להלן פסק דין בנושא פיצוי בגין ניהול מו''מ לקניית דירה בחוסר תום לב: התובעת עותרת לקבלת פיצוי כספי בסך 30,000 ₪ מהנתבעים, וזאת על בסיס טענה כי הנתבעים ניהלו איתה משא ומתן למכירת דירתה שלא בתום לב וכתוצאה מכך נגרמו לה נזקים כספיים כבדים. התובעת מתארת בכתב התביעה כי במהלך שנת 2008 חיפשה עבורה ועבור בנה דירה לרכישה, כאשר בתחילת חודש אפריל איתרה את דירת הנתבעים שהוצגה בפניה והתאימה לדרישותיה אף כי הייתה יקרה מעט מהסכום הכספי שהקצתה מראש לטובת רכישת דירה. התובעת מציינת כי ביום 8.4.08 סוכמו תנאיה המרכזיים של העסקה בין הצדדים אשר לחצו אף ידיים בתום הפגישה. על פי גרסת התובעת, מיום 8.4.08 ועד ליום 19.6.08 נוהל משא ומתן בין הצדדים, כאשר במסגרתו הוחלפו טיוטות חוזים בין עורכי הדין. ביום 19.6.08, כך על פי הנטען, התברר לתובעת כי הנתבעים אינם מעוניינים למכור את דירתם, ולמעשה חוזרים בהם מהסכמתם, שגובשה עוד קודם לכן. התובעת מתארת בכתב התביעה כי לאור מצג הנתבעים וההסכמה שגובשה בעל פה, ביצעה מהלכים רבים בעלי משמעות כלכלית מרחיקת לכת, כגון מכירת דירתה, מעבר לדירה חלופית ותשלום לשירותים משפטיים. עוד נטען כי נגרמו לתובעת הפסדים בשל אובדן ערך כספי שהתקבל ממכירת דירתה וזאת בשל ריבית נמוכה שהתקבלה לתקבול הכספי שהופקד בבנק ממכירת הדירה. התובעת סבורה כי נזקיה עולים כדי סך של 100,000 ₪, אולם לצורכי אגרה, העמידה את תביעתה על סך של 30,000 ₪. הנתבעים כופרים בטענת התובעת כי ניהלו עימה משא ומתן שלא בתום לב. הנתבעים מסכימים כי החל מחודש אפריל 2008 התקיים משא ומתן בין הצדדים, אולם מציינים כי במהלכו התגלעו מספר מחלוקות מהותיות ביחס לתנאי העסקה, לרבות סביב סכום התשלומים ומועדם, מועד פינוי הדירה וסכום השכירות שישלמו המוכרים לקונה עד לפינוי הדירה. הנתבעים מציינים כי המשא ומתן התקדם לאיטו ונמשך עד לחודש יוני 2008. הנתבעים מטילים את האחריות ביחס לתקופה הממושכת בה נוהל המשא ומתן, על רצונותיה של התובעת לערוך בדיקות שונות שיבטיחו את יכולתה לקיים התחייבויותיה, כאשר הם מבחינתם היו נכונים לחתום על החוזה בשלב מוקדם באופן משמעותי. הנתבעים מציינים כי באותה העת, סמוך לחג השבועות, הייתה הנתבעת 2 בחודשי הריון מתקדמים ובשל כך הסבירו לתובעת כי היה והעסקה לא תיחתם לפני חג השבועות, לידתה הצפויה של הנתבעת שהייתה אמורה, כך על פי התכנון, להתרחש ביום 23.6.08, תביא לכך כי החתימה תידחה לפרק זמן מסוים לאחר הלידה. על פי הנטען, התובעת סירבה להצעת הנתבעים להיפגש ולחתום באופן מיידי על החוזה, והודיעה מאוחר יותר לנתבע 1 כי איננה מעוניינת לחתום, ואף אם ירצו למכור לה את הדירה, היא איננה מעוניינת לקנותה. הנתבעים מלינים על התנהלות התובעת ומציינים כי עובר להגשת התביעה, ולאחר אותה שיחה שהתנהלה בין התובעת לבין הנתבע 1, לא פנתה אליהם התובעת בניסיון או בבקשה לחדש את המשא ומתן והתביעה עצמה הוגשה לבית המשפט ביום 23.6.08, ימים ספורים לאחר אותה שיחה. לשיטת הנתבעים ניתן ללמוד על המהירות בה נקטה התובעת בהליכים משפטיים, דווקא על רצונה שלא לממש את העסקה שהייתה עדיין רלוונטית מבחינתם. דיון והכרעה השאלה המרכזית העומדת לפתחו של בית המשפט היא שאלת תום ליבם של הנתבעים בעת ניהול המשא ומתן. היה ויקבע כי הנתבעים ניהלו משא ומתן שלא בתום לב, יהיה מקום לדון בשאלת נזקי התובעת. האזנתי