פיצוי בגין תקלה ברכב שכור

להלן פסק דין בנושא פיצוי על השכרת רכב מקולקל - רכב שכור מקולקל: לפניי תביעתו של, המבקש, כי הנתבעת, דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ שהינה חברה להשכרת רכב, תשיב לו סכומים שגבתה ביתר ותפצה אותו בגין נזקיו. טענות התובע בתמצית לטענתו, שכר מאת הנתבעת רכב, מאחר שרכבו היה במוסך לצרכי תיקון. בתחילה, היה אמור לשכור את הרכב למספר ימים, כאשר התעריף היומי עמד על סך של 261 ₪. בשלב מאוחר יותר, האריך את התקופה למשך חודש ימים. תקופת השכירות הייתה אמורה להיות בין 01/09/08 ועד 01/10/08. סכום השכירות עמד על סך של 4,366 ₪ למשך חודש. ביום 20/09/08 התקלקל הרכב המושכר, ולכן - התחייבה הנתבעת לפצותו בשני ימי השכרה ללא חיוב. ביום 25/09/08 העמיס התובע על גג הרכב שני מקפיאים. עובד הנתבעת ראה זאת ודיווח על כך לנתבעת. זו ביקשה ממנו להחזיר את הרכב, שאחרת תוגש נגדו תלונה במשטרה על גניבה. התובע שלח את אביו לסניף הנתבעת בפתח תקווה, שכן הוא עצמו היה בירושלים. זה, לאחר שניהל משא ומתן עם הנתבעת, הגיע עמה להבנה, כי התובע יסור לסניף הנתבעת בירושלים על מנת לוודא שהרכב תקין, ואז יוכל להמשיך בנסיעתו. התובע מילא אחר ההבנה האמורה. כשהגיע לסניף בירושלים, הוא מסר את מפתחות הרכב, אולם נציג הנתבעת סירב להחזיר את המפתחות לידיו. כל הציוד שהיה על רכבו של התובע פורק והתובע נאלץ להסתדר לבדו. למזלו של התובע, סופק לו רכב חלופי מחברת הביטוח שלו למשך ארבעה ימים, אולם רכב זה לא התאים לייעודו, בהיותו עוסק בשיווק מוצרי חשמל. הנתבעת גבתה ממנו סך 5,985 ₪, וזאת בניגוד למוסכם. התובע טוען, כי הנתבעת הייתה אמורה לחייבו בסכום השכירות החודשי - 4,366 ₪ - בהתאם לתקופת 23 הימים שבהם עשה בו שימוש מיום תחילת ההשכרה ועד יום לקיחת הרכב ממנו. בנוסף יש לקחת בחשבון זיכוי עבור יומיים בהם הרכב שהושכר לו היה תקול. כן יש להשיב לו את עלות דלק בה חויב על ידי הנתבעת לאחר שלא ניתנה לו אפשרות לבדוק זאת. התובע מבקש להשיב לו סכום של 2,924 ₪ שנגבה ממנו ביתר, וכן לפצותו בגין הוצאות משפט, עגמת נפש, ביטול זמן, טלפונים והפסד עבודה בסך של 7,076 ₪. סכום התביעה הועמד על סך של 10,000 ₪. טענות הנתבעת בתמצית בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי אין בינה לבין התובע יריבות, כיוון שמי שחתם על הסכם ההשכרה היה שלמה דוידארג'אן, וכי התובע היה רשום כנהג נוסף מורשה. לגופו של עניין, טענה הנתבעת, כי התובע נצפה כשהוא מוביל שני מקררים באופן בלתי בטיחותי, על גג הרכב המושכר, וללא שימוש בגגון. מצב זה היה עלול לגרום לסיכון נוסעים אחרים בכביש, ואף לגרום לנזק לרכב. לאור זאת, התבקש התובע להשיב את הרכב. התובע החזיר את הרכב ביום 25/09/08 בשעה 17:30, פרק ממנו את כל הציוד שהיה ברכב וקיבל לידיו רכב קטן, שניתן לו באמצעות חברת הביטוח שבה