להלן פסק דין בנושא תביעה נגד מכללה להחזר שכר לימוד: תביעה כספית על סך 17,800 ₪ להחזר שכר לימוד ששילמה התובעת עבור השתתפות בקורס עמילות מכס אצל הנתבעת, וכן לתשלום פיצוי בגין נזק לא ממוני. מאמצים רבים הושקעו על ידי בתיק זה בנסיון להביא לסיום המחלוקת בין הצדדים מחוץ לכותלי בית המשפט, הן בעת ישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק והן לאחריה, ואולם, לדאבוני, כל מאמציי לא נשאו פרי. לפיכך, אין מנוס מהכרעה שיפוטית. רקע כללי וטענות הצדדים: ביום 18.4.07 נרשמה התובעת ללימודים במכללה שבניהולה של הנתבעת, לקורס "פקידי מכס רשויים". באותו מעמד חתמה התובעת על הסכם לתשלום שכר לימוד עבור הקורס (להלן: "ההסכם"), כאשר תחת הכותרת "הצהרת התלמיד", הצהירה התובעת בסעיף 4, כי: "ידוע לי לאחר תחילת הלימודים לא יהיה כל החזר של שכ"ל בגלל הפסקת לימודים מכל סיבה שהיא". ביום 25.4.07 שילמה התובעת את שכר הלימוד בקורס בסך של 6,490 ₪, וזאת מכספי הזכאות שקיבלה מצה"ל. התובעת טוענת כי התחילה את הלימודים בקורס "באמצע הקורס", ולכן הובטח לה כי המרצים ידאגו להשלמת החומר החסר אותו החמיצה. ואולם, לטענתה, לא קיבלה כלל עזרה מן המרצים. לאחר שפנתה להנהלת הנתבעת בטענה כי אינה מבינה דבר, וכי אינה יכולה להמשיך ללמוד בקורס, הוצע לה לעבור לקורס אחר, קורס "חשבונאות", אך קורס זה לא נפתח, ולא הוצע לה לימוד בקורס אחר. אף דרישתה כי יוחזר לה שכר הלימוד, לא נענתה. הנתבעת טוענת כי התובעת בחרה ללמוד בקורס "פקידי מכס רשויים" לאחר קבלת ייעוץ מאיש שיווק של הנתבעת, ולאחר שהשתתפה בשני שיעורי ניסיון בקורס, ובשיעור השלישי בלבד נרשמה ללימודים בו, ושילמה את שכר הלימוד. רק לאחר ארבעה חודשים, פנתה התובעת לנתבעת בטענה ש- "הקורס הזה לא בשבילי, אני מתקשה בהבנה". בעקבות טענותיה אלו הנחתה הנתבעת את המרצים לעזור לתובעת גם מעבר לשעות הקורס הקבועות והרגילות, ללא תשלום נוסף. הנתבעת טוענת כי לא הציעה לתובעת קורס חשבונאות, והיא אף מסרה לתובעת שהתעניינה בקורס זה, כי לא מתקיים קורס זה באותה עת, ואם ייפתח, על התובעת יהיה לשלם שכר לימוד עבור השתתפותה בו. לטענת הנתבעת, לאור הצהרתה לעיל בהסכם, אין לתובעת עילת תביעה, ומשבחרה להפסיק הלימודים באופן חד צדדי, אין לה אלא להלין על עצמה. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי הסבירה לתובעת את המשמעות של הוויתור על החזר שכר הלימוד אם תפסיק לימודיה טרם סיום הקורס. מהלך הדיון: ביום 12.5.09 התקיימה בפניי ישיבת הוכחות, בה העידו מטעם התובעת - התובעת עצמה, ואמה, ומטעם הנתבעת - גב' ליאורה גולדשמיט, נציגת הנתבעת (להלן: "ליאורה"), אשר הגישה לבית המשפט מכתב מיום 11.7.07, הנושא, לכאורה, את חתימת התובעת, נ/1 (בטעות צויין המכתב כמוצג ת/1), לפיו התובעת