לעדויות התובעת והנתבעים בשתי ישיבות נפרדות (הישיבה הראשונה נקטעה לאחר שהצדדים התקשו לשלוט בעצמת תגובותיהם והיה קושי משמעותי להמשיך לנהל את הדיון בצורה ראויה ומכובדת). לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי במסמכים שצורפו לכתבי הטענות והוגשו במעמד הדיון, לא שוכנעתי כי הנתבעים ניהלו משא ומתן שלא בתום לב. טענתה העיקרית של התובעת הינה כי הנתבעים קיבלו הצעות מחיר גבוהות יותר ובמקביל גם לא מצאו דירה חלופית ולכן, באופן מניפולטיבי, שלא בתום לב, ובכוונה תחילה, משכו את הזמן והודיעו בסמוך ללידה כי החליטו שלא למכור את הדירה (פרוטוקול עמ' 4 ש' 6-9). טענה זו לא הוכחה ולו בראשית ראיה. לא הוצגה כל ראיה בבית המשפט בדבר הצעות מחיר אחרות, גבוהות או נמוכות שקיבלו הנתבעים וכלל לא שוכנעתי כי הנתבעים השהו את המשא ומתן כחלק מאותה תוכנית אב עליה דיברה התובעת. אין חולק, כי בשלב מתקדם של המשא ומתן, מספר ימים לפני חג השבועות, הציעה הנתבעת לתובעת להיפגש ולחתום על החוזה. מדובר בהצעה טלפונית שהתקיימה, על פי גרסת התובעת, ביום חמישי בשבוע, כאשר ביום ראשון היה ערב שבועות. עיון בלוח השנה מלמד כי השיחה התקיימה ביום 5.6.08 (יום חמישי בשבוע), וערב שבועות היה ביום 8.6.08. התובעת אינה כופרת כי סירבה להצעת הנתבעת להיפגש למחרת היום ולחתום על החוזה, ומסבירה זאת בקשיים לוגיסטיים שנבעו מצורך בזימון עורכת דינה לפגישה. לטעמי, לא ניתן ליישב בין טענת התובעת לניהול משא ומתן שלא בתום לב עם אותה הצעה של הנתבעים מיום 5.6.08 להיפגש למחרת לצורך חתימה על החוזה. עם כל ההבנה לטענת התובעת באשר להיותה של ההצעה מניפולציה של הנתבעת, אין בידי לקבלה. ההצעה נדחתה על ידי התובעת ועורכת דינה, שעל פי גרסת הנתבעים, סברה כי "אין מה למהר". אף אם אקבל את טענת התובעת כי המיידיות בהצעת הנתבעת יצרה קושי לוגיסטי לחתימה על חוזה כבר למחרת, עדיין, לא נטען כי התובעת הניחה בפני הנתבעים הצעה חלופית, דהיינו מפגש לאחר מספר ימים. נראה אפוא כי הצעת הנתבעים לחתימה על החוזה נדחתה ללא הצעה חלופית נגדית למועד אחר חתימה, וגרסת הנתבעים לפיה הודיעו לתובעת על משמעות הסירוב לחתום שימצא ביטוי בהמתנה עד לאחר הלידה, דהיינו עד לשלהי חודש יוני, מתיישבת בהחלט עם הנסיבות ולא מצאתי בה כל דופי. אפשר להבין את רצונם של הנתבעים להתמקד בלידה הצפויה באותם שבועיים - שלושה, בוודאי על רקע שמירת ההריון בו חוייבה הנתבעת בהוראת רופאיה. הצעתם כי החתימה תתבצע באופן מיידי לפני חג השבועות או תידחה לאחר הלידה הייתה סבירה והגיונית בנסיבות העניין, ואיננה "מחשידה" אותם בניהול משא ומתן שלא בתום לב. לשיטתי, הצעה זו של הנתבעים הינה נתון מכריע אשר משמיט את הקרקע תחת כל טיעון התובעת לניהול משא ומתן שלא בתום לב. לטעמי, לו היו מנסים הנתבעים להתחמק מחתימה על החוזה, לא הייתה באה לעולם כלל אותה הצעה, שכן הנתבעים לא היו לוקחים את הסיכון כי התובעת תשיב בחיוב להצעה ותחשוף את אותה תרמית נטענת. אדגיש בעניין זה כי הנתבעים הינם זוג צעיר ולא התרשמתי כי מדובר במי שפעלו באופן מניפולטיבי, מתוכנן מראש כפי שמייחסת להם התובעת. המשא ומתן התנהל בקצב איטי, ונכון אני להניח כי אחריות בעניין זה אינה נופלת דווקא לפתחו של צד זה או אחר. עדיין, בין התנהלות איטית של משא ומתן, לבין הוכחת טענה לחוסר תום לב בניהולו, הדרך