הוא מבוטח. מאחר שבוצע ברכב שימוש חריג, הרי שדרישתה של הנתבעת לקבל את הרכב המושכר בחזרה הייתה כדין. לעניין החיוב הכספי - הרכב הושכר למשך חודש בתעריף של 3,878 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה כלל מכסה של 5,000 ק"מ לחודש. נאמר לתובע, כי כל ק"מ מעל למכסה האמורה יחויב ב-1.29 ₪ בתוספת מע"מ. במועד החזרת הרכב, גמע הרכב 5,943 ק"מ. בהתאם לתחשיב הנתבעת, מאחר שהחישוב על פי התעריף החודשי היה גבוה יותר, גבתה הנתבעת מהתובע חיוב על בסיס יומי, שאין בו הגבלת קילומטרים. סך זה עמד על 5,107 ₪ עבור 25 ימים. מסכום זה נוכו 583 ₪ בגין התקלה שאירעה לרכב ובגין אי שימוש ברכב בימי שבת וחג. עוד חויב התובע בגין דלק בסך 657 ₪. לכל הסכום הוסף מע"מ. בסך הכול, חויב התובע בסך 5,985 ₪. לסיכום, הנתבעת טוענת, כי התובע חויב בסכום שמגיע לה, ויש לדחות את התביעה. טענות התובע בכתב התשובה התובע הגיב כתב תשובה, ובו טען שלעניין היעדר היריבות - היה ידוע לנתבעת, כי הוא השוכר של הרכב, וכי מר שלמה דוידארג'אן עמו נחתם ההסכם רק נתן את מספר כרטיס האשראי שלו, שכן ברשותו של התובע לא היה כרטיס כזה. הנתבעת ידעה, כי התובע הוא המשתמש ברכב, ולכן- הוסף שמו כמשתמש ברכב. כל ההתנהלות נוהלה מולו. התובע הגיש תחשיבים משלו שלפיהם, הוא היה צריך להיות מחויב בסך 3,045 ₪- חיוב בגין 21 יום - ולפיכך היה זכאי להשבת הסך של 2,940 ₪. התובע לא כלל בתקופת השכירות את יום קבלת הרכב (1.9.08) ויום החזרתו (25.9.08 ) תמצית טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפניי בדיון שהתקיים לפניי הופיעו התובע ונציג הנתבעת, מר אסף אוחיון. התובע חזר על גרסתו והסביר, כי נאמר לו, כי בעת שהוא שוכר את הרכב לחודש - עליו לשלם תשלום גלובלי בסך של 4,366 ₪ כולל מע"מ, ללא הגבלת קילומטרים. לאור זאת, יש לקחת את החלק היחסי מ-4,366 ₪. סכום זה יש לחלק ל-30 יום (145.5 ₪ ליום) ולהכפיל ב-22.5 ימים שבהם היה הרכב בשימושו. יש לציין כי בעקבות שאלות בית המשפט הסכים התובע כי בהתאם לטענותיו תקופת השימוש בגינה יש לבצע חישוב הינה 22.5 יום. שכן מתקופת 25 ימי ההשכרה יש לנכות יומיים בגין התקלה ברכב ומחצית יום בשל כך שהרכב נלקח במהלך יום ההשכרה האחרון. התובע הסביר, כי היה ידוע לנתבעת שהרכב משמש למטרת עבודה, שכן הוא עובד בתחום של מוצרי חשמל, וביקש לשכור את הרכב בין היתר למטרה זו. לטענתו הנתבעת ידעה, כי הוא מוביל מוצרים ברכב. לדבריו, מי שניהלה אתו את כל המשא ומתן ומסרה את כל המידע הייתה גב' גילה חייט, שהינה סוכנת של הנתבעת. התובע לא הוחתם על שום הסכם והפרטים נמסרו לו טלפונית. ההסכם היחיד שנחתם היה בעת הקבלה הראשונית של הרכב, וזאת בגין שכירות של יומיים בלבד. בגין הרכב ניתן כרטיס אשראי כביטחון לכל נזק שייגרם. התובע גם חזר על התיאור של הדרך שבה הובל בעורמה על ידי הנתבעת לסניפה