מרוצה מן הלימודים, אך מאחר שהפסיקה לימודיה לאחר חודש ימים, היא מבקשת החזר שכר הלימוד. עוד העיד מטעם הנתבעת - מר שמואל גולדשמיט, בעלה של נציגת הנתבעת, ומי שהעביר את הקורס (להלן: "שמואל"). בחקירתה, טענה התובעת כי כל הליך הרישום בוצע מול "תומר" (פרו', עמ' 6, ש' 2). לטענתה, לפני שנרשמה לקורס, לא נאמר לה כי עליה להשלים פערים ושהלימודים כבר החלו. וכי "אם הייתי יודעת, לא הייתי נרשמת." (פרו', עמ' 3, ש' 16-15). התובעת טענה כי הודיעה בעת ההרשמה כי היא מאובחנת כקשת למידה, ולכן לא יכולה הייתה להשלים הפער שנוצר (פרו', עמ' 5, ש' 17-15). התובעת פנתה לליאורה ולשמואל מספר פעמים, והם אמרו לה: "לא לדאוג שהם ישלימו לי את החומר בשיעור פרטי" (פרו', עמ' 3, ש' 19-18). אולם, "כל פעם היו למרצה תירוצים אחרים למה הוא לא יכול להגיע ולהשלים לי את השיעורים... תמיד היו מודיעים שהוא בפקק ובתאונה" (פרו', עמ' 3, ש' 26-24). בהמשך, טענה התובעת כי ניגשה לשמואל לקבלת עזרה, והוא קבע עימה ארבעה שיעורים, אך לא נכח באף אחד מהם, כאשר "הפקידות שלו ישבו במקום וכל הזמן סיפרו לי משהו אחר, פעם שהוא בתאונה, פעם שהילד לא בסדר וסתם הייתי מגיעה לשיעורים" (פרו', עמ' 7, ש' 4-2). התובעת העידה כי בסה"כ למדה בין 7-6 שיעורים במסגרת הקורס (ולא למדה ביום 11.4.07 כטענת ליאורה ושמואל כי הייתה אז בחו"ל - פרו', עמ' 6, ש' 11), שאורכו הכולל הוא 6 חודשים, והשיעורים במהלכו ניתנו אחת לשבוע (פרו', עמ' 3, ש' 28), ולאחר שהודיעה את רצונה לסיים השתתפותה בקורס ולעבור לקורס "חשבונאות", נענתה בשלילה, והובטח לה כי ייצרו עימה קשר לכשייפתח הקורס (פרו', עמ' 3, ש' 22-19). התובעת טענה כי המכתב, נ/1, לא נכתב על ידה ואף לא מוכר לה מספר הפקס ממנו נשלח (פרו', עמ' 4, ש' 32). ליאורה העידה בחקירתה כי התובעת הגיעה לשלושה שיעורי ניסיון טרם פתיחת כרטיס התלמיד. השיעור הראשון בו נכחה היה הרצאת מבוא. מכיוון שעדיין התלבטה לגבי הרישום, אושר לתובעת להגיע לשיעור נוסף ביום 11.4.07, שהיה הרצאה ראשונה של הקורס, ולאחר מכן הגיעה לשיעור ניסיון נוסף. ביום 18.4.07 פתחה "כרטיס תלמיד", כשבאותו שבוע הגיעה התובעת לשיעור נוסף, ורק ביום 25.4.07 שילמה את שכר הלימוד (פרו', עמ' 4, ש' 15-5). לטענת ליאורה, בעת הרישום הוסבר לתובעת כי לא תקבל החזר כספי (פרו', עמ' 4, ש' 21-20). ליאורה טענה כי התובעת הודיעה טרם ההרשמה שיש לה קשיי לימודים, אך "לא דיברה על אבחון ספציפי" (פרו', עמ' 5, ש' 21). ליאורה טענה כי הוצעה לתובעת עזרה בלימודים אך התובעת אמרה כי "יש לה הזדמנות לנסוע לאמריקה" (פרו', עמ' 4, ש' 5 ו- 25). לטענת ליאורה, אמה של התובעת אמרה לה כי התובעת מעוניינת לעבור לקורס חשבונאות, אך מכיוון ש- "אני לא מוכרת קורס ועוד קורס במחיר של אחד", השיבה