ארוכה, ולטעמי, בנסיבותיו של מקרה זה- בלתי עבירה. נתון נוסף משמעותי אליו יש להתייחס נוגע להתנהלות הצדדים בהמשך לאותה הצעה למפגש שלא יצא אל הפועל. אין חולק כאמור כי התובעת סירבה להצעת הנתבעים לחתום באופן מיידי על החוזה עוד לפני ערב חג השבועות. אין אף חולק כי בשלב מאוחר יותר (לשיטת התובעת ביום 19.6.08) התנהלה שיחה בין התובעת לנתבע 1. אני מקבל את גרסת הנתבע 1, שהייתה מהימנה בעיני כמו גם עדותו כולה, כי היה נכון אף באותו מועד לקיים את העסקה תוך פרק זמן קצר אך דווקא התובעת סירבה לנסות להחזיר את המשא ומתן למסלול. גרסה זו מתיישבת עם הודאת התובעת לפיה אמרה לנתבע 1 במהלך אותה שיחה, כי אף אם הוא ירצה למכור לה את דירתו, היא אינה מעוניינת לקנותה (פרו' עמ' 2 ש' 27). כיון שבמועד השיחה, על פי גרסת התובעת, כבר נקטה היא בכל אותן פעולות כלכליות מרחיקות לכת לצורך מימושה, יש לשאול מדוע לא הסכימה התובעת, שאך שבועיים קודם הייתה נכונה לרכוש את הדירה, להחזיר את המשא ומתן למסלול? לתובעת פתרונים. יודגש, כי כ-4 ימים בלבד (!) לאחר מועד השיחה, הוגש לבית המשפט כתב התביעה בהליך זה. דומני, כי ככל שהתובעת הייתה מעוניינת בקיום העסקה, אפילו במועד הגשת התביעה, ניתן היה לקיימה כפי שהסביר נתבע 1. התובעת בחרה שלא לפנות כלל לנתבעים בדרישה לחתום על החוזה, והעדיפה, תוך ימים ספורים מרגע השיחה, להגיש כתב תביעה לבית המשפט. לטעמי, התנהגות זו של התובעת אינה עולה בקנה אחד עם רצון כן ואמיתי למימוש העסקה, בוודאי כאשר על פי טענת התובעת, כתוצאה מאי מימושה, נגרמו לה נזקים העולים כדי 100,000 ₪. לא מצאתי ליתן משקל לתצהירה של מתווכת הדירות, גב' אורנה פוני. ראשית, גב' פוני לא העידה בבית המשפט. שנית, עיון באותו תצהיר אותו סימנתי נ/1 מלמד כי עניינו בהסקת מסקנות ביחס לסיבה לביטול העסקה. נאמר בתצהיר כי הסיבה שהנתבעים ביטלו את העסקה הינה אי מציאת דירה אחרת. מסקנה זו אינה עולה בקנה אחד עם דרישת הנתבעים לחתימה בשלב מוקדם יותר, ואינה מתיישבת עם מכירת הדירה כארבעה שבועות לאחר מכן, וזאת מבלי שהנתבעים ירכשו דירה אחרת. במילים אחרות, לו הנתבעים היו מעוניינים באיתור ורכישת דירה אחרת לפני מכירת דירתם, בוודאי שהיו עושים כן אף כארבעה שבועות מאוחר יותר, כאשר איתרו רוכש חדש ומכרו לו את הדירה. סוף דבר- נטל ההוכחה באשר לניהול משא ומתן שלא בתום לב, מונח על כתפי התובעת. לא שוכנעתי כי התובעת הרימה הנטל המוטל על כתפיה והוכיחה כי הנתבעים ניהלו עמה משא ומתן שלא בתום לב. לא שוכנעתי כי כשלון המשא ומתן נבע כתוצאה מפעולות מכוונות שנקטו בהן הנתבעים לאור הצעות אטרקטיביות שקיבלו מרוכשים אחרים, או לאור אי מציאת דירה חלופית אחרת לרכישה. יתרה מכך, שוכנעתי כי לו הייתה התובעת מעוניינת בהשבת המשא ומתן למסלול והשלמת העסקה בשלהי חודש יוני 2008, היו נעתרים לכך הנתבעים והעסקה הייתה יוצאת אל הפועל בסמוך ללידת בת הנתבעים. התובעת בחרה שלא לפעול באופן זה והעדיפה, שלא בצדק להתרשמותי, לפעול בערוץ משפטי כנגד הנתבעים. משזוהי המסקנה אליה הגעתי, אין מקום להידרש לדיון בדבר נזקיה הנטענים של התובעת. אשר על כן, התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעים בסך 1,000 ₪. התשלום יבוצע תוך 30 יום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום. פיצוייםמקרקעיןמשא ומתןקניית דירה