פיצוי על ביטול טיסה ללא התראה

להלן פסק דין בנושא פיצוי על ביטול טיסה ללא התראה: בחודש 5/08 רכש התובע מהנתבעת מס' 1 (להלן: "חברת התעופה" ו/או "המוביל"), שהינה חברה לטיסות שכר (צ'רטר), באמצעות נתבעת מס' 3 (להלן: "הסוכנות") חמישה כרטיסי טיסה לליטא. 4 מהנוסעים שהם בני משפחתו של התובע אמורים היו לטוס ביום 16/7/08 ואילו התובע אמור היה לטוס ביום 17/8/08 כאשר כל הנוסעים התעתדו לשוב יחד לארץ ביום 23/8/08. ביום שיועד לטיסת התובע ובני משפחתו חזרה לארץ, בשעה 11.00 לערך, התברר להם לראשונה, כי הטיסה בוטלה. לטענת התובע על אף שנכנס לאתר האינטרנט של שדה התעופה יום קודם ואף בבוקרו של אותו היום, לא צוין במקום כלשהו כי הטיסה מבוטלת ולא התקבלה אצלו הודעה מטעם מי מהנתבעים כי הטיסה בוטלה, וזאת עד לשעה 11.00 מועד בו, בעקבות בירור שערכה בתו, התברר כי הטיסה אכן בוטלה. אין מחלוקת כי הטיסה בוטלה לאחר שחברת התעופה הפסיקה את פעילותה וביטלה את הטיסה, כאשר הודעה ראשונה על כך ניתנה לנתבעת מס' 2 (להלן: "הספקית") ביום 21/8/08, דהיינו יומיים לפני מועד הטיסה המיועד. התובע מבקש בתביעה זו לחייב את הנתבעים בנזקיו הנטענים בגין ביטול הטיסה והעדר הודעה על כך כדלקמן: עלות רכישת הכרטיסים בגין הטיסה שבוטלה - 6,200 ₪. עלות רכישת 5 כרטיסים חלופיים על מנת לשוב ארצה בסך של 12,650 ש"ח. ביטול יום חופשה על מנת למצוא פתרונות טיסה חלופיים בסך של 2,000 ₪. ביטול יום עבודה של שני מבוגרים ביום למחרת טיסת החזרה לארץ בסך של 1,000 ₪ עגמת נפש בסך של 3,000 ₪. כמו כן נתבע סך של 700 ₪ עלות מונית ממקום מגוריו בכרמיאל לשדה התעופה וזאת בשל העובדה כי בנוסף לביטול הטיסה מעלה התובע טענה נוספת ביחס לטיסתו מהארץ ביום 17/8/08. ביחס לטיסה זו הוא טוען, כי התברר לו יום לפני הטיסה ששעת הטיסה הינה ביום 16/8/08 בשעה 23.50 ולא ביום 17/8/08 בשעה 1.25 לפנות בוקר, ולפיכך נאלץ להזמין בדחיפות מונית בעלות של 700 ₪ ולא לנסוע ברכבת כפי שתכנן מלכתחילה. הנתבעות 2 ו- 3 שהתגוננו נגד התביעה, אינן מכחישות את העובדות שבבסיס התביעה ביחס לביטול הטיסה ואף מודות כי לא ניתנה על ידי מי מהן הודעה לתובע (בשל נסיבות שיפורטו בהמשך). לאחר שמיעת עדויות נציגיהן, התברר גם כי אין כל מחלוקת, שביום 21/8/08 הודיעה נציגת הספקית לנציגת הסוכנות, כי הטיסה בוטלה. טענתן העיקרית של הנתבעות כנגד התביעה הינה כי אין להטיל עליהן כל אחריות לביטול הטיסה ותוצאותיה שכן האחריות בעניין זה נופלת במלואה על המוביל ואין מקום לחייב מי מהן באחיות לכך, כפי שהדבר עולה מהוראות אמנת ורשה שהיא המסגרת הנורמטיבית החלה בעניין. לעניין זה מפנות הנתבעות לסעיף 19 לאמנת ורשה אשר בו נקבע כי: "המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אוירית של נוסעים, כבודה או טובין", וכן לסעיף 10 לחוק התובלה האוירית הקובע כי תביעה לנזק שנגרם כתוצאה מהובלה אוירית, ניתן להגיש כנגד המוביל האוירי בלבד, ולפיכך אין מקום לתביעה כלשהי כנגד הנתבעות 2 ו- 3. בתשובה לטענה זו הפנה התובע הן להוראות תקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), התשס"ג - 2003) הקובעות בתקנה 3(3)(א) את אחריות סוכנות הנסיעות להבטחת כספי הלקוחות, ובתקנה 3(3)(ג) חובה בדבר מסירת מידע שבידי סוכנות הנסיעות שקרוב לוודאי שאילו ידע אותה הלקוח, היה נמנע מרכישת חבילת התיור. כמו כן מפנה התובע לפסק דינו של השופט כהן בת.