ליאורה לאמה של התובעת כי התובעת יכולה לקבל סיוע וקורס חוזר (פרו', עמ' 4, ש' 28, עמ' 5, ש' 7-6). שמואל העיד בחקירתו כי התובעת הצטרפה לשיעור הראשון רק ביום 11.4.07, וביום 18.4.07 הגיעה התובעת לשיעור השלישי (פרו', עמ' 6, ש' 8-7), ולאחר שנרשמה, נכנסה לשיעור השלישי. התובעת הגיעה גם לשיעור הרביעי שהתקיים ביום 22.4.07, ולשיעור החמישי שהתקיים ביום 25.4.07, ואז גם שילמה את שכר הלימוד. לאחר מכן, המשיכה התובעת להשתתף בקורס, עד שחודש לפני תום הקורס הגישה את המכתב, נ/1 (פרו', עמ' 6, ש' 19-14). שמואל טען כי אין עימו כרטסת נוכחות, אך התובעת "למדה הרבה מעבר לשניים", שכן "כאשר תלמיד לומד רק שני שיעורים אנו מחוייבים להחזיר את הכסף לפקדון אבל במקרה זה, היא למדה הרבה מעבר לשניים" (פרו', עמ' 6, ש' 29-27). שמואל טען כי ידע שהתובעת מבקשת עזרה, והוא שוחח עימה, ודאג שהיא תבין את החומר במהלך השיעור. לטענתו, הוא הציע לתובעת לימוד פרטני ללא תשלום, וליאורה הציעה לה להשתתף בשיעורי עזר (פרו', עמ' 6, ש' 27-26). דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק, בכתבי הטענות של הצדדים על צרופותיהם, ובפרוטוקול הדיון מיום 12.5.09, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, מן הטעמים שיפורטו להלן. ראשית, שוכנעתי כי סעיף 4 להסכם מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, כהגדרת מונח זה בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 (להלן: "החוק"). סעיף 4(6) לחוק קובע חזקה, לפיה "תנאי השולל או המגביל זכות או תרופה העומדות ללקוח על פי דין, או המסייג באופן בלתי סביר זכות או תרופה העומדות לו מכוח החוזה, או המתנה אותן במתן הודעה בצורה או תוך זמן בלתי סבירים, או בדרישה בלתי סבירה אחרת;" - הינו תנאי מקפח. לטעמי, תנית הסכם הקובעת באופן גורף כי "...לאחר תחילת הלימודים לא יהיה כל החזר של שכ"ל בגלל הפסקת לימודים מכל סיבה שהיא.", מהווה תניה בלתי סבירה, שיש בה שלילת או הגבלת זכות העומדת לנרשם. תניה כזו, המונעת אפשרות ביטול ההרשמה תוך זמן סביר והחזר הכספים ששולמו באופן גורף לאחר ביטול ההסכם, ללא התחשבות בנסיבות הביטול ובמידת הנזק אשר נגרם למוסד הלימודי, מהווה תנאי מקפח שדינו בטלות. וראו, לעניין זה: ת"ק (י-ם) 3315/08 גז נ' "הדס" - הכשרות מקצועיות, עמ' 2 לפסק דינו של כב' השופט יוסף ריבלין (לא פורסם, 6.11.2008) (להלן: "עניין גז"); ת"ק (די') 1026/03 סוויסה נ' מכללת אדר לרפואה טבעית הוליסטית (לא פורסם, 31.3.2003); ת"ק (ב"ש) 2751/06 פלד נ' מכללת "אדר" - לרפואה משלימה (לא פורסם, 10.2.2008). כפי שציין כב' השופט יוסף ריבלין בעניין גז, בעמ' 2: "בבסיסה של תנית הסכם זו ניצבת העובדה כי מוסדות לימוד מסוגה של הנתבעת הם גופים מסחריים המונעים