זיוף צו חיפוש

התובע טען כי לאחר שזויף צו חיפוש, הגיעו חוקרי המשטרה לבצע חיפוש בביתו, פרצו את דלת הבית, וכן חיפשו אותו בקרבת ביתו, לעיני שכניו. בית המשפט פסק כי כי התובע לא הוכיח את תביעתו ברמה הנדרשת מתובע בהליך אזרחי. להלן פסק דין בנושא טענת צו חיפוש מזויף: כנגד התובע התנהלה, בשנת 2006, חקירה פלילית על ידי היחידה הארצית לחקירות הונאה (להלן - יאח"ה), וזאת בחשד כי פרסם באתר אינטרנט תמונה של מפכ"ל המשטרה דאז, רב ניצב משה קראדי, כשהוא לבוש במדי משטרת ישראל ועליהם סימן של צלב קרס. בתאריך 8/4/2008 הוגש כנגד התובע כתב אישום, בנוגע לחקירה לעיל, וההליך כנגדו מתנהל בימים אלה בבהמ"ש השלום בעכו (ת.פ. 1826/08). במסגרת החקירה, הגיעו חוקרי המשטרה לביתו של התובע, בתאריך 7/2/2006, וביקשו לערוך חיפוש בביתו. בין הצדדים ישנה מחלוקת אם החיפוש בוצע בפועל (במובן זה שהחוקרים נכנסו לתוך ביתו של התובע, או שלא) אך לצורך ענייננו כעת, אין הדבר מעלה או מוריד, ומה שחשוב הוא כי החוקרים הגיעו לפתח בית החשוד, כשבידם צו חיפוש, לגביו טוען התובע כי הוא מזויף, במובן זה שחתימת השופטת עליו זויפה. מדובר בצו, הנושא את חתימתה של כבוד השופט גיליה רביד מבית המשפט השלום בתל אביב, ושהוצא בתאריך 6/2/2006. לטענת התובע (ר' המבוא לכתב התביעה), מדובר ב". . .זיוף של צו חיפוש שיפוטי שבוצע על ידי קצינים במשטרת ישראל, בהנחיית פרקליטים בכירים בפרקליטות המדינה. אלה זייפו צו חיפוש בשמה של שופטת, תוך שיתוף פעולה של פקידים בהנהלת בית המשפט, וביצעו חיפוש בביתו של התובע לפי צו מזוייף זה". עוד טוען התובע כי לאחר שזויף הצו לעיל, הגיעו חוקרי המשטרה לבצע חיפוש בביתו, פרצו את דלת הבית, וכן חיפשו אותו בקרבת ביתו, לעיני שכניו. לטענת התובע (ס' 24 לכתב התביעה) נודע לו "ממקורותיו" כי צו החיפוש זויף, ולכן הוא פנה בבקשה מתאימה, עוד בטרם הגשת כתב האישום כנגדו, לקבלת עותק מהצו. בהמ"ש השלום בעכו נעתר לבקשתו, ולאחר שקיבל עותק מהצו, פנה בתלונה לנציבת תלונות הציבור על שופטים, והעלה בפניה את חשדותיו. לשיטת התובע, מבדיקת הנציבה עולה כי הצו אכן זויף. זאת ועוד, גם בדיקה במזכירות בהמ"ש מלמדת, לשיטת התובע, כי הצו זויף. לטענת התובע, זיוף הצו מהווה עוולה של לשון הרע, כהגדרתה בס' 2 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965, שכן מדובר בפרסום שנועד להשפילו, לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג. בנוסף, טוען התובע כי הנתבעת ביצעה כלפיו עוולת רשלנות. אשר על כן, תובע התובע סכום של 10,000 ₪ מהנתבעת (משטרת ישראל; פרקליטות המדינה; הנהלת בתי המשפט). אקדים ואומר כי לאחר שבחנתי את ראיות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות, וכי התובע לא הצליח להוכיח, ולו במקצת, את טענותיו, שלמותר לציין הינן מופלגות בחומרתן. נפנה אם כן לבחינת ראיות התובע: ראשית, נבחן את הצו, לגביו טוען התובע כי החתימה על גביה הינה מזויפת. הצו המקורי