א. (ת"א) 17747/05 שמרינה תמרה נ. "כלל" תעופה בע"מ ואח' (3.11.08), ממנו מבקש התובע להסיק, כי על הנתבעות חלה האחריות לפצות את התובע בגין נזקיו בשל ביטול הטיסה על אף האמור באמנת ורשה. עפ"י פרשנותו של השופט כהן במקרה הנ"ל, הוראות אמנת ורשה מתיחסות לנזקים שמקורם ב"איחור" של טיסה, כבודה או טובין, אך אינן כוללות באופן מפורש מקרים בהם לא בוצע כלל חוזה ההובלה ולפיכך במקרים כאלו חל הדין האזרחי הפנימי ואין לפטור את סוכנות הנסיעות ו/או ספקית החופשה מאחריות. לצערו של התובע, אינני מקבלת את פרשנותו של השופט כהן, ואינני סבורה כי מדובר בפרשנות סבירה של הוראות האמנה. אין כל הגיון פרשני לטעון כי הוראות האמנה מטילות את החבות בגין איחור על המוביל האווירי, אולם את האחריות בגין אירוע חמור יותר, של אי ביצוע ההובלה האויריות (בשל חדלות פרעון של המוביל) ניתן להטיל על הגורמים האחרים שתיווכו בין הלקוח לבין המוביל האוירי. הפרשנות הסבירה יותר היה כי מקל וחומר, באם הגורמים האחרים אינם אחראים לנזק כתוצאה מאיחור, וודאי שאין הם יכולים להיות אחראים לנזק כתוצאה מביטול טיסה על ידי המוביל, דבר שאין להם כל שליטה עליו ואין להם כל יכולת להשפיע על התרחשותו. משמעות קביעתו של השופט כהן, הינה הטלת אחריות מרחיבה ביותר על גורמים מתווכים בתחום התעופה, כאילו עליהם לפקח על מצבן הפיננסי של חברות התעופה ולהבטיח קיום ערובות לכספי הלקוחות שרוכשים מהם כרטיסי טיסה. חבות כזו היא מרחיקת לכת ונראה כי אמנת וורשה, שהינה אמנה בינלאומית הבאה להסדיר את שירותי התעופה בעולם כולו, וודאי שלא כיוונה לכך. לסוכנות הנסיעות ו/או לספקית אין כל ידיעה מוקדמת אודות מצבו הכלכלי של המוביל. לא נטען וממילא לא הוכח כי היו סימני התראה או אזהרה שצריכים היו להיות ידועים לנתבעות 2 ו-3, בדבר אפשרות קריסת המוביל והפסקת פעילותה קודם למכירת הכרטיסים לתובע בחודש 5/08 ולפיכך אין מקום לייחס להן אחריות כלשהי לביטול הטיסה. מכאן שהאחריות בגין עצם ביטול הטיסה וחוסר האפשרות של התובע לנצל את הכרטיסים שרכש מוטלת במלואה על המוביל האוירי ולא על הנתבעות 2 ו-3 (ראו: בר"ע (י-ם) 3278/01 בר טוביה נ' רג'ואן נסיעות בע"מ, פ"מ תשס"א (1) 625, 628). אלא שכאן לא הסתיים הדיון בעניננו, שכן כפי שהדגיש השופט כהן בפסק דינו, חובתן של הנתבעות 2 ו- 3, מרגע שקיבלו את ההודעה על ביטול הטיסה, לעשות כל הנדרש על מנת להודיע על כך לתובע, על מנת שיוכל להתארגן מבעוד מועד, להקטין נזקיו, ולמצוא לעצמו טיסה חלופית במחיר הנמוך ביותר האפשרי, ולא שוכנעתי כי כך נעשה במקרה דנן. מהעדויות שנשמעו בפני עולה, כי הספקית אכן העבירה הודעה לסוכנות מיד כשנודע לה דבר ביטול הטיסה, אולם הסוכנות לא הצליחה להודיע על כך לתובע. לא שוכנעתי כי נעשו ע"י הסוכנות ניסיונות מספקים ליתן לתובע הודעה מיד עם התקבל ההודעה וטענת נציגתה כי לא היתה תשובה בטלפון הסלולרי אשר מסר התובע, איננה מספיקה במקרה זה שכן התברר כי ברשות הסוכנות היו מספרי טלפון רבים של התובע ולא הוכח כי היה ניסיון למסור לו הודעה באמצעות איזה משאר דרכי ההתקשרות שהיו בידי הסוכנות. בנוסף עלי לציין כי טענת הסוכנות שגם ברשות הספקית היו פרטי התובע על מנת ליצור איתו קשר באופן ישיר, לא נסתרה ע"י הספקית ולפיכך אני קובעת כי העובדה שזו הסתפקה במתן הודעה לסוכנות, הסתמכה על הודעה זו ולא עשתה כל נסיון עצמאי ליצור קשר עם התובע, אף היא איננה בגדר