בירושלים, שם לקחו ממנו את הרכב. לדבריו אביו הגיע אל סניף הנתבעת ושוחח עם המנהל. לאביו נאמר כי כל שעל התובע לעשות הנו להגיע לסניף הנתבעת בירושלים על מנת ששם יבדקו כי הרכב תקין. לאחר מכן יתאפשר לתובע להמשיך בנסיעה. כשהגיע התובע לסניף הנתבעת לקחו ממנו את המפתחות הציוד נפרק מהרכב . לאור זאת התובע לא יכול היה להמשיך ולעבוד. לדבריו מאחר שכרטיס האשראי חויב על ידי הנתבעת בסכום מוגזם , נוצלה מסגרת האשראי המכסימלית ולכן לא יכול היה לשכור רכב אחר. הרכב החלופי שקיבל מאת חברת הביטוח שלו , לא התאים לצרכיו. בעניין חיובו בסכום הדלק , טען התובע כי מאחר ולא ניתנה לו אפשרות לבדוק את כמות הדלק יש להשיב לו את הסכום בו חויב. בדיון העידו אביו של התובע מר שאול עבדה וכן מר שלמה דוידארג'אן האב העיד כי הגיע אל סניף הנתבעת בירושלים. לדבריו נציג הנתבעת הבטיח לו כי ברכב תבוצע בדיקה בלבד וכי לאחריה הוא יוחזר לתובע. העד מר שלמה דוידארג'אן העיד כי על אף שנתן את פרטי כרטיס האשראי וחתם על ההסכם, הרי מי שהיה בקשר עם הנתבעת היה התובע וכי ההסכם נחתם עבור התובע. מידי פעם התקשרו אליו נציגי הנתבעת והוא הפנה אותם אל התובע. לדבריו ידע כי סכום הפיקדון מוגבל ל- 4,500 ₪ . העד טען כי לא נאמר לו כי יש הגבלת קילומטרים בתקופת השכירות הרלבנטית וכי הוא לא הוחתם על הסכם בעניין זה. נציג הנתבעת הסביר כי התעריף החודשי עומד על סך של 4,480 ₪ כולל מע"מ ולא 4,366 ₪ כטענת התובע. לדבריו הסוכנת גב' חייט יודעת על התעריפים והנהלים על בוריים. לגבי חיוב התובע בדלק, התובע ידע שעליו להחזיר את הרכבים (הרכב התקול שהוחלף והרכב שהחליפו) כשהם מלאים בדלק, ולכן חויב בהתאם. לנציג הנתבעת לא היו מסמכים שיוכיחו כי מיכלי הדלק היו ריקים. עוד הוא אמר כי לתובע מגיע זיכוי בגין התקלה שאירעה לרכב השכור וזה ניתן לו. בעניין החזרת הרכב בסניף ירושלים, טען נציג הנתבעת כי אמר לתובע שעליו להחזיר את הרכב. לא הובטח לתובע כי הוא יוכל להמשיך בנסיעה עם הרכב. לדבריו אבי התובע הגיע בצהריים אל הסניף בבקשה להשאיר את הרכב אצל התובע, אולם כאמור לא הובטח לו דבר. לאחר הדיון הגיש התובע בקשה שכותרתה הייתה "בקשה להוספת ראיות". בבקשה התייחס התובע בין היתר לטענות בעניין כמות הדלק שהייתה ברכב בזמן ההחלפה וידיעתה של הנתבעת את השימוש שעשה ברכב. בקשה זו הועברה לתגובת הנתבעת והתובע השיב עליה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים והעדויות שנשמעו לפניי לרבות הבקשה שהוגשה לאחר הדיון, התגובה והתשובה לתגובה אני סבור כי דין התביעה להתקבל. שוכנעתי כי בעל הדין הראוי ובתיק זה הנו התובע. לא נסתרה טענתו של התובע כי הנתבעת ידעה כי התובע הוא הגורם ששכר את הרכב בפועל ואשר הוא עשה את השימוש בו. דבר זה נתמך בעדותו של התובע ושל העד מטעמו מר שלמה דוידארג'אן אשר העיד לפניי. גם הנתבעת התנהלה מול