הוגש לבהמ"ש (נ/1), ועיון בו מגלה את הנתונים הבאים, שזה עיקרם: מדובר בצו המכיל שני חלקים - הימני הינו "בקשה להוצאת צו חיפוש"; והשמאלי הינו:"החלטת השופט/צו חיפוש". הבקשה נושאת את המספר 651/06 (בכתב יד), והיא הוגשה לבהמ"ש השלום בת"א. חלק מהטעון פירוט, מולא עוד בטרם הגשת הבקשה (כיתוב מחשב, בפונט כתב יד); והחלק האחר, מולא בכתב יד, בעט כחול. בצד שמאל של החלק הימני מולא תאריך, וזאת כחלק מהמלל (והמספרים) שמולאו במחשב והוצאו במדפסת. עיון מקרוב מעלה, כי התאריך הינו 6/2/06, אך מכיון שמדובר בספרות קטנות יחסית, המדמות כתב יד, אזי ניתן גם להבין, בטעות, כי מדובר בתאריך 6/9/06. ייאמר כבר כעת, כי אין מחלוקת שחלקים שונים בצו, אותם היה צריך למלא, לא מולאו. כך, למשל, לא צוין בחלק השמאלי ב X באם בהמ"ש החליט להיעתר לבקשה, או לקבלה; לא צוינו נימוקי ההחלטה (בין אם דחייה, ובין אם קבלתה); לא צוין X מהן הוראות ביצוע הצו - האם בנוכחות שני עדים; או ללא עדים. גם התאריך שבו נחתם הצו על ידי בהמ"ש לא מולא. בחלק התחתון של הצד השמאלי (במקום המיועד לחתימת השופט וחותמת בהמ"ש) הוטבעה חותמתה של כבוד השופטת רביד ("גיליה רביד, שופטת בית המשפט תל אביב יפו (4)"); כן הוטבעה חותמת עגולה של בית משפט; וכן ניתן להבחין בחתימה (בלתי מזוהה) במקום המיועד לחתימת השופט. בעקבות חשדותיו של התובע, הוא פנה, כאמור לעיל, לנציבת תלונות השופטים. החלטת הנציבה, מתאריך 23/1/2007 צורפה לכתב התביעה. נציגת הנתבעת טענה כי אין לקבל את ממצאי ההחלטה, שכן על פי ס' 24 (ב) לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב - 2002 החלטה שכזו לא תשמש כראיה בהליך משפטי. אציין, כי איני רואה מקום לדיון עקרוני בסוגיות הראייתיות-חוקיות, העולות ממעמדו של ס' 24 לעיל, אל מול ס' 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984, אשר מתיר לבהמ"ש לתביעות קטנות לקבל ראיה אף אם לא היתה קבילה בבית משפט אחר. עיון באותה החלטה, מעלה, כי בניגוד לטענות התובע - לא נקבע שם כלל ועיקר, כי חתימתה של כבוד השופטת רביד זויפה. הנציבה מתחה ביקורת, למותר לציין מוצדקת, על כך כי הטפסים לא מולאו כנדרש, אך לא קבעה כל ממצא בנוגע לטענת הזיוף. אציין, כי ככל שעולה מהחלטה, צילום הצו הוצג לכבוד השופטת רביד, אולם היא לא היתה מסוגלת להתייחס אליו ולקבוע ממצא כלשהו. בנוסף, הפנה התובע להקלטה של שיחת טלפון (ת/2), אותה קיים לטענתו בתאריך 20/2/2006 עם פקד קובי פורלייטר שהיה ראש צוות החקירה. מדובר בשיחת טלפון במסגרתה התקשר התובע לביתו של פקד פורלייטר בסביבות השעה 21:40. לטענת התובע, השיחה התקיימה לאחר שנודע לו דבר החיפוש (בתאריך 7/2/06), ופקד פורלייטר אישר באותה שיחה כי צו החיפוש, שעל בסיסו בוצע החיפוש, הינו מזוייף, וכך תיאר זאת התובע (עמוד 4, שורות 6-8):"ברגע שנודע לי שיצא צו חיפוש, ע"י השוטר פקד קובי פורלייטר, ניהלתי איתו שיחה, השיחה הזאת הוקלטה ותומללה, ובשיחה הוא אומר