תביעתה של התובעת הינה בגין הפרת זכויות יוצרים בפרסום על ידי משטרת ישראל של 7 צילומים אשר צולמו על ידי צלמים שעבדו אצל התובעת. הצילומים הורדו מאתר האינטרנט של התובעת ופורסמו באתר האינטרנט של המשטרה, כמו גם בירחון המופץ על ידי המשטרה בשם "מראות המשטרה". להלן פסק דין בנושא תביעת פיצויים בגין הפרת זכויות יוצרים על צילומים: פסק דין תביעה זו עילתה הינה הפרת זכויות יוצרים של התובעת על ידי הנתבעת. ב"כ הצדדים הודיעו לביהמ"ש כי ויתרו על חקירת המצהירים מטעם הצד שכנגד, וכי יוגשו סיכומים בכתב על ידי ב"כ הצדדים. לאחר עיון בתצהירי הצדדים ובסיכומים, הגעתי למסקנות כדלקמן: תביעתה של התובעת הינה בגין פרסום על ידי משטרת ישראל של 7 צילומים אשר צולמו על ידי צלמים שעבדו אצל התובעת. הצילומים הורדו מאתר האינטרנט של התובעת ופורסמו באתר האינטרנט של המשטרה, כמו גם בירחון המופץ על ידי המשטרה בשם "מראות המשטרה". מאחר ושבעת הצילומים הופצו הן באתר האינטרנט של המשטרה והן בירחון, מדובר, לטענת התובעת, ב- 14 הפרות שונות. באשר לזכויות היוצרים של התובעת בצילומים: למעשה אין כפירה מצד הנתבעת בזכותה זו של התובעת, וזאת כעולה מסיכומי ב"כ הצדדים. באשר לטענת הנתבעת כי עומדת לה הגנת תום הלב: לטענת ב"כ התובעת, לא עומדת לנתבעת הגנת תום הלב וזאת מאחר וכל אדם סביר הנכנס לאתר התובעת ראוי כי יבחין בהתראה הנוגעת לענין זכויותיה של התובעת. עוד טוען ב"כ התובעת, כי אי הגשת תצהיר מטעמו של קצין המשטרה אשר מסר את התמונות לעורכי הירחון מעידה אף היא כי הנתבעת נמנעה מהבאתו מתוך חשש מתוכן עדותו. כמו כן מוסיף ואומר ב"כ התובעת, כי על מרבית התמונות מופיעה כתובת אתר האינטרנט של התובעת, ולפיכך היה על העורך והכתבת, אשר מסרו תצהיריהם מטעם הנתבעת, ליזום בירור האם התובעת אכן אישרה את השימוש בתמונות. לטענת ב"כ הנתבעת, פרסום התמונות נעשה בתום לב, ללא ידיעה על זכויות היוצרים, ועל כן חל בנדון סעיף 8 לחוק זכויות יוצרים 1911 (להלן: "החוק"), הקובע את חזקת תום הלב. ב"כ הנתבעת טוען, כי מיד עם פנייתה של התובעת לנתבעת הופסק כל פרסום נוסף של התמונות. כמו כן, מפנה ב"כ הנתבעת לאמור בתצהירו של רון שיוביץ, עורך הירחון "מראות המשטרה", לפיהם "באותה עת סברנו באמת ובתמים, כי מדובר בתמונות שצולמו על ידי אנשי משטרה במהלך מירוצי מכוניות ובמסגרת תפקידם. מכיוון שכך, אף הקפדנו למחוק את מספרי הרישוי של המכוניות שפורסמו על מנת למנוע זיהוי אפשרי של בעליהן". בהמשך אומר העורך: "ויודגש כי קודם לפרסומן של התמונות ועד לפניית התובעת מיום 13.10.04, בה נטען להפרת זכויות יוצרים (להלן: "פניית התובעת") כלל לא ידענו כי מדובר בתמונות שנלקחו מתוך אתר אינטרנט כלשהו, וגם לא שמנו לב לכתובות האינטרנט על ע"ג התמונות עצמן". גם בתצהירה של רפ"ק ענת בשן, מחברת הכתבה נשוא התביעה, נאמר כזאת: "ברצוני להדגיש שעד לפניית התובעת לא ידעתי כי מקור של התמונות שניתנו לי היו מהאינטרנט, ואף לא הבחנתי בכתובות האינטרנט שהופיעו על התמונות. אם הייתי מבחינה בהן כאמור הייתי נותנת דעתי בשאלת זכויות היוצרים, ומחליטה בעצה אחת עם עורך העיתון, על פי העניין. התמונות ניתנו לי כאמור ע"י קצין המודיעין שהינו גורם משטרתי, ולפיכך בתום לב גמור חשבתי כי התמונות צולמו ע"י