משיקולים של עלות - תועלת וכדאיות כלכליות. בהחלטתם על פתיחת קורס זה או אחר, מסתמכים מוסדות הלימוד על מספר הנרשמים לקורס, ההכנסות וההוצאות הצפויות להם לפי כמות הנרשמים. קבלת תלמיד לקורס באה לעיתים על חשבון תלמיד אחר, ומשכך מובן כי ביטול ההשתתפות בקורס, גורם להפסד רווחים למוסדות אלה. על מנת להגן על עצמם ולאפשר להם חופש פעולה כלכלי לצד התחייבויותיהם לספק קורס מקצועי, נוקטים מוסדות הלימוד פעמים רבות במדיניות ביטולים נוקשה, שאינה נותנת ביטוי לאילוצי משתתפי הקורס ורצונותיהם ואינה לוקחת בחשבון את סכומי הכסף הגבוהים המשולמים להם על ידי הנרשמים לקורס. אין ספק כי עובר לפתיחת הקורס ועל אף המידע המסופק לו, אין הנרשם מבין לחלוטין מהם תכני הקורס ורמתו ויתכן וישגה באשר למידת התאמתו לקורס וגילוי העניין בו. לאור זאת נדמה כי מדיניות זו, אשר שוללת מהמבטל השתתפותו בקורס את זכותו להשבת הכספים ששילם אינה ראויה ואינה מאוזנת." (ההדגשות אינן במקור, ע.א.) לגופו של ענין, שוכנעתי כי הסיבה האמיתית להפסקת הלימודים על ידי התובעת הייתה קושי אמיתי של התובעת להתמודד עם דרישות הקורס, קושי לימודי שהנתבעת הייתה ערה לו כבר בעת ההרשמה. ליאורה בעצמה ציינה בפניי בעדותה כי התובעת הודיעה לה כי יש לה קשיים בלימודים, הגם שלא דיברה על איבחון ספציפי שנערך לה. הוכח כי הנתבעת הבטיחה לתובעת עזרה בלימודים (הדבר עולה הן מגרסת התובעת, הן מכתב ההגנה (סעיף 10) והן מגרסת נציגי הנתבעת), אך התרשמותי היא כי הנתבעת לא עמדה בהבטחתה, ולא סיפקה לתובעת את העזרה לה נזקקה, בפרט לאור היותה מאובחנת כקשת למידה. גרסתה של התובעת כי בכל פעם שהגיעה לקבל שיעור פרטי או עזרה, הודיעו לה כי המרצה לא הגיע, אמינה בעיניי, ולא נסתרה בעדויות הנתבעת. שמואל מצידו לא הזכיר בעדותו ולו שיעור עזר אחד שהוא או אדם אחר מטעם הנתבעת לימדו את התובעת. באשר למכתב, נ/1, שעצם כתיבתו הוכחשה על ידי התובעת, אין באפשרותי לקבוע האם אכן מכתב זה נשלח על ידי התובעת או מי מטעמה, אם לאו. ואולם, גם אם אניח שמכתב זה נשלח על ידי התובעת או מי מטעמה, אין בכך כדי לשלול את המסקנה כי הסיבה האמיתית לעזיבת הקורס הייתה קושי להתמודד עם מטלות הלימוד ואי קבלת העזרה שהובטחה. גם אם התובעת או מי מטעמה כתבו במכתב: "נירשמתי לבית הספר ואני הייתי מרוצה..." (ההדגשה אינה במקור, ע.א.), נדמה לי שסגנון זה נועד לשכנע את הנתבעת להחזיר את הכספים "בטוב" מבלי לציין את הסיבה האמיתית לעזיבה. גם אם מדובר בהודאת בעל דין, הרי שזוהי ראיה אחת מיני ראיות נוספות המונחות בפניי, ובמקרה דנא לא ראיתי להתבסס עליה. אני קובעת, איפוא, כי התובעת לא קיבלה את העזרה שהובטחה לה על ידי הנתבעת, ולכן זכאית היתה לבטל את השתתפותה בקורס. גם אלמלא הפרה הנתבעת את התחייבותה לספק לתובעת