שהצו מזויף וטורק את הטלפון. אני מגיש לביהמ"ש את תמליל השיחה סומן ת/2." עיון ושמיעת השיחה, מגלה כי לא מיניה ולא מקצתיה. הטענה כאילו פקד פורלייטר אישר באותה שיחה כי הצו מזוייף, תלושה ונטולת כל אחיזה במציאות. עוד שיחת טלפון עליה מסתמך התובע, הינה שיחת טלפון מתאריך 3/3/09 (ת/1), קרי, זמן רב לאחר שהחל לטעון כי הצו הינו מזויף. מדובר, בשיחת טלפון אותה קיים התובע עם מרכז המידע הטלפוני של הנהלת בתי המשפט. התובע שוחח עם אחת הטלפניות, וביקש לברר את פרטיה של הבקשה הפלילית הנושאת את המספר 651/06 בבהמ"ש השלום בת"א (מספר הצו, נשוא תיק זה). ממה שנמסר לתובע על ידי המוקדנית, עולה כי הבקשה הפלילית שמספרה 651/06, הינה בקשה שנפתחה במסגרת תיק פ"א 260100/05 של משטרת גלילות בתאריך 9/1/2006, ונדונה בפני כבוד השופטת הדסה נאור. אשר על כן, טוען התובע כי מדובר בראיה המצטרפת לראיותיו לעיל, ומוכיחה כי הצו מזויף. אקדים ואומר, כי תעודת עובד הציבור שתדון להלן, סותרת את טענת התובע; ועולה ממנה כי בבהמ"ש השלום בת"א היו שני הליכים פליליים שזכו למספר 651/06 - האחד, צו החיפוש נשוא תיקנו; והשני בקשה פלילית "רגילה" (בקשת מעצר וכו'). מאותה תעודת עובד ציבור, עולה כי בבהמ"ש השלום בת"א נוהל קלסר ידני, בו זכו צווי החיפוש (בלבד) למספור עוקב, בנפרד משאר הבקשות הפליליות שהוגשו שם (ר' תעודת עובד הציבור וכן ר' הדף שצורף לתעודת עובד הציבור). הראיה הרביעית והאחרונה, שהובאה על ידי התובע כתימוכין לטענתו כי הצו מזויף, הינה מכתבו של סנ"צ אביבי - ראש מפלג עבירות מחשב, מתאריך 6/12/06 (ת/3). המכתב נשלח אל התובע בצירוף תצלום הצו, בעקבות החלטת בהמ"ש השלום בעכו, שקבעה כי המשטרה תעביר לתובע העתק של צו החיפוש. התובע מעלה מספר טענות בנוגע לצילום הצו שצורף למכתב: ראשית, טוען התובע כי על הצו מופיעה חותמת בהמ"ש ועליה התאריך 23/2/06 (וגם סנ"צ אביבי כתב כי מדובר בצו מתאריך 23/2/06). דבר זה מוכיח, לטענת התובע, כי חוקרי המשטרה כשלו בזיוף (נוסף), בכך שהתבלבלו וזייפו תאריך שגוי, שאינו תואם את התאריך שזויף בתחילה (6/2/06). שנית, טוען התובע כי התאריך שמוטבע על גבי הצו (בצד הימני של הצו) הינו 6/9/06, ולא 6/2/06 כפי שמופיע בשאר עותקי הצו. לו היה התובע טורח ומשית לבו למיקום חותמת בהמ"ש, עליה צוין התאריך 23/2/06, הרי שהיה שם לב כי מיקומה הוא על גבי ספח אישור הביצוע, אשר מוחזר לבהמ"ש לאחר ביצוע, או אי ביצוע, הצו. גם במקרה דנן, לא מילאו אנשי היחידה את כל פרטי הספח כנדרש, אך מכאן ארוכה הדרך למסקנת התובע כי מדובר בזיוף). גם לגבי הטענה, כי התאריך המופיע בצדו הימני של הצו הינו זיוף כושל נוסף, הרי שכפי שציינתי לעיל, - מדובר בתאריך שהודפס במחשב. גודל וסוג הפונט, שבו עשו אנשי המשטרה שימוש, עשוי להוביל למסקנה שגויה כי מדובר בצו שהוצא בתאריך 6/9/06, ולא 6/2/06. בפרק לעיל, הבאתי את הראיות עליהן הסתמך התובע בטיעוניו כי הצו זויף. כפי שציינתי, אין בראיות אלה