חלוקת אחריות ביטוח גורר ונגרר

המחלוקת שנתגלעה בתיק זה הינה באם ובאיזה מידה על כל אחת מחברות הביטוח של שני חלקי המשאית (גורר ונגרר) לשאת בפיצוי לתובעים כאשר הגורר בוטח על ידי הכשרת הישוב ואילו הנגרר בוטח על ידי הפניקס. כמו כן נתגלעה מחלוקת בין המבטחות לבין הנתבעת באשר לשיעור ההשתתפות העצמית שעל הנתבעת לשאת בה בעקבות התאונה, ככל שבית המשפט ימצא לחלוק את החבות כלפי התובע בין שתי המבטחות. להלן פסק דין בנושא חלוקת אחריות ביטוח גורר ונגרר: ביום 13.11.07 ארעה תאונת דרכים במהלכה פגעה משאית המורכבת מגורר מס' רישוי 7563315 (להלן: "הגורר"), ומנגרר מס' רישוי 6180315 (להלן: "הנגרר") אשר שניהם בבעלות הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת"), (כאשר הנגרר והגורר ביחד יקראו להלן: "המשאית") ואשר היתה נהוגה על ידי נתבע מס' 3 (להלן: "נהג המשאית"), ברכב מסוג פורד מס' רישוי 6200228 (להלן: "הרכב") שבבעלות התובעים. אין מחלוקת כי נהג המשאית פגע ברכב בעת נסיעה לאחור ואין גם מחלוקת כי נהג המשאית אחראי לנזק שנגרם לרכב כתוצאה מכך. לאחר ארוע התאונה, קיבל התובע מאת הכשרת הישוב חברה לבטוח בע"מ (להלן: "הכשרת הישוב") סך של 6,959 ₪ כפיצוי על 50% מנזקיו, כאשר הכשרת הישוב הפנתה אותו לקבל את יתרת הפיצוי מהנתבעת מס' 1, הפניקס הישראלי חברה לביטוח (להלן: "הפניקס") כמי שביטחה את הנגרר. המחלוקת שנתגלעה בתיק זה הינה באם ובאיזה מידה על כל אחת מהמבטחות של שני חלקי המשאית לשאת בפיצוי לתובעים כאשר הגורר בוטח על ידי הכשרת הישוב ואילו הנגרר בוטח על ידי הפניקס. כמו כן נתגלעה מחלוקת בין המבטחות לבין הנתבעת באשר לשיעור ההשתתפות העצמית שעל הנתבעת לשאת בה בעקבות התאונה, ככל שבית המשפט ימצא לחלוק את החבות כלפי התובע בין שתי המבטחות. הפניקס טוענת כי אינה חייבת בתשלום תגמולים כלשהם לתובע שכן, מלוא האחריות לארוע התאונה, מוטל על נהג המשאית שנסע לאחור, וכי הנגרר אינו עצמאי אלא הוא מחובר למשאית אשר דחפה את הנגרר על רכב התובע. לפיכך, על אף שהנגרר הוא זה שפגע בפועל ברכב, על הכשרת הישוב כמבטחת הגורר, לשאת במלוא פיצוי. לתמיכה בטענתה זו, מפנה הפניקס לפסיקה שונה שניתנה בשאלה זו, כגון: ת.א. (ת-א) 48540/03 עמק חפר אגודה שיתופית חקלאית נ' עיסא עלי ואח' (12.10.04), ת.א. 73712/99 הכשרת הישוב חברה לביטוח נ' גדנסו אברהם (20.12.00) ולת.ק (פ"ת) 1558/05 אופק נ' ש. לבנון חברה לעבודות בע"מ ואח' (28.7.05) והפסיקה הנסקרת בו. לטענת הפניקס הגיונה של הפסיקה הינה כי מקום שהנגרר לא גרם את הנזק הנטען באופן עצמאי, אלא רק כתוצאה מפעולה של הנהג השולט בגורר, אין מקום לקבוע חבות של המבטחת בביטוח העצמאי שנעשה לנגרר, אלא מלוא החבות היא של המבטחת שביטחה את נהיגתו של הרכב הגורר. מנגד, מפנה הכשרת הישוב לפסיקה אחרת כדוגמת ת.א. (ת"א) 43632/01 איילון בע"מ נ' עאזם טאלב בע"מ ואח' (13.6.02) או ת.ק. (חי') 3001/07 מזרחי נ' בן הרוש ואח' ממנה עולה המסקנה כי משהוצאה פוליסת ביטוח לנגרר הכוללת כיסוי לנגרר, גם כשהוא גורם נזק לצד שלישי כתוצאה מחיבורו לגורר, יש מקום לקבוע כי שתי הפוליסות מכסות למעשה את הנזק שנגרם כתוצאה משימוש בגורר ובנגרר יחד, ולפיכך יש מקום לחלק את תשלום הנזק בין המבטחות שכן, מדובר במצב של כפל ביטוח. לאחר עיון בפסיקה לרבות האמור בת.