להלן פסק דין בנושא תביעת פיצויים בגין חבילת נופש למצרים: לפני תביעתה של התובעת הטוענת כי הנתבעת העוסקת בשיווק חבילות נופש לא עמדה בהתחייבויותיה. טענות התובעת בתמצית בכתב התביעה טענה התובעת כי רכשה חבילת נופש עבורה ועבור בן זוגה ושילמה תמורתה כ-6,000 ₪. חבילת הנופש כללה טיסות, מדריך ושירותי לינה במלון במצריים, וזאת למשך 7 לילות. שעות ספורות לפני מועד היציאה לטיול, הודיעה נציגת הנתבעת לתובעת, כי אין אפשרות להטיס אותה ואת בן זוגה וכי הם יאלצו להגיע בכוחות עצמם למעבר הגבול בטאבה ומשם להצטרף לשאר הנוסעים במיניבוס לקהיר. התובעת, שהינה אישה בת למעלה מ-70, קיבלה בתרעומת רבה את השינוי הלא צפוי. לאחר דין ודברים ארוך ומייגע עם נציגת הנתבעת, הוסכם כי הנתבעת תדאג לטיסה עבור התובעת ובן זוגה משדה דב בתל אביב לשדה התעופה באילת, וכך היה. התובעת הגיעה לשדה התעופה באילת בשעה 22:00. מאחר ושדה התעופה באילת נסגר לתנועת נוסעים בשעה זו, נאלצו התובעת ובן זוגה להמתין מחוץ לאולם הנוסעים למיניבוס שיבוא לאסוף אותם. המיניבוס הגיע בחצות. רק בשעה 06:00 לפנות בוקר, יצא המיניבוס לכיוון קהיר. תנאי הנסיעה היו קשים מנשוא. התובעת ובן זוגה הגיעו לקהיר לאחר 15 שעות מאז יצאו לדרכם כשהם עייפים ומותשים. עוד טוענת התובעת כי בהתאם להסכם עם הנתבעת, כללה חבילת הנופש מלווה ישראלי ומלווה מקומי. הנתבעת לא סיפקה מדריכים כפי שהתחייבה. הטיול היה משופע באתרים היסטוריים ובמוזיאונים, אולם בהיעדר מדריך, לא ניתן היה להבין את המראות וליהנות מהטיול. לדוגמה מציינת התובעת כי בהיעדר מדריך לא נכנסו חברי הקבוצה לביקור במוזיאון הפרעונים. באשר לדרך חזרה, סברה התובעת כי הדבר ייעשה באמצעות טיסה, אולם תקווה זו נתבדתה. הנסיעה חזרה הייתה במיניבוס קטן וזו נמשכה שעות ארוכות. כשהגיעו התובעת ובן זוגה לישראל, היא פנתה אל משרדי הנתבעת על מנת לברר כיצד יגיעו לביתם בתל אביב. התשובה שקיבלה הייתה כי באפשרותם לנסוע במיניבוס עד לנתיבות ומשם עליהם להסתדר בכוחות עצמם. התובעת החליטה להקטין את נזקיה ולרכוש כרטיסי טיסה מאילת לתל אביב על חשבונה. עם הגעתם של התובעת ובן זוגה לתל אביב, חשה התובעת שלא בטוב בעקבות הנסיעה הקשה אותה הגדירה כ "דרך בלהות" ולא חופשה. התובעת פנתה לנתבעת מספר פעמים בדרישה לפצותה אולם לא נענתה . לאור זאת, פנתה התובעת בכתב תביעה זה. התובעת מבקשת להשיב לה את עלות כרטיסי הטיסה מתל אביב לקהיר בסך של 2,200 ₪ וזאת בהתאם לפרסומים באתר האינטרנט של הנתבעת. כן היא מבקשת עלות כרטיסי טיסה מאילת לתל אביב בסך 600 ₪, פיצוי בגין ההתארגנות הלקויה וחוסר המדריכים בסך 3,200 ₪ ופיצוי בגין עגמת נפש בסך 4,000 ₪. סכום התביעה הועמד על סך כולל בסך 10,000 ₪. טענות הנתבעת בתמצית בכתב ההגנה טענה הנתבעת להיעדר יריבות. התובעת לא הזמינה את חבילת הטיול מהנתבעת