ממש, ומדובר בחשדות שהינם, לכל היותר, חשדות סובייקטיביים, ושאינן מגובות בראיות כלשהן, קל וחומר ראיות של ממש. בנוסף, אפנה לראיות אותן הביאה הנתבעת: הנתבעת הציגה תעודת עובד ציבור, אשר מסרה הגב' רחל שירן, שהינה מרכזת בכירה במדור הפלילי בבהמ"ש השלום בת"א. הגב' שירן מסרה כי הוצאת צו חיפוש אינה מלווה בפתיחת תיק בבהמ"ש. מהסברה, וכן מהדף שצורף לתעודת עובד הציבור, עולה כי צווי החיפוש שהוגשו לבהמ"ש השלום בת"א זכו למספור עוקב ידני, ומספור זה כלל אך ורק צווי חיפוש. בדף שצורף, ניתן לראות כי צו החיפוש הרלוונטי לענייננו (651/06) אכן הוגש לבהמ"ש בתאריך 6/2/06, על ידי יאח"ה, ונדון בפני כבוד השופטת רביד. התובע טען כי הסברה של הגב' שירן לעיל הינו שקרי, והתעודה, כדבריו:"מחזקת את טענות התובע דווקא, בדבר שיתוף פעולה פלילי עברייני בין גורמים פקידותיים במזכירות הפלילית של בית המשפט השלום בתל אביב (הנתבעת 3) לבין יחידות מסוימות של משטרת ישראל (הנתבעת 1), בחסות פרקליטות המדינה (הנתבעת 2)". אין כל בסיס לטענותיו החמורות של התובע כנגד הגב' שירן, ואני דוחה אותן. נציגת הנתבעת ציינה, כי לו היה מבקש התובע לזמן את הגב' שירן לעדות, בטרם הדיון (ולא במסגרת כתב התשובה, אותו הגיש רק בפתח הדיון), הרי שהיתה מזמנת אותה לעדות. בנסיבות הכוללות של העניין, איני רואה לנכון לזקוף לחובת הנתבעת את אי זימונה של הגב' שירן, ותוכן תעודת הציבור מקובל עלי, ולא נסתר על ידי התובע. הנתבעת הביאה לעדות את רב פקד מאיר חיון, אשר משרת ביאח"ה. לדבריו, הוא לא נמנה על צוות החקירה שחקר את התובע, ובתאריך 6/2/06 בעת שהיה בבהמ"ש השלום בת"א, הוא התבקש טלפונית על ידי אנשי היחידה להחתים את השופט התורן על צוו החיפוש נשוא תיק זה. בהמשך, הוא קיבל את החומר הרלוונטי לפקס' המצוי במזכירות בהמ"ש, מילא את פרטיו (הכיתוב בעט הכחול - פרטיו של פקד (אז) מאיר חיון), ולאחר שהצו מולא (גם אם באופן חלקי, כפי שצוין לעיל), הוא ניגש ללשכתה של כבוד השופט גיליה רביד, והחתים אותה על הצו. עוד העיד ראש צוות החקירה רב פקד קובי פורלייטר, אשר הגיע לביתו של התובע עם צו החיפוש נשוא תיקנו. בנדון, נערך דו"ח (צורף לכתבי הטענות) אשר תיעד את פעולותיו בתאריך 7/2/06, ממנו עולה כי הם לא מצאו את החשוד - התובע, ודירתו נראתה נטושה. עדויותיהם של השני החוקרים לעיל, היו מהימנות עלי. מהאמור לעיל, עולה כי התובע לא הוכיח את תביעתו ברמה הנדרשת מתובע בהליך אזרחי. מדובר היה, לכל היותר, בסדרה של תמיהות סובייקטיביות, שגם אם אניח כי התובע מאמין בהן, הרי שאין בהן ממש. משנדחו טענותיו העובדתיות של התובע, הרי שאין מקום להתייחס לטענותיו המשפטיות בנוגע לחוק איסור לשון הרע, ופקודת הנזיקין. סוף דבר, התביעה נדחית. התובע ישלם הוצאות לנתבעת בסך 3,000 ₪, וזאת תוך 30 יום, שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק. זכות בקשת רשות ערעור מבית המשפט המחוזי תוך 15 יום, מקבלת פסק הדין. צו חיפושזיוףצווים