ניסיון מספק ליתן הודעה לתובע אודות ביטול הטיסה. משנאמרו דברים אלה, אני קובעת כי הנתבעות 2 ו- 3 התרשלו בכך שלא פעלו בנחישות הנדרשת לאתר את התובע ולהודיע לו אודות ביטול הטיסה. אולם על אף זאת אינני מוצאת כי קיים קשר סיבתי בין התרשלות זו לבין מרבית הנזקים הנטענים של התובע, שכן לאור קוצר הזמן שבין מועד ביטול הטיסה בפועל, יומיים לפני המועד המתוכנן, גם באם היו הנתבעות פועלות בזהירות הנדרשת ומודיעות לתובע אודות ביטול הטיסה, לא היה בכך כדי לאיין את הנזק בגין אובדן כרטיסי הטיסה שבוטלה ואת הצורך ברכישת כרטיסים אחרים. יחד עם זאת לאור עדותה של נציגת הסוכנות, יתכן כי היה באפשרותו להשיג טיסה אחרת זולה מזו שהשיג בסופו של דבר, אם כי לא הובאו בפני ראיות באשר למספר הטיסות ומחיריהן השונים שהיו זמינים במועדים הרלבנטיים, אשר יש לזכור כי הם באמצע חודש אוגוסט, העונה הבוערת של התיירות. באשר לסוגיית מועד הטיסה הלוך, אני דוחה את תביעת התובע שכן לא שוכנעתי כי בחירתו לנסוע במונית לשדה התעופה אכן נבעה משינוי שעת הטיסה. אכן מזל הדבר שהתובע בחר לבדוק באינטרנט את מועד הטיסה המדויק (שכן אם לא היה עושה כן היה מאחר להגיע לטיסה!) אולם לא הוברר מדוע לא יכול היה לנסוע ברכבת לשעת הטיסה המוקדמת יותר, וטענתו כי הדבר נבע מדחיפות הנסיעה (שכן שעת הטיסה הנכונה התגלתה לו באיחור וסמוך למועד בו צריך היה לצאת) איננה סבירה בעיני. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעות 2 ו-3 לפצות את התובע אך ורק בשל אי מתן הודעה על ביטול הטיסה. ההפרש בין מחיר הכרטיסים החלופיים לבין הכרטיסים המקוריים עומד על סך של כ-6,500 ₪. סביר להניח כי בקוצר הזמן (של יומיים לכל היותר) ובתקופה בה מדובר, לא יכול היה התובע להשיג כרטיסים במחיר דומה לזה שרכש בחברת שכר שלושה חודשים קודם לכן, אם כי יתכן שיכול היה למצוא כרטיס זול מזה שמצא באותו היום (כאשר 4 מהם היו במחלקת עסקים), ועל דרך האומדן אני קובעת את הפיצוי בגין כך לסך של 3,000 ₪. שאר ראשי הנזק הנתבעים חסרי כל בסיס שכן לא ברור איזה יום חופשה (מהחופשה שתוכננה מראש) בוטלה מקום בו רק בשעה 11:00 של היום המיועד לטיסה נודע דבר הביטול, דהיינו שעד לאותו המועד נוצלה החופשה כמתוכנן! באשר לביטול יום עבודה נוסף בשל ההתארכות הכפויה של הטיסה, אינני מוצאת לנכון לחייב בו את הנתבעות שכן לא הוכח כי באם היתה מתקבלת הודעה בזמן היה התובע מצליח לרכוש כרטיסים ליום המיועד לטיסה, ולפיכך נזק זה כמו גם עוגמת הנפש, שאין ספק כי היתה רבה מאוד, נובעים מעצם ביטול הטיסה ולא ממחדלי הנתבעות 2 ו-3 באשר לאי מתן הודעה. באשר לחלוקת האחריות בין הנתבעות לבין עצמן אני סבורה כי הסוכנות נושאת במירב האחריות שכן היא היתה בעלת היכולת הרבה יותר לאתר את התובע ולמסור לו את ההודעה. אשר על כן אני קובעת את חיובי הנתבעות כדלקמן: נתבעת מס' 2 תשלם לתובע את הסך של 1,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 200 ₪, ובסך הכל 1,200 ₪. נתבעת מס' 3 תישא בתשלום הסך של 2,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך של 400 ₪ ובסך הכל 2,400 ש"ח. ניתן פסק דין כנגד נתבעת מס' 1 על יתרת התביעה בסך של 22,500 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ וזאת בהעדר הגנה ובהעדר התיצבות מטעמה. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. תביעות נגד חברות תעופהתעופהפיצוייםביטול טיסה