אלא מגב' אסתר מזוז המארגנת קבוצות באופן פרטי. זו פרסמה את הטיול שרכשה מהנתבעת בעיתונים המקומיים בנתיבות. התובעת פנתה לגב' מזוז ונרשמה אצלה לטיול. לאחר ההרשמה, פנתה גב' מזוז אל הנתבעת והזמינה את השירותים עבור הקבוצה. בין התובעת לבין הנתבעת לא היה קשר ואין לה ידיעה לגבי מה הוסכם בין התובעת לבין גב' מזוז ומה הובטח על ידה. הנתבעת מעולם לא אישרה לגב' מזוז טיסה למצריים. גב' מזוז רכשה מהנתבעת עבור הקבוצה אוטובוס הלוך ושוב, בית מלון, ויזה ושירותי קרקע לקהיר שעליהם שילמו כל הנוסעים. העתק הפרסום שצירפה התובעת לכתב התביעה אינו קשור לחבילה אותה רכשה התובעת. מדובר בפרסום לטיול אחר שנמכר ישירות על ידי הנתבעת ל-33 נוסעים שהתובעת לא הייתה כלולה ביניהם. קבלות שהוצאו על שם התובעת, הוצאו לבקשת גב' מזוז אשר קיבלה את כל הקבלות ומסרה אותן לנוסעים, לרבות לתובעת. כל הכספים עבור הטיול שולמו על ידי התובעת לגב' מזוז וזו שילמה עבור השירותים אשר רכשה עבור נוסעיה, כאשר ההפרש שולשל לכיסה. לאור כל האמור, דין התביעה להידחות. תמצית הטענות והעדויות בדיונים שהתקיימו לפני בדיון הראשון שהתקיים לפני הופיעה התובעת ונציג הנתבעת מר אורי גל. התובעת טענה כי סיכמה עם הנתבעת את פרטי העסקה ולא עם גב' מזוז. התובעת אמרה כי היא מכירה את גב' מזוז מנסיעה אחרת קודמת אשר אין לה כל קשר לנסיעה נושא התביעה. נציג הנתבעת טען כי התובעת אינה לקוחה של הנתבעת. לקוח רגיל של הנתבעת חותם על טופס הרשמה המגדיר את הזכויות והחובות של הצדדים. ברשות הנתבעת אין טופס הרשמה כזה. הדבר היחידי שהוזמן מאת הנתבעת היה כרטיס טיסה לאילת. בסוף הדיון קבעתי כי נחוץ לשמוע את עדותה של גב' מזוז בהיותה דמות מפתח בתיק. בדיון הנוסף שהתקיים לפני הופיעו הצדדים וגב' מזוז. טרם עדותה של גב' מזוז, חזרה התובעת על כך שהיא מכירה אותה מנסיעה קודמת למרוקו שאורגנה על ידה. גב' מזוז התקשרה אל התובעת מדי פעם ועדכנה אותה בדבר טיולים שונים אותם היא מארגנת. זו התקשרה אל התובעת ואמרה לה כי מתקיימת נסיעה למצריים. התובעת הסכימה וגב' מזוז הפנתה אותה לנתבעת. התובעת פנתה אל הנתבעת אשר הציגה לה את פרטי החבילה (נספח א' לכתב התביעה). בערב שלפני הטיסה הודיעו לתובעת כי עליה להיות למחרת בשעה 24:00 במסוף טאבה. התובעת ביקשה לבטל את הנסיעה . לבסוף הוסכם כי היא ובן זוגה יוטסו לאילת ושם יאספו אותם באמצעות מיניבוס. נציג הנתבעת הציג מסמך ממנו עולה כי התובעת הייתה רשומה בקבוצה של גב' מזוז. בדיון שמעתי את עדותה של גב' מזוז. זו העידה כי היא עוסקת כתחביב בארגון נסיעות, כאשר המשתתפים בנסיעות הינם חברים שהיא מכירה. התובעת פנתה ישירות אל הנתבעת וצורפה לקבוצתה לאור היכרותה איתה. מאחר וגב' מזוז לא הצליחה להשיג כרטיסי טיסה לחברי הקבוצה, היא התקשרה לכל אחד מהנוסעים, לרבות לתובעת, ושאלה אם הם מעוניינים