עזרה, סבורני כי היה עליה לאפשר לתובעת להפסיק את הלימודים בשל קשייה הלימודיים ולקבל חלק יחסי משכר הלימוד וזאת לאור קביעתי כי סעיף 4 "להצהרת התלמיד", בו נתלית הנתבעת כדי להצדיק את סירובה להחזיר את שכר הלימוד - בטל. לא הוצגה בפניי על ידי הנתבעת כרטסת נוכחות ע"ש התובעת, המלמדת על מספר השיעורים בהם נכחה במהלך התנהלות הקורס, ולכן לא נסתרה טענת התובעת כי למדה בין 6-7 שיעורים בטרם החליטה על עזיבתה. אין ספק כי מדובר במספר מצומצם של מפגשים מתוך סך המפגשים הכולל בקורס, שהוכח שנמשך בין 6-5 חודשים. שמואל ציין בעדותו כי ההרשמה והתשלום בוצעה אחרי 5 שיעורי נסיון (פרו' עמ' 4 ש' 15) ומכאן שהתובעת הפסיקה את שיעוריה בקורס רק כשני שיעורים לאחר מכן. אוסיף כי מחומר הראיות שבפניי עולה כי הנתבעת לא סמכה על השתתפותה של התובעת בקורס כתנאי לפתיחתו. לפי דברי ליאורה, בכל קורס משתתפים 20-25 תלמידים ובקורס נשוא התובענה היתה התובעת התלמידה מס' 23. גם העובדה שהנתבעת אפשרה לתובעת להשתתף במספר שיעורים קודם להרשמה מלמדת על העדר הסתמכות שכזו. לפיכך, אחייב את הנתבעת להשיב לתובעת את דמי הלימוד באופן יחסי למספר השיעורים בהם לא נכחה התובעת. אני מעמידה סכום זה על דרך האומדנא ע"ס של 4,000 ₪ נכון למועד הגשת התובענה (כאשר לצורך תחשיב זה, לקחתי בחשבון את דמי הרשמה, שבכל מקרה אינם אמורים להיות מוחזרים, את תקופת הלימוד (6-5 חודשים), את מספר השיעורים בהם נכחה התובעת (בין 7-6) ואת סכום דמי הלימוד הכולל (6,490 ₪). לא ראיתי בנסיבות הענין, לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין נזק לא ממוני הן משום שאיני משוכנעת שלו היתה התובעת מקבלת עזרה היתה מצליחה להשלים את הפערים ועוברת בהצלחה את המבחן הסופי מטעם המדינה והן לאור הודעתה של הנתבעת מיום 27.5.09 כי היא נכונה לאפשר לתובעת לבחור קורס חלופי, הצעה שנדחתה ע"י התובעת בהודעתה מיום 30.6.09. סוף דבר: סיכומו של דבר, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 4,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 19.12.07 ועד היום. כן הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך כולל של 250 ₪. בקביעת סכום הוצאות נמוך זה התחשבתי בנימוקים שבגינם לא התייצבה הנתבעת לישיבה בה ניתן כנגדה פסה"ד בשל העדר התייצבות, בסכומה המופרז של התביעה ובנכונותה של הנתבעת לאפשר לתובעת ללמוד בקורס חליפי, בהודעתה מיום 27.5.09. הסכומים שהופקדו ע"י הנתבעת בקופת בית המשפט, כתנאי לביטול פסק הדין, יועברו לידי התובעת על חשבון הסכומים בהם חוייבה הנתבעת בפסק דין זה, והיתרה תשולם לתובעת ע"י הנתבעת תוך 30 יום מהיום אחרת תשא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום.השכלה גבוההמכללהביטול קורס / החזר שכר לימודשכר לימוד