה כדי לתמוך בטענה כי הפרשים בדווח כלשהם נוצרו כתוצאה מתיקון או ביטול של חשבוניות אשר הוצאו על ידה. הסברו של יהלום כיצד בנה את השומה לשנת 2000 מקובל וסביר בעיני. זאת במיוחד לאור העובדה כי החשבוניות הממוחשבות בתוספת החשבוניות הידניות, אשר מהוות את סך המכירות של המערערת לשנת 2000 על פי ספריה היא, גבוהות מסך המכירות אשר דווחו למע"מ. לכן, היתה הצדקה מלאה להוספת ההפרש כסכום אשר לא דווח על ידי המערערת. דרך החישוב אשר בוצעה על ידי המשיב לשנת 99', נובעת אף היא באופן ישיר מהבדיקה הצולבת אשר נעשתה על ידו. גם בעניין זה לא הוצגה כל ראייה לטענת המערערת כי החשבוניות החסרות נמסרו ללקוחות אחרים. חשבוניות אלה לא הוצגו, כאמור, לא בפני המשיב ולא במהלך הדיון. אם אכן נכונה טענת המערערת כי החשבוניות נמסרו ללקוח אחר, וחשבוניות אלה לא הוצגו, הרי ברור שהן לא דווחו. בדיקת המשיב כפי שנעשתה, בהעדר ספרים, הינה בדיקה סבירה וראויה. כפי שכבר ציינתי לעיל, אין לקבל את טענת המערערת כי בדיקת המשיב "שטחית", שכן לא נעשתה בדיקה אצל כל לקוחות המערערת. לאור התוצאות של שנים 99' ו- 2000, סבירה גם בניית השומה על ידי המשיב לשנת 98', תוך הוספת 21% מהמחזור המדווח. בהקשר זה מקובלת עלי גם טענת המשיב, כי השומה אשר הוצאה לשנת 98' כוללת את הכנסות המערערת ושל ד.ש.צ בלבד, וכי לחברת אלקיס צמיגים הוצאה שומה נפרדת לשנת 98' אשר שולמה על ידה. אין בשומה אשר הוצאה למערערת משום כפל מס, שכן מתוך נספח ז' לתצהיר המשיב עולה כי חברת אלקיס צמיגים איננה נכללת בשומה שהוצאה למערערת בשנת 98'. אלקיס אישר בחקירתו הנגדית אצל המשיב, וגם בחקירה הנגדית במהלך הדיון כי דיווח בנפרד לגבי אלקיס צמיגים עד לנוב' 98' (עמ' 7 לפרו'). התוצאה מכל האמור לעיל היא כי דין הערעורים להידחות. המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך 15,000 ₪ + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. מיסיםהנהלת חשבונות