לנסוע באוטובוס, שכן מדובר בנסיעה של כ-7 שעות. התובעת השיבה ש"אין לה ברירה ולא אכפת לה". הגב' מזוז ביקשה מאחד מנציגי הנתבעת לדאוג לתובעת לטיסה לאילת. האוטובוס הגיע לאילת בשעה 23:00 לערך והתובעת ובן זוגה נאספו על ידו. לטענתה של גב' מזוז, לתובעת הייתה אפשרות לבטל את נסיעתה ולקבל את כספה חזרה ולשאת בתשלום בסך 130 ₪ בגין הויזה למצרים. באשר לאופן התנהלות הטיול הסבירה העדה כי היא משמשת כמלווה הישראלית של הקבוצה. בנוסף הצטרף לטיול מדריך מקומי וזאת למשך יומיים. ביתר הימים, לא היה צורך בהדרכה. לטענת התובעת כי לא נערך ביקור במוזיאון הפרעונים בהיעדר מדריך, השיבה העדה כי הנוסעים לא רצו להיכנס מאחר והביקור היה כרוך בתשלום נוסף. לטענה כי הדרך חזרה ארצה לא נעשתה בטיסה, השיבה גב' מזוז כי לא ניתן היה לרכוש כרטיסים לכיוון אחד בלבד. לא הוברר האם מידע זה נמסר על ידה לתובעת קודם לכן. כאשר הוצג לעדה נספח א' לכתב התביעה, אישרה העדה כי זהו הפרסום של הטיול. עוד התברר כי לאחר ביטול הטיסות קיבלה העדה החזר כספי בסך של 1,500 ₪, בגין כך שעבור הקבוצה לא נרכשו כרטיסי טיסה. סכום זה הוחזר לכל הנוסעים, אולם התובעת סירבה לקבל סכום זה והתעקשה לקבלו מהנתבעת. העדה הסבירה כי הכסף מצוי ברשותה, וכי היא מוכנה להעבירו לידי התובעת. לטענה זו של העדה השיבה התובעת כי גב' מזוז פנתה אליה בעניין זה רק לאחר שהוגש כתב התביעה. התובעת הציגה מסמכים מהם נלמד לכאורה כי התשלומים בוצעו ישירות לנתבעת. בתגובה לכך הסביר נציג הנתבעת, כי כל תשלום נעשה באמצעות גב' מזוז. באשר לנוכחות המדריך במהלך הטיול, טען כי המדריך לא היה אמור ללוות את הקבוצה במשך כל הטיול. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים והעדה, אני סבור כי דין התביעה להתקבל חלקית. שוכנעתי כי ההתקשרות של התובעת עם הנתבעת הייתה לאור הפנייתה אל הנתבעת על ידי גב' מזוז אשר ארגנה את הטיול. התובעת אישרה בעדותה לפני, כי גב' מזוז, אותה היא מכירה מטיול קודם למרוקו, נהגה להתקשר אליה ולהציע לה להשתתף בנסיעות שונות אותן היא מארגנת. לפני הנסיעה למצריים, הציעה גב' מזוז לתובעת להשתתף בטיול והיא הסכימה. גב' מזוז הפנתה את התובעת לנתבעת לצורך ביצוע ההזמנה. שלא כטענת הנתבעת, התברר כי תוכן חבילת הנופש, היה בהתאם למפורט בנספח א' לכתב התביעה. זהו המצג אשר הוצג לתובעת ותמורתו היא שילמה. הן התובעת והן גב' מזוז אישרו כי יום לפני מועד היציאה לטיול נמסר לתובעת כי הדרך הלוך לא תהיה בטיסה. גב' מזוז יצרה קשר עם התובעת ועם יתר הנוסעים והודיעה להם על כך. לנוסעים נתנה אפשרות לבטל את העסקה ולשאת לכל היותר בעלות הויזה למצרים בסך של 130 ₪. התובעת אשר הביעה את חוסר שביעות רצונה מהאמור הסכימה לשינוי בסופו של דבר. כך אף עולה מכתב התביעה. יתכן שהתובעת טעתה ולא העריכה נכונה את הקושי הכרוך