האם שידור חי טלוויזיוני של אירועי ספורט יכול להוות נושא לזכות יוצרים? ההבחנה בין אירוע ספורט לבין הפקתו הטלוויזיונית והעברתה בשידור-חי הם גלויים וברורים. אירוע ספורט אכן אינו כשיר להיות נושא לזכות יוצרים. לאו דווקא מפני שלכאורה אין הוא נופל לגדרו של אף לא אחד מסוגי היצירה המנויים בסעיף 1 לחוק זכות יוצרים (קרי: יצירות "ספרותיות, דרמטיות, מוזיקליות, ואומנותיות"), שרק לגביהם עשויה לקום זכות יוצרים, אלא בעיקר מפני שהכרה בשיטות משחק ובביצועי ספורטאים, במהלך אירוע ספורט, כנושא לזכות יוצרים מוגנת, תמנע חיקוי על-ידי ספורטאים מתחרים ותסכל את ההתקדמות הספורטיבית. טעמים אלה אינם תופסים בהפקה טלוויזיונית של אירוע ספורט, ולו גם כזאת המועברת בשידור-חי. וככל שמתקיימים התנאים להכרה בהפקה כזאת כ"יצירה דרמטית", כמשמעה בסעיף 35(1) לחוק זכות יוצרים, תקום לבעליה זכות יוצרים מוגנת. מטרתם של זכויות יוצרים היא לעודד את הגיוון בביטויים ובידע הקיים ולהעשיר את עולם הביטויים. אלה הם הטובין הציבוריים שאת יצירתם נועדו דיני זכויות יוצרים לעודד. מתן תמריץ כלכלי נועד לשפר את כמות המידע והביטויים ואת האיכות שלהם בלי להתייחס לתועלת שניתן להפיק מהמידע החדש או מהביטוי החדש, ובכך נבדלים דיני זכויות יוצרים מדיני הפטנטים שנועדו לעודד רק מידע יעיל או תועלתני, זו גם הסיבה לדרישות המחמירות יחסית הקיימות בחוק הפטנטים ולדרישות המינימאליות של יצירתיות ומקוריות הקיימות בחוק זכות יוצרים. כעיקרון, די בכך שהיצירה מעשירה את העולם הספרותי, הדרמטי, המוסיקלי או האמנותי כדי שחוק זכות יוצרים יעניק לה הגנה.זכויות יוצרים (הפרת)