התובע. באשר לסכום החיוב בו חויב הנתבע, שוכנעתי כי התובע הבין מסוכנת הנתבעת כי יחויב על פי התעריף החודשי. לא נאמר לתובע כי בתעריף זה קיימת מגבלת קילומטרים. הנתבעת לא הציגה כל הסכם חתום עם התובע או על ידי מי מטעמו המוכיח את זכאותה לגבות סכום זה. יתירה מכך הנתבעת נמנעה מלהעיד את הסוכנת אשר ביצעה את העסקה עם התובע. טענתו של התובע כי לא נאמר לו כי קיימת מגבלת קילומטרים לא נסתרה ולכן זכאי התובע לקבל את הסכומים שנגבו ביתר בגין כך. התובע השתמש ברכב שכור משך 22.5 ימים. בהעדר הסכם חתום כאמור לעיל ומחמת כך שלא נסתרה טענת התובע בדבר התעריף החודשי שסוכם עמו - 4,366 ₪ כולל מע"מ-יחויב התובע על פי תעריף זה בסך של 3,274 ₪ ( לפי 145.5 ₪ ליום) באשר לכמות הדלק. אני מקבל את טענת הנתבעת כי התובע לא החזיר את אותה כמות דלק שקיבל בעת השכרתו. גם התובע טען כי לא תכנן להחזיר את הרכב במועד שנטען לאור ההבנה אליה הגיע אביו עם הנתבעת ומכאן שיש להניח כי הרכב נזקק לתדלוק. נציג הנתבעת בדיון אמר כי אין לו כל מסמך המוכיח כי מיכלי הדלק היו ריקים. בנסיבות העניין בהן לא נתנה לתובע אפשרות לבדוק את מיכלי הדלק , אני סבור כי יהיה זה נכון לחייב את התובע במחצית הסכום, קרי סך של 379 ₪ כולל מע"מ. אשר על כן הנתבעת תשיב לתובע את הסכום העודף אשר גבתה ממנו בסך של 2,332 ₪. הסכום ישולם בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד התשלום בפועל. באשר להתנהלות הנתבעת אשר לקחה את הרכב מהתובע ללא כל התראה ובניגוד להבנה עם אבי התובע, אני מקבל את טענתו של התובע. אכן יש צדק בטענת הנתבעת כי התובע הוביל ברכב מוצרים בניגוד למוסכם ובניגוד למקובל. יחד עם זאת היה ראוי כי הנתבעת תתרה בתובע בטרם הייתה נוקטת צעד כה דרסטי. במיוחד הדברים אמורים לאחר ששוכנעתי מעדותו של אבי התובע כי הוסכם עם נציג הנתבעת כי התובע יגיע עם רכבו לסניף הנתבעת על מנת שתיערך בדיקה לרכב לצורך בדיקת שלמותו. היה ראוי כי הנתבעת לאחר שחזתה כי הרכב תקין תיתן לתובע שהות מספיקה כדי להתארגן ולשכור רכב אחר שיתאים לצרכיו. פריקת הרכב מציודו של התובע, אשר היה במהלך ביצוע עבודתו ללא מתן אפשרות להיערך לכך הנה מעשה לא ראוי ואני סבור כי יש לפצות את התובע בגין כך. יחד עם זאת יש להגביל פיצוי זה בשל חובתו של התובע להקטין את נזקו. בהתאם לחובה זו היה עליו להקדים ולשכור רכב אחר אשר מתאים לצרכיו. טענתו כי מסגרת האשראי נוצלה ולכן לא יכול היה לשכור רכב אחר אינה מקובלת עליי. התובע יכול היה לנסות ולמצוא חלופות אחרות. התובע לא הוכיח כי פעל כך. בנסיבות המקרה אני סבור כי תשלום פיצוי בסך של 800 ₪ הנו סביר וכך אני קובע. כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ . סכום זה כולל את שכר טרחת העדים בו נשא. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום. רכבפיצוייםתקלות ברכבהשכרת רכב