א. (ת"א) 52724/07 הפניקס הישראלי בע"מ נ' זחלקה ואח' (19.3.09) אני סבורה, כפי שגם סבר השופט חאג' יחיא בפסיקתו הנ"ל כי מדובר במצב בו מתקיים כפל ביטוח לאחריות הגורר והנגרר, כיחידה אחת, ואין מקום להפריד בין הדבקים. אמנם נכון שהנגרר אינו עצמאי בתנועתו ולפיכך הנזק שהוא גרם לרכב, נוצר כתוצאה מתנועת הגורר אשר מבוטח על ידי הכשרת הישוב, אולם מנגד, אלמלא היה הנגרר מחובר לגורר, יתכן והנזק לרכב כלל לא היה נגרם באופן שנגרם. יתרה מכך, טענת הפניקס כי הביטוח שהוצא לנגרר, אינו כולל כיסוי לנזק שנגרם כתוצאה מפעולת הגורר, אינה נתמכת בלשון הפוליסה או הרשימה ולא הוכח בפני כי הפרמיה שגבתה הפניקס בגין ביטוח הנגררים שבבעלות הנתבעת, נגבתה אך ורק בעבור אותם סיכונים שהנגרר מייצר באופן עצמאי ובמנותק משימוש בו באמצעות גורר. נהפוך הוא, שתי הגדרות הכלולות ברשימה של הפניקס מלמדות על היפוכו של דבר. כך למשל, נקבע כי: "פוליסה זו אינה מכסה נזק שיגרם ... לצד שלישי, אם בעת קרות הנזק נהג ברכב הגורר, נהג שטרם מלאו לו 24 שנה או נהג שהינו בעל רישיון נהיגה ... " כמו כן בהגדרת ההשתתפות העצמית הוספה פסקה כדלקמן: "חבות בגין גורר ונגרר בקרות ארוע שבו מעורבים הגורר והנגרר ואשר בו החבות כלפי צד שלישי מכוסה על ידי המבטח הן על פי פוליסת הביטוח של הגורר והן על פי פוליסת הביטוח של הנגרר, ישא המבוטח בסכום ההשתתפות העצמית הנקוב בפוליסה של הגורר או בפוליסה של הנגרר - לפי הסכום הגבוה מבין השניים. " משני סעיפים אלו ניתן ללמוד כי בעת הוצאת הפוליסה, צפו הצדדים כי הנגרר יגרום נזק בעת היותו מחובר לגורר ומשכאן סבירה יותר המסקנה אליה הגיע כאמור גם השופט חאג' יחיא, כי הפניקס ביטחה אחריות הנתבעת לנזקים שיגרום הנגרר, גם בהיותו מחובר לגורר וכתוצאה מפעולת הנוהג בגורר, כפי שארע במקרה דנן. משכך, אני קובעת כי מתקיים מצב של כפל ביטוח לחבות נהג המשאית לנזקי התובע, ועל המבטחות לחלוק בנטל הפיצוי כלפיו. אמנם ככלל, במצב של כפל ביטוח יש לקבוע את החלוקה בהתאם ליחס סכומי הביטוח, אולם בנסיבות אלו, משעיקר האחריות מוטלת למעשה על הנהג בגורר, והמבטחת העיקרית של הגורר הינה הכשרת הישוב, וחיובה של הפניקס הינו עקיף, במובן מסוים, אני סבורה שהחלוקה הנכונה תהא כך שהכשרת הישוב תישא ב70% מהפיצוי לתובע ואילו הפניקס תישא ב-30% בלבד, חלוקה המבטאת לדעתי את היחס שבין חלקי המשאית לגרם הנזק. שעור ההשתתפות העצמית שעל הנתבעת לשלם הנתבעת שהינה הבעלים של הגורר והנגרר, ביטחה את חבותה ביחס לכל אחד מחלקי המשאית, בביטוח נפרד. בכל אחת מהפוליסות מצויה הוראה בדבר תשלום השתתפות עצמית וכל אחת מהמבטחות דורשת מהנתבעת תשלום זה. לטענת הנתבעת, משמדובר בנזק אחד בגין תאונה אחת, אין מקום לחייבה בכפל השתתפות עצמית גם באם מסקנתי היא כי על שתי המבטחות לשאת בפיצוי התובע. לאחר עיון בפסיקת בית המשפט העליון שהתוותה עקרונות בנושא של כפל ביטוח (למשל: רע"א 3948/97 מגדל חברה לביטוח נ' סיגנא ואח', פ"ס נה(3) 769 (להלן: פסק דין סיגנא)) ובפסיקות של בתי המשפט המחוזיים והשלום, לא מצאתי התיחסות ישירה (אגב ניתוח הסוגיה המשפטית) לשאלת כפל תשלום דמי השתתפות עצמית על ידי המבוטח, הנוצר, לעיתים, מקיומו של כפל הביטוח. אמנם בית המשפט העליון הנחנו כי: "זכות ההשתתפות אינה מיוסדת על קיומו של קשר חוזי בין הצדדים. היא מבוססת על עקרון כללי שביושר שעניינו נשיאה שווה בנטלים" (עמ' 816 לפסק דין סיגנא), אולם אין בכך לקבוע דבר לגבי תשלום ההשתתפות העצמית של המבוטח, חובה שמקורה בפוליסת הביטוח, שהיא המסגרת הנורמטיבית ביחסים שבין המבוטח למבטחת. יפים לענין זה דבריה של כב' השופטת למלשטרייך- לטר בת.א. (חי') 11629/05 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' מוחמד עבדאלקאדר (1.2.07), אשר על אף שנקבעו במסגרת דיון על דרך הפשרה, אני סבורה שהם משקפים את המצב המשפטי הקיים. סוגיה דומה, באשר לקיום זכות התחלוף לאחר תשלום מכוח ביטוח כפל, נדונה ע"י כב' השופטת פינצו'ק-אלט בת.א. (ת"א) 200134/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' סהר ציון חברה לביטוח בע"מ (18.6.08) שם נקבע כי תשלום מכוח כפל אינו בגדר תשלום "תגמולי ביטוח למבוטח" ולפיכך לא מתקיים אחד התנאים להקמת זכות התחלוף. מעבר לכך שהניתוח נעשה בהקשר שונה מאשר זה שלפני, אינני משוכנעת שההנמקה שם נכונה, שכן על אף שמקור החיוב הינו מכוח דיני "כפל ביטוח" ודיני עשיית עושר, הרי שללא שהיה נכרת הסכם (פוליסה) בין המבוטח למבטחת, לא ניתן היה לחייב את המבטחת בהשתתפות מכוח כפל ביטוח. לפיכך, אין בקביעה שם לשנות את מסקנתי כאן כי בהעדר הוראה אחרת בפוליסה, מרגע שהמבטחת חויבה מכוח קיומה של הפוליסה, חלים מלוא תנאיה ביחסים שבין המבטחת למבוטח, לרבות חובת תשלום דמי השתתפות עצמית. טענת המבוטחת כי כתוצאה מקיומו של כפל הביטוח וחיובה בכפל השתתפות עצמית, נוצר מצב שהיא משלמת סכום אשר קרוב לגובה הנזק בכללותו, אין בה כדי לשנות את התוצאה שכן, כלל ידוע הוא כי ההשתתפות העצמית משולמת כסכום קבוע, אשר משמעותו הינה למעשה כי המבטחת חייבת בתשלום תגמולי ביטוח לצד ג' רק מעבר לאותו הסכום (בין אם הסכום נקבע כ"אקסס" ובין אם כ"השתתפות עצמית"), ולעיתים סכום ההשתתפות העצמית אכן עולה כדי מלוא הנזק (או אף מעבר אליו) אך אין בכך, בהעדר הוראה אחרת בפוליסה, כדי להפחית מחבות המבוטח בתשלום ההשתתפות העצמית. גובה נזק וחלוקתו בין הצדדים הצדדים לא חלקו על גובה הנזק הישיר בסך 13,068 ₪ (ללא המע"מ שכן התובע הודה כי לא תיקן את הרכב אלא מכרו במצבו הפגוע) ושכ"ט השמאי בסך 1,052 ₪. לפיכך נזקי התובע עומדים על הסך של 14,120 ש"ח. התובע מבקש להוסיף לכך אובדן ימי עבודה, נסיעות והתרוצצויות בסך של 3,000 ₪ אולם בהעדר הוכחה לשווי יום העבודה ובהעדר הוכחה לאובדן כנטען, אינני מוצאת לנכון לחייב את הנתבעים בסכום זה. יחד עם זאת יש להטיל על הנתבעים את הוצאות התובע בגין ההתדינות המשפטית בסך של 600 ₪, שכן התובע לא צריך לשאת בעלויות אלו בשל המחלוקת שהתגלעה בין המבטחות ובינן לבין המבוטח, על אף שמדובר במחלוקת כנה. לאור קביעתי דלעיל בדבר חלוקת החבות בין המבטחות, על הכשרת הישוב לשאת ב-70% מהסך של 16,065 ₪, ואילו על הפניקס לשאת ב-30% מסכום זה. מחלקה של הכשרת הישוב יופחת הסך של 6,959 ₪ ששולם על ידה לתובע. התשלום יבוצע בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לצדדים. על המבוטחת, ישע הובלות, מוטלת חובת תשלום השתתפות עצמית ביחס לכל אחת מהמבטחות בהתאם להוראות הפוליסה הרלבנטית, ככל שזו לא שולמה על ידה. אין לנכות את דמי ההשתתפות העצמית מהתשלום המבוצע לתובע, אלא על כל אחת מהמבטחות לגבותו מהמבוטחת ישירות. ביטוח נגררחלוקת אחריותנגרר