בנסיעה באוטובוס עבורה ועבור בן זוגה לאור גילם. נראה לי כי מדובר בחוכמה שלאחר מעשה. התובעת הייתה יכולה למנוע את כל השתלשלות האירועים בגינה הוגשה תביעתה, אם הייתה מתעקשת לבטל את העסקה. התובעת לא פעלה כך. מעיון בנספח א' שצורף לכתב התביעה עולה כי מחיר הטיול כולל מלווה ישראלי ומדריך מקומי. לא מצאתי כי התובעת לא קיבלה את שהובטח לה. גב' מזוז היא אשר ליוותה את הקבוצה. אין מחלוקת כי הייתה נוכחת בכל מהלך הטיול. לגבי המדריך המקומי, זה היה נוכח משך יומיים. לא מצאתי כי הייתה התחייבות כי המדריך מקומי יהיה לכל אורך הטיול. באשר לטיסה חזרה, העידה הגב' מזוז כי מאחר והנסיעה הלוך הייתה באמצעות אוטובוס, לא הייתה מתוכננת החזרה באמצעות טיסה, שכן לא ניתן היה לרכוש כרטיסים לכיוון אחד. שוכנעתי כי התובעת לא הייתה מודעת לכך ועניין זה נודע לה רק בעת החזרה ארצה. יתירה מכך התובעת מתגוררת בתל אביב. רק בעת שהגיעו אל מסוף הגבול בטאבה הובהר לתובעת כי עליהם לנסוע עם האוטובוס לנתיבות ומשם יגיעו בכוחות עצמם לביתם. התובעת התרעמה על כך ומתוך רצון להקטין את סבלה רכשה כרטיסי טיסה מאילת לת"א. אני סבור כי פעלה נכון. אני סבור כי אין מקום לקבלת טענת הנתבעת כי אין לה כל אחריות לתובעת ובן זוגה. שוכנעתי כי להבדיל מיתר הנוסעים, אשר ככל הנראה מתגוררים ברובם בנתיבות והסביבה, התובעת פנתה ישירות אל הנתבעת לצורך ביצוע ההזמנה ומהם קבלה את המידע באשר לתוכן המדויק של החבילה. כך עלה מעדות גב' מזוז עצמה. העובדה כי התובעת נכללה בקבוצה של גב' מזוז, אין בה כדי להסיר את האחריות של הנתבעת לפעולותיה. התובעת אינה בקיאה ואין זה מעניינה לדעת מהו טיב ההסדרים המתקיימים בין גב' מזוז לנתבעת. אינני מוצא לנכון להורות על החזרת עלות הטיסה מאילת לתל אביב, שכן במהלך הדיון התברר כי בידי גב' מזוז מוחזק הסך של 1,500 ₪ שנתקבל מהנתבעת עבור התובעת לאחר שלא נרכשו עבורם כרטיסי טיסה. מאחר והטיסה מאילת לת"א הנה חלק מהדרך חזרה, אשר יש להניח כלול בעלות כרטיסי הטיסה, (אף כי לא ידוע באיזה יחס) אני סבור כי יהיה זה לא צודק להורות על הנתבעת לשאת בעלות זו. סכום זה עומד לרשותה של התובעת והיא רשאית לקבלו מאת גב' מזוז. יחד עם זאת מאחר ושוכנעתי כי התובעת לא הייתה מודעת לכך שהנסיעה חזור לא תהיה בטיסה, ומאחר ועניין זה גרם לה לעגמת נפש לאי נוחות ולביטול זמן נוסף, אני סבור כי על הנתבעת לפצות את התובעת בגין כך. פיצוי בסך של 800 ₪ נראה לי סביר בנסיבות העניין. הסכום ישולם לתובעת בתוך 30 יום. על הנתבעת לוודא כי הסך של 1,500 ₪ המצוי בידי גב' מזוז , יועבר לתובעת בתוך 30 יום, שאחרת תחוב בתשלומו. לאור התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי לנכון ליתן צו נוסף להוצאות. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום. נופשסוכני נסיעות (תביעות)פיצויים