אנשי משטרה. מהטעם הזה אף דאגנו עובר לפרסום התמונות למחוק את מספרי הרישוי של המכוניות שפורסמו, על מנת למנוע זיהוי אפשרי של בעליהן, כך שפרסומן של התמונות נעשה ללא ידיעה על זכויות היוצרים ביצירה להן טוענת התובעת". באשר לטענת ב"כ התובעת להימנעות הנתבעת מלהביא לעדות את קצין המודיעין אשר מסר לעורך ולכתבת את התמונות, לענין זה טוענת ב"כ הנתבעת כי הסיבה לכך הינה העדר הצורך והרלבנטיות בעדותו של קצין זה מאחר ותום הלב הרלבנטי העומד למבחן אינו תום הלב של הקצין אלא תום הלב של מי שהחליט לפרסם, דהיינו עורך העיתון ו/או הכתבת, אשר תצהיריהם ניתנו במסגרת תצהירי עדות ראשית. מאחר וב"כ הצדדים העדיפו להימנע מחקירה נגדית של העדים של הצד שכנגד, ומכאן המצהירים מטעם הנתבעת לא נחקרו על ידי ב"כ התובעת - יש לראות האמור בתצהיריהם כדבר אמת שלא נסתר, ומכאן שיש לראות טענתם לענין תום ליבם המוחלט בחושבם כי התמונות שנמסרו להם צולמו על ידי אנשי משטרה כטענת אמת. סעיף 8 לחוק קובע כדלקמן: "אם הוגש משפט מחמת הפרת זכות יוצרים ביצירה, והנתבע טוען שלא ידע מדבר קיומה של זכות יוצרים ביצירה, לא יהא התובע זכאי לכל תרופה משפטית, פרט לצו מניעה או צו איסור לגבי ההפרה, אם הוכיח הנתבע שבתאריך ההפרה לא ידע ולא היה לו יסוד סביר לחשוד שקיימת זכות יוצרים ביצירה". על פי לשון החוק, "אם הוכיח הנתבע שבתאריך ההפרה לא ידע ולא היה לו יסוד סביר לחשוד שקיימת זכות יוצרים ביצירה", לא יהא התובע זכאי לכל תרופה משפטית, פרט לצו מניעה, שאינו רלבנטי במקרה שבפנינו מאחר והפרסום הופסק מיד לאחר שהתובעת הסבה תשומת לב הנתבעת להפרת זכויותיה. לאור האמור בתצהירי העורך והכתבת מטעם הנתבעת, אשר לא נסתר, כאמור, לא ידעו האנשים המופקדים על הפרסום מטעם הנתבעת על ההפרה, ובנסיבות הענין נראה כי לא היה להם יסוד סביר לחשוד בקיומן של זכויות יוצרים בצילומים. באשר לכתובות האינטרנט שהופיעו על חלק מהתמונות, הצהירה הכתבת כי לא הבחינה בכתובות הנ"ל. טענה זו נראית כסבירה לאור ההסבר שניתן בתצהירה, לפיו מאחר והתמונות ניתנו על ידי קצין מודיעין, שהינו גורם משטרתי, סברה בתום לב כי התמונות צולמו על ידי אנשי משטרה, ומתוך הנחה זו לא שמה ליבה לכתובת האינטרנט הנ"ל. כאמור בתצהירים מטעם הנתבעת, משתמשת הנתבעת בתמונות מתיק מאגר תמונות של חברה העובדת עמם, או שהינה מקבלת תמונות מהמרואיינים עצמם. מדובר בעיתון פנימי של אנשי המשטרה אשר מופץ ומחולק בחינם ואין בצידו כל מטרה מסחרית, ובנסיבות אלה הריני רואה את הנתבעת כ"מפר תמים" על פי האמור בסעיף 8 לחוק. באשר להימנעות מלהביא תצהירו של קצין המודיעין - אף אני סבורה, כטענת ב"כ הנתבעת, כי אין בתצהיר זה משום רלבנטיות לשאלות השנויות במחלוקת שבפנינו, מאחר ותום הלב הרלבנטי הנדרש לענין הינו תום הלב של הכתבת ו/או העורך אשר בחרו לפרסם את הצילומים. מאחר והגעתי למסקנה כי יש לפטור את הנתבעת מאחריות לתשלום דמי נזק לתובעת לאור היותה "מפר תמים", איני רואה צורך לדון בשאלות הנוספות השנויות במחלוקת בין הצדדים וביניהם, האם מדובר בהפרה אחת של החוק, כטענת הנתבעת, או 14 הפרות, כטענת התובעת. לסיכום: תביעתה של התובעת נדחית. בנסיבות הענין איני רואה מקום לפסוק הוצאות כנגד התובעת וכל צד ישא בהוצאותיו. זכויות יוצרים (הפרת)