נזקים של עדר פרות

להלן פסק דין בנושא נזקים של עדר פרות: עניינו של פסק הדין שלפניי בתביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו למטעי עצי שקד שבבעלות התובע כתוצאה מכך שעדר פרות שבבעלות הנתבע חדר אליהם. על פי האמור בתביעה חדר עדר הפרות למטעים בשני מועדים שונים האחד ביום 2.8.07 באותו מועד גרשו התובע ובנו מיכה בעזרת מר סויסה ומר מרמור את עדר הפרות בחזרה למכלאת הנתבע. ביום 24/9/07 חדרו הפרות פעם נוספת למטע, במועד זה הודיע שכנו של התובע מר מנשה שם טוב, לאחותו של הנתבע על חדירת הפרות למטע התובע ובנה של האחות נשלח לגרש את הפרות. גם התובע הצטרף לאחיין ויחד גורשו הפרות למכלאת הנתבע. בגין חדירות אלה הוגשו תלונות למשטרה אולם זו החליטה לסגור את התיקים. על פי הנטען אכלו הפרות מעצי השקדים שברו את העצים והענפים וגרמו נזק הן למטע הבוגר והן למטע הצעיר. על הנתבע האחריות לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו נוכח היותו בעליהם של הפרות אשר התרשל או היפר חובה חקוקה בכך שלא השגיח על הפרות ולא מינה משגיח מטעמו לא דאג להחזיק את העדר במקום מגודר ומסודר, שחרר את הפרות במטעי התובע, לא נתן דעתו לנזקים העלולים להיגרם משחרור הפרות לא נעתר ולא שעה לאזהרות התובע לא עשה די כדי למנוע את הנזק ולא נהג כבעלים סביר של עדר פרות. יתרה מכך מדובר בחיה המועדת לעשות את המעשה שנעשה ושגרם לנזק ולפיכך על הנתבע הראיה לכך שלא התרשל. התובע מעמיד תביעתו על סך של 24,842 ₪ וזאת בגין נזק ישיר בסך של 17,673ש"ח, שכ"ט שמאי בסך של 2,169 ₪ ועגמת נפש בשעור של 5,000 ₪. לכתב התביעה צורפה חוו"ד של האגרונום השמאי מר אסף שיפמן. בכתב הגנתו טען הנתבע כי תביעתו של התובע נובעת משנאת הנתבע ורצונו של התובע לפגוע בו. שטח המרעה של הנתבע מגודר והבקר נמצא תחת שמירה מתמדת. באשר לחווה"ד נטען כי חרף העובדה שהנזק הינו מחודשים אוגוסט וספטמבר 2007 הגיע השמאי לבדיקה רק בחודש נובמבר. עוד נטען כי התביעה מבוססת על נזק עתידי בו בזמן שבמועד הגשת התביעה כבר היה ידוע אם בכלל קיים נזק שהשפיע על היבול של שנת 2008 . בחלק מהתמונות שצורפו לתביעה לא ניתן לראות כלל נזק ובתמנות האחרות נראים שברים אשר נגרמו מטרקטור או מכלי עבודה שנגרר אחריו. חלק מהמטע אינו מושקה ואף נתון זה יש להביא בחשבון. התובע מכר במשך 10 שנים האחרונות את הפרי על העצים ככה שקטיף ואסיפת הפרי על חשבון הקונה. על התובע להמציא אישור ממס הכנס על סכום הכסף שהוא קיבל עבור מכירת הפרי במטעי השקדים בשנת 2008. לתובע העידו השמאי מר שיפמן מר מנשה שם טוב ומר יהודה מרמור לנתבע העיד מר בן ציון יהודה. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה. שוכנעתי כי הנזקים שאירעו למטעי התובע אירעו כתוצאה מחדירת פרות. בנוסף לדברי התובע בתביעה ובעדותו, העידו שכנו מר שם טוב והעד מר מרמור כי נמצא בקר במטעי התובע וכי סייעו בגירושו. גם העד מטעם הנתבע מר בן ציון העיד כי סייע לגרש עדר פרות מהמטע. השמאי מטעמו של התובע קובע בחווה"ד כי הנזק אירע בשל בקר שנכנס למטע. אשר למטע הבוגר נקבעו דברים אלה בעמ' 3: "נאכלו ענפים צעירים ועלים נגרם שבר ענפים ובדים. סימני גללי בקר נמצאו בשטח" וכך נקבע בעמ' 4 לחווה"ד באשר למטע הצעיר "בכל שטח המטע הצעיר נמצאו סימני אכילת עלים וענפים צעירים, כמעט בכל העצים נמצאו ענפים ראשיים שבורים עקב תנועת העדר במטע והתגרדות הפרות על העצים. סימני גללי בקר נמצאו בכל השטח". ובהמשך תחת הכותרת גורם הנזק "גורם הנזק הוא ללא ספק בקר אשר נכנס למטע וגרם לנזקים שתוארו לעיל". עיון בתמונות שצורפו לחווה"ד מלמד על קיומם של ענפים שבורים בדר"כ בחלקים התחתונים של העצים כמו כן בשטח מצויים גללי בקר. אשר על כן טענת הנתבע כאילו מקורם של הנזקים בנסיעת טרקטור בשטח דינה דחייה ואני קובעת כי הנזק התרחש כתוצאה מהבקר. אשר לזהותן של הפרות - גם בעניין זה מצאתי להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע. בעדותו של מר שם טוב אישר העד כי הוא רואה את עדר הפרות של הנתבע יוצא את המכלאה פעמים רבות רואה לאן הן הולכות ומניין הן באות. העד אישר כי באותו מועד בו ראה את הפרות במטעי התובע לא ראה אותן עוזבות את המכלאה של הנתבע אולם הוא ידע לזהות אותן בחצר התובע - לדבריו הוא מכיר את הפרות היטב. "יש כמה פרות שאני כבר מכיר, אני הסרטתי בוידאו, יש חומה ואחת בצבע נחושת, ואתון ראיתי אצל התובע ואני יודע שהן שייכות לנתבע". (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 20 - 21). עד זה ציין כי הדבר כבר ארע בעבר מספר פעמים והוא עצמו אף צילם את הפרות נכנסות לגינה שלו. יתרה מכך העד מסר כי התקשר לאחותו של הנתבע וזו שלחה את הבן שלה אשר הגיע למטע וסייע לתובע, אשר חזר באותה עת מצעידה, ויחד הלכו לגרש את הפרות של הנתבע. מר בן צור אשר העיד לנתבע טען אמנם כי אילו אינן הפרות של הנתבע אולם העדפתי את עדותם של התובע ושל מר שם טוב על פני עדות זו וזאת משום שאלמלא היו אלה פרותיו של הנתבע, לא הייתה כל סיבה לכך שמר שם טוב יתקשר לאחותו של הנתבע וזו תשלח את בנה לסייע בגירושן, או שהבן מר בן ציון, יגיע למקום ויסייע בהרחקת העדר. מר בן ציון, כפי שהעיד על עצמו, שומר פעמים רבות על עדר הפרות של הנתבע. התיצבותו במקום בעקבות פניית השכן, כמו גם מתן הסיוע מלמדים כי היה לו עניין של ממש בהרחקת הפרות וכי העדר הינו אכן העדר של הנתבע. מסקנה זו מתיישבת ממילא עם כך שאין המדובר באירוע חד פעמי ויחיד בו נכנסו פרות של הנתבע לשטחי התובע (וראה פסקי הדין שהונחו לפניי נ/1). העד עצמו אישר כי מספר פעמים התקשר אליו התובע לבקש סיועו בהרחקת וגירוש הפרות (אף כי גם כאן טען כי אין המדובר בפרות של הנתבע). גם מעדותו של מר מרמור ניתן להסיק כי העדר שחדר באותו אירוע היה העדר של הנתבע. אומנם העד לא טען כי זיהה את הפרות או כי אלו נכנסו למכלאת הנתבע אולם הוא אישר כי אין עוד פרות בכיוון ממנו באו הפרות של הנתבע ולשם גורשו הפרות שהיו במטעים בנוסף לכך אישר כי הפרות לוו עד כ - 200 מ' המהמכלאה של הנתבע. אשר על כן אני קובעת כי עדר הפרות של הנתבע הוא שגרם את הנזק למטעי התובע. אשר לשאלת האחריות הניזקית - דומה כי אין צריך להכביר מילים על כך שבעל עדר צריך וחייב לשמור על פרותיו כדי שאלה לא ייסבו נזקים לאחרים. במקרה שלפניי העובדה כי הפרות ברחו מהמכלאה למצער בשתי הזדמנויות שונות והגיעו למטעי התובע מלמדת כי הנתבע התרשל בפיקוח עליהן ולא עשה די בשמירתן מרוכזות בשטחיו. מדובר בנזק צפוי וברור מראש ולפיכך יחוב בו הנתבע. זאת ועוד, במקרה שלפנינו עסקינן בפרות "מועדות" ממש כמשמעותו של מונח זה בסע' 40 לפקודת הנזיקין. דברים אלה נקבעו לאחרונה בהליך אחר בין הצדדים שלפניי - תא"מ 1413/07 על ידי כב' השופטת נדאף ובנסיבות דומות לנסיבות שלפנינו : "תנאים אלה הוכחו בפנינו על ידי התובע. הוכח כי הפרות הן של הנתבע. הוכח כי הן מועדות לעשות את המעשה ולגרום נזק, וכבר נעשו מעשים בעבר, ובגינם הוגשו נגד הנתבע תביעות שנתקבלו והוא חויב לשלם לתובע פיצויים בגין נזקים דוגמת זה במקרה שלנו ולפי הודאתו בחקיתו הנגדית בפניי", אציין כי הערעור על פסק דין זה נדחה. ראה ע"א 110/009 שניתן בבית המשפט המחוזי ביום 23.6.09 בנוסף לכך הוגשו גם עותק מפסק הדין בע"א 197/96 בין צדדים אלה וכן ע"א 191/98 שניתן בעניינם של שני תיקים מאוחדים 558/94 ו - 3104/96. הואיל וכך הרי שהנטל על הנתבע להוכיח כי לא התרשל בשמירה על הפרות ונטל זה לא הורם. אשר לסכום הנזק - התובע תמך תביעתו בחוו"ד של השמאי שיפמן. בהתאם לחווה"ד הנזק כולל שיקום למטע המבוגר עומד על סך של 8,824 ₪ ולמטע הצעיר על סך של 8,849 ₪. השמאי נחקר על חוות דעתו והבהיר כי חווה"ד נערכה לאחר בדיקת השטח לאחר בדיקת חשבוניות ומחירים. לשיטתו מדובר במחיר מקובל וסביר. חוו"ד נגדית לא הוגשה (וזאת אף כי ניתנה ארכה לתקן את כתב ההגנה) ואף טענה בעל פה לא שמענו בדבר מחירים אחרים. אשר על כן אני מקבלת את מסקנות חווה"ד וקובעת כי הנזק למטעי התובע מסתכם בסך של 17,673 ₪. בנוסף לנזק האמור נשא התובע בהוצאות השמאות בסך של 2,169 ₪ ואת אלה יש לחייב את הנתבע להשיב. בנוסף לאמור מצאתי לפסוק גם עגמת נפש לתובע ובהתחשב בכך שמדובר בתופעה חוזרת ונישנת כפי שהוכח לי אני מעמידה את הסכום הנ"ל על סך של 3,000 ₪. לסיכום התביעה מתקבלת. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 22,842 ₪. הנתבע ישא בהוצאות המשפט של התובע ובכלל זה בשכ"ט העדים שיעמוד על סך של 150 ₪ לכל אחד מהם וסך של 450 ₪ ומע"מ לשמאי מר שיפמן ובאגרת המשפט בה נשא התובע